זאת תורת הבית

162זאת תורת הבית על ראש ההר כל גבלו סביב סביב קדש קדשים הנה זאת תורת הבית, והנה בית זה הוא ביהמ"ק השלישי אשר יבנה בביאת גואל צדק בב"א וצ"ל מהו אומרו זאת תורת הבית דלכאו' הרי אינו מבאר בזה פרטי בנין הבית כלל ורק שאומר ענין כללי דמקומו של הבית הוא על ראש ההר ואשר כל גבולו סביב סביב הוא קדש קדשים ומהו"ע הכפל הנה זאת תורת הבית שבא עוד לחזק את הענין. ועוצ"ל מהו פרטי הענינים דהר וראש ההר וגבולו. דלכאו' הוא מדרי' אחת שנק' הר ובמילא הרי יש לו ראש וגבול אבל מאריכות הלשון משמע שהם ג' עניני' ולכן הנה חוזר וכופל הנה זאת תורת הבית דבית הזה משתנה משני הבתים הקודמים שהוא בראש ההר ואשר כל גבולו סביב סביב קדש קדשים. והנה ההפרש בין ביהמ"ק השלישי לבית ראשון ושני הוא דשני הבתים הקודמים הם מעשי ידי ישראל ונדבתם וכמ"ש ויקחו לי תרומה כו' הוא יבנה בית לשמי, וכן בבית שני משא"כ הבית מקדש 163השלישי הוא מעשי ידי הקב"ה היינו דע"י עבודת הבירורים שמבררים עתה בגלות המר בקיום התומ"צ במס"נ הנה נזכה לביאת הגואל ובנין ביהמ"ק בב"א. ולהבין זה הנה אמרז"ל (מדר"ש פ"א) א"ל הקב"ה למשה אין ישראל נגאלין אלא בזכות אברהם יצחק ויעקב ובזכותך ובזכות אהרן וכתיב שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואמרז"ל א"ל משה לישראל בשבילי נצלתם כלכם, דמשה הוא ראש ישראל ומציל את ישראל, וביאור הענין הוא דהנה כתיב ואתה תצוה את בנ"י ויקחו אליך שמן כו' למאור להעלת נר תמיד. דהמובן הוא דתכלית ועיקר הכוונה הוא שהנר יהי' תמיד, דלכאו' יפלא הדבר איך אפשר דנר שהוא הארה יהי' בו ענין התמידית שמתיחס רק אל המאור, וידוע דנר ומאור ה"ה חלוקים בעצם מהות ענינם, דמהות המאור הוא שאינו צריך לסבות, ומהות ההארה הוא שאינו דבר לעצמו כלל בלא המאור. דבכללות הרי יש כאן שני ענינים הפכי' וסותרים הא' שאומר שמן כו' למאור, דהרי המאור הרי הוא עצמי מצ"ע, וכל שהוא מצ"ע עצמי הרי אינו צריך לסיבה כלל וא"כ מהו השמן למאור. והב' באומרו נר תמיד, דהנר הוא הארה, וההארה הרי מצד עצמו אינו עצמי א"כ איך שייך תמידית בנר דהוי דבר והיפוכו דאם הוא נר הרי אינו תמיד, ואם הוא תמיד אינו נר. והנה העלאת הנרות היא מצוה, ומצותו הוא ע"י אהרן דוקא וכמ"ש ובהעלת אהרן את הנרות, דהעלאת הנרות הוא ע"י אהרן א"כ הרי הובאת השמן הי' ג"כ צ"ל לאהרן, ולמה הובאת השמן הוא למשה והעלאת הנרות הוא ע"י אהרן, ועוצ"ל מפני מה נשתנה המצוה דהעלאת הנרות מכל המצות, דברוב המצות נאמר וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בנ"י כו' ובמצוה זו נא' ואתה תצוה, היינו שמשה עצמו יצוה, וצ"ל במה גדול כחו של משה שהוא יכול לצות, ומשמע דע"י הציווי דמשה היינו דכאשר ואתה תצוה אז דוקא יהי' שמן המובא למשה שמן למאור ואז יכול להיות להעלת נר תמיד, היינו דהגם דנר הוא הארה ואינו עצמי אבל כאשר ואתה תצוה הנה גם הנר יהי' בו ענין התמידית כמו במאור והוא ע"י שמן למאור הנמשך ע"י משה.

קיצור. יבאר דבית ראשון ושני בנדבת ישראל, ובית השלישי מלמעלה ע"י עבודת הבירורים דזמה"ג דוקא, ויקשה ולמה משה הוא המצוה דהלא העלאת הנרות הוא ע"י אהרן דוקא ולמה הובאת השמן למשה ואיך הוא שמן למאור ונר תמיד שהם הפכים.

164ב) והנה הענין דואתה תצוה הוא אחר אשר פרט כל עניני עשיית המשכן והמקדש הנה אח"כ הוא אומר ואתה תצוה כו' דכללות ענין המשכן הוא דכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ואמרז"ל בתוכו ל"נ אלא בתוכם בתוך כאו"א מישראל דכאו"א מישראל הנה בכל עת בכל זמן ובכל מקום שהוא הוא מכון לשבתו ית' דזהו ושכנתי בתוכם בתוך כאו"א מישראל בכל מקום שהוא ובכל עת ובכל זמן שיהי', רק בתנאי דועשו לי מקדש, היינו אימתי ושכנתי בתוכם דוקא כאשר ועשו לי מקדש, דלי מקדש הפי' הוא מה שהוא מקודש אצלי, ומהו מקודש אצלו ית' כב"י הוא ועשו דוקא העשי' בפועל בקבעומ"ש, ועוד ועשו לי מקדש, דכל עניני עשיית האדם יהיו רק בענינים אלו שהם קדושים מלמעלה, היינו עפ"י חוקי ודרכי התורה, דהנה יש דברים וענינים מה שבנ"א בודאים אותם מלבם וחושבים אותם לענין כמו להבדיל ענין של תורה שאינם כלל עפ"י התורה, וכמו בכללות הענין דהנימוסים והקרירות שבעולם שמכבה ח"ו הבהירות דתורה, הנה זהו ועשו לי מקדש דכל העשיות של האדם גם במדות טובות והנהגות ישרות צריכי' להיות רק כמו שהם עפ"י תורה ואז הוא ושכנתי בתוכם, ובגמר ענין עשיית המשכן אומר ואתה תצוה דמשה דוקא יצוה דהגם דהעלאת הנרות הוא ע"י אהרן אבל הציווי והובאת השמן הוא ע"י משה, והענין הוא דהנה משה ואהרן הם שושבינא דמלכא ושושבינא דמטרוניתא, דמשה הוא שושבינא דמלכא ואהרן הוא שושבינא דמטרוניתא, דהנה הקב"ה וכנס"י הם חתן וכלה דהקב"ה נק' חתן ל' חות דרגא שהוא גילוי אוא"ס ב"ה בבחי' המשכה מלמעלמ"ט, וכנס"י נק' כלה בחי' כלה שארי ולבבי שהו"ע העלאת ותשוקת הנפש להכלל בעצמות אוא"ס ב"ה ומשה ואהרן הם הממוצעים בההעלאה וההמשכה, דמשה הוא שושבינא דמלכא בהמשכת העצמות ב"ה, ואהרן שושדמ"ט בהעלאת הנשמות מלמטלמ"ע, דהנה אהרן הוא שודמ"ט לעורר את כנס"י שהוא בחי' מל' למעלה ונש"י למטה להכלל בעצמות אוא"ס וזהו"ע העלאת הנרות היינו העלאת הנשמות, דנשמות נקראים נרות וכמ"ש נר הוי' נשמת אדם, ושבעה נרות הם הז' מדרי' שיש בעובדי ה' דיש מי שעבודתו הוא באהבה ויש מי שעבודתו 165הוא ביראה ויש שעבודתו במדת הרחמים וכן בענין לאסתכלא ביקרא דמלכא, והיינו דהעבודה בכאו"א למטה הוא לפי אופן שרשו ומקורו למעלה במדות העליונות דז"א דאצי' אשר כן גם באבות העולם שהם בחי' חג"ת דאצי' דאברהם הנה שרשו הוא בבחי' חסד דאצי' לכן הנה למטה הרי עבודתו הוא באהבה ונק' אברהם אוהבי לפי מעלת מדריגת שרשו ומקורו בבחי' חסד דז"א דאצי' ויצחק הי' עבודתו בחפירת בארות שהוא בבחי' העלאה מלמטלמ"ע לפי אופן שרשו ומקורו בבחי' גבורה דז"א דאצי' וכתיב ופחד יצחק הי' לי שהו"ע הגבורה, ויעקב דשרשו בת"ת הנה הוא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, דמעשה אבות סימן לבנים דכן הוא גם בפרטי הנשמות דנשמות פרטית דכל אחד ואחד הנה עבודתו למטה הוא לפי אופן שרשו ומקורו למעלה וזהו"ע זכות אבות, דזכות ל' טוהר וזכות האבות ומשה ואהרן שהם המועילים ומשפיעים לכללות נש"י כ"א לפי מדריגתו וזהו"ע העלאת הנרות דאהרן, דאהרן הוא כה"ר וממשיך את האה"ר לעורר את הנשמות שיהי' בהם הרצון והחפץ להכלל בעצמות אוא"ס ב"ה.

קיצור. יבאר דבגמר עשיית המשכן דועשו לי מקדש שתהי' העשי' בכל חיי האדם עפ"י דיני ודרכי התורה, אז כתיב ואתה תצוה משה שושדמ"ל, ואהרן מעלה הנרות נשמות, אבות חג"ת דאצי' וזכות אבות סימן לבנים בז' מדרי' דעובדי הוי'.

ג) והנה המשל בזה הוא כמו הניצוץ קטן שעולה ונמשך להכלל באבוקה גדולה, הרי ניצוץ הזה הנה יש בו טבע העלי' להיות נמשך להכלל בהאבוקה וטעם הדבר הוא להיות שהוא עצמו ממהותו של האבוקה, ולזאת הנה הוא נמשך ועולה להכלל בהאבוקה היינו במהות מקורו, והגם שהניצוץ ה"ה נבדל ונפרד ממקורו שה"ה מציאות ניצוץ, מ"מ הנה ההבדלה וההפרדה הלזאת שהוא במציאות ניצוץ הרי אינו פועל בו שום השתנות בעצם מהותו שהוא אש ע"כ הרי יש בו בטבעו טבע העלי' להכלל במקורו וכמו"כ יובן בנשמה, דכל נשמה אלקית הרי יש בה ניצוץ אלקי מעצמות א"ס ב"ה שהן אלקות בעצם מהותן, והגם שהנשמות נפרדו ונבדלו ממקורן שה"ה במציאות נשמה וכדאי' באגה"ק סי' כ', שכבר יצאו ונפרדו מהכלים 166שמלובש בהם הקו מאוא"ס ב"ה. דזהו כן גם בנשמות דאצי' ומכש"כ בנשמות דבי"ע ומ"מ הנה ביציאה והפרדה זו שיצאו ונפרדו מהכלים הרי לא נשתנו בעצם מהותם, שבעצם מהותם הן אלקות ע"כ יש בהם טבע העלי' להכלל בעצמות אוא"ס ב"ה. וכמו שהאור הרי יש בו בטבעו לעלות למעלה כן הוא גם בנשמה שיש בה טבע העלי', והנה בהבנת הענין יובן דטבע העלי' בנשמה הוא ביתר שאת וביתר עז מכמו שהוא בטבע האור, דהנה אור הוא הארה לבד ואינו עצמי, היינו שהאור מצ"ע אינו עצמי, דמהות האור הוא מהות הפכי ממהות העצם, דהעצם הרי מהותו העצמי הוא שהוא עצמי ואינו בא לו מסיבה זולתו, וההארה הרי מהותו העצמי הוא שהוא אינו אלא תלוי במה שמחייב אותו, אבל הוא לעצמו אינו עצמי, ומה שהוא עצמי הוא לפי שדבוק בהעצם וה"ה מעין העצם ומשו"ז ה"ה עצמי, וא"כ הרי טבע העלי' שבאור הרי אינו מצ"ע כ"א לפי שהוא דבוק בהעצם לכן יש בו טבע העלי', א"כ הרי טבע העלי' שבההארה הרי אינו מצ"ע, ויכולה להיות הארה ואין בה טבע העלי' וכמו שהוא בנבראים שהן הארה המתפשטת מאלקות כמ"ש בתניא ח"ב פ"ג והם עצמם אינם רק כמו אור וזיו מתפשט מן השפע ורוח השם השופע ומתלבש בתוכם ומוציאם מאין ליש, ומ"מ הרי לא יש בהם טבע העלי' והוא לפי שהם נבדלים ממקורם, ואדרבא הנה הנבראים הרי מצד גופם יש בהם טבע הירידה, הרי דטבע העלי' שבהארה אינו מצד עצמה כ"א מצד הדביקות שבה מה שהיא דבוקה בהעצם, ולהיותה דבוקה בהעצם והיא מעין העצם לכן יש בה טבע העלי' אבל לולי הדביקות בהעצם אינו מוכרח שיהי' בה טבע העלי' וטעם הדבר הוא לפי שאינה עצמי מצ"ע, וא"כ הרי יובן דגם טבע העלי' שישנו בההארה מה שהיא עולה להכלל בהעצם הרי אינה עדיין עלי' עצמית ממש.

קיצור. יבאר דכשם שהניצוץ יש בו בטבעו טבע העלי' בהאבוקה, כן הוא בהניצוץ האלקי שבכל נשמה שיש בו טבע העלי', ויבאר דטבע העלי' שבהארה אינו עצמי כ"א מצד הדביקות בהעצם.

ד) אמנם נשמה היא עצמית, ובכל פרטי המדריגות שישנם בנשמה, היינו ג' מדרי' נר"נ, הנה שרש ומקור הנשמה בחי' ח"י הם עצמות מקורה ולכן הרי הנשמה אינה נקראת בשם אור כ"א בשם חלק וכמ"ש כי חלק הוי' עמו, חלק אלוקה ממעל, שהנשמה היא חלק מן 167העצם, דזהו ההפרש בין נשמה לאור, דאור הוא ג"כ בא מן העצם, אבל הוא רק הארה מן העצם, אבל הנשמה היא חלק מן העצם, והגם דמאחר שהאור הוא ג"כ הארה מן העצם, א"כ במה הוא ההבדל בין האור והנשמה דהרי שניהם באים מן העצם, אלא ההבדל הוא בעיקר מהותם, דהאור עם היות שהוא בא מן העצם הנה לבד זאת שאינו אלא הארה בלבד שבא חוץ לעצמותו של העצם דבהיותו בהעצם הרי אינו במציאות כלל וא"כ כל מהותו של ההארה הוא חוץ להעצם הנה עוד זאת הרי העצם אינו נוגע לו כלל ההארה המתגלית מאתו וע"כ עליית והתכללות ההארה בהעצם הרי אינה נתפסת כלל בהעצם, אבל החלק הוא חלק מן העצם, דהחלק הוא כמו העצם ממש, ואין הפרש והבדל בין החלק והעצם אלא בזה בלבד מה שהוא חלק מן העצם א"כ עלייתו בהעצם הוא במקור חוצבו שהוא כמו בהעצם, ולהיות שהנשמה עצמי וחלק נבדל מן העצם לכן יש בה טבע העלי' העצמית גם כשהיא נבדל מן העצם ואדרבא הנה זה מה שהיא נבדל מן העצם הרי טבע העלי' בה הוא עוד ביתר שאת ויתר עז, ואינו דומה לכמו הארה מן העצם, דטבע העלי' שבהארה אינו עצמי כ"א לפי שהיא דבוקה ומשו"ז הרי יכול להיות שתהי' הארה המתפשטת מן העצם (וכמו הנבראים כנ"ל) ולא זו בלבד שלא יהי' בהם טבע העלי' אלא עוד שיש בהם טבע הירידה, והוא לפי שההארה הנה בעצמה אינו עצמי, והעצמית וכן טבע העלי' שבה הוא רק מפני הדביקות בהעצם, אבל הנשמה להיותה עצמי, ואינה הארה כ"א חלק, הנה בזה שהיא בחי' חלק נבדל מן העצם לכן יש בה טבע העלי' וההתכללות ביתר שאת ויתר עז להתאחד ולהתכלל עם העצמות, והנה חלק הוא חלק רביעי, ולכן הנה האומר פלוני יהי' לו חלק בנכסי נותנים לו רבע, דסתם חלק הוא חלק רביעי, וידוע דחלק רביעי הוא אות ה"א אחרונה דשם הוי' שהוא בחי' מל', דד' אותיות הוי' הנה יו"ד הוא בחי' חכ' ה"א הא' הוא בחי' בינה וא"ו הוא בחי' ז"א וה"א אחרונה היא בחי' מל', 168וספי' המל' הרי חלוקה מכל הספירות במה שהיא בחי' נבדלה דשרש ספי' המל' הוא למעלה מכל הספירות דשרש ספי' המל' הוא בבחי' רדל"א, אבל היא בחי' נבדלה ולכן הנה בספי' המל' דוקא הוא תוקף הרצוא והצמאון לעלות וכמ"ש למען יזמרך כבוד ולא ידום ואי' בזהר נהו"ת קארי תדיר לנהו"ע ולא שכיך וכתי' אל תחרוש ואל תשקוט אל היינו דלפי שספי' המל' היא בחי' נבדלה לכן הנה בה טבע העלי' היא ביותר, ולכן הוא בנשמה להיותה חלק מן העצם הרי בה דוקא טבע העלי' ביותר להכלל בבחי' עצמות אוא"ס ב"ה.

קיצור. יבאר במעלת טבע העלי' דנשמה על ההארה להיותה עצמי היינו חלק מן העצם, ויבאר דחלק הוא חלק רביעי וחלק נבדל יש בו טבע העלי' בתוקף יותר ומביא ראי' מספי' המל' שהרצוא שבה הוא יותר על שאר הספירות.

ה) והנה הנשמה ירדה למטה ומתלבשת בגוף ונה"ט וכמש"א נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראת כו' נפחת בי, דד' ענינים טהורה בראת יצרת נפחת הם ד"ע אבי"ע דטהורה היא אצי' הנה נשמה שנתת בי טהורה היא, דכל נשמה שרשה היא באצי' וכדאי' בזהר כל נשמתא ונשמתא הוה קיימא בדיוקנא קמי מלכא קדישא, וידוע דמלכא קדישא הוא בחי' ז"א דאצי' ולמעלה יותר הנה שרש הנשמה היא בבחי' חכ' דאצי', דחכ' דאצי' כמו שהיא באצי' הוא בחי' אצי' שבאצי' ומשם נוסעת ויורדת דרך ג' עולמות בי"ע ובאה בהתלבשות בגוף ונה"ט, שהגוף ונה"ט מכסה על אור הוי', והגם דהנשמה היא עצמי והעצמי אינו מקבל העלמות והסתרים, דהעלמות והסתרים הרי שייך רק בהארה, אבל העצמי אינו מקבל העלמות והסתרים, ומ"מ הנה בנשמה בירידתה למטה להתלבש בגוף ה"ה באה בהתלבשות כזו שהיא התלבשות ממש היינו דאין הנשמה בהתגלות בהתלבשות זו, והגם דהנשמה היא עצמי' הנה העצמות דנשמה היא בהתעלמות והיינו דהאלקות שבנשמה אינו מאיר בגילוי, דבזה הרי יש יתרון המעלה באור על נשמה, דהגם הנשמה היא חלק מן העצם, והאור אינו אלא הארה מן העצם, ומ"מ הנה יש יתרון במעלת העצמי שבאור שהוא בגילוי והיינו שהאלקות שבאור הוא בגילוי, אבל בנשמה הנה העצמי הוא בהתעלמות שאינו 169מאיר בגילוי, ומשו"ז הרי יכול להיות כמה העלמות והסתרים על אור הנשמה, אמנם בעומק הענין הנה בזה גופא מה שהעצמות שבנשמה הוא בהתעלמות הרי יש יתרון המעלה בנשמה על אור, והיינו דיש יתרון המעלה בנשמה על אור, וזה בא מפני שהעצמי שבנשמה הוא בהתעלמות, והמשל בזה הוא מהשפעה עצמית להוליד בדומה לו, דהנה הגם דעצמות האב הרי נמשך בהשפעה זו, ומ"מ להיות דהשפעה זו באה בהלבשה בגשם שהיא הטפה הרי יכול להיות שתהי' ההולדה שלא בדומה לו, וכמאמרז"ל מפני מה בניהם של ת"ח אינם ת"ח, ושם אמרו טעם ע"ז, והיינו דלהיות שהתורה חוזרת על אכסניא שלה, ולזאת הרי הת"ח ראוים הם אשר בניהם יהיו ג"כ ת"ח, וא"כ מפני מה אינם ת"ח ואומרים טעם ע"ז משום דקארי לאינשי חמרי, וכן הרי בכל אדם הרי ראוי שבנו יהי' בדומה לו, ומ"מ הרי יש שאינו בדומה והיינו דשעור הענין כך הוא דלהיות שבהשפעה העצמית הרי מוכרח הדבר שיהי' בדומה לו אמנם מפני שההשפעה עצמית באה בהלבשה גשמית הרי יכול להיות שיהי' שלא בדומה, הנה כמו"כ בנשמה שיכולה להיות בהתעלמות עם היותה עצמית, אמנם הנה בזה גופא שהעצמות שבנשמה הוא בהתעלמות הרי יש יתרון המעלה בנשמה על אור, שהנשמה באה בהלבשה גמורה בגוף, והיינו דלהיות דבנשמה העצמות הוא בהתעלמות משו"ז יכולה להתלבש בגוף גשמי, דהאור עם היות שהעצמי בו בגילוי ומ"מ אינו יכול להתלבש בדבר שאינו בערכו, והנשמה שהעצמות בה בהתעלמות יכולה להתלבש בגוף שאינו בערכו כלל.

קיצור. יבאר דהנשמה יורדת להתלבש בגוף, והגם שהיא עצמי אמנם העצמות שבה בהתעלמות אשר בזה יתרון להארה שהעצמות שבה הוא בגילוי אבל יתרון העצמות שמתעלם בנשמה הוא שיכול להתלבש גם בדבר שאינו מערכו משא"כ באור.

ו) והנה הנשמה להיותה עצמי, וחלק מן העצמות היינו לא זה שהיא רק הארה מן העצם כ"א חלק מן העצם, והעצמות שבה הוא בהתעלמות הנה לבד זאת שבאה בהתלבשות בגוף שאינו בערכו כלל, הנה עוד זאת שפועל זיכוך ובירור הגוף שמתלבש בו, דבזה יתרון מעלת הנשמה על האור, דהאור מאיר בכל מקום בשוה, שמאיר על המים ועל דבר המלוטש (שמסוגל לקבל אור) בדוגמת דבר שהוא מאיר במקום צי' ואשפה וכשם שאינו מתלבש בזה הרי אינו מתלבש בזה, אבל הנשמה הרי בהתלבשותה בגוף ונה"ט פועלת בירור וזיכוך הגוף, רק דהתלבשות הנשמה בגוף הוא באופן כזה שהעצמות המתעלם בהתלבשות זו הרי אינו מתגלה מאליו וממילא מעצמו כ"א שצריכים לגלות הכחות שבנשמה ע"י עבודה דוקא וע"ז הוא כללות ענין העבודה בהמלחמה דב' נפשות נה"ט ונה"א וכמ"ש ולאום מלאום יאמץ ואמרז"ל כשזה קם זה נופל וכדרך המתאבקים זה עם זה במלחמה דלפעמים זה מתגבר 170ולפעמים מתגבר השני וכן הוא בהעבודה האלקית שהיא במלחמה וכמא' נהמא אפום חרבא ליאכל, עד שיכול להיות ח"ו התגברות רוח הבהמה דנה"ב שנמשך אחרי תאוות ותענוגי עוה"ז אשר בזה הוא מעלים ומסתיר על הנה"א שבאה ג"כ להיות נמשך אחרי ענינים הגשמים אשר עי"ז נחשך אורה של הנשמה וע"ז הוא אומר נר הוי' נשמת אדם, דנשמת אדם הוא נר הוי' וכתי' וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, הנה נר אלקים טרם יכבה ע"י חשכת חומרי' הנה"ב מאיר גילוי אור מלמעלה שהו"ע גילוי אור אהבה העליונה לעורר את הנשמה, דזהו בקשתנו עד שיערה עלינו רוח ממרום שהו"ע גילוי אור עליון לעורר את הנשמה, דהנה נשמה עם היות שירדה למטה ונתלבשה בגוף ונה"ט ובהתגברות ההעלמות וההסתרים מ"מ הרי סוף כל סוף היא בחי' אור, דזהו ההפרש בין נשמות לניצוצות דתהו, דניצוץ דתהו שנפל לק"נ הרי נכבה אורו ואינו אור ומכש"כ מה שנופל לגקה"ט שאינו אור והוא רק בדרך בליעה בלבד, דבזה יובן מה שמבואר בתניא דגקה"ט הרי אין בהם טוב כלל, דלכאו' איך אפשר שלא יהי' בהם טוב כלל שה"ה קיימים וכל קיום הוא מצד הקדושה שהוא טוב אלא דלפי שהוא בקליפה הרי נכבה אורו והיינו להיותו ניצוץ דתהו ונפל בדרך שבירה הרי אינו אור כלל אבל הנשמה שהיא מבחי' תיקון גם כשירדה למטה ומתלבשת בגוף שהוא מק"נ, ואף גם אם נפלה ח"ו ר"ל בגקה"ט ה"ה בבחי' אור, ולהיותה בבחי' אור ע"כ שייך בה ההתעוררות שתתעורר ע"י גילוי אור עליון מלמעלה, רק שהגילוי אור צ"ל מלמעלה מהשתל', דהגילוי אור שהוא למעלה מהשתל' להיותו בבחי' א"ס ה"ה נמשך למטה מטה ובבחי' גילוי אור וזהו גילוי אור האהבה העליונה כמ"ש אהבתי אתכם אמר ה', דפי' אתכם היינו אתם בכל מקום ובכל זמן, וזהו אהבתי אתכם אמר ה' איך האב אייך ליב ויא איר זאייט און ואו איהר זאייט, וגילוי אור עליון זה מעורר את הנשמה שתהי' בבחי' עלי'.

קיצור. יבאר עוד יתרון במעלת העצמות שבנשמה שבהתלבשותה פועלת זיכוך הגוף ונה"ט רק דאופן ההתגלות דהעצמות הוא ע"י עבודה דוקא, ויבאר ההפרש דניצוץ דתהו שנכבה אורו, אבל הנשמה אור ולכן מתעוררת ע"י גילוי מלמע'.

ז) וזהו מדרי' אהרן כה"ר המעלה את הנשמות שמעורר בהם טבע העלי' שבהם להכלל בעצמות אוא"ס ב"ה דהנה אהר"ן הוא א' הר ן', דהר ענינו אהבה, 171וא' הוא כינוי לא"ס אלופו ש"ע דאלף הוא פלא עליון והוא האהבה דעצמות א"ס ב"ה, והנו"ן פשוטה הוא המשכת האהבה למטה מטה שממשיך אהרן כה"ר את האה"ר בנשמה שתצא ממאסר הגוף ומחשכת חומרת הנה"ב ותבוא להיות בתוקף הרצוא באה"ר ובתשוקה נפלאה ביותר להכלל בעצמות אוא"ס ב"ה דכשם שהניצוץ העולה ונמשך להכלל בהאבוקה ה"ה רץ במרוצה גדולה מאד הנה כן ויותר מכן הוא התעוררות הנשמה במרוצה גדולה ותשוקה נפלאה להכלל בעצמות אוא"ס ב"ה, והנה בהעלאת הנרות הרי יש ב' ענינים העלאת הנרות והטבת הנרות כמ"ש ובהעלת אהרן את הנרות בין הערבים, דהעלאת הנרות הוא בערב, דענינו הוא להעלות להב, והטבת הנרות הוא בבקר כמ"ש בבקר בבקר בהטיבו את הנרות, והיינו כשם דמס"נ דק"ש למסור נפשו באחד הוא ב' פעמים ביום בשחרית ובערבית, הנה כמו"כ הסיוע דשודמ"ט הוא ב' פעמים שהו"ע העלאת הנרות והטבת הנרות, וביאור הענין הוא דהנה בהאה"ר יש ב' מדרי' הא' האהבה הבאה ע"י ההתבוננות בההארה שמאיר בגילוי בעולמות איך שאין ערוך לגבי עצמות אוא"ס וכמש"א יחיד חי העולמים מלך משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול, דיחיד הוא למעלה מאחד, והגם דאחד מורה ג"כ על היחוד הוא דז"ר וארץ וד"ר העולם בטלים להא' א"ס אלופו ש"ע אבל היחוד דאחד הוא מורה על יחוד מקובץ מריבוי פרטים וכמו אלף אחד, והיינו האוא"ס שמעריך אותו אל העולמות ובא לידי השגה איך דכל העולמות אינם תופסים מקום כלל, והכל בטל ומבוטל משום דכולא קמי' כל"ח שהוא כלא ממש שהם אין ואפס ממש שאינו נחשב כלל לפי שאינם במציאות כלל וזהו"ע הוי' אחד דכ"ז שייך בהאוא"ס דבכללות הרי יש לו שייכות אל העולמות, דבבחי' ומדרי' זו שייך לומר דאין העולמות תופסים מקום, היינו לא בהאור המתלבש בהעולמות, דבאור וחיות האלקי המתלבש בהעולמות הרי אי אפשר לומר שהעולמות אינם תופסים מקום כלל שהרי הוא מתלבש בתוכם להחיותם, אלא בהאוא"ס שלמעלה מהתלבשות בעולמות היינו בהאוא"ס שיש לו שייכות אל העולמות הנה שם שייך לומר שהעולמות אינם תופסים מקום, וזהו"ע ה' אחד שהוא המקור לגילוי, דהוי' הוא ל' מהווה דכל 172ההתהוות הוא מהארת שם הוי' שמתלבש בשם אלקים וא"כ הנה ש' הוי' הוא מקור ההתהוות ומקור החיות הנה שם שייך לומר שהעולמות אינם תופסים מקום כלל.

קיצור. יבאר דעבודת אהרן, לעורר האה"ר, וכשם שהניצוץ רץ להכלל בהאבוקה הנה יותר מכן בטבע עליית הנשמה ויבאר דההתבוננות באח"ד הוא בהאוא"ס שיש לו שייכות אל העולמות, ושם שייך לומר שהעולמות אינם תופסים מקום.

ח) אמנם כ"ז הוא בהאוא"ס שיש לו שייכות אל העולמות דבזה שייך להעריכו בערך העולמות ואח"כ הוא משיג את האמת דאין העולמות תופסים מקום כלל והכל בטל ומבוטל לפי דכולא קמי' כל"ח, אבל בעצמות אוא"ס ב"ה שאינו בערך העולמות ואינו בגדר העולמות כלל הרי שם אינו שייך לומר גם זה מה שהעולמות אינם תופסים מקום כלל וזהו"ע יחיד שהוא מיוחד בעצם שאינו בערך ובגדר העולמות כלל, וזהו חי העולמים מלך, דמה שהוא חי העולמים הוא רק מבחי' מלך, דכל התהוות של כל העולמות מריכ"ד והחיות שלהם אינו אלא מזה מה שעלה ברצונו ית' אנא אמלוך ואין מלך בלא עם ולזאת הנה קבלת חיותן של כל העולמות הוא רק מזה שהוא בחי' מלך עליהם, ואומר עולמים ל' רבים שהם ריבוי עולמות עד אין מספר וכל התהוותם וחיותם הוא מבחי' מלך דמלך שמו נק' עליהם בחי' שם בלבד, ובאמת הרי גם בחי' שמו הוא נשגב ומרומם וכמ"ש כי נשגב שמו לבדו, דלבדו הוא בבחי' האוא"ס שלפה"צ, והיינו דבחי' שמו שהוא בחי' מל' דא"ס כמו שהוא לפה"צ ה"ה נשגב ומרומם ורק הודו של שמו הוא על ארץ ושמים בהשואה גמורה ובאמת הנה אמרז"ל במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו דגם זה הוא השפלה וירידה לגבי' וכמ"ש המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ, דגם זה מה ששמים וארץ הם בהשואה הוא ג"כ השפלה, וכדאי' בזהר ע"פ והארץ 173לעולם עומדת דא שכינתא שהוא בחי' מל' ומל' נק' ארץ שמורה שזהו השפלה וירידה כב"י מה שהוא מלך עליהם, והנה באריכות ההתבוננות שמתבונן בזה שההארה הבאה בגילוי בעולמות היא באין ערוך לגבי העצמות הרי תתלהב ותתלהט נפשו ברשפי אש התשוקה והצמאון להכלל בעצמות אוא"ס וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ שאינו חפץ בגילוים וכל חפצו ורצונו הוא להכלל בעצמות אוא"ס, וזהו המדרי' הא' שבאה"ר. והנה אחרי האה' הלזו הנה נותנים לו מלמעלה אהבה גדולה יותר, והוא ע"י הגילוי דעצמות אוא"ס, דבאהבה זו הב' שנותנים לו מלמעלה ה"ה מתבטל בבחי' ביטול במציאות לגמרי מכל וכל דבאהבה הא' הרי באה ע"י ההתבוננות והאהבה היא בחי' רצוא, אבל כאשר מאיר הגילוי דעצמות א"ס היינו דבהרגשת נפשו נרגש א"ס דבידיעה הו"ע ידיעת ההפלאה דא"ס איך שהוא מופלא מכל הגילוים, דבמילא הרי יש לו בזה עכ"פ מקצת הכרה באוא"ס המופלא, דבד"כ ענין הרגשת א"ס בנפש הוא תכלית הידיעה שלא נודע, היינו דונפלינו אנחנו כל ב"י מכל העמים אשר ע"פ האדמה בזה שיש בנו הדעת שבנפש לידע ולהכיר את עצמות הא"ס שלא נודע, ומזה הוא שנעשה הביטול במציאות לגמרי מכל וכל, דאהבה זו הב' היא אהבה בתענוגים להתענג על ד' עד כלותה ממש דבההרגש דא"ס הוא בתענוג וכליון הנפש שנכלה בזה, דבאהבה הא' הוא במורגש וברצוא אבל באהבה זו אין מורגש ורצוא כ"א כליון הנפש דע"ז נא' עבודת מתנה אתן את כהונתכם דרק מלמעלה הוא שנותנים גילוי זה ואה' זו, דבאמת הנה גם האהבה דמי לי בשמים היא מתת אלקים שנותנים מלמעלה, דעבודת הנשמה מצ"ע היא אה"ע שהיא האהבה הלקוחה מעניני עולם וכמ"ש לאהבה את ה"א כי הוא חייך, ובאה בידיעה והשגה והעבודה הוא בקירוב ודביקות באלקות שרוצה בגילוי אלקות, וזה מה שרוצה וחפץ להכלל באוא"ס זהו ג"כ מה שנותנים מלמעלה, וזהו"ע העלאת והטבת הנרות שהם ב' בחי' אה"ר ואהבה בתענוגים ולכן אומר בזה בהטיבו את הנרות מה שנותנים מלמע' מצד טבע הטוב להיטיב, וזהו עבודתו של אהרן כה"ר לעורר את טבע העלי' שבנשמות שיתעוררו לעלות ולהכלל בעצמות אוא"ס ב"ה בהב' בחי' אה"ר ואהבה בתענוגים.

174קיצור. יבאר דיחיד הוא אוא"ס שאינו בערך ובגדר העולמות דשם אינו שייך לומר גם זה שהעולמות אינם תופסים מקום, מלך שמו, ונשגב שמו, דעי"ז נעשה רשפי אש התשוקה להכלל ובא ברצוא דאה"ר, ואח"כ נותנים לו מלמעלה אהבה בתענוגים שהוא ביטול במציאות ובבלתי מורגש.

ט) והנה בכדי שיהי' העלאת הנרות דאהרן שושדמ"ט בב' בחי' אהבה דאה"ר ואהבה בתענוגים הנ"ל הנה צ"ל תחלה הבאת השמן למשה שהוא בחי' שושבינא דמלכא הממשיך גילוי עצמות א"ס למטה בבחי' המשכה מלמעלה למטה, דהמשכה זו באה בהתלבשות בתורה ע"י משה דוקא, דהנה בתו' כתיב ותרד כדה ותעל דה' חומשי תורה וכ"ד ספרים הוא רק כמו כד מים החכ', דים החכ' הוא בחי' ח"ס וחכ' הקדומה דא"ק דההפרש ביניהם הוא דח"ס הוא חכ' שבכתר שבבחי' כתר הרי הספי' אינם עדיין בבחי' מציאות ממש ונק' גנוזות לפי שהם גנוזות ונעלמות והם רק בבחי' רצון בלבד ומ"מ ה"ה נק' חכ' ידיעה דעם היותם בבחי' רצון אבל הם כבר רצונות פרטים דחו"ב וכו' אבל חכ' דא"ק היא בלתי מציאות כלל דהמשל בזה הוא כמו כחות ההיולים העצמים ולכן נק' חכים ולא בחכ' ידיעא, אמנם בכללות הנה שניהם נק' חכ' דא"ס לפי דכתר הוא ממוצע בין א"ס המאציל אל הנאצלים והרי יש בו בחי' תחתונה שבמאציל לזאת הנה גם ח"ס נק' חכ' דא"ס וזהו ים החכ' ח"ס וחכ' הקדומה דפרצוף א"ק, אבל חכ' דאצי' היא בחי' חכ' הגלוי' ואורייתא מחכ' נפקת מחכ' דאצי' לזאת הנה התורה היא בחי' כד בלבד לגבי ים החכ', והמשכת התורה ממקור החכ' הוא ע"י משה דכתיב בו כי מן המים משיתיהו דמדרי' משה הוא בחי' המים דים החכ' שהוא עצמות בחי' ח"ס שהיא חכ' נעלמה ואינה באה בגילוי בהשתל', ולכן במשה כתי' כי כבד פה וכבד לשון אנכי, דכבד פה בתושבע"פ וכבד לשון בתושב"כ והיינו דזהו ירידה וצמצום להתלבש בתושב"כ ותושבע"פ שהם רק כד בלבד לגבי ים החכ' דעצמות א"ס וא"א שיבוא בגילוי בהשתל' רק שהקב"ה א"ל אנכי אהי' עם פיך דאנכי הוא כמ"ש אנכי ה"א, אהי' עם 175פיך, להיות בבחי' פה וגילוי דחכ' הנעלמה לפי שאנכי הוא א"ס ב"ה סתימא דכל סתימין דלפניו נגלו כל תעלומות הנה הוא מגלה גם הנעלמות דח"ס אבל גילוי זה הוא ע"י משה דוקא וזהו עם פיך עם פה של משה דוקא, וטעם הדבר הוא לפי שהוא במדרי' זו, ער איז אין דער מדרי', דמשה הוא בחי' ח"ס דשרשו הוא שם מ"ה דא"ק שהוא בחי' חכ' הקדומה דפרצוף א"ק והוא מסר ונתן נפשו על תורה, ער האט זעך מוסר נפש גיוען אייף תורה ומשו"ז הנה משה ידבר, דידבר הוא ל' הנהגה והדרכה דכל ההנהגות הם ע"י משה דוקא, דלהיותו במדרי' הנ"ל ומסר ונתן עצמו על התורה ועל ישראל לזאת הנה משה דוקא ידבר דרק משה הוא המדבר והמדריך ולבד זאת שהוא דוקא המדבר והמדריך הנה משה ידבר ל' הוה שמורה על התמידית וכמו ככה יעשה איוב דתמיד הוא עושה כך וכן משה ידבר ל' הוה המורה על התמידית דתמיד הנה משה ידבר שהוא המדריך ומנהיג את ישראל ע"י גילוי אור מלמעלה וכמא' אתפשטותא דמשה בכל דרא.

קיצור. יבאר דאורייתא מחכ' נפקת היא כד מים החכ' והמשכת העצמות בתורה הוא ע"י משה דשרשו משם מ"ה דא"ק ומשה ידבר ל' הוה שתמיד הוא המנהיג ומדריך את ישראל בגילוי אור עליון וזכה לזה ע"י המס"נ שלו על תורה ובשביל ישראל.

י) והנה עוד יתרון המעלה במעלת מדרי' משה על אהרן כה"ר שהוא שושדמ"ט המעלה את הנשמות בכלל אבל בפרט הנה הוא רק בהז' נרות היינו בעובדי ה' אבל משה הנה ואתה תצוה את בנ"י דמשה הוא יכול לחבר כל המדרי' שבישראל אפי' הפשוטים ביותר לעורר גם בהם הרצוא והתשוקה להכלל באוא"ס ע"י בחי' אתה שבמשה, דזהו ואתה תצוה בכח בחי' האתה שבמדרי' משה, ולכן הנה ויקחו אליך שמן כו' דהבאת השמן הוא למשה דוקא דבשמן יש כמה מדרי' המובחר ביותר והפשוט ביותר, דהפשוט ביותר הוא שמכל דבר עושים שמן, וזהו ויקחו אליך שמן היינו הטוב שנמצא בכאו"א מישראל גם בהפשוט ביותר, דכל איש ישראל הרי יש בו טוב בעצם רק שהוא מוסתר ונעלם בריבוי העלמות והסתרים דבנ"י יפים הם אלא שטרדתן מנוולתן ח"ו שאינם עוסקים בתורה ועבודה שבלב, אבל ע"י ואתה תצוה שהו"ע ההתקשרות דבחי' משה שהוא ראש אלפי ישראל המקשר הנה מתעורר הטוב שבכאו"א מישראל והו"ע השמן, ומשה עושה מזה כתית למאור, דהנה מאור הוא מקור האור וכמא' על העוסקים בתורה שהמאור שבה מחזירו למוטב דמאור הוא 176מקור האור, ותו' היא אור, דאור הוא רק גילוי העצם בלבד וא"כ מה"ע דהעוסק בתורה המאור שבה מחזירו למוטב, אך הענין הוא שהם ב' מדרי' שבתורה דאור הוא גליא שבתורה, ומאור הוא פנימית התורה המעורר את העבודה שבלב, דהנה בתורה יש ג' מדרי' לחם יין ושמן, דלחם הוא גליא שבתורה ויין הוא פנימית התורה, וכמאמר נכנס יין יצא סוד והיינו התגלות האהבה מסותרת בעבודה שבלב הבאה ע"י לימוד פנימיות התורה, דבאמת הלא כאו"א מישראל מחויב הוא לעבוד את הוי' מתוך ידיעה והכרה וכמ"ש דע את אלקי אביך ועבדהו בלבב שלם שצ"ל ידיעה והשגה באלקות ואז העבודה שבלב בהתעוררות אהוי"ר היא אמיתית וכתיב וידעת היום והשבת אל לבבך דההשבה אל הלב באוי"ר הוא ע"י הדעת דוקא והיינו הלימוד דפנימיות התורה שנק' יין ואז יוצא סוד שהיא האהבה המסותרת בעבודה שבלב בתפלה ואשר אז הנה אור התפלה מאירה לו על כל היום להיות הנהגותיו ועשיותיו בכל הענינים הגשמים כפי ההתעוררות וההחלטות טובות שבתפלה ושמן הוא עוד למעלה מכל המשקין, דיין הוא פנימי' התורה רזין דאורייתא אבל מ"מ באים לידי גילוי אבל שמן הוא עוד למעלה מזה, והם בחי' רזין דרזין בחי' ח"ס והו"ע הדעת שבנפש לידע ולהכיר את הא"ס שלא נודע בידיעה והשגה כלל כ"א בהנחת הנפש, בא אידן לייגט זעך אפ דער ענין מצד ההתקשרות של עצם הנשמה בעצמות א"ס ב"ה.

