י"ג תשרי צב"ר, אָטואָצק.

נהיהי ²⁶⁷ ה' אלקינו עמנו כאשר הי' עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו²⁶⁸, וצ"ל תוכן בקשה זו דיהי ה"א עמנו כו', ועוד דלאחר שאומר יהי ה"א עמנו כו' הרי ע"י העבודה דתפלה ממשיכים זאת, א"כ מהו אומרו אל יעזבנו ואל יטשנו, דמשמע מזה דהגם שפועלים בקשה זו דיהי ה"א עמנו וכו', מ"מ יכול להיות עזיבה ונטישה ולזאת הוא הבקשה דאל יעזבנו ואל יטשנו, וצ"ל מהו ענינם²⁶⁹.

התחלה. יקשה דמאחר דיהי ה"א עמנו כאשר הי' עם אבותנו מהו תוכן הבקשה אל יעזבנו ואל יטשנו.

ולהבין כ"ז ילהק"ת דלאחר שההתבוננות הפרטית איך דעיקר הוא האור והחיות וכל הנבראי' העליוני' והתחתונים טפלים ונגררים אחר חיותם עד מקורם הראשון, יוקלט במוחו, הנה כל חפצו יהי' להתקשר בעיקר ומקור כל החיים העליונים והתחתונים, והגם דכל ההשפעות בא ע"י הממוצעים הרוחנים, הנה חפצו בהאור והחיות האלקי שבהדברים הגשמי' ומואס בהחומריות שבגשמיות, דזהו ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע, דגשמיות הוא מות דכלה ונפסד, ולכן נקרא הוה ונפסד דבעת הוייתו הוא נפסד, והרוחניות הוא חיים בקיום נצחי, ויבאר כי הטוב שבחיים הוא חיי הנשמות, שמעולה לאין קץ מחיים שהוא רק כלי אל חיי החיים, ואת המות ואת הרע, דרע גרוע ממות לפי שהוא מנגד לחיי החיים, וזהו ראה נתתי לפניך את החיים, האור וחיות אלקי שבעולם ונבראי', ואת הטוב שבחיים הוא חיי נשמות ישראל, והעבודה להמשיך בחיי עולם בחי' הטוב שהוא חיי החיים, ויבאר המאמר מחיי' חיים יתן לך חיים ארוכים, וע"י ההתבוננות בכל הנ"ל באריכות ובפרטיות ה"ה חפץ להדבק בחיי החיים, ומ"מ הנה אהבה זו נונקרא²⁷⁰ נהורא אוכמא, לפי שאין זה העבודה דנה"א מצ"ע, ויבאר דהעבודה הוא באש של מטה דמצוה להביא מן ההדיוט, דזה לעו"ז עשה האלקים, וכשם שהנה"א יש בו מוחין ומדות ולבושי הנפש דקדושה, כן הנה"ב ציור קומה במוחין ומדות ולבושי' רעים, וכמו הבה נתחכמה דלעו"ז, וכל השכלותיו דנה"ב להשכיל בטוב הגשמיות דעי"ז נולדי'²⁷¹ המד"ר²⁷² המביאים מח"ז וכו', והעצה לזה להיות ד"ת חקוקים במוחו ולהשתדל לעצור בעד המחשבת²⁷³ חוץ ולבלום פיו מלדבר דיבורים רעים, כי הדיבור מגלה עומק הטוב שבנפש, בקדושה הם אותיות התורה והתפלה ובלעו"ז עומק הרע דנה"ב שבא בהתגלות ובהתגשמות, וכתיב הוי מושכי עון²⁷⁴ בחבלי השוא, וע"י אומנות היצה"ר נעשה כעבות העגלה חטאה, וזהו שומר פיו באכילה במה שמוכרח לו ולשונו בדיבור בעניני עולם שלא בהרחבת הפה והלשון הוא שומר מצרות נפשו, דצרות הנפש ר"ל קשים מצרות הגוף ר"ל, ושמירתם ע"י שמירת הפה והלשון, ולהיות דמחדו"מ של הנה"ב הוא התפשטות המד"ר ע"כ כל העבודה צ"ל בביטול והעברת הרע דמד"ר ובמילא יבטלו המח"ז והרהורים ודיבורים רעים המתפשטים ממנו, והוא ע"י העבודה בהתבוננות בגדולת ד' בהתהוות העולמות והנבראי', ועי"ז גם הנה"ט מתפעל וירצה שיהי' גילוי אלקות בעולם.

