מוצאי יו"כ צב"ר בסעודה, אָטואָצק.

מהאתה ²¹⁴ הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד לפניך²¹⁵, והנה בקריאת שם מין המדבר הרי יש ד' שמות, אדם איש גבר אנוש²¹⁶, דכל אחד מהשמות הללו הם תואר מיוחד במעלת ומדריגת מין המדבר, דתואר אדם הוא מורה על המעלה היותר עליונה שהוא מעלת ההשכלה וההשגה, תואר איש הוא כינוי למדות וכמ"ש²¹⁷ כאיש גבורתו, והגם שאינו אותה המעלה דמדריגת אדם שהוא בעיקרו שכלי, ומדות ישנם בבע"ח ג"כ, דזהו ההפרש כללי בין אדם ובהמה, דבהמה הם מדות ואדם שכל, ומ"מ הלא גם איש שהו"ע המדות הרי גם בהם יש איזה מעלה להיותם מדות בני אדם שהם מדות שבאים עפ"י השכל²¹⁸, וגבר ואנוש הרי אינם כלל במעלת אדם מוואיש, ויש מעלה בגבר על אנוש, דאנוש מורה על החלישות, וכמ"ש²¹⁹ עקוב הלב מכל ואנוש הוא, דאנוש פירושו חלוש, והוא היותר נמוך מכולם, ואדם הוא למעלה מכולם, וכתיב²²⁰ אדם אתם ואמרז"ל (יבמות דס"א ע"א) אתם קרוים אדם. ולכאו' א"מ דלאחר העבודה דיוהכ"פ הנה בתפלת נעילה כשבא להזכיר במעלת ישראל למה מכנה אותם בשם אנוש, ומהו"ע ותכירהו לעמוד לפניך.

התחלה. אדם שכל, איש מדות, גבר תוקף, אנוש חלוש, ויקשה מהו המעלה באנוש שמזכירהו בנעילה לשבח.

ולהבין כ"ז ילהק"ת משנת"ל דאור וחיות הנבראי' כמו שבא להתלבש בהנבראי' ה"ה מתגשם לפי ערכם ומהותם של הנבראים, וכן הוא גם בנבראי' העליונים, דאינו דומה חיות הנברא בהתלבשותו לכמו שהוא כלול במקורו שהוא נעלה ומשובח באין ערוך, ומזה הוא התפעלו' המלאכים, והגם דחיות כל הנבראי' בהיותם כלולים במקורם הרי גם שם הם חלוקים זה מזה, ומ"מ הנה עמידתם שם הוא באופן משובח באין ערוך, וע"ד הגדרת זמן ומקום רוחני להגדרת זמן ומקום גשמי, וכן אופן הביטול מורה על גודל מעלתם בהיותם כלולים, ויבאר בענין לבושי מח' ודיבור, דמעשה שבדיבור שהוא גילוי ממש אל הזולת הן הנה האותיות דמח' שבמח', ומ"מ הם באין ערוך כלל לכמו שבא בגילוי ממש, וכן הוא בחיות הנבראי', דהגם שהם כבר חיות מוגבל להחיות, הנה בהיותם עודם כלולי' במקורם, ה"ה במעלה משובח באין ערוך, וכאשר אור וחיות זה בא להתלבש בהנבראי' נתגשם כערך²²¹ הנברא להיותו כח הפועל בנפעל, והכח עצמו נקרא פעולה, ויבאר ההפרש בין כח ופועל דכחות הנפש שהוא רק התקשרות הפועל בנפעל שאינו לצורך קיומו של הנפעל, ואמיתת כח הפועל בהנפעל נמצא בו תמיד לצורך קיומו של הנפעל, ולכן האור והחיות עצמו נקרא ג"כ חושך שהוא נהורא אוכמא. ויבאר ענינו בעבודה דכל ההתקשרות הוא ע"י התפלה בעבודת ההתבוננות, הללו את ה' מן השמים, דמצבא השמים אנו יודעי' אוא"ס הסוכ"ע, השמים מספרים כבוד אל, והעלי' בסולם ההתקשרות הוא בסדר, דתחלה צ"ל ההתבוננות בדברים התחתונים דדומם וצומח, שהעיקר הוא החיות והגוף נגרר, וע"י ביטולו של הגוף והאברי' מקבל חיותו מהנפש, ובקלקול ח"ו אינו מקבל, וכן ע"י הביטול לאלקות הוא כלי לקבל חיות מאלקות, יראת ה' לחיים, ובאמת כל הנבראים בטלים רק שמפני גשמיותם אינו ניכר בהם הביטול האמיתי, והוא מפני ירידת העולם בחטא עה"ד, וכן המזלות הרוחני' בטלים לגבי למעלה עד שרשם הראשון בחי' מל' דאצי'. וזהו אתה עשית את השמים בריאה, הארץ וכל אשר עלי' עשי', הימים וכל אשר בהם יצי', ואח"כ אומר ואת"ה, וא"ו ההמשכה מא' עד תי"ו להחיות את כולם, ולכן הנה כל הנבראים טפלים ובטלים ונגררים אחר החיות האלקי המתלבש בתוכן ומחי' אותם.

