בעצם היום הזה

צג, ב(א) בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו כו'. ואמרו במדרש ב"ר נמול מאליו שה' עזרו ששלח ידו ואחז עמו וכרת עמו הברית (נחמי' ט, ח) לו לא נאמר אלא עמו כו'. משא"כ בבני ביתו כתיב וימל את בשר ערלתם כו'. והנה יש להבין ממ"ש בעצם היום הזה ולא אמר ביום הזה כו' ועוד למה חזר וכפל הדבר אחר שכבר אמר וימל את בשר ערלת' בעצם היום הזה כאשר דבר אתו אלקים ואברהם בן צ"ט שנה בהמולו בשר ערלתו (בהמולו מעצמו וגם בישמעאל אמר כן וכשכפל הדבר אמר בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו וכל אנשי ביתו כו' נמולו אתו) והנה באמת יש להבין למה נצרך אברהם לקבל מצות מילה ע"פ צווי ה' בהיותו בן צ"ט שנה הלא כבר קיים אברהם כל התו"מ אפי' ע"ת שנא' עקב אשר שמע כו' וישמור משמרתי מצותי כו' ולמה לא קיים מצות מילה עד שציוהו ה' והלא מצות מילה ראשונ' לכל המצות וכוללת כל המצות שבתורה והיא באמת למעלה מכל התו"מ (ברכות מח, ב) (מפני שנכרתו עליה י"ג בריתות והתורה נכרתה בג' בריתות וע"כ מקדים לומר בבהמ"ז ברית לתורה ועל בריתך שחתמת בבשרנו ואח"כ ועל תורתך שלמדתנו כו' כמ"ש בדרז"ל (שם) וצריך להקדים ברית לתורה) ויש רמז לזה שמצות מילה למעלה מכל התו"מ שפסוק מי יעלה לנו השמימה כו' (דברים ל, יב) ר"ת מילה וס"ת שם הוי"ה כו' דמרמז בזה שמצות מילה למעלה הרבה משם הוי"ה שכולל כל התו"מ שנק' מצות הוי"ה תורת הוי"ה בכלל ובפרט כו' וד"ל וע"כ מצות מילה בר"ת דמי יעלה כו' וס"ת שם הוי"ה כו' וד"ל:

(ב) אמנם להבין זה וגם להבין דא"כ למה קיים אברהם כל התו"מ קודם מצות מילה עד היותו בן צ"ט שנה (ואם מפני שזה שקיים כל התו"מ היינו רק ברוחניו' ולא בגשמיות ומצות מילה קיים בגשמיות היא גופא יש להבין דהיה לו לקיים מצות מילה בגשמיות תחילה ואח"כ לקיים מצות הרוחניות (כרמז דמי יעלה כו' שמילה בר"ת כו') אך הנה באמת שמצות מילה למעל' היא מכל התו"מ כמו שמובן צג, גברמז זה דר"ת דמי יעלה לנו כו'. דהנה מ"ש לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו השמימה כו' לכאורה יש סתירה לזה ממ"ש מן השמים השמיעך את קולו כו'. וכמאמ' דהתורה מן השמים ניתנה כו'. אך הענין הוא דודאי התורה מן השמים ירדה לארץ וכמ"ש (שמות יט, כ) וירד ה' על הר סיני כו'. והארץ האירה מכבודו אין כבוד אלא תורה והמלאכים ביקשו (תהלים ח, ב) תנה הודך על השמים כו' וכידוע (וגם קדמה לעולם ונק' ים הקדמוני (יואל ב, כ) או משל הקדמוני (ש"א כד, יג) שהן מ"ע שמעל השמים כמ"ש יהי רקיע כו') אמנם כאשר ירדה התורה למטה בארץ אז נא' (דברי' ל, יב) לא בשמים היא אלא בארץ דוקא וכמו (ב"מ נט, ב) שאמר ר' יהושע לחכמי' אין משגיחי' בבת קול מן השמים משום דלא בשמים היא עכשיו אלא בארץ כו'. וע"כ גם נביא בדבר ה' אין רשאי לחדש דבר שנגד הכתוב בתורה ומקובל בפי חכמי ישראל ממשה (שבת קד, א) (ונידון כז"מ כו') ושרש הענין הוא דהתורה היא בב' מדריגות פנימיות וחיצוניות כמ"ש (דברים כט, כח) הנסתרות לה' כו' והנגלות לנו ולבנינו כו' וכמ"ש (יחזקאל ב, י) כתובה פנים ואחור כו' ובחי' הפנימית שבה הוא בחי' עה"ח שלמעלה מעה"ד כו' וכמ"ש (משלי ג, יח) עץ חיים היא כו'. וע"ז נאמר (איוב יא, ט) ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים שלא יכילנה ארץ וים עלמין דאתגליין ועלמין דאתכסיין כו' וזהו שא' שהתורה מן השמים ניתנה כו' בחי' שמים העליונים שהוא בחי' מקיף הכללי דסובב כ"ע ומה שא' לא בשמים עליונים היא לאמר מי יעלה לנו כו' היינו כאשר ירדה התורה מן השמים לארץ כנ"ל. והוא בחי' מדרגה הב' שבתורה שירדה למטה לברר לעה"ד טו"ר דוקא שזהו בחי' חיצוניות והנגלות לנו כו' (ונק' נובלות חש"מ כידוע ומבואר למעלה שיש בה יתרון מעלה על בחי' הפנימית והוא ה"א דאברהם שע"י מצות מילה בגשמיות כו') וזהו שא' ר"י אין משגיחין בב"ק דלא בשמים היא דהיינו לאחר שירדה מן השמים לארץ דוקא משום דירידה זאת הרי היא רק לברר לעה"ד טו"ר בכל העולמות דבי"ע והוא דוקא בהיות גלוי אור דתורה בא בבחי' דיבור העליון בי' הדברות (שהדיבור הוא בבחי' מל' דאצילות) באמרו אנכי ולא יהיה לך שזהו כללות הבירור בין טו"ר שבמצות שאז כאשר נמצא התורה למטה בדיבור העליון אינה נמצאת למעלה מבחי' הדיבור שהוא הנק' שמים העליונים וז"ש לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו כו' וד"ל:

(ג) ולהבין ביאור הדברים יש להקדים תחלה ענין א' מ"ש בפ' נצבי' אחר שאמר הנסתרות לה' כו' והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה כו' והשבות אל לבבך בכל הגוים כו' ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום כו' בכל לבבך כו' ושב ה' את שבותך כו' וקבצך מכל העמים כו' אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך כו' והביאך אל הארץ כו' וירשתה והטיבך והרבך מאבותיך כו' ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך לאהב' את ה' בכל לבבך כו'. ויש להבין בסדר פ' זו דהלא תחלה א' שאחר שיהיו בגלות ויעשו תשובה שלימה צג, דושבת עד ה' כו' יזכו לקיבוץ גליות מקצה השמים ולביאת הארץ ברוב טובה יתירה מאבותיהם וא"כ אחר כל אלה איך אמר ומל ה' את לבבך כו' לאהבה את ה' בכל לבבך כו'. למה יצטרכו אז שימול ה' את לבבם לאהבה כו' אחר שכבר עשו תשובה שלימה בהיותם בגלות וכמ"ש ושבת כו' בכל לבבך כו' ועשו מע"ט הרבה עד שזכו לקיבוץ גליות וימות המשיח ויהיה בהם כל טוב העליון שלא הי' כזה איך יתכן שעדיין יצטרכו למול לבבם הערל שיוכלו לאהוב את