תנט, ג
כמ"ש בזהר, ועי"ז נמשך מבחי' אור אבא באימא שזהו בחי' שוב שהוא המשכה דמ"ה דחכ' מאין ליש כדוגמת דפק שהוא שם קפ"ד [מ]אחורים דאבא שזהו ענין קול דודי דופק כו', ונמצא שבעבודת הלוים בנשיאת המשכן והקמתו הי' בחי' יחו"ע די"ה שהן חו"ב דאצי' בבחי' פנימיות כמו שיש יחוד כזה בדפק בחצוניות. וז"ש אשר פקד ע"פ משה, פקד הוא בחי' פנימיות דדפק והוא בחי' פנימיות דאור אבא שזהו בחי' מ"ה דמשה ולכך אמר [אשר] פקד ע"פ מש"ה דוקא, וקאי גם על עבודת הלוים דגם שעבודתם הוא ברו"ש דחכ' בבינה בבחי' חצוניות דאדם א' ד"ם כנ"ל, מ"מ כמו שיחו"ע הפנימיות דאו"א במשכן העדות הוא ע"פ משה408 דוקא כך הוא בעבודת הלוים ג"כ כו' וד"ל.
וטעם הדברים הנה ידוע דעיקר העבודה בנשיאת המשכן הי' בבני קהת שנשאו את הארון שנאמר בהם עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו409 כו' שגם בחי' הכתפים שהוא אחורים דחכ'410 שוה עם בחי' הפנימיות לפי שהארון הוא בבחי' הכת"ר411 עצמו כו' שזהו כמו לוחות הראשונות שמשני עבריהן היו כתובים412. ואע"פ שאמר בתורה שהיא כתובה פנים ואחור413 ובפנימיות התורה אמר ארוכה מארץ מדה ורחבה414 כו' ובחצוניות שבה ניתנה בגבול ושעור415 דוקא, ועכ"ז בחי' החצוניות הנגלות לנו הוא כלי להחזיק כח הפנימיות הבלתי מוגבל משום דנובלות חכ' של מעלה416 דתורה שבא בעה"ד לברר יש לה שרש עליון יותר גם מהפנימי' דח"ע דתורה וכמ"ש במ"א ע"פ חכמות בחוץ417 כו'. ויובן מזה גם כאן בעבודת הלוים ברו"ש שהן אהוי"ר כללות [כל] המ"ע ול"ת שבתורה הנגלות לנו הגם שזהו בחי' אחורים דאו"א418 בחי' דפ"ק אחורים דפקד419 כו' שזהו אדם א' ד"ם כנ"ל, מ"מ אדרבה יש בחצוניות שרש עליון יותר מפנימי' היחו"ע דאו"א דפק"ד420 כו' מטעם הנ"ל במה שיש כח בחצוניות הכלים דתומ"צ להכיל כל הפנימיות דתורה שלא יכילנה ארץ ויש421 ב' ההי"ן ה"א עלאה [ים] עלמא דאתכסי' וארץ עלמא423 דאתגלי'422, והתורה הנגלית באה בארץ דוקא כמ"ש והארץ האירה מכבודו424 אין כבוד אלא תורה425 וכמ"ש לא בשמים היא426 ולא מעבר לים היא427 כו' וד"ל.
וראי' לזה הוא מה שמצינו שיש יתרון מעלה בתושבע"פ יותר מתושב"כ משום דבינה יתירה ניתנה באשה428 כו', וכך
הערות
- 408. דוקא. . משה : חט: ליתא. וכנראה נשמט מפני תיבות הדומות: משה דוקא. . משה דוקא.
- 409. עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו : נשא ז, ט. ראה גם ד"ה דוד זמירות (קו"א לתניא קסא, א). מאמרי אדה"א בראשית ע' תסז. במדבר ח"ב ע' תקנז.
- 410. הכתפים שהוא אחורים דחכ' : ראה גם מאמרי אדה"א דרושי חתונה ח"ב ע' תפה, וש"נ. בהערה שלפנ"ז.
- 411. שהארון. . הכת"ר : נסמן לעיל פ' תרומה שז, ג הערה 164.
- 412. לוחות הראשונות. . כתובים : תשא לב, טו. ראה גם לעיל פ' בשלח ריב, א. וש"נ.
- 413. בתורה שהיא כתובה פנים ואחור : יחזקאל ב, י.