מזכ) והנה כאשר יתבונן בכל זה, בהתבוננות פרטית, עד אשר יוקלט במוחו היטיב, והיינו לבד זאת דהתבוננות אמיתי הוא דוקא כשבא בפרטיות^*, דהרי גם בלימוד הרי הידיעה האמיתית הוא דוקא כאשר יודע פרטי הענינים היטיב, ומכש"כ בהתבוננות שהיא צריכה להיות בפרטיות דוקא, הנה לבד כל זאת הנה בכדי שיוקלט במוחו היטיב הוא כאשר ההתבוננות היא בפרטיות דוקא, ולזאת כאשר יתבונן בכל הנ"ל באופן שיוקלט במוחו היטיב, איך שהעיקר הוא האור והחיות האלקי שהוא מקורא ושרשא דכולהו, וכל העולמות והנבראי' העליונים והתחתונים טפילין ובטילין לגמרי לגבי מקורם הראשון, אז הנה ודאי כי יתפעל במוחו ולבו להיות לו רצון וחשק לדבקה בו ית', שהוא העיקר ושרש ומקור הכל, והיינו דהוא ית' הוא מקור כל החיים העליונים ותחתונים, ולא יחפוץ להתקשר בהטפל, אלא דכל חפצו ורצונו יהי' להתקשר לעיקר ומקור הכל, והיינו דהגם שהמזלות הרוחנים הם שלוחי השפע בהכח האלקי, ונקראים משפיעים בעניני הגשמיות, דבכדי שההשפעות הגשמים יהיו בערך הנבראים ובהטוב להם הוא ע"י המזלות הרוחנים, ומהם להמזלות הגשמיים, וכמ"ש²²² ממגד תבואת שמש וממגד גרש ירחים, ולמעלה מהם הם האופנים שהם למעלה יותר ורוחנים יותר מכמו המזלות הרוחנים, וגבוה עליהם הם חיות הקודש, שהם רוח החי' באופנים, והם הממשיכים ומשפיעים שפע חיותם של האופנים כנ"ל, הנה בכל זה הרי לא יחפוץ להתקשר בכל אלו להיותם רק נבראים מחודשים מאין ליש, וה"ה טפילין ובטילין בתכלית, וכ"ש שלא יהי' חפצו ורצונו בהדברים הגשמים הנשפעים מהמזלו' הרוחני' ולא יחשבם לעיקר כלל, כ"א כל חפצו ורצונו יהי' בבחי' האור והחיות האלקי, וכן בהדברים הגשמים גופא יהי' תכלית רצונו בחי' האלקות שבהם, והוא שלא ירצה להתענג בהם בתענוג גשמי, כ"א לשם שמים, דהיינו בשביל עבודת ד' בתורה ותפלה, ושהאור האלקי שבהם יאיר בנפשו בתוס' אור וחיות, ובד"כ ירצה שיהי' גילוי אלקות בעולם, והיינו ע"י שיתבונן בהתבוננות הנ"ל איך שהעיקר הוא האלקות וכל הנבראי' העליונים ותחתונים בטלים וטפילים לגמרי להאור וחיות אלקי, הנה עי"ז נעשה אצלו ג"כ עניני האלקות לדבר עיקרי, ועניני הגשמים שלו נעשים אצלו טפלים, כי ההנחה וההחלטה הזאת שהונח והוחלט אצלו שהאלקות הוא העיקר, והגשמי הוא הטפל לגמרי²²³ אל האלקות, הרי זה פועל בנפשו שיהיו אצלו עניני גופו כענינים טפלים והאלקות יהי' אצלו ענין עיקרי, ועוד זאת ירצה שיהי' הגילוי של האור והחיות