ש"פ נצבים, העת"ר

א'קלאבס"ד. ש"פ נצבים, העת"ר

אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם כו' מחוטב עציך כו', הנה ידוע דבכ"מ שנא' היום קאי על היום דר"ה, וכמ"ש ויהי היום ויבאו בני האלקים ות"י והוה ביומא דינא רבא דר"ה כו', וכמו"כ מש"א כאן היום קאי ג"כ על היום דר"ה, וצ"ל מה"ע דביום דר"ה אתם נצבים כולכם כו'. גם צ"ל מ"ש כולכם הרי מפרט אח"כ כמה מדרי' דבפרטי' הן עשר מדרי' כו', ולכאו' הרי המדרי' חלוקות זמ"ז, דבודאי יש הבדל גדול בין מדרי' ראשיכם ושבטיכם לחוטב עציך ושואב מימיך כו', רק שבאמת כולם שוים דמשו"ז אומר כולכם, וא"כ למה לו לפרט המדרי' פרטי' מאחר שכולם שוין כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דבכללות יש ב' מדרי' לחם מן הארץ ולחם מן השמים, לחם מן הארץ הוא שבא ע"י בירורים דתנא סדורי דפת נקיט החורש והזורע כו', ולחם מן השמים הוא שלמעלה מהבירורים כו'. ובפרטי' יש בזה ג' מדרי', דהנה בבירורים גופא יש ב' מדרי', הא' בירור מתוך הפסולת דבזה גופא יש ב' אופנים הבירור בדרך או"י ובדרך או"ח כו', והב' הוא בירור האוכל מתוך האוכל וכמ"ש ואכלתם א'קלבאכול תאכלו דבר שכבר נאכל כו', ויש בחי' עלי' שלמעלה מהבירורים לגמרי כו'. וזהו ג' בחי' רצוא, דכללות ענין הרצוא הוא להיות כלי אל הגילוי כו', הא' רצוא דנבראים דבי"ע ע"י הבירור מתוך הפסולת והוא ע"י העבודה שע"פ טו"ד שעי"ז נעשים דברים התחתונים כלים לגילוי אלקות כו', והיינו שבי"ע נעשים כלים לגילוי אור האצילות כו'. והב' בחי' הרצוא דכלים דאצי' דשם אינו שייך פסולת ח"ו רק הוא בירור האוכל כו', והוא זיכוך הכלים שיהיו ראוים לקבל בחי' אור שלמעלה מהאור המתלבש בהכלים כו', ובעבודה הו"ע רעו"ד שעז"נ ומל ה' אלקיך את לבבך שזהו העברת ההרגש מהאהבה שע"פ טו"ד כו', דעם היותה אה' אלקית מ"מ צ"ל העברת המורגש כו', ועי"ז נעשים כלים לאור שלמעלה מהכלים היינו אור שאינו בבחי' התעלמות כו'. והג' הוא הרצוא של האור שאין זה בבחי' בירור כי בירורים שייך רק בבחי' הכלים לא בהאור כו', ובעבודה הוא בחי' אהבה בתענוגים שמצד עצם הנשמה שמתענגת על עצמות א"ס כו' שעי"ז נעשים ראוים לקבל בחי' אור פנימי ועצמי ממש כו'. וע"י ג' בחי' רצוא אלו הן

ג' המשכות, הא' גילוי בחי' אור האצי' שהוא האור דסדר השתל' ובשרשו הוא בחי' חיצוני' עתיק כו', והב' גילוי בחי' האור שלמעלה מהשתל' והיינו בחי' ג"ר דעתיק רק כמו שהן בהתלבשות בבחי' בינה דעתיק כו', והג' בחי' פנימי' עתיק ממש כמו שהוא בעצמותו כו'.

ובכל הנ"ל יובן מ"ש וידעת היום כו' כי הוי' הוא אלקים כו', דהוי' ואלקים הוא הצמצום הראשון וגילוי הקו כו', וכידוע ונת' ג"כ לעיל במ"ש אל אלקים הוי' דבר כו' דש' אל הוא האוא"ס שהאיר לפני הצמצום וש' אלקים הוא הצמצום הראשון וש' הוי' הוא גילוי הקו כו', ובהשתל' הו"ע אורות וכלים דש' הוי' מקור האורות וש' אלקים מקור הכלים כו', ובעולמות הוא אצי' ובי"ע דאצי' בכלל הוא בחי' ש' הוי', ובש' הוי' גופא אצי' הוא היו"ד דש' הוי' שהוא עיקר הש' הוי' כנודע, והו"ע אבא מקננא באצי' כו', ובי"ע הן ש' אלקים וכמ"ש בראשית ברא אלקים כו'. וזהו וידעת היום דכמו שהיום כלול מיום ולילה דאין יום שאין לילו עמו כו' שהוא חשך ואור העלם וגילוי, כמו"כ הוא בכללות ההשתל' ב' הענינים הנ"ל, וכמו שהלילה קדום ליום וכמארז"ל במע"ב היום הולך אחר הלילה, ותכלית הכוונה הוא היום כו', כמו"כ בהוי' ואלקים צמצום וגילוי הצמצום קדם אל הגילוי כו', והיינו דלבד מה שבפועל קדם הצמצום דברישא חשוכא והדר נהורא כו', הנה גם בהעלם היינו לפה"צ קדם הצמצום

