ימים ראשונים דחגה"ס צב"ר, אָטואָצק.

סדבסכת ³⁰⁸ תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת³⁰⁹, והנה סוכה הוא מקיף, וישיבה הו"ע ההתיישבות וצ"ל איך שייך התיישבות במקיף, דזהו כל ענין המקיף שאינו בבחי' התיישבות, דפנימי הוא בהתיישבות ומנוחה, ומשמע מזה דסוכה ענינה מקיף שבא' בהתיישבות, ומ"מ הוא נשאר במדריגתו העצמי שהוא מקיף, ומהו תשבו שבעת ימים במספר מוגבל, דמקיף הוא עיגול ואיך שייך בעיגול שיהי' בבחי' מספר בכלל, דזהו ההפרש בין קו לעיגול, דבקו הוא סדר ומדריגות מעלה ומטה עליון ותחתון ובמילא שייך בזה מספר, אבל במקיף שהוא עיגול איך שייך ענין המספר בכלל, ומהו המספר שבעה. ועוצ"ל כפל הענין כל האזרח בישראל ישבו בסכת, דלאחר שאומר בסכת תשבו שבעת ימים מהו חוזר וכופל דכל האזרח בישראל ישבו בסכת, ובזה אינו מזכיר ענין הזמן כמו שהוא אומר בתחלה שבעת ימים, דמובן מזה שהיא מדריגה אחרת. ומכללות הענין מובן דזה אשר בסכת תשבו שבעת ימים הוא לפי דכל האזרח בישראל ישבו בסכת, והיינו דלהיות כי כל האזרח בישראל ישבו בסכת, לזאת הנה בסכת תשבו שבעת ימים, וצ"ל מהו כללו' ענין זה. והנה בגמרא (סוכה דכ"ז ע"ב) אי' כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת, וצ"ל מהו המעלה דסוכה אחת, ומהו דכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת, ומהו הסוכה אחת דכל ישראל ראוים לישב בה, ומאחר דכל ישראל ראוים לזה הנה מצד למעלה הרי הוא כן דכל ישראל יושבים בסוכה אחת.

התחלה. יקשה איך שייך ישיבה במקיף ומספר בעיגול, ומספר דז', ומהו ישיבת האזרח ובלי זמן מוגבל, ומהו הסוכה אחת דכל ישראל יושבים בה.

ולהבין כ"ז ילהק"ת כללות ענין שנת"ל³¹⁰ דבבריאת והתהוות העולמות מצינו שני לשונות, דפעם כתיב כל אשר חפץ ד' עשה, דבריאת והתהוות העולמות והנבראים הוא מבחי' חפץ ורצון ד' לבד, ופעם כתיב בדבר ד' שמים נעשו ובע"מ נבה"ע, דבריאת והתהוות העולמות והנבראים הוא במאמר ודיבור, ולא רק מבחי' סהחפץ ורצון ד' לבד, כ"א שבא בגילוי במאמר ודיבור מפורט, ונת' כי כל נברא יש בו חומר וצורה, דחומר הוא גוף הנברא וצורה הוא אור השפע האלקי שהוא חיות הנברא המתלבש בו להחיותו, דהתהוות ובריאת חומר הנבראים הוא במאמר ודיבור, אבל התהוות צורת הנבראי' הוא בחפץ ורצון ד' שלא בא עדיין לכלל מאמר ודיבור, וטעם הדבר מפני מה גם חומר הנבראי' לא נתהוו בבחי' חפץ ורצון בלבד, לפי דאם גם חומר הנבראי' הי' התהוותם בבחי' חפץ ורצון ד', שלא בדיבור ומאמר, אז הי' הכל ברוחניות, והי' הכל בטל, כמו שהוא הביטול מצד החכ', דאיהו וחיוהי חד|126, והכוונה העליונה היא שיהי' עבודה דוקא, ונת' כי בכל נברא הנה גופו הוא חשך לגבי נשמתו, דכן הוא באדם דכחותיו הגלוים בהתלבשות הנשמה בגוף הם חשך לגבי כמו שהם טרם שנתלבשו, וכן בהעבודה בהכחות דנפה"א, וכן הוא בהחיות דנבראי', דההתגלות הוא באין ערוך לכמו שהחיות כלול במקורו, והמלאכים משיגים זאת, וכן מושג הדבר היטב בהתבוננות פרטית בתפלה, שהיא סולם ההתקשרות, המקשר את האדם ועניני עולם התחתון באוא"ס, ומ"מ נק' זה נהורא אוכמא, שהוא חשך לגבי העבודה האמיתית דנה"א מצ"ע, שהיא נהורא חיורא, האה"ר דבחכ' שבנפשו, שזהו מצד התקשרות עצמי, ולזאת היתה התהוות חומר הנבראי' במאמר ודיבור, בכדי שיהי' יש ומציאות, ויהי' ענין העבודה בביטול היש לאין.

