רשימה

409רשימה^*

מיומנו של כ"ק אדמו"ר שליט"א.

א, כ' אייר, תרנ"ו. ליובאוויטש,

שעה שני' אחר חצי היום.

זה כחמשה ימים אשר הנני סובל כאב שניים והדיבור קשה עלי. בעמל רב פעלתי שירשו לי ללכת למעונה של כבוד אמי זקנתי הרבנית¹ להיות נוכח בסעודת שבת קודש.

הסעודות מענינות אותי מאד. בעת הסעודה מספרים ספורים תוכניים, ומה גם בשבת זה שבאו אורחים נכבדים בעלי שמועה בין החסידים: ר' אברהם אבא פערסאָן² ור' שמואל הלוי הורוויטש³. 2.

אחר הדלקת הנרות, קודם קבלת שבת הואיל כ"ק אאמו"ר הרה"ק לומר מא' חסידות⁴ ד"ה זימנא חדא⁵ הוי צריכא עלמא למיטרא ואמר הרשב"י תורה ע"פ⁶ הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד ואתא מיטרא.

מאמר זה הי' המשך למאמר להבין ענין הילולא דרשב"י⁴ שהואיל כ"ק אאמו"ר הרה"ק לומר בליל ה' העבר אחר תפלת ערבית במעונה של כבוד א"ז הרבנית מרת רבקה בחדר הנקרא דער זאַל מיט די טרעפּ.

בליל ש"ק ישבנו לסעודה קרוב לשעה האחת עשרה, בכ"ז לא מיהרו בה ונמשכה עד חצי שעה הראשונה אחר חצות הלילה. ולכבודו של האורח החשוב הרא"פ הנה גם מורי — לשעבר — ר"נ סקאָבלאָ⁷ באהבתו הגדולה לשמועות מקוריות בא להיות נוכח בשעת הסעודה.

* * *

הראשון שהתחיל לספר הי' החסיד הר"ח הענדיל⁸ וכה סיפר⁹: בשנה הראשונה שהייתי בליובאוויטש — בשנת תר"ד¹⁰ — חל ל"ג בעומר ביום השלישי בשבוע. סדר חגיגת ל"ג בעומר הי' כנהוג מימי קדם לצאת חוץ לעיר, פעם 410אל הככר שלפני חצר האַנאָראָווע ופעם לשדה המישור שבכפר אַחרעמאָוואָ.

בחצר האַנאָראָווע דר אז המוכסן החסיד ר' שלמה בר' שמשון שהי' ממקושריו של כ"ק אדמו"ר האמצעי זצ"ל, ובכפר אַחרעמאָוואָ דר המוכסן החסיד ר' יוסף מיכאל בר' פייווש משה, איש בא בשנים ועודנו ממקושריו של רבינו הזקן.

את מקום החגיגה היו מגבילים כשבוע — שבועים מקודם, וע"פ רוב היו מטילים גורל בין שני החסידים המוחזקים הנ"ל.

הזוכה בעריכת החגיגה הי' מזמין את החסידים היושבים ואת האורחים הבאים, שיבאו אליו עוד ערב ל"ג בעומר, ואחר תפלת מנחה גדולה ביום ל"ג בעומר הי' עורך סעודה גדולה בדגים ובשר שנמשכה עד תפלת ערבית, בשעת הסעודה היו חוזרים מאמר דא"ח, מספרים ספורי חסידים, מנגנים ורוקדים, וע"פ רוב הי' נעורים כל הלילה ומתפללים בהשכמה תפלה בצבור במתינות וגם באריכות, ובשעה האחת עשרה היתה מוכנה סעודת חלב עם משקה יי"ש לרוב, ומשעה השלישית בערך היו מחכים לביאתו של כ"ק אדמו"ר.

בשנה ההיא — שנת תר"ד — עלה הגורל לזכותו של החסיד ר' יוסף מיכאל.

* * *

מתחלת חודש אייר התיר כ"ק אדמו"ר להחסידים לבוא לליובאוויטש, אחרי אשר במשך החורף אסר עליהם לבוא מפני היסורים¹¹ — שהיו מתחלת חודש מרחשון עד לפני הפסח.

גם חסידות לא אמר כ"ק אדמו"ר בחורף ההוא רק איזה פעמים¹², בש"ק ויצא ט' כסלו וי"ט כסלו ובשבת ר"ח וחנוכה, כ'ד טבת, שבת שירה, ופורים וגם זה במנין הקטן הפרטי שלו לפני אנשים ספורים ובהם אחדים מהאברכים היושבים.

בשבת הגדול, אחרי הפסקה במשך כל החורף, אמר כ"ק אדמו"ר דא"ח ברבים, ד"ה זאת תורת העולה, ותהי שמחה גדולה לאזרחי העיר בכלל ולהאברכים היושבים בפרט, והמשולחים הודיעו כי כ"ק אדמו"ר התיר להחסידים לבוא לליובאוויטש ועל שבת הראשון אחר חג הפסח, פ' תזו"מ, כבר באו הרבה אורחים, ומזמן לזמן — כשנתפרסם ההיתר — נתרבו הבאים ועל ש"ק פ' אמור ול"ג בעומר שאחריו היו כארבעים מנינים אורחים והחסידים המפורסמים ר' אייזיק האָמלער¹³ ור' הלל פּאַריטשער¹⁴ בראשם.

בשבת ההוא, פ' אמור, אמר כ"ק אדמו"ר שלשה מאמרים, הראשון ד"ה אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש אמרו ביום ו' עש"ק אחר תפלת שחרית, השני ד"ה להבין ענין כובד ראש בעבודה בנפש האדם — קודם קבלת שבת, והשלישי ד"ה להבין בתוס' ביאור ישראל לי ראש אמרו בש"ק קודם תפלת המנחה.

* * * 411בשנה ההיא¹⁵ היתה חגיגת ל"ג בעומר בשמחה כפולה ומשולשת.

בהיות כי ביום השני חל תענית שני בתרא¹⁶ ישבו הרבנים המפורסמים הר"נ מדובראָוונע¹⁷, ר' אייזיק מוויטעבסק¹⁸, הר"א מהאָמליע בבי"ד ופסקו — בתור הוראת שעה — שלרגלי שמחת הרבים לא יסיימו את התענית¹⁹ ואחר מנחה גדולה יקיימו את המנהג הקבוע בסעודת החג.

הרה"ח ר' הלל מפּאַריטש אף כי הסכים עם הרבנים הגאונים הנ"ל והשתתף בחזרת המאמרים, בהניגונים והריקודים מ"מ גמר תעניתו, ורק אחר תפלת ערבית שתה כוס חמין.

בלילה ההוא בהתועדות זקני החסידים הרבה הרי"א מהאָמליע לתבוע מהר"ה על אשר הוא מרבה בהידורים²⁰, וביאר את המאמר²¹ כל יתר כנטול דמי.