אל הגילוי כו'. וענין הקדימה הוא להיות שהכוונה בהגילוי הוא שיהי' בבחי' או"פ, וזה צ"ל ע"י הצמצום דוקא ומשו"ז קדם הצמצום כו', וא"כ הרי בהצמצום כלול כוונת הגילוי, דכל קדימת הצמצום הוא בכדי שיהי' הגילוי כו', וזה מובן לנו מן הצמצום שהרי אופן הצמצום הוא באופן כזה שיהי' גילוי כו', ואם הי' ח"ו הכוונה לצמצם ממש הרי הי' העלם לגמרי, ומאחר שנמשך אור אחר הצמצום, מובן שהצמצום הוא בשביל הגילוי כו' וכמשנת"ל (ד"ה וכל העם רואים), וזהו שהש' אלקים כלול בו הכוונה דש' הוי' דהיינו שבהצמצום כלול כוונת הגילוי כו', וכן בהגילוי כלול כוונת הצמצום שהגילוי הוא באופן כזה להיות בבחי' או"פ כו', וגם בבחי' יכולת מה שביכולתו להאיר הרי אין הכוונה רק לגלות עצמותו כ"א להאיר העולמות א'קלגשזהו ע"י הצמצום כו' וכמו שנת' שם, והוא התכללות ש' אלקים בש' הוי' כו', נמצא דבהצמצום כלול בחי' הגילוי ובהגילוי כלול בחי' הצמצום כו', והוא דהוי' ואלקים כלולים זב"ז כו'. וזהו הטעם מה שהש' אלקים מעלים על האור דש' הוי' ומגביל אותו כו', דהרי הוי' ואלקים הם שני הפכים דהוי' הוא בחי' הגילוי שזהו שיהי' הגילוי בלי הגבלה לגמרי שהרי הגבלה הוא היפך הגילוי כו', וש' אלקים הוא בחי' העלם לגמרי כו', ושניהם הם כחות הא"ס כו', וא"כ איך ש' אלקים מעלים על הש' הוי' כו', ואם נא' שזהו בדרך התגברות שמתגברים זע"ז, הרי צ"ל לפעמים התגברות דשם הוי' ולפעמים התגברות דשם אלקים, והיינו שיהי' או בחי' גילוי לגמרי היינו בלי הגבלה או שיהי' בחי' העלם לגמרי, וכמו"כ בתהו שלפעמים הי' התגברות החסד והי' הגילוי בבחי' בל"ג, ולפעמים הי' התגברות הגבו' והי' בבחי' העלם לגמרי כו' (וכמו בדורו של אנוש ודור המבול כו'), אבל בהוי' ואלקים הרי אינו כן דהש' אלקים מעלים על הש' הוי' ומ"מ מאיר גילוי שם הוי' כו', וא"כ אינו מצד התגברות כו', ואיך שהש'

אלקים מעלים על ש' הוי' כו', ועוד זאת שמגביל את האור דש' הוי' (שבזה מובן ביותר שאינו בדרך התגברות כו'). אך לפי הנ"ל ניחא להיות דבש' הוי' כלול ש' אלקים והיינו דהגילוי הוא באופן כזה שיהי' בבחי' או"פ כו', והוא דכוונת המשפיע הוא שיתקבל האור בהמקבל לא שההשפעה היא מצ"ע (ר"ל לצורך עצמו) היינו רק להשפיע, וכמו להראות כבודו ורוב גדלו דאז אינו נוגע לו אם המקבל יכול לקבל או לא כו', וכמשנת"ל (ד"ה נשא הב') דבתהו מצד האורות הי' בהם ג"כ ענין ההשפעה, רק שזהו השפעה שמצד הגדולה דמצד אינו תופס מקום המקבל ואינו נותן מקום לשום דבר כו' וכמשנ"ת שם, אבל בתיקון כל ענין ההשפעה הוא בשביל המקבל דוקא ושיתקבל האור כו', ולכן כאשר מתקבל האור בהמקבל התענוג הוא גדול הרבה יותר מבגוף ההשפעה כו' וכמשנת"ל (ד"ה אחת שאלתי). וזהו דבש' הוי' היינו בחי' הגילוי כלול כוונת הצמצום כו', ומשו"ז ביכולת ש' אלקים להעלים על שם הוי' ולהגביל אותו מפני שבש' הוי' גופא כלול כוונה זו כו', וכמו"כ בש' אלקים כלול כוונת הגילוי כו', דכוונת הצמצום אינו

להעלים כ"א שע"י יהי' הגילוי כו', ולכן ש' אלקים מעלים ומגביל את האור דש' הוי' באופן כזה שיהי' מ"מ גילוי אור כו'. ומאחר דהוי' ואלקים כלולים זב"ז מובן לנו עוד איך דהוי' ואלקים כולא חד ממש כו', והוא דבאמת שניהם הם בחי' חסד והיינו דבשניהם הכוונה הוא הגילוי כו', רק דש' הוי' הוא בחי' חסד עצמו וש' אלקים הוא ע"ד בחי' גבו' שבחסד שעי"ז יהי' גילוי החסד כו'. וכן הוא באורות וכלים שהכלים קדמו אל האור כו', וענין הקדימה הוא שבהאור הכוונה להיות בחי' גילוי בכלים דוקא כו', והוא התכללות כוונת הכלי בהאור כו', וזהו הטעם מה שהכלי ממשיך אור וכמ"ש אין עוד כלי ויעמוד השמן כו', והרי אורות וכלים המה הפכים זמ"ז, ומפני מה הכלי ממשיך אור, אך זהו מפני שבהאור כלול כוונת הכלי היינו שהכוונה בהאור הוא להיות גילוי בכלי כו', ומהו הכלי הוא בחי' הביטול להיות דענין הכלי הוא לקבל את האור בתוכו ולגלות אור כו', והיינו התכללות כוונת האור בהכלי שהכלי אינו להעלים את האור כ"א אדרבה לקבל את האור בבחי' או"פ ולגלות את האור כו', וע"כ ענין

הכלי הוא בחי' הביטול דוקא כו', ולפי אופן הביטול דהיינו לפי אופן הכלי לפי אופן כזה הוא הגילוי כו' וכמשנת"ל (ד"ה על שלשה דברים).

א'קלדובעבודה בחי' יום ולילה הוא רו"ש שהשוב הוא ע"י הרצוא דוקא וכמו שהחיזוק בהדם שהוא התפשטות שלו הוא ע"י ההסתלקות ועלי' שלו כו', וכמו"כ הוא בעבודה שע"י הרצוא שהו"ע הבירור והביטול שנעשה ראוי אל האור עי"ז דוקא הוא המשכת האור בבחי' תוס' אור וגילוי כו', דהנה בהוי' ואלקים עם היות שכולא חד כנ"ל וע"י ש' אלקים מאיר ש' הוי' כו', מ"מ הרי כ"ז הוא רק הארה לבד כו', וע"י העבודה בהרצוא שהוא הבירור והיפך הצמצום כו' נעשה היחוד דהוי' ואלקים להיות תוס' אור וגילוי עד שיהי' גילוי אוא"ס כו', והוא ע"י פרטי המדרי' ברצו"ש שנת"ל, דבהרצוא דבי"ע דהיינו בהבירור דהדברים הגשמי' שנעשים כלים לאור האצי' (כאשר עולים באצי' במעלי שבתא כו') מאיר גילוי אור אצי' כו', דע"פ סדר השתל' בהתהוות העולמות הרי מה שמאיר מאצי' לבי"ע הוא בחי' אור של תולדה לבד כו', וגם נקודת המל' הבוקעת המסך שבין אצי' לברי' הרי אינו כמו באצי' דמשו"ז נק' ראש הבריאה כו' כמ"ש בע"ח, וע"י הבירור דבי"ע מאיר גילוי אור אצי' ממש כו', וע"י הרצוא בכלים דאצי' מאיר האור

שלמע' מאצי' כו', דהכלים כמו שנתהוו הרי ביכולתם לקבל רק אור שבבחי' התעלמות (והוא רק הארה לבד דבשרשו הוא בחי' חיצוני' עתיק כו', שהוא האור דסדר השתל' כו'), ובפרט כמו שהכלי תופס את האור כו', וכמו שהכלי מגלה את האור כו' וכמשנת"ל, וע"י הרצוא ה"ה נעשים כלים לקבל בחי' האור כמו שהוא בעצם לא בבחי' התעלמות כו' (והוא בחי' האור שלמעלה מהשתל' והיינו מבחי' ג"ר דעתיק כמו שכלולים בבינה כו'), וע"י הרצוא של האור מאיר בחי' פנימי' ועצמות האור כמו שהוא בעצם כו', וכ"ז הוא שע"י העבודה להפוך הצמצום שלא יעלים ויסתיר כו', והיינו בהעבודה דאה"ע ואה"ר ואהב"ת כו', נעשה עי"ז היחוד דהוי' אלקים להיות גילוי שם הוי' בש' אלקים כו', והכל הוא בסדר והדרגה מלמטלמ"ע דתחלה צ"ל העבודה דבי"ע ואח"כ במדרי' דאצי' כו' וכמשנת"ל באורך.

וביאור הענין הוא דהנה אי' בזהר ויצא דקנ"ז ב' שבתחלה כשיצאו ממצרים אכלו מצה שהוא לחם מן הארץ, והיינו בחי' מל' שהיא בחי' ארץ אשר ממנה יצא לחם, ועי"ז נמשך להם הדעת לידע את ה' כו', וכידוע שהדעת בא ע"י הלחם וכמא' אין התינוק יודע כו' עד שיטעום טעם דגן כו', והוא להיות הלחם הוא בחי' חכ' כו', וגם לחם בגימט' מזל ע"ה שהוא מקור החכ' כו', ומה שהארץ מוציאה לחם זהו ג"כ בכח המזלות דאריך כו', דכשם שבגשמי' מה שהארץ מצמיחה הוא בכח המזלות וכמא' אין לך מלמטה שאין לו מזל מלמע' כו', דהארץ היא באמצע כדור השמים ומקבלת מן השמים וכמ"ש אני אענה את השמים והמה יענו את הארץ כו', כמו"כ ברוחניות מקבלת הארץ מהמזלות דאריך כו', דז"ע המוציא לחם מן הארץ כו' וכמ"ש בסידור בדרוש ברכת הזימון, וע"כ ע"י הלחם מן הארץ נעשה בהם הדעת לידע את ה' כו'. אך ע"י לחם זה הגיע להם ההשגה והדעת רק עד ההוא אתר, דהיינו עד בחי' המל', אך רצה הקב"ה שיהי' להם דעת יותר בבחי' השמים עליונים המשפיעים לארץ עילאה ולא יכלו עד שטעמו בחי' לחם

