ויעבור גו' ויקרא

148ויעבור ד' על פניו ויקרא הוי' הוי' אל רחום, וצ"ל מהו על פניו דמשמע דע"י זה דויעבור ד' על פניו דוקא הוא ויקרא הוי' הוי' דלכאורה לאחר שהי' גילוי י"ג מדות הרחמים מאי נפ"מ באיזה אופן הוא. אך הענין הוא איתא בגמ' ר"ה אמר ר' יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה למשה סדר תפלה ואמר לו כל זמן שישראל חוטאים יעשו לפני כסדר 149הזה ואני מוחל להם מיד (דהיינו דע"י התפלה ואמירת יגמה"ר ממשיכים סליחת עוונות) ה' ה' אני ה' קודם שיחטא האדם ה' לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה, ה' ה' אל רחום וחנון איתא בספרי מכאן דשם הוי' הוא מדת הרחמים. והענין בזה הוא, דהנה אי' שלשה דברים בקש משה ונתן לו, בקש שתשרה שכינה על ישראל ונתן לו, בקש שלא תשרה על אומות העולם ונתן לו שנאמר ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה, בקש הראני נא את כבודך ונתן לו, ואיתא במדרש דהראני נא את כבודך דאמר משה הראני נא אותה מדה שאתה דן בה את העולמך אמר לו אל רחום וחנון פי' באיזה מדה שאתה דן את עולמך הכוונה באיזה מדה אתה מנהיג ומזין עולמך, והושיבו הקב"ה שהנהגת העולם הוא ע"י מדת הרחמים, דהנה אי' בפדר"א דכאשר ויעבור הוי' על פניו התחיל משה צועק בקול גדול הוי' הוי' אל רחום וחנון סלח נא לעונותיהם של ישראל.

וביאור הענין הוא דהנה אי' כשעלה משה למרום מצא להקב"ה קושר כתרים לאותיות אמר לו וכי אין שלום בעירך אמר לו (משה להקב"ה) כלום יש עבד שנותן שלום לרבו אמר לו (הקב"ה למשה) אעפ"כ הי' לך לעזרני (ופרש"י לומר תצליח במלאכתך) מיד אמר משה ועתה יגדל נא כח אד' כאשר דברת לאמר, דברת לאמר הם יגמה"ר כדאי' במד"ר תנצח מדת הרחמים את מדת הדין ובזהר אי' ע"פ ועתה יגדל נא כח אד' ההוא חילא דאתיא מעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין יתרבי ויסני לעילא ויתנגיד ויתמשך לתתא, כאשר דברת כמה דאוקמוהו, לאמר למילף מהכא לדרין בתראין כו' למימר לדא בשעתא דעקתא (כלומר יגמה"ר) וכדין רוח לון, ומ"ש בזהר כמה דאוקמוהו הוא דאיתא בזהר ויגש אמרה תורה לפני הקב"ה רבש"ע בר נש דאת זמין למברי עתיד למחטי קמך אמר הקב"ה וכי למגנא אקרי ארך אפים דידוע הענין בזה דמה שטענה התורה אין זה ענין הקטרוג ח"ו על האדם, 150כי התורה היא תורת חסד וכמ"ש ותורת חסד על לשונה, וחסד אמר יברא, וכש"כ התורה שהיא תורת חסד וחיים אלא שהתורה חפצה לגלות גלוי י"ג מדות הרחמים מן ההעלם אל הגילוי וזהו כאשר דברת לאמר דבכל עת ועת בעת עקתא וצרה כשיזכירו ישראל יגמה"ר האמורים בתורה יורוהו להם.