הרה"ח ר' הלל בכה במרירות גדולה, ומתוך בכי' בדמעות שליש התחנן אל הרה"ח רי"א אשר לא יאשים אותו על זה, ולא יחשוב עליו עון שהוא עושה מפני יוהרא וגסות הרוח ח"ו.

שעה ארוכה דיבר אז הר"ה בהתרגשות ובתחנונים, והדברים כולם לא אזכור, ורק זאת הנני זוכר שאמר אשר בארבעה חדשים שהכינותי את עצמי לכנוס לכ"ק אדמו"ר²² ליחידות פעלתי אצל הגוף שיהי' בהדרגא דטוב²³, ולא רק בהדרגא דצדק — ער זאָל זיין גוט און ניט נאָר גערעכט.

גם הנני זוכר שאמר עס איז אַ עבירה אַוועק געבען די צייט אויף טענות און מענות, יעדער רגע איז טייער.

אחד האברכים מהיושבים — משה דוד מאַבצוהע — התרגש מאד מדיבוריו של הר"ה ובכה בכי רב בטענו, עתה הנני יודע מדוע לא הועילו לי השתי פעמים יחידות שהייתי אצל כ"ק אדמו"ר, כי בשביל להכנס ליחידות צריכים הכנה בעבודה בפועל, וזולת זאת אינו מועיל.

המעל"ע — מאז באנו להרי"מ לאַחרעמאָוואָ עד בא כ"ק אדמו"ר ביום הל"ג בעומר לברך את החגיגה — עבר עלינו כשעות אחדות מהשמחה הגדולה בתענוג רוחני.

כ"ק אדמו"ר אמר מא' ד"ה עד הגל הזה ועדה המצבה, התעכב כשתי שעות ויסע לביתו.

* * *

החסיד ר' אבא מטשאַשניק²⁴ סיפר 412שהוא הי' נוכח אז ובין כתביו ורשימותיו נמצא כתוב בין המאמרים ששמע גם הנחות של ארבעה המאמרים — שלשה דפ' אמור ואחד מל"ג בעומר — וכן הסיפור אשר סיפר כ"ק אדמו"ר אודות החסיד ר' פייווש משה דובראָוונער²⁵ אבי ר' יוסף מיכאל, נוסף על הדיבורים שחלפו בין זקני החסידים בההתועדות בליל ל"ג בעומר והספורים אשר ספרו²⁶.

ספורי הר"א עוררו את זכרונו של הרח"ה, וא' כן כן הנה נזכרתי את אשר סיפר כ"ק אדמו"ר אודות פייווש משה דעם ישוב'ניק, כי מתחלה הי' אחד מבחירי נכבדי סלוצק והי' מגדולי המנגדים על הבעש"ט נ"ע ואח"כ לסבה בלתי ידועה עזב את סלוצק ויתיישב בכפר סמוך לדובראָוונא ויהי לחסיד נלהב של הבעש"ט נ"ע ושם נולד לו בנו יחידו ר' יוסף מיכאל.

* * *

מורי הרשב"ץ²⁷ סיפר אשר בשנת תר"ט הי' הפעם. האחרונה לחגיגת חג ל"ג בעומר בשדה הקרובה להאַנאָראָוואָ, שבה השתתף כ"ק אדמו"ר.

בשנה ההיא חל ל"ג בעומר ביום החמישי. ביום הרביעי אחר תפלת שחרית הלכו כל האברכים היושבים ותלמידי הישיבה והאורחים שבאו על שבת פ' אחו"ק העבר ונשארו עד אחר החג והאורחים החדשים שבאו על ל"ג בעומר, להחסיד ר' שלמה ע"פ הזמנתו לחוג את חג הל"ג בעומר כנהוג בכל שנה מאז התיישב כ"ק אדמו"ר²² — בשנת תקע"ד²⁸ — בליובאַוויטש.

הילולא וחינגא הי' היום ההוא לנו, הזקנים ששיבה זרקה בהם רקדו בטליתים קטנים ואנחנו האברכים תלמידי הישיבה רקדנו כאילים, באזנים נטויות ובפיות פתוחות הקשבנו לכל הגה היוצא מפי זקני החסידים.

בל"ג בעומר בשעה הרביעית לערך אחר חצות היום בא כ"ק אדמו"ר ויאמר מאמר חסידות ד"ה להבין ענין הכתר שהוא ממוצע בין אור אין סוף המאציל לנאצלים והוא ביאור על המאמר שחורה אני שאמרו בש"ק פ' אחו"ק²⁹. ויתעכב כשלש שעות.

וטרם נסעו צוה לנגן את ניגון כ"ק רבינו אדמו"ר הזקן, ניגון בעל ארבעת הבבות הידוע³⁰ כ"ק אדמו"ר ישב בדביקות גדולה בעינים עצומות ודמעות על לחיו וכשגמרו לנגן עמד מלא קומתו ויאמר: זכותו של בעל ההילולא יגן על כלל אחינו בני ישראל ועל הכלל הפרטי³¹.

כשגמר את דבריו אלה הנה מבלי שום הכנה התפרצה מלב כולנו קריאה עצומה "אמן".

שחוק קל עבר על פני קדשו ויאמר: אמן כן יהי רצון.

כשנסע כ"ק אדמו"ר לביתו נתאספו זקני החסידים והרה"ח ר' הלל בראשם ויחזרו את המאמר אשר אמר הוד כ"ק אדמו"ר ויתפלאו על אשר צוה כ"ק לנגן 413את ניגונו של כ"ק רבינו הזקן וידאגו מאר על דברי כ"ק האחרונים.

ביום השני אחר ש"ק אמור בא רוכב מהיר — שטאַפעט — מעיר זיטאָמיר ויביא מכתב מאת המדפיסים אשר ביום השני באו מהמשטרה — פוליציי — והבולשת ויחקרו אודות הדפסת ספר הלקוטי תורה³², כמה אקסמפלרים נדפסו ולאיזה ערים נשלחו, וכשתי מאות ושמונים אקסמפלרים שנמצאו עוד בבית הדפוס חתמה המשטרה בחותמה ויתנו צו להתייצב ביום הרביעי לפני הבולשת בעיר קיוב.

חיש מהר נתפשטה השמועה בעיר, וכ"ק בני כ"ק אדמו"ר באו אליו לשמוע את הדבר כמו שהוא, כי בשעה אחת כבר הספיקו בני העיר לספר גוזמאות ושקרים בנדון זה.

בו ביום לעת ערב שמענו בשם הרה"ח הר' אשר סופר בשם כ"ק מהרי"ל³³, אשר כ"ק אדמו"ר אמר לו ולאחיו³⁴ כ"ק הרש"ז³⁵ כי בת דינא בטל דינא³⁶.

ביום החמישי לעת ערב בא רוכב מהיר — שטאַפעט — מקיוב ובידו מכתב מאת הגביר דאָברי כי ביום הרביעי כשהתיצב הרב שפירא המדפיס מזיטאָמיר לפני הבולשת בקיוב דברו אתו קשות ויאסרוהו, וביום החמישי בקר הובא לפני החוקר ואחר החקירה הושב למאסר ובו ביום לעת ערב חופשה ניתנה לו, ולמחרתו ביום הששי כתבה הבולשת דקיוב להבולשת דזיטאָמיר להסיר החותמות מספר לקוטי תורה והענין מסודר.