כו) והנה דוגמת בחי' חומר וצורה שבנבראי' דבי"ע, דחומר הוא גוף, וצורה הוא אור וחיות הנפש המתלבש בגוף להחיותו, יש בדוגמא כזאת גם באצי', דבאצי' יש ג"כ בחי' חומר וצורה, דאצי' הוא ג"כ עולם, ויש בו ג"כ בחי' חומר וצורה גוף ונפש, והן בחי' או"כ דאצי' שנק' ג"כ בשם חומר וצורה, דאור הוא צורה, וכלי הוא חומר, דכן הוא בעולם האצי' דאורות דאצי' הוא צורת עולם האצי', והכלים דאצי' הוא החומר דעולם האצי', והיינו דשרש חומר וצורה דנבראים דבי"ע הוא מבחי' חומר וצורה דעולם האצי' שהן האו"כ דאצי'³¹¹, וכמאמר דפתח אלי'³¹² וכמה גופין תקינת לון דאתקריאו גופין לגבי לבושין דמכסין עליהון כו', ואחר שמפרט ומפרש סדרם וענינם אומר וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא דאיהו חיים לגופא. הנה וכמה גופין תקינת לון קאי על הכלים דאצי' שנקראים בשם גופים, והגם דזה שנקראי' בשם גופים הוא לגבי הלבושים שמכסים עליהם, ומ"מ ה"ה בבחי' גופים שהם בחי' חומר דאצי', והיינו דכמו שבנבראי' דבי"ע הרי חומר הוא גוף הנבראי', הנה דוגמתו בעולם האצי' הם בחי' הכלים שהם בחי' החומר דעולם האצי', וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא קאי על גילוי הקו, דאיהו חיים לגופא קאי על האורות דאצי', שהם הנמשכים ומתגלי' להאיר את הכלים דאצי' ולהחיותם, דזהו מה שהאורות דאצי' הם בחי' צורת האצי', דכשם שבנבראי' דבי"ע הנה האור והחיות שמתלבש בהנבראים בגוף שהוא חומר, הוא הנפש שהוא צורת הנבראי', הנה כמו"כ סוהוא בעולם האצי', דאורות דאצי' המתלבשים בכלים דאצי', דזהו חומר האצי', הם צורת האצי'. והנה טעם הדבר מה דכלים דאצי' נקראים בשם חומר, הוא לפי דשרש ומקור התהוות הכלים, הוא ע"י הצמצום והסתלקו' האור שנכלל בהמאור³¹³, ונשאר רק בחי' רשימו בלבד³¹⁴, והיינו כי הרשימו שנשארה במקום החלל ומקום פנוי מהאור הקודם, הנה ע"י הצמצום זהו בחי' שרש ומקור הכלים, וכדאי' בע"ח (היכל א"ק דרוש עגו"י ענף ב') דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראי', הי' אור עליון פשוט ממלא כל המציאות, ולא הי' שום מקום פנוי בבחי' אויר ריקני וחלל, אלא הכל הי' ממולא מן אור א"ס פשוט ההוא, ולא הי' לו³¹⁵ בחי' ראש ולא בחי' סוף, אלא הכל הי' אור א' פשוט שוה בהשואה א', והוא הנק' אור א"ס, והיינו שבמקום החלל הי' מאיר גילוי אוא"ס ב"ה הבל"ג, שהוא אור א' פשוט שוה בהשואה א', שהאור הוא מעין המאור³¹⁶, שהוא בבחי' א"ס ממש, דהגם שהוא בחי' אור וזיו המתפשט בלבד, שעש"ז נק' בשם אור להורות שהוא בחי' הארה לבד לא בחי' העצמות, וכמו שדייק הרמ"ז³¹⁷ בלשון הע"ח (הנ"ל) שאמר ואז צמצם את עצמו א"ס בנקודה האמצעית אשר בו באמצע אורו ממש, ודייק אורו לאפוקי עצמותו, והוא כדרך הנשמה שאינה מחזקת מקום, רק אורה מתפשטת בכל הגוף להחיותו, כך כל הדברים האלו הם באור המתפשט מעצמותו, והיינו כמו אור³¹⁸ וזיו השמש שהיא הארה מתפשטת מהשמש, או אור וחיות הנפש, שזהו רק הארה מתפשטת מהנפש, מ"מ הרי אומר שהוא אור א' פשוט שוה בהשואה א', היינו שהאור הוא מעין המאור, וכמו אור וחיות הנפש הרי גם כללות התפשטותו בגוף, ה"ה בבחי' כח כללי לבד. דהנה^* זה מה שהכחות שהם אברי הנפש מתלבשי' באברי הגוף להחיותם, הרי תחלה הוא התפשטות אור וחיות הנפש בבחי' אור כללי להחיות, דאור זה הוא כללי והוא בבחי' גילוי מהנפש להחיות, והגם שהוא רק התפשטות וגילוי העצמות לבד, אבל מ"מ ה"ה דומה אל העצמות באופן זה מה שאינו בא באיזה אור ושפע פרטיות מיוחדת, אלא כולל הכל, היינו כל המיני חיות שבאברי הגוף, דכולם הם בהשואה גמורה. וכמו"כ יובן הדוגמא מזה באור א"ס שהוא בחי' אור כללי, ואינו שייך לפרטים כלל, והיינו שאינו ניכר בו עדיין בחי' התחלקות אורות מיוחדים. והנה הגם סזדלהבין ענין זה במקצת עכ"פ שהאור הוא אור כללי, הנה אומרים ע"ז המשל מגילוי הנפש להחיות שהוא התפשטות כללי, הנה עם זה יובן דאינו דומה כלל זה מה שגילוי הנפש להחיות הוא כללי, לזה דהאור הוא כללי, והיינו דאין המשל דומה לנמשל, דגילוי הנפש באור וחיות להחיות, עם היות שהוא כולל הכל, ומ"מ³¹⁹ הרי אינו מושלל מהכחות, אלא אדרבא הוא כמו כלל אל פרטי הכחות, דאין בכלל אלא מה שבפרט, והיינו שהכחות ישנם שם בבחי' כללות עכ"פ, דהדוגמא מזה בעולמות ופרצופים עליונים, הוא רק במדרי' שאחר הצמצום, כמו פרצוף א"ק שנק'^* אור כללי, או בחי' עקודים שהכל כלול, דזהו פי' עקודים שעקוד בכלי אחד³²⁰, אבל אור א"ס שלפני הצמצום אינו בגדר וענין זה שהוא כלל, והיינו שיהי' בגדר לאמר עליו שהוא בבחי' כלל לאורות פרטיים³²¹. ובאמת הנה בעומק ההבנה במקום שמתבאר הענין דפרצופים העליונים בפרטיות, הרי גם בפרצופי א"ק ועקודים אינו שייך עדיין ענין כלל ופרט, וכמו שהכחות^* ההיולים העצמיים שמושללים לגמרי ואינם בגדר בחי' כלל ופרט, וכידוע דכח ההיולי והגילוי' המתגלי' ממנו אינו בבחי' כלל ופרט, כי ההיולי הוא מושלל מהגילוים, ובפרט כמו שהוא בהכחות ההיולים העצמיים שמושללים³²² לגמרי מגדרי הגילוים, אך עכ"פ יובן מזה ענין השלילה, והיינו איך דאוא"ס שלפני הצמצום אינו בחי' כלל לאורות פרטיים, שהרי גם במדרי' שלאחר הצמצום, וכמו א"ק וגם למטה מא"ק, ה"ה בחי' אורות כללים, וכ"ש דהאור א"ס שלפני הצמצום אין שם התחלקות אורות פרטיים.