ה' כו'. אך הענין הוא שיש במילה ב' מדריגות א' מילה שהיא מלמטה למעלה דוקא כמו ומלתם את ערלת לבבכם שאתם תמולו כו' והב' מילה שהיא מלמעלה למטה דוקא והוא מה שא' ומל ה' את לבבך כו' דמה שימול ה' את לבבך זהו מלמעלה למטה דוקא והוא לאחר שנימול מצד עצמו במילה שמלמטה למעלה כו' וזהו ענין תשובה תתאה ותשובה עילאה בכלל שאין תש"ע כ"א אחרי תש"ת דוקא והוא מ"ש תחלה והיה כי יבאו עליך כו' הברכה והקללה שהוא ע"י הטו"ר ויתבררו ביסורי הגלות דתיסרך רעתך כו' (ירמיה ב, יט) אז והשבות אל לבבך כו' ושבת עד ה' אלקיך כו' שהוא בחי' תש"ת בלב נשבר ונדכה להסיר הטמטום הקשה שבלב שלא יהיה לבו כלב האבן בקשיות לילך בשרירות לב רק רע כל היום וע"י הכנעה עצומה בלב נשבר הוסר ונשבר הקושי הזה ונעשה לבו רך וטוב שהוא ההתעוררות הטוב שבלבו לילך אחר ה' ותורתו ומצוותיו ולידבק בו באמת וזהו ומלתם את ערלת לבבכם כמ"ש כי כל הגוים ערלים וכל ישראל ערלי לב (שם ט, כה) דכמו שעיקר ההבדלה בגשמיות בין ישראל לאחרים הוא באות ברית קודש שהוסר הערלה הגשמיות ואינו נק' ערל בגשמיות כך צריך להיות הבדלה זו עצמה ברוחניו' הנפש והוא בערלת הלב שנק' ערלי לב להסיר הערלה הדבוקה על הלב ומכסה ומסתיר על בחי' הפנימית הטוב שבה לגמרי והוא ענין הטמטום הקשה שבלב שקשה כאבן ממש ולע"ל נאמר והסירותי את לב האבן מבשרכ' ונתתי לכם לב בשר כו' (יחזקאל לו, כו) ועכשיו צריך האדם להסיר בעצמו לב האבן הזה להיות רך לפני ה' שהוא לב בשר הרך והוא ע"י תשובה בקירת ועומק הלב בלב נשבר מאד כנ"ל במרירות ושפלות והכנעה עצומה על רוע לב ופירודו העצום מה' אחד ובזה הוסר ערלת הלב הקשה הנ"ל ונגלה בלב בחי' התעוררות הטוב לילך אחר ה' בכל לבבו כו' בתו"מ בבירור הרע מן הטוב שהן שס"ה ל"ת ורמ"ח מ"ע וז"ש ושבת כו' ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום ושב ה' כו' בקיבוץ גליות (שיהיו כנ"י קומה שלימה בבחי' אדם אדמה לעליון ולא בפיזור בד' רוחות כו' שהוא כמו התחלקו' האברי' בפיזור ופירוד כו') והטיבך כו' פי' אחר שימולו א"ע בתשובה שלימה כנ"ל ובמע"ט דתו"מ להבדיל בין טו"ר בסו"מ וע"ט ויזכו לקיבוץ גליות אז אתעדל"ת זאת יעורר אתעדל"ע להיות מילה הב' שהיא מלמעלה למטה דוקא והוא מ"ש ומל ה' את לבבך כו'. אחר המילה דבזמן הגלות דומלתם את כו' בתשובה ומע"ט שאתם תמולו ואז ימול ה' את לבבך כו' שהוא ענין ובחי' צד, אבירור אחר בירור שאחר שנבררו כנ"י במילה שבזמן הגלות בתשובה ומע"ט יבאו לבירור השני הפנימי דמילה עליונה שימול ה' את לבבך כו' (וזהו ענין גדולה מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות שלמעלה מברית דתו"מ וע"כ ר"ת דמי יעלה לנו כו' מילה מ"ל י"ה שימול ה' כו' מלמעלה למטה כנ"ל כו'. וס"ת הוי"ה שהיא מילה שע"י תו"מ מלמטה למעלה כו' וכמשי"ת ב"ה וד"ל):

(ד) ולהבין זה הנה תחילה יש להבין שרש ענין המילה בגשמיות ודוגמתה יובן במילה הרוחנית שבערלת הלב הנ"ל. דהנה עיקר ענין המילה הוא להבדיל ולהפריש הערלה החיצונית מן בחי' הפנימיות שביסוד שאז נק' אות ברית קדש וכמו שאו' ועל בריתך שחתמת בבשרנו וכן או' וצאצאיו חתם באות ברית קדש וכמ"ש לאברהם זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כו' ונמלתם את כו' והי' לאות ברית ביני וביניכם. והנה ענין אות הברית הזה הוא כאשר הוסר' הערלה החיצוניות ויתגלה בחי' הפנימית ולא יכסה הערלה החיצוני' על הפנימית כו' זאת אות הברית ביני וביניכם כו' שזהו עיקר ההבדלה בין ישראל לעמים שאו' בהבדלה המבדיל בין קדש לחול ובין אור לחושך ובין ישראל לעמים כו'. ושרש ענין הזה אינו רק ענין ההבדלה וההפרשה בין הטוב ובין הרע להבדיל ולהפריש הרע מן הטוב לבלתי יתערב וידבק בו כלל וכלל שזהו הבדלת החיצוניות מן הפנימיות כנ"ל. והטעם הוא כי בבחי' יסוד הוא בבחי' ההשפעה העליונה וכאשר הערלה דבוקה בבשר יומשך השפע גם לחלק הרע שבערלה ושניהם מקבלים יחד ולא עוד אלא שיכסה הרע על בחי' הטוב שבפנימי' יסוד ונמצא מתערבי' יחד קבלת הטוב עם קבלת הרע בלי הפרש כלל ביניהן (כמו שהי' קודם מילה דאברהם שהי' ריבוי שפע דניצוצות דקדושה גם בע' שרים אך ע"י המילה נתקבצו כולם אל בחי' הפנימי' דוקא שז"ש כי אב המון כו'). אך כאשר הוסר הערלה לגמרי ונגלה רק בחי' הפנימית ע"י הפריעה דוק' (דמל ולא פרע כאלו לא מל) (שבת פי"ט) אז הקבלת השפע הוא בא רק בפנימית הטוב שמקבל מבחי' פנימית יסוד העליון דאור זרוע לצ"ע כו' בלי שום תערובת קבלת רע כלל כו' (דאעפ"י שאין רע יורד מלמעלה רק טוב ואיך יהיה קבלת הרע כלל מאחר שאין זה במשפיע כלל. הענין הוא כידוע דבכל שפע דמשפיע יש פנימיות וחיצוניות עכ"פ ובתערובות (כמ"ד שיש בו פסולת כו') ובהגיע למקבל יפרד חלק החיצוניות מן הפנימיות בערלה הדבוקה שמקבל החיצוניות ויהיה לרע ממש דכל התהוות חלק הרע בא רק מצד המקבל שמקבל החיצוניות ושמרים כו' (ודוגמא לדבר השליא שנעשה מן פסולת הדמים שבולד שבא מפסולת מ"ד ומ"ן כו') וע"ד שאמרו (אבות פ"א, יא) חכמים הזהרו בדבריכם (שיהיה נקי מכל סיג) שלא ישתו התלמידים הבאים אחריכם מים הרעים ממש להפוך מטוב לרע ומאמת לשקר כו'. וכד' מדות בתלמידים א' קולט את השמרים כו'. וכה"ג יובן בחיצוניות השפע עליונה שנמשך לע' שרים דנוגה וד"ל):

