ש"פ תבא, העת"ר

א'קכבבס"ד. ש"פ תבא, העת"ר

והי' כי תבא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה, וצ"ל מה שאו' תחלה אשר ה' אלקיך נותן לך בבחי' מתנה ואח"כ אומר וירשתה בחי' ירושה. גם צ"ל דנחלה הרי הוא ג"כ ירושה וא"כ מה"ע אמרו ב"פ ל' ירושה נחלה וירשתה. ובפרטי' יש כאן ג' ענינים נחלה וירשתה וישבת, וצ"ל מהו א'קכגג' ענינים אלו, ומהו שייכות כ"ז להבאת ביכורים דהרי בפרשה מבאר ענין הבאת ביכורים, וצ"ל מהו שייכות דג' ענינים אלו להבאת ביכורים כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דסוף מעשה עלה במח' תחלה היינו למעלה מתחלת המח' כו', ונת' דתחלת המח' הוא תחלת התעוררות הרצון דאוא"ס ב"ה להאציל ולברוא כו', שזהו בשביל סומ"ע דוקא כו', וכמו עד"מ תחלת התעוררות הרצון של חסד בלב הוא בשביל החסד בפו"מ, ואם לא יהי' החסד בפו"מ הרי תחלת ההתעוררות היא כאלו אינו כו', וכמו"כ הוא למעלה דתחלת התעוררות הרצון הוא שיהי' הסומ"ע דוקא והו"ע נסוב"ת ותחלתן בסופן כו', וכ"ז הוא בחי' רצון ועונג פרטי כו'. אך בסוף מעשה כאשר נעשה הכל בטוב ביותר כפי העונג הפרטי ה"ז עולה למעלה מתחלת ההתעוררות כו', וכמו עד"מ בהשפעת החסד דהאיש הטוב כאשר רואה שההשפעה נתקבלה בטוב ה"ה מתענג בזה הרבה יותר באין ערוך מבההשפעה עצמה כו', וכמו"כ הוא למעלה מ"ש וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד שנעשה הכל בטוב ביותר כפי העונג הפרטי, ה"ז עולה למעלה מהעונג הפרטי שעולה רק בתחלת ההתעוררות, והסומ"ע עולה בבחי' העצמות שנמשך עי"ז בחי' התענוג העצמי כו'.

והנה גילוי בחי' עצמות התענוג הגם שזהו ג"כ מכל אשר עשה כו' כמשנת"ל, מ"מ אין זה בחי' עונג המורכב באיזה דבר כ"א הוא בחי' עונג עצמי ופשוט כו', והיינו שאין זה מנוחה הבאה לאחר העבודה ויגיעה כ"א מנוחה עצמי' כו'. והענין הוא שהרי בחי' עצמות התענוג אינו בא בבחי' ירידה וצמצום בההתהוות כמו בחי' הארת העונג שהוא העונג הפרטי שבא בבחי' ירידה וצמצום כו', וכמשנת"ל במשל האדם העושה מלאכה שהעונג בעצם המלאכה וכן בפנימי' הכוונה הרי הי' תחלה קודם שעשה המלאכה (והיא בחי' תחלת המח') שזהו סבת עשיית המלאכה, ובעת העשי' מתעלם העונג, ואח"כ כששובת ונח מתגלה העונג שהי' תחלה כו', דכ"ז הוא העונג המורכב בהעשי' כו', שהרי העונג הי' תחלה קודם העשי' והוא סבת עשיית המלאכה כו', ומתגלה אח"כ בגמר המלאכה כו'. אבל מה שמתענג אח"כ ממה שנשלם פנימי' הכוונה בטוב ביותר, הרי העונג הזה לא הי' תחלה, שהרי זאת אינו יודע מקודם שתהי' המלאכה בהידור ויופי ביותר ויהי' בזה השלמות ביותר כו', וכמו במשל הנ"ל בהשפעת החסד לעני הרי אינו יודע

תחלה שיתקבל בטוב ביותר כו', ותחלת ההתעוררות הוא רק מצד טבע הטוב שלו כו', וכן הוא בעשיית מלאכה הוא שעושה את המלאכה כפי הרצון והעונג שלו בהמלאכה, אבל אינו עושה בתחלה שיהי' טוב ביותר, כי אינו מקבל בתחלה דבר לעשותה בתכלית הטוב ותכלית ההידור רק כפי אופן טוב האומנות שלו במלאכת דבר, ויכול להיות שיהי' בתכלית הטוב ביותר (והוא בדרך הצלחה), ואם יקבל בתחלה המלאכה לעשותה בטוב ביותר לא יהי' הדבר כך כו' (וע"ד מח' מועלת כו'), רק בתחלה מקבלים לעשות כפי הדרוש וכפי האומנות בהעשי' ואח"כ יכול להיות שיהי' בטוב ביותר כו'. והנה למעלה אינו שייך לומר שלא יהי' ח"ו הדבר כו', אך זה שייך לענין ידיעה ובחירה שהידיעה אינה מכרחת הבחירה כו', וכידוע שיש יודע וידוע, דיודע הוא בבחי' התלבשות שמוכרח להיות כן, וידוע הוא במדרי' הגבוהות ביותר שאין הדבר מוכרח כו' וכמ"ש במ"א, וא"כ הרי א'קכדהעונג שבתכלית הטוב וההידור לא הי' תחלה כו', וא"כ הרי אינו מורכב כלל בהעשי' ואינו מתצמצם כלל בהעשי' כו' (וגם להיותו עצמי אינו בערך שיתצמצם באיזה דבר כו'), כ"א כאשר רואה אח"כ טוב המלאכה והשלמת הכוונה שהוא בטוב ביותר, ה"ה מתענג מאד שהתענוג הוא בעצם נפשו שנעשה עתה מטוב הדבר, ה"ז תענוג עצמי ופשוט שזהו רק גילוי התענוג שמתענג בעצם נפשו ואינו מורכב גם לא בטוב הדבר כו', דעם היות שהעונג הוא מטוב הדבר מ"מ אינו מורכב גם בזה כו'. והענין הוא דהנה העונג שבא בעשיית המלאכה (והוא העונג הפרטי) הרי העונג הוא אח"כ מגמר המלאכה ומה שבא פנימיות כוונתו כו', והיינו שהעונג הוא רק מזה שנגמרה מלאכתו בטוב וזהו הנרגש בהעונג וע"כ הוא עונג המורכב כו', אבל העונג העצמי הוא מה שמטוב הדבר ביותר נעשה לו טוב בעצם (ווערט עם בעצם גוט), שבהעונג הזה אינו נרגש כ"כ גם טוב הדבר רק העונג שמתענג בעצמו כו', ועם שהגורם לזה הוא טוב הדבר מ"מ העונג הוא שמתענג בעצמו ואינו נרגש טוב הדבר שהביא את העונג כו' (ועונג כזה הוא דוקא בקבלת הדבר

בהמקבל לא בעצם ההשפעה כו'). וכמו"כ יובן למעלה דבחי' עונג הפרטי היינו בחי' תחלת המח' שנתעורר כבי' ברצון על עולמות שיש בזה עונג וכמא' שנשתוקק הקב"ה כו', דהארת העונג הזה הוא שבא בצמצום בכללות ההשתל' מרוכ"ד עד סוכ"ד בחי' סומ"ע כו', ובהשביתה כבי' דהיינו בבחי' העלי' מהצמצום שז"ע ויכל אלקים שכלו הצמצומים כו' מתגלה העונג הזה כו', אבל הוא עונג המורכב בחכ' ורצון דהתהוות כו', ובפנימי' הוא שמורכב בהכוונה דעבודת הבירורים שזהו תכלית הכוונה בהתהוות העולמות דאשר ברא אלקים לעשות לתקן כו', לעשות הדברים התחתונים שיהיו כלים לאלקות כו', ובעליית הבירורים למעלה מתגלה העונג שבזה כו'. אך בחי' התענוג העצמי הוא מ"ש וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד כו', והוא מה שנתקבלה העבודה והביטול בנבראים (והיינו בנש"י) בטוב ביתרון גדול גם על תחלת המח' כו', וכמו מה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע הרי אין זה ע"פ סדר השתל', דכפי סדר ההשתל' הרי צ"ל תחלה נשמע ואח"כ נעשה כו' וכמ"ש במ"א, והוא הביטול עצמי שיש בנשמות מצד שמושרשים בעצמות

א"ס שלמעלה מעלה משרש ומקור ההשתל' כו'. וכן הוא הבירורים למטה בכח קבעומ"ש לא רק ע"פ טעם ושכל בלבד כו', וכמו"כ בהבירור הנעשה ע"י התשו' שהוא הבירור שלא בהדרגה עד שהרע נהפך לטוב כו', ובד"כ בהעבודה בזה"ג בריבוי העלמות והסתרים שיש מניעות ועיכובים על כל דבר והוא עומד נגד כל מונע כו', והוא בדרך הפקירות שמפקיר ומשליך חייו מנגד כו', שכ"ז הוא שלא בסדר והדרגה בדרך ההשתל' בהתהוות העולמות כו', הרי כ"ז עולה בבחי' עצמות אוא"ס ב"ה שמתענג בעצמותו כבי' שהוא בחי' עונג עצמי ופשוט שאינו מורכב בשום דבר כו'. וזהו שכ' וישבות ביום השביעי ופי' המזרחי שזהו ששבת גם מן המנוחה, שעז"א תחלה ויכל אלקים ביום השביעי שארז"ל בא שבת בא מנוחה, דמנוחה זו היא הבאה לאחר מלאכה ועבודה והוא בחי' עונג המורכב כו' כנ"ל, אח"כ וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו גם מבחי' מנוחה הנ"ל, והוא שהעונג הפרטי עולה בבחי' עצמות התענוג דבחי' עתיק שהוא בחי' עונג פשוט כו', וזהו המתגלה בסעודתא דעתיקא בשבתא דיומא כו'.

א'קכהוהנה בחי' עונג הנ"ל הגם שהוא עונג עצמי ופשוט, מ"מ ה"ה העונג מכל אשר עשה כו' היינו מטוב העשי' והעבודה והביטול ביותר כו', ועם היות שאינו מורכב בזה והיינו שהעונג הוא שמתענג בעצמותו כבי' בבחי' עצמות עתיק כו', מ"מ הרי לולא טוב העבודה לא הי' העונג הזה, וא"כ אין זה בבחי' מנוחה עצמי' שמצ"ע ממש, ובהכרח לומר שיש מנוחה בעצם שאינו תלוי בשום דבר כלל והיא מנוחה תמידית ועצמיות כו'. אך הענין הוא דהנה ידוע שיש שבת ושבת שבתון דביוה"כ כתי' שבת שבתון יהי' לכם כו', דשבת שבתון הוא שלמעלה משבת גם במדרי' העליונה דשבת בחי' עצמות התענוג הנ"ל. דהנה נת"ל (ד"ה שמור את יוה"ש) דשבת נק' יומא שביעאה היינו בחי' בינה הכוללת ג"ר כו', ונת' שם בענין לקשרא שביעאה בשביעאה שיש בחי' שביעאה בכל הג' מדרי' שההשתל' נכלל בהם, והיינו דגם בעתיק בחי' שביעאה הוא בחי' בינה דעתיק הכולל ג"ר דעתיק כו', ובחי' זו היא למע' מהשתל' כו' וכמשנת"ל (ד"ה שופטים) דז"ת דעתיק דהיינו בחי' חיצוני' עתיק הוא שבא בהתלבשות כו', אבל בחי' ג"ר דעתיק

הן למע' מהשתל' כו'. אך כ"ז הוא בחי' ג"ר כמו שכלולים בבינה, דבינה בכלל יש לזה שייכות עכ"פ אל השתל', ולכן נת' שם די"ל דבחי' שביעאה בכל מדרי' היא שמקשר ומחבר מדרי' העליונה עם המדרי' התחתונה להיות בינה היא בחי' שכינה שמשכנת האור כו'. אבל יוה"כ נק' יום העשור היינו שהוא התגלות בחי' הכתר כמו שהוא בעצם ממש לא בבחי' התלבשות בבינה כו', והיינו בנעילה דיוה"כ שהמל' עולה בבחי' פנימי' עתיק כו', וזהו"ע ה' הוא אלקים שאומרים בנעילה דז"א בעלותו לגבי עתיקא כאלקי' יחשב כו', ומעין זה יש בשבת ג"כ והוא במנחה דשבת, וכידוע דמנחה דשבת הוא כמו נעילה דיוה"כ והוא העלי' בפנימי' עתיק כו', וז"ע שאו' בשבת עלי עשור היינו בבחי' הכתר עצמו דכמו"כ הוא בעתיק בבחי' עצמו' עתיק כו', ועלי' זו היא מצ"ע שלא ע"י העלאת מ"ן דתחתונים היינו שלא ע"י בירורים כו', וכמ"ש בסי' בענין שירו לה' שיר חדש שיש שירה ל' נקבה ושיר ל' זכר, דשירה היא העלי' שע"י הבירורים דכל הבירורים הן מש' ב"ן דתהו בחי' מל' ולכן הוא שירה ל' נקבה כו', אבל שיר ל' זכר הוא

בחי' עליית ש' מ"ה עצמו, והוא העלי' דלעתיד שלא יהי' בחי' העלאה ע"י בירורים, אלא גם לאחר כל הבירורים יהי' עליית ש' מ"ה דז"א בעצמות המאציל והוא הנק' שיר חדש כו', וז"ש ביום ההוא יושר השיר הזה ל' זכר דהיינו בגמר הבירורים, וכמ"ש קודם לזה ושמת מעיר לגל שמתבטל בחי' מל' דנוגה כו', ואז יושר השיר הזה שהוא עליית ש' מ"ה כו'. ובחי' ומדרי' זו היא בבחי' מתנה, וע"ז ארז"ל מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה שהשבת הוא בבחי' מתנה היינו בחי' אתעדל"ע שלא ע"י אתעדל"ת, דהנה אתעדל"ע שע"י אתעדל"ת נק' קנין, וכמ"ש במ"א בענין א"י שנק' ארץ כנען ל' סוחר ותגר, כמו כנעני' נכבדי ארץ משום שעיקר קיום המצות הוא בארץ דוקא דרוב המצות הם תלוים בארץ (וגם מצות שהן חובת הגוף עיקרם הוא בארץ דוקא וכמ"ש במ"א), ובזה הוא הקנין ע"י משיכה וכסף המשיכה היא העלאת הניצוצות מטורא דפרודא מרה"ר לרה"י כו', והכסף הוא המשכת אור האהבה העליונה כו', וכן המצות הן ג"כ בירורים כו' וכמשנת"ל (ד"ה ראה אנכי), אבל שבת שנק' מתנה טובה היינו משום שהוא המשכה

ממדרי' גבוה שאין העלאת מ"ן מגיע לשם כ"א בבחי' מתנה מאליו ומעצמו כו'. ולכאו' הרי יש בשבת ג"כ בחי' קנין, וכמו בערבית דשבת בברכת מעין שבע או' קונה שו"א שאז נגמר הקנין והמו"מ דששת א'קכוימי המעשה, שע"י העבודה דששת ימהמ"ע נעשה העלי' בשבת ומתגלה הריוח הוא בחי' העונג הנמשך בשבת כו', וכמ"ש וקראת לשבת עונג וקראת דוקא שקוראין וממשיכין את העונג כו'. אך הענין דבאמת יש בשבת ב' המדרי' והוא המשכת העונג שע"י העבודה דששת ימי החול שהעיקר הוא בבחי' התענוג דשבתא דלילא שהוא בחי' עונג המורכב כו' כנ"ל, וגם המשכת בחי' עצמות העונג בחי' סעודתא דעתיקא שזהו בחי' העונג הפשוט כו', מ"מ ג"ז הוא שבא ע"י וירא אלקים כו' והנה טוב מאד כו', ועז"א וקראת לשבת עונג שזהו הכל מה שבא בבחי' קריאה והמשכה כו', והוא בחי' שביעאה הנ"ל. אך הנה כתי' אז תתענג על ה' תתענג מעצמו וממילא שלא בבחי' קריאה והמשכה כ"א בבחי' אתעדל"ע מצ"ע, והיינו בבחי' פנימי' ועצמי' עתיק שהעלי' וההמשכה במדרי' זו הוא מעצמו שלא ע"י העלאת מ"ן כו', וזהו מתנה טובה יש לי בבית גנזי בית גנזי הוא בחי' סתימא דכל סתימין כו', דבחי' זו היא בבחי' מתנה בלבד כו', ועיקר מדרי' זו הוא בבחי' עלי' דוקא, וכמשנת"ל (ד"ה ויענך וירעיבך) דז"א עולה בבחי' ג"ר דעתיק ומקבל

שם השפע דפנימי' עונג העליון כו', ועז"נ עולת שבת בשבתו דהשבת עולה בבחי' שבתו של שבת, וכמו מזמור שיר ליום השבת שהשבת עצמו הוא בבחי' שיר ועלי' כו', כי עצמות עונג העליון כמו שהוא בעצמותו ממש אא"ל בבחי' המשכה, דכאשר בא בהמשכה ה"ז בא בבחי' התלבשות ואינו כמו שהוא בעצמותו ממש כו', וכנודע בענין פנימי' אבא פנימי' עתיק דעם היות שהוא פנימי' עתיק ממש מ"מ אין זה כמו פנימי' עתיק כמו שהוא בעצמותו ממש כו' וכמ"ש במ"א, וכ"ש בבחי' פנימי' בינה שזהו בחי' שביעאה כו' (דהיינו דג"ר דעתיק הן בהתלבשות בבינה כו', דהתלבשות זאת אינה כמו ההתלבשות דבחי' חיצוני' עתיק כו', ומ"מ אין זה כמו בחי' פנימי' עתיק עצמו כו'), והיינו מה שהעונג העצמי בא במורגש שאינו כמו שהוא בעצמותו שהוא בלתי מורגש כלל כו'. וזהו שלעתיד יהי' בבחי' עלי' דוקא וכמ"ש וביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו לפניו דוקא בבחי' עלי' למעלה כו', הגם שיהי' בבחי' המשכה מלמעלמ"ט שז"ע ונחי' בבחי' אור וחיות פנימי כו', הנה ההמשכה גופא יהי' דוקא ע"י העלי' שיתעלו בבחי' עצמות

ושם יהי' המשכת וגילוי בחי' העצמות כו', והיא העלי' הב' דלעתיד דונחי' לפניו בבחי' עונג הבלתי מורגש כו', ובדוגמא כזאת הוא ביוהכ"פ שנא' בו ולקדוש ה' מכובד לקדוש ה' דוקא שלמעלה מעלה מש' הוי' כו', וכנודע דביוה"כ הוא גילוי בחי' העונג ממש הבלתי מורגש בעצמו כו', וזהו דיוה"כ אסור באכילה ושתי' בדוגמת עוה"ב שאין בו אכילה ושתי' כו', וכללות הענין הוא שבא בבחי' המשכה מלמעלמ"ט שלא ע"י בירורים כו', וגם זאת שאינו בא בבחי' התלבשות כ"א בחי' עצם העונג כמו שהוא בעצמותו כו', והיינו שההמשכה היא ג"כ שלא בדרך בירור כו', ור"ל שהאור הנמשך אינו צריך לבירור שעי"ז יהי' התגלות, כי מתגלה האור כמו שהוא בעצם לא בבחי' התלבשות כלל כו', והיינו שהמשכת האור הוא שלא ע"י הבירורים והאור הנמשך אינו בבחי' התלבשות וא"צ בירור כו', והא בהא תליא דמה שבא ע"י בירורים ה"ז בא בבחי' התלבשות כו', דמשו"ז צריכה ההמשכה בירור כו', ומה שבא שלא ע"י בירורים אינו בבחי' התלבשות כו'.

וזהו דאי' בזהר פנחס דרמ"א סע"ב ע"פ אכלתי יערי כו' כיוון דאתי לאתרה (היינו בחי' מל') אכלתי כו', וכן אכלו רעים הן או"א כו', אבל א'קכזבאתרי לאו אורחא למיכל כו', דהנה ענין המאכל הגשמי למטה הוא שיש חיות בהעלם בהמאכל אך איננו ראוי להחיות בלתי שיבררו תחלה כו', וכמשנת"ל באורך בענין הבירורים שעי"ז מאיר ומתגלה האור והחיות שבהמאכל כו', וכמו"כ הוא בירידת השפע מן המאציל אל הנאצלים שנק' ג"כ בשם לחם ומזון וכמו לכו לחמו בלחמי כו', דהיינו שנתעלם האור ונתגשם בערך מדריגתו העצמי כו' עד שצריך כמה בירורים עד שיתגלה האור כו', שז"ע ל"ב נתיבות חכ' המבררים כו', וכמו הל"ב שינים שמפררים ומחלקים את המאכל ועי"ז נרגש טעם המאכל בחיך הטועם כו', ואם יבלע אותו בשלמות שלא יפררו ויחלקו בשינים לא ירגיש בו טעם וגם לא ישביע אותו כו' (וידוע שיש ב' מיני שביעה א' מגוף ועצם המאכל, והב' מהטעם של המאכל שזהו שביעה רוחניות כו' וכמ"ש במ"א). וזהו אכלו רעים לעילא בחו"ב שהמשכת האור הוא בבחי' לחם שצריך בירור שהו"ע אכילה כו' (וכמו אור האלקי הבא בשכל והשגה הרי דוקא ע"י השגת פרטי הענינים עי"ז דוקא הוא יודע את האור האלקי כו', וכללות תפיסת האור הוא שנתפס ע"י השגה דוקא

כו', וכן הוא גם בהשכלת הענין וגם בראיית עין השכל שכ"ז אינו תפיסת האור כמו שהוא בעצם ממש כו'), והיינו מפני שסבת ההמשכה הוא ע"י הבירורים מלמטלמ"ע, וכמא' ישראל מפרנסין לאבש"מ, וכמו רעייתי פרנסתי הן שירעו אותי בשני תמידין כו' וכמ"ש את קרבני לחמי לאשי כו', והוא בחי' הלחם הבא ע"י הבירורים מלמטלמ"ע, וע"כ ההמשכה היא ג"כ בבחי' התלבשות כו'. אבל באתרי' היינו בבחי' עתיק בחי' תחתונה שבמאציל לאו אורחי' למיכל כו', כי איננו צריך לקבל שפע דרך בירורים והתחלקות כ"א עצם הדבר כמו שהוא כו', והיינו מה שבא שלא ע"י הבירורים כ"א בבחי' המשכה מלמעלמ"ט מצ"ע כו', ע"כ ההמשכה היא ג"כ שלא בדרך אכילה כו'. וכמו"כ הוא בההמשכה מבחי' עצמות התענוג דבחי' עתיק כשבא במורגש (והיינו ע"י ההתלבשות בבחי' בינה שכולל ג"ר כו') ה"ז בבחי' אכילה כו', וזהו"ע הסעודה דלעתיד שיעשה הקב"ה לצדיקים כו', שזהו בחי' עונג העצמי הבא במורגש כו' (והיא העלי' הא' שיהי' לעתיד כו'), אבל מה שעוה"ב אין בו אכו"ש הוא בחי' עונג העצמי שאינו בא במורגש כלל כו',

וזהו דבאתרי' ממש לאו אורחי' למיכל כו'. וכמו"כ הוא ביוה"כ שאסור באכו"ש שזהו בחי' עונג העצמי הבלתי מורגש כלל כו', וז"ע סליחת העוונות דביוהכ"פ ובפרט בעת נעילה שאז הוא עיקר הסליחה כנודע, והיינו מפני שאז הוא העלי' במדרי' שאין העלאת מ"ן נוגע כלל, וכנ"ל שזהו שלא ע"י בירורים כו', ואינו נוגע שם מעשה התחתונים כו', ע"כ נמשך משם הסליחה עד שגם זדונות נעשים כזכיות כו' (ומ"מ הוא ע"י התשו' דוקא כו', ומ"מ גם עצומו של יום מכפר כאשר מאמין בענין הסליחה כו', ובשו"ע סי' תר"ז סט"ו על השבים המאמינים בכפרתו כו'). ומעין זה הוא בשבת בסעודה שלישית דשבת שהיא סעודתא דזעיר אנפין, ונת"ל שזהו שבחי' ז"א עולה בג"ר דעתיק והיינו בבחי' פנימי' ועצמי' עתיק, ושם הוא ההמשכה דבחי' פנימי' עונג העליון היינו בחי' עונג העצמי הבלתי מורגש כו', וזהו שעל סעודה שלישית נא' היום לא וא"צ פת שיוצאים בפירות ובמיני תרגימא, והיינו שאינו בבחי' לחם בבחי' אכילה ממש כו'. וזהו ההפרש בין סעודה שני' לסעודה שלישית, דסעודה שני' היא בחי' עתיקא היינו בחי' ג"ר דעתיק כמו שמתלבשים בבינה דהיינו שבא א'קכחבמורגש כו', ובחי' זו היא בבחי' המשכה כו' רק שההמשכה היא באצי' שהן כלים גדולים כו' וכמשנת"ל (ד"ה ויענך וירעיבך), אבל סעודה שלישית הוא גילוי בחי' פנימי' עתיק והוא בבחי' עלי' דוקא כו', וזהו היום לא גילוי בחי' לא בחי' אין העצמי כו', וזהו לא תמצאהו שתמצאהו בחי' לא בחי' אין, כי לפעמים לא בא' משמש כמו לו בוא"ו וכמ"ש במשנה ספ"ה דסוטה ע"פ לא אייחל, וכידוע בענין ולא נתכנו שהכתי' בא' והקרי בוא"ו והוא שהלא בא' מאיר בגילוי כו', וזהו ג"כ לא תמצאהו גילוי בחי' לא כו' כמ"ש הבחיי, ומ"מ אמר היום לא תמצאהו אבל אתם מוצאים אותו לעתיד כי עכשיו הוא רק מעין זה בסעודה שלישית, ועיקר הגילוי יהי' לעתיד יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים היינו שכללות ההשתל' יהי' בבחי' עלי' בבחי' עצמות וכמו ונחי' לפניו כו' כנ"ל. וזהו לחיי העולמים בפת"ח (כמ"ש בתויו"ט בסוף מס' תמיד) וידוע דחי עולמים הוא בחי' חי ולא בחיים כו', והיינו שגם בחי' הסוכ"ע יתעלה בבחי' עצמות כו' וכמ"ש במ"א, ויהי' גילוי בחי' פנימי' עתיק שזה"ע מה שעוה"ב אין בו

אכו"ש כו', ועכשיו הוא מעין זה במנחה דשבת בסעודה שלישית כו'. וכ"ז הוא מפני שהב' סעודות הן מה שבאתעדל"ת אתעדל"ע דליל שבת הוא ע"י עבודת הבירורים ממש כו', וכמו"כ ביום השבת הוא ג"כ העונג מכל אשר עשה כו' וכמשנת"ל, ע"כ ההמשכה היא בחי' העונג הבא בהתלבשות כו', אבל סעודה שלישית היא בחי' אתעדל"ע מצ"ע והו"ע צדיק אוכל לשובע בבחי' המשכה מלמעלמ"ט (ועם היות שזהו בבחי' עלי' דוקא כנ"ל, ענין ההמשכה מלמעלמ"ט כאן היינו מה שלא נעשה ע"י העלאת מ"ן דעבודת הבירורים באיזה מדרי' שיהי' כו' וכמשנת"ל ד"ה ראשי המטות), ע"כ הוא בחי' העונג העצמי כמו שהוא בעצמותו כו'. ובזה יובן מה שאין קידוש בסעודה זו, דענין הקידוש הוא שארז"ל ע"פ זכור את יוה"ש לקדשו זכרהו על היין, והיינו מה שנש"י ממשיכים בעבודתם והו"ע וקראת לשבת עונג כו', וזהו שהקידוש הוא על היין בחי' בינה שזהו מה שבא על ידי אתעדל"ת כו', ולכן עיקר הקידוש מדאורייתא הוא במעלי שבתא להיות דעיקר ההמשכה שע"י העלאת מ"ן הוא בליל שבת כו' (וההמשכה היא בחי' עונג המורכב בחו"ב כו'

כמשנת"ל וזה"ע היין כו'), ובשבתא דיומא הקידוש הוא מדרבנן, מפני שגם המשכה זו היא למעלה מבחי' אתעדל"ת ממש כו', אבל בסעודה שלישית אין בה קידוש מפני שהיא בחי' אתעדל"ע מצ"ע בחי' מתנה טובה כו'.

והנה עם היות דבמדרי' זו היא בבחי' מתנה, מ"מ גם לזה צ"ל עבודה בנפש שהרי גם במתנה אי לאו דעביד לי' נייחא לנפשו כו', והיינו שצריכים להיות ראויים אל הגילוי, ועם היות שהגילוי הוא מעצמו כו' מ"מ זהו דוקא כשיש עבודה וכשראוים להגילוי אור כו', והיינו התפלה דשבת כו'. וכידוע ההפרש בין תפלה דחול לתפלה דשבת, דתפלה דחול היא עבודת הבירורים, הן התפלה עצמה היא בירור הנה"ב כו', והן שע"י הקדמת התפלה הוא עבודה כל היום בהבירורים דאכו"ש ובכל עניני העולם כו' וכמשנת"ל, אבל התפלה דשבת אינה לברר בירורים כ"א היא להתענג על ה' באה"ר בתענוגים בעונג האלקי הרוחני למעלה מן השגה כו', והיינו לא גם בפנימי' ההשגה דפנימי' המוחין, וגם לא בכוונה פנימי' בגוף נקודת המושכל בחי' כוונה שבמוח שנת"ל (ד"ה וארא), וגם לא בבחי' הרצון דרעו"ד כו', רק עונג עצמי ופשוט בעצם הנשמה בעצם התקשרותה בא"ס ב"ה כו', וכמו כל הנשמה א'קכטתהלל י"ה שהנשמה עצמה בעצם מהותה בבחי' יחידה שבה היא מתענגת בתענוג עצמי בעצמות א"ס ב"ה כו'. ולכן אין בתפלה דשבת שום בקשה ושאילת צרכיו וכמו רפאנו וברך עלינו כו', דענין בקשות אלו הוא שלא יהי' שליטה למקטרגים שמן עוונות וכמו תייסרך רעתך כו', שזה שייך בתפלה דחול שהיא במדרי' הנשמה המלובשת בגוף דשייך בזה אחיזה והיא באמת מתעלמת בגוף ונה"ב כו', וענין התפלה הוא הבירור והיציאה מהרע דנה"ב כו' (הן היציאה דהכחות דנה"א וכן היציאה דהטוב שבנה"ב כו'), ואז שייך בקשות אלו שלא יהי' שליטה כו', אבל בשבת שהתפלה היא בעצם הנשמה שאינה בבחי' התלבשות ובבחי' התעלמות כלל וכלל כו', והתפלה אינה בבחי' יציאה מן הרע כלל, רק להתענג על ה' כו', ע"כ אין מקום כלל לבקשות אלו כו' (ובירושלמי פ"ד דברכות ה"ד אי' אמר רבי תמה אני למה אין אומרים אתה חונן בשבת כו', וי"ל שזהו בחי' תענוג העצמי הבא במורגש שזה שייך בשבת ג"כ כו', ומ"מ א"א אתה חונן בשבת מפני שאמיתי' ענין השבת הוא בחי' תענוג העצמי הבלתי מורגש כו', ובחי' עונג העצמי המורגש הוא

באכילה דשבת, אבל תפלה דשבת היא בבחי' עונג העצמי הבלתי מורגש כו', וע"כ אין אומרים בתפלה גם ברכת אתה חונן כו'), וכן אין אומרים סלח לנו בתפלת שבת שזה שייך ג"כ בעבודת הבירורים שבהקירוב דתפלה בא על דקות חלקי הרע כו', וגם אומרו סלח לנו הוא דחיית הפסולת כו' וכמשנת"ל, וכ"ז אינו שייך בתפלה דשבת כו', ועם היות דשבת אותי' תשב כו', הנה התשו' דשבת אינו על חטא ועון, כ"א הו"ע והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה שהו"ע השבת הנפש וחזרתה בשרשה ומקורה הראשון בבחי' עצמות א"ס כו', וכמש"א נשמה שנתת בי שלמעלה גם מבחי' טהורה היא כו' וכמ"ש במ"א, וז"ע תפלה דשבת שהיא רק בבחי' תענוג עצמי כו', וז"ע נשמה יתירה דשבת דהיינו התגלות בחי' יחידה שבנפש בבחי' תענוג עצמי על עצמות א"ס בחי' אז תתענג על ה' כו'.

ונמצא שיש ג' מדרי', הא' בחי' עונג המורכב בחו"ב שזהו בחי' העונג פרטי בהתהוות העולמות ובהכוונה פנימי' כו', והב' בחי' העונג העצמי דבחי' עתיק רק שבא במורגש כו', והיינו שזהו כמו שהוא בבחי' התלבשות בבחי' בינה דעתיק שזהו בחי' שביעאה כו', והן הב' סעודות דשבת דשבתא דלילא ושבתא דיומא כו', שכ"ז הוא בחי' אכילה כו', והג' הוא בחי' העונג העצמי ממש הבלתי מורגש והוא בחי' פנימי' עתיק והו"ע באתרי' לאו אורחי' למיכל כו' (וזהו אמיתי' ענין המן שנמשך למעלה בשבת דוקא משרשו ומקורו הראשון כו', ועז"א ויברך אלקים את יום השביעי ברכו במן כו'), והוא בסעודה שלישית דשבת דכתי' בה היום לא גילוי בחי' אין העצמי כו'. והנה ג' מיני המשכות אלו זהו ע"י ג' בחי' רצוא שנת"ל, דכללות ענין הרצוא הוא להיות ראוי לקבל את האור והגילוי והיינו ע"י הביטול כו', וכמו הבירור והעלי' של הדם לקבל אור וחיות הנפש כו' וכמשנת"ל (ד"ה נשא), והרצוא הא' הוא בעבודה שע"פ טו"ד שזהו עבודת הבירורים בעולמות בי"ע בבחי' בירור פסולת מתוך אוכל או אוכל

מתוך פסולת שזהו העבודה בבחי' חיצוני' המוחין ופנימי' המוחין כו' וכמשנת"ל, ועי"ז נעשה בי"ע ראוי לעלות לאצי' ולקבל אור האצי' כו', וזהו העלי' דמעלי שבתא שהיא העלי' מבי"ע לאצי' כמשנת"ל (ד"ה פנחס). והנה נת"ל (ד"ה שמור את יוה"ש) דהתחברות בי"ע עם אצי' הוא בהיכל ק"ק דברי' שהו"ע המרכבה דברי' דהיינו א'קלהביטול מעצמותו שזהו למעלה מהביטול שע"פ טו"ד כו', והיינו שע"י העבודה דימי החול העלי' היא בליל שבת שמתעלים הבירורים באצי', והוא ענין הביטול מעצמותו שלמעלה מהביטול שע"פ טו"ד כו', וזהו בהשתחוו לה' בהדרת קדש ר"ת קבלה שהיא העלי' באצי' כו', ועי"ז ההמשכה בסעודה ראשונה בשבת בחי' העונג המורכב בחו"ב שזהו בחי' הארת הכתר שבחכ' בחי' טעמים כו' כמשנת"ל. והרצוא הב' הוא בבחי' כלים דאצי' שהרצוא הוא בבחי' רעו"ד והוא בירור אוכל מתוך אוכל כו', והו"ע וירא אלקי' כו' והנה טוב מאד בבחי' טוב העלי' ביותר כו', ועי"ז הוא ההמשכה בחי' עונג העצמי שלמעלה מהארת העונג המורכב בחכמה כו', והיא הסעודה שני' דשבת סעודתא דעתיקא כו' כנ"ל, שכ"ז הוא בחי' אכילה כו', להיות שכ"ז הוא הביטול בבחי' הכלים כו', ועם היות דרעו"ד היא בבחי' יציאה מהכלים כו', מ"מ ה"ז הביטול של הכלי כו', ובכלים הו"ע אכילה דהיינו בבחי' מורגש כו', דכמו"כ בחי' רעו"ד הוא רצון בבחי' מורגש עדיין וכידוע בענין אה"ר כו'. והמדרי' הג' בהרצוא הוא בהאור והו"ע אהבה בתענוגים

שנת"ל בחי' יחידה שבנשמה שזהו העלי' והביטול בבחי' עצמות א"ס כו' והיינו העלי' במדרי' דבאתרי' לאו אורחא למיכל כו', ועי"ז הוא המשכת בחי' העונג העצמי ממש והוא בסעודה שלישית דשבת כו'. וסדר העליות וההמשכות הן בהדרגה מלמטלמ"ע כו', דתחלה צ"ל העבודה שע"פ טו"ד והיא העבודה בהבירורים דבי"ע כו', ומי שטרח בע"ש יאכל בשבת שנכלל בזה ב' האכילות הנ"ל דשבתא דלילא ושבתא דיומא כו', דבכדי לבא לבחי' רעו"ד שהו"ע ומל ה' אלקיך את לבבך זהו דוקא ע"י ההקדמה דומלתם את ערלת לבבכם כו' וכמשנת"ל (ד"ה פנחס), ומכ"ש דמדרי' הג' הנ"ל שהיא בבחי' מתנה דבאמת גם העבודה דאהבה בתענוגים היא בבחי' מתנה וכמ"ש עבודת מתנה אתן כו' וכמ"ש באגה"ק סי' י"ח, והיא באה לאחר העבודה האמיתי' בבחי' רעו"ד כו' (ובאגה"ק שם ע"י הקדמת יראת הרוממות כו'), וע"כ הכל בא בסדר והדרגה מלמטלמ"ע כו'. וזהו ג"כ ב' המדרי' דלחם מן הארץ ולחם מן השמים כו', לחם מן הארץ עיקרו הוא שבא ע"י בירורים ממש כו', והוא בשבתא דמעלי שבתא שע"י העלאת מ"ן בהבירורים דבי"ע נמשך ומתגלה

העונג כו', והוא בחי' הארת העונג שבחכ' כו', ולחם מן השמים עיקרו הוא מדרי' הג' הנ"ל שהוא בחי' תענוג העצמי הבלתי מורגש שבא שלא ע"י בירורים כלל כו', אך בחי' תענוג העצמי הבא במורגש יש לו שייכות לבחי' לחם מן הארץ שהרי זה שבא שע"י בירור אוכל מתוך אוכל בחי' הבירור דכלים כו', ומ"מ הוא ג"כ בחי' לחם מן השמים לפי שהוא למעלה מבירורים ממש כו', וכמ"ש הבחיי שהמן הי' בו ב' מדרי' כמו שהוא למעלה וכמו שירד למטה כו', והיינו כמו שהוא בבחי' עונג עצמי הבלתי מורגש שזהו כמו שהוא בשרשו ומקורו בבחי' פנימי' עונג העליון כו', וכמו שירד למטה דבר יום ביומו שהוא בחי' תענוג העצמי הבא במורגש כו'.

וע"פ הנ"ל יובן מ"ש והי' כי תבא כו' נחלה וירשתה, דהנה ידוע דירושה הו"ע הבירורים דשבה"כ דתהו שז"ע ירושת ארץ ז' עממין שהן ז' מדות דתהו וע"י הבירור יורשים אורות דתהו כו', ועיקר הבירור הוא בבי"ע והיינו הבירור דפסולת מתוך האוכל או אוכל מתוך הפסולת כו', ונחלה הוא ג"כ ירושה, וי"ל א'קלאשזהו הבירור דאוכל מתוך אוכל דבעבודה הו"ע רעו"ד כו', וע"ד מ"ש במ"א בענין נחלה עבר על נפשנו שזהו בחי' המקיף כו'. וזהו כי תבא אל הארץ דארץ הוא ל' רצוא וכמא' למה נק' שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה כו', והרצוא הוא בהב' מדרי' דבחי' נחלה וירושה כו', אמנם מ"ש וישבת בה הנה ישיבה הוא בחי' או"פ התיישבות האור בכלי כו', וזהו בחי' פנימי' עונג העליון כו', וכידוע שבמקיף גופא חיצוני' המקיף הוא בבחי' מקיף לבד ופנימי' המקיף הוא בבחי' פנימי כו', שזהו ההפרש בין מקיף דחי' למקיף דיחידה כו' וכמ"ש במ"א, וכמו"כ בבחי' עתיק בחי' פנימי' עתיק הוא בחי' פנימי כו', וזהו"ע וישבת בה הוא המשכת בחי' עונג העליון כו', ועז"א אשר אני נותן דבחי' זו היא בבחי' מתנה כו'. וזהו ג' ענינים אלו שהן ג' המשכות שע"י ג' בחי' רצוא הנ"ל, ובכדי שיהי' הרצוא דאהבה בתענוגים צ"ל תחלה בחי' נחלה וירושה כו', וכנ"ל שצ"ל בהדרגה דוקא כו'. וזהו שאו' תחלה אשר ה' אלקיך נותן לך דעיקר ההמשכה הוא בחי' מתנה הנ"ל רק בכדי לבא להמשכה זו צ"ל תחלה בחי' נחלה וירושה

כו', וכ"ז שייך להבאת בכורים, דהנה כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם והוא שרש ומקור הנשמה בחי' יחידה שבנפש שזהו בחי' אהבה בתענוגים שבבחי' מתנה כו', והוא ע"י ההקדמה תחלה בהעבודה שע"פ טו"ד ובחי' רעו"ד כו'. וזהו והי' כי תבא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך דתכלית הכוונה הוא לבא למדרי' מתנה בחי' אהב"ת כו', אך בכדי לבא לזה צ"ל תחלה בחי' נחלה וירושה ואח"כ וישבת בה בחי' פנימי' עונג העליון שזהו ע"י העבודה דשרש ומקור הנשמה שז"ע הבאת הבכורים כו'.