קיצור. יבאר דגם באצי' יש חומר וצורה, אורות וכלים, ויבאר ענין הרשימו שנשאר אחר שהאור הבל"ג נכלל בהמאור, והגם שהאור הבל"ג הוא אור ולא עצמות, ומ"מ הוא מעין המאור, ודוגמא לדבר החיות כללי שבנפש, ומסביר כי אין המשל דחיות כללי דומה להאור הבל"ג, וראי' מהפרצופים שאחר הצמצום³²³.

ענינים. א צורה וחומר דאצי', אורות וכלים. ב שרש הכלים מרשימו. ג האור שלפני הצמצום אינו עצמות. ד החיות כללי אינו מושלל מהכחות.

סחכז) אמנם צ"ל והלא עלה ברצונו ית' להאציל ולברוא העולמות, ומבואר בע"ח³²⁴ שזה הי' לפני הצמצום, וכמאמר הזהר³²⁵ בריש הורמניתא³²⁶ דמלכא, ומבואר במ"א³²⁷ שזהו בחי' התעוררות הרצון כבי' על בריאת והתהוות העולמות, א"כ הרי בעליית רצון זה שהוא באוא"ס שלפני הצמצום כאלו יש בחי' מדריגות אורות פרטיים. אך הענין הוא דהנה ידוע^* שיש רצון הנק' רצון המוחלט, דהיינו שמוחלט בהחלטה עצמיות מצד העצמיות גופא ולא שנתעורר בזה והוחלט כך כ"א שהוא מוחלט בעצם³²⁸, ויש רצון שבא בהתעוררות, והיינו שמתעורר באיזה רצון כמו בבנין איזה בית וכה"ג, דרצון זה הרי יש בו בהעלם פרטי הדבר איך ומה יהי' הדבר ההוא שהתעורר ברצונו אליו, דמאחר שנתעורר בהרצון הרי בהכרח שיש בו בהעלם איזה ציור אשר בו הוא רוצה. והדוגמא מזה למעלה הוא בבחי' עליית הרצון שעלה ברצונו ית' להאציל, שזהו בחי' התעוררות רצון כבי' שנתעורר ברצונו ית' להאציל ולברוא כו', ושיער בעצמו בכח כל מה שיהי' לפועל³²⁹. וביאור הענין הוא דהנה בהתעוררות הרצון גופא הרי יש ג"כ ב' מדרי', והם רצון נעלם ורצון גלוי, דרצון נעלם הוא שהרצון הוא בהעלם בעצמותו כבי' ואינו עדיין בבחי' מח' ורצון כלל, והיינו שנאמר אשר רצון זה יהי' כלל אל מדרי' האורות פרטיים שאחר הצמצום, ורצון זה נק' רצון פשוט להיותו בבחי' פשיטות ממש, דהגם שזהו בחי' התעוררות כבי' וממילא הרי עלה הכל בהעלם, מ"מ הרי הכל הוא בבחי' פשיטות ממש שאינו בגדר להקרא בשם אור כללי, ולכן הרי כללות הרצון הזה נק' רצון נעלם שהוא בהעלם בעצמותו, והב' הוא רצון גלוי שהוא בבחי' אור כללי כמו כלל ופרט. ויובן זה עד"מ באדם שנתעורר בעצמו ברצון באיזה דבר, כמו בנין בית וכה"ג, והוחלט אצלו הרצון, אבל החלטה זה אין זה לפועל עדיין, ואינו אלא מה שנתעורר בעצם הדבר לרצות בו והתעוררות זו הביאה החלטה, והוא מה שהוחלט אצלו לרצות בזה שנתעורר, אבל לא לעשות הדבר בפועל, א"כ מובן דהרצון הזה אינו שייך עדיין אל הפועל ובאמת הנה לא זו בלבד שאינו שייך אל הפועל הרי אינו גם רצון כללי אליו, מאחר שאין שום התעוררות עדיין על פועל הדבר, ועם היות סטשנתעורר ברצון על עצם הדבר מ"מ הרי הוא מרוחק עדיין מן הפועל כמו שהי' מרוחק ממנו קודם שנתעורר בהרצון, והיינו שהוא בנפש בלי התפעלות עדיין, וזהו מה שנק' רצון הנעלם, מה שנשאר בהעלם בעצמו, אבל כאשר נתעורר ברצון לפעול הדבר ההוא בפועל, הרי מתקרב אל הפועל ע"י הרצון ואז הנה רצון זה הוא רצון גלוי לעצמו ורצון כללי אל הפועל, והנה הרצון הגלוי הזה הגם שסיבתו הוא הרצון הנעלם, דהנה זה מה שנתעורר עתה לפעול הוא מפני שכבר נתעורר ברצון נעלם בעצם הדבר, מ"מ הנה הרצון הנעלם הוא בבחי' סיבה לבד, והיינו דהתגלות הרצון הגלוי אינו ע"י גילוי הרצון הנעלם בעצמו, והיינו דהרצון הגלוי אין זה התגלות הרצון הנעלם, להיות דגם לאחר שנתעורר בהרצון הגלוי הרי הרצון הנעלם נשאר בהעלמו וסתימתו, והוא מובדל בערך ממנו³³⁰. והדוגמא מזה למעלה הוא בהב' מדרי' דטהירא עילאה וטהירא תתאה^*, דטה"ת הוא בחי' מחשבה הקדומה דא"ק שאחר הצמצום, שזהו כדוגמת בחי' הרצון הכללי הנ"ל, ובחי' טה"ע הוא בחי' עליית הרצון שעלה ברצונו הפשוט באוא"ס שלפני הצמצום ושיער בעצמו בכח, דעם היות שזהו בחי' התעוררות הרצון כבי', אבל הוא בהעלם בעצמותו כבי' ואינו שייך כלל לפועל העולמות, להיות כי כללות האור הזה אינו בגדר ובערך העולמות כלל, דבכללותו הוא אור הכלול בעצמותו, וכל מה שבאור זה הכל מתאחד בעצמותו ית', ואינו בבחי' שייכות כלל אל פועל העולמות, והנה ענין הרצון בכלל הוא בבחי' הבדלה, היינו שאינו בבחי' התפעלות בהדבר שרוצה להיות נתפס בו, וא"כ בחי' הרצון שאינו שייך אל הפועל, הגם שהוא הרצון ע"ז אבל לא השייך לפועל ודאי שהוא בבחי' הבדלה לגמרי. וממילא מובן דבהאור א"ס שלפני הצמצום הגם שעלה ברצונו הפשוט כו', מ"מ אין שם כלל בחי' התחלקות אורות פרטיים ומיוחדים, וא"כ הרי מאור זה הי' נאצל ספירות ומדות עד אין קץ ושיעור, וגם הי' נמצא מאתו מציאות אורות וכחות שאינם במציאות ומהות סדר האצי' דוקא, אלא מציאו' ומהות אחר ברבוא רבבות אופנים שונים, ולא במדה וגבול במציאות האצי' בע"ס דוקא. והגם דלכאו' הרי אם הי' באופן כזה שאינו במציאות ומהות עולם האצי', הרי אז הי' זה לא כפי מה שעלה ברצונו ית', אך הענין הוא דלהיות שהרצון אינו בבחי' שייך לפועל ובבחי' הבדלה לגמרי, לזאת הנה אין הרצון מכריח שיהי' כפי הרצון דוקא, ומצד בחי' הא"ס שבו שאינו ניכר שם התחלקות אורות כלל, הנה משו"ז הי' ההתהוות בבחי' בל"ג, דהרי כללות הגילוי שלפני הצמצום הוא האוא"ס הבל"ג, א"כ הרי מאור זה הי' ההתהוות בל"ג, היינו ריבוי ספירות עד אין קץ ושיעור ובאופנים אחרים לגמרי, ולפ"ז לא הי' עהשתלשלות דאבי"ע, היינו שלא הי' באופן מהות ומציאות שהן עתה, ולא הי' בהם מעו"מ, שהי' הכל שוה³³¹, ואור זה הי' ממלא כל החלל בבחי' השפעה וגילוי, ולזאת הוצרך המאציל העליון ב"ה לצמצם אור זה בבחי' צמצום והסתלקות בעצמותו, והוא מה שהאור נכלל בהמאור, והוא הנק' מקום פנוי, ויומשך אור שבבחי' הארה לבד שיהי' בערך להיות בחי' מקור לעולמות, ומ"מ נמשך בעולמות גם בחי' אורות מקיפים, שזהו גילוי בחי' אור עצמי שלמעלה מבחי' התלבשות בעולמות.