צד, ב(ה) וזהו ענין המילה שמלמטה למעלה כמ"ש ומלתם את ערלת לבבכם שהוא ע"י תשובה אמיתית ומע"ט דתו"מ כי כמו שהטעם הוא בהבדלת הערלה הגשמית כנ"ל כך הוא ממש בענין מילה ברוחניות בהבדל' הערלה שבלב הנ"ל שישראל נק' ערלי לב וצריך להסיר לערלת הלב שלא תקבל היא עם בחי' הטוב יחד ויכסה על הפנימית ויהופך מטוב לרע כו'. וכמו שאנו רואים בחוש שבכל אדם שמתפעל בהתפעלות אלקות בתפלה בנפשו מחמת התעוררות המשפיע שנמשך מלמעלה לכלל התעוררות בנפשו באוי"ר שמצד השכל והשגה אלקית ביגיעת המוח והלב כידוע והנה מיד שמתפעל באהבה בלב בחלל הימיני ששם משכן הניצוץ האלקי שבודאי אהבה אמתית היא שהיא בניצוץ האלקי מצד בחי' הארה האלקית כידוע אבל גם נפשו הטבעית שבלב בשר בחלל השמאלי תתפעל גם היא לפי שעה כו'. ובו ערלת הלב דבוקה שמקבל בחי' החיצוניות ופסולת שאינה מצד אלקות כלל רק לגרמי' וישות וגסות בלבד וזהו עיקר ענין התערובות טו"ר אמת ושקר יחד וכמ"ש במ"א ע"פ לא יחפוץ כו' כ"א בהתגלות לבו (משלי יח, ב) ואז מיד אחר התפלה מתגברת האהבה רעה שבנה"ט למשוך אחר תאות הבהמיות ונהפך גם הטוב דאהבה האלקית ונבלע באהבה הרעה כפרות הרעות שבלעו את הטובות כו'. וזהו מצד שלימות הערלה שבלב שלא הוסרה כלל וכלל כי לא נשבר לבו בתשובה אמיתית מעולם ולבו קשה כאבן ובעודנו בקשיו ושלימות שלו יבא גם הוא להתפעל בהתפעלות אלקות עם בחי' הטוב דאהבה האלקית שבפנימית הלב ע"כ מתערב טו"ר ויכסה הרע על הטוב כו'. ולזה צריך להסיר ערלת הלב בלב נשבר לגמרי כמ"ש (דברים י, טז) ומלתם כו' שאז נפרד הרע מן הטוב לגמרי שהיא אהבה הרעה שבנה"ט מן הטוב שבנה"א עד שהשפע עליונה בנה"א מקבל ועולה רק בחי' הטוב ופנימי' שבה בלי תערובת זר כלל וכמ"ש מי יעלה בהר ה' נקי כפים ובר לבב (תהלים כד, ג-ה) (דוקא) אשר לא נשא לשוא נפשו ורצונו כלל הוא ישא ברכה בבחי' הפנימי' כו' וד"ל ואז גם בבחי' מעשה הטוב דמצות ובסור מרע כל היום יהי' ג"כ בתכלית הכשרון לב בתמימות העבודה בלי שום תערובת זרה כלל רק לעשות רצון קונו לבד כו'. וזהו ענין המילה שבזמן הגלות ע"י תשובה ומע"ט לבער הרע להבדילו מצד העבודה השלימה בבחי' בר לבב הנ"ל בתפילה שהוא ע"י התשובה מן המיצר שמשבר את הערלה והן בירור דיסורי הגלות כו' וכמ"ש ובקשתם משם (דוקא) את ה' כו' ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך כו' (דברים ד, כט) וע"י תו"מ לבער הרע בסו"מ וע"ט שזהו בירור הראשון מלמטה למעלה שא' ע"ז ומלתם דוקא שאתם תמולו בעצמכם כו' שהוא להבדיל הפסולת הרע מן הטוב והשקר מן האמת כו'. והוא ענין בירור דרפ"ח ניצוצין מעה"ד טו"ר שזה תלוי במעשה התחתונים דוקא וד"ל:

(ו) אך הנה אחר הבירור הזה דומלתם את ערלת לבבכם מלמטה למעלה דוקא כנ"ל. שהוא ע"י הבדלת הרע מן הטוב בתכלית בתשובה שלימה ובמע"ט דתו"מ צד, גלהבדיל בין טמא לטהור כו' בעבודה השלימה בסו"מ וע"ט וע"י בירור וצירוף ביסורי הגליות שיסורי' ממרקי' כו' (ברכות דף ה, א) ויהיה אח"כ קיבוץ גליות כמ"ש אם יהיה נדחך כו' והטיבך והרבך מאבותיך אז ומל ה' את לבבך לאהבה את ה' כו'. וזה פלא גדול למה יצטרכו אז למילה זאת שימול ה' את לבבם אחר שאין ערלה בלב כלל וכלל כו'. אך הענין הוא דאחר אתעדל"ת דכנ"י בתשובה תתאה בלב נשבר ונדכא בתשובה שלימה עד שנברר הרע מן הלב ונקי מכל סיג ונק' בר לבב וגם ע"י הבדלה דתו"מ כנ"ל. אז נתעורר אתעדל"ע דהיינו שישוב ה' אלינו מלמעלה למטה כמו ישוב ירחמנו (מיכה ז, יט) וא' בזוהר ישוב מאן אתר מההוא עתיקא סתימאה כו'. והוא שיאיר מבחי' פנימית המוחין דע"ס מי"ג מדות הרחמים בפנימית יסוד דע"י שנק' צ"ע בבחי' פנימיות שבו בלי העלם ולבוש כלל וזהו שנק' למעלה תשובה עילאה שאחר תש"ת הנ"ל דוקא וד"ל והוא ענין המילה שמלמעל' למטה (שבבחי' פנימית יסוד דע"י וא"א ששרשו ביסוד דא"ק כו' כמ"ש במ"א ע"פ למנצח על השמיני' כו') (תהלים יב, א) שא' ומל ה' את לבבך כו'. אחר שכבר נימול מצד העבוד' דתו"מ ותש"ת הנ"ל. וע"ז ארז"ל גדולה מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות שהן י"ג מדה"ר הגדולים שמתגלים בבחי' הפנימית דע"י מבחי' רדכ"ר שבמצחא כו' ונק' מילה גדולה כמ"ש גדולה מילה שנכרתו עליה כו' והטעם הוא כי עיקר ענין המילה בכללותה הוא ענין כריתת ברית לבד כמ"ש לאברהם והקימותי את בריתי ביני וביניך ובין זרעך אחריך כו'. וא' זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכ' כו' המול לכם כל זכר כו' ונמלתם כו' והיה לאות ברית ביני וביניכם כו' כידוע. אך בענין הכריתות ברית יש ב' מדרגות א' כמו ב' או"נ שיעשו ביניהם כריתות ברית שזהו מצד שהגם שהן או"נ יוכלו להפרד זה מזה במשך זמן רב שתשכח האהבה מן הלב או מצד איזה סיבה שיפרידו ביניהן דברי נרגן כו' (משלי כו, כב) לפי שבעצם הן נפרדים זה מזה ואהבתם ניקנית אצלם בדרך בחי' תשוקה והמשכה מן המוח ולב כמים כו'. וכמ"ש כמים הפל"פ כו' כן לב האדם לאדם (שם כז, יט) ומצד ריחוק ופירוד שלהם יש בזה הפסק וביטול לפרקים כמו כשבטל דבר בטלה האהבה אם האהבה תלויה בדבר כו' (אבות פ"ה, טז) וכמו כן כריתות ברית מגבוה לנמוך כמו מלך ושר לעני ושפל שאין ערך ביניהם כלל אך הכריתות ברית שלהם מכריח לגבוה להשפיל א"ע תמיד להדבק בנמוך כו' שאין זה מצד עצם האהבה כלל שאין להם ערך זע"ז כלל. והמדרגה הב' היא כריתות ברית בב' או"נ בנפשותם ממש כאהבת דוד ויהונתן שאהבת נפשו אהבו שלא יפרדו לעולם וכן אהבה עצמית דאב לבן וכה"ג שזהו כאהבת אדם לעצמו ממש שלא יתכן בזה ענין אהבה בתשוקה והמשכת הלב כלל וא"כ ענין הכריתות ברית בהם הוא בבחי' עצמיות שהוא בחי' התקשרות האמיתית בעצמיו' נפשם שהן לאחדים כנפש א' ממש ואין ענין הכריתות ברית בהם רק להיות להם לאות וזכרון הברית העצמי הזה ע"כ צריך להיות אות הברית הזה המורה על בחי' התקשרות העצמיות צד, דדוקא ולא בשביל שלא יפרדו שא"א להם להפרד כלל לעולם וד"ל:

(ז) והנה הדוגמא מכל זה יובן בדרך כלל למעלה בכנ"י עם הקב"ה שיש ב' מיני כריתות ברית. א' הברית הפנימי והעצמי שכרת עם א"א ע"ה ע"י המילה כנ"ל. והב' כריתות ברית שכרת משה עם ישראל ע"י התו"מ והוא ברית דתורה שנכרתו עליה ג' בריתות לבד אבל ברית דמילה נכרתו עליה י"ג בריתות כנ"ל. וע"כ צריך להזכיר בבהמ"ז ברית קודם לתורה כמ"ש ועל בריתך שחתמת בבשרנו ואח"כ ועל תורתך שלמדתנו כנ"ל וד"ל. ואעפ"י שגם בברית דתורה יש ג"כ ענין מילה שז"ש ומלתם את ערלת לבבכם שזהו ע"י הבדלה דטו"ר שע"י מצות ותשובה. הענין הוא עד"מ בשני בנ"א האהובים שכורתים ברית לבל יפרדו כו' שאהבתם נעשית ע"י הרכבה בדבר מה בשכל ומדו' שיכול להפרד ע"כ כורתי' ברית כו'. וכך הוא בענין ברית דתו"מ דכנ"י שניתן להם בבחי' ברית שלא יפרדו לעולם מאלקי' חיים והוא בג' מדרגות דמוח ולב ומעשה בבחי' אדם דהיינו בג' מדרגות דתורה ומצות שיתקשרו בחכ' שבתורה שנק' תורת האדם ובמדות שבה והוא ע"י אוי"ר שנוגע למעשה והמעשה עיקר ע"י קיום המצות בפ"מ שהוא העיקר להקים את דברי הברית דתורה כו'. שעי"ז נמשך ג"כ אא"ס אליהם בהתקשרות דג' מדריגות האלה שלמעלה בשורש התו"מ שהן מוחין ומדות ומעשה שהן כללות ע"ס דאדם דאצי' וז"ש כמים הפנים לפנים בהעלאת מ"ן דתורה ומצות דישראל כן לב האדם העליון לאדם דכנ"י באהבה וחסד כו' וכמו והיה אם שמוע תשמעו כו' ונתתי מטר כו' וכן אם בחוקתי תלכו כו'. שבזה יש ברית והתקשרות דכנ"י בהקב"ה וכמאמר ג' קשרים הן ישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקודב"ה כו'. ולכך נכרתו ג' בריתות נגד חב"ד חג"ת נה"י בכלל ובפרט כו'. וז"ש לעברך בברית ה' אלקיך דוקא שזהו ע"י תו"מ דוקא (שכללותם הוא בחי' נר"נ דאדם ע"י תו"מ שנק' תורת האדם ורמ"ח מ"ע שהן רמ"ח אברים דמלכא כידוע) אבל ענין הברית דמילה הוא בחי' כריתת ברית העצמות כמו בב' אוהבי נפש בנפשותם הנ"ל וכאב עם הבן שא"א שיפרדו לעולם משום שנפשם א' הוא ממש ואין אות הברית הזאת רק הוראה על התקשרות העצמית לבד כנ"ל. וכך הוא בכנ"י ובכל א' בפרט בבחי' יחידה שבנפשו שההתקשרות הוא שם בעצמות הנפש ממש שבלתי מורכב בדבר מה כלל רק רצון עצמי ופשוט שלמעלה מן הטעם ודעת וגם למעלה מבחי' החכ' שבתורה ומצות (כמו בע"ת אמיתית כתשובה דראב"ד כו' (ע"ז פ"ק) שעולה ומתקשר למעלה מצד העצמיות לבד שזהו בחי' ומדרגה דמשיח שיגאלו ע"י תשובה שלמעלה מן הברית דתו"מ כו'. ומזה יהיה העוה"ב שנא' (שמות כא, ב) ובשביעית יצא לחפשי חנם חנם בלא מצות כמ"ש במ"א) שאין בזה הפסק וביטול לעול' רק הכריתות ברית הוא על בחי' הפנימיות ועצמיות דהתקשרות הזאת וזהו אות הברית דמילה שא' לאברהם זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכ' (ממש) המול לכם כל זכר כו'. שמורה על פנימית ועצמיות כמו ההתקשרות דאב לבן צה, אשנבדל מכל חיצוניות זולתו שהוא למעלה הרבה מג' בריתות דתו"מ שהן רק בבחי' נר"נ דאדם כנ"ל. שיש בזה הפסק וביטול כמו אם בחוקותי כו'. ואם לאו תופר הברי' הזה להתהפך מאהבה לשנאה להמשיך להם קללה כו'. וכן בסיבת הריחוק זה מזה משך זמן רב בגלות שנשכח הברית שבגלות נאמ' (ישעי' נ, א) ובפשעיכם שולחה אמכם דאתתא אתתרכ' מבעלה וקודב"ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא כו'. ע"כ ומצאהו רעו' רבות וצרו' כו' כי אין אלקי בקרבו כו' (דברים לא, יז) וכה"ג אבל ברית דמילה שהוא בבחי' העצמיות שלמעלה מבחי' אדם דתו"מ שנכרתו עליה י"ג בריתות שהוא בבחי' פנימיות דע"י שלמעלה גם מן הח"ס דא"א כו'. וע"ז א' ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים כו' לכלותם להפר בריתי אתם (ויקרא כו, מד) והוא מ"ש ז"ל גדולה מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות שהן י"ג מדה"ר שנמשכים מלמעלה מן החכ' והוא מבחי' רדכ"ר שלמעלה ממשפט התורה למחול ולסלוח גם לעוברי רצונו והזדונות נעשו לו כזכיות ביו"כ כידוע לפי שזהו בבחי' כריתות ברית העצמיות הנ"ל שבלתי מורכב כלל בדבר מה גם לא בתו"מ הגם שהן פנימיות רצה"ע כו' וד"ל:

(ח) וזהו ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלקיך בכל לבבך כו' למען חייך פי' למען חייך ממש שהוא חיים עצמיים שיחי' מחיי החיים דבחי' עצמות אא"ס ממש שהוא בחי' התקשרות הפנימית ועצמיות דבחי' יחידה הנ"ל שמקושרת בפנימית דעצמות אא"ס שבפנימית ג"ר דע"י שהן י"ג מדה"ר העצמיים שלמעלה מי"ג מדה"ר שנק' י"ג ת"ד כו' דכתיב (במדבר ו, כה) יאר ה' פניו אליך שמאירים גם בזמן הגלות כמו בזמן בהמ"ק ממש בשוה לפי שהן שלא ע"י התלבשות בח"ס שגבורות דע"י מלובש בח"ס וחסד דע"י בגלגלתא ואו"א מלבישים לזרועות דא"א כו'. אבל י"ג בריתות הללו הן הבאים ונמשכים מפנימית ג"ר דע"י בפנימית יסוד דע"י וזהו במילה עליונה מלמעלה למטה כמ"ש ומל ה' את לבבך כו' למען חייך העצמיים בבחי' אהבה העצמית ממש שלא יתכן בזה ענין המשכה ותשוקה כמים כלל אלא כמו אהבה עצמה ממש שהיא למעל' מברית דתו"מ שמורכב בדבר מה ברצון וחכ' ומדות כו' וד"ל. אך הנה א"א לבא בחי' מילה עליונה זו מלמעלה למטה שהוא למען חייך ממש כנ"ל כ"א בהקדים תחלה המילה מלמט' למעלה ע"י תו"מ ותשובה דוקא שזהו להבדיל הפסולת מן הפנימיות לגמרי שהוא ע"י בחי' החכמ' דוקא שהחכ' הוא המברר ומבדיל בין טו"ר אמת ושקר. כמשל התלמידי' שיושבים בפני רבם ולומדים דבר הלכה שיש בזה תערובות טו"ר אמת ושקר בלי נודע מהו האמת ומהו השקר וטעות אך ע"י העיון האמיתי שבחכ' מתברר האמ' ונבדל