שמח"ת קודם הקפות תרפ"ט, ריגא
34שמח"ת קודם הקפות תרפ"ט1, ריגא
א. [אמר לר' מרדכי דובין2:] איר זייט אַ איש הטוב והחסד בעצם, אָבער דאָס איז נאָך ניט קיין עבודה. עבודה איז בירור וזיכוך, אַז איינער האָט מדות לא טובות און ע"י עבודה איז ער זיי מזכך.
דער טאַטע האָט געזאָגט, עס איז אַ חקירה וואָס איז בעסער צי מען איז געבאָרן במדות טובות אָדער מ'ווערט געבאָרן מיט מדות לא טובות און ע"י עבודה איז מען זיי מזכך, דער אמת איז אַז דאָס איז בעסער.
ושאל אחד: במה ניכר אם הפועל טוב הוא מצד שהוא איש החסד בעצם או שהוא על ידי עבודה?
ואמר כ"ק אדמו"ר: על ידי עבודה איז אַנדערש, אַמאָל דאַרף ער גאָרניט לויפן אַראָפנעמען אַ נאלאָג3 פון פינף רובל פאַר יענעם, ער דאַרף גאָר איצטער לערנען אַ פּרק משניות, נשקשה זאָל יענער אָפּצאָלן, אַמאָל איז גאָר וויילע ער גיט ניט אויף תורה, כהמעשה בגמרא4 על בני אחתי' דר"י בן זכאי, שנגזר עליהם שיאבדו בשנה זו כך וכך כסף, וואָס ער האָט זיי גענייט געבן געלט אויף צדקה און די איבעריקע האָט מען ביי זיי צוגענומען, און ער דאַרף נאָר קובע זיין עתים לתורה און ניט לויפן אַראָפּנעמען פאַר אים זיינע נאלאָגן.
איך בין ניט קיין אַגיטאַטאָר5, אַנטקעגן די וואַלן בין איך יע אַ אַגיטאַטאָר, אָבער ווי דער ענין פון נר ה' נשמת אדם6, להאיר אור, און אַנטקעגן די וואַלן איז ניט מיין ענין, נאָר עס פעלט נאָך אייך זייער אַ סאַך להשלים הכוונה דדירה בתחתונים7. אַ צוווייטיגטער איד כו'.
ב. [אמר לאחד:] דער אויבערשטער זאָל אייך העלפן אַ טוב הנראה ונגלה. וואָרום אין רוחניות איז אַ געשמאַק אין 35דאַוונען אויך אַ טוב, אָבער ער איז נאָך ניט נראה ונגלה; און אין גשמיות איז אַ טוב נראה ונגלה. דער אויבערשטער זאָל אייך העלפן עס זאָל אַזוי גוט זיין אַז נאָך אַלע געשעפטן זאָל אייך בלייבן צייט אויף לערנען חסידות.
ג. [אמר לאחד:] דו ביסט געזונט און וועסט אי"ה זיין געזונט, נאָר די באָרד זאָלסטו ניט טשעפּען, דאָס טויג ניט, פע, דאָס זאָל מען ניט טשעפּען. און דו זאָלסט זאָגן אַלע טאָג דעם יום תהלים און די פרשה עם רש"י, וועסטו גיין אין מאָסקווע און קיינער וועט דיך ניט טשעפּען. אויב דו קענסט ניט לערנען אַליין די פרשה חומש עם רש"י וועסטו בעטן וועמען עס איז זאָל מיט דיר לערנען, נאָר חומש מיט רש"י קענסטו אַליין, קיין גמרא קענסטו ניט. [וצייר כ"ק אדמו"ר:] אַז מען האָט אים געוואָלט פאַרהערן בעת ער האָט געלערנט אין זאַל, האָט ער אויסגעשטעלט די אויגן, וואָס איז דאָס מיך אויך פאַרהערן?
דער רבי דער צ"צ איז דאָך אַ מרא דאתרא במדינת רוסיא, און ער פּסק'נט אַז דאָס איז אַ איסור דאורייתא8, במילא דאַרף מען די באָרד ניט טשעפּען, און זאָגן דעם יום תהלים9 במילא דאַרף מען שוין דאָך דאַוונען מיט אַ מנין, ואז יהי' לך טוב, ויתן לך השי"ת זרעא חייא וקיימא בשנה זו (כ"ק אדמו"ר נתן לו חתיכת בשר מבשר שלו לכוונה זאת).