האלקי, והיינו שהאלקות יאיר בגילוי בעולם, שיהי' נראה ונגלה האור האלקי, ולכן הנה גם בעניניו הגשמים אינו רוצה בהגשמי עצמו להתענג בו, כ"א לקבל חיות מהאור אלקי מחשבהגשמי, דמשו"ז לא ירצה אלא רק מה שהוא מוכרח אליו ולא במה שהוא מותרות, וגם במה שמוכרח הנה תכלית חפצו ורצונו הוא לקבל חיותו מהאור וחיות אלקי שבהם, והיינו לעשותם כלים לאלקות, ומואס בהחומריות שבהגשמיות גופא, דהנה כתיב²²⁴ ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע, ומסיים²²⁵ ובחרת בחיים למען תחי' אתה וזרעך, ופי' חיים ומות²²⁶ הרי אין הכוונה דחיי' הוא בעת שהנברא חי, ומות הוא לאחר פירוד וסילוק חיותו של הנברא, דע"ז הלא²²⁷ אין צריכים אזהרה, וגם אפילו התעוררות עצה טובה דובחרת בחיים, דמי הוא זה אשר לא יבחר בחיים, ומי הוא הפתי אשר יבחר בהיפך החיים, אלא דפי' חיים ומות קאי על הנברא החי, דכל נברא ונברא בעת שהוא בחיותו וקיומו הנה אז גופא הרי יש בו בעצמו חיים ומות, וכנ"ל דכל נברא ונברא כלול מב' ענינים, שהוא גוף הנברא, ואור שפע האלקי השופע בו, שהם גוף ונפש, דהגוף הוא חומר גשמי, והנפש הוא צורה רוחנית, דבכל נברא ונברא הנה גשמיותו שהוא החומריות הוא מות, לפי שהוא כלה ונפסד, וכאשר האדם רואה במוחש בכל נברא²²⁸ שהוא נפסד מזמן לזמן, וכן האדם מרגיש בעצמו כליון הכחות הגופנים שלו, דכלים ונפסדים מזמן לזמן, והרוחניות שהוא הכח האלקי השופע בכל נברא ונברא, הוא החיים שאין בזה כליון והפסד ח"ו, כ"א הוא בקיום נצחי, דגם זה מרגיש האדם במוחש בעצמו, דכחותיו הרוחנים הרי אדרבא במשך השנים עד ימי הזקנה והשיבה הן מתחזקים יותר, דהחלישות הוא רק מצד הגוף בכחות גשמי', אבל כחותיו הרוחנים ה"ה מתחזקים ומתיישבים וכמא'^* סבא דעתי' סתים, דכח שכלו בעצם ה"ה מתחזק ומתיישב, וכמא'²²⁹ זקני ת"ח כ"ז שמזקינים דעתם מתיישבת, דמזה הרי נראה במוחש דהאור וחיות אלקי הוא חיות וקיום נצחי, וזהו חיים ומות רוחניות וגשמיות, דהגשמיות מצ"ע שהו"ע החומריות הוא מות הוה ונפסד, והרוחניות שהוא אור ושפע האלקי הוא חיים, וזהו לאהבה את ה"א כי הוא חייך²³⁰, שהוא חיי הנשמות. וע"י ההתבוננות הנ"ל דכל המדריגות העליונות עם היות שבהם וע"י נמשך השפע האלקי בכל הנבראי', אבל כללות כולם ה"ה נבראי' מחודשים וכולם טפלים ובטלים לאור וחיות האלקי השופע בהם בעצמם, הנה ע"י התבוננות זו ה"ה בא לאהבה את ה"א כי הוא חייך לדבקה באוא"ס ב"ה חיי החיים.