השקר והטעו' כמצרף לכסף שמבדיל הפסול' והסיגים לגמרי ונשאר הנקי בתכלית כך מצרף לחכמה ממש ללבן ולברר להוציא תכלית האמת ולהפריד ולהבדיל כל סיג ופסולת כו'. וכך הוא בחכ' שבתורה דבחכ' אתברירו רפ"ח ניצוצין שנפלו בק"נ כידוע צה, בשבחכ' דתורה הוא המברר בין טו"ר דעה"ד טו"ר בתכלית הבירור כמ"ש (ויקרא יא, מז) להבדיל כו'. וכך הוא בניצוץ האלקי שיש בה תערובת טו"ר ע"י שנשמתו מלובש בנה"ט שנמשכה מעה"ד טו"ר דק"נ עד שמתערב הטוב שבניצוץ כמו האהבה האלקית באהבה הטבעית דנה"ט בחום הטבעי שיש בה אהבה זרה ונכרי' בתאוות רעות כבהמה כו' וע"י בחי' החכמ' שבניצוץ האלקי מתברר בחי' הטוב שבניצוץ האלקי ועולה ונדבק למעלה בה' אחד במס"נ כמ"ש (תהלים כה, א) אליך ה' נפשי אשא בלי שום תערובות זר כלל שנק' (שם כד, ד) בר לבב כו' וכמו שא' בחנתנו א' צרפתנו כצרף כסף (שם סו, יא) בלי תערובת סיג כלל ונק' לב טהור כמ"ש (שם נא, יב) לב טהור ברא לי כו'. עד שממילא עי"ז הבירור האמיתי בלב ימצא בירור כזה גם בבחי' המעשה בתו"מ וצדקה ובסור מרע כל היום ג"כ בתכלי' הכשרון והזדככו' בתמימות שלימה בלתי שום תערובות כוונה זרה כלל רק לה' לבדו וא"ל לא יעלה לרצון לפני ה' כלל כי לא יגורך רע כתיב וז"ש ומלתם את ערלת לבבכם כנ"ל. שזהו ענין בירור תערובת הרע שבנוגה שנפלו שם רפ"ח כו'. וכאשר כבר מתברר מעה"ד טו"ר כל בחי' הטוב למטה אז גם למעלה בבחי' חכ' דמל' דאצילות מתברר כל הרפ"ח כו' מכל ימי הגלו' אז נעשה קיבוץ גליות כו' וכתי' אז (זכרי' יג, ב) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ וכן (ישעי' כה, ח) בלע המות כו' וגם בכנ"י נפרד הרע מן הטוב לגמרי עד שלא יהיה לכנ"י רק לב אחד לאביו שבשמים כו' ולזה א' והטיבך והרבך מאבותיך וכמו"כ למעלה במל' דאצילות יהיה תכלית הבירור מרפ"ח כו' אז נאמר ומל ה' את לבבך כו' בחי' מילה עליונה הנ"ל שבאה מלמעלה למטה שזהו שנק' בירור אחר בירור דהיינו לאחר שכבר הוברר ע"י בירור דחכ' דתו"מ בתכלית ההבדלה דטו"ר כנ"ל. ויהי' כולו נקי בלי סיג כלל אזי ראוי שיומשך על זה מבחי' אור הפנימית ועצמות שנמשך בבחי' פנימית יסוד דע"י (שזהו כמו העלאת מ"ן דנוק' כשמתברר היטב ונבדל כל הפסולת אז מתברר בירור שני להכלל בבחי' מ"ד דדכורא שהוא בירור שני כענין נשמות ומלאכי' שעולין מדי חודש ושבת להשתחוות לפני ה' בביטול העצמות ממש שנבדל מכל בחי' יש ובא לכלל בחי' אין ומה בתכלית בהשתחוואה זאת אזי בא לידי בירור שני שהוא לאשתאבא בגופא דמלכא ממש כענין מיכאל מקריב נשמות ע"ג המזבח כו' כידוע. וכך יהיה בירור שני שהוא בירור העליון לברר למ"ה שכבר נברר בבחי' ב"ן דנוק' והוא מבחי' פנימית יסוד דע"י שע"ז אמר במשיח (שם נב, יג) ישכיל עבדי ירום ונשא כו' שזהו מבחי' פנימית ג"ר דע"י שלא בא' ע"י התלבשות בחיצוניות דע"י וא"א באו"א כו' והן י"ג מדה"ר העצמיים הנ"ל שאינן באים ע"י א"א ואו"א כו') שיכולי' להאיר גם בגלות כמו בבהמ"ק כנ"ל. וזהו ומל ה' את לבבך כו'. שע"ז א' גדולה מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות דוקא דאע"פ שי"ג מדה"ר כבר יש בכל יוה"כ לנשמות בגופים זהו הבא ע"י התלבשות בחיצוניות דמדות דע"י בא"א ואו"א כנ"ל. אבל בבחי' מילה עליונה שהוא ענין כריתות ברית צה, גהעצמיות שלמעלה הבא' אחר ברית דתורה דוקא עי"ז נעשה ונמשך י"ג מדה"ר העצמיים שזהו בחי' הארות הפנימיות והעצמיות דא"ס ממש כאב הכורת ברית עם בנו או ב' או"נ בנפשותם כנ"ל. משא"כ עכשיו אין חיבור המאציל עם הנאצלים ע"י י"ג תיקונים רק בדרך הכרח כמלך שכורת ברית עם עבד שהוא הגבוה עם הנמוך שמשפיל א"ע ולא מצד עצמותו שאין ערך ביניהם כלל כך אין ערך כלל לנאצלים לגבי עצמות המאציל רק שמתצמצם א"ע להאיר בהם ע"י כריתות ברית שזהו רק דרך התלבשות לבד ואין זה מעצמות המאציל ממש כו'. אבל י"ג בריתות דמילה עליונה הן י"ג מדה"ר העצמיות (לחיי הנשמות) שהן באים מבחי' פנימיות ועצמות ממש שלא ע"י הלבשה כלל וזהו ומל ה' את לבבך כו' למען חייך ממש חיי הנשמות בשרשן בעצמיות ממש שישראל עלו במח' וע"ז נכרתו י"ג בריתות בפנימית יסוד כו' כנ"ל וד"ל:

(ט) וזהו בעצם היום הזה נמול אברהם כו'. פי' נימול בבחי' מילה העליונה הנ"ל שיהיה לע"ל שנא' ומל ה' כו'. שהוא בבחי' פנימית יסוד דע"י שלמעל' מהתלבשות באו"א כו' והוא ר"ת דמי יעלה לנו כו' שהוא בירור השני שאחר בירור הראשון דע"י תו"מ ותש"ת שהוא ס"ת דמי יעלה כו' כנ"ל. אך הנה תחלה יש להבין מהו ענין המילה הזאת דומל ה' כו' אחרי שיהי' קיבוץ גליו' והטיבך והרבך מאבותיך שהוא ימות המשיח כו' שיהיה לבנ"י רק לב אחד לאביהם שבשמים נקי מכל סיג בתכלית וכמ"ש ואת רוח הטומאה כו' כנ"ל. א"כ איך יתכן לשון מילה בזה שכבר הוברר והוסר כל ערלה וכל סיג דק שבדקות ואיך נק' בשם בירור שני מה צריך בירור בזה וענין מילה לא יתכן כ"א בבחי' הבדלה והפרשה עכ"פ שימול ויכרות דבר מה להבדיל ממנו החיצוניות ויגלה בחי' הפנימיות כנ"ל. והרי לאחר שנברר הכל בתכלית הרי הכל בחי' פנימית לבד ואין שם בחי' חיצוניות כלל וכ"ש שאין שם פסולת וסיג כלל כו' ואיך א' אחרי והטיבך כו' ומל ה' את לבבך כו' ומכ"ש לפי המבואר למעלה במילה עליונה זו שהוא למען חייך העצמיים שהוא בבחי' התקשרות העצמיות דבחי' יחידה כו' איך שייך שם ענין מילה כלל כו'. והנה יש להקדי' לזה ענין א' והוא בבחי' ה' מדרגות נרנח"י שבאדם דנר"נ הוא הבא בציור אדם במוח ולב ומעשה כנ"ל. וחיה יחידה הן בחי' ב' מקיפי' כו'. וביאור ענין ב' מקיפי' הללו ידוע במ"ש (תהלים לט, ז) אך בצלם