כג) והנה אהבה זו הבאה מצד ההתבוננות באור וחיות אלקי המהווה את העולם והנבראי' הרי כללות אהבה זו היא בחיצוניות הלב לבד, ועם היות דמעלתה בב' ענינים כנ"ל, מה שהיא בקירוב לשכל הטבעי ע"י שכל אנושי, ומה שנוגע בעבודה בפו"מ בכל היום להיות עשיותיו לש"ש, והיינו העסק בתו"ע²⁷⁵ ובקיום המצות בפו"מ במדות טובות, ומה שמחלקים זאת בב' עניני' דלכאו' הוא ענין א', דמאחר שגם הנה"ט מתפעל באהבה וחפץ שיהי' גילוי אלקות בעולם הרי אז ודאי דכל עשיותיו צריכים להיות לש"ש. אך הענין בזה הוא, דלבד זאת שבעת ההתבוננות בכל הנ"ל איך שהעיקר הוא האור והחיות האלקי וכל הנבראים טפלים ונגררים אחרי חיותם כנ"ל, הנה בעת ההתבוננות צריך להרגיש זאת בעצמו, דערהערין דאָס אין זיך, ער דאַרף דאָס דערהערין אין זיך, דאָס הייסט אַז אין זיך דאַרף ער פיהלין אָט דאָס ואָס ער פאַרשטייט ויא דאָס איז בכל הנבראים, הנה לבד זאת הרי בעת ההתבוננות צ"ל אצלו כוונה מיוחדת אודות הענין פרטי שלו כמו המדה פרטית שמברר אותה, דהנה כל עבודה ובירור צ"ל בסדר והדרגה, כי בפעם א' אי אפשר לברר הכל ולתקן את הכל כ"א לאט לאט^*, הנה בהמדה שהוא עסוק נזבה לתקנה צ"ל שיחשוב בזה בעת ההתבוננות, ואז הנה יהי' זה נוגע אל הפועל ממש בהעבודה דכל היום, ולולי זאת הרי יכול²⁷⁶ כי גם הנה"ט יתפעל באהבה בעת ההתבוננות ואחר התפלה בבואו בעניני עולם הרי נשכח ממנו כל הענין בהנוגע לעבודה, וזהו ב' הענינים בפעולת ההתבוננות הנ"ל, ומ"מ הרי כללות אהבה זו היא האהבה דנה"א בכדי להאיר חשכת הנה"ב בלבד, אבל האהבה והרצוא שבנה"א מצ"ע היא בחי' פנימיות הלב. והנה בהעבודה דפנימיות הלב הרי יש בזה כמה מדריגות זו למעלה מזו, דכל אחת מהם כלולה ממדריגו' שונות, והיינו דלבד זאת שנת"ל²⁷⁷ דענין פנימיות הלב הוא מה שהמדות נמשכין ממילא אחר כוונת המוח, הרי יש בזה עוד בחינות ומדריגות, דבאמת הנה בזה גופא מה שבפנימיות הלב הרי המדות נמשכים אחר המוח הנה גם בזה גופא יש ב' מדריגות, הא' מה שהמדות נמשכים אחר המוח בכלל, והיינו דהגם דמוחין ומדות הם חלוקים בעצם טבעם, דטבע המוחין הם בהתיישבות ובמנוחה דוקא, וטבע המדות בהתפעלות והתרגשות ושלא בהתיישבות, פי' במה שבעצם ענינו אינו מתיישב אצלו, ומ"מ להיות זה בפנימיות הלב הרי המדות דשם הוא²⁷⁸ הגם שהם מוגבלים ומוגדרים בהגבלה והגדרה של מדות, מ"מ הנה זה ענינם שהם נמשכים אחר המוח, והיינו שהם בעצמם נשארים בטבע מהותם כמו שהם רק שנמשכים אחרי המוח, דההתפעלות שלהם היא בלתי מורגשת כ"כ כמו שהוא בטבע המדות מצ"ע, ונמשכים אחר המדה בכלל. ויש עוד מדרי' נעלית בסוג זה בכלל והוא זה, דמה שהמדות נמשכים אחר המוח אין זה שנמשכים אחר המוח בכלל, אלא שנרגש בהם גם כוונת המוח. דהנה ההפרש הכללי בין חיצוניות הלב ופנימיות הלב הוא מה שבחיצוניות הלב הרי המדות הם בצלמם ודמותם העצמי שהם התפעלות והתרגשות, דזה מה שמוחין ומדות הם בגדרים מיוחדי' ה"ה הפכים זה מזה, דבמוחין שהוא התיישבות ומנוחה הוא הא בהא תליא, שהמנוחה הוא כלי אל ההתיישבות, דכל מה שהמנוחה יותר, ההתיישבות בפנימיות, וישוב גדול ביותר, צריך מנוחה יותר, וכן זה מה שהתפעלות הוא בהתרגשות ורעש הוא ג"כ הא בהא תליא, שההתרגשות