קיצור. יבאר כי יש רצון המוחלט ורצון הבא בהתעוררות, שבהכרח יש בהעלמו ציור מה הוא רוצה, ובו, א) רצון נעלם ופשוט, ב) גלוי כמו כולל, והמשל מבנין בית, א) מוחלט, בלי פועל, ב) נעלם, ג) גלוי כללי, ומסביר כי הנעלם הוא רק סיבה להגלוי, והדוגמא למעלה טה"ע וטה"ת³³².

ענינים. ה רצון, א) מוחלט, ב) נעלם, ג) גלוי. ו רצון הנעלם הוא רק סיבה להגלוי. ז רצון אינו נתפס במה שרוצה. ח טהירו עילאה רצון הנעלם. ט טהירו תתאה רצון כללי.

כח) והנה כוונת המאציל ב"ה בענין הצמצום א"א לומר שהכוונה הוא בבחי' סילוק האור ח"ו, כי איזה תכלית יש בבחי' העדר האור והגילוי, והרי במדרי' שלאחר הצמצום כתי'³³³ לא לתוהו בראה כי לשבת יצרה, דעולם התוהו שהי' בחי' סילוק האור, אין זה כפי הכוונה האמיתית, כ"א הכוונה האמיתית היא בבחי' התיקון דלשבת יצרה בבחי' גילוי אור, וא"כ א"א לומר דכוונת הצמצום הוא שיהי' סילוק האור ח"ו, אלא דכוונת הצמצום הוא שהאור הזה יבוא אח"כ במדה וגבול, והוא ע"י בחי' הרשימו שנשאר בחלל זה לאחר הצמצום. וענין הרשימו היינו בחי' כח הגבול שבא"ס, כי הוא ית' כל יכול ויש בו גם כח הגבול, וכמ"ש העה"ק ש"א פ"ח³³⁴ דא"ס הוא שלימות מבלי חסרון ח"ו, וא"ת שיש לו כח בל"ג ואין לו כח בגבול אתה מחסר שלימותו, אלא כשם שיש לו כח הבבע"ג, כן יש לו כח הגבול כו', ושם כ' זה לענין הספירות שהן בחי' כח הבל"ג וכח הגבול, שהכוונה הוא על או"כ דאצי', ומכ"ש שהוא כן באוא"ס עצומ"ה שיש בו גם כח הגבול, וזהו בחינת הרשימו שזהו ע"ד בחי' אותיות, וכמא'|69 גליף גליפא בטה"ע, דפי' גליפא ל' חקיקה³³⁵, והיינו חקיקת האותיות שבאוא"ס שלפני הצמצום, ונק' בשם חקיקה להורות על העדר עאהמציאות, וכידוע בההפרש^* שבין אותיו' החקיקה לאותיות הכתיבה, דאותיות הכתב הרי יש דבר נוסף על הקלף, והיינו בחי' מציאות דבר, ולמעלה היינו בחי' כלים דאצי' שהן בבחי' מציאות דבר, וכן בד"כ הכלים בכל מדריגה שנדבר ה"ה בבחי' מציאות, ומהאי טעמא נק' א"ק אדם דבריאה דכללות³³⁶, אמנם אותיות החקיקה אינם בבחי' מציאות דבר, והיינו בחי' האותיות שבאוא"ס שלפני הצמצום שאינם בבחי' מציאות, וכמו עד"מ אותיו' שבעצם הנפש, שהנפש מלאה אותיות³³⁷, ואינם בבחי' מציאות כלל. ובאמת הרי באותיו' החקיקה יש ג"כ ב' מיני חקיקה³³⁸, וכמו החקיקה על האב"ט שהגם שאין כאן אותיו' בבחי' מציאות, היינו שיהיו כדבר נוסף, מ"מ הרי יש להאותיות אחיזה באיזה דבר, וא"כ ה"ה בבחי' איזה מציאות, ועם היות שהאחיזה שלהם הוא בגופו ומהותו של האב"ט, והיינו שמציאותם הוא העצם ומהותו של האב"ט, ולא איזה דבר זולתו, מ"מ ה"ה בבחי' איזה מציאות, שהרי האותיות משחירים במקום החקיקה שאין האב"ט מבהיק כ"כ במקום ההוא, וגם באפשר למלאות אותן בדיו כו', ויש חקיקה מעבר לעבר כמו האותיות שבלוחות^* שאין להם אחיזה כלל, והיינו שאינם בבחי' מציאות כלל גם לא באופן הנ"ל שהעצם הוא מציאותם, ואינם אלא אותיות בלבד, וא"א כלל למלאות אותן כו'. והמשל דחקיקה על אב"ט הוא על בחי' הכלים דא"ק|336, בחי' טה"ת, דהגם שהן רק בחי' שרש נשמות דגופות|336, מ"מ יש להם אחיזה שהן עכ"פ בחי' איזה מציאות, דהרי העדר המציאות דכלים דא"ק אינו כ"כ מצ"ע, כ"א מצד האור והגילוי³³⁹, והגם שמציאותם הוא רק בחי' האור בעצמו לא כמו דבר נוסף, דגם בחכ' הכלי נק' חיוהי כנודע^*, ובת"ת גם הכלי^* שם הוי' כו', ומכ"ש בבחי' א"ק, מ"מ הנה לאחר כל ההפלאה וההפשטה ה"ה בבחי' מציאות דבר, וגם אפשר למלאותם, היינו שהם בבחי' מקור עכ"פ לכלים דאצי', וזהו שהן שרש נשמות דגופות. והחקיקה מעבר לעבר הוא משל על בחי' האותיות דטה"ע שלפני הצמצום|336, שהן בבחי' העדר המציאות לגמרי, וא"א למלאותם בדיו, היינו שאינם בגדר מקור כלל, ומ"מ ה"ז בחי' אותיות שנק' עבכח הגבול שבא"ס, ולפני הצמצום הי' האוא"ס הבל"ג מאיר בגילוי בהאותיות³⁴⁰, והכח הגבול הי' בהעלם, וע"י שנתצמצם האור נתגלה כח הגבול, שזהו פי' רשימו, היינו שזהו בחי' רשימו מהאוא"ס שלפני הצמצום שנשאר אחר הצמצום, שהרי זהו בחי' כח הגבול שבא"ס, שהוא א"ס ממש כמו הכח הבל"ג³⁴¹, אלא דזה כחו ית' בבחי' בל"ג, וזה כחו ית' בבחי' גבול.

קיצור. יבאר דכוונת הצמצום הוא בשביל שהבל"ג יבוא במדה וגבול, והוא ע"י הרשימו, שהוא כח הגבול שבא"ס, ואותיות שלפני הצמצום, ונק' גליפו חקיקה, ויסביר ב' אופני חקיקה, א) אחוזים במהות העצם שאפשר למלאותם, טה"ת כלים דא"ק, ב) מעבר לעבר, אותיות, ואי אפשר למלאותם, טה"ע³⁴².

ענינים. י רשימו, א) כח הגבול שבא"ס, ב) אותיות שלפני הצמצום, ג) טה"ע, ד) מביא הבל"ג בהגבלה. יא גליפו חקיקה. יב חקיקה, א) בהעצם, ב) טה"ת, ג) מעבר לעבר, ד) טה"ע.

כט) אמנם לפ"ז דכח הגבול שבא"ס הוא בל"ג כמו כח הבל"ג, והוא האותיות דאוא"ס שלפני הצמצום שבהם האיר אוא"ס הבל"ג, א"כ למה נק' רשימו לבד. אך הענין הוא דהנה תנועה הכללית הלזו, מה שהתצמצם והתעלם האור הבל"ג, ונתגלה כח הגבול, הוא התחלת הנטי' בהשייך אל ההגדרה דגילוים, פי' גילוים כאן הכוונה היינו המדרי' שאחר הצמצום, הנה בגילוים הרי מדרי' הגבול הוא באין ערוך לגבי בלי גבול, דהבל"ג הוא בחי' גילוי אור שבל"ג, דענין הגילוי בעצם הוא בבחי' בל"ג, ולכן הכינוי שלו הוא שם גילוי שמורה על אור המאיר אַ אור ואָס לייכט, הרי בשעה שמאיר אין נרגש הגבלתו וכאלו אינו כי ההגבלה שבהאור הרי אינו מצ"ע, כי בעת שמאיר הוא כמו בל"ג, אלא שהגבלתו הוא ע"י דבר המגביל אותו, וגבול הוא העלם, ולכן הרי הכינוי של הגבול הוא חשך, דפירושו מניעה, וכמ"ש (בראשית כ"ב י"ב) ולא חשכת את בנך ממני, דפירושו ולא מנעת, דזהו"ע הגבול שהוא מונע ומעכב את ההתפשטות הבלי גבולי ומכריחו שיהי' במדה וגבול, ונותן מדה ושיעור בכל דבר עד כמה יהי' התפשטותו, וכמ"ש (תלים ק"ד ט') גבול שמת בל יעברון, ולזאת הנה כח הגבול שבא"ס עם היות שזהו כח הא"ס, מ"מ ה"ז כח נעלם, ומהאי טעמא נק' בשם רשימו לבד, שהוא בחי' כח נעלם³⁴³, ולכן המשל בכחות הנפש על ענין הרשימו, הוא מכח הזריקה³⁴⁴ שהוא כח נעלם ונבדל מן האדם, וכמו עד"מ הזורק אבן מלמטלמ"ע הרי הכח היד הוא הנושא את האבן עגלמעלה, מ"מ הרי כח זה נעשה נבדל מן עצמות כחו לגמרי, דזריקת האבן בא מכח היד, דכח זה הוא אחד מאופני הפעולה דפעולת כח התנועה, דהכח³⁴⁵ התנועה ענינו להעתיק ולהסיע דבר ממקומו ולעשות איזה דבר בפועל מה שלא הי' קודם שעשה, ובגילוי כח זה הרי יש בו כמה אופנים שונים, כמו כתיבה ציור עשיית כלי עבודת משא וזריקת אבנים או צרורות, הנה הגם דהזריקה הוא רק אחד האופנים של גילוי כח התנועה, ומ"מ ה"ה חלוק משאר האופנים והפעולות דכח התנועה ואינו דומה כלל, וכמו המצייר או עושה איזה כלי הרי בעת הפעולה הרי הוא מחובר עם כח היד הפועל הציור או הכלי, וא"כ הרי הכח הפועל הוא בו בגילוי בעת הפעולה עכ"פ, משא"כ בזריקה הגם שנמשך בזה ג"כ כח היד, מ"מ הרי בעת הפעולה הוא נבדל מן היד, ואדרבא בעת שהאבן בידו היינו בעת שהוא מכין א"ע לזרוק, דאז הוא התחלת פעולת הזריקה לפי שאז ה"ה מאסף כחו ומאצילו לנשוא את האבן, דכן אנו רואים במוחש דלפי אופן הכנתו באסיפת כחו לזרוק, הרי באופן כזה יהי' תוקף מרוצתו של האבן ומשך הילוכו בגובה, ומ"מ הרי אז אינו נזרק, ובעת שנזרק ה"ה נבדל ממנו, וא"כ הרי כח ידו שבאבן אינו בא בגילוי ובקירוב אלא אדרבא בהעלם ובנבדל, דפירוש גילוי והעלם כאן שניהם הו"ע השפעה, היינו השפעה נגלית והשפעה נעלמת, והיינו שההשפעה באה בקירוב ובגילוי או שבאה בריחוק ובהעלם. והנה בענין אור וכח מבו' דכח הוא שנראה ונגלה הכח הפועל, דכן הוא גם בזריקת אבן מלמטלמ"ע היפך טבעו הרי נראה ונגלה בזה כח הזורק, שהרי בהכרח לומר שיש כאן כח הנושאו למעלה, ומ"מ ה"ז נעלם, והיינו שהיא השפעה נעלמת, ולכן ג"כ אין הכח נרגש בהנפעל, מפני שפועל בו בבחי' כח נעלם, וכמו בסיבוב הגלגלים שיש להם שני סיבובים, סיבוב עצמי וסיבוב הכרחי, דהנה אי' ברמב"ם (היסוה"ת פ"ג ה"ט) כל הכוכבים והגלגלים כולן בעלי נפש ודיעה והשכל הם, והם חיים ועומדים ומכירין את מי שאמר והי' העולם. וסיבובם העצמי הוא ממערב למזרח, דסיבובם הוא עפ"י רוחניות נפשם כאדם ההולך בבחירה ורצון, ויש להם סיבוב הכרחי שלא יסבו בלכתם בלי נטי', שזהו סיבובם ממזרח למערב לפי דשכינה במערב^*, וסיבוב זה אין זה מכח עצמם ולא מצד בחירתם, אלא שמוכרחי' הם בסיבובם מצד כח האלקי המלובש בהם בבחי' מקיף, שזהו בחי' כח נעלם המכריח אותם, והיינו להיות דשרשם הוא מבחי' האופנים, וכנ"ל³⁴⁶ דהמזלות מקבלים שפעם מן המזלות הרוחנים, והמזלות הרוחנים מקבלים שפע חיותם מן האופנים, והאופנים מחיות הקודש, וגבוה מעל גבוה שומר|205 עד שרשם הראשון כנ"ל, לזאת הנה הביטול דאופנים ה"ז מכריח הגלגלים בסיבובם, והיינו לפי שהוא כח נעלם לכן פועל בבחי' ההכרח לבד, וה"ז כמו כח הזריקה שהוא כח נעלם, ולכן הנה עם היות שהוא אחד עדמאופני הכחות שבכח התנועה, ומ"מ הרי אינו דומה כלל לכל אופני הפעולה דכח התנועה, לפי דזריקה הוא כח נבדל בעצם יותר מהכחות שבשארי הפעולות, דהגם דכולם באי' בדברים נבדלים, מ"מ הרי ענינם הוא להיות הפעולה בקירוב וחיבור עם כח היד, וכח הזריקה ענינו הוא להיות בריחוק וכח נבדל דוקא. והנמשל בזה הוא בבחי' הרשימו שזהו בבחי' כח נעלם, היינו בחי' כח נבדל מן העצמות ובזה יובן מ"ש בפדר"א^* נטל צרורות וזרקן ומהם נעשה הארץ, דהמשל הוא מזריקה שהוא כח נבדל, כמו"כ ענין הרשימו שזהו³⁴⁷ בחי' כח הגבול שבא"ס ה"ז בחי' כח נבדל כבי' מן העצמות, דהרי בחי' הגילוי דאוא"ס הוא בבחי' בלי גבול, וענין כח הגבול הוא בבחי' כח נעלם ונבדל דוקא.

קיצור. יקשה דמאחר שכח הגבול שבא"ס הוא בל"ג למה נק' רשימו, ויתרץ שזהו התחלת הנטי' אל ענין ההגדרה, ויבאר דענין תואר ושם גילוי מורה על שהאור מצ"ע הוא בלי גבול, והתואר ושם גבול מורה על המניעה, ולכן המשל ברשימו הוא מכח הזריקה, ויסביר ענין השפעה גלוי' והשפעה נעלמת, ויטעים מענין זריקת אבן וסיבוב הכרחי³⁴⁸.

ענינים. יג רשימו התחלת ההגדרה. יד זריקה, א) כח נעלם, ב) נפרד.

ל) והנה אחר שנתגלה בחי' הגבול שבא"ס שזהו בחי' הרשימו, ה"ז מגביל גם את האוא"ס הבל"ג, והיינו שהאור שנתצמצם ונתעלם, שזהו בחי' האור הבל"ג, ה"ה בא בבחי' גבול ע"י הרשימו. והכוונה בזה להיות שענין הצמצום הי' שיתגלה בחי' כח הגבול, לזאת כמו שקודם הצמצום כשהי' התגלות בחי' אוא"ס הבל"ג הרי הי' התגברות האור הזה על בחי' כח הגבול, שלא הי' ניכר כלל והי' הכל בבחי' א"ס, וכמ"ש בע"ח שהי' אור עליון פשוט ממלא כל המציאות ולא הי' בו מעלה ומטה וראש וסוף, הרי שבמקום החלל הי' רק גילוי בחי' אוא"ס הבלי גבול, כמו"כ הוא לאחר הצמצום שהי' רצונו ית' שיהי' התגלות בחי' כח הגבול ה"ז בחי' התגברות הכח הגבול להגביל בחי' האוא"ס הבל"ג, וזהו שנקרא בשם רשימו, שהוא עד"מ הרושם שעושין האומני' לבנין גדול³⁴⁹, שקודם שבונים בנין גדול הרי עושים רשימות קצרות המורה על הבנין ואשר עפ"ז הם בונים את הבנין, וכדאי' במד"ר בתחלתו בנוהג שבעולם מלך ב"ו בונה פלטין אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא דיפתראות ופנקסאות יש לו לדעת היאך הוא עושה חדרים וכו', היינו ענין התהוות הכלים מהרשימו|314, שהרי עההכלים הם ג"כ בחי' העלם, וכידוע דאור וכלי הוא בחי' גילוי והעלם, שהאור הוא בחי' גילוי, והכלי הוא בחי' העלם, ולזאת שרש הכלים הוא מבחי' הרשימו, שזהו ג"כ בחי' כח נעלם, וכדאי' בע"ח שעגו"י סע"ג³⁵⁰ שע"י הצמצום נתגלה הויות הכלי כו', והיינו התגלות בחי' הרשימו, ושזהו שרש ומקור הכלים, והטעם הוא לפי שהתהוות הכלי הוא בבחי' ריחוק דוקא, שהרי כל ענין הכלים הוא להיות בחי' מציאות דבר מה, שזה א"א להיות מבחי' הגילוי דאוא"ס, דהיינו מההשפעה שבבחי' קירוב, כ"א בבחי' ריחוק דוקא, ולזאת התהוות הכלי' הוא מבחי' הרשימו דוקא, שזהו בחי' כח ריחוק דוקא, שזהו בחי' כח נעלם ונבדל מן העצמות, דהיינו בבחי' ריחוק, לכן הנה ההתהוות מזה הוא ג"כ בבחי' ריחוק ונבדל להיות בבחי' מציאות. וזהו שאמר בפדר"א נטל צרורות וזרקן ומהם נעשה הארץ, דהיינו בחי' התהוות הכלים שמהרשימו. אמנם לפעמים מבו' דהתהוות הכלים הוא מן האור, וכמ"ש בע"ח שער העקודים³⁵¹ בענין הויות הכלי שזה מהתעבות האור כו', הענין הוא דשרש ומקור התהוות הכלים הוא מן הרשימו, בחי' כח הגבול, אמנם ידוע דכל התהוות צ"ל ע"י גילוי וקירוב כח הפועל לפעול, והרי הרשימו הוא בחי' כח נעלם, וא"כ ה"ז בחי' ריחוק לבד, וא"א להיות אשר מזה לבד יהי' התהוות הכלים, כ"א ע"י האור שהוא בחי' גילוי, וגם זאת שבכדי שתהי' הכלי בערך האור, שתוכל לקבל בתוכו האור והגילוי, שהרי זהו תכלית הכוונה בהתהוות הכלי' שהאור יתלבש בהם ויאיר בהם בגילוי, הנה משו"ז צ"ל ג"כ ההתהוות ע"י אמצעית³⁵² האור, דאז הנה לפי אופן גילוי האור כן תהי' הכלי, ולכן הנה המשל על ערך הכלים אל האורות הוא מאותיות השכל ושכל, דלפ"ע השכל הן האותיות, הגם שהאותיות בעצם הן מקדמות השכל ומעצם הנפש³⁵³, ומ"מ התהוותם בגילוי הוא ע"י הגילוים דנפש, כמו אור השכל והמדות, והיינו בכדי שיהיו האותיות לפ"ע האור, אם אור שכל או אור מדות, לפי אופן כזה יהיו האותיות, וכן הוא בכל אור שכל בפרט, כי יש חילוקים באותיות אם הם כלים אל השכל או אל המדות, וכמו אתוון רברבין או בינונים כו', וכן במדות גופא בבחי' חו"ג שבהם³⁵⁴. וכמו"כ הוא בכלים בכדי שיהי' כלים אל האור, ושיהיו לפ"ע האור, לזאת הנה התהוותם הוא ע"י האור, אמנם להיות שהאור הוא בבחי' א"ס, ואינו בערך שיהי' מאתו התהוות הכלים, וגם בכדי שהאור יהי' בערך בחי' התלבשות בכלים, לזאת הוצרך האור הזה להתצמצם בהרשימו, שהיא מגבלת את האור הבל"ג. וזהו מה שהקו הנמשך מהרשימו הוא בבחי' קו המדה, שמודד מדידת האורות והכלים, והיינו שמודד אופן גילוי האור, ושלפי אופן כזה יהי' התהוות הכלים, דמדידה זו הרי אין זה באור הקו מצ"ע, שהרי המשכתו של עוהקו הוא מהאוא"ס שלפה"צ, דהיינו מבחי' הגילוי שהוא בחי' הכח הבל"ג, כ"א שמדידה זו זהו ע"י הרשימו, דרשימו מגביל אור התפשטותו של הקו הבלתי מוגבלת, הנה עי"ז נעשה אור הקו שאחר צמצום הרשימו בבחי' קו המדה. וז"ש בע"ח|350 שאחר הצמצום בא אור הקו במדה ובמשקל, שעי"ז נעשה בערך להיות ע"י התהוות הכלי, ולהיות בבחי' אור אל הכלי להתלבש בתוכה, שבזה הוא נותן כח בהכלי שהכלי מגבלת את האור בהתלבשותו בתוכו, שהרי גם לאחר הגבלת הרשימו, מ"מ הרי האור הוא בבחי' בל"ג לגבי הכלי, והכלי צריכה להגביל את האור, ולעשות בו ציור ותמונה לפ"ע מהותה, וכמ"ש הפרד"ס³⁵⁵ בשער עצמות וכלים³⁵⁶, משל על זה ממים הניתנים בכלי זכוכית, או אור השמש המאיר ע"י הזכוכית שנראים כמראה הזכוכית, הנה כח זה הוא ע"י הקו שנמשך מהגבלת הרשימו, והעיקר הוא לפי דשרש הכלים הוא מן הרשימו, ולזאת הנה כשם שבחי' רשימו מגבלת את האור הבל"ג, שבא בבחי' גבול ובבחי' קו המדה, הנה כמו"כ הכלים מגבילים את האורות. ולפ"ז יובן דבחי' רשימו והאור המתלבש בהרשימו, היינו האור הבל"ג שלפני הצמצום שבא בבחי' גבול ומדה ע"י הרשימו, הרי זה ג"כ כמו כלי ואור, אלא שזהו ענין כלי ואור בשרש הראשון, ומן הרשימו נמשך הקו בבחי' מדה וגבול, ומהתעבות האור שהיא ההגבלה שהרשימו עושה בהקו נעשה הכלי, והיינו דשרש הכלים בעצם הוא מהרשימו, ומ"מ הוא לפ"ע האור, והאור בא לפ"ע הכלי, ומתלבש בה, והכלי מגבלת את האור, דאז דוקא הרי האור פועל עילוי הכלי, ומהאי טעמא נקראים כלים דאצי' חומר לפי דשרש התהוותם הוא מהרשימו שהוא כח נעלם.