* * *

ר' שמואל הורוויטש³ סיפר³⁷, אשר בין זקני החסידים בדענענבורג וגריווא הי' ישיש א' ור' אבלי דוד אתכסיא שמו, הוא הי' חברו המובהק של הגאון החסיד הרב ר' ברוך מרדכי³⁸ בנגלה — בהיותו עוד בווילנא — ותלמידו בחסידות.

ר' אבא דוד הי' יליד פּאָלאָצק ובעל כשרון ומתמיד גדול, וילך מישיבה לישיבה עד בואו לישיבת הגר"א ויהי אחד מבחירי התלמידים, ומטבעו אהב את הבדידות והשקידה.

בווילנא ישב איזה ימים בבית הכנסת אחד בפרור שניפישאק ואח"כ העתיק מושבו לעיר. כל ימי שבתו בשניפישאק ובווילנא לא שח שיחה בטלה, וזולת השקידה בלימוד לא ידע דבר, ובכל משך הימים לא רכש לו מכיר וידיד.

אמנם בהגלות נגלות אשר חתן הראב"ד דירושלים דליטא³⁹, העילוי ר' ברוך מרדכי מתחשב על דגל הכת ועומד 414בראש התנועה, הנה לרגלי השערורי' הגדולה הלזו נתעורר גם ר' אבא דוד ויחפוץ לדעת שרש דבר מה נמצא אשר בגללו הי' הסער הגדול בעדת ישראל ובווילנא בכלל, וההתרגשות הכי גדולה בתוככי גאוני התורה בפרט, וסוף דבר כי ר' אבא דוד בהריחו את טעם ההשכלה בידיעת הוי' על ידי ענין הבריאה יש מאין והדומה המתבאר בתורת החסידות דבקה נפשו בתורת החסידות. וכעבור שנה בלימוד עיוני בהוראתו של הרה"ח רב"מ נסע רא"ד לליאָזנאָ ויהי לאחד מגדולי החסידים. להיותו גאון נפלא, אשר כ"ק אדמו"ר הזקן בחר בו שילמוד עם נכדו כ"ק אדמו"ר צמח צדק אחר הבר מצוה כשנה תמימה, הציעו לו כמה כתבי רבנות הנה מיאן בזה מפני אהבתו את הבדידות, וכשלשים שנה ישב בכפר, ויכנוהו החסידים בשם אבא דוד אתכסיא.

כבן שמונים שנה הי' החסיד רא"ד אתכסיא כשבא לבנו הרב ר' זרח המ"ץ מגריווא וישכיר לו דירה אצל ביהכנ"ס ורוב היום והלילה הי' יושב בבהכנ"ס ולפעמים הי' גם לן שמה.

עדת החסידים בדענענבורג וגריווא היו נוהגים בו כבוד נפלא, כי הי' נודע לגדול בתורה הנגלית ותורת החסידות.

זקני החסידים ספרו אשר עוד כארבעים שנה מלפנים — בשנת תקס"ז — אמר כ"ק אדמו"ר האמצעי: אבא דוד'ס מוח איז אָנגעזאַפט מיט שכל אלקי.

החסיד ר' זלמן משה לייצענער אשר הכיר את ר' אבלי דוד רבות בשנים מאז היותו בוויטעבסק ובכפר הסמוך לנעוועל, וגם הזדמן עמו רבות פעמים בליובאַוויטש התפלא מאד על אשר הרא"ד שינה את הנהגתו ממתבודד ושותק למעורב עם הבריות ומרבה לדבר.

* * *

בין הסיפורים אשר סיפר הישיש רא"ד אתכסיא, סיפר על אודות חגיגת חג ל"ג בעומר בשנת תר"ד בליובאוויטש.

וזה דבר הסיפור:

משנה הראשונה שקבע כ"ק אדמו"ר העבר²² את משכנו בעיר ליובאוויטש — בשנת תקע"ד — חידש את המנהג הקדום לחוג את חג ל"ג בעומר על פני השדה מחוץ לעיר⁴⁰, בעריכת סעודה קלה, שתיית משקה ואכילת ביצים מבושלות ובניגונים ובריקודים, ובאמצע הסעודה או בסופה הי' בא כ"ק אדמו"ר ואומר מאמר חסידות והי' מצוה לזקני החסידים לספר לפניו את אשר זוכרים ממנהגי חגיגת ל"ג בעומר בשנים שעברו, עניני התורה שיחות והסיפורים שדברו אז. ואחרי אשר נסע כ"ק אדמו"ר היו החסידים מטיבים את לבם ושמחים כל היום עד לפנות ערב. וכשנתיישבו חוכרי הכפרים, החסידים ר' שלמה בר' שמשון ור' יוסף מיכאל בר' פייווש משה, בסביבות ליובאַוויטש, נקבע מנהג חגיגת ל"ג בעומר בסעודות גדולות.

תחלת מרחשון תר"ד בא ציר מיוחד לחסידי נעוועל ובידו מכתב כללי מהשוד"ר הרה"ח ר' יוסף⁴¹ בן הח' הרב וכו' ר' יששכר דוב⁴² בפקודת כ"ק אדמו"ר אשר החסידים לא יבואו לליובאַוויטש ולא יכתבו מכתבים להתם, ויספר בארוכה ע"ד המלשינות של המשכילים בווילנא.

415כל החורף עבר עלינו, חסידי נעוועל והגליל, ועל כל החסידים בכל מרחבי המדינה ברוב צער ויסורי הנפש, עד אשר בתחלת ניסן נתברר דבר המלשינות והותרה הנסיעה לליובאַוויטש והלכנו הרבה מנינים מחסידי נעוועל, וגם מחותני ר' אלי' יוסף דיג ואני ובני ישראל הלכנו עמהם.

מאז התיישבו החסידים ר' שלמה ור' יוסף מיכאל הנ"ל סביבות ליובאַוויטש קבעו את התחלת חגיגת ל"ג בעומר מאחר תפלת שחרית ל"ב בעומר.

בשנה ההיא חל ל"ב בעומר ביום השני שהי' תענית שני בתרא שרוב החסידים נהגו להתענות, והוא תענית ציבור. גדולי ההוראה רי"א מהאָמליע, רי"א מוויטעבסק ור"נ מדובראָוונא כהוראת שעה בשמחה דרבים התירו להפסיק את התענית אחר מנחה גדולה והחסיד ר"ה מפּאַריטש לא הפסיק את תעניתו.

במסיב' ההיא הוכיח הרי"א מהאָמליא את הר"ה מפּאַריטש על אשר מרבה בהידורי' ובזהירות יתרה על המדה, כי מעקרי העבודה הוא ללכת בדרך המיצוע כמו שהחליטו חכמי המחקר אשר אין יתרון לאחד מן הצדדים גם לא אל קצה היותר נעלה, אלא אל הממוצע והוא האושר האמיתי.