הוא כלי אל ההתפעלות, דכל מה שההתפעלות ביותר ההתרגשות הוא ביותר, וכל שההתרגשות יותר מרגיש טוב טעם בהתפעלות יותר, וכללות ענינו של המדות הוא בהב' קוין דדוקא באופן כך ולא באופן אחר כלל, והיינו דאינו נותן מקום כלל לזולתו, ופנימיות הלב הוא מה שהמדות נמשכים אחר המוח, הרי בהמשכה זו מה שהמדות נמשכים אחר המוח הוא כעין ביטול מהותם, דמהותם העצמי הוא שלא לתת מקום כלל לזולתם, וכאן כשנמשכים אחר המוח ה"ה נותנים מקום ולא לבד לזולתם אלא גם להפכם. דכ"ז הוא במדרי' הא', ובמדרי' הב' הרי הם מרגישים גם הכוונה שבמוח, שזהו עוד נעלה יותר, ועם זה ה"ה נשארים במהותם העצמי שהם מדות, רק שההתפעלות הוא כמו שבעל השגה מתפעל, וכמו שאנו רואין במוחש בטבעי בנ"א, יש שהוא שכלי, ויש נחשהוא איש לבבי, אַ האַרציקער, דשניהם יש להם שכל ומדות, רק דמי שהוא שכלי להיות שהשכל הוא קר לכן הגם שהוא מתפעל הוא ג"כ שלא בחמימות בוערת, ומי שהוא לבבי הרי ההתפעלות שלו הוא בחמימות מתלהטת, כי הבעל השגה הגם שהוא מתפעל אבל גם זה בישוב, ומ"מ הרי התפעלות אינו שכל, וכן הוא באופן הב' דפנימי' הלב, דהמדות הם כמו במדריגת המוחין, והיינו שאינו רק הנתינת מקום למוחין כמו שהוא באופן הא', אלא שהמדות נמשכים אחר כוונת המוח. אמנם כ"ז הוא בכלל האהבה שע"פ טו"ד, שהרי האהבה הזאת בכללותה גם מדרי' הב' היא מה שבאה ע"י ההשגה וההתבוננות באלקות, רק שההתבוננות היא בעצם האור האלקי, שזהו כמו שהענין אלקי מובן בהשגה שכלית דשכל אלקי, ובשכל אלקי גופא כמו שמפשיטו מלבושי השגה, שבהם יהי' היחס דשכל אנושי כנ"ל, ומקשר א"ע בעצם הענין האלקי שמלובש בהשכל אלקי כנ"ל, והגם שזהו אור המושג, והיינו שבא בהשגה, וכל השגה הוא מה שכבר הצטייר הדבר בשכל מושג ומוגבל, אבל הוא זה מה שהאור אלקי מאיר במוחו. ויובן זה במכש"כ מלבושי הנפש, דהגם שהאור מבהיק, במח' שבמח' הוא מלובש באותיות, והראי' דאותיות אלו עצמן באים אח"כ במעשה שבדיבור כנ"ל, מ"מ הרי במח' שבמח' הוא גילוי אור רב, א"כ יובן במכש"כ כמו שהוא כאשר האור אלקי מאיר במוחו, לזאת הנה גילוי זה מתפשט גם בלב בפנימיות לבו, שהמדות נמשכים ממילא אחר המוח, וכנ"ל דלהיות שעצם האור מאיר בגילוי בהמדות לכן הנה המדות הם בבחי' התפעלות בלתי מורגשת, דכ"ז הוא בחי' השגה בטו"ד, והוא מבחי' בינה, דהשגה הוא מה שהמושכל כבר בא מצוייר בעניניו, ונת"ל דכל הציורים הם מבחי' בינה, דבינה ציירא ציורים בהנקודה דחכ', ולזאת הנה השגה זו היא בבחי' בינה רק שזהו בחי' פנימיות בינה. והנה יש עוד מדרי' בפנימיות הלב שהיא למעלה מאהבה זו, והיא האהבה והדביקות שמבחי' ראי' דחכ', דהיינו בחי' אהבה בתענוגים, דענין הראי' היא ג"כ ידיעה שכליית, וכאומר אַז ער זעט אַז דיא זאַך איז אַזיי, דידיעה זו באה אחר ההשגה, והיינו דכאשר יודע את עומק המושג ומקשר א"ע בעצם הענין האלקי ה"ה בא אח"כ לידי ראי' שהוא בחי' ההתאמתות וההנחה בנפש, דער לייג אין נפש מעצם הענין, וההרגש והתענוג בזה הוא בבחי' אור פנימי בנפש, דזהו סיבת הדביקות שלו, והיינו דאין זה בהנפש מצד עצמו, ר"ל מצד עצם התקשרותו, כ"א מצד התענוג שמתענג על ה', וכ"ז הוא בחי' פנימיות הלב שנכלל בכלל העבודה שע"פ טו"ד.