- 414. ובפנימיות התורה אמר ארוכה מארץ מדה ורחבה : איוב יא, ט. ראה גם סידור שער הציצית ה, ד. אמרי בינה שער הציצית פג, ג. שער האמונה פט, א. תו"ח לך צג, ג. וישב רא, ד. מקץ רכח, ב.
- 415. ובחצוניות. . בגבול ושעור : ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"א ס"ה. רפ"ג. שם, ס"ז.
- 416. דנובלות חכ' של מעלה : ב"ר פי"ז, ה. פמ"ד, יז.
- 417. חכמות בחוץ : ראה גם לעיל פ' יתרו רסו, ד ואילך. וש"נ.
- 418. דאו"א : ח: דאבא.
- 419. דפקד : חט: דקפ"ד.
- 420. דפק"ד : שם: דקפ"ד.
- 421. ויש : החט: וים.
- 423. עלמא דאתכסי'. . עלמא דאתגלי' : נסמן לעיל פ' תצוה שנו, ד הערה 37.
- 422. ארץ. . [ים] עלמא דאתכסי' וארץ עלמא דאתגלי' : ראה גם לעיל פ' בשלח קלח, ג. וש"נ.
- 424. והארץ האירה מכבודו : יחזקאל מג, ב.
- 425. אין כבוד אלא תורה : אבות פ"ו, ג [ושם: ואין].
- 426. לא בשמים היא : נצבים ל, יב.
- 427. ולא מעבר לים היא : נצבים ל, יג.
- 428. דבינה יתירה ניתנה באשה : ראה נדה מה, ב. לעיל פ' שמות י, ב. וש"נ.
בראשית רבה י״ז:ה׳ - הטקסט מספריא
וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה (בראשית ב, כא), רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר תְּחִלַּת מַפָּלָה שֵׁנָה, דָּמַךְ לֵיהּ וְלָא לָעֵי בְּאוֹרַיְתָא, וְלָא עָבֵיד עֲבִידְתָּא. רַב אָמַר שָׁלשׁ תַּרְדֵמוֹת הֵן, תַּרְדֵּמַת שֵׁנָה, וְתַרְדֵּמַת נְבוּאָה, וְתַרְדֵּמַת מַרְמִיטָה. תַּרְדֵּמַת שֵׁנָה וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן. תַּרְדֵּמַת נְבוּאָה (בראשית טו, יב): וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם. תַּרְדֵּמַת מַרְמִיטָה (שמואל א כו, יב): אֵין רֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ וְאֵין מֵקִיץ כִּי כֻלָּם יְשֵׁנִים כִּי תַּרְדֵּמַת ה' נָפְלָה עֲלֵיהֶם. רַבָּנָן אָמְרֵי אַף תַּרְדֵּמָה שֶׁל שְׁטוּת, דִּכְתִיב (ישעיה כט, י): כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם ה' רוּחַ תַּרְדֵּמָה. רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק אָמַר שָׁלשׁ נוֹבְלוֹת הֵן, נוֹבֶלֶת מִיתָה, שֵׁנָה. נוֹבֶלֶת נְבוּאָה, חֲלוֹם. נוֹבֶלֶת הָעוֹלָם הַבָּא, שַׁבָּת. רַבִּי אָבִין מוֹסִיף עוֹד תַּרְתֵּין, נוֹבֶלֶת אוֹרָה שֶׁל מַעְלָה, גַּלְגַּל חַמָּה. נוֹבֶלֶת חָכְמָה שֶׁל מַעְלָה, תּוֹרָה.