הרי"א ביאר מא' חכמי המחקר באופן נפלא בהסבירו את הכתוב⁴³ צדיק הוי' צדקות אהב ישר יחזו פנימו, המעולה הוא משובח בכל עת ובכל מקום ובכל ענין, אבל הוא עלול הירידה והנפילה ולפעמים גם באופן פתאומי, כי רשע מכתיר את הצדיק⁴⁴, אבל הממוצע אין לו הפכי לכן הוא האושר האמיתי להיותו מבוסס בהוה ומבוא למעלה משובחת חזקה נטועה ביתד בל תמוט.

צדיק הוי' צדקות אהב, הא"ס בהתלבשותו באורות ותוארי ההלבשה הנה התואר הצדיק, אוא"ס שבבחינת צדיק כביכול אוהב הצדקות, שהם המעולים ומשובחים ביותר אבל ישר יחזו פנימו, אלו ההולכים בדרך המיצוע הנה הם הרואים ומקבלים את פנימי' האור, להיות כי גילוי האור פנימי בא בהכנת הכלי, בסוד כלים מרובים דתיקון.

הר"ה מפּאַריטש התנצל במאד שאינו עושה זאת מפני היוהרא וגסות הרוח, ומתוך בכי רב סיפר את תהלוכות ימי חייו עד אשר בא למורו ורבו הרה"צ ר' מרדכי זצ"ל מטשערנאָביל, והשתלשלות בואו להכנס תחת כנפי תורת חסידות חב"ד.

כשהי' בן ארבע עשרה שנה התחיל ללמוד ספרי הקבלה ולהתפלל בכוונות האריז"ל ויעסוק בתעניתים וסיגופים, וכשהי' בן שמונה עשרה⁴⁵ ראה בפעם הראשונה את אור קדושת כ"ק הרה"צ ר' מרדכי מטשערנאָביל, וידבק בו ללכת בדרכי החסידות⁴⁶.

כשנסע כ"ק אדמו"ר הזקן בשנת תקע"א לוואָלין. הנה בחזירתו עבר דרך גליל מאָזיר ואלפי אנשים נתקבצו בכל עיר ומושב אשר נתעכב שמה.

ובאחד מבתי המלון — קרעטשמע — 416שנתאספו שמה כחמשים מנינים איש הי' גם הוא — הר"ה — ביניהם ושם זכה לשמוע⁴⁷ אמרי קדש הקדשים שאמר כ"ק אדמו"ר:

* * *

לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר⁴⁸ שנאמר⁴⁹ רגזו ואל תחטאו, אי אזיל מוטב ואם לאו יעסוק בתו' שנא'⁴⁹ אמרו בלבבכם, אי אזיל מוטב וא"ל יקרא ק"ש, שנא'⁴⁹ על משכבכם, אי אזיל מוטב וא"ל יזכור לו יום המיתה שנא'⁴⁹ ודומו סלה, ארבע מדות באדם⁵⁰, והם מדות והנהגת בנ"א מצד טבע תולדותם, שלי שלי ושלך שלך, שהנה"א אינה מתלבשת בהנה"ב לבררו ולזככו, אלא שאינו מניחו כלל להגיד איזה דיעה והנהגה בהעיר קטנה⁵¹ כי כל הדיעה וההנהגה הוא כולו שלי. והיא מדה בינונית שהיא עבודת הבינוני'. שלי שלך ושלך שלי, הוא כאשר הנה"א מתלבשת בהנה"ב לזככה ולבררה ומשתמשת במעלת הכח והתוקף שבנה"ב כמ"ש⁵² ורב תבואות בכח שור, הנה הוא עם הארץ שמבררים ומטהרים את הארץ. שלי שלך ושלך שלך, דע"י שהנה"א מבררת ומזככת את הנה"ב הנה עי"ז נעשה יתרון בהנה"א, דזהו שלי שלך, דהעלי' שנעשה בהנה"ב ע"י עבודת המדות דנה"א, ושלך שלי, היתרון שנעשה בהנה"א ע"י עבודה זו, אבל מעלת החסיד הוא שמתחסד עם קונו עם קן דילי'⁵³ ואינו חושב אודות היתרון שנעשה בו מצד עבודה זו, דזהו שלי שלך ושלך שלך, וכל כוונתו הוא אך ורק שתושלם הכוונה העליונה. שלך שלי ושלי שלי, דמי שעובד רק בשביל היתרון שנעשה בו בנפשו האלקית ע"י עבודתו, הנה הגם שהוא פועל ישועות בנפשו בעליות גדולות, אבל בכ"ז הנה חומריות העולם נשאר בגשמיותו. וזהו⁵⁴ 417רש"ע שהרע יש לו חיות וקיום מהשי"ן כנודע⁵⁵.

והנה כל זה היא העבודה במדות בני אדם, ויש עבודה גדולה מזו והיא בהמדות שבדיעות והעבודה בדיעה עצמה. והיינו ב' אופני העבודה בעבודת השי"ת במדות שבשכל, ובשכל עצמו שלמעלה מענין המדות. דמדות שבשכל הגם שהם למעלה במעלה ומדריגה לגבי המדות שבלב, דמדות שבלב הן התפעלות בתנועה ממשית ובהרגש בשר הלב בחסד וגבורה והתפארות או באהבה ושנאה בהזדעזות ורעידת גופו, אבל מדות שבשכל הגם שענינם בהתפעלות אמנם הן התפעלות שכלית, הגם שהוא שכלי אינו בערך ענין השכל והידיעה בהתקשרות בהמושג.

וזהו לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר, דבעבודת השי"ת ישנם ג"כ ארבעה אופני עובדים בארבעה דרכי עבודה. ישנם עובדי הוי' והם צדיקים המקושרים, לאלקות ועוסקים בתורה, וישנם בעלי תורה והם מדרי' הבינונים, וישנם בעלי מדות ועבודתם באהוי"ר שכליים ועיקרם בעבודה מאהבה, וישנם יראי אלקים מפני הדין והמשפט בעונש גיהנם או בהעדר השכר הנפלא בעוה"ב. וטבעי בני אדם להיות מוטעים במעמדם ומצבם, וןהן לעולם ירגיז אדם, שהוא בעל השכלה והשגה⁵⁶, ידע שגם מי שהוא במדרי' צדיק צריך שמירה מהיצה"ר שלא יכשילו פתאום. ולכן צריך להרגיזו תמיד ולהשגיח עליו. והבינונים צריכים לעסוק בתורה תמיד להנצל מהיצה"ר. ובעלי מדות העובדים את הוי' באהוי"ר צריכים להתעסק בעבודה דק"ש שהיא ההתבוננות בהוי' אחד, ויראי אלקים⁵⁷ עבודתם בזכרון יום המיתה אשר שם לא יועיל ענין התשובה ורק היום לעשותם⁵⁸.