קיצור . יבאר כי ההתבוננו' פרטית בהחיות אלקי שבנבראים צריך להרגיש גם בעצמו ולהתעסק בתפלה בבירור מדה פרטית, ויבאר כי אהבה זו באה מהנה"א להאיר חשכת הנה"ב, אבל האהבה דנה"א היא פנימית הלב, ויסביר דבחיצוניות הלב המדות מתפעלים מההשגה שבמוח, ובפנימיות הלב המדות נמשכים א) אחר המוח, ב) אחר כוונת המוח, שנרגש בשכל האלקי, וכ"ז השגה דבינה, ראי' דחכ' אהבה בתענוגים²⁷⁹.

נטענינים . א בתפלה להתעסק בבירור מדה פרטית. ב פנימיות הלב, א) מדות נותנים מקום למוחין, ב) נמשכים אחר כוונת המוח, ג) דביקות הבאה מראי' דחכ'.

כד) והנה יש בחי' פנימיות הלב שלמעלה מטו"ד, והוא רעו"ד, שזהו בחי' התעוררות עצמי שבנפש שלמעלה מטו"ד, והוא רק מה שנמשך לשרשו ומקורו. דהנה זה שנת"ל בענין רעו"ד הוא רק בכללות הענין בההפרש שבין תשובה ורעו"ד, דלכאו' הרי תשו' ורעו"ד הרי שניהם הם במרוצה גדולה בהתעוררות עצמי שבנפש, ונתבאר שהם ב' תנועות חלוקים זמ"ז, דתנועת התשובה הגם שהיא במרוצה גדולה וכבורח מן המות ר"ל, הנה סיבתה הוא הריחוק, ותנועת רעו"ד סיבתה הקירוב, והגם דבבריחה זו הרי נרגש יוקר החיים, וכנ"ל דמי שהוא ר"ל במקום סכנה ה"ה מרגיש יוקר החיים, האמת הוא דבתנועה דתשו' הוא הרגשת יוקר ובתנועה דרעו"ד הוא הרגש החיים, ולכן התשובה עיקרה ברצוא ורעו"ד עיקרה בהמשכה, דבהמשכה זו הרי יש בה ג"כ ב' מדרי'²⁸⁰, הא' ההתעוררות שנעשה ע"י ההשגה בהפלאת אוא"ס ב"ה איך שמופלא מהעולמות, דע"י השגה זו ה"ה נמשך לאוא"ס ב"ה, ועם היות שההמשכה והרצוא הוא מצד עצם נפשו שרוצה בעצם באלקו', מ"מ הרי סיבת ההתעוררות היא ע"י ההתבוננות וההשגה בהפלאת אוא"ס ב"ה, והגם שאין זה בבחי' השגה ממש כ"א בבחי' ידיעת השלילה, הרי נת"ל²⁸¹ דבמושכלות הרי גם יחס שלילי הוא תואר מוגבל, לפי שידיעה הבא' בדרך שלילי הוא ידיעה ממש, ומאחר שיש סיבה אל הרצוא ממילא ה"ה בבחי' מורגש, והיינו שיש מבוקש בהרצוא, ובמבוקש זה גופא יש ב' אופנים, הא' שרוצה בהגילוי אור, והב' שרוצה להיכלל באוא"ס ב"ה, וא"כ הרי אהבה זו הגם שהיא רמה ונשאה מ"מ היא ג"כ מבחי' בינה, אמנם עיקר בחי' רעו"ד הוא המדרי' הב', דהיינו שאין שום סיבה כלל אל ההמשכה והרצוא, דכל סיבה הוא טעם שהטעם הוא סיבת הדבר, והמשכה ורצוא זה הוא למעלה מטו"ד לגמרי, גם לא בחי' השגת הפלאת אוא"ס ב"ה, כ"א מה שהנפש נמשך ממילא לעצמות אוא"ס ב"ה לפי שהוא שרשו ומקורו, דזהו ההתקשרות עצמי של הנפש באוא"ס, והיינו שבעצם נפשו ה"ה מקושר ממש בעצמות אוא"ס ב"ה, וכאשר מתגלה בחי' ומדרי' זו ה"ה נמשך ממילא לאוא"ס ב"ה בלי שום מורגש ובלי מבוקש כלל כ"א מה שעצם הנפש נמשך ציט זעך ממילא לעצמות אוא"ס ב"ה, והיא בחי' אה"ר שבנה"א הכלולה בחכ' שבנפשו, כמ"ש רבינו נ"ע²⁸² בפי"ט דבחי' חכ' הוא הביטול שלמעלה מטו"ד, שעז"נ|137 נר הוי' נשמת אדם, דכמו שאור הנר הרי טבעו לעלות למעלה, דטבע זה הוא בהאור שלמעלה מן הפתילה, דהאור הזה נק' נהורא חיוורא השורה על האור דנהורא אוכמא, דנהורא אוכמא הוא האש השורף את סהפתילה, ונת"ל דענינו הוא מה שעושה ומהפך את הפתילה לאור והוא נח בהפתילה, והגם דזה מה שטבע האש לעלות למעלה הרי טבע זה ישנו באור זה ג"כ, מ"מ ה"ה נאחז בהפתילה באופן כזה דזה מה שטבעו לעלות הרי אינו ניכר ונגלה, ומה שנגלה הוא שנח²⁸³ בהפתילה, ועיקר הטבע מה שעומד תמיד בתנועה דהסתלקות למעלה הוא בנהורא חיוורא, היינו באור הבהיר שלמעלה מן הפתילה, ועלי' והסתלקות זו היא בטבע בהאור, ואף²⁸⁴ שעי"ז יכבה ולא יאיר כלום למטה, וגם למעלה בשרשו יתבטל אורו במציאות בשרשו, אעפ"כ בכך הוא חפץ בטבעו, כך נשמת האדם, וכן בחי' רוח ונפש חפצה וחשקה בטבעה ליפרד ולצאת מן הגוף ולידבק בשרשה ומקורה בה' חיי החיים ב"ה, הגם שתהי' אין ואפס ותתבטל שם במציאות לגמרי ולא ישאר ממנה מאומה ממהותה ועצמותה הראשון, אעפ"כ זה רצונה וחפצה בטבעה²⁸⁵, וכ"ז אינו מצד ההשגה שמשיג אלקות כ"א הוא מצד שזהו שרשה ומקורה, דשרש הנשמות הוא בבחי' פנימיות ועצמות אוא"ס ב"ה וכמ"ש|90 בנים אתם לה"א, ולזאת הנה בעצם נפשו הוא באמת בבחי' התקשרות תמידי בעצמות אוא"ס ב"ה, וכמא'²⁸⁶ חבוקה ודבוקה בך, דעצם הנפש הוא תמיד חבוק ודבוק בעצמות אוא"ס ב"ה, שעז"נ (שה"ש ח' ו') שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך וגו', ואי' בזח"א דרמ"ד ע"ב ארחי' דחותם כיון דאתדבק באתר חד אע"ג דאתעדי מיני' הא אשתאר רשימו בההוא אתר ולא אעדי מיני', דדרכו של חותם הוא כיון שנדבק במקום א' אעפ"י שאח"כ הוא מתפרד ממנו, מ"מ הלא רושם נשאר, ואינו רושם בעלמא רק במקום א', אלא דכל רשימו וכל דיוקנא דילי' בי' אשתאר, כך אמרה כנס"י הא אתדבקנא בך אע"ג דאתעדי מינך ואזיל בגלותא, מ"מ הרי דיוקני אשתאר בך²⁸⁷, הרי במילא דיוקנך אשתאר בי, וזהו הא אתדבקנא בך, דשרש הנשמות מהעצמות ובבחי' דביקות בהעצמות ממש, אע"ג דאתעדי מינך בירידת הנשמה בגוף, ואזיל בגלותא בגוף שמתעלמת בנה"ב, ולפעמים היא בבחי' ריחוק, והיינו בהעדר עבודתה בהתבוננות באלקות ובהתעוררות אהוי"ר, שאז מתגברים הכחות דנה"ב שמעלימים ביותר, ופועל זה גם בנה"א, וכנ"ל דהנה"א מתלבש בהנה"ט, מ"מ הרי דיוקני אשתאר בך, דבמילא הרי דיוקנך אשתאר בי לעולם, דבחי' עצם נקודת הנשמה היא בבחי' התקשרות תמידי בעצמות אוא"ס ב"ה²⁸⁸.

קיצור. יבאר ההפרש בתנועת המרוצה, דבתשובה הוא מצד הרגש יוקר החיים, ועיקרו ברצוא, וברעו"ד הוא הרגש החיים עצמו, ועיקרו בהמשכה, ומבוקשו, א) גילוי אור, ב) להכלל באוא"ס, ויסביר דעיקר מדריגת רעו"ד הוא ענין סאהב' להכלל, וזה מצד עצם נפשו שאין חל בזה ל' הרגש ומבוקש אלא שזהו עצמות ענינו, והוא רושם חותם העליון, דיוקנך אשתאר בי, דגם שהגוף ונה"ב מעלימים עצם הנשמה בהתקשרות תמידי²⁸⁹.

ענינים . ג תשובה, א) מרוצה, ב) הרגש היוקר דחיים, ג) עיקרו רצוא. ד רעו"ד, א) מרוצה, ב) הרגש החיים עצמו, ג) עיקרו המשכה, ד) מבוקשו, א) גילוי אור, ב) להכלל. ה דיוקני אשתאר בך דיוקנך אשתאר בי.

כה) והנה התקשרות זאת היא בבחי' התקשרות עצמית, דבעצם הנשמה מאיר ונרגש בה בחי' עצמו' אוא"ס ולזאת היא תמיד בבחי' התקשרות בעצמות אוא"ס ב"ה, וכאשר מתגלה בחינה ומדריגה זו ה"ה בבחי' תוקף הרצוא לצאת מגדר הכלים ולהפרד מן הפתילה הוא הגוף ולהיכלל בעצמות אוא"ס והיא כשלהבת העולה מאלי' לדבקה בו, וכמו"כ האהבה והרצוא דהנה"א מצד ההשגה הרי השגת הנה"א מצ"ע הוא בבחי' מהות אלקות לא בבחי' המציאות לבד, וכמו השגת הנשמו' בג"ע ה"ה משיגים²⁹⁰ מהות הזיו, וכנ"ל²⁹¹ דזיו השכינה שבג"ע הוא הארת האצי', והשגת הנשמות בג"ע הוא שמשיגים מהות הזיו, אשר באמת הוא כן גם בהנשמה למטה, שהרי הנשמה באה למטה שלא בבחי' שינוי המהות, וכנ"ל|291 דבירידת הנשמה הרי גם הנפש אינו משתנה בעצם מהותו, וכתיב²⁹² ויפח באפיו נשמת חיים, שלא יש שום דבר המפסיק ומבדיל בין הנופח ובין ההבל היוצא בנפיחתו²⁹³, ובמילא הרי היא בלי שום שינוי המהות כלל, והיינו דמפני דשרשה הוא מבחי' עצמות אוא"ס ב"ה, דמאן דנפח מתוכי' נפח²⁹⁴, פי'²⁹⁵ מתוכיותו ומפנימיותו, לזאת הנה המשכתה של הנשמה הוא באופן כזה שאינה משתנית, ומשו"ז הנה גם בירידתה למטה ה"ה מצ"ע משגת בחי' מהות אלקות, וזהו דכתיב (ישעי' כ"ה ט') ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה, דביום ההוא קאי על לע"ל, דלע"ל הנה גם בכללות נש"י יהי' בחי' גילוי המהות ממש, דהנה עכשיו הרי הנה"ב מחשיך על הנה"א ומכסה העין דנה"א שאינו רואה, וכנ"ל בענין הכחות דנה"א כמו שהם קודם הירידה הוא בבחי' ראי', והיינו דכל הכחות שלה כמו שהם למעלה ה"ה במדריגת ראי' במהות האלקות, אמנם בירידתה למטה הרי ההתלבשות מכסה על העין דנה"א שאינה רואה, אבל לע"ל לאחר גמר הבירורים יהי' בכאו"א גילוי בחי' המהות דאלקות, וכמו"כ הוא גם עכשיו בצדיקים הגדולים ובנשמות הגבוהות המופשטות מן הגשם, דהגשם