אמנם צריך להבין מה הוא ענין דכשעלה משה למרום מצא להקב"ה קושר כתרים מה הוא ענין האותיות בכלל ומה הוא ענין הכתרים לאותיות וכשהי' קושר כתרים לאותיות בקש ממשה שיעזרהו למה צריך להעזרה דמשה ומה הוא העזרה הברכה תצליח במלאכתך איזו מלאכה היא ועוד שצריכה ברכה ואז אמר משה ועתה יגדל נא כח אד', דלכאו' הי' לו לומר כח הוי' דכאשר דברת לאמר הן יגמה"ר הי' לו לברך דיגדל כח הוי' ומהו כח אד' דהלא שם אד' הוא דין, והגם שהוא א' דין שהוא ענין המתקת הדין ומכ"מ הוא דין דשם אד' הוא דבור דהדבור מעלים ומסתיר על עצם האור דלבד זאת שהדבור הוא רק חלק קטן מהאור שכל כמו שהוא בכח חכמתו ובינתו כמו שהוא לעצמו הנה עצם האור מתעלם ומסתתר באותיות הדבור וזהו דבריאת העולמות הוא ע"י הדבור דכתיב ל"ב פעמים ויאמר אלקים במע"ב דהתהוות העולמות הוא ע"י הדבור שם אלקים מדת הדין הצמצום וכמ"ש בראשית ברא אלקים דההתהוות בפועל הוא ע"י אותיות הדבור דשם אלקים דלהיות העולמות המה בע"ג ואינם בערך להאוא"ס ב"ה הבל"ג הנה בכדי שיתהווה העולמות הוא ע"י אותיות הדבור דבאותיות הדבור יש ב' צמצומים הא' דפנימיות ועצמות האור מתעלם בהאותיות שרק הארה חיצונית מאור השכל מאיר בהאותיות והב' דהארה זו גופא מתחלקת בהאותיות היינו שהאותיות מחלקים את האור ולכן יש הפרש בין דברים היוצאים מן הלב לדברים סתם, דדברים סתם הם מתחלקים יותר ודברים היוצאים מן הלב האור מאיר בהם ביותר, אבל בכל אופן הרי האותיות מעלימים על האור דהדוגמא מזה יובן למעלה דבכדי שיהי' התהוות עולמות הבע"ג מאוא"ס הבל"ג הוא ע"י אותיות הדבור שהוא ענין הצמצום וזהו ש' אד' שהוא דין והא' דין הוא המתקת הדינים ע"י גלוי התענוג בבריאת העולמות וכמ"ש שוקיו עמודי שש וארז"ל שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראתו, עמודיו שש שנברא לששה ימים, דכללות גלוי אור החיות הנמשך בעולמות הוא ע"י גלוי התענוג שבברה"ע שבזה נשלם הכוונה 151העליונה בענין המלוכה, ואין מלך בלא עם, דבשביל זה נבראו העולמות שבזה נשלם הכוונה הפנימיות דנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, דתחתונים במעלה ובמדריגה הן המה יהיו מכון לשבתו יתברך דכתיב ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם בתוך כאו"א, דכל אחד ואחד בקיום התורה והמצות הוא בכל עת ובכל מקום, מקום מכון לשבתו ית' ומכל מקום הוא בבחי' דין, דהלא ההמשכה שע"י התורה והמצוות הוא ג"כ בהגבלה, ולזאת גם משם א"א להיות עדיין סליחת עוונות דזה נמשך דוקא ע"י יגמה"ר וכמאמר תנצח מדת הרחמים למדת הדין אם כן הרי כל המשכה הוא ע"י יגמה"ר דוקא והי' לו לומר יגדל כח הוי'.

והנה מכללות הענין מובן דהברכה דתצליח במלאכתך הוא בכח אדנ"י דוקא, וצ"ל מהו"ע ההצלחה ולמה הנה ברכה זו הוא ע"י משה דוקא, והנה כעין זה מצינו בדורות האחרונים דאיתא בגמ' ברכות גבי ר' ישמעאל כ"ג שנכנס לפני ולפנים ואמר לו ישמעאל בנו ברכני אמר לו יה"ר שיכבשו רחמיך את כעסך ויגלו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין ונענע לי בראשו היינו שהסכים על ברכתו בעניית אמן, וידוע שזה שנענע לו בראשו הוא ענין המשכת חב"ד ולמעלה יותר בחינת רצון ופנימיות הרצון דכל ההמשכות האלו היו ע"י תפלתו וברכתו של ר' ישמעאל כ"ג, וכן הוא שאמר הקב"ה למשה הי' לך לעזרני היינו להמשיך ההמשכות דתצליח במלאכתך, במלאכת הכתרים לאותיות, דע"ז אמר משה ועתה יגדל כח אדנ"י בדוגמת ברכתו של ר"י כ"ג אלא שהוא עוד במדרי' נעלית יותר, דהמשכתו של ר"י כ"ג הוא ע"י שנכנס לפני ולפנים וע"י תפלתו, דבכללות הוא ענין ההמשכה שע"י תפלה, וברכתו של משה הוא מכח התורה בזה שעלה משה למרום לקבל את התורה, וידוע ההפרש בין תורה לתפלה דתפלה הוא העלאה מלמטלמ"ע ותורה הוא המשכה מלמעלמ"ט וכל העלאה הוא רק לפי ערך עבודתו, אבל ההמשכה מלמעלמ"ט היא גבוה במעלה יותר, דבכללות הם ב' מיני עבודה עבודה דתורה ועבודה דתפלה, דמכללות הענין מובן דב' מיני עבודות אלו הן בעבודת כל אדם שע"י אמירת היגמה"ר הכתובים בתורה ונאמרים בעת התפלה ממשיכים הגלוי אור למשה, וצ"ל איך הוא בכח האדם להמשיך המשכות כאלו ע"י אמירת האותיות בלבד.