יתהלך איש שהן למ"ד ומ"ם דצלם והוא מקיף דחיה ומקיף דיחידה וההפרש ביניהם הוא שמקיף דחיה הוא המקיף לנר"נ שבגוף לפעול בהן שינוי או התעוררות כמו הרצון שבהעלם שלמעלה מן הטעם ובא לגילוי לעורר את השכל והלב ומוד"מ כו' וכהתעוררות תשובה פתאום בלב נשבר כו' וכמ"ש (ישעי' לב, טו) עד יערה עלינו רוח ממרום שזהו רוח המקיף וכן בענין האהב' שיתעורר לאהבה בלתי שום הכנה לפי שבאה מן ההעלם דמקיף וכן ביראה ופחד שיתעורר פתאום לירא ולפחוד מאלקי' בלתי הכנה כלל משום דהמקיף הזה מאיר בנר"נ במוח ולב גם במעשה וראי' צה, דמדניאל וחביריו שאעפ"י שחבריו לא ראו כלום מזלייהו חזי (מגלה ג, א) ונפלה עליהם חרדה גדולה הרי פעל חרדה מורגשת בגוף מן ההעלם דמזלייהו חזי כו' וד"ל (וכענין לב יודע מרת נפשו (משלי יד, י) שהיא בהעלם ומרגיש בלב פתאום כו' וכה"ג) וכך הוא בבחי' התענוג שבהעלם בנפש שיבא לידי גלוי בנר"נ וכלים שלהם במורגש כמו בשור' טובה שא' (שם טו, ל) שמוע' טובה תדשן עצם וכמעשה דאספסיינוס (גיטין נו, ב) הרי התענוג הרוחני שבנפש בא לידי הגשמה ובמורגש במוח ולב עד שתדשן עצם הגשמי לעשות בו התפשטות בתוס' שמנונית ושיקוי של עצמות שנק' דשן כמו חלב ודשן תשבע נפשי שתענוג האלקי שבנשמה הי' אצלו כמו חלב ודשן שמדשן הבשר והעצמות כך תשבע נפשו בעונג האלקי במורגש ובהגשמה כחלב ודשן כמו ישבעו ויתענגו כו' וכמו כל התענוגים הגשמיים כמעדני מאכלים שמוסיף התפשטות בבשר ועצמות כמו שמנת עבית כשית (דברים לב, טו) והוא בחלב שמדשן העצם ובדם ובשר לעדן את הבשר כו' וכך כל תענוגים הרוחני' יותר כשחוק וטיול וכבוד וגדולה ועושר וכל חמדת עוה"ז כו'. וכל זה הוא שבא מן ההעלם שבנפש לבא במורגש עד גם התענוג שבשכל ורצון בדבר מה שהעיקר הוא התענוג המורגש בו ונק' כל זה בחי' עונג המורגש אבל בחי' מקיף דיחידה שהוא מ"ם דצלם הוא הבלתי מאיר ובא בנר"נ דאדם במוח ולב כלל ונק' מקיף למקיף דחי' כנ"ל כידוע והוא בחי' עצמות הנפש ממש שגם בחי' התענוג והרצון שבה הוא רק בבחי' תענוג ורצון הנעלם בבחי' עצמותה ומהותה ממש ונק' תענוג ורצון עצמי ופשוט בבחי' עצמיות הנפש ממש שאין ערך כלל לרצון ותענוג הבא בנר"נ שבגוף הנ"ל אליו כלל מאחר דמה שנמשך איזה הארה דתענוג ורצון בנר"נ היינו רק ממקיף דחי' הנ"ל והוא מה שהנפש נתמלאה תענוג בעצמה עדיין משמועה טובה כמו ותחי רוח יעקב (בראשית מה, כז) בעצם משמועה טובה דיוסף וכן בשרה מיצחק וכה"ג באהבה בתענוגים ישנה בהעלם עצמות התענוג שבנפש רק שלא תוכל לבא במורגש שלא יכילנו המוח והלב כלל ולזאת לא יבא בחי' התפשטות מתענוג זה העצמי בגוף כלל רק בנפש עצמה. וראי' לזה מהיפוכו שהוא הצער שנק' מורגש בגוף לנגד עונג המורגש הנ"ל שכל צער ויסורים הוא רק היפוך העונג כו' יש ג"כ צער בנפש עצמו ממש מבשורה רעה מאד שנוגע לעצמות נפשו ממש וכמו בחנה שא' (ש"א א, י) והיא מרת נפש ממש כו' רק שאינו בא במורגש במוח ולב רק בהעלם גדול לפרקים (כמו לב יודע מרת נפשו ממש אך הוא רק בהעל' ולא במורגש ממש דלא כדלעיל):

(י) והנה אחר הקדמה זאת יובן ג"כ בענין המקיפין דחי' יחידה הנ"ל בנשמה האלקי'. ומזה יובן ג"כ למעלה בבחי' מקיפי' הללו דנר"נ דאדם העליון דאצילות כו' להיות שיש ב' מדרגות בתענוג ורצון שבנשמה בהתענגה על ה' א' תענוג ורצון המורגש בלב ומוח אעפ"י שהוא למעלה מן ההשגה והטעם כו' כמו לבי ובשרי ירננו כו' (תהלים פד, ג) וכן מ"ש (שם) כמו חלב ודשן תשבע נפשי ושפתי רננות יהלל צו, אפי דהכוונה הוא דשפתי רננות שבפיו שבא בשיר פשוט בלב בתענוג מורגש מאד כמו תענוג המורגש הבא מחלב ודשן שתשבע נפשו ממש כענין ישבעו ויתענגו במורגש בלב בשר וחלב ודם כו' וכידוע בענין תפלת השבת שע"ז א' אז תתענג על ה' כו' (ישעי' נח, יד) שנק' שיר אל שהוא מה שהנשמה תשיר שיר אל ממש וכמ"ש כל הנשמה תהלל יה כו' והוא מקיף דחי' שבא לנר"נ להתענג גם במוח ומדות ומוד"מ כנ"ל בשמועה טובה הנ"ל ובמרירות היפוכו כו' והמדריגה הב' הוא בחי' מקיף דיחידה שהוא התענוג העצמי בבחי' התקשרות עצמות הנ"ל מצד פנימיות ועצמיות הנשמה כמו שהיא דבוקה וקשורה למעלה ממש כמו רשב"י שא' בחד קטירא אתקטרנא בי' אחידא בי' להיטא כו' וכה"ג בכל נשמות שבבחי' אצילות ממש שהן בתמידות ההתקשרות למעלה ולא למטה כלל שאין התפעלות התענוג שבנשמה בנר"נ במורגש ערך לזה כלל כנ"ל (כמ"ש במ"א שזהו ענין עדן סתימאה שלמעלה הרבה מתענוג הנשמות שבג"ע מזיו דמל' דאצילות והוא שעולים ומשתחוים ומתבטלים שם בכל חדש ושבת (והוא הבירור השני לאשתאבא בגופא דמלכא כו' כמשי"ת) וזהו אה"ר דכל מאדך שהוא אה"ר בתענוגי' שבעצמות הנשמה ממש בבחי' התענוג הנעלם דיחידה שלא יוכל לבא במורגש כ"א לפרקים (כמו בשבת כמשי"ת) כמו במס"נ בפ"מ ולעוה"ב כו' לפי שלא יכילנו כלי הנר"נ כלל כנ"ל וע"כ אין לנר"נ דאדם חיבור וקשר עם מקיף זה דיחידה כלל כ"א בהעלם גדול מרחוק כו' (וע"כ א' (תהלי' כב, כא) מיד כלב יחידתי שאין מקום לחיצונים כלל וכלל בבחי' יחידה הנ"ל ולזה א' בזוהר ונפש כי תחטא (ויקרא ה, א) תווהא הוא כו' ושם אמר כולך יפה רעייתי כו' (ש"ה ד, ז) כמ"ש במ"א) אבל מבחי' התענוג והרצון האלקי הבא במורגש בנר"נ וכלים שלהם אעפ"י שהוא בתכלית האמת מצד הנשמה שתהלל יה בשיר פשוט כמ"ש לבי ובשרי כו' ושפתי רננות כו' באה"ר בתענוגים וכמו נכספה וגם כלתה נפשי כו' (תהלים פד, ג) וכן צמאה לך נפשי כמה לך בשרי כו' וכשיר אל דשבת הנ"ל מ"מ יש בזה אחיזה וקשר גם לגוף להתפעל בתענוג במורגש בלב בשר כמ"ש לבי ובשרי כמה לך בשרי כו' שזהו בחי' החיצוניות