הנמשך מן השמים כו'. ויש לבאר ב' הענינים הנ"ל דמתחלה הי' לחם מן הארץ הוא שיהי' העבודה בכח עצמן כו', והיינו שתהי' היציאה מההעלמות והסתרים ושיהי' גילוי אלקות בנפשם ובעולם והכל ע"י עבודתם בכח עצמן כו', שהרי כשהיו במצרים לא היו שייכים א'קלהאל ענין העבודה כלל. וכידוע דגלות מצרים הי' גרוע מכל הד' הגליות שאינו נחשב עמהם וגרוע מהם כו', דבהיותם במצרים היו משוקעים מאד בחומרי' גופם כו', דכשם שהי' בהם השעבוד בגופם בחומר ובלבנים כו', כמו"כ הי' השעבוד בנפשם שהיו משוקעים בחומריות וכמו זכרנו את הדגה כו', ולא הי' בהם שום ידיעה והשגה אלקית כו', שהרי גם בצאתם ממצרים היו בתכלית הקטנות וכמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך כו', אבל בהיותם במצרים לא הי' בהם שום השגה באלקות כלל כו', הגם שהיו נשמות גבוהות וכידוע שדור המדבר הי' דור דיעה כו', אבל במצרים היו בתכלית ההעלם במוחם ולבם כו', שז"ע שהגלות נמשל לשינה דכמו בעת השינה הרי כל הכחות דראי' ושמיעה ושכל ומדות ה"ה מתעלמים לגמרי ונראה רק הגוף והוא כדומם שאין אור וחיות נגלה לעין רק מה שהוא חי כו', ועם היות שיש בו כל הכחות אבל הם מתעלמים מאד כו', וי"ל דבעת השינה הכחות הן בבחי' הסתלקות לא בבחי' התעלמות לבד כו', שהרי גם כללות החיות השייך אל ההרגש נשאר בעת השינה רק קיסטא דחיותא כו', והכחות פנימי' הן בבחי'

הסתלקות כו', ולכן בעת השינה אז התגברות החומריות יותר כו', ובצדיקים הגדולים שאינם נתפסים בגשם הנה בעת השינה הוא בחי' עליית הנשמה, וכידוע בענין בידך אפקיד רוחי ר"ת באר כו', שהנשמה עולה למעלה ושואבת לה חיים מלעילא כו', אבל בנשמות הנתפסים בגשם הנה בעת השינה הוא התגברות החומריות כו', ולכן בלילה אז הוא זמן השראת הטומאה כו' וכמשנת"ל (ד"ה חיי שרה), וכ"ז הוא מפני שהכחות מסתלקים ע"כ החומריות מתגבר כו'. וכמו"כ הוא ענין הגלות שנמשל לשינה, וכמא' אני ישנה בגלותא כו', שהכחות דנה"א מתעלמים ולא יש בחי' ראי' ושמיעה היינו הראי' באלקות כו', ולא מבעי בחי' ראיית עין שכל שלא יש בזמן הגלות, אלא גם בחי' הראי' דשאו מרום עיניכם וראו כו', שזהו כח הא"ס שבעולם שהוא נראה ונגלה דמזה צ"ל החולת אהבה מהעדר הגילוי ממש כו', דכ"ז לא יש בזה"ג כו', וגם בחי' שמיעה שהו"ע השגה ה"ז בהעלם בזה"ג, כי ההשגה אלקית בזה"ג הוא בבחי' השערה לבד או רק בדרך דמיון כו'. ובמ"א מבו' שהגלות נמשל לעיבור שהתינוק במעי אמו אינו רואה ואינו שומע ואינו

משכיל כו', דבעיבור הרי לא יש הכלים לקבל גילוי הכחות דבעת הלידה נפתח הסתום, אבל בעיבור לא יש כלים כלל וממילא לא יש התגלות הכחות, וכמא' מקופל ראשו בין ברכיו שהכחות הן בהסתלקות ואינו מתגלה רק בחי' נה"י לבד כו' (ומה שמלמדים אותו כל התורה כו', זהו רק בבחי' מקיפים דנשמה וכמא' נר דלוק על ראשו כו'), והיינו התעלמות הכחות פנימי' ורוחני' ואסור וקשור רק בחומריות כו'. וי"ל דהמשל בשינה הוא על סילוק הכחות ונשאר רק נה"י לבד, והמשל דשינה הוא על התגברות החומריות כו', ובאמת הא בהא תליא דע"י ההתקשרות בהחומריות מתעלמים הכחות רוחני' כו', וע"י העלם הכחות מתגבר החומרי' ביותר כו', וכמו כשיש עבודה בהתגלות הכחות דנה"א הגם שהן למע' מהנה"ב מ"מ פועל חלישות בהנה"ב, ובהעדר עבודה מתגברים הכחות דנה"ב ומתעלמים הכחות דנה"א דלאום מלאום יאמץ כו', ובאופן כזה יורדים ר"ל ממדרי' למדרי' עד שנעשה התגברות החומרי' ביותר והתעלמות הכחות ביותר כו'. ובגלות מצרים הי' כ"ז בתכלית ההתגברות ביותר כו', והיציאה ממצרים הי' רק בכח האמונה וכמ"ש ויאמן העם כו' שיצאו באמונה פשוטה כו', וכמא' בזכות האמונה נגאלו אבותינו ממצרים כו'.