[אמר לר' לייב, בעה"ב של חתנו הרש"ג:] ע"י חתני נודע לי שעקרת ביתך איז אַ ערלעכע, כי היא בת מלמד, און דאָס איז דער גרעסטער יחוס ביי אידן, וגם הוא איז אַ ערלעכער, אבל שיניח את הזקן, און זאָל זי ניט טשעפּען, אַ ערלעכער איד דאַרף ניט טשעפּען די באָרד, און ער זאָל זיך אַוועקגעבן אויף תורה, און גיין קלייבן געלט אויף תורה.
אַז דער רב האָט אַ ישיבה דאַרף ער געלט, און איך וועל אי"ה אויך מאַכן אַ ישיבה, מילא איך דאַרף קיין געלט ניט, איך האָב געלט, פאַראַן אַ איד פאַר צען טויזענט וויאָרסט און האָט פינף טויזענט רובל, געהערט דאָס צו מיר.
אָבער דאַרפסט זען אַז עס זאָל זיין געלט אויף תורה, איר האָט דעם וויגרעש10 ווי איינער וואָס האָט אַ וויגרעש און געווינט אויף אים אַ מיליאָן רובל, איז דאָך דער מיליאָן געווען אין דעם וויגרעש, וויבאַלד אַז עס קומט די צייט פון געווינס קריגט ער פאַר עם דעם מיליאָן רובל, נאָר אַ נאַר פאַרקויפט עס מיט אַ האַלבע שעה פריער פאַר'ן געווינס, אָט אַזוי איז איר האָט דעם וויגרעש איר דאַרפט קלייבן געלט אויף תורה.
הזקן רומז לבחינות עליונות, בחינת עתיק, י"ג תיקוני דיקנא11, ווי האָט מען קיין מורא ניט טשעפּען זיך מיט דעם בכלל אַ איד דאַרף טראָגן אַ באָרד.
36ד. אמר אחד: היינט האָט מען געזאָגט אַ טוטווייען וואָרט, אַז אַ בע"ת איז אַ מרוחק בעצם.
ואמר כ"ק אדמו"ר:
כן, דער טאַטע האָט מיר מכריח געווען צו זאָגן דאָס, עס איז מיר געווען זייער שווער צו זאָגן דאָס, איך האָב זיך געדרייט אַזוי און אַזוי, אָבער דער טאַטע האָט מיר מכריח געווען. אַ בעל תשובה האָט דאָך עילוים אין זיך, און מ"מ איז ער בעצם אַ מרוחק12.
[שאל הישיש הרז"י13: מה תקנתו? ואמר כ"ק אדמו"ר:] ער דאַרף משנה זיין דעם עצם.
ה. עס איז אַ פּלא וואָס דער טאַטע לאחר הסתלקותו איז אַלץ איינס ווי בחייו14, שאר הצדיקים לאחר הסתלקותם קוקן זיי אויף דער וועלט בחסד וברחמים, און דער טאַטע קוקט אויף דער וועלט אַלץ איינס ווי בחייו. אָט אַזוי ווי בחייו האָט ער אין יעדער ענין געגאַנגען געשניטן, כמו כן הוא גם עכשיו, ער קוקט אויף יעדערן, וואָס כמעט בדרך [...] הייסט ער וואָס מען זאָל איבערגעבן יעדער תמים ווי ער זאָל זיך פירן, ער זאָל טראַכטן כך וכך וכדומה.
דער טאַטע האָט זיך מוסר נפש געווען אויף די תמימים אַ מסירת נפש בפועל ממש, און ער גלויבט זיי קיינעם ניט אָפּ.
ושאל הרז"י: אייך גלויבט ער יע אָפּ?
ואמר כ"ק אדמו"ר: אפילו מיר אויך ניט.
הערות
עמוד 34
- 1. כ"ה בכת"י השיחה שתח"י. אבל בכ"מ בשיחה זו משמע שנאמרה כשהי' עדיין ברוסיא. ואולי נאמרה בשמח"ת תרפ"ח.
- 2. ציר יהודי בסיים (בית הנבחרים) הלטבי. וע"י השתדלותו יצא רבינו מרוסיא. ראה אודותו "די יסורים פון ליבאוויטשן רבין אין סאוועטרוסלאנד" (ריגא, 1930) ע' 73 ואילך.
- 3. מס.
- 4. בבא בתרא י, א. ראה גם לקמן ע' 60.
- 5. תעמלן.
- 6. משלי כ, כז.
- 7. ראה תניא פל"ו. ובכ"מ.
עמוד 35
- 8. שו"ת צ"צ יו"ד סצ"ג. וראה גם חידושיו על הש"ס מכות פרק ג. פסקי דינים ליו"ד סקפ"אב. וראה מכתב רבינו — נדפס בקובץ יגדיל תורה ניו יארק שנה ז חוברת נד ע' רסג ואילך. אגרותקודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"א ע' ד ואילך. חי"ט ע' פה (ושם: "אדמו"ר הצמח צדק [דהלכה כמותו בכל מקום, ובפרט בהנוגע לאנ"ש ואלו שזכו ליהנות מאור תורת החסידות]").
- 9. ראה ספר השיחות תר"פתרפ"ז ע' 116. ובכ"מ.
- 10. כרטיס הגרלה.
- 11. ראה רשימות הצ"צ לתהלים אוה"ת (יהל אור) ע' תרכו ואילך. ועוד. לקוטי שיחות חכ"ג ע' 303. וש"נ.
עמוד 36
- 12. ראה סה"מ תרפ"ד ע' כ. תש"ט ע' כט.
- 13. אולי הוא הנזכר בשיחת יט כסלו תרצ"ב.
- 14. ראה גם לקמן ע' 164.
תניא, ליקוטי אמרים ל״ו - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מוּדַעַת זֹאת מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁתַּכְלִית בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה הוּא – שֶׁנִּתְאַוָּה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים.
וְהִנֵּה, לֹא שַׁיָּיךְ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ בְּחִינַת מַעְלָה וּמַטָּה, כִּי הוּא יִתְבָּרֵךְ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין בְּשָׁוֶה.
אֶלָּא בֵּיאוּר הָעִנְיָן, כִּי קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם הָיָה הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרֵךְ יָחִיד וּמְיוּחָד, וּמְמַלֵּא כָּל הַמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁבָּרָא בּוֹ הָעוֹלָם, וְגַם עַתָּה כֵּן הוּא לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ. רַק שֶׁהַשִּׁינּוּי הוּא אֶל הַמְקַבְּלִים חַיּוּתוֹ וְאוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, שֶׁמְּקַבְּלִים עַל יְדֵי לְבוּשִׁים רַבִּים הַמְכַסִּים וּמַסְתִּירִים אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי״, וְכִדְפֵירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁאֲפִילוּ מַלְאָכִים הַנִּקְרָאִים ״חַיּוֹת״ אֵין רוֹאִין כוּ׳.
וְזֶהוּ עִנְיַן הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, עַל יְדֵי רִיבּוּי הַלְּבוּשִׁים הַמַּסְתִּירִים הָאוֹר וְהַחַיּוּת שֶׁמִּמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ, עַד שֶׁנִּבְרָא עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי וְהַחוּמְרִי מַמָּשׁ, וְהוּא הַתַּחְתּוֹן בַּמַּדְרֵגָה, שֶׁאֵין תַּחְתּוֹן לְמַטָּה מִמֶּנּוּ בְּעִנְיַן הֶסְתֵּר אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחֹשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכוּפָּל, עַד שֶׁהוּא מָלֵא קְלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהֵן נֶגֶד ה׳ מַמָּשׁ, לוֹמַר: ״אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד״.
וְהִנֵּה, תַּכְלִית הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה – אֵינוֹ בִּשְׁבִיל עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, הוֹאִיל וְלָהֶם יְרִידָה מֵאוֹר פָּנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הַתַּכְלִית הוּא עוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, לִהְיוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא וְאִתְהַפֵּךְ חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא – שֶׁיָּאִיר אוֹר ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁל כָּל עוֹלָם הַזֶּה כּוּלּוֹ, בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז וְיִתְרוֹן אוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, מֵהֶאָרָתוֹ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁמֵּאִיר שָׁם עַל יְדֵי לְבוּשִׁים וְהֶסְתֵּר פָּנִים, הַמַּסְתִּירִים וּמַעֲלִימִים אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא יִבָּטְלוּ בִּמְצִיאוּת.
וְלָזֶה נָתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנִּקְרֵאת עוֹז וְכֹחַ, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נוֹתֵן כֹּחַ בַּצַּדִּיקִים לְקַבֵּל שְׂכָרָם לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ בְּאוֹר ה׳ הַנִּגְלֶה לֶעָתִיד בְּלִי שׁוּם לְבוּשׁ, כְּדִכְתִיב: ״וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ [פֵּירוּשׁ, שֶׁלֹּא יִתְכַּסֶּה מִמְּךָ בְּכָנָף וּלְבוּשׁ], וְהָיוּ עֵינֶיךָ רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ״, וּכְתִיב: ״כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וְגוֹ׳, כִּי ה׳ יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְגוֹ׳״.
וְנוֹדָע, שֶׁיְּמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וּבִפְרָט כְּשֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים, הֵם תַּכְלִית וּשְׁלֵימוּת בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלְּכָךְ נִבְרָא מִתְּחִילָּתוֹ
הגהה
וְקַבָּלַת שָׂכָר ﬠִיקָּרוֹ בָּאֶלֶף הַשְּׁבִיﬠִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּלִקּוּטֵי תּוֹרָה מֵהָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה:
וְגַם כְּבָר הָיָה לְעוֹלָמִים מֵעֵין זֶה, בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה, כְּדִכְתִיב: ״אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ״ – ״הָרְאֵתָ״ מַמָּשׁ, בִּרְאִיָּה חוּשִׁיִּית, כְּדִכְתִיב: ״וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת״ – ״רוֹאִים אֶת הַנִּשְׁמָע״, וּפֵירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: מִסְתַּכְּלִים לַמִּזְרָח וְשׁוֹמְעִין אֶת הַדִּבּוּר יוֹצֵא אָנֹכִי כוּ׳. וְכֵן לְאַרְבַּע רוּחוֹת וּלְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְכִדְפֵירְשׁוּ בַּתִּיקּוּנִים ״דְּלֵית אֲתַר דְּלָא מַלֵּיל מִינֵּיהּ עִמְּהוֹן כוּ׳״.
וְהַיְינוּ, מִפְּנֵי גִּילּוּי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, שֶׁהֵן כְּלָלוּת הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא פְּנִימִית רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ, וְאֵין שָׁם הֶסְתֵּר פָּנִים כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ תּוֹרַת חַיִּים״. וְלָכֵן הָיוּ בְּטֵלִים בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה ״שֶׁעַל כָּל דִּבּוּר פָּרְחָה נִשְׁמָתָן כוּ׳, אֶלָּא שֶׁהֶחֱזִירָהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לָהֶן בְּטַל שֶׁעָתִיד לְהַחֲיוֹת בּוֹ אֶת הַמֵּתִים״, וְהוּא טַל תּוֹרָה שֶׁנִּקְרָא ״עוֹז״, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה – טַל תּוֹרָה מְחַיֵּיהוּ כוּ׳״.
רַק שֶׁאַחַר כָּךְ גָּרַם הַחֵטְא וְנִתְגַּשְּׁמוּ הֵם וְהָעוֹלָם, עַד עֵת קֵץ הַיָּמִין, שֶׁאָז יִזְדַּכֵּךְ גַּשְׁמִיּוּת הַגּוּף וְהָעוֹלָם, וְיוּכְלוּ לְקַבֵּל גִּילּוּי אוֹר ה׳, שֶׁיָּאִיר לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת ״עוֹז״. וּמִיִּתְרוֹן הַהֶאָרָה לְיִשְׂרָאֵל – יַגִּיהַּ חשֶׁךְ הָאוּמּוֹת גַּם כֵּן, כְּדִכְתִיב: ״וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה׳״, וּכְתִיב: ״וְנִגְלָה כְּבוֹד ה׳, וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּיו וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״לָבוֹא בְּנִקְרֹת הַצּוּרִים וּבִסְעִיפֵי הַסְּלָעִים מִפְּנֵי פַּחַד ה׳ וַהֲדַר גְּאוֹנוֹ וְגוֹ׳״, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עוּזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶךָ וְגוֹ׳״:
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- א - שנת ה'שי"ת ‹ בס"ד. שיחת כ"ף מנחם-אב ה'שי"ת* סה"ש תרפ"ט ע' 35