152אך הענין הוא, דהנה כתיב גדול אדוננו ורב כח ולתבונתו אין מספר, וצריך להבין מהו"ע אין מספר דמספר שייך בדבר המתחלק לחלקים שהחלקים עולים במספר אז נופל הלשון לומר אין מספר כמו בדבר הגשמי שהוא נחלק לחלקים והחלקים האלה במספר וברבוי ביותר נופל בזה הלשון לומר אין מספר, אבל תבונה והשגה שהם רוחני דאינו שייך בו ענין המספר ממילא הרי אינו שייך ההפלאה דבלי מספר, ולכאורה הי' לו לומר ולתבונתו אין חקר. ועוד דקשיא רישא לסיפא דברישא אמר גדול אדונינו ורב כח, משמע שהוא במספר רק שהוא מספר מרובה במאד דזהו"ע הגדולה שהו"ע הרבוי בהתפשטות גדולה וכמ"ש הללוהו כרב גדלו ופירש הראב"ע הללוהו הרבה כאשר גדולתו רבה, להיות דגדולתו רבה ברבוי התפשטות לזאת הללוהו הרבה, וכמאמר והגדולה זו מע"ב דמע"ב נק' בשם גדולה שהם רבוי נבראים כמ"ש מה רבו מעשיך הוי' היינו דלבד זאת דמה גדלו מעשיך הוי' בגדולי הנבראים כמו הארץ שמש וירח והכוכבים הגדולים והשמים ומלאכים עליונים הנה עוד מה רבו מעשיך ברבוי הנבראים והגם דכללות כולם אינם אלא ד' חלקי דצח"מ הנה בזה גופא יש רבוי גדול מאד כמו בהדומם, הנה לבד הרבוי המופלג בכל מין הנה המה רבוי מינים במין אחד כמו האבנים שהם חלק מחלקי הדומם ויש בהם עצמם מינים ממינים שונים, מאבנים פשוטות עד אבנים טובות ואבני הון ואבני הצלחה, וכן בצומח וכן בשאר חלקי החי והמדבר שהם ברבוי גדול ומ"מ הרי כל נברא ונברא הוא נברא פרטי ומקבל חיות פרטי דאפילו השערות שבאדם הנה אין שני שערות יונקים מגומא אחת, וכתיב אלף אלפים ישמשוני' ורבו רבבן קדמוהי יקומון שהוא גדוד אחד אבל לגדודיו אין מספר, וכמו דכתיב המוציא במספר צבאיו, וכמאמר שיעור קומה של יוצר בראשית רל"ו אלפים רבבות 153פרסאות כמנין ורב כח, הגם שהוא מספר גדול מאד, ומ"מ הוא מספר, וכשאומר ולתבונתו אין מספר הרי שאינו במספר, וקשיא רישא לסיפא, דכשאומר גדול אדונינו ורב כח הגם שהוא במספר מרובה שהם צרופי אותיות דדבור העליון דבחי' מל' שבא ברבוי התחלקות להחיות את הנבראים ומ"מ הם בבחי' מספר וכשאומר ולתבונתו אין מספר שאינו בבחי' מספר, אלא הענין בכללות הוא דגדול אדונינו ורב כח ולתבונתו אין מספר הם ב' מיני עבודה, העבודה דתפלה ועבודה דתורה.