קיצור. יבאר דרשימו מגביל גם את האור הבל"ג, והמשל מרשימת ציור הבנין קודם הבנותו, רשימו הוא כח נעלם והוא שרש התהוות הכלים, ולכן הכלים מעלימים על האורות להיותם כחות נעלמים, והתהוותם בפועל ע"י האור, קירוב הפועל אל הנפעל, אותיות המושכל לפי מעלת אורו, הקו להיותו בא מן וע"י הרשימו לזאת מודד מדידת האורות והכלים.

ענינים. טו רשימו, א) כרושם על בנין, ב) שרש לכלים.

וזהו בסכת תשבו שבעת ימים כו', דסוכה הוא המשכה מבחי' אוא"ס הבל"ג, דבסוכה עיקרה הסיכוך שהוא מקיף, דשרש ההמשכה הוא מבחי' אוא"ס הבל"ג, דהגילוים שבסוכות הוא מהעבודה ותשובה דר"ה ויוהכ"פ שמעוררים בבחי' עצמות אוא"ס ב"ה, וההמשכה והגילוי מזה הוא בסכת, שזהו בחי' וימינו³⁵⁷ תחבקני^*, עזוע"י הד"מ שבלולב דכולם מורים על היחוד והאחדות^* ממשיכים זה בפנימי', והכלי לזה הוא השמחה דתורה. וזהו בסכת תשבו שבעת ימי', דהמשכה זו צריכים להמשיכה גם בהמדות דז"א ומל', שהוא הגילוי בעולם, ובעבודה הכוונה לעשות מדותיו לכלים מקבלי אור, דזהו שבעת ימים תשבו בסכת, דעי"ז שנתגלה כח הגבול שבא"ס, הוא שרש ומקור לבריאת והתהוות העולמות, ושיהיו תומ"צ מלובשי' בדברים גשמים, הרי כח הגבול מגביל גם את האור הבל"ג, דע"י התומ"צ ממשיכים בחי' האוא"ס שלפני הצמצום, והמשכה זו צריכה לפעול בעולם ובכחות נפשו שזהו"ע השבעת ימים. וכל האזרח בישראל ישבו בסוכות, שהם יושבים תמיד בסוכה, שהוא בחינת^* הפנימיות והעצמיות, שעוד למעלה גם מבחי' עליית הרצון הפשוט הנ"ל. וזהו מלמד דכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת, דע"י העבודה דשבעת הימים, הנה ממשיכים בהעלם גם בחי' ומדריגה זו, ועיקר הגילוי יהי' לע"ל, והכלים לזה הוא הסוכה והד"מ שבלולב, שהם מצוה מן המובחר להיות בסוכה דוקא³⁵⁸, דעי"ז זוכים לסוכה אחת, ובעבודה הו"ע להמשיך בעולם התחתון בחי' גילוי אחדותו ית'³⁵⁹.

סיום. מצות מלובשים בגשמיות לעשותם כלים לאלקות, ובהם מתגלה הבל"ג שהוא הישיבה במקיף במספר ז' מדות. וזהו שהאזרח מאיר בל"ג ומצד עצם הנשמה כל ישראל יושבים במקיף אחד.

-------------------- * --------------------