סבאינו חוצץ וכו', ובפרט נשמות הכללים דראשי אלפי ישראל. והנה כל ענין ירידת הנשמה למטה להתלבש בלבוש נוגה הגופני הוא כדי להראות גם את הנה"ב דנוגה בחי' גילוי אלקות כדי שעי"ז יתברר ויתתקן, והוא ע"י ההתבוננות בענין התהוות יש מאין, דהרי הנשמה לא ירדה בשביל עצמה²⁹⁶, דהנשמה מצ"ע ה"ה דבוקה בעצמות ומהות אוא"ס ב"ה כנ"ל, דאופן דביקותה הוא כאופן דביקות החלק בהעצם, רק ירידתה הוא בכדי לפעול הביטול דנה"ב, וענין ביטולו הוא שיבוא באהבה לה', וא"א לבוא לידי אהבה או יראה כ"א ע"י השגה, ובכדי להראות את הנה"ב גילוי אלקות א"א כ"א ע"י ההתבוננות בענין יש מאין בבחי' השגת המציאות בלבד, כי משם הוא מקור חוצבו של הנה"ב דהיינו רק מבחי' התפשטות כח האלקי, ולזאת הנה ההתבוננו' ג"כ צ"ל בענין מקור חוצבו, דזה יכול גם הוא להבין במקצת עכ"פ, וזה יפעול עליו להבטל²⁹⁷. וזהו דכתיב²⁹⁸ אתה הראת לדעת כי הוי' הוא האלקי', דהנה"א ירד ונתגלה למטה בגוף בכדי לגלות דיעה גם בעניני בשר הגופני, דגם השכל הטבעי יוכל להבין ענין הארה אלקית מה שביכולתו להבין ושע"י השגה זו הרי יתבטל בבחי' ביטול היש עכ"פ, וזהו אתה הראת, דוא האָסט באַויזין, לדעת בשביל גילוי הדיעה האמיתית, דהוי' הוא אלקים²⁹⁹, דע"י ידיעה והשגה זו נעשה שבירה בהחומרית של הנה"ב, וזהו לדעת שיש בו ב' פירושים, הא' דעה והשגה, והב' מל' שבירה וכתיתה³⁰⁰, וכמ"ש³⁰¹ וידע בהם אנשי סוכות, דע"י הדעת בהשגה³⁰² אלקות הנה עי"ז הוא שבירת וזיכוך החומריות דגוף ונה"ב, וכמו למען דעת כל עמי הארץ, דע"י הדעת שוברים את הארציות והחומריות, וע"י שבירת החומריות דנה"ב הנה עי"ז יתגלה אור הנה"א, וכמו דע"י שבירת קליפת האגוז מתגלה הפרי³⁰³, כמו"כ ע"י שבירת וכפיית הנה"ב מאיר אור הנשמה בהשגתה מצ"ע בבחי' השגת המהות דאלקות, דעי"ז נעשה ביטול הנה"ב בדרך ממילא ובעצם המהות שלו, דהביטול הנ"ל הוא ע"י התעסקות הנה"א לברר ולתקן את הנה"ב, שז"ע ששת ימים תעבוד³⁰⁴, שהנה"א עובד עבודתו לתקן הנה"ב, וזהו רק בעניני' השייכי' להנה"ב שהן שרשו ומקורו, ופועלים בו הביטול כמהות ענינו, והיינו ביטול היש לבד, אבל אח"כ כאשר מאיר אור עצם הנשמה נעשה הביטול ממילא בנה"ב ובבחי' ביטול במציאות. וזהו סמכוני באשישות, בב' אשות, אש של מטה ואש של מעלה, והן נהורא אוכמא ונהורא

חיוורא, דנהורא אוכמא הוא אש³⁰⁵ של מטה להאיר חשכת הנה"ב, ונהורא סגחיוורא הוא אור עצם הנשמה כמו שמשגת בחי' מהות ועצמות אלקות, וזהו נהורא חיוורא שאינה להאיר את החושך כ"א עצם בחי' האור.

קיצור. יבאר דבעצם הנשמה ההתקשרות תמיד, ובהתגלותה הוא תוקף הרצוא והיציאה מגדר כלים, ויבאר דהשגת הנה"א מצ"ע הוא במהות אלקות ודביקותה הוא כחלק בהעצם, דבירידתה למטה הוא כמו בהיותה למעלה, אלא שהנה"ב מחשיך, וכל ענין ירידתה בשביל בירור הנה"ב והוא ע"י ההלבשה בלבושי השגה, אתה הראת לדעת, דע"י גילוי זה נעשה שבירה בהחומריות, השגת הנה"ב נהורא אוכמא, אור עצם הנשמה נהורא חיורא.

ענינים. ו עצם הנשמה, א) מקושר תמיד, ב) בהתגלותה תוקף הרצוא. ז הנה"א, א) השגתו במהות אלקות, ב) דביקותו כחלק העצם, ג) ירידתו לברר הנה"ב. ח נהורא אוכמא השגת הנה"ב. ט נהורא חיורא אור עצם הנשמה.

וזהו יהי ה' אלקינו עמנו כאשר הי' עם אבותינו וכו'|269, דאבותינו הם חו"ב^* שבנפש, דחכ' שבנפש הוא הביטול האמיתי שהוא היו"ד דשם הוי' שבנפש, והיא האה"ר שבנפה"א כנ"ל, ובינה שבנפש הו"ע ההשגה באלקות שישנו לכאו"א מישראל מצד שהוא בעצם נפשו מקושר בעצמות אוא"ס ב"ה, אמנם כ"ז הוא מצד הנפש והנשמה, אבל בהתלבשות הנשמה בגוף הרי ההתלבשות מכסה גם על העין דנה"א שאינו רואה מהות אלקות ורק ידיעתו והשגתו היא השגת המציאות בלבד, וכן בעניני העבודה הרי העיקר הוא לפעול ביטול הנה"ב ובירור עניני עולם התחתון, דכ"ז הוא ע"י ההתבוננות בכללות בענין ההתהוות בריאה יש מאין ובפרטיות בנבראי' התחתונים דדו"צ ובאופן חיותם, הנה זאת היא תוכן הבקשה דיהי ה"א עמנו בעבודתנו בעבודת הבירורי', כאשר הי' עם אבותינו, חו"ב שבנפש כמו שהם, והגם כי מצד החו"ב שבנפש הוא גם עתה כן, וכנ"ל דבאמת הוא כן גם בהנשמה למטה, שהרי הנשמה באה למטה שלא בבחי' שינוי המהות כנ"ל רק שהוא בהעלם, לזאת הבקשה שאל יעזבנו ואל יטשנו, ובעבודה ענינו שלא יטעה בעניני עבודתו ללכת בדרכי ההפלאה מאתו, וכן לפעמים להיפך שלא יפול רוחו עליו. וזהו יהי ה"א עמנו בעבודת הבירורים כאשר הי' עם אבותינו בחו"ב שבנפש, ואל יעזבנו ואל יטשנו הוא בנתינת כח על עבודת הבירורים ושלא יהיו עניני טעות בעבודה בפרט, וכ"ז הוא בעבור אבותינו, דזכות אבות לא יתמו

³⁰⁶ לעד³⁰⁷.

סדסיום. אבותנו חו"ב, חכ' ביטול בינה השגה, אמנם בהתלבשות הוא ידיעת המציאות ועבודה בפועל, וזהו הבקשה דיהי ה"א עמנו בהעבודה בפועל כמו שהוא בחו"ב ואל יעזבנו כו' שלא יהי' עניני טעות בעבודה, דזכות אבות לא יתמו לעד.

-------------------- * --------------------