* * * 418אחד מגדולי החסידים אשר נסע עם כ"ק אדמו"ר והוא מורי הרה"ח ר' זלמן זעזמער⁵⁹ ביאר לי את דברי התורה בכללות ובפרטו'. ויסביר לי שהאדם בטעותו חושב עצמו לבעל מעלה ומדריגה גבוה, אמנם כאשר בודק את עצמו בכל פרטי דעותיו ומדותיו ומתבונן בהם, אזי הוא מכיר את חסרונותיו. וזהו סדר המא' לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר, אומר תואר אדם שהוא תואר השכל, דמי שהוא באמת במעלת אדם הנה הוא מכיר את עצמו שאינו במדריגת צדיק ולא במדריגת בינוני ולא במדריגת עובד הוי' באהוי"ר שכלי' כ"א הלואי שיהי' ירא חטא ויזכיר לעצמו תמיד את יום המיתה, אשר אז לא יוכל לתקן את מעשיו ולא יוכל להתחרט על העבר ורק היום לעשותם⁶⁰.

שלש שנים נקרו בי דברי התורה אשר שמעתי אז מכ"ק אדמו"ר⁶¹, ובחדש אלול שנת תקע"ה⁶³ באתי לליובאוויטש לכ"ק אדמו"ר⁶², ובמשך שלש השנים הללו עבדתי את גופי ואיבריו²³ שיהיו בדרגא דטוב באמת ולא בדרגא דצדק — ער זאָל זיין גוט באמת, ניט נאָר גערעכט — כי לבד זאת אשר עבודה ישרה היא רק כאשר הגוף הוא טוב, ולא רק כאשר הוא צדק ע"פ כמה התנצלות, הנה לבד זאת כאשר נפטרים מעלמא דין ובאים לעלמא דקשוט הנה יקר הזמן במאד וחס לאבדו על הדין ומשפט בדברים של מה בכך.

* * *

כ"ק אאמו"ר⁶⁴ הואיל להגיד: באַ די עלטערע חסידים איז אין יעדען וואָרט, אין יעדער תנועה שפּיגעלט זיך אָפּ זייעך מהות עצמי.

דער טאַטע⁶⁵ האָט מיר געזאָגט אויף יחידות: בעת ער האָט אָנגעהויבען צו ריידען דעם מים רבים:

ר' אייזיק האָמליער איז אַ משכיל, ר' הלל פּאַריטשער אַ עובד⁶⁶.

השכלה און עבודה זיינען צוויי וועלטען, און משכיל און עובד זיינען צוויי מענשען, וואָס אַזוי איז געווען מיום שנברא העולם, איז געקומען דער רבי⁶¹ און האָט מחבר געווען די צוויי וועלטען און די צוויי מענטשען.

ר' אייזיק איז אַ משכיל נפלא, אַ ממציא משלים וועלכע זיינען מכוון צום פנימיות הנקודה פון דער השכלה וואָס ער איז מבאר און איז אַ עובד מופלג בעבודה שבלב.

ר' הלל איז אַ עובד הוי' בגופו, אַז דער גוף אַליין פילט וואָס ער דאַרף און ווי ער דאַרף טאָן²³. כשם ווי דער מוח איז אַ כלי צום שכל, די אויגן כלים צו ראי' וכו' אַזוי איז ר' הלל'ס גוף אַ כלי צו דעם וואָס מען דאַרף, און איז אַ משכיל נפלא וואָס איז מסביר די טיפסטע ענינים מיט ביאורים און הסברים וואָס זיינען געבויט אויף געזונטע יסודות.

* * *

השעון הגדול העומד בכותל דרומי 419השמיע חצי שעה ראשונה אחרי חצות הלילה, ור' יוסף משרת⁶⁷ אומר אשר השעון מתאחר ומאמין הוא יותר להתרנגול אשר השמיע את כרוזיו עוד כשעה מקודם, והצדק אתו ובעוד רגעים אחדים יעלה השחר, ובכן מברכים ברכת המזון.

כשיצאנו מדירתה של כבוד אמי זקנתי הרבנית עלה השחר, האויר הי' טוב ועמדנו וישבנו בחצר יותר על שעה לחזור את השיחות וסיפורים ששמענו בעת הסעודה. אח"כ הלכו כולם — מלבד הרא"פ — לטבל במקוה, ואנכי הלכתי לישון.

בשעה השביעית בקר כשבא כ"ק אאמו"ר מבית הטבילה נתן לי את המאמר זימנא חדא — בספר תרכ"ט⁶⁸ — ללמוד אותו איזה פעמים, ובין מנחה למעריב יחזור כ"ק אאמו"ר עמדי את המאמר כמו שאמרו.

אחר התפלה כשרוב המתפללים הלכו לביתם ונשארו רק אחדים (ביניהם הר"י קאָפיל זעליקסאָן⁶⁹, ר' שלמה חיים שו"ב⁶⁹, מורי ר' ניסן⁷), ישבו מורי רשב"ץ³⁷, רא"פ² ור"ש גורעוויטש³ בחדרשני וישיחו בספורים שונים, מהם שכבר שמעתים איזה פעמים ורשומים כבר בספרי ומהם את אשר עוד לא שמעתי עד היום, או שמעתים אבל בלתי מדוייקים כל כך.

הזמן לא ירשני לכותבם בפרוטרוט ואכתוב רק רישומי דברים לזכרון.

* * *

ספורי רא"פ²:

א) הסבה וההשתלשלות איך חותן חותנו, החסיד ר"ז ווילענקער⁷⁰, נהי' לחסיד. חגיגת רעים בסעודת מצוה על אשר זכה להיות מוכה עבור עניני חסידות.

ב) אודות החסיד ר' שמעון מנשה⁷¹ ונסיעתו לאה"ק ת"ו והברכה באריכות ימים.

ג) אודות החסיד ר' שלמה רפאל'ס⁷² שהי' מן האברכים המצוינים בווילנא, והי' בעל מדות טובות, רגשן גדול, ומסר נפשו על חסידות וחסידים.

ד) אודות החסיד הישיש ר' חיים שמואל קרעסלאַווער⁷³ שהי' חמש פעמים אצל הרב המגיד ממעזריטש וברכו באריכות ימים לראות דור רביעי וחמישי עוסקים בתורה וחסידות, וכשהכניס את נכד נכדו לחדר נפטר בן מאה ושש עשרה שנה.

ה) ספוריו של החסיד רח"ש מקרעסלאַווא מאשר שמע בהיותו במעזריטש:

א) מורנו⁷⁴ הבעש"ט נולד בשנת תנ"ח, וסימנו נחת. בן שלש שנים הכיר את בוראו⁷⁵ ושלש ושלשים שנה הי' נסתר.

420וסימן גל עד⁷⁶. וכשהי' בן שלשים ושש נתגלה⁷⁷, ועשרים ושש שנה נהג את החבריא קדישא.

ב) בשנות ההסתר הי' לבוש בבגדי כפרי והי' נמצא תמיד בחברת אנשים פשוטים ומחזק אותם בעניני אמונה 421פשוטה ומרגילם שלא ילמדו מהנכרים יושבי הכפרים ומרגילם לשמור לשונם מלשון הרע רכילות ודיבורי קללה.