קיצור. יבאר ביתרון מעלת משה על אהרן דאהרן מעלה הנרות ובעיקר רק פרטי המדריגות שבעובדי הוי' אבל משה מקשר ומחבר כללות ישראל גם הפשוטים, לחם גליא שבתורה ונק' אור, יין פנימי' התורה והוא העצמות שבאור, שמן רזין דרזין, ויבאר דכאו"א מחוייב ליגע עצמו בידיעת אלקות בהשגה.

יא) וביאור ענין זה הוא דהנה ידוע דההתקשרות עצמי של הנשמה באלקות ה"ה בכל ישראל בשוה, דהנה זה מה שיש חילוקי מדרי' בנש"י הוא רק בגילוים אבל בהעצמית שבנשמה ה"ה כולן שוין וכמ"ש כי חלק הוי' עמו, וידוע דעם היא מדרי' היותר תחתונה ומ"מ נק' ג"כ חלק הוי' וכנ"ל שהוא חלק מן העצם 177ולכן הרי כאו"א מישראל יכול לאמר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב לפי שכאו"א מישראל העסק בלימוד התורה כפי ערכו אם הוא באמת ובתמים יקר הוא להוי' מאד מאד ובפרט בקיום המצות הרי כולם שוים, וגם בענין התפלה הרי אמרז"ל דמט"ט קושר כתרי' לקונו מתפילותיהן של ישראל וכמו הכתר שהוא ע"ג ראש המלך ונעשה מאבנים טובות ומאירות שהם דומם בעצם מהותם שזהו המדרי' היותר אחרונה בדצח"מ, אבל ע"י ההזדככות והלטישה שמלטשים אותם הרי נזדכך חומריותם כ"כ עד שנעשה אבן טוב המבהיק ונעשה לעטרת תפארת להיות כתר ועטרה ע"ג הראש. כמו"כ אותיות התפלה כשהם בהתעוררות הראוי' וכן באמירת תהלים הרי נעשה מזה אבנים טובים ומאירים בכתר עליון, וכן הוא בכל עבודה ופועל טוב של כל איש ישראל חביב ויקר למעלה במאד. וזהו ויקחו אליך שמן כו' דמבחי' הטוב שבכאו"א מישראל הנה משה עושה מזה שמן למאור, המשכת העצמות במאור התורה, ואז הנה במילא יהי' להעלת נר תמיד, דגם נר שהוא גליא שבתורה שהוא בחי' אור לבד יהי' ג"כ במדריגת תמיד וזהו דוקא ע"י משה, וזהו ואתה תצוה, דע"י בחי' אתה שבמשה שהו"ע העצמות דעצמות א"ס ב"ה שנק' אתה דעי"ז הוא משה ידבר ל' הוה המורה על התמידית דבכח הא"ס שבבחי' משה הנה אתפשטותא דמשה בכל דרא, ולכן במשה כתיב ולא ידע איש את קבורתו דעליונים נדמה להם למטה ותחתונים נדמה להם למעלה, הר הוא בחי' אהבה כנ"ל ומעלה ומטה הוא במעלה ומדרי' דמטה הן אלו הפשוטים שאין בכחם לעלות ולהגיע לבחי' אהוי"ר ומעלה הן אלו שהם במדרי' אהוי"ר כל חד לפום שיעורא דילי' באה"ר הנה אתפשטותא דמשה שהוא בחי' שושד"מ מסייע לכולם כא', דזהו ההפרש בין אהרן למשה, דאהרן עם היותו מעלה הנשמות בכלל ומ"מ הנה עיקרו הוא בבעלי עבודה כנ"ל בהעלאת הז' נרות, אבל משה הנה מצוה ומקשר כללות בנ"י, וזהו ואתה תצוה דדוקא משה בכחו לצוות היינו לקשר ולחבר כללות נש"י והוא ע"י הובאת השמן שהוא הטוב שישנו בכאו"א מישראל שעושה מהשמן הפשוט בחי' שמן המובחר לעורר המאור העצמי ואז הנה גם נר שהוא הארה הרי מתגלה בו כח העצמי דגם הוא יהי' בבחי' תמיד שהוא ההתקשרות בנצחיות דא"ס ע"י קיום התומ"צ שהם נצחיים. וזהו זאת תורת הבית דקאי על ביהמ"ק דלעתיד ומקומו בהר שהוא אהבה כנ"ל וראש ההר אה"ר והתכלית ועיקר הוא דכל גבולי סביב סביב קדש קדשים שהיא אהבה בתענוגים הבאה ע"י עבודה במס"נ עכשיו בזמן הגלות והסיוע לזה הוא ע"י ההתקשרות בבחי' משה שהם ראשי אלפי ישראל אתפשטותא דמשה, ובפרט ביום 178ההילולא דזהו פי' זכותו יגן עלינו כי גדולים צדיקים לעורר ר"ר ממקה"ר להשפיע רוב טוב לבית ישראל ויחיש גאולתנו ופדות נפשנו לזכות לגואל צדק ובנין ביהמ"ק בב"א.

קיצור. יבאר דהתקשרות עצמי שבנשמה ישנו בכל ישראל, ואותיות התורה והתפלה כשהם בהתעוררות מאירים כאבנים טובות, ומשה עושה משמן הפשוט שמן למאור ואז גם הנר הוא כמו המאור, ואתפשטותא דמשה בכל דרא שע"י ההתקשרות בבחי' משה הנה זכותו יגן עלינו לזכות לגואל צדק ובנין ביהמ"ק בב"א.

בס"ד. ב' ניסן, תרפ"ט