116

יום שמחת תורה, תרפ"ז

א. [אחד המסובים נתן לר' זאב מבאצייקוב¹ משקה, ואמר: נעוולער נעם משקה. ואמר כ"ק אדמו"ר:] ער איז נאָך ניט קיין נעוולער. נעוול קען מען נעמען אין דער אַרבעט. נעוול פעלט נאָך אייך. אַ נעוולער גבאי פרעגט צי זאל ער לאָזן לערנען אין שול (והשבתי לו מהשעיר המשתלח, שהכהנים לא היו מניחים לישראל כו' — כידוע שהאיש ששלח את השעיר לא הי' מוציא שנתו, והשילוח כשר בישראל, ואעפ"כ לא היו הכהנים מניחים כו'²).

ב. [אמר לר' זאב הנ"ל:] אני רוצה לעשות עמך כריתת ברית. [ואמר לו כ"ק אדמו"ר:] דו ביסט דאָך אַ קרעמער, וואָס איז פאַראַן באַ דיר אין קראָם? אַ תניא איז פאַראַן באַ דיר? איך מיין ניט אַז דער תניא זאָל ליגן אין קראָם און שימלען, נאָר אַז מען גייט און מען קומט דאַרף מען אַוועק גיין פון ספר, דעמאָלט נעמט מען מיט זיך דעם ספר.

לא הודיע הקב"ה מתן שכרן של מצוות². אילו היו באים ויוצאים מתוך הספר לא הי' הפינא"ס מעיין בהספר שלו.

חנוני הוא ביצירה, ובבריאה ג"כ (באצילות אינו שייך), צריך לחשוב מהו עבודתו בבריאה, כמו כשבא לעיר גדולה. . . [חסר]

צריכים לקום לא יאוחר משעה השישית. וראשית עריסותיכם תתנו לה' תרומה³, איני רוצה להטיל שיהי' דוקא במקום אחד, רק יתפללו תפלה בציבור.

וסיים: ושלא לילך לישון בלא תורה.

ג. כ"ק אדמו"ר הרבה לבקש את אנ"ש כי יקבלו עליהם בל"נ לאמר בכל יום שיעור תהלים כמו שנחלק לימי החודש³, ולאמר השיעור בכל המנינים אחר תפלת שחרית, ולאמר קדיש אחריו. ויהיו זהירים שלא יעמוד החזן אצל עמוד התפלה⁴, שלא יהי' כהוספה על נוסח התפלה, ויותר נכון שיעמוד החזן אצל שולחן הקריאה — חיבור תורה ותפלה.

ושאל רא"ח אלטהויז⁵ האם יוצא ידי חובתו באמירת התהלים שאומר בכל יום קודם התפלה?

והשיב כ"ק אדמו"ר: דער תהלים וואָס מען זאָגט פאַרן דאַוונען איז שייך צו תיקון חצות (הוא ענין התשובה). ולאחר התפלה הוא סגולה לחיבוט הקבר, און האָבן אַ עסק מיטן מלאך הדומה אינו ענין כלל.

ד. יש מרגליות טובה ורצוני לגלותה:

ז' הקפות הם ז' תחתונות דעתיק, עתיק איז קיינעם ניט מחוייב, אלא הוא בדרך מתנה, אך אי לאו דעביד לי' נייחא