ג) מחלק אגוזים ותפוחים לילדים קטנים ומרגילם לברך עליהם והי' עונה אמן אחר ברכותיהם בדבקו' עצומ'.

ד) רגיל הי' הבעש"ט — בשנים שהי' בהסתר — להניח את ידו הקדושה על לב הילדים ומברכם: דו זאָלסט זיין אַ וואַרעמער איד.

ה) שש שנים סרב הבעש"ט להתגלות⁷⁸ ומשום זה הפחיתו לו שש שנים מחייו, ונסתלק ביום הרביעי — נטלו המאורות סימן — ראשון לחג השבועות⁷⁹ בשנת תק"ך כשהי' בן ששים ואחת שנה שמונה חדשים ושמונה עשר יום.

ו) אודות הסעודה בל"ג בעומר תק"ך שהיתה בחדוה גדולה ואמר הבעש"ט תורה ע"פ⁸⁰ ואהבת את הוי' אלקיך, ואהבת בגימט' ב' פעמים אור⁸¹, אור בגימט' רז⁸² זר, עבודת הצדיקים לגלות את הרז שישנו גם בזר ואז נעשה אור, ע"י ואהבת הוא ב' פעמים אור, אור ישר ואור חוזר⁸³, אור במספר קטן ט' ב"פ אור הוא ב"פ ט' עולה י"ח, בעוד י"ח ימים אזכה לאור חוזר כמ"ש⁸⁴ והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, ורוח אייתי רוח ואמשיך רוח⁸⁵ באור חדש יאיר עד כי יבוא מלך המשיח.

ז) מורנו הה"מ ממעזריטש אמר כי נשיאותו של מורנו הבעש"ט עשרים ושש שנים כמנין שם הוי' וכמנין שני פעמים אחד.

ח) פעם הי' במעזריטש בעת שהי' כ"ק אדמו"ר הזקן שם וראה הנהגתו ושירותו את הרב המגיד וחיבתו של הרב המגיד אליו וגודל הדרת הכבוד אשר רחשו לו החבריא קדישא.

א) שתי התורות שאו מרום עיניכם, אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש אשר רק הוא — כ"ק אדמו"ר הזקן — הי' היחיד שידע אותן על בורין.

422ב) דבר השאלה בסירכא שהסכים הרב המגיד אליו⁸⁶.

ג) בדבר⁸⁷ החולה מסוכן שהושיב הרב המגיד בי"ד לבטל ולקרוע הגזר דין, הרב המגיד, הרב בעל פרי הארץ⁸⁸ וכ"ק אדמו"ר.

ד) אכילת חלק הדג בסעודת ליל ש"ק שהכינו הרב המגיד בעצמו כדרכו בכל עש"ק וערב יו"ט⁸⁹.

ה) השבחים ששיבח הרב המלאך הקדוש את כ"ק אדמו"ר.

ו) בפעם הראשונה שהי' רח"ש אצל כ"ק אדמו"ר בליאָזנא בשנת תקל"ז, הזכירו כ"ק אדמו"ר את המאורע עם הרה"צ ר' משולם זוסיא מהאַניפאָליא שהי' בש"ק אמור תק"ל שאמר הה"מ תורה ע"פ⁹⁰ נר הוי' נשמת אדם וביאר הפסוק נשמת אדם תלמדנו ובתוך אמירת התורה אמר, ע"ד השגתו וידיעתו של הרה"צ ר' משולם זוסיא בהסוגיא דערכין שהוא מצד הנשמה, והרה"צ לא שמע דברים אלו, וכשראה שהה"מ מדבר והוא אינו שומע הי' בצער גדול וחקר אצל כל תלמידי החבריא קדישא אודות זה.

ז) הספור⁹¹ הנ"ל בסוגיא דערכין שפלפלו בזה גאוני החבריא קדישא, והרמ"ז ראה אשר הגאונים כ"ק בעל הפלאה אחיו הר"ש והישיש בעל התולדות ועוד מפלפלים ליישב הסוגיא חמורה במסכת ערכין, דחק ונכנס גם הוא ביניהם והטה אזנו לשמוע דבריהם ולגודל צערו לא הבין מה שדברו ביניהם בע"פ ויבקש שיראו לו את הסוגיא בפנים, ויקח את הגמרא וילך אל האכסניא ויבכה במר נפשו: רבש"ע דו האָסט באַשאַפען זוסיען און האָסט אים געגעבען אַ נשמה, זוסיא וויל פאַרזוכען די זיסקייט פין דיין הייליגער תורה, ויתענה הפסקה שלשה ימים. הגאונים הנ"ל התוכחו איזה ימים בישוב הסוגיא וכשגמרו נכנסו להרב המגיד להציע דבריהם ויכנסו גם עוד איזה תלמידים מהחבריא קדישא והרמ"ז בתוכם, כשתי שעות הציעו גאוני החבריא קדישא את סברותיהם בישוב הסוגיא וכשגמרו להציע נשען הרב המגיד על זרועות קדשו ויהי בדבקות גדולה משך זמן נכון, ויפקח עיני קדשו ויביט על פני קדש תלמידיו הקדושים ויסתכל בפני קדש תלמידו הרמ"ז ויאמר לו: ומה דעתך בישוב סוגיא זו. ויען הרמ"ז: זוסיא קען ניט לערנען, זוסיא איז אַ עני בדעת⁹², זוסיא האָט געוויינט און געבעטען באַ השי"ת אַז ער וויל פאַרזוכען די זיסקייט פון שכל התורה, האָב איך אַזוי געלערנט די סוגיא. ויאמר הסוגיא בעל פה ויתפעלו הגאונים במאד, והרב המגיד אמר נשמת אדם תלמדנו.

* * *

ספורי מורי רנ"ס⁷:

א) חותנו⁹³ החסיד ר' פסח מלמד, ישן בחדר הסמוך לחדרו של כ"ק אדמו"ר צמח צדק משך איזה חדשים בקיץ תר"ב בזמן שלמד עם בנו כ"ק אדמו"ר מוהר"ש. באחד הימים שמע שכ"ק 423אדמו"ר אומר תהלים — זה הי' בהשכמה שעה שלישית אחר חצות לילה — את הפסוק⁹⁴ גם צפור מצאה בית ודרור קן לה, די קלענסטע פויגעלע וואָס דו האָסט באַשאַפען האָט אַ אָרט און דו אַליין דער גרעסטער פון אַלע גרויסע האָסט קיין אָרט ניט, וידבר בקול רם, ואח"כ ניגן את הניגון של כ"ק אדמו"ר בעל הארבע בבות ואח"כ למד גמרא בבא קמא כשתי שעות.