א'קלווהגם שאמונה זאת הוא יסוד מוסד לכל הגדלת הטוב שהי' בהם אח"כ כו', להיות כי האמונה הי' באמיתי' נפשם ויצאה בהתגלות בתוקף גדול למעלה מטו"ד כו', וידוע שהאמונה מצ"ע מפני שהיא למע' מטו"ד ה"ה מביא לידי ידיעה והשגה כו', וכמו טוב טעם ודעת למדני כי במצותיך האמנתי כו', להיות כי האמונה היא בעומק מאד בנפש ע"כ היא מביאה גם התגלות הכחות פנימי' כו', ובפרט כשהיא בתוקף ההתגלות כמו ביצי"מ כו', וכמו בר"ה דעיקר העבודה היא בקבעומ"ש וכמא' אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני כו', דענין קבעומ"ש בגילוים ה"ה מדרי' התחתונה אבל בעצם ה"ה מגיע בעומק הנפש והוא בבחי' ביטול עצמי שנותן ומוסר כל עצמותו ועי"ז הוא הנתינה והמסירה גם בהכחות פנימי' כו', וכמו העבד שמסור בכל עצמו אל אדונו הרי גם השכל ומדות שלו מסורים אל האדון שמשכיל בשכלו רק בטוב האדון ומתעורר במדותיו רק בטובו של האדון כו', וכמו"כ הוא ברוחני' דע"י קבעומ"ש כל הכחות נעשים לאלקות כו', ובפרט בקבעומ"ש דר"ה שהוא בהתגלות ובהזזה יתירה כו'. וכן הוא באמונה דבתוקף

האמונה שהי' ביצי"מ הי' זה יסוד לכל הגדלת הטוב שלהם כו', ומ"מ הרי לא הי' בנפשם עדיין שום גילוי אור דבחי' מוחין ומדות כו', והיציאה מן הרע הי' בדרך בריחה בלבד כי ברח העם כו', אבל הי' עדיין הרע בתקפו וצריך תיקון ובירור שלא יעלים ויסתיר עוד ושיהי' גילוי אור בנפש כו'. וע"י שאכלו בחי' לחם מן הארץ במצות אכילת מצה נעשה בהם בחי' הדעת והשגה אלקית ושיהי' הבירור עי"ז כו', וז"ע ספה"ע שמיד אחר היציאה ממצרים דהעומר הי' משעורים דוקא שהוא תבואת הארץ (דחטה היא בחי' פירות האילן וכמ"ד עה"ד חטה היתה כו', ולכן בשבועות הי' שתי הלחם מחטים דוקא דבעצרת על פירות האילן, ובפסח הוא הקרבת העומר משעורים שהוא חדש האביב דהשעורה אביב כו'), וענין הקרבת העומר הוא תיקון ועליית המל'. דהנה המל' היא בחי' ש' ב"ן שעז"נ רוח הבהמה היורדת למטה לארץ כו', והו"ע ירידת המל' לבי"ע גם בענין ההתהוות שמתעלמת ומסתתרת בהתהוות זאת כו', ואינו דומה לההתהוות כמו שהיא מבחי' ז"א וכמו ששת ימים עשה כו' שאינו בבחי' העלם ולא בבחי' התלבשות כו', ועז"נ כי

הוא צוה ונבראו ונבראו בדרך מאליו וממילא שלא בבחי' התלבשות כו', והיינו שאינו מתעלם בעצמו בהתהוות זאת וגם אינו בבחי' התלבשות ממש בהנברא כו' (וענין ההתהוות בדרך ממילא הוא על שני אופנים, הא' הוא ההתהוות מבחי' אור הסובב והוא שאינו מצמצם א"ע להוות ולפעול כו', אך הוא בחי' העלם לגבי הנברא כו', אמנם ענין ונבראו י"ל באופן הב' שזהו ע"ד עו"ע דעם היות שהעילה מצמצם עצמו להוציא את העלול, מ"מ הרי התהוות העלול הוא דוקא ע"י התגלות העילה, ובהעלול נרגש העילה כו', והוא בדרך ממילא היינו שע"י התגלות העילה ממילא מתהווה העלול כו', וכמו בשכל ומדות הרי בהתגלות השכל (באופן שהוא בקירוב אל המדות דהיינו בחי' חיצוני' השכל) ממילא מתהווה המדה כו', וכמו בעבודה ע"י התבוננות כאשר היא בהעמקת הדעת ממילא מתהווה האהבה כו', וכמו"כ הוא בהתהוות בדרך ממילא שאינו בבחי' העלם כ"א אדרבה ע"י גילוי אור המהווה, והנברא אינו בבחי' יש ממש ונרגש בו האור האלקי כו', וכמו בנבראים דעדאת"כ שזהו בדוגמת דגים שבים שמובלעים ומיוחדים במקורם כו'). אבל א'קלזההתהוות מבחי' מל' הוא ע"י ההעלם שהמל' מתעלמת בעצמה כו', והו"ע הגבורות והצמצומים שבבחי' מל' דבנין המל' הוא מהגבו', וכמשנת"ל באורך ריבוי הצמצומים בבחי' מל' בכדי להיות מקור ליש כו', וז"ע רוח הבהמה היורדת שיורדת מעצמותה להיות בבחי' מקור להתהוות היש כו' (ולכן ההתהוות שנעשה מזה הוא בבחי' יש ממש כו', דבד"כ הוא ההפרש בין נבראים דעדאת"כ לנבראים דעדאת"ג שנעשו בבחי' יש ממש כו'). וגם היא בבחי' התלבשות ממש בנבראים בבחי' התלבשות כח הפועל בנפעל כו', ונת"ל בהד' מדרי' דהעלם וגילוי ועצם והתפשטות כו', דכח ופועל הוא מדרי' האחרונה שהכח הוא בבחי' מיעוט האור ביותר כו', וגם ההתלבשות זאת היא התעלמות ביותר שהכח הפועל מתעלם בהנפעל ואינו נרגש בו, והיינו שאינו נרגש שהוא כח אלקי כו'. דבד"כ ענין ההתעלמות שבהתלבשות הוא שהכח המלובש נעשה כמהות המלביש, וכמו בהתלבשות כחות הנפש בגוף שבאים בהגשמה בהתלבשות זאת כו', וכמו בהתלבשות הנה"א בנה"ב שבא בהגשמה כמו שהשכל דנה"א בא בהגשמה לפי אופן שכל הטבעי דנה"ב כו'. אך באמת בהתלבשות

זאת ההתעלמו' הוא ביותר והוא שהנפעל אינו מרגיש את כח הפועל והיינו דעם היות שמרגיש שיש בו חיות המחי' אותו אינו מרגיש שהחיות הוא אלקות כו', והוא שהנפעל תופס אותו לפי חושיו כו'. אך עיקר ענין רוח הבהמה היורדת הו"ע רגלי' יורדות מה שיורדת להשפיע חיות בע"ש דנוגה דבי"ע כו', ובפרט בזמן הגלות דגלו לבבל שכינה עמהם כו', שז"ע גלות השכינה שהוא בבחי' העלם ביותר כו'. וכידוע שיש ב' מיני התלבשות, הא' שהמלובש מושל ושולט על המלביש, וכמו בהתלבשות הכחות זב"ז כמו התלבשות השכל במדות הרי השכל מנהיג את המדה ומטה אותה כו', דע"פ שכלו יהולל איש בחי' המדות כו', וכן התלבשות המח' בכח המעשה כמו בכח התנועה כשמצייר איזה ציור עד"מ הרי כח התנועה בטל לגבי כח המח' המלובש בו שהמח' תטה את כח התנועה כרצונה כו'. והב' הוא שהמלביש שולט על המלובש, וכמו עד"מ אדם האסור בשק הרי בע"כ הוא אסור בו ולא כמו הלבוש דברצותו פושט כו', וכמו בגלגולים ר"ל שנפש האדם מתגלגל ר"ל בגוף הבהמה הרי אין שליטה לנה"א על הבהמה ואדרבה היא שולטת עליו ומוליכו

למקומות העכורים שלה כו', וזהו מפני שגוף הבהמה אינה כלי כלל לנפש האדם והנפש הוא שם בהתעלמות לגמרי, שגם הארה דהארה ממנה אינו מתגלה כו', וע"כ אין לה שום שליטה ואדרבה כו' (וידוע שזהו צער גדול לנפש האדם מעניני הבהמה כו'). וכן בהתלבשו' נה"א בנה"ב יש בזה ב' מיני התלבשות הנ"ל, דהנה כמו שהאלקים עשה את האדם ישר שיהי' התגלות הכחות דנה"א אז הנה"א מושל ושולט על הנה"ב, דהנה"ב עם היות שאינו בערך הנה"א כלל הוא מ"מ בבחי' כלי להכחות דנה"א כו', וכמו בגוף ונפש שאינם בערך זל"ז כלל ומ"מ הרי הגוף הוא כלי אל הנפש שמתלבש ומתגלה בו בבחי' או"פ כו', כמו"כ הוא בנה"א ונה"ב כו', אבל כאשר לא יש התגלות הכחות דנה"א ומתגבר הנה"ב וכנ"ל אז יכול להיות השליטה דנה"ב כו' וכמו הם ברשות לבם ר"ל. וכמו"כ הוא ההפרש בבחי' התלבשות דמל' בזה"ב בין הזמן דב"ר וגם ב"ש שהי' התלבשות המל' במדרי' דקדושה בי"ס דבי"ע ובכלל בבחי' סטר' דקדושה כו', דלאחר כל ההעלמות בענין ההתהוות מ"מ מאיר בהם גילוי אור כו' (וכמו בכללות ההתהוות דעולמות שהי' א'קלחע"י הצמצום הראשון הרי ידוע שזהו צמצום גדול מאד לגבי אוא"ס כמו שהי' קודם הצמצום כו' (וכמשנת"ל בב' אופני הצמצו'), ומ"מ הרי אחר הצמצום מאיר גילוי אור בעולמות כו', שהגילוי בעולמות הא"ס שלפני האצי' ובעולם אצי' ה"ה גילוים גדולים ונעלים מאד לגבי בי"ע כו', ולגבי אוא"ס ה"ז צמצום גדול מאד כו', ונק' חשך וכמא' כ"ע אע"ג דאיהו אור קדמון כו' אוכם הוא כו', וכן כללות גילוי האור שבעולמות ה"ה בחי' חשך לגבי האוא"ס שלפני הצמצום כו' וכמ"ש בלק"ת ד"ה שחורה אני הא', וכמו"כ הוא בבי"ע דגם לאחר כל ההתעלמות דבחי' המל' לצורך ההתהוות, מ"מ מאיר גילוי אור בבי"ע כו', ועם היות שאין ערוך לגבי הגילוים דאצי' ולמע' מאצי' כו' מ"מ ה"ז גילוי אור כו'), וזהו במדרי' דקדושה שההתלבשות היא מ"מ בבחי' גילוי אור, ולכן ה"ה בבחי' ביטול לאלקות שזהו ביטול המלביש אל המלובש וכמו וצבא השמים לך משתחוים כו', עד גם למטה כל מה שמצד הקדושה הכל בטל כו'. אבל בזה"ג הוא בחי' גלות השכינה וכמו ההתלבשות בשר מצרים שזהו כבי' כמו שאסור בשק על כרחו שה"ז היפך

רצה"ע שהרי אמיתי' הרצון הוא להיות ורב טוב לבית ישראל דוקא כי גם פושעי ישראל מלאים מצות כרמון כו', ובעצם מהותם הם טוב כו' וכמ"ש במ"א, וההתלבשות וההשפעה לשר של מצרים היא היפך רצה"ע רק הוא כמו בע"כ כבי' כו', ואין בזה שום גילוי כלל וע"כ המלביש מושל ושולט כו', וכמו בכל צרתם לו צר שהמעיקים לישראל הם מעיקים לשכינה כו'. והנה גלות השכינה מה שגלה עמהם במצרים ובבל זהו בשביל ישראל, וכדאי' במד"ר בא פט"ו דקל"א ע"ב ע"פ ויאמר ה' אל משה ואהרן באמ"צ מה הקב"ה עושה במצרים בשביל ישראל, אר"י נפחא משל למטרונא כו' כל הימים שאני עמה אינה נוטלת שם רע, כך נשתעבדו ישראל במצרים ונגלה הקב"ה עמהם שנא' אנכי ארד עמך כו', גלו לבבל ונגלה עמהם שנא' למענכם שלחתי בבלה כו', ועי"ז הוא הקיום של ישראל, וכמא' כבשה א' בין ע' זאבים והיא מתקיימת והוא הקיום שלהם בגופם ובנפשם כו', וי"ל דלגבי נש"י מ"מ הוא בבחי' גילוי קצת גם בזה"ג ומזה הוא התוקף דנש"י שהן מתקיימים כו'.

אמנם ענין הבאת העומר מתבואת הארץ שזהו עומר שעורים הוא העלאת המל' מירידתה והתלבשותה בנוגה דבי"ע כו', והוא ע"י המשכת האור מבחי' מוחין דז"א, שז"ע ספה"ע שהוא המשכת המוחין לז"א מבחי' מוחין דאימא כו', והכוונה שיהי' הגילוי בבחי' ש' ב"ן דמל' כו', שז"ע היום יום א' לעומר היינו המשכת המוחין לעומר הנלקח מבחי' ש' ב"ן דמל' ועי"ז נבדל ונפרש ממנו כל חלקי הרע דז"מ רעות דק"נ כו' וכמ"ש בבה"ז פ' אמור על מאה"ז דצ"ו ע"א. והענין הוא דהנה נת"ל דגלות מצרים נמשל לבחי' עיבור והוא התעלמות הנה"א והתגברות החומרי' ביותר, והיציאה ממצרים הי' בכח האמונה הפשוטה שהי' בהם אז בתוקף ההתגלות כו', ועי"ז היו אז בתכלית הקירוב לאלקות בבחי' נתינה ומסירה עצמי' כו', וכמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך כו' לכתך אחרי במדבר כו' שהי' בבחי' נתינה לאלקות שהלכו אחריו ית' וגם צדה לא עשו להם כו' (עד שגם בימי הגדלות נזכר החסד דנעוריך כו'), והי' הקירוב גם בהנה"ב שלהם וכמו ואני בהמות הייתי עמך כו' וכמו אדם ובהמה תושיע ה' כו' (וכמו בילדים

ונשים שיש בהם בחי' אמונה בהוי' שזהו בנשמתן וגם בחומר נה"ט כו', וכמו בהתעוררות עצם נקודת היהדות הרי מתבטל החומרי' לפי שעה ונעשה בבחי' קירוב מאד כו', וכמו א'קלטבמס"נ על קדה"ש שמוסכם לקבל כל היסורים ר"ל בחומר טבעו מצד התגלות עצם נקודת היהדות כו'), אבל בבחי' המדות היו בבחי' הקטנות בתכלית וכמו התינוק שהמדות הן טבעי' לבד שאין בהם גילוי אור שכל כו', וכמו"כ ביצי"מ שהוא בחי' לידה היו כתינוק הנולד שאין בו רק מדות טבעים כו', והטבעי' להיותו בחי' העלם ה"ז נמשך אחר החומרי' כו' (וכמו בנה"ב להיותו טבעי ה"ה נמשך אחרי החומרי' כו', שזהו ההפרש בכלל בין שכלי לטבעי שהשכלי הוא בהתגברות הצורה והטבעי הוא בהתגברות החומרי כו', וע"כ הנה"ב להיותו טבעי הוא בהתגברות החומרי כו', וכמו"כ בהמדות גם דנה"א כשהן בבחי' קטנות דהיינו בבחי' טבעי לבד כו', ה"ה נמשכים אחרי החומרי' דנה"ב כו', ומכ"ש שאא"ל עי"ז בירור וזיכוך דנה"ב כו'). ובכדי שיהי' הזיכוך דנה"ב להיות היציאה מן הרע הן בהנשמה האלקית שלא יהי' בה אחיזת הרע דנה"ב כו', והן בהנה"ב עצמו שיזדכך מן החומרי' שלו כו', זהו רק ע"י הגדלת המדות בגילוי אור המוחין כו' (וכנ"ל דגם ביצי"מ הי' הרע עדיין בתקפו כו', והקירוב הנ"ל הי' רק לפי שעה בעת

התגלות האמונה כו'). וזה הי' ענין ספה"ע מיד אחר יצי"מ והוא המשכת המוחין בהמדות כו', ובכללות הוא להיות התפעלות המדות רק ע"פ השכל (והיינו במדות דנה"א שלא יהי' התפעלות המדות מעצמן שזהו בבחי' מקיף לבד ואין לזה שייכות כלל לנה"ב כו', ומיד נפסק ההתפעלות ואז יכול להיות נמשך אחר החומרי' כו'), דכאשר מתפעלי' ע"פ השכל ה"ז בבחי' הרגש פנימי ובבחי' התיישבות ופועל הביטול בנה"ב כו', ובפרטי' הו"ע הדעת וההשגה האלקית להתבונן בהתבוננות באיזה ענין שמתבונן אם בגדולת ה' בענין בריאת והתהוות העולמות כו' או בענין הגילוים בעולמות בבחי' ממכ"ע וסוכ"ע כו', ולהיות בבחי' התקשרות הדעת בהרגשת הענין היטב עד שיתפעל באה' או ביראה כו', והאהוי"ר הבאה ע"י ההתבוננות ה"ה מגעת בהמדות טבעי' דנה"ב (והו"ע התפעלות מורגשת בלב בשר דנה"ט כו'), להפריד הרע דנה"ב והוא עקירת כל רצון זר שבחומרות התאוות הרעות שלא ירצה בהם כו', ובירור חלקי הטוב דנה"ב להיות הוא ג"כ בהתעוררות אה' לאלקות שז"ע בכל לבבך בשני יצריך כו'. וזהו עיקר ענין ספה"ע שהוא

המשכת המוחין בהז"מ דנה"א שבפרטי' הן מ"ט זפ"ז כו', להיות עי"ז בירור וזיכוך הנה"ב כו', והיינו שההתבוננות והאהוי"ר יהי' בגילוי גם בנה"ב ויהי' עי"ז הזיכוך דנה"ב כו'. וז"ע לחם מן הארץ שעי"ז נעשה בחי' הדעת והשגה אלקית להיות עי"ז בירור וזיכוך הנה"ב כו', וז"ע מצה לחם עוני שהוא בחי' אתכפי' כו' וכמ"ש בתו"א ד"ה קחו מאתכם תרומה כו', ואח"כ ניתן להם לחם מן השמים והוא בחי' המשכה מלמעלמ"ט כו', דהנה ההשגה שמבחי' לחם מן הארץ זהו בהאלקות שבבחי' התלבשות בעולמות, והוא העבודה דנה"א לברר ולזכך את הנה"ב כו', אך לחם מן השמים הוא שיהי' הדעת וההשגה באוא"ס שלמע' מהעולמות כו', והוא העבודה דנה"א מצ"ע כו' ועמ"ש בתו"א בהבי' דכי עמך מקו"ח, וי"ל שהו"ע רעו"ד כו', ועמ"ש במ"א בד"ה כי נר מצוה שע"י רעו"ד נעשה אתהפכא חשוכא לנהורא כו'.

וע"פ הנ"ל מ"ש אתם נצבים היום כו', דהנה ידוע דבר"ה הוא העבודה שלמע' מטו"ד, שזהו ההפרש בין העבודה דר"ה להעבודה דכל השנה, דכל א'קמהשנה עיקר העבודה הוא במוח ולב כו' אבל בר"ה עיקר העבודה היא בבחי' מקיפים שבנשמה כו', וכמו בקבעומ"ש דר"ה שהוא בהתגלות עצם הנשמה, וכמו"כ בתשובה דר"ה ועשי"ת דהכל הוא בהתגלות עצם הנשמה כו'. וזהו נצבים כולכם כולם בשוה דבמדרי' זו לא יש התחלקות, וכידוע דהתחלקות הוא מהחכ' ולמטה אבל למע' מהחכ' לא יש התחלקות כו'. וזהו ג"כ ענין אתם נצבים היום נצבים ועומדים כו', וכדאי' במד"ר פ' תרומה למעלה שרפים עומדים למטה עצי שטים עומדים כו', שטים הוא ל' שטות ויש שטות דלעו"ז כמו כי תשטה כו', ויש שטות דקדושה וכמו אהני לי' שטותא לסבא והוא העבודה שלמעלה מטו"ד כו', ועי"ז מהפכים את השטות דלעו"ז, וכמ"ש ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים כו'. גם נצבים הוא ל' קיום וכמו שת"א אתון קיימין יומא דין כו', והיינו קיום הכחות פנימי' כו', וכמשנת"ל שע"י האמונה וכן ע"י קבעומ"ש הוא ההתגלות דכחות פנימיים וכמ"ש טוב טעם כו' כנ"ל. וזהו שמפרט פרטי המדרי' ראשיכם שבטיכם כו' שהן עשר מדרי' שבכללות ציור קומה דנש"י כו', וכן בכל א' בפרט הן עשר

כחות הנפש כו', והיינו בעבודה שע"פ טו"ד שבזה יש חילוקי מדרי' כו', והקיום שלהם הוא ע"י העבודה שלמעלה מטו"ד כו'. וזהו אתם נצבים היום דביום דר"ה אתם נצבים בבחי' העבודה שלמעלה מטו"ד דבזה לא יש חילוקי מדרי' וזהו כולכם כו', ומפרט אח"כ פרטי כל הכחות להיות שע"י העבודה שלמעלה מטו"ד הוא הקיום גם בהכחות פנימיים כו'.