דתענוג האלקי הרוחני שבנשמה שמורכב בעונג הגופני והיו לאחדי' ממש ע"כ יוכל להיות שיסתעף מזה העונג המורגש ליפול בתענוגים גשמיים המגשמים ממש ומרחיבים לב האדם לבא בבחי' פירוד מאלקו' והגם שאינו נוטה אחרי הרע כלל וכלל כי לבבו שלם ונקי מכל סיג ע"י בחי' הבירור הראשון דחכמ' שבנפש בעבודה שבלב ומוח וע"י תו"מ כנ"ל אך מחמת סיבת ריבוי הטוב בגשמיות התענוגים יכול ליפול מטוב לבבו כמו שא' (דברי' ח, יב-יד) ובתים טובי' תבנה כו' וכסף וזהב כו' ורם לבבך כו' וכתענוגי' גשמיי' שקפחו י' השבטי' (שבת קמז, ב) וכמו שמנת כו' וישמן ויבעט וכה"ג וכל זה מפני שאה"ר בתענוגים האלקי' שבא במורגש יבא בהגשמה בגוף ואין לו בירור ותיקון שיבדל מזה כל פסולת תענוג הגופני המגשם ממש כו' (וכמו סעודת השבת שמותר לאכול לתאבון וע"כ או' דא היא סעודת' דע"ק כו' מטעם שעונג האלקי דנשמה בא צו, בבמורגש בנשמה וכנ"ל ולזה א' ולא פרש שבתכם עכ"ז הוא מגשם לגוף מצד התענוג הגשמי שבגוף שאינו נברר והוא מעורב טו"ר גמור מעה"ד טו"ר וכך גם שאר התענוגים הרוחניים כמו שמחה ש"מ וכתפלה בדביקו' והתלהבות התענוג האלקי בלב בשר כנ"ל הרי מתערב בו גם חלק התענוג הגופני להיות בבחי' יש וגסות גמור אע"פ שאין בו רע כלל וכלל כידוע ליודעים וד"ל:

(יא) וזהו שא' ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך לאהב' כו' למען חייך דוקא והיינו דוקא אחר שיהי' קיבוץ גליות והטיבך והרבך מאבותיך אז ומל ה' כו' שזהו בירור השני לאחר בירור הראשון כנ"ל ולא יקשה כלל איך שייך בירור השני במה שכבר הוברר מכל סיג ופסולת כנ"ל ואיך שייך לשון מילה בזה כנ"ל דהנה לפי כל הנ"ל בענין ב' מדרגות דעונג הנעלם שבעצמות הנפש ממש ועונג הבא במורגש בנר"נ שהן ב' מקיפי' דחי' יחידה כנ"ל באריכות הרי עיקר ההפרש ביניהן הוא מה שבעונג העצמי הנעלם בנפש הוא כולו פנימית וטוב וא"א שיבא ממנו הסתעפות לתענוג גשמי שבבחי' ישות וגסות כלל אבל בחי' עונג המורגש גם בהיותו בבחי' עונג האלקי הרוחני בנר"נ יבא בהגשמת תענוג הגופני להתערב בתענוג הגשמי בישות וגסות הגוף (וכמו שמפסולת תענוג האלקי שבג"ע נמשך שרש הסתעפו' דתענוגי' הגשמיים שבארץ בד' נהרות שיוצאי' חוץ לג"ע כו' כמ"ש במ"א שזהו נפיל' רפ"ח כו' שנפלו בד' נהרות כו') וא"כ יובן עכ"פ דאעפ"י שיהי' בירור הלב בתכלית מכל סיג עפ"י בירור דחכ' להבדיל הרע מן הטוב לגמרי והוא מה שיהי' לע"ל בקיבוץ גליות שרוח הטומאה יעביר מן הארץ לגמרי כנ"ל שאין ערלה בלב כלל וכלל ואמנם בהתפעלו' התענוג האלקי שבא במורגש בלב בשר יש בו פסולת התענוג האלקי שבא בהגשמ' תענוג גופני כנ"ל ואעפ"י שבתענוג הגשמי אין בו רע כלל כי יבוער לגמרי אבל גסות והגשמה יש בו וצריך להבדילו מן העונג האלקי הרוחני בתכלית שלא יתערב בו כמו שצריך להסיר ערלת הלב מן פנימיות שבו וזהו ע"י הבדלת העונג האלקי בין פנימיות שבו לחיצוניות שבו עצמו והיינו שעונג האלקי המורגש בלב בשר יהי' גם הוא בבחי' אין וביטול בתכלית כמו עונג הנעלם שבעצמות ממש אעפ"י שהוא מורגש ממש וכמו שאמר כמו חלב ודשן תשבע נפשי בעונג האלקי להיות כתענוג גשמי שמדשן הגוף כך שפתי רננות יהלל פי שהוא בחי' שיר אל דנשמה כנ"ל ואעפי"כ ה"ז בתכלית הביטול ואין האלקי בלי שום גסות גופני כלל וכלל (וכמו נפשנו חכתה לה' כחיך יטעום אוכל בטעם גשמי כך אמר טעמו וראו כו' כטעם מתיקות גשמי כו' כך בטעם החכמה כמו שהיא במקורה בטעם ותענוג הנעלם שכל חיך הטועם או' לי לי כו' וכידוע דב' מדרגות עונג הנ"ל ה"ז ג"כ בטעמי תורה א' בטעם המורגש בחכ' ובינה ומדות כו' וז"ש אני תורתך שעשעתי וכן ושעשועי את בנ"א כמו לנשמות בג"ע שנהנין בעונג מורגש מסודות ורזין דאורייתא והב' בחי' עונג וטעם הנעלם שהן בחי' שעשועי' העצמיים שבהעל' העצמי דא"ס צו, גממש נאמר בתורה ואהי' שעשועי' כו' שיתגלה לע"ל להיות במורגש וכן בכל שבת מאיר מהעלם העונג דעדן סתימאה לנשמות בג"ע בעלותם שם כנ"ל) וכן מ"ש לבי ובשרי ירננו כו' כמה לך בשרי וכה"ג הכל הוא בא בלב בשר בתכלית ההפשטה מן הגשמיות להיות שגם עונג שבלב בשר עולה יחד עם העונג האלקי בלי שום תערובת זר כלל ואז ממילא אין הסתעפות לתענוגי' גשמיו' לגשם הגוף כלל (וכמו מזון המן שנבלע באברי' וכלחם הפנים שכולו פנים בלי גשם כלל כמו בעה"ח שלמעלה מעה"ד כו' וכמו סעודת לויתן לע"ל וכלחם פנג וכה"ג יש מעין זה בהעלם גדול בסעודת השבת עד שיכול לומר דא היא סעודתא דע"ק שהוא עונג העליון שבח"ע הבא מההעלם לגילוי במורגש לפי שיש בכל שבת מיום שכולו שבת דלע"ל כו' ולכך א' ולא פרש שבתכם רק עתה שעה"ד טו"ר לא נתברר עדיין מגשם הוא לגוף כו' וד"ל):

(יב) ולפי זה הרי יובן עכ"פ שא"א להיות זה כ"א ע"י בחי' המילה עליונה הנ"ל שהוא להבדיל חיצוניות העונג האלקי מן הפנימית בתכלית ואז יכול להיות גם בלב בשר בלי שום תערובת תענוג זר כלל רק עונג אלקי ממש כמו שהוא בנשמה ממש בשוה כו' ולא יהיה אחיזה מזה העונג המורגש לחיצוני' כלל וכלל דהיינו שלא יהיה בו שום גסות גופני כלל שיוכל לבא מזה בתענוגים גשמיים לגשם ממש כו' וזהו שא' אחר והטיבך והרבך מאבותיך בגשמיות בכל טוב ועונג וכל חמדת טוב עוה"ז יותר מאבותיך בבית ראשון ואף גם ברוחניות שיבורר מהם כל סיג ופסולת רע מכל וכל שזהו בימות המשיח לאחר קיבוץ גליות אז דוקא ומל ה' את לבבך שזהו להבדיל החיצוניות מן הפנימיות דעונג העליון האלקי שבבחי' חי' דנשמה באופן שיוכל לבא בגלוי במורגש גם מבחי' פנימית התענוג הנעלם העצמיו' ממש שזהו עיקר התגלות דבחי' הפנימיות ועצמיות בבחי' פנימיות