ב) אבי אביו ר' חיים יהושע הי' יליד עיר ביחאָוו מגזע המנגדים, ולהיות שאביו הי' מתפרנס מעסק שכירות בתי רחיים סמוך לעיר סלוצק העתיק מושבו לשם ואת בנו חיים יהושע נתן לישיבה בסלוצק וילמוד שם איזה שנים בהתמדה רבה ויעש חיל בלימודו, וכשהי' בן חמש עשרה שנה הלך ונכנס לאחת הישיבות במינסק וילמוד שם בשקידה עצומה. בעת ההיא נתגברה ההתנגדות על שיטת הבעש"ט, ביותר הרעישו גאוני ליטא על המגיד דליאזנא שהוא עומד בראש התעמולה להפיץ תורת הבעש"ט ותלמידו המגיד ממעזריטש בליטא, ואשר אסף הרבה מיודעי התורה ומלמדם את מנהגי הכת. ובני הישיבות עשו רצון מוריהם הגאונים וידברו סרה על הכת והעומדים בראשה. ויהי היום וישמע אשר המגיד דליאזנא בא למינסק להתוכח עם מנגדי שיטתו⁹⁵, ובני הישיבה המצוינים הכינו שאלות וקושיות במה לתפוס את את ראש הכת. כשבא⁹⁶ כ"ק אדמו"ר הקיפוהו הגאונים המורים והתלמידים בשאלותיהם, ובמשך שבוע ימים יום יום הי' כ"ק אדמו"ר משיב על שאלותיהם איזה שעות ביום בבית המדרש מעל הבימה, וכל הלשונות בגמרא רש"י ותוספות רמב"ם והרא"ש הי' אומר ע"פ ככתיבתם, מה שהפליא את הבקיאים, וכשהעריך כ"ק אדמו"ר את שאלותיו הוא, לא ידעו מה להשיב לו, וכאשר בקשוהו גאוני מינסק שיאמר להם ענה להם כ"ק אדמו"ר אשר זאת יוכלו לשמוע מאת גדולי תלמידיו בהישיבה שלו בעיר מגורו, וכששה מנינים מבחירי בעלי כשרונות בהישיבות דמינסק הלכו עם כ"ק אדמו"ר לליאזנא. וכשבאה הידיעה לווילנא החליטו להטיל חרם על החסידים והעומדים בראשם, וזה היתה סבת החרם דזמן ההוא.

ג) חמש שנים ישב אבי אביו במינסק עד אשר בשנת תקמ"ו נשתדך עם ר' יוסף משה מדריבין וישב על שלחנו כחמש עשרה שנה, ושם נתקרב לעדת החסידים. ובשנת תקס"ג הי' בפעם הראשונה אצל כ"ק אדמו"ר בליאַדי וברכו בבן זכר בר קיימא — כי היו לו שלש בנות ובן לא הי' לו — וכעבור שנה נולד אביו ר' יוסף בינוש ויהי ילד בריא ובעל כשרון והתחנך אצל מלמדים חסידים ואנשי מעשה, וכשהי' בן עשרים, בשנת תקפ"ו, נשתדך עם החסיד ר' אברהם מלמד מליאַדי⁹⁷.

באמצע הספורים — בין ספור לספור — נכנסתי למנין לראות מהנעשה שמה, וראיתי מחזה נהדרה מאד: כ"ק אאמו"ר יושב במקומו בכותל מזרחית דרומית מכוסה בטליתו עד חזהו, ידו השמאלית על שוקו ובידו הימנית מכה מזמן לזמן באצבע צרדה לפי תנועות ניגונו. החסיד ר' חנוך הענדיל יושב לו על הספסל אצל השלחן בכותל דרום, טליתו על כתפו ומתפלל ובוכה, אומר איזה תיבות מנגן 424ובוכה. החסיד ר' מאיר מרדכי טשערנין⁹⁸ יושב בכותל צפון אצל חלון האמצעי טליתו על ראשו אבל פניו נראות ומתפלל בעינים עצומות. האברכים ר' משה זרחי⁹⁹, ר' מענדיל בעשעס ור' נחום חנה העניעס עומדים אצל הכיור והפתח באזנים נטויות ובפיות פתוחים ואצל שלחן הקריאה עומד ר' דובער חאַלאָפּעניצער¹⁰⁰ אומר תהלים ומתמוגג בדמעות ובנו הבחור מענדיל משרת¹⁰¹ יושב על הספסל העומד אצל התנור העומד מימין הכניסה מהחדר השני למנין ולומד חומש עם פרש"י.

מזמן לזמן מפסיקים המספרים לספר ספוריהם לרגלי שמיעת הוד קול ניגונו של כ"ק אאמו"ר בתפלתו, וכולם מתרגשים — ולעיתים עיניהם גם זולגות דמעות — מנועם זמירתו המלא געגועים ושפיכת הנפש.

* * *

החסיד ר' יעקב קאָפיל אומר בדמעות על עיניו: הננו רואים במוחש אמיתת הדברים אשר הואיל כ"ק אדמו"ר נ"ע לומר בי"ט כסלו תרל"ז אלי ודודי ר' אהרן חוזר¹⁰², וזה הדבר:

י"ט כסלו תרל"ז חל להיות ביום השלישי¹⁰³, בשבת פרשת וישלח¹⁰⁴ שלפני החג אמר כ"ק אדמו"ר את המאמר קטנתי מכל החסדים בביאור ההפרש בין חסד דאברהם וחסד דישמעאל¹⁰⁵, ומאמר זה חזרנו כמה פעמים, וכ"ק אדמו"ר דעכשו¹⁰⁶ חזר אותו במשך השלשה ימים שבין שבת עד החג שמונה עשר פעמים. כששאלתיו מדוע הוא מתמיד לחזור מאמר זה יותר על הרגיל — שלשה פעמים במשך השבת — ובחורף גם במוצש"ק ופעם אחת בכל יום במשך השבוע, לא השיב לי על זה.

בליל¹⁰⁷ התקדש חג י"ט כסלו יצא כ"ק אדמו"ר אל הנאספים רק לשעה קלה, ותכן שיחתו היתה במעלת ימי החדש ומעלת ימי השבוע. ימי החודש הם ימי עולם וימי השבוע הם ימי תורה, וועלטטעג און תורהטעג. ויאמר אשר בשנה זו תרל"ז יום החג חל להיות באותו יום הפרשה שהיתה בשנת הגאולה — תקנ"ט. אחר כך נגן כ"ק אדמו"ר את ניגונו של כ"ק אדמו"ר הזקן המפורסם וירמוז לבניו הרז"א¹⁰⁸ והאדמו"ר דעכשו¹⁰⁶ לנגן עמו, כשמוע בנו הצעיר¹⁰⁹ את אחיו מנגנים דחק ונכנס ונגן עמהם בקול אדיר צוהל. כ"ק אדמו"ר ישב על כסא קדשו עיניו עצומות ודמעות יורדות על לחייו הלבנות כשיד וככלותו לנגן ברך את הנאספים ויאמר להם שיהנו מהמשקה והמזונות הערוכים לפניהם.