מטקיצור. יבאר דהתבוננות צריכה להיות בפרטיות דוקא, ואז נקלט אצלו ומשתוקק בהאור והגילוי, ההנחה שהאלקות עיקר פועל בו דעניניו הגשמיים נעשים טפלים אצלו, ויבאר דראה נתתי לפניך וגו' חיים הצורה וחיות ומות החומר והגוף, גשמיות הוה ונפסד, רוחניות נצחי, כי הוא חייך חיי הנשמות²³¹.

ענינים. א התבוננות צ"ל בפרטיות. ב ההנחה שהאלקות עיקר פועל שהגשמיות נעשה טפל. ג כחות, א) גשמיים נחלשים, ב) רוחנים מתחזקים.

כא) וזהו ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את²³² המות ואת הרע, ואומר החיים והטוב פירושו הטוב שבחיים, וכמ"ש²³³ כי טוב חסדך מחיים, לפי שהוא ית' בחי' חיי החיים. דהנה יש ב' בחי' חיים, חיי הגוף וחיי הנשמה, דחיי הגוף הוא ג"כ חיים רוחנים אבל הוא החיות דאור הממכ"ע, וחיי הנשמה הוא האור דסוכ"ע, והם הב' שמות דהוי' ואלקים, וש' אלקים בגימ' הטבע²³⁴, שזהו האור והחיות דממכ"ע מה שהטביע הקב"ה בהנבראי' בכל נברא ונברא לפי מה שהוא, ובהאדם הנה חיות זה הוא האו"פ מה שבא בהתלבשות ממש בגוף האדם, ואור הסוכ"ע הוא חיי הנשמות²³⁵, ונק' חיי החיים, בחי' נשמתא לנשמתא, וזהו הטוב שבהחיים, וכאמרז"ל²³⁶ (יומא דע"א ע"א) מחייה חיים יתן לך חיים ארוכים וטובים ומתוקנין, והיינו שהרוחניו' נקרא חיים, והוא בחי' ממכ"ע, דבהאדם הוא מה שאור וחיות הנפש שהם הכחות ואברי הנפש שמתלבשי'²³⁷ באברי הגוף להחיותם, ובעולמות הוא מה שאור וחיות אלקי שבא²³⁸ בהתלבשות בעולם ונבראי' להחיותם מאין ליש שהוא בחי' אור הממכ"ע, מה שבא בכל עולם ובכל נברא לפי ערכו וענינו להחיותו בחיות פרטי, ובחי' אור הסוכ"ע הוא מה שלמעלה מבחי' רוחניות, דלגבי' רוחניות וגשמיות שוין, זהו חיי החיים, והוא בחי' הטוב שבחיים. וכמו"כ בהיפך כתיב את המות ואת הרע, דהגשמיות וחומריות הנברא הנה בעצם ענינו ה"ה מות, לפי שהוא כלה ונפסד, וההפסידות בו הוא תמידי, וזהו דהכינוי האמיתי של הנבראי' הוא הוה ונפסד, שבעת שהוא עודנו הוה הנה גם אז הוא נפסד, דצבא השמים עם היות דגם הם נפסדים מצד עצמם כנ"ל, ומ"מ הרי רק שהם אפשרי ההפסידו' ועתה נברצון הבורא ית' הם חזקים כיום הבראם^*, וכתיב (ישעי' נ"א ו') כי שמים כעשן נמלחו וארץ כבגד תבלה וגו', אבל כ"ז שרצון הבורא ית' בהם שיהיו קיימין באיש אינם נפסדי', משא"כ בצבא הארץ הרי ההפסידות שלהם הוא תמידי, וכמא' הבחיי²³⁹ דהתינוק משעה שנולד מתחיל להתייבש, לפי שהגשם בכלל הוא כלה ונפסד. והרע הוא עוד גרוע הרבה יותר מהמות²⁴⁰, דכמו שהטוב מעולה מהחיים כנ"ל, כך הנה להיפך הרי הרע בעיני ד' הוא באמת רע ומר יותר מהמות, שהרי המות הוא רק היפך החיים כמו הגשמיות שהוא היפך הרוחניות, אבל הרע הוא היפך ומנגד לבחי' חיי החיים, שהרי כל דבר איסור הוא היפך רצון העליון שהוא חיי החיים, בחי' סוכ"ע, וכיון שהרע הוא מנגד ומונע גילוי בחי' חיי החיים, מה שטוב ומעולה לאין קץ מבחי' חיים, דהחיים הוא רק כלי אל חיי החיים, הרי בהכרח שהרע הוא עוד קשה מהמות שהוא רק מנגד והיפך החיים. והנה בעניני