משנה אבות ו׳ - הטקסט מספריא
שנו החכמים בלשון המשנה. ברוך שבחר בהם ובמשנתם. רבי מאיר אומר. כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו. נקרא ריע. אהוב. אוהב את המקום. אוהב את הבריות. משמח את המקום. משמח את הבריות ומלבשתו ענוה ויראה. ומכשרתו להיות צדיק. וחסיד. וישר. ונאמן. ומרחקתו מן החטא. ומקרבתו לידי זכות. ונהנין ממנה עצה. ותושיה. בינה. וגבורה. שנאמר לי עצה ותושיה. אני בינה. לי גבורה. ונותנת לו מלכות. וממשלה. וחקור דין. ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק. והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו. ומגדלתו. ומרוממתו. על כל המעשים:
אמר רבי יהושע בן לוי. בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב. ומכרזת ואומרת. אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף. שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. ואומר. והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא. חרות על הלוחות. אל תקרא חרות אלא חירות. שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. וכל מי שעוסק בתורה תדיר. הרי זה מתעלה. שנאמר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות:
הלומד מחבירו פרק אחד. או הלכה אחת. או פסוק אחד. או דבור אחד. אפילו אות אחת. צריך לנהוג בו כבוד. שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד. וקראו רבו אלופו ומיודעו. שנאמר ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי והלא דברים קל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו. הלומד מחבירו פרק אחד. או הלכה אחת. או פסוק אחד או דבור אחד אפילו אות אחת. על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד. ואין כבוד אלא תורה. שנאמר כבוד חכמים ינחלו ותמימים ינחלו טוב. ואין טוב אלא תורה. שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:
כך היא דרכה של תורה. פת במלח תאכל. ומים במשורה תשתה. ועל הארץ תישן. וחיי צער תחיה. ובתורה אתה עמל. ואם אתה עושה כן. אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. אל תבקש גדולה לעצמך. ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך (עשה). ואל תתאוה לשלחנם של מלכים ששולחנך גדול משולחנם. וכתרך גדול מכתרם ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך:
גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות שהמלכות נקנית בשלשים מעלות. והכהונה בעשרים וארבע. והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים. בתלמוד. בשמיעת האוזן. בעריכת שפתים. בבינת הלב. בשכלות הלב. באימה. ביראה. בענוה. בשמחה. בשמוש חכמים. בדקדוק חברים. ובפלפול התלמידים. בישוב. במקרא. במשנה. במיעוט שינה. במיעוט שיחה. במיעוט תענוג. במיעוט שחוק. במיעוט דרך ארץ. בארך אפים. בלב טוב. באמונת חכמים. ובקבלת היסורין:
המכיר את מקומו. והשמח בחלקו. והעושה סייג לדבריו. ואינו מחזיק טובה לעצמו. אהוב. אוהב את המקום. אוהב את הבריות. אוהב את הצדקות. אוהב את התוכחות. אוהב את המישרים. מתרחק מן הכבוד. ולא מגיס לבו בתלמודו. ואינו שמח בהוראה. נושא בעול עם חבירו. מכריעו לכף זכות. מעמידו על האמת. מעמידו על השלום מתישב לבו בתלמודו. שואל ומשיב. שומע ומוסיף הלומד על מנת ללמד. והלומד על מנת לעשות. המחכים את רבו. והמכוין את שמועתו. והאומר דבר בשם אומרו. הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי:
גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא. שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. ואומר רפאות תהי לשרך. ושקוי לעצמותיך. ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה. ותומכיה מאושר. ואומר כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך. ואומר תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגניך. ואומר אורך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד ואומר כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך:
רבי שמעון בן מנסיא אומר משום רבי שמעון בן יוחאי. הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים. נאה לצדיקים ונאה לעולם. שנאמר עטרת תפארת שיבה. בדרך צדקה תמצא. ואומר עטרת חכמים עשרם. ואומר עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם. ואומר תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה. ואומר וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. רבי שמעון בן מנסיא אומר אלו שבעמדות שמנו חכמים לצדיקים. כולם נתקיימו ברבי ובניו:
אמר רבי יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך. ופגע בי אדם אחד. ונתן לי שלום. והחזרתי לו שלום. אמר לי רבי מאיזה מקום אתה. אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני. אמר לי. רבי. רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות. אמרתי לו. בני. אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם. איני דר אלא במקום תורה. לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם. לא כסף. ולא זהב. ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד. שנאמר בהתהלכך תנחה אותך. בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך. בהתהלכך תנחה אותך. בעולם הזה. בשכבך תשמור עליך. בקבר. והקיצות היא תשיחך. לעולם הבא. וכן כתוב בספר תילים על ידי דוד מלך ישראל. טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. ואומר. לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות:
חמשה קנינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו. ואלו הן תורה קנין אחד. שמים וארץ קנין אחד. אברהם קנין אחד. ישראל קנין אחד. בית המקדש קנין אחד. תורה קנין אחד מנין. דכתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. שמים וארץ קנין אחד מנין. שנאמר כה אמר ה' השמים כסאי. והארץ הדום רגלי. איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי. ואומר. מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית. מלאה הארץ קנינך. אברהם קנין אחד מנין