יסוד דע"י שנכרתו עליה י"ג בריתות שהוא מבחי' פנימית דג"ר דע"י כו' וע"כ לא יהיה גם בעונג מורגש בלב בשר שום תערובת זר כלל כנ"ל וז"ש למען חייך דוקא חייך העצמיים דבחי' יחידה הנ"ל שיבא מן ההעלם במורגש דוקא שהיא מעין ודוגמא של חיי העוה"ב שא' (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ממש וכתיב (הושע ו, ב) יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו ממש פי' יחיינו מיומיים זהו בימות המשיח שיגיעו לשלימות הבירורים דעה"ד טו"ר ויחיו בתענוג מורגש בחיי אור פנימי' דח"ע בסודו' וטעמי תו"מ וז"ש והטיבך והרבך מאבותיך שקיבלו התו"מ בחיצוניות (וגם מן האבות ששרשם רק במדות דחג"ת דע"י ובמשיח נא' ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד למעלה מחג"ת דאבות והוא בג"ר שנק' מאד) ויחיינו זה הוא בא מיומיים שהן תושב"כ ותשבע"פ בחי' חו"ב שנא' (משלי ח, ל) ואהיה שעשועים יום יום ונמשך התענוג הזה בצמצום בחו"ב שבתורה הנגלית לנו לברר לעה"ד ומזה נמשך כח הבירור בכל ו' אלפי שנין ולזה יחיינו בימות המשיח מיומיים שקדמו דוקא ואמנם אחר ימות המשיח יהיה העוה"ב שלמעלה מימות המשיח והוא מ"ש ביום הג' יקימנו עוד צו, דלמעלה ונחיה לפניו ממש שזהו בחי' גלוי שעשועי המלך בעצמו בחי' התענוג הנעלם בעצמות המאציל שיבא לידי מורגש שאז א"צ להבדיל בין פנימיות לחיצוניות העונג כלל משא"כ בימות המשיח דכתיב ומל ה' א' את לבבך כו' משום דבעצמות התענוג ושעשועי' אין שום חיצוניות כלל והוא בחי' פנימית הכתר דע"י שלמעלה גם מבחי' חו"ב שבו כו' וכמו בחי' יחידה העצמית באדם למטה והסימן הוא שגם העונג הבא במורגש בגופי' ממש יהיה ממש כמו העונג הנעלם הרוחני שבעצמות בלי שום הפרש כלל וכלל שז"ש ונחיה לפניו ממש שהוא מעדן עילאה סתימאה שיבא בגופי' קדושי' שיחיו בתחה"מ שיהיו כלי ממש לאור העצמו' הזה משא"כ בימות המשיח שיהיה גופים גשמיים מאב ואם והארץ תוציא לחם כו' רק שאין צריך עבודה והנער בן ק' כו' כי יזדככו מן הרע כו' אבל יש בזה צד חיצוניות העונג עכ"פ שצריך לומר ומל ה' כו' עד שיוכל לקבל כל טוב עוה"ז ממש וישבעו ויתענגו על ה' ממש בלי פירוד כלל (וכמו האבות שהיה להם כל טוב עוה"ז והיו בחי' מרכבה ממש בגשמיות כמו ברוחניות בשוה כו' וכמשי"ת) ואמנם בחי' מילה זו דומל ה' את לבבך מלמעלה למטה בימות המשיח וזה הוא רק למען חייך שהוא חיי העוה"ב דוקא שהוא גלוי אור העצמיות ממש שיבא במורגש שאינו צריך להבדלת חיצוניות כלל כי אינו רק בחי' התגלות הפנימיות והעצמות לבד וזהו כמו שע"י מילה שלמטה בהבדלת החיצוניות ממילא יתגלה בחי' הפנימית בפנימית יסוד כך במילה עליונה זו מלמעלה דכתיב ומל ה' כו' בימות המשיח יתגלה עי"ז מיד בחי' הפנימית והעצמות שהוא העוה"ב שע"ז א' למען חייך ממש וד"ל:

(יג) ובכל זה יובן מ"ש בעצם היום הזה נמול אברהם כו'. לפי שאברהם קיים כל התו"מ ברוחניות קודם המילה שזהו ומלתם כו' בתכלית הבירור דעה"ד טו"ר כמו שיהיה בימות המשיח שהרי אמר שמע אברהם בקולי כו' וע"כ זכה למילה עליונה זו דנמול עם ה' שעזרו ה' במעשה המילה כמ"ש במדרש שז"ש על ומל ה' את כו' ומיד כשנמול ע"י ה' מלמעלה למטה נתגלה בחי' הפנימית ועצמות דא"ס בפנימית יסוד דע"י שלא ע"י התלבשות בחו"ב כנ"ל והוא בחי' חיי העוה"ב ממש כנ"ל שא"צ הבדלה עוד כי אינו רק בחי' פנימית ועצמות וכמ"ש למען חייך העצמיים והוא מ"ש בעצם היום הזה שזהו בחי' פנימית דע"י מפנימית ועצמות המאציל שנק' עצם היום עצמיות של היום הזה שזהו יום שכולו טוב יום שכולו ארוך והוא יום הז' דעוה"ב שע"ז אמר ביום הג' יקימנו ונחיה לפניו ממש כנ"ל וזהו שנא' ושמת שמו אברה' אחר שנימול וממילא ומצאת את לבבו נאמן לפניך בעצמות התענוג הפנימי' שאין שם בחי' חיצוניות כלל והיינו בחי' כריתות ברית שבבחי' העצמיות הנ"ל וז"ש וכרות עמו הברית עמו ממש כדי שיתגלה בחי' העצמיות והברית הזה מורה ע"ז ואבות סימן לבנים לע"ל דכתיב ומל ה' כו' וד"ל (ובאמת מילה דאברהם היה כמו העוה"ב ממש שהרי האבות הטעימן מעין העוה"ב ממש כידוע והיינו גשמיות שלהם היה צז, אכמו הרוחניות ממש בשוה כמו להנחיל אוהבי יש הנ"ל ממש) וזהו שחזר וכפל אחר שאמר וימל את בשר ערלתו כו' שזהו מילה של מטה ועי"ז נמול אברהם במילה עליונה שהוא בעצם היום הזה בעיצומו של יום דעוה"ב כנ"ל וזהו שלא קיים אברה' מצות מילה עד היותו בן צ"ט שנה אע"פ שקיים כל התו"מ תחלה ברוחניות עכ"פ לפי שמילה זו העליונה די"ג בריתות נכרתו עליה מבחי' פנימיות ועצמיות דע"י כנ"ל הוא למעלה מכל התו"מ הנגלה באבי"ע שזהו שם הוי"ה בכלל יו"ד באצילות תורה דאצילות עד ה"א בעשיה כו' (וזהו שר"ת דמי יעלה לנו כו' מילה מל יה דהיינו מילה עליונה דמל ה' שיהי' לע"ל והיינו השעשועים העצמיים שבתורה הקדומה שבשמים עליונים שהוא עה"ח פנימית הטעמים צז, בהנעלם שבעדן כו') וס"ת שם הוי"ה דהיינו תורה דאבי"ע לברר לעה"ד כו' וע"כ תחלה קיים כל התו"מ ברוחניות דאבי"ע שהוא מילה שמלמטה למעלה שז"ש ומלתם כו' כנ"ל ואח"כ זכה למילה עליונה שנמול עם ה' ממש כמ"ש במ"ר והוא שאנו או' אה"ע ואה"ר אהבתנו שזה ע"י ברית דאברהם לתת לזרעו ז' אומות שיעבדו כולם שכם א' כו' ואח"כ בעבור אבותינו כו' ותלמדם חוקי חיים כו' שהן מצות שקיים ברוחניות כן תחננו ותלמדנו כו' ותן בלבנו כו' שזהו קיום התו"מ והאר עינינו כו' וזהו היפך סדר הנ"ל דתו"מ קודם למילה עליונה לפי שכאן מדבר בכח ועוז העליון דאה"ע להיות הבירור הראשון דתו"מ ביח"ע דק"ש ובפ' נצבים מדבר מלמטה למעלה דאח"כ ומל ה' כו' וד"ל: