יראו אותה שרי פרעה
צא, א(א) ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה צא, בותקח האשה בית פרעה. הנה איתא בלק"ת שיש בס"ת דד' תיבות הללו שר"י פרע"ה ויהלל"ו אות"ה שם הוי"ה וזה דבר פלא ביותר איך שייך כאן בשרי פרעה י"ה ובויהללו אותה ו"ה הכתיב (ישעי' מב, ח) וכבודי לאחר לא אתן כו'. אך הנה ידוע דאת זה לעומת זה עשה כו' (קהלת ז, יד) דנגד שרים העליונים דקדושה שנק' שרי פרעה דמל' דקדושה כ"ה במל' דקליפה נק' שרי פרעה ובהתלבשות מל' דקדושה בסוד גלות השכינה בע' שרים זהו ירידת שרה דמל' דקדושה בשרי פרעה מל' דקליפה שראו אותה ויהללו אותה אל פרעה עד ותקח האשה כו' וד"ל:
(ב) והנה תחלה יש להבין בשרש בחי' שרה מל' דקדושה וענין שרי פרעה דמל' דקדושה להיות ידוע בשרש בחי' אברהם ושרה שהוא בחי' מ"ה וב"ן דאברהם אבר מה הוא בחסד דז"א והוא אברהם דלעיל' שמשפיע למל' בה"א דאברהם שהן ה"ח דז"א שע"ז אמר (ישעי' טז, ה) והוכן בחסד כסא בחסד דאברהם בה"א כו' ושרה העליונה היא בחי' ב"ן נוק' דז"א שמקבל ה"ח דה"א דאברהם וז"ש בשביל לידת יצחק דוקא שלא תקרא שמה שרי ביו"ד דחכמה כמו שהיא בשרשה באור אבא דאבא יסד ברתא וכמ"ש אחותי בת אבי היא כו' כי ביו"ד דחכמה הוא בבחי' ההעלם דאין שלא יוכל להיות התגלות והתפשטות כלל אלא שרה בה"א שמה בבחי' ה"א דבינה שבא בהשגה והתפשטות מאין ליש ואז תוליד ותקרא אם הבנים כו' וד"ל. וכ"ה לענין התהוות העולמות מאין ליש ממש מבחי' המל' הוא שנק' שרה בה"א דוקא שז"ש בהבראם בה"א בראם באברהם והוא ה"א דשרה כשנק' שר ה"א לשון שררה ואדנות כו' שהוא בחי' כתר מלכות שבבינה שבאה לגלוי להיות ראש ומקור להחיות העולמות בדבור בי"מ והוא הנקרא בזהר בשם מטרוניתא או אימא תתאה כו' שזהו ה"א תתאה דמל' להיות כתר לבי"ע כידוע וד"ל:
(ג) והנה זהו בחי' פרעה דקדושה ל' פריעה והתגלות דבחי' המל' הוא רק ענין ההתגלות דכתר מלכות במדות ודבור כמו דבר מלך שלטון כו' (קהלת ח, ד) שהדבור הוא לשון הנהגה כמו ידבר עמים כו' (תהלים מז, ד) ובל' תרגום דברא כמו דבר אחד לדור כו' (סנהדרין ח, א) והוא הנהגת המדות והמוחין שבהם שנמשך ומתנהג ע"י הדבור כו' וזהו דבר מלך כו'. אך הנה ידוע דבקול ודבור נמשך מן הקנה שהוא הגרון והן קנה וושט שנק' ב' שרים שר המשקים ושר האופים (והורידין נק' שר הטבחים) שנק' שרי פרעה והן ב' קנים דקנה חכמה וקנה בינה וענין הקנה שר המשקים הוא שנמשך ממוח החכמה דוקא שהוא קר ולח בלחלוחית דיסוד המים שמוליד ומצמיח כל שכל וחכמה כו' והוא הממשיך חכ' דתורה בלב כאו"א מישראל בקנה הנמשך ללב ע"י הריאה ששואבת כל מיני לחלוחית כו' שזהו קנה חכמה (משלי ד, ה) כי שרש החכ' בבחי' החסדים דמים. ומטעם זה יש בכח קול דתורה אחר התפלה לקרר צמאון יסוד האש שבלב שהיה בתפלה בבחי' רצוא כו' כמו הריאה שמנשבת על הלב לקררו כו' וכמ"ש כי אמרתך חיתני (תהלים קיט, נ) וד"ל:
צא, ג(ד) והיינו ג"כ בחי' הבטול לאין האלקי בבחי' כח מ"ה דחכמה שבמוח שנמשך בלב דוקא בבחי' שוב שאחר הרצוא והוא בחלל הימני שבלב שבו רוח החיים וזהו ג"כ קנה חכמה בלב שנק' שר המשקים דמים דתורה ויש עוד שר המשקים שהוא העיקר והוא ביין המשמח דיינה של תורה בפנימיות ורזין דאורייתא שנכנס יין יצא סוד מן ההעלם דחכ' שנק' ח"ס כמ"ש שר המשקים בחלומו והנה גפן לפני כו' ואקח את הענבים כו' עד ואתן את הכוס על כף פרעה (בראשית מ, ט) שזהו בחי' כוס של ברכה דבחי' המל' ולע"ל יהיה כוס ש"ב ביין המשומר בענביו מו' ימי בראשית (כמ"ש במ"א). והנה שר האופים הוא הוושט שאוכלים בו ששרשו במוח בינה שהוא חם ויבש מבחי' הגבו' דאימא כמ"ש (משלי ח, יד) אני בינה לי גבורה כי בינה מקור הגבורה כידוע דבינה מינה דינין מתערין והיינו מה שנמשך מן הוושט בחלל השמאלי שבלב ששם יסוד האש שהוא ההתלהבות ברשפי אש התשוקה בלב בבחי' רץ לבך שנתפעל מן ההשגה שבמוח בינה דוקא ולא מן החכ' שהוא קר ולח כנ"ל כי ע"י ההשגה בטוב טעם במוח בינה יוליד התלהבות מורגש ביסוד האש בלב וזהו בינה לבא ונק' שר האופים כמו האפיה והבשול שמהפך ע"י האש לדבר שיותן בו שיהיה ראוי למאכל כך ע"י התלהבות רשפי אש האלקי שבמוח בינה בלב יהופך מדותיו הטבעיים שבלב להיות נק' לב בשר רך כמו (יחזקאל לו, כו) ונתתי לכם לב בשר כו'. והנה הקול היוצא מן הגרון מורכב הוא מב' שרים הנ"ל. א' מן הקנה שנק' קנה חכמה שיורד לריאה שנק' שר המשקים כנ"ל בקול דתורה. והב' מהבל הלב שבחזה ששם יסוד האש מן הוושט ששרשו במוח בינה שהוא חם ויבש ועולה מלמטה למעלה ומלמעלה למטה כו'. וזהו שהקול מורכב מאש ומים ורוח אש דושט שבחזה הלב ומים מן הקנה שבמוח החכמה ורוח הוא הממוצע שהוא הבל רוח הדבור שמרוח החיים שבלב שנק' רוח ממללא כו' וז"ש (במדבר כא, יח) באר חפרוה שרים שהן ב' שרים דקנה חו"ב הנ"ל שנמשכים ללב שהוא בחי' המל' שנק' באר כידוע והוא בחי' דבור העליון שנק' דבר מלך שמקבל מחו"ב שבלב שנק' שרי פרעה (והוורידין שבצואר נק' שר הטבחים שהוא הממוצע בין ב' שרים הנ"ל בהיות שסבוב הילוך הדמים שבגוף מלמעלה למטה ומלמטה למעלה מתחבר ע"י הוורידין של נגד העורף ומפרקת בחצוניות שנק' אחוריים דב' קנים הנ"ל בחי' חו"ב) (וכמו שהקנה וושט מחברים המוחין שבראש עם הלב וכל האברים הפנימי' כך הוורידים שבצואר מחברים העורף עם המפרקת בחצונית חיות הגוף שיהי' קשר וחבור לראש עם הגוף כו'):
(ה) והנה הדוגמא מכ"ז יובן למעלה באדם העליון דאצי' שמבחי' מוחין דחו"ב דמל' דקדושה שנק' פרעה פריעה והתגלות כל האורות העליונים כו' כנ"ל הוא שנמשך בב' מדרגות דב' קנים דחו"ב קנה חכמה קנה בינה בלב שבאדם העליון לבחי' הדבור העליון שמורכב משניהם ע"י קול הגרון שבא ממוח החכמה בקנה מלמעלה למטה. וממוח בינה שבלב הרי עולה מלמטה למעלה ורוח הדבור העליון צא, דהוא הממוצע כו' וכ"ה בהמשכת חיות אלקי בעולמות במלאכים ונשמות שהן כלולים ג"כ מבחי' רו"ש דב' קנים הנ"ל כמ"ש (יחזקאל א, יד) והחיות רצוא ושוב וכן הנשמות יש בהם רו"ש וממוצע כידוע וד"ל:
(ו) והנה ידוע דאת זלע"ז עשה האלקים כו' (קהלת ז, יד) וכמו שיש בחי' שרי פרעה במל' דקדושה שנק' שרה שר ה"א בחי' כתר דחו"ב כידוע דמוח חכמה ומוח בינה מקבלים מעצם הגלגלת דחפיא על מוחא כו' כך לעומת זה יש בבחי' חצוניות ואחוריים במל' דק"נ שמקבלים מאחוריים וחצוניות דכתר דמל' דקדושה והוא בחי' פרעה ושריו דק"נ כידוע דפרעה בהפוך אותיות הוא עורף והוא בחי' העורף שלנגד הפנים שנמשך לשם בחי' התמצית וחצונית לקיום חצונית הגוף ג"כ ע"י השרים הנ"ל דכמו שהשפע הפנימית הולך ממוחין דחו"ב בקנה וושט מבפנים לנגד הפנים ללב כנ"ל כך ע"י אותן השרים עצמן הולך בחי' חצונית ותמצית ואחוריים אל העורף שעומד באחוריים דפנים למפרקת (שהוא סמוך לשר הטבחים שהן הוורידין שבצואר) ולמעל' היינו מה שהשפע הפנימית הולך משרים דחו"ב דמל' דקדושה בקנה חו"ב הנ"ל מהן נמשך גם למל' דקליפה שהוא בבחי' עורף ששם נק' שרי פרעה דק"נ (חצוניות ואחוריים דכ"ע) וכמו שאנו רואים בטבע סדר מקום מעמד הקנה וושט שנק' שר המשקים ושר האופים שבחי' פנימיות האור וחיות שלהן קשור ודבוק למעלה בפנימיות המוחין דחו"ב שבפנים עצמן שדבוקים בעצם הגלגלת החופף ע"ג המוחין דחו"ב כו' ובחי' החצונית שלהם דבוק בעורף ליתן שם ג"כ שפע חצוניות (והיינו ע"י הוורידין שבצואר שסמוך למפרקת יותר כו') וא"כ הרי ב' קנים דחו"ב הנ"ל הן כמו בחי' ממוצעים בכלל בין בחי' הפנימית שבפנים שנמשך ממוח ללב ובין בחי' חצוניות ואחוריים שנמשך בעורף ומפרקת לחצונית הגוף וד"ל:
(ז) והנה בכל הנ"ל יובן דרך כללות מ"ש ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה כו' דכל הנ"ל בענין שרי פרעה דקדושה שהוא ב' קנים דחו"ב שממשיכים גם השפע החצונית לעורף בחי' פרעה דק"נ הנה בהתלבשו' מל' דקדושה שנק' שרה במל' דק"נ בסוד גלות השכינה כנ"ל זה היה ענין ירידת אברם ושרה למצרים שיקבלו השפע ממל' דקדושה בהסתר והעלם כו' וזהו ותקח האש' בית פרעה האשה דוקא שהיא שרה ולא אברם כו'. ותחלה יש להבין לאיזה טעם היה ענין ירידה זאת דאברם ושרי למצרי' כי ודאי האבות הן סימן לבנים דהיינו שכל מהלכם ומעשיהם וכל הקורות אותם היה סימן לבנים ודורות שאחריהם בכל פרט ופרט וגם כאן ירידת אברם ושרי למצרים היה סימן לירידת ישראל למצרים בגלות קשה רד"ו שנה כו' שיוכלו לצאת משם מאפלה דנ' ש"ט לקדושה האלקית בקבלת התורה פב"פ כו' ע"כ היה ירידת אברם ושרי לשם תחלה ובכח היח"ע שעשה שם ואשר היתה שרה מל' דקדושה בגלות בבית פרעה ויצאה משם בקדוש' וטהרה כמ"ש ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו כו' נמשך כח ועוז לאלקים בחי' מל' צב, אדקדושה בהיות ישראל בגלות מצרים שגלתה שכינה עמהם כמ"ש (בראשית מו, ד) אנכי ארד עמך כו' שיעלו משם בקדושה וטהרה כו' וד"ל:
(ח) אך הנה היה עוד כוונה בירידת אברם ושרה לפרעה מלך מצרים כדי להעלותו בזה על כל האומו' כי פרעה זה היה זקנו של פרעה מלך מצרים ששיעבד בישראל והיה צריך שיתעלה תחלה ע"י אברהם ושרה דוקא מפני שעתידים ישראל בניהם להיות בגלות תחת נינו ונכדו. כי הנה ידוע דכל אומה ומלכות שישראל יבאו בהם בגלות הן מתעלים תחלה בתכלית העלוי ביותר מכל האומות והולכים ומתגדלים בהיות ישראל תחתם דוקא וכמו במלכות נבוכדנצר שנתרומם תחלה על כל הגוים והיה מולך בכפה כדי שישראל יומסרו ליד מלך על כל הגוים ולא ביד אומה שפלה וכן במלכות רומא בבית שני כו' כידוע. והטעם הוא לפי שבכל גלות ישראל גלתה שכינה עמהם כמאמר גלו לאדום שכינה עמהם ואין כבוד השכינה שהוא בחי' המלכות להיות בגלות רק אצל מלך על כל הגוים משום שנא' (תהלים קג, יט) ומלכותו בכל משלה כו' וד"ל:
(ט) וכ"ה בכל הגליות כמו בגלות האחרון הזה כמו שרואין בכל דור ובכל זמן שאומה שישראל תחתם בגלות מתנשאת על כל הגוים כו' וכן היה בתחלת הגלות הראשון דישראל למצרים משום דשכינה ירדה עמהם כמ"ש אנכי ארד עמך כו' ע"כ היה בתחלה עלייה גדולה לאומה דמצרים בעושר וכבוד וגדולה על כל הגוים והיה ראשית והתחל' לעליית מצרים בימי פרעה הראשון ע"י אברם ושרה שירדו למצרים והוא ע"י הרעב שהיה בכל הארץ ובאו כלם לשבור אוכל למצרים וקבץ כל כסף וזהב שבעולם כמו שהיה ע"י יוסף במצרים לפרעה נינו ונכדו ונתגדל ביותר עד שפרעה נינו ונכדו היה מולך בכיפה כו' וכל הגדולה היתרה הזאת לא היה יכול להיות נמשכת לפרעה זה שהוא בחי' מל' דק"נ אם לא שהיו אברם ושרי אצלו בתחלה וז"ש ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה כו' ודוקא ע"י שרי אשת אברם שהיא בחי' מל' דקדושה שיורדת להשפיע למל' דק"נ בסוד גלות בהעלם והיה הטעם בזה כדי לבררו וליתן כח לבנ"י בהיותם בגלות של פרעה נכדו שיצאו משם ברכוש גדול כו' כנ"ל וזהו שנלקחה שרה לבית פרעה כמ"ש ותקח האשה בית פרעה כי עי"ז שהיתה שרה בחי' מל' דקדושה בבית פרעה מל' דק"נ נמשך שפע רב וגדולה יתירה למל' דק"נ עד פרעה האחרון ששיעבד בישראל. ואמנם כ"ז היה רק להוציא כל בחי' הטוב העליון דקדושה האלקית שהיה גנוז בהן כמ"ש (קהלת ח, ט) עת אשר שלט האדם באדם לרע לו כו' כידוע וד"ל:
(י) וזהו ויראו אותה שרי פרעה תחלה כו'. כי ענין ירידת האור דמל' דקדושה במל' דק"נ א"א כ"א ע"י בחי' שרי פרעה תחלה שיהללו אותה אל פרעה כו' ואח"כ ותקח האשה בית פרעה וד"ל. ובאור הענין יובן עפ"י כל הנ"ל בשרש בחי' ב' שרים דקנה חו"ב שר המשקים ושר האופים דמל' דקדושה שהן קנה וושט שהן בחי' ממוצעים בין הפנימית צב, בדמוחי' דפנימית לחצונית השפע שנמשך בעורף כנ"ל וע"כ בהכרח שבהגלות נגלית האור דמל' דקדושה שהיא שרי אשת אברם במצרי' במל' דקליפה הוצרך להיות שיהיה הולך גלוי האור ושפע לפרעה מל' דקליפה ע"י שרי פרעה תחלה שמקבלים מקנה וושט שרים דמל' דקדושה שמשפיעים להם בחצוניות כנ"ל וזהו ויראו אותה שרי פרעה תחלה שתחלת הגלוי לראות למל' דקדושה היה אצל שרי פרעה דקליפה שראו אותה תחלה ויהללו אותה אל פרעה פי' ויהללו בהלל והודאה שהוא ענין תוס' אור כמו בהלו נרו (איוב כט, ג) וכהלל דפסד"ז בהללויה כידוע כך שרי פרעה מל' דקליפה יהללו את בחי' מל' דקדושה לפני פרעה דקליפה וכמו הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים כו' (תהלים קיז, א) וכן כל העמים תקעו כו' הריעו לאלקים כו' (שם מז, ב) וכידוע דכל הע' שרים דק"נ או' שירה בכל יום וע"י ההלל והודאה זאת דשרי פרעה דק"נ מהללים ומשבחים לאלקים חיים שהוא שרי מל' דקדושה המה ממשיכים תוס' אור הקדושה ויניקה יתירה מבחי' מל' דקדושה אל פרעה מל' דק"נ וז"ש ויהללו אותה אל פרעה בבחי' המשכה והתפשטות למטה שיורדת מל' דקדושה להתלבש בתוס' המשכה במל' דק"נ ודוקא ע"י שיהללו אותה שרי פרעה וכ"ה בכל דור ודור דכל חכמי הגוים כו' (ירמיה יו"ד, ז) קרו ליה אלקא דאלקיא כו' וכתיב מי לא יראך מלך הגוים (שם) ואז מלך אלקים על גוים (תהלים מז, ט) להשפיע להם בחצונית כו' ואמנם הגם שמהללים ומשבחים כל חכמי הגוים וקרו ליה אלקא כו' וכיתרו שאמר (שמות יח, יא) עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים וכן נבוכדנצר שהודה ושבח כו' וכן כל ע' שרים בכל דור וזמן עכ"ז אין בחי' הבטול האמיתי כמו לע"ל דכתיב (צפני' ג, ט) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ממש כו' וא"כ הרי התגלות השכינה בגלות אצלם דהיינו בבחי' ההעלם והסתר כענין רם על כל גוים ה' (תלי' קיג, ד) בבחי' מקיף בהעלם (כמשי"ת) וזהו ג"כ ענין ויראו אותה שרי פרעה בתחלה בראיה מרחוק דוקא כמו ראיה במראה הנבואה דבלעם הרשע שאמר (במדבר כד, ד) מחזה שדי יחזה כו' וכה"ג וד"ל ואח"כ ויהללו אותה למל' דקדושה בהלל והודאה אל פרעה להוסיף יניקה למל' דק"נ (וכ"ז בבחי' גלות השכינה דוקא אבל בעליית המל' דקדושה כמו במלכות דשלמה היה להיפוך דבחי' שרי פרעה דמלכות דק"נ היו בתכלית הבטול במציאות לקבל יניקה ממל' דקדושה וכמ"ש בזהר בענין תרין צפרין דינקין בכל ליליא ממל' דקדושה והן בחי' חו"ב דק"נ שנק' שרי פרעה דינקי בכל ליליא ממותרי השפע בגבול ומדה מחכ' שבמל' דקדושה (וכמו בימי יוסף שקבלו זקני חרטומי מצרים מחכמת יוסף וכמ"ש (תהלים קה, כב) וזקניו יחכם. וכן בימי משה בנסים ונפלאות שעש' בעשר מכות נכנעו חרטומי מצרים ביותר כו' ויותר מכל זה היה בימי שלמה שאמ' בזהר ע"פ אז תבאנה שתים נשים זונות אל המלך (מ"א ג, טז) שהן עמון ומואב חו"ב דקליפה שנכללו ונתבטלו בחכמת שלמה מל' דקדושה בתכלית כמו שהיו כל מלכי העולם שולחים לו מנחה ושומעים את חכמתו כידוע צב, גוז"ש אז תבאנה אז דוקא ולא מקדמת דנא ויותר מזה יהיה במלך המשיח דכתיב ונהרו אליו כל הגוים כו' (ישעי' ב, ב) בתכלית הבטול האמתי כנ"ל וד"ל) ולהיפוך בגלות השכינה בע' שרים דק"נ אע"פ שנא' מלך אלקים על גוים כו' ובכל חכמי הגוים כו' ונק' מלך הגוים כנ"ל דקרו ליה אלקא כו' מ"מ נק' גלות השכינה שבחי' מל' דקדושה מלובשת בהעלם גדול במל' דק"נ להוסיף להם אור וחיות האלקי וז"ש ויראו אותה כנ"ל וד"ל):
(יא) ובכל הנ"ל הנה יובן ענין שם הוי"ה שיש בס"ת דשרי פרעה ויהללו אותה בד' תיבות הללו דוקא כמ"ש בלק"ת כנ"ל והנה בב' תיבות ויראו אותה יש בס"ת ו"ה וב' תיבות דשרי פרעה בס"ת י"ה הרי ו"ה קודם לי"ה ונמצא שיש עוד שם הוי"ה בס"ת דויראו אותה שרי פרעה בהפוך דו"ה קודם לי"ה ובכלל הרי אותיות דו"ה שבס"ת דויראו אותה קודם לשם הוי"ה שבס"ת דד' תיבות שרי פרעה ויהללו אותה הנ"ל. והענין הוא כידוע הכלל הידוע בכ"מ דכל אותיות דר"ת הוא בבחי' הפנימיות של האור עצמו ואותיות דסופי תיבות מורים על בחי' החצונית דשפע שנמשך מן הפנימית כו' וכ"ה כאן בס"ת בשם הוי"ה בד' תיבות דשרי פרעה כו' שהוא בחי' ההמשכה החיצונית ואחוריים דמל' דקדושה שנמשך אל פרעה דמל' דק"נ כמאן דשדי בתר כתפוי להיותה שם בבחי' גלות כנ"ל ע"כ שם הוי"ה זה הוא בס"ת דשרי פרעה ויהללו אותה לפי שמל' דקדושה מתלבשת תחלה בשרי פרעה בחי' חו"ב דק"נ וזהו י"ה דשרי פרעה שי"ה הוא בחו"ב כידוע ובחי' ו"ה דויהללו אותה היינו בחי' ההמשכה והתפשטות למטה בהלל והודאה שלהם כנ"ל וד"ל. אך ענין ו"ה דויראו אותה שלפני י"ה דשרי פרעה כו' דו"ה קודם לי"ה הטעם הוא לפי שכל עיקר תחלת גלוי האור האלקי דמל' דקדושה הרי הוא בא בבחי' ההמשכה והתפשטות מלמעלה למטה בדרך דלוג הערך וצמצום ההמשכה בציור אות וי"ו ואח"כ ה"א והוא הבא בגלוי לשרי פרעה שהן חו"ב דקליפה שיוכלו לראות בראיה כמו במראה הנבואה דבלעם כנ"ל שע"כ ביקש משה שלא תשרה שכינה באוה"ע כו' משום דקמיה גם חשך לא יחשיך כו' (תהלים קלט, יב) וזהו ויראו אותה בראיה מרחוק ע"י צמצום והסתר גדול בסוד גלות השכינה באוה"ע כנ"ל וזה היה דוקא ע"י ו"ה שבס"ת דויראו אותה כו' ואח"כ ויהללו אותה ששרי פרעה בחי' חו"ב דק"נ מהללים אותה שהוא כדי להמשיך האור דמל' דקדושה אל פרעה מל' דק"נ שיקבל גם הוא אור ושפע ע"י יחודו במל' דקדושה ואם לא בחי' ההלל דשר"י פרע"ה אחרי שרא"ו אות"ה בהגלות האור אליהם תחלה ע"י ו"ה דס"ת דויראו אותה לא היה יכול פרעה ליקרב למל' דקדושה כלל וד"ל:
(יב) והנה מעתה יש להבין מ"ש עוד ותקח האשה בית פרעה כו'. הלא כבר אמר שראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה שזה היה בחי' המשכת האור דמל' דקדושה ע"י בחי' ההלול דשרי פרעה בחי' חו"ב דק"נ וא"כ למה הוצרך שתוקח האשה בית פרעה ממש כו'. אך צב, דהענין הוא דבאמת אע"פ שאמר ויהללו אותה למל' דקדושה כמו הללו את ה' כל גוים כו'. ובכל חכמי הגוים מודים שאין כמוך כו' וייראו מה' כל ארץ כו' (מנחות קי, א) וקרו לי' אלקא דאלקיא כו' כנ"ל. עכ"ז אין זה בא בתוך תוך לבם ונפשם כלל רק מן השפה ולחוץ דהיינו רק בבחי' הודאה על האמת שכן הוא כו'. אבל לא נגע יראת אלקים ורוממותו בפנימיות נפשם לפי ששרשם מעולם הפירוד שכבר הפרידן מיחודו כו'. ולז"א רם על כל גוים הוי"ה בבחי' הרוממות והתנשאות מרחוק ה' נראה עליהם והוא בתכלית ההסתר והצמצום דשם אלקים שמלך על גוים ע"י הרבה צמצומים עד במ"ח צירופים האחרונים שבו שמאיר בהם בגלוי ע"כ הם תמיד בבחי' הפירוד רק לפרקים אומרים שירה והלל והודאה כנ"ל. ולזה הטעם גם כאשר באה בהם התלבשות מל' דקדושה בסוד גלות השכינה להשפיע להם תוס' יניקה יתירה כמו בעושר וכבוד וגדולה והצלחת תולדות פרי הארץ וכה"ג כנ"ל בשר של מצרים ששלטו על ישראל וכנבוכדנצר כו' הרי א"א שיומשך בהם השפע האלקית מרוחניות לגשמיות ממש אם האור האלקי דבחי' המל' מרחוק מאד בהעלם והסתר גם ע"י ההלול דשרי פרעה לא יוכל להיות המשכת שפע ממש בקירוב אלא דוקא ע"י ירידת המל' דקדושה עצמה ומהותה כמו שהיא למעלה בהיכל מלך העליון הוא שתרד למטה ותבא בהיכל מלך ושר של אומה ההיא וז"ש ותקח האשה בית פרעה ממש שנלקחה לשם להיות היא עצמה בהיכלו ולא ע"י ההלול שיהללו אותה מרחוק לבד שרי פרעה שהן חו"ב דק"נ שזה לא יועיל לענין גוף השפע ממש וזהו ענין גלות השכינה בע' שרים בכל גלות שהשכינה עצמה באה ומתלבשת בבית פרעה מל' דק"נ ועכ"ז אין זה כמו שנלקחה אסתר לבית אחשורוש לשם אישות ממש שזהו להתייחד בה בגלוי גמור להיות נק' אשתו לכל דבר כו' אבל כאן אמר רק ותקח האשה בית פרעה שהיתה שם לפי שעה הגם שאמר פרעה ואקח אותה לי לאשה לא לקחה ליחוד ממש עדיין רק שהיתה בביתו כי לא נגע בה כלל וכלל והענין הוא דעיקר בחי' גלות השכינה כמ"ש (ישעי' נ, א) ובפשעיכם שלחה אמכם כמו שרה שנלקחה לבית פרעה וכה"ג (וכן בכל גליות בגלות אדום ויון השכינה עצמה בגלות שם כמו שר"א ור"י הלכו תמיד לרומי כו') היינו שעי"ז יהיה נמשך רוב שפע וברכה גשמית לאותו השר והאומה בכמה מיני המשכות פרטיות עד כמה דורות לפי שע"י בחי' יחוד זה שמל' דקדושה בבית המלכות דק"נ אע"פ שלא נגע בה ביחוד וקירוב ממש רק שהוא עמה בהיכל אחד לבד כשרה שהיתה בבית פרעה ובכל היכליו וארמנותיו היה לו עי"ז רוב שפע וברכה לכל עמו וזהו שנק' יחוד חצוני שמקיף א' במה דהיכל אחד מקיף לשניהם לבד ולא יחוד פנימי כלל כו' וד"ל:
(יג) וזהו ותקח האשה סתם שזהו סוד גלות השכינה בבית פרעה ביחוד חצוני בהיכל אחד עמו שמזה נעשה מקור ממשיך כל שפע גשמית לפרעה מלכות דק"נ עד כמה דורות שבהיות ישראל בגלות תחת פרעה נינו ונכדו יוכלו צג, אלצאת משם ברכוש גדול וינצלו את מצרים כנ"ל מכל הניצוצות דקדושה שנפלו שם כו' וכמ"ש (קהלת ח, ט) עת אשר שלט האדם באדם לרע לו כו' וד"ל:
(יד) אך הנה מפסוק זה מובן דותקח האשה כו'. שלא יוכלו החיצונים לקבל מבחי' או"פ דקדושה כלל כי בבחי' פנימי' דקדושה לא יוכל להגיע להם שפע וכמ"ש (ישעי' מב, ח) וכבודי לאחר לא אתן (וע"כ השם הוי"ה דשרי פרעה כו' הוא בס"ת לבד כנ"ל) ובזה הובדלה יניקת החיצוני' מן הקדוש' האלקית שלא יוכלו לקבל שפעם בגלוי דאו"פ בכלי רק בבחי' מקיף מרחוק כו' וכמו כאן דגם שנלקחה שרה לבית פרעה ממש לא קבל ממנה בגלוי וקרוב כלל רק ע"י היחוד חצוני שהיה עמה בהיכל א' לבד כנ"ל. כי א"א שיגיע להם אור ושפע האלקית בקרוב ובגלוי דאו"פ רק בבחי' מקיף מרחוק כו'. וראייה לדבר מן הלבונה שבי"א סממני הקטורת שמאיר בבחי' מקיף דק"נ והוא בחי' הממוצע כו' וד"ל. (וכ"ה בכל צג, בגלות הרי השכינה בגלות עם ישראל דוקא כמא' (מגיל' פ"ד) גלו לאדום שכינה עמהם דוקא וכמ"ש ליעקב אנכי ארד עמך דוקא כו' רק שמתלבשת בהיכל מלכות דק"נ כמו ותקח האשה כו') ואמנם אם לא ע"י הלול דשרי פרעה לא היתה מתלבשת במל' דק"נ גם ביחוד בהיכל אחד כו'). ואף גם על זאת שנלקחה שרה לבית פרעה לקה פרעה בנגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרי כו' מפני שאין החיצונים יכולים לקבל גם מבחי' המקיף דקדושה שמסמא עיניהם כו' וכאשר לפרקים מקבלים אור מבחי' המקיף העליון דמל' כמו כאן כשנלקחה לביתו הוכה בנגעים גדולים (מטעם המבואר בלק"ת) דנגע אותיות ענג דכתר שנק' נגעי' דוקא כמו כאשר משפע נעשה פשע נק' פשע רב כו' ומ"ש (ויקרא יג, ב) אדם כי יהיה בעור בשרו נגע צרעת כו' זהו רק ביניקות החצונים במדות דאדם בעור בשרו החצונית שאין אור אבא מאיר שם כמ"ש בזהר ולא נק' נגעים גדולים רק בפגם דאור הכתר כו' שהוא הפך ענג העליון כו'. וז"ש וינגע ה' כו' נגעים גדולי' על דבר שרי אשת אברם כו' קודם שנעשים מקור לבי"ע כו') והוא ע"ד שנלקחה שרי בהיכל פרעה שהוא בבחי' מקיף כחופה כו' וד"ל (ומ"ש ואקח אותה זהו בבחי' אירוסין וחופה לבד כו') וזהו ולאברם היטב בעבורה שנתברר וניתן לאברם כל הטוב דקדושה מפרעה דק"נ ובעבור' דשרי דוקא ויהי לו צאן ובקר וחמרים ע"ס דק"נ ועו"ש דק"נ וגם אתונו' וגמלים כל כתרין דק"נ דכר ונוק' דעו"ש ואתונות וגמלים כו' וזהו כמו וינצלו את מצרים כו' (שמות יב, לו) שעשאוה כמצולה כו' (ברכות ט' ע"ב) וז"ש ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ורבותא יתירא היתה באשתו שרה שעלתה מבית פרעה גם שהיא בחי' ב"ן דמל' דקדושה דע"ז אמר ומלכותו בכל כו' ונק' מלך אלקים כו' דהכל מקבלים ממנה ואעפ"כ לא נגע בה פרעה כלל ואדרבה ויעל אברם כו' ברבוי העלאת הנצוצות כו' כי אברם הוא בחי' מ"ה דח"ס כו' דבח"ע דוקא אתברירו כו'. ועכ"ז אמר ולאברם היטב בעבורה דוקא שזהו כשהיתה בבית פרעה כו' (וכ"ה בכל גלות השכינה בבית המל' דק"נ כו') וילך למסעיו כו' (כמ"ש בפ' יתרו) וזהו מ"ש בזהר פ' חיי שרה דשרה תקנה לחטא דחוה דחוה שהיא אחוריים דשם ב"ן כו' נחתת ולא סלק' משום דחויא אתדבק בה כו' דבא נחש על חוה כו' (ע"ז פ"ב) ושרה נחתת בבית פרעה כמ"ש ותקח האשה כו' וסלקת משם בעלוי רב מאד לבד שלא נגע בה כלל וכמ"ש ויעל אברם כו' ואשתו כו' הגם שהיתה בהיכל מל' דק"נ ממש עלתה משם בכל העלאת ניצוצות רבות שנפלו שם כו' לפי ששרי הוא בחי' שם ב"ן דכתר דקדושה ממש כנ"ל וד"ל. והתורה נצחית היא בכל דור ובכל זמן כי מעשה אבות סימן לבנים שכל זה שהיתה שרי בבית פרעה ועלתה משם היה כח ועוז מזה ליציאת ישראל ממצרים ושכינה שעמהם ברכוש גדול ברבוי העלאת הניצוצות שהיו שם כמ"ש וינצלו את מצרים כו' משום דאבות הן סימן לבנים כנ"ל וד"ל: