ליל ב' דחג הסוכות תרפ"ט, ריגא

29ליל ב' דחג הסוכות תרפ"ט, ריגא

א. [בענין הברכה דשהחיינו בליל ב' אם קודם לישב בסוכה, אמר כ"ק אדמו"ר:] היות שליל ב' חל במוצש"ק, שאז הסדר הוא יקנה"ז, אין שאלה בזה, דשהחיינו קודם; אבל גם לולי זאת מברכים שהחיינו קודם, ע"פ גביית עדות מאחד שראה שאדמו"ר הצ"צ עשה כן1.

ושאל אחד: הלא כן הוא בשו"ע2?

ואמר כ"ק אדמו"ר: אמנם בשו"ע הוא כן מ"מ כשבאים אל הפועל ממש צריכים גם לגביית עדות.

ב. כ"ק אדמו"ר התחיל לדבר בענין הניגונים הישנים שהיו צריכים להזכירם, כמו שהם בלי הוספות. ואמר: כ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הי' לו צר מזה שאינו אומר זמירות בשבת, און האָט דאָס רעכט געמאַכט רק בזה 30שמדברים אודות חסידות3, אבל זקני אדמו"ר מהר"ש זצוקללה"ה זי"ע אמר זמירות שתי פעמים ובאחד מהפעמים הי' כ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה זי"ע אצל השלחן — כי לא היו יושבים כל בניו תמיד אצל השלחן בש"ק, רק שהיו מתחלפים שבוע זו א' ושנית ב' — ואמר אאמו"ר שבפעם הא' הי' גם הוא4.

ושאל אחד: הלא בבית אדמו"ר הצ"צ זי"ע היו מנגנים בני היכלא? ושאל עוד אחד: האם אכלו בבית הצ"צ שלש סעודות? ואמר השואל הא': כן. והשיב ע"ז כ"ק אדמו"ר5, שלא אכלו6, וכן גם בבית אדמו"ר האמצעי וגם בבית אדמו"ר הזקן לאחר שנת תקס"ב לאחר ביאתו מפ"ב בפעם הב' שנאמר הדרוש7 אשר נזכר בו "היום לא"8, מאז הפסיקו ענין השלש סעודות, וקודם לזה אכלו ולאחר דרוש זה הפסיקו ובמקום זה נא' הדרו' דביאורי הזהר9.

ושאל אחד: הרי ר' הלל10 אכל שלש סעודות?

ואמר כ"ק אדמו"ר: אַ רבי און 31חסידים איז צוויי זאַכן. כי הרבי צריך להתנהג כמו שהוא הענין, אַ חסיד איז ווי ער וואַלגערט זיך אויס איז גוט, אַבי עפּעס אָפּרייסן פון זיך, מאַכן אַ רקבון, אַ שבירה, אַ שפלות עצמי איז גוט, און בכלל איז ניט טאָן ניט קיין זאַך, אָבער אַ רבי דאַרף זיין ווי דער ענין איז, כמו ענין ויגבה לבו בדרכי ה'11, דג"כ צ"ל אצלו דזה נוגע לההמשכה דלמעלה, ומוכרח שיהי' כן כפי שצריך להיות, ולעצמו נוגע הענין, די האַרץ קריינקט און די קאָפּ אויף דעם וואָס איז ניט אַזוי, זהו רק בהנוגע לעצמו אבל הוא כמו שצריך להיות.

ג. כ"ק אאמו"ר הרה"ק נ"ע הי' מעיק לו ענין זה מהעדר אכילת שלש סעודות עד שנת רנ"ד בערך, ואח"כ איז עם רעכט געוואָרן.

ר' שילם רייך12 סיפר פעם א' שהוא בעצמו ראה שהכניסו לחדר אדמו"ר מהר"ש נ"ע לעת שלש סעודות "הייזען בלאזין" (מין מזונות שגם המהדרים אוכלים אותו בלי נטילת ידים), והשיב כ"ק אאמו"ר הרה"ק נ"ע בלשון תימה: אתם ראיתם ואני לא ראיתי13?

ד. אח"כ דיבר עוד בענין הניגונים, ואמר שצריכים לנגן ניגון א' פעמים רבות, וסיפר: בשנת רס"ג14 זכינו לזכות גדול, והי' עומד ר' מיכאל הזקן15 — געשטאַנען ווי אַ חסיד, ער איז געשטאַנען, ניט אַוועקגעשטעלט זיך נאָר געשטאַנען — וניגנו ניגון אבל במהירות, והי' ניכר מכ"ק אאמו"ר הרה"ק נ"ע שאין דעתו נוחה מזה שממהרים, והשיב ר' מיכאל: מען וויל דאָך עפּעס. והשיב כ"ק אאמו"ר הרה"ק נ"ע אַ פּאָר ווערטער, אַז מען דאַרף מאַכן אַ זאַך וואָס איז אַ כלי צו אַ זאַך ביז מען זאָל זיך פאַרגעסן אינגאַנצן אויף דעם און דער כלי אַליין זאָל גוט זיין. וניגנו ניגונים הרבה שלא במהירות, ואח"כ זכינו להשיחות קדש דרס"ג14, זכות גדול הוא.

באמצע איזה ניגון אמר: באמת צריכים להיות בשמחה אמיתית, כי הוא זמן שמחה, רק מפני כי שבורים אנחנו מאד הן ממצב העצמי והן מהכלל, אשר באמת איננו בשום דרגא והיינו שאיננו בציור אדם כלל, אבל עכ"ז צריכים להיות בשמחה באמת.

ושאל אחד: מהו השמחה?

והשיב: בענין שתלוי בענין עצמי אז כמו שהוא המצב כך הוא ההרגש, אבל בדבר שתלוי בזמן, והיינו שהזמן בעצם הוא זמן השמחה, וע"כ צ"ל בשמחה באמת.

32ובאמת יש מעלה בענין השמחה, כי הזמן דר"ה ועשי"ת ויום הכיפורים אין צריכים לחשוב במצב עצמו מפני שאפשר לעורר כו' כפי אופן המצב שלו, כמו כשיחשוב ענין המחדו"מ שלו באיזה אופן שהוא, אם בגסות או בדקות או בדקות דדקות, בכל אופן שהוא ה"ז גשם.

ה. התחיל לדבר שגם אלחנן16 בטח יש לו סוכה, ואמר: ער איז אַ אמת'ער פנימי, והוא תולדה פון אַ הערצל (לב), דמה שהוא צריך ליתן (אַרויסגעבן) האָבן מיר ניט דאָס געזען נאָך אין חסידים. דאָס איז אַ רבי שהוא בחי' מוחין וראש. אבל חסידים המה רק תולדות לב. והוא ג"כ אַ תולדה פון אַ הערצל, שנתחנך אצל החסיד ר' הענדל ע"ה17. ר' הענדל הי' משפיע, ומה השפיע? מה הי' לו להשפיע? דלענין השגה לא הי' שייך כלל, רק בעל לב נלהב, הוא הי' כהיש כתיקונו, בלא שום חומריות כלל, כענין הכבוד וכדומה, דלזה לא הי' שייך כלל וכלל, אַרויס פון זיך לגמרי, רק בשביל הזולת בצער של הזולת הי' מגיע לו מאד מאד,

והשמחה של הזולת הי' מענג אותו הרבה.

פעם א' שרש"פ17 הי' חולה בטיפוס ר"ל איז ער געלעגן ביי ר' הענדלען אין חדר, און ער אַליין איז געלאָפן קריגען מילך18, וואָס עם גיין איז געווען זייער שווער, צייטנווייז איז דאָס געווען פאַר אים אַ סכנה, און וועמען ער וואלט בעטן ברענגען אַ ביסל מילך, אַ איד אפילו להבדיל אַ גוי, וואָלט דאָס געטאָן פאַר אים, וויילע ער איז געווען אַ אהוב לכל בריות, איז ער אַליין געלאָפן צו משה זרחי'ן19, ווייל אין ליובאוויטש האָט מען ניט געקענט קריגען פריש מילך אַזוי אָן אַ סיבה, נאָר ביי משה זרחי'נען איז געווען אַ קליין קינד, איז ער געלאָפן אַהין קריגן מילך.

