222

"יפה" מאשר "האב" ולאידך עובדה זו עצמה (ה"יפה") באה "מכח האב" – מן האב. כי, כל מה שיש לבן בא מהאב; אלא, מכיוון שהבן נלקח מעצמיותו של האב, לכן יכול להיות "יפה כח הבן" מהאב – ביחס לכוחות הגלויים שלו⁷⁹.

נמצא, כי הקשר העצמי שישנו בין (עצם ה)אב ובן, ניכר בכך שכח הבן יפה מכח האב.

כל ענין למטה – נשתלשל מענינו למעלה, וכך גם בענין זה: הענין ש"יפה כח הבן מכח האב" למטה – נשתלשל מכך ש"יפה כח הבן מכח האב" למעלה, כביכול, בין הקדוש־ברוך־הוא ובניו – בני ישראל:

מצד זה שאצל בני ישראל למטה קיים כח העצמות, מתגלית בהם עצמיות האב שאינה מתגלית בעולמות למעלה, אפילו בבחינות הכי עליונות באלקות.

ובמילא אצל בני ישראל למטה – יפה כח הבן, קיים בהם כח העצם ממש, כדי "לנחם" כביכול את אבינו שבשמים⁸⁰.

ובדומה למה שמצינו בנגלה דתורה ובגלוי כי הקדוש־ברוך־הוא אומר⁸¹ "נצחוני בני נצחוני"⁸².

יג. הנחמה מתחילה כבר מתחילת החודש

מכיון אשר החודש כולו נקרא "מנחם אב", מובן, כי ענין הנחמה מתחיל (לא רק לאחר תשעה באב, כאשר מתחיל הזמן של "שבעה דנחמתא", אלא) כבר מהתחלת החודש.

משום שענין הנחמה על הגלות נעשה על־ידי הנהגת בני ישראל בדברים שהינם היפך חטאינו – שהם הסיבה היחידה של גלינו,

ובפרט משנכנס אב, ההנהגות בקשר לחורבן בית אלקינו, שבזה "מנחם" את (עניני) אב, מחלישים את החורבן ומקרבים את הבנין.

ולכן מיתווספים דינים וכו', ובכלל צריך להשתדל בימים אלו להוסיף ככל היותר בתורה ומצוות ועבודת ה',

ובפרט – הן בדינים והנהגות שממעטין כו' בימים אלו, והן לאידך, מה שמוסיפים בתורה אשר "פקודי ה' ישרים משמחי לב"⁸³,

ובפרט – על פי המנהג⁸⁴ בכמה