העולם הנה מות קאי על הגשמיות של העולם, וכנ"ל דחוק הגשם הוא להיות כלה ונפסד, שבעת הוייתו הוא הפסידו, וענין הרע שהוא עוד קשה מהמות הוא התאוה מה שרוצה בהדבר למלאות תאוותו, דהתאוה הוא רע וגרוע הרבה יותר מהמות, דהמות הוא רק כליון והפסידות הדבר, אבל תאוה הוא מציאות מנגד, וכמ"ש²⁴¹ ולתאוה יבקש נפרד, דגם דבר שהוא טוב מצ"ע אם עושה זאת למלאות תאוותו ה"ה עושה אותו לרע כו', וזהו ולתאוה יבקש נפרד שעושה אותו למציאות מנגד לחיי החיים, וכ"ש תאות איסור ר"ל שהוא עוד גרוע יותר. וזהו ראה נתתי לפניך היום את החיים, שהכח האלקי המתלבש בהעולם הוא בחי' חי וקיים, וכמ"ש²⁴² ודבר אלקינו יקום לעולם, דהדבר אלקינו שהוא האור והחיות הנמשך בעולם ונבראים יקום לעולם, שהוא המקיים את העולם, והוא יקום לעולם שהוא בקיום נצחי, ובד"כ הוא החיים שעפ"י התורה, ואת הטוב הוא הכח והחיות אלקי שנמשך בנש"י שנקראים עם קרובו, וכתיב²⁴³ וירם קרן לעמו, דע"י קיום התומ"צ באים לבחי' אוא"ס ב"ה חיי החיים, והיינו דע"י העבודה בתו"מ ממשיכי' בהחיים דעולם הגילוי דבחי' חיי החיים. וזהו אמר רבה כי מיפטרי רבנן מהדדי בפומבדיתא, דענין דלימוד התורה הוא בשביל לשמור לעשות ולקיים בקיום נאהמצות מעשיות בפו"מ, ובמדות טובות בפועל, אמרי הכי מחיי' החיים²⁴⁴ יתן לך חיים ארוכים, דתכלי' הכוונה הוא שיהי' הגילוי דחיי החיים בהחיים דעולם. וזהו את החיים ואת הטוב, דגם חיי העולם יהי' במדריגת טוב שהוא בחי' חיי החיים, אבל גשמיות וחומריות העולם הם מות בעצם דכלה ונפסד, והתאוה גם תאות היתר הוא רע שגרוע יותר כנ"ל, וכאשר יתבונן בכ"ז הרי בודאי כי ימאס בדברים החומריים, ולא יחפוץ בכל הענינים²⁴⁵ הגשמיים, ויתעורר באהבה ורצון לד' לבדו, שהוא בחי' החיים והטוב, דאהבה זו עם היותה מדרי' גבוה ונעלית מ"מ נקראת נהורא אוכמא, וכנ"ל²⁴⁶ בהנר דהאור שהוא סמוך אל הפתילה, הנה הגם שהוא שורף ומכלה את הפתילה, דשריפת הפתילה ע"י האור הרי אין זה שמאבד את הפתילה, כ"א אדרבה שפועל ועושה להפך את הפתילה לאור המאיר, דבאור הנר הנה כשם שאי אפשר בלי שמן כך אי אפשר בלא פתילה, ואמיתת בהירת אור הנר הוא כאשר השמן ופתילה הם במזיגה והרכבה נכונה, ומשניהם כאחד הוא שבא האור בכלל, ובשניהם יחדיו תלוי בהירת האור ופעולתו להאיר, והעושה את הפתילה לאור, הוא האור הסמוך אל הפתילה, ובכ"ז הנה בהיותו סמוך אל הפתילה, והפתילה עצמה היא חושך, לזאת הנה הגם שהוא שורפו ומכלהו ומהפכו לאור נקרא נהורא אוכמא, הנה כמו"כ באהבה זו דהגם שהיא מדריגה גבוה, אמנם מאחר שבאה להאיר חשכת הגוף והנה"ט, ושיפעל גם בהנה"ב, דהרי עבודה זו אין זה עבודת הנשמה מצ"ע, דהנשמה היא חלק אלקה ממעל כנ"ל, והשגתה הוא בהאור וחיות אלקי שלמעלה מההארה האלקית שמתלבשת בעולם ושנעשה מקור להם, א"כ מובן שהאהבה הנעשה ע"י ההתבוננות בשרש ומקור העולמות, הרי אין זה עבודת הנשמה מצ"ע, כ"א הוא עבודת הנשמה להאיר את העולם, לזכך את הנה"ט, ולברר את הנה"ב, ולכן נקרא נהורא אוכמא שהוא אש שחורה.

קיצור. יבאר כי הטוב שבחיים הוא חיי הנשמה סוכ"ע, חיי הגוף והעולם ממכ"ע, גשמיות רע וחומריות מות, מות מנגד לחיי החיים ויבאר כי התאוה בכלל ואיסור בפרט ממית ומפריד מאלקות, לימוד התו' כדי לידע המצות ולקיימן כהלכתן דאז הוא טוב שבחיים, ויסביר דגם שמתבונן ובא לידי אהבה נקראת נהורא אוכמא²⁴⁷.

ענינים. ד תאוה מנגד לחיי החיים. ה בתו"מ מגיעים לטוב שבחיים.

כב) וביאור הענין הוא דהנה כתיב (ש"ה ב' ה') סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני, ואי' במד"ר (במקומו פ"ב פיסקא י"ד) סמכוני באשישות בשתי אשות, באש של מעלה ובאש של מטה, ופי' במ"כ²⁴⁸ שאע"פ שהאש נביורד מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט²⁴⁹, דזהו תכלית ירידת הנשמה למטה, וכנ"ל בענין אהוי"ר המגולים בהתגלות הלב, שזהו הכוונה העליונה, לפי שהוא בקירוב אל הנה"ט דגם הוא יכול להתעורר באהבה לד', ועוד כי האהוי"ר בהתגלות הלב הנה אח"כ הרי העבודה היא להיות כל מעשיו לש"ש, וכ"ז הוא לפי שתכלית ועיקר ירידת הנשמה למטה הוא בשביל לברר את הנה"ב. והענין הוא דהנה כתיב²⁵⁰ גם את זה לעומת זה עשה אלקים, דהנה"א והנה"ב עם היות שהם חלוקים בעצם מהותם, ולכן זה נקרא אדם, וזה נקרא בהמה, ומ"מ ה"ה משתוים בציורם, דכמו שבהנה"א הרי יש בו חו"ב שהם השכלות והשגות אלקית, ומדות קדושים שמולידים אהוי"ר, וגם לבושים קדושים שהם המחדו"מ שהן האותיות דתורה ותפלה וכוונת הלב בהרהורי תשובה שהן מעשה בפועל, וכמא'²⁵¹ מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, ונת"ל²⁵² דבמח' גופא הרי יש בה מחדו"מ, דהרהור הוא המעשה שבמח', דזהו כללות הציור דהנה"א, הנה כמו"כ הוא בהנה"ב דיש בו ג"כ ציור קומה שלם, דמוחין ומדות והלבושי' דמחדו"מ, והגם דכללות מהותו הוא בהמי, ומ"מ הרי יש בו שכל ומדות, רק דשכלו ומדותיו רעים, וכן המחדו"מ שלו הן לא לד' המה, שהן רק רע ולא טוב כלל, וכמו להתחכם לרעה ולהרע, וכמו שאנו רואין במוחש דישנם כאלו ר"ל, אשר כל מעינם הוא לחשוב מחשבות איך להרע, ויא צוא מאַכין שלעכט און טוט ויי, והגם שהם בעצמם אינם פועלי הרע בפועל, אלא שהם מתחכמי' להמציא כל מיני רע ביסורי הגוף והנפש, וישנם כאלו ר"ל אשר ענינם להתחכם לעשות רע בפועל, וכמ"ש²⁵³ הבה נתחכמה לו, שזהו ההתחכמות²⁵⁴ דלעו"ז איך לצוד את הנה"א ולהביאו לידי רע ח"ו, וכמ"ש²⁵⁵ חכמים המה להרע, ובהנה"ב בד"פ הוא ההתחכמות|254, איך לבוא לידי איזה דבר תאוה וחמדה, דאין היצה"ר שולט אלא במה שעיניו רואות²⁵⁶, וזהו ההתחכמות של היצה"ר לצייר ציורים רעים כאילו הדבר לנגד עיניו, ולהחטיא את האדם, וכן כל התחכמותו בהשכלותיו והשגותיו הוא להשכיל ולהשיג את הטוב של הדברים הגשמים, ויא גשמיות איז גוט און גישמאַק, ואָס פון דיא השכלות און השגות הרי נולד בלבו המדות רעות להתמשך אחרי תאוות רעות, שהמדות רעות הם מקור למחשבות רעות במחשבות זרות, דפי' מחשבה זרה מה שבאמת ענין זה מצ"ע הוא זר לו, שאינו לפי ערך מהותו כלל, ורק שהיצה"ר מביאו למח"ז והרהורים רעים ובדיבורים של הוללות ופריקות עול, וכן במעשה שנמשך אחרי שרירות לבו, וע"ז הוא שצריך להיות מלחמת האדם ללחום עם הנה"ב, נגולבער הרע דמדות רעות, ואז הנה בדרך ממילא יבטלו המח"ז והרהורים ודיבורים רעים. דהנה אנו רואים דמן המעשה בנקל יותר למנוע מכמו למנוע מן הדיבור, ומן הדיבור בנקל יותר מכמו המח', ולזאת העצה האמיתית היא שיהיו דברי תורה חקוקים במוחו, שיוכל לחשוב בהם בכל עת ובכל זמן, וכל השתדלות האדם החס על נפשו צ"ל לעצור מוחו ולבו שלא לחשוב מחשבת חוץ בהרהורים רעים, ולבלום את פיו שלא לדבר בדיבורים רעים, דהעצה לזה שלא ילכד הוא מה שבד"כ ימעט הדיבור של חול, וענין המיעוט הכוונה שבד"כ הדיבור שלו בעניני עולם יהי' שלא בהרחבת הפה והלשון, וכנודע שבדיבור הרי יוצא כל עומק עצם הנפש לידי גילוי, וכמ"ש בכתהאריז"ל²⁵⁷, דהנה כשם שהדיבור דקדושה מגלה ומוציא עצם נפשו, בחי' עומק הטוב שבה, וכנ"ל דע"י האותיות דקדושה בתורה ותפלה מטהרים את הנפש, ונת"ל²⁵⁸ בענין נפשי יצאה בדברו²⁵⁹, דדברים היוצאי' מן הלב²⁶⁰ מקרבים גם את הזולת ופועלים בו פעולה רבה במאד, לפי שהם המגלים עצם נפשו ובחי' עומק הטוב שבה, הנה כמו"כ להיפך²⁶¹ הרי בדיבורי' של הוללות ופריקת עול והדומה יוצא ומתגלה כל עומק הרע של הנה"ב בגילוי, והיינו שבא בהתגשמות, דקודם שמדבר הוא בהעלם עכ"פ וע"י הדיבור ה"ה מתגלה ומתגשם, ולא מיבעי דיבורים אסורים שהם רע גמור, וכנ"ל שהוא עוד קשה ממות ר"ל, אלא גם דיבורי דברים בטלים, הרי הרחבת פיו ולשונו בדברים בטלים, זהו מצד הפר"ע שבו, שאין פחד אלקים לנגד עיניו²⁶², וכמ"ש²⁶³ שפתינו אתנו מי אדון לנו, וכנ"ל דריבוי הדב"ט גורמים היזק גדול לנפש, דבכדי לטהרה צריכים העונש דכף הקלע ר"ל|48, ועוד זאת שהם הגורמים מח"ז, ובאים לידי הרהורים שונים אשר מענין לענין בא ר"ל לידי הרהורי עבירה ר"ל, דהנה כתיב (ישעי' ה' י"ח) הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה, דההתחלה הוא חבלי השוא קורי עכביש²⁶⁴ דב"ט שאין בהם ממש כלל, או גם חלק הרשות שבדיבור כמ"ש הרמב"ם^*, ולבסוף נעשה חטאה כעבות העגלה, דזהו אומנתו של היצה"ר אשר מוריד את האדם ח"ו מדחי אל דחי, עד נדשמביאו לידי איסור ר"ל. וזהו דכתיב (משלי כ"א כ"ג) שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, דישנם ר"ל צרות הנפש, דצרות הנפש הם קשים באין ערוך מכמו צרות הגוף, וכמו שהאדם רואה במוחש דחולי הרוח ר"ל קשים מחולי הגוף ח"ו, וצרות הנפש באים ע"י הריבוי בדברים בטלי', ומילוי התאווה גם בדברים המותרים מצ"ע, וזהו שומר פיו ולשונו, ופי' הראב"ע שומר פיו מלאכול, ולשונו מדיבור הרע, ואז הוא שומר מצרות נפשו. ולהיות דמחדו"מ דנה"ב הן התפשטות המדות רעות, לזאת העבודה היא לפעול הביטול בהמדות דנה"ב, והוא ע"י ההתבוננות בגדולת ד' בהתהוות העולמות והנבראי', ואיך שבאמת הכל טפל ובטל לאלקות, שכ"ז יבין גם הנה"ט ע"י שמרגיש זה בנפשו, וכנ"ל בענין שכל הטבעי, והיינו דגם בהנה"ט יובן ויושג שגשמיות העולם מצ"ע הוא מות, והתאוה והחמדה הוא רע שעוד קשה ממות, דע"י השגה זו הרי גם הנה"ט מתפעל ומתבטלי' המדות שלו, שלא זו בלבד שלא ירצה בגשמיות העולם, אלא עוד זאת שגם הוא ירצה שיהי' גילוי אלקות בעולם.

קיצור. יבאר דמצוה להביא מן ההדיוט, האהבה הבאה בעבודה בבירור הנה"ב, הנה"ב יש בו ציור קומה, התחכמות להרע, מדות רעות ומהם באים הרהורים ודיבורים רעים, והעצה להיות ד"ת חקוקים במוחו, ויבאר גודל החטא בדיבורים רעים שמעוררי' הרע הנעלם, שומר פיו מלאכל, ולשונו מלדבר שומר נפשו מצרות רוחנים.

ענינים. ו הנה"ב ציור שלם במוחין ומדות. ז דיבורים רעים מעוררים רע הנעלם.

וזהו אתה הבדלת אנוש מראש, דהנה ביוהכ"פ כל ישראל הם במעלה ומדריגה נפלאה דלפני הוי' תטהרו, דבזה כל ישראל שוים להיות עצומו של יום מכפר וכמ"ש|17 כי ביום הזה יכפר עליכם, ומ"מ הרי בהעבודה דיוהכ"פ יש בזה ג"כ סדר והדרגה, דההתחלה הוא בתפלת מנחה דעיוהכ"פ, ואח"כ בהוידוי הכללי שקודם התחלת העבודה דעצומו של יום, וכל התפלות עד תפלת נעילה שהוא גילוי בחי' ימין העליון לקבל שבים, הנה אז הוא ההתעוררות גם מצד הגוף, שהוא החיים בשרים, וכמאמר|215 למען נחדל מעושק ידינו, דהתעוררות זו הוא גם מה שהנה"ט מתפעל בהתפעלות גדולה, ואדרבא מצד כללות ענין ההתפעלות הרי בהנה"ט הוא ביותר, דזהו ההפרש בין אדם לבהמה, דאדם הוא שכלי ותחלה הוא מבין ואח"כ מתפעל על זה שהבין, ובבהמה הרי תחלה היא ההתפעלות, וכן הוא בהנה"ט שההתפעלות היא ביותר, וזהו דאנוש שהוא חלוש ביותר והוא נמשך אחרי עניני הגוף, ומ"מ ה"ה עלול להתעורר לטוב, והוא ע"י העבודה בהתבוננו' בסדר והדרגה דוקא. וזהו אתה הבדלת אנוש מראש, דגם מדרי' אנוש הוא נבדל ובלתי מקושר בהענינים הלא טובים, והוא ע"י השמירה שלמעלה²⁶⁵, ולא זו בלבד אלא עוד ותכירהו לעמוד לפניך, דע"י העבודה בהתבוננות בסדר והדרגה הוא העלי' בסולם נהההתקשרות דתפלה, עד כי גם הנה"ט יכיר את האמת, כי העיקר הוא האור וחיות אלקי, ובא לכלל רצון לחפוץ שיהי' גילוי אלקות בעולם²⁶⁶.

סיום. התפעלות הטבעי יותר מהשכלי, ואחר עבודת יו"כ גם אנוש מתעלה.

-------------------- * --------------------