אַז עס איז אָנגעקומען די טעלעגראַם ע"ד שחרורו20 של חנן16 איז ר' הענדל אַריינגעלאפן צום טאַטן — ער פלעגט אַריין ווען ער האָט געוואָלט, ער האָט ניט געדאַרפט קיין דאקלאד21, — און האָט זיך ממש געהייבן אויף אַ האַלב אַרשין21 פון בריק.

פאַרברענגען האָט ער געקענט שטענדיק, ער איז געווען אַלעמאָל ביי דעם, און האָט ניט געדאַרפט קיין משקה22, ווי דער רשב"ץ22 פלעגט זאָגן: די עצם זאַך, אָן מעקלערס. עס איז געשטאַנען אויפן טיש אַ קליין קוואַטירל23, אָבער די קוואַטירל האָט געקענט זיין אויף עטלעכע מאָל, 33דערנאָך פלעגט ער דאָס אַריינשטעלן אין אַ קרעסלע24.

דער טאַטע פלעגט ערב פסח דערמאָנען אַ קוק טאָן ביי הענדל'ען אין קרעסלע צי עס איז ניטאָ דאָרט קיין משקה.

ער איז געווען נאָר האַרץ, אָבער האַרץ איז געווען אָן אַ שיעור25.

אַמאָל גיין אויף חזרה איז געווען ניט ווי די לעצטע יאָרן, עס איז געווען ניט שטענדיק, אָבער אַז מען פלעגט שוין אַריינגיין פלעגט דער טאַטע לפעמים אָפּלערנען דעם מאמר, איז דאָס אַלעס געווען דורך הענדלען.

באַ דעם וירד העיט26 איז מען אַריין דורך הענדל'ען און ס'איז געווען דאָרט אין מאמר27 די ווערטער עצמם און עצמות, האָט פייוול28 געביטן די ווערטער און האָט געזאָגט עצמיים עצמות [ואמר כ"ק אדמו"ר: עצמם האָט מען געמיינט דער חיות הכלי עצמן (וזהו בחי' קיום), און עצמות איז דער אור], האָט דער טאַטע אַרויסגענומען אַ פרדס און האָט מיט אונז אָפּגעלערנט אַ שטיקל פרדס29, און הענדל איז גאָר געזעסן און געשלאָפן אויף אַ שטול און אים איז דאָס גאָרניט נוגע געווען, אָבער ער האָט געדאַרפט זיין.

[וסיים כ"ק אדמו"ר:] און חנן איז אַ תולדה פון הערצל.

דער עיקר איז עבודה, דאָס איז דער חיות און קיום כל דבר.

ו. [אמר לאחד:] דער אויבערשטער זאָל דיר העלפן אַז דו זאָלסט זיין געזונט אויף אַ אמת, און קענען נעמען אַ ביסל משקה, וואָלט זייער צוניץ קומען. דער אויבערשטער זאָל טאַקע העלפן זאָלסט זיין געזונט אויף אַ אמת.

[ושאל א': אם כדאי שיתחיל תיכף? ואמר כ"ק אדמו"ר:] וואָס מיינסטו אַ ביסעלע, און זאָג לחיים.

ז. בדבר הניגונים אמר: מ'האָט שוין געדאַרפט האָבן אַ סדר זינגען אַלע אַלטע ניגונים, זיי זיינען אָנגעגאָסן מיט חסידות יעדער ניגון דאַרף מען זינגען אַ סאַך מאָל.

השמטה

בתוך הדברים [בסעיף א] אמר:

אדמו"ר הצ"צ הי' נכנס להרב ר' אברהם30 טרם שהי' רבי31.

הערות

עמוד 29

  1. 1. ראה הגהת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע לסידור [נדפס בסידור תורה אור (קה"ת, תשמ"ז) רמה, ב]: לכאורה מדלא מחלק [בסידור] בין ליל א' לליל ב' יש ללמוד שגם בליל ב' מברך לישב בסוכה תחלה ואח"כ שהחיינו. אך שמעתי דבר ברור דכ"ק אאמו"ר [מהר"ש] זצוקללה"ה הי' מברך שהחיינו תחלה ליל ב'. וכן שמעתי בשם כ"ק אאזמו"ר [הצ"צ] זצוקללה"ה, וכן משמע מלשון השו"ע אדמו"ר סי' תרמ"ג ס"א שהוסיף תי' בליל א' מה שלא נמצא בשו"ע של הב"י. והלבוש כ' הל' כמו בשו"ע ול' שו"ע אדמו"ר הוא כל' הלבוש והוסיף תי' הנ"ל. וראה גם אגרותקודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ה ע' וז. לקמן ע' 142.
  2. 2. ראה הערה הקודמת.

עמוד 30

  1. 3. בהגהת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע לסידור [נדפס בסידור הנ"ל רמה, א]: ומכ"ק אאמו"ר [מהר"ש] זצוקללה"ה (בשם כ"ק אאזמו"ר [הצ"צ] זצוקללה"ה) שמעתי שאמר [בשם] רבינו הגדול זצוקללה"ה שמה שלא העמיד בהסדור זמירות הוא שחשב שישירו בתוך הסעודה ושיר למעלה מזמרה. ופעם אמר שמה שלא כו' הוא שחשב שידברו חסידות בתוך הסעודה. וראה עד"ז בספר השיחות תש"ד ע' 94: דער טעם פארוואס הוד כ"ק רבינו הזקן האט ניט אריינגעשטעלט זמירות אין סידור, האט הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק צ"צ געזאגט, ווייל ער האט גערעכענט מען וועט ריידען אין חסידות ביים טיש. הוד כ"ק אאזמו"ר מוהר"ש האט געזאגט, ווייל מ'וועט זאגען א ניגון. הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק האט מתווך געווען די ביידע ענינים. עיי"ש ההמשך. ובאגרותקודש ח"ג ע' תפב: דער עלטער זיידע [אדמו"ר הזקן] האט געהאלטן אז זמירות שבת דארפן זיך זאגן, און דאס וואס דארף זיך זאגן איז אז עס זאגט זיך איז דאס געזאגט, אבער אז דאס איז מערניט ווי געזאגט איז דאס ניט געזאגט . וכשסיים את דבריו אלה התחיל לנגן את הזמירות והמסובים ענו אחריו.
  2. 4. בהגהת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע לסידור שם: וכמה פעמים הייתי בעת הסעודה [אצל אדמו"ר מהר"ש] ולא ראיתיו שיאמר הפזמונים הנ"ל [אזמר בשבחין, אסדר, בני היכלא], ופעם אחד (בהזמן שאכלנו אתו על השלחן) צוה לנו שנאמר הפזמונים הנ"ל אך זה נמשך זמן קצר רק איזה שבתים ולא אמר לנו עוד שנאמר כו'. ובאגרותקודש שם: בסעודת ליל ש"ק ההיא [שבת סליחות תרל"ז] סיפר כ"ק אאמו"ר [מהר"ש] אשר אצל כ"ק אבותינו רבותינו היו זמנים שהיו אומרים זמירות בסעודות שבת.
  3. 5. ראה גם לקמן ע' 220. ע' 245. ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 217.
  4. 6. ראה בארוכה לקוטי שיחות חכ"א (ע' 84 ואילך) ע"ד מנהג רבותינו נשיאינו שברובא דרובא לא אכלו פת בסעודה שלישית.
  5. 7. ראה אוה"ת בשלח ס"ע תרג ואילך. ס"ע תרכ ואילך. ע' תרלא (נדפס במאה שערים מד, א). ד"ה מהרה ישמע תרמ"ח (הועתק ב"היום יום" כב אדר א). המשך תער"ב ח"ב ס"ע א'קכז ואילך.
  6. 8. בשלח טז, כה. וראה לבוש או"ח סרצ"א ס"ה. פס"ד להצ"צ שנז, סע"ב.
  7. 9. ראה רשימת מאמרי אדמו"ר הזקן בכרם חב"ד גליון 4 חלק ב ע' 350348. ולהעיר מאגרותקודש ח"ב ע' שכא. ע' תצד.
  8. 10. הרב ר' הלל בר' מאיר הלוי מאליסאוו, הידוע בשם "ר' הלל פאריטשער" (תקנ"ה — יא מנ"א תרכ"ד). ראשי פרקים מתולדותיו — ראה פלח הרמון על ספר בראשית ועל ספר שמות — הוצאת קה"ת בתחילתם. ספר השיחות תורת שלום ע' 13. ע' 109. ספר השיחות תר"פתרפ"ז ע' 52 הערה 12. וש"נ. לעיל ע' 10. לקמן ע' 60. ע' 215. ע' 245. ע' 260.
  9. . כמובן הנה הדרך הזה הוא רק לצדיקים בעלי מדריגה, אבל אנחנו צריכים לעשות הכל בעתו ובזמנו בדרך קבלת עול. — הערת רבינו באגרותקודש שם.