וביאור הענין הוא, דהנה איתא אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, בא לכאן, הכוונה הוא ג"ע, דהלמוד בג"ע הוא ברוחניות בסודות התורה שהוא השגה אלקית, דהלמוד כמו שלומדים את התורה למטה בגשמיות בתורה המלובשה בענינים הגשמים הרי אי אפשר להיות למודה באופן כזה בג"ע כי אם בג"ע הוא הלמוד בסודות ורזין דאורייתא שהו"ע תענוג הנשמות בהשגה אלקית, וא"כ יוקשה מה הוא אשרי מי שבא לכאן לג"ע ותלמודו בידו מההלכות שלומד בעה"ז בתורה כמו שהיא למטה בענינים גשמים. אך הענין הוא, דתורה ירדה בהשתל' בד' עולמות אבי"ע, דישנה התורה כמו שהיא בכל עולם ועולם תורת האצילות ותורת הבריאה כדאיתא בכתבי האריז"ל בפירוש ועל תורתך שלמדתנו, ועל תורתך כמו שהיא באצי' שלמדתנו בעולם הבריאה דבכל עולם ועולם ישנה התורה כפי המדרי' דהעולם ההוא, דלכאורה צריכין לומר שההשתל' דתורה בד"ע אבי"ע הוא כמו מהשתל' דהאור והחיות בהעולמות שהוא משתלשל ממדרי' למדרי' בדרך עו"ע וכמאמר אין לך עשב למטה שאין לו מזל למעלה המכה בו ואומר לו גדל, דהגדלת כל עשב וכל פרי הוא מהמזל הרוחני והיינו דהתהוות גופו ומהותו של העשב והפרי הוא מכח הצומח שבארץ אבל הגדלתו מקטנות לגדלות הוא מהמזל הרוחני כי הגדלת העשב 154והפרי הוא מהחיות שבהם שהם הטעם, והטעם הוא נמשך מהמזל הרוחני שהוא העילה של הטעם והטעם הוא עלול ממנו, והנה הטעם שבעשב והפרי הגם שהוא טעם הנרגש דחיך אוכל יטעם, מ"מ הוא עלול מהמתיקות והחמיצות הרוחני שבמאכל הרוחני שהמתיקות והחמיצות דמזל הוא העילה של העלול הזה, והטעם שבעשב ובהפרי הגם שהוא גשמי מ"מ הוא עילה לגבי מהותו וגופו של העשב והפרי, שהרי הגשמיות שבהטעם אינו גשמי כ"כ כמו גשמיותם של גופו דהעשב והפרי עצמם, ועם זה הנה הטעם הזה הוא גשמי לגבי עילתו ונמשך ממנו, דכן הוא בעילה ועלול שהעלול גשמי והעילה רוחני והם בערך זה לזה ונמשך מן הרוחני אל הגשמי דהעילה של העלול התחתון הוא עלול לגבי המדרי' שלמעלה ממנו והוא גשמי לגבי עילתו, ועילתו הוא גשמי לגבי שרשו ומקורו דלמעלה ממנו, דכן הוא במזלות ושמרי האופנים, דהמזלות הם העיניים לגבי העלולים שלהם והם גשמים לגבי שמרי האופנים שהם עילתם ושמרי האופנים הם גשמיים לגבי שרש ומקורם כמ"ש גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, ומקבלים זמ"ז בדרך עו"ע כמ"ש וקרא זה אל זה ומקבלים דין מן דין, ולכן נקרא השתל' כמו שלשלת הארוכה הנעשית מטבעות דראש טבעת התחתונה אחוזה בסופה של הטבעת העליונה וסופה של הטבעת העליונה נכנסת בראשה של הטבעת התחתונה וכן הן טבעות זו למעלה מזו בשלשלת ארוכה דגם הטבעת היותר אחרונה יש לה ערך ושייכות אל הטבעת היותר עליונה, וכן הוא בעו"ע שהעילה הוא רוחני והמדרי' התחתונה שבה הוא מקור למדרי' העליונה שבעלול שהוא גשמי ונמשך ממדרי' למדרי' מן הרוחני אל הגשמי, דלכאו' הנה גם בהשתל' דתורה הוא באופן כזה דהתורה כמו שהיא למטה התלבשה בדברים הגשמים ובאה בהשגה גשמית שנתפסת בשכל האנושי וישנה התו' כמו שהיא בעולם העשי' הרוחנית שהיא למעלה למעלה הרבה מכמו שהיא בגשמיות וראי' לדבר, דהרי גם בזמן ומקום הנה כמו שהוא בעולם העשי' הרוחנית אינו מוגדר בההגדרות דזמן ומקום שלנו וכמו שהסכימו כל החוקרים דלמעלה מגלגל התשיעי עם היותו גשמי אבל אינו לא ריקות ולא מקום מוגבל בהגבלה וד' קצוות שלנו, וכן בענין הזמן, מכש"כ בתורה כמו שהיא בעולם העשי' הרוחנית שהיא למעלה הרבה מכמו שהיא למטה בהלבשת ענינים גשמים ובפרט התורה כמו שהיא בעולם היצירה שהוא ג"ע התחתון דשם הוא תענוג הנשמות בהשגה אלקית, ומכש"כ בגן עליון דעולם הבריאה שהוא עוד למעלה יותר.

