153
אַנדער טאָג, אין יעדער זאַך און אין יעדער מענטשן זעהט מען די גוטע זייט, און ער ליגט אין דעם אַז ער אַליין זאָהל ווערן בעסער בכל מדותיו והנהגותיו.
די משנה11 זאָגט לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם, דער לפיכך איז דאָך אַ המשך פון פריער להיות ווי הקדוש ברוך הוא האָט יעדער מענטשן בעשאַפן מיט אַ בעזונדער פּנים11, דאָס הייסט אַז יעדער מענטש האָט אַ באַזונדער טבע, דערפאַר מוז יעדער מענטש זאָגן אַז בשבילי איז נברא העולם.
עולם הוא לשון העלם12, דשרש ההעלם הוא מצמצום הראשון, דהכוונה בהצמצום הוא בשביל הגילוי13 וואָס דאָס איז דאָך אַ קל וחומר מהצמצומים דסדר השתלשלות, ומה הצמצומים דסדר השתלשלות דענינם הוא רק מיעוט האור, כוונתם בשביל הגילוי כל שכן הצמצום הראשון דענינו סילוק האור לגמרי14, פשיטא דכוונתו הוא בשביל הגילוי.
צמצומים פון סדר השתלשלות זיינען בסדר והדרגה, וואָרעם אַ המשכה אָדער אַ השפעה מעליון לתחתון מוז זיין בדרך צמצום העליון לפי ערך ואופן התחתון בכדי אַז דער תחתון זאָל דאָס קאָנען צו נעמען, איז דער צמצום וואָס דער משפיע איז זיך מצמצם בשביל המקבל, איז דאָס בסדר והדרגה, וויילע דער משפיע וויל דאָך דעם טובת המקבל, און לטובת המקבל איז דאָך מוכרח אַז עס זאָהל זיין די השפעה לפי ערכו, און בכדי אַז עס זאָהל זיין די השפעה לפי ערכו מוז זיך דער משפיע מצמצם זיין, איז דאָך במילא מובן אַז דער צמצום פון דעם שכל המשפיע איז צוליב דעם מקבל אַז דער מקבל זאָהל האָבן אַ גילוי אור.
לפי זה איז דאָך ממילא מובן אַז דער צמצום הראשון, וואָס דאָס איז כביכול סילק אורו הגדול יתברך ויתעלה געוויס בשביל טובת המקבל אַז ער זאָהל האָבן אַ גילוי אור עליון יותר והכוונה בזה הוא שיהי' הגילוי דאור אין סוף שלפני הצמצום, און דאָס זאָהל מען ממשיך זיין דורך עבודה דוקא15.
וואָס דאָ איז דאָך דער אופטו פון טאַטן בענין חזר והאיר16 (עס איז שוין צעהן יאָהר17 אַז דעם טאַטנס גוף איז דאָ ניטא, דאַרף מען צוקושן דעם הנשאר הגשמי מהגוף, הגם דלגבי שאר אדם אין זה מעלה (הכוונה על הנשאר מהגוף) אָבער באַ צדיקים איז אַנדערש וכו').
וואָס באמת איז דאָך באַ אַ רבי ניט שייך דער וואָרט אופטו, דער ענין פון רבי איז לגלות למטה מה ששמע בגן עדן, אַ רבי איז דער אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר
הערות
- 11. סנהדרין פ"ד מ"ה (לז, א). וראה גם סה"מ תרע"ח ס"ע פח ואילך. תרח"ץ ע' קסז.
- 12. ראה לקו"ת שלח לז, ד. סה"מ תרפ"ט ע' 160. תרצ"ו ע' 117. תרח"ץ ע' רכא.
- 13. ראה מקומות שבהערה 15. סה"מ עת"ר ע' ל. תרפ"ט ע' 253. ובכ"מ.
- 14. ראה עץ חיים שער א (דרוש עיגולים ויושר) ענף ב. אוצרות חיים ומבוא שערים בתחלתם. לקו"ת הוספות לויקרא נא, סע"ב ואילך. ובכ"מ.
- 15. ראה המשך תרס"ו ע' ד. ע' תקט. סה"מ תרע"ח ע' פו. תרפ"ד ע' פד ואילך. תרח"ץ ע' קס. תש"ב ע' 28. ספר השיחות תש"ב ע' 146. ובכ"מ.
- 16. ראה המשך תרס"ו שם. ועוד.
- 17. מיום ב' ניסן תר"פ.
משנה סנהדרין ד׳:ה׳ - הטקסט מספריא
כיצד מאיימין את העדים על עדי נפשות. היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן. שמא תאמרו מאומד. ומשמועה. עד מפי עד ומפי אדם נאמן שמענו. או שמא אי אתם יודעין שסופינו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה. הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות. דיני ממונות אדם נותן ממון ומתכפר לו. דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלוין בו עד סוף העולם שכן מצינו בקין שהרג את אחיו. שנאמר (בראשית ד, י) דמי אחיך צועקים. אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך. דמו ודם זרעיותיו. דבר אחר דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים. לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך. שכל המאבד נפש אחת מישראל. מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא. וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא. ומפני שלום הבריות. שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך. ושלא יהו מינין אומרים הרבה רשויות בשמים. ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא. שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה. ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם. ושמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת. והלא כבר נאמר (ויקרא ה, א) והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד וגומר. ושמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה. והלא כבר נאמר (משלי יא, י) באבוד רשעים רנה:
מצוטט בעמוד אחד
ספר השיחות ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע 1
- תש"ו-ה'שי"ת ‹ ספר השיחות - תש"ח ‹ שיחות חג הפסח ‹ 205 ספר השיחות תרפ"חתרצ"א ע' 153
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.