עמוד 31

  1. 11. דברי הימיםב יז, ו.
  2. 12. הרה"ח ר' משולם רייך מווארשא, חתנו של כ"ק הרב"ש בנו של אדמו"ר הצ"צ, ודר כמה שנים בליובאוויטש (ראה ספר השיחות תורת שלום ע' 2 ובהערה 4. אגרותקודש ח"ו ע' ער. ספר השיחות תש"ה ע' 46). אשתו: מרת רבקה. בנם: חיים משה דובער (אגרת הרב"ש — מגדל עז ע' תרד. הערות המו"ל באגרותקודש אדמו"ר הצ"צ ע' תקיא).
  3. 13. ראה גם ספר השיחות שבהערה 5.
  4. 14. אולי צ"ל: תרס"ד (ראה ספר השיחות תורת שלום ע' 93 — הנחת רבינו), אבל כ"ה גם תרס"ג בשיחת יום שמח"ת תרצ"ג סעיף כ. ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ס"ע 143. וראה גם ספר השיחות תנש"א ח"ב ע' 700.
  5. 15. ר' מיכאל בלינער, נקרא בשם ר' מיכאל נעוולער — ראה הערת כ"ק אדמו"ר בספר השיחות תורת שלום שבהערה הקודמת. ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 221.
  6. . ראה אודותו — לקמן ע' 227. ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 253.

עמוד 32

  1. 16. הרה"ח ר' אלחנן דובער מאראזאוו, ממזכירי רבינו. באד"ר תרפ"ז נאסר ושלחוהו לסיביר לשלש שנים. — ראה אודותו ספר השיחות תר"פתרפ"ז ע' 28 הערה 1. וש"נ. לקמן ע' 169.
  2. 17. המשפיע החסיד והעובד ר' חנוך הענדל קוגל מפלעשעניץ. ראה אודותו ספר השיחות תר"פתרפ"ז ע' 29 הערה 10. וש"נ. תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 16. ס"ע 180 ואילך. ע' 184 ואילך. ע' 196. נזכר לקמן ע' 97. וראה הקדמת רבינו לקונטרס התפלה.
  3. 17. אולי ר' שרגא פייוויש שבהערה 28.
  4. 18. ראה גם ספר השיחות תש"א ע' 49.
  5. 19. נזכר ברשימת היומן של רבינו מיום כ' אייר תרנ"ו (לקו"ד ח"ג תקכט, ב). ספר השיחות תש"ג ע' 141. תש"ד ע' 7.
  6. 20. מעבודת הצבא. — ראה שיחת כ' כסלו תרצ"ג סעיף יח.
  7. 21. הודעה מוקדמת.
  8. 21. מדה ידוע ברוסיא — לערך עא סנטימטר.
  9. 22. ראה גם ספר השיחות תר"פתרפ"ז שבהערה 17. תש"ו ע' 54.
  10. 22. ראה אודותו לקמן ע' 95 הערה 41.
  11. 23. רבע של חצי ליטר.

עמוד 33

  1. 24. כורסה.
  2. 25. בספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ס"ע 180 ואילך: החסיד ר"ח הענדל איז גיווען זייער א הארציגער מענטש, אלץ איז בא איהם גיווען מיט הארץ, אלע מאהל מיט הארץ. עיי"ש בארוכה.
  3. 26. תרנ"ח (סה"מ תרנ"ח ע' יז ואילך).
  4. 27. סה"מ שם ע' יח ואילך.
  5. 28. החסיד ר' שרגא פייוויש זאלמאנאוו. אחד החוזרים של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע. ראה אודותו ספר השיחות תר"פתרפ"ז ע' 17 ובהערה 34 שם. נזכר לקמן ע' 139.
  6. 29. ראה פרדס שער טז (שער אבי"ע) פ"ב — הובא בסה"מ תרנ"ח שם.
  7. 30. הר"ר חיים אברהם בן אדה"ז — נולד באלול תקל"ז או תקל"ח (רשימת היומן של רבינו מיום כ' מ"ח תרנ"ו — נדפס בסה"מ תש"ט ע' 90). נפטר בשנת תר"ח ומ"כ בליובאוויטש (ספר השיחות קיץ ה'ש"ת ע' 52 בהערה. בית רבי ח"א פכ"ד (נו, ב)). ראה אודותו: רשימת היומן בסה"מ תש"ט שם. רשימת היומן של רבינו ב"התמים" חוברת ח ע' ח [שפ, ב] ואילך. ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש (קה"ת, תש"ז) ע' 6. לקמן ע' 68. ע' 231. ספר השיחות תרצ"ו — קיץ ה'ש"ת ע' 92. ע' 113. ע' 263. שיחת ל"ג בעומר וש"פ נצבים תש"י (התוועדויות תש"י ע' 60. ע' 212). בית רבי שם.
  8. 31. ע"ד קבלת הנשיאות של אדמו"ר הצמח צדק — ראה לקמן ע' 243 ואילך. רשימת היומן של רבינו ב"התמים" חוברת ג ע' כב [קכז, ב] ואילך. ספר השיחות תש"א ע' 147148. בית רבי ח"ג פ"ב.
  9. . ברשימת רבינו ב"בטאון חב"ד" גליון 3938 ע' 40 בהערה 26, שנולד בשנת תקמ"ה. ובספר השיחות תרצ"ו — קיץ ה'ש"ת ע' 92, דבשנת תקמ"ז הי' ר' חיים אברהם כבן שש או שבע. וראה גם ספר השיחות תש"ד ע' 77 בהערה.

מצוטט ב־11 עמודים

לקוטי שיחות 1
  1. כרך כא ‹ בשלח ‹ שיחה ב ‹ 85 סה"ש תרפ"ט ע' 30
תורת מנחם 5
  1. א - שנת ה'שי"ת ‹ בס"ד. משיחת ש"פ תרומה*, פ' זכור, ח' אדר, ה'שי"ת סה"ש תרפ"ט ע' 32
  2. א - שנת ה'שי"ת ‹ בס"ד. שיחת ש"פ נצבים, כ"ז אלול ה'שי"ת סה"ש תרפ"ט ע' 33
  3. ב - שנת תשי"א - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ וארא, מבה"ח שבט ה'תשי"א סה"ש תרפ"ט ע' 32
  4. לו - שנת תשכ"ג - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ג סה"ש תרפ"ט ע' 32
  5. ס - שנת תש"ל - חלק שלישי ‹ ר"ד יום אחרון של פסח, בעת הסעודה, ה'תש"ל סה"ש תרפ"ט ע' 30
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 1
  1. תרל"ח ‹ אני לדודי ודודי לי כו' ‹ רפג סה"ש תרפ"ט ע' 30
ספר השיחות ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע 4
  1. תש"ו-ה'שי"ת ‹ ספר השיחות - תש"ו ‹ ש"פ וישלח, י"ט כסלו תש"ו ‹ 17 ספר השיחות תרפ"חתרצ"א ע' 32
  2. תש"ו-ה'שי"ת ‹ ספר השיחות - תש"ז ‹ משיחת ליל ש"ק נח, בדר"ח מר­חשון, תש"ז ‹ 83 ספר השיחות תרפ"חתרצ"א ע' 30
  3. תש"ו-ה'שי"ת ‹ ספר השיחות - תש"ט ‹ שיחות חג הפסח ‹ 315 ספר השיחות תרפ"חתרצ"א ע' 33
  4. תש"ו-ה'שי"ת ‹ הוספות ‹ רשימה ‹ 424 ספר השיחות תרפ"חתרצ"א ע' 32