155וביאור הענין, דהנה אמרו רז"ל חולין דף [אמר] רבא שני עורות יש לו לושט חיצון אדם פנימי לבן ניקב זה בלא זה כשרה למה לו למיתני דחיצון אדם ופנימי לבן דאי איפכא טריפה ומסיים דנקובת הושט במשהו, דלמוד הלכה זו למטה הוא בבהמה גשמית ובושט גשמי בפרטי הענינים שבזה דאם ניקב זה שלא כנגד זה הוה חי' וכשרה ואם נחלפו העורות דהחיצון לבן והפנימי אדם אינה חי' וטריפה והלכה זו בלמודה בג"ע התחתון כ"ש בג"ע העליון הוא במדרי' נעלית במדרי' רוחנית דושט הוא בחי' בינה, וכדאיתא במאורי אור ושט הוא בינה, החיצון אדם דינין דמתערין בסיפא. ושני עורות יש לו לושט החיצון אדם והפנימי לבן שהם ב' מדריגות שבבחי' בינה, הא' דבינה היא היכלא לחכמה וכמאמר נקודה גו היכלא דנקודת החכמה מתלבשת ומאירה בהיכל הבינה, והב' דבינה נקראת אם הבנים דהולדת המדות הם מהבינה, דזהו החיצון אדם דחיצוניות בינה אם הבנים הוא א' דם שהם מדות ממתקות ע"י גילוי אור המוחין, והפנימי לבן דפנימית בינה היא היכלא לנקודת החכ' והוא לב"ן ל"ב נתיבות חכ' שהוא ענין התחברות חו"ב, אבל איפכא הוי טריפה לפי שאינו כפי המדה דקדושה. ונקובת הושט במשהו הוא ע"ד דכתיב ונוקב שם הוי' כו'. והענין בזה דמהבינה נמשך לבוש החשמל וידוע דלבוש החשמל המקיף לבחי' זו"נ מכל צדדיו וגם מתחת לרגליו והו"ע הפרסא שבין אצי' לבי"ע כדאי' בע"ח דבינה דאצי' נעשה מסך לפרסא בין אצי' לבי"ע וענין המסך הוא דאור האצילות לא יאיר בבי"ע כמו שהוא באצי', וזהו דכתיב עד הגל הזה כו' אם אני לא אעבור אליך ואם אתה לא תעבור אלי שהוא הפרסא שבין עולמות הא"ס שלפני האצי' והאצי' וזה אם אני לא אעבור אליך שהוא הפרסא בין לבן דקדושה שהוא בחינת לובן העליון כדאיתא במדרש ע"פ הידעתם את לבן הידעתם את מי שהוא מלבין עוונותיהם של ישראל, ובין בחי' יעקב שהוא האצי' היינו שלא יאיר גילוי אוא"ס ב"ה שלמעלה מן האצי' בהאצי' אלא רק כפי המדה והקצבה שהומדד והוקצב עפ"י מאמר קו המדה וגם שלא יהי' עליית והתכללות האצי' דאיהו וגרמוהי 156חד ממש כמו שאיהו וחיוהי, דיחוד הכלים בהאורות הוא כמו יחוד האורות בעצמות א"ס ב"ה היינו שהם בתכלית העילוי והביטול, ומ"מ יהי' רק כפי המדה והקו שהומדד ע"פ מאמר קו המדה, והב' הוא המסך שבין יעקב דקדושה אל לבן הארמי שהוא ק"נ דבי"ע והיינו שלא יומשך תוספות חיות מקדושת יעקב דאצי' בק"נ דבי"ע ושלא יעלה ק"נ דבי"ע לקבל חיות ויניקה מאור האצי'. ונקובת הושט הוא על דרך דכתיב ונוקב שם הוי' שהוא המשכת האור במקום שאינו ראוי, וע"ד בלעם שרצה לעקר את הפרסא. ובזה הוא הלימוד בגן התחתון והעליון באופן וענין המסכים והפרסאות המבדילות שיהי' הכל באותה המדה שהוקצב עפ"י מאמר קו המדה.

והנה בלימוד ההלכה בנגעים הנה ענין הנגע בגשמיות הוא כאשר הדם מסתלק, שאינו מתפשט באברי הגוף בסדר מסודר, ואז נעשה נגע וסבת העדר ההתפשטות של הדם באברי הגוף הוא מפני קלקול הדם בכלל ובפרטיות הוא שחסר בו מים שהמים והדם אינם במזיגה והרכבה נכונה וכמא' אכל ולא שתה אכילתו דם הכוונה שהדם אינו מתפשט בכל האיברים, ומסבת קלקול הדם אשר לפעמים הוא בא מחמת ריבוי התענוגים והדומה ופועל שהמזיגה דהדם והמים אינם במזיגה הנכונה אשר מזה נעשה נגע. דהלימוד למטה הוא בכל מראה הנגעים, המראה על קלקול הדם והעדר המים. דהלימוד הזה בגעה"ת ועליון הוא בענין אחר לגמרי דדם בחי' בינה, כמאמר שם אהי' בריבוע עולה דם, ומים חכ' וצריך להיות המזיגה וההרכבה דחו"ב במדה נכונה דכל ענין הבינה שהוא ענין ההשגה הוא בנקודת החכ', דזהו נקודה בהיכלא דכאשר נקודת החכ' מאירה בבינה אז הנה ההשגה היא השגה אמיתית דבלא הנקודה הרי יכול לילך בהשגתו בדרך עקלתון והנקודה שומרת את ההשגה שתהי' מכוונת, דבינה הוא השגה ומציאות וכל השגה הוא ברחוק מן העצם, וחכ' נקודה וביטול היינו שצריך להיות השגה דבינה עם הביטול דחכ' דאז ההשגה היא השגה אמיתית, אבל בלא זה הדם אינו מתפשט ומתהווה נגע, דזהו תרגום נגע 157סגירותא, שאור חכמה אינו מאיר בההשגה דבינה, ובזה הוא הלימוד בגעה"ע והתחתון באופן היחוד דחו"ב. וכן הוא בלימוד ההלכה דשנים אוחזים בטלית זה אומר אני מצאתי' וזה אומר אני מצאתי' זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי דהלימוד למטה הוא בטלית גשמי כפי שבא בהשגה ותפיסה בשכל האנושי והלימוד בג"ע הוא בענין זה כמו שהוא ברוחניות דטלית הוא בחי' מקיף דהנה כל נשמה ונשמה הרי יש בה ניצוץ אלקי שהוא עצם מהות הנשמה דמשום זה הנה גם אם ירדה הנשמה בגקה"ט ח"ו מ"מ נקראת אור להתעורר ע"י התעוררות אשר בזה הוא ענין העבודה וטובים השנים מן האחד לעורר זה את זה וכתיב להוציא יקר מזולל כפי תהי', וזהו שנים אוחזין בטלית שהוא גילוי אור מקיף העליון שבא ע"י ההתעוררות זה אומר אני מצאתי' מההעלם אל הגילוי וכולה שלי, וזה אומר אני מצאתי' מן ההעלם אל הגילוי וכולה שלי הנה זהו הלימוד בגעה"ת והעליון בהשכר המגיע להנשמה בעד עבודתה בעבודת הבירורים.

והנה בלמוד ההלכה דהמחליף פרה בחמור כמו שלומדים אותה למטה הוא בלמוד פרה וחמור גשמי באופן החליפין והלימוד הזה כמו שהוא בג"ע הוא דפרה היא בהמה טהורה היינו העבודה במ"ע שענינם בקירוב דוקא, וחמור הוא בהמה טמאה שהוא העבודה במל"ת שענינם הוא בריחוק ודחי', והמחליף פרה בחמור הוא דגם בחמור יהי' הבירור בדרך קירוב והיינו דכל משפטי התורה הן בבירור וזיכוך הנה"ט והבהמי, וזהו דכתיב על כל דבר פשע על שור, דכל עניני הפשעים הוא מפני השור שהוא הנה"ב דשרשו הוא מפני שור שבמרכבה שהוא ברשפי אש ההתלהבות וכמו שנפל למטה הוא שור נגח כמ"ש שופך דם האדם באדם וכמא' כל הכועס כאלו שופך דמים, שהוא ענין הכעס והרתיחה של הנפש הבהמית על 158המונע ומעכב אותו מלכת בהסתת היצה"ר המסיתו ומדיחו מדרך הישר, וכשם שהשור כל כחו בקרניו כן הוא מה שיש בטבעי בנ"א אשר יעיז בהוותו וקרני ראם קרניו להגיח את כל מי אשר יעכב לימנע אותו מלכת בשרירות לבו. על חמור, דישנו עוד מדרי' בנה"ט שנק' חמור כמא' חמרא בתקופת תמוז קרירא לי', דתמוז מורה על זריחת השמש, מ"מ קרירא לי', דענינו בעבודה הוא דהנה כתיב כי שמש ומגן הוי' אלקים, דאלקים הוא הטבע והוי' הוא הי' הוה ויהי' כאחד היינו למעלה מן הטבע הנה כשם שהנרתק של השמש הוא מגן להעלים על תוקף זריחת השמש דהכוונה בזה הוא בשביל שיוכל העולם לקבל אורו הנה כמו כן הטבע הוא בשביל שהנבראים יוכלו לקבל אור והחיות האלוקי המחי' ומהוה אותם מאין ליש, אבל באמת הנה הוי' אלקים כולו חד דהטבע הוא אלקות ממש אשר בהתבוננות זו הי' צריך להיות ואהבת את הוי' אלקיך דאלקיך הוא הכח והחיות שהוא הטבע יהי' הוי', להבין ולהשיג דטבע הוא למעלה מן הטבע, אבל חמרא בתקופת תמוז קרירא לו, דהגם שמשיג זאת בהשגה גמורה מ"מ נשאר בקרירות וזה מונע ומעכב אותו מלהיות באגודתו על ארץ יסדה דהכוונה הפנימית היא דויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם דהיינו לקבע עתים לתורה רבים ובאגודה דוקא, דזהו ואגודתו על ארץ יסדה אבל חמרא מפני קרירותו הגם שיודע את האמת אינו מתפעל מזה כלל, ובזה הוא הלימוד דהמחליף פרה בחמור, דיש חמור דקדושה כמ"ש יששכר חמור גרם כו' ויט שכמו לסבל, היגיעה בתורה ופועל בעצמו להיות כשור לעול וכחמור למשא, ליגע עצמו הן הלמוד בעצמו והן הלמוד ברבים דעי"ז מברר גם החמור שבקליפה. על שה, כמ"ש שה פזורה ישראל שהו"ע הפיזור והטרדה במחשבות רצות המטרידות אותו ומבלבלות אותו בקיום התורה והמצוות כראוי ומההתעסקות בעבודה שבלב וזהו ישנו עם אחד מפוזר ומפורד, דעם אחד הן עם 159ישראל הנק' גוי אחד בארץ, היינו דגם בארץ הלזו הגשמית המלאה קליפות סט"א ורשעים גוברים בו יהי' גלוי בחי' אחד דז' רקיעים וארץ וד"ר העולם בטלים ומיוחדים להאלף אין סוף ב"ה אלופו של עולם.

אמנם ע"י רבוי הטרדות ופזור הנפש אין העבודה כדבעי למהוי וסיבת הדבר הן הרבות המחשבות אשר בלב איש דהגם שיודע היטיב ומאמין באמת דעצת ד' היא תקום, ומ"מ הנה רבות מחשבות, שחושב תמיד רק אודות עצמו וחושב רק במה שהוא רוצה וחפץ ובמה שהוא חסר, ובתכלית הכוונה אשר בשבילו נברא אינו חושב כלל (ער טראכט אלץ וואס ער דארף און אויף וואס מען דארף אים טראכט ער ניט), דהנה שית אלפי שנין דהוה עלמא, וכעת הוא יום הששי, וכשם שבכללות ירידת הנשמה בגוף הרי יש בזה כוונה הנה כמו"כ ירידת נשמתו בזמה"ז הוא ג"כ תכלית אבל הוא שוכח על תכלית זה לגמרי. וזהו על שה, הגם שהוא במדריגת שה, דידוע דיש נה"ב שגם אם חפץ באיזה דבר תאוה בקל אפשר לדחותו. על שלמה, דשלמה הוא לבוש וזן לבושי הנפש מחשבה דבור ומעשה דישנם אלו החושבים ומהרהרים הרהורים רעים וכל המהרהר ביום סופו בא לידי טומאה בלילה, [ומהר]הורי דיומא מראין לו בחלומו מלין דכזיבין והרהורי עבירה עוד קשים ביותר לפי [שמלכל]ך את לבוש המחשבה שהוא לבוש המיוחד, וכן ישנם כאלו אשר לבוש המחשבה אינו [פגו]ם כ"כ והעיקר אצלם הוא לבוש הדיבור והם אלו המדברים דברים אסורים כמו רכילות ולה"ר ודוברי שקר ופה דובר נבלה, אשר כל האותיות והדיבורים של המח' ודיבור נקלטים בהנפש ומכלכלים אותו כדוגמת האבק הנקלט בהבגד דזהו"ע כף הקלע, וכמו בבגד הנה קודם שמכבסים אותו ברותחין מנערים את העפר והאבק כן קודם המשפט בגיהנום הנה תחלה הוא כף הקלע להוציא את האותיות של מח' ודיבור הנ"ל. וזהו על שלמה, אשר תמורת זה 160וריח שלמותיך כריח הלבנון, הנה הוא בגד בוגדים בגדו, שהם לבושים הצואים, שיש בזה רבוי אופנים שונים. דע"י כל אלו המדריגות שור חמור שה ושלמה, הרי יכול להיות ח"ו על כל דבר אבידה. שהפירוש הוא שח"ו נאבד אצלו הניצוץ האלקי ונטבע בהלבושים הצואים עד אשר יאמר עליו כי הוא זה, והיינו דע"י שנופל ממדריגתו ה"ה אומר על הוא היינו עליו הנה"ט והבהמי כמ"ש הוא הי' גבור ציד, דהוא הכוונה היצה"ר כמ"ש כי חזק הוא ממנו, הנה מפני רוב חטאיו עליו הוא אומר זה שהוא גלוי היינו ששמים אור לחשך וחשך לאור, עד האלקים, שהוא הצמצום הראשון דהנה אמרז"ל חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם, דההעלם והצמצום הראשון הוא בשביל האדם לבררו, ובזה הוא הלמוד והדין ומשפט בג"ע העליון והתחתון בלמודי ההלכות שהן הבירורים דנה"ב ומכש"כ הלמוד באצי' שהוא עוד למעלה יותר במדריגת הספירות והאלקות, וזהו ההשתל' של התורה שהו"ע התורה כמו שהיא בכל עולם ועולם דלכאורה הרי השתל' דתורה היא כמו ההשתל' שבעולמות שהוא מעילה לעלול אשר כן הוא גם בתורה דהרי אינו דומה לימוד ההלכות למטה בגשמיות ללימוד התורה בגעה"ע ותחתון.

והנה באמת המשכת התורה היא המשכה עצמית, דכמו שהיא למעלה כמו"כ היא באה למטה ממש וכדאיתא באגה"ק בד"ה להבין מ"ש בפע"ח דמהות חכמה עילאה דאצי' בהתלבשותה בבחי' אור הנשמה דמל' דבריאה מתלבשת בהלכות הערוכות לפנינו הרי שבהלכה הגשמית דתורה הנגלית שלומדים למטה מתלבשת בה מהות חכמה עילאה דאצי', דבעת מ"ת הי' זה בהתגלות ממש כמ"ש חכמת אדם תאיר פניו, כי באור פניך נתת לנו תורת חיים וכו', דאור פניך הוא בחי' פנימיות ועצמות א"ס ממש וכמ"ש וירד הוי' על הר סיני וזה נתלבש באותיות דעשרת 161הדברות שהן אותיות פשוטות שנא' לא תגנוב לא תרצח וכו' אבל באותיות אלו הוא פנימיות ועצמות א"ס ב"ה וכן בתורה עכשיו דכל הקורא בתורה הקב"ה קורא כנגדו, ובאמת הרי עיקר התורה היא למטה דוקא ולכן נקרא התורה אור שהיא מאירה למטה ואינה דומה לאור המשתלשל בעולמות, דאור המשתלשל בעולמות הוא בדרך עו"ע שהוא מרוחני לגשמי אבל בתורה הוא המשכת העצמות ממש, ולכן דברי תורה אינן מקבלים טומאה, שהתורה אינה מקבלת העלמות והסתרים וזהו שבקשו המלאכים אשר תנה הודך על השמים, שבקשו את התורה ברוחניות, והשיב להם משה כלום יצה"ר יש בכם, להיות דעיקר התורה היא למטה לברר בירורים דנה"ב ושכרו בגעה"ע והתחתון. וזהו אשרי מי שבא לכאן בג"ע ותלמודו שלמד בעוה"ז בידו, לפי דכל הלימודים דג"ע עליון ותחתון הוא רק באופני הבירורים של הנה"ב וההמשכה בתורה היא המשכה עצמית דע"י הקריאה באותיות התורה ממשיכים אור העצמי אמנם כל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו דבכדי שיהי' עבודתו בתורה העבודה הנרצית הוא ע"י הקדמת העבודה דתפלה. וזהו גדול אדונינו ורב כח שהוא העבודה דתפלה בהתבוננות דמה גדלו ומה רבו מעשיך באור והחיות האלקי שמתלבש בעולמות ונבראים להחיותם ועי"ז הוא ולתבונתו אין מספר שבהעבודה דלימוד התורה ממשיכים המשכה מעצמות אוא"ס ב"ה ולהיות שהתורה באה מהשתל' משום זה שייך בזה לומר ל' מספר, אבל באמת הוא בלי מספר.

וזהו כשעלה משה למרום מצא להקב"ה קושר כתרים לאותיות היינו שע"י קריאת אותיות התורה ואותיות התפלה ימשיכו אור העצמי מה שאינו בערך כלל ואמר לו למשה הי' לך לעזרני לומר תצליח במלאכתך, דההצלחה היא דכל אשר יקרא אותיות התורה והתפלה הגם שאינו בערך כלל מ"מ ימשיכו בקריאת אותי' אלו המשכה עצמית. וזהו שאמר ועתה יגדל נא כח אדנ"י ולא אמר כח הוי' דהוי' הוא למע' מהשתל' והכוונה הוא דע"י העבודה ימשיכו בהשתל' דוקא את האור העצמי שלמע' מהשתל' ולכן אמר כח אדנ"י דאנת אשתמודע אדון על כולא, והוא כח אדנ"י הכוונה פנימית שבבריאת העולמות.

162וזהו ויעבר הוי' פניו ויקרא הוי' הוי', דכאשר עבר הוי' על פניו דוקא היינו על הפנימיות דמשה, דמשה הוא ראש אלפי ישראל שמסר עצמו על התורה ועל ישראל, ולכן כשעבר הוי' על פניו על פנימיותו וואס די פנימיות פון משה הוא דער דערהער מה שנוגע לכלל ישראל ולכן נק' בשם ראש כשם שבהראש הוא נרגש מה שנוגע לכל אבר בפרט, הנה כמו"כ הוא בבחי' ומדרי' משה שנק' ראש אלפי ישראל, ולזאת כאשר עבר הוי' על פניו, כלומר על פנימיותו אז צעק בקול גדול הוי' הוי' אל רחום וחנון סלח נא לעוונותיהם של ישראל וחלצם מכל צרה והשפיע להם רוב טוב.

בס"ד

לימוד ברבים ב' ניסן תרפ"ט.