כשחזרנו השיחה דימי עולם וימי תורה אמר החסיד ר' יעקב מרדכי¹¹⁰ 425שהי' אז עוד צעיר לימים, כי ימי עולם הם היומין זעירין דמדות וימי תורה הם הימים דמוחין, והאדמו"ר דעכשו אמר כי יום הוא גילוי, ימי עולם הם העבודה דתפלה וימי תורה הם העבודה בפו"מ. החסיד ר' דוד הירש¹¹¹ שהי' באותו מעמד תמה על זה וטען שימי תורה הם למעלה במדריגה מימי עולם והעבודה בפועל היא למטה במדריגה מהעבודה דתפלה שהיא עבודה שבלב, א"כ ראוי הדבר אשר ימי תורה הם העבודה שבלב וימי עולם העבודה בפועל. האדמו"ר דעכשו אמר שמצד ההשכלה וההבנה הנה הצדק עם הרד"ץ¹¹¹ שימי תורה הם עבודה שבלב וימי עולם הם העבודה בפועל, אמנם ע"פ ההתבוננות וההרגש בהמאמרים המיוסדים דכל הגבוה ביותר יורד למטה יותר¹¹² וכמאמר¹¹³ דנעוץ תחלתן בסופן וסוף מעשה עלה במחשבה תחלה¹¹⁴ ביתרון הגשמי שיהי' לעתיד¹¹⁵, הנה ימי עולם הוא העבודה בלב איך לברר ולזכך את העולם וימי תורה הוא העבודה בפועל אשר יתגלה במעלת היש בהגלות נגלות טעמי תורה ע"י משיח צדקנו בב"א¹¹⁶.

המסובים התווכחו ביניהם על אודות זה ויתחלקו לשתי דעות. בינתים באו הקצבים ר' חיים מאיר ואחיו ר' אברהם¹¹⁷ בשאל'. אבי ושאר הרבנים שהיו באותו מעמד עיינו בהשאלה ובעת ההיא היתה פקודה מכ"ק אדמו"ר אשר כל שאלה חמורה בבדיקה יבוא אבי אליו להתיישב, ולהיות כי כעין שאלה כזו אירע בימי כ"ק אדמו"ר צמח צדק ודודי ר' אהרן חוזר¹⁰² הי' באותו מעמד שכ"ק אדמו"ר פסק הלכה למעשה בשם זקנו כ"ק אדמו"ר הזקן, נכנס גם הוא עם אבי לכ"ק אדמו"ר להרציא דבר השאלה, ובעמדם בהיכל כ"ק אדמו"ר סיפר דודי הרא"ח שגם הרד"ץ שמע מאביו החסיד ר' פרץ¹¹⁸ דבר הוראת כ"ק אדמו"ר הזקן בשאלה זו, וציוה כ"ק אדמו"ר לקרוא את הרד"ץ לספר מה ששמע מאביו בנדון זה.

כשגמר כ"ק אדמו"ר לדבר בנידון השאלה שאל את אבי ואת דודי במה עסקו שתי שעות אלו ובמה היתה שיחתם.

ויאמר דודי הרא"ח שחזרו דברי השיחה והתוכחו בפי' ימי עולם וימי תורה, הא' פי' ימי עולם הם הגילוי דמדות וימי תורה הגילוי דג"ר חב"ד, השני פי' ימי עולם עבודה שבלב וימי תורה עבודה בפועל, והשלישי פי' ימי עולם עבודה בפועל וימי תורה עבודה שבלב.

ויסתכל כ"ק אדמו"ר בפני דודי 426הרא"ח ויאמר: דער צווייטער פירוש איז אַ בעל חוש און האָט אַ געפיהל אין עבודה, ויפסיק רגעים אחדים ויאמר: דאָס האָט מסתמא געזאָגט מיין מיטעלער, ער איז אַ בעל חוש מיט אַ טיפן געפיהל אין הבנה בכלל און אין עבודה בפרט, אז ער זאָגט אַ ניגון איז אין יעדער תנועה דערהערט ער און גיט אַרויס דעם מהלך הנפש פון דעם וואָס האָט געמאַכט דעם ניגון און די נשמה פון דעם ניגון.

* * *

כבר עברה שעה שני' אחר חצות וכ"ק אאמו"ר עודנו עומד בברכות יוצר, אם כי מנגן אחד הניגונים הישנים הרגיל בפי כל, הניגון הוא בעל שלש בבות, בבא קמא מתארת חושב שכל עיוני ומתעמק בו ותנועת הבבא מתארת הירידה מעומק לעומק, בבא תנינא מתארת התרגשות והתפעלות על ההבנה השכלית שעומד בה ובבא תליתאה מתארת את הכוסף והגעגועים בתשוקה למרחב ורום בלי סוף, ובניגון זה מתפלל כ"ק אאמו"ר, הנה בקולו הממושך חודר ללב השומעים בהדרת קודש.

* * *

ספורי מורי הרשב"ץ:

א) סדר ואופן תפלתו של כ"ק אדמו"ר צמח צדק בר"ה ויוהכ"פ.

ב) תנועות הניגון דאשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך.

ג) החסיד ר' ירוחם מדאלהינוב חולה ונתרפא משמיעת תפלתו של כ"ק אדמו"ר.

ד) סדר ואופן תפלתו של כ"ק הרי"ל והרחש"ז בני כ"ק אדמו"ר.

ה) כ"ק אדמו"ר מוהר"ש לא הי' לו בית תפלה לעצמו כמו שאר אחיו, והי' מתפלל ביחידות והי' בא יום יום למנין הקטן של כ"ק אדמו"ר לשמוע ברכו וקדושה וכו', סדר ואופן תפלתו בהשכמה.

ספורי רש"ח:

א) אביו¹¹⁹ ר' יעקב ליב שו"ב ספר בשם אביו ר' צבי הירש שו"ב סדר ואופן תפלתו של כ"ק אדמו"ר האמצעי בחשאי ומזמן לזמן הי' מנגן בלחישה.

ב) החסיד ר' יעקב ליב אבי ר' צ"ה מיאַנאָוויטש אחד מהמקושרים הראשונים של כ"ק אדמו"ר הזקן, וכ"ק אדמו"ר האמצעי קירב אותו מאד ויספר לו שתי חזיונות:

א) תורה ששמע ממורנו הבעש"ט בהיכלו של כ"ק אביו אדמו"ר הזקן בשנת תקנ"ג בליאזנא בהקיץ ולא בחלום, יורדי הים באניות¹²⁰.

ב) בי"ט כסלו תקנ"ט ביום הגאולה בעת תפלת מנחה והחסיד ר' משולם יעקב הזקן מטשאַשניק התפלל לפני התיבה, ראה את מורנו הרב המגיד ממעזריטש ואמר לו כעת יצא הנשיא אביך מבית הסהר וסובל צער ובקרוב יפטר גם מזה.

* * *

עתה בשעה השמינית הנני קורא בכל אשר כתבתי במשך כשש שעות ואף שסבלתי הרבה מכאב שיני מ"מ התאמצתי להבליג על יסורי, ועתה עלי להפסיק כתיבתי כי בעוד זמן קצר יתאספו במסיבה אצל האורח הרא"פ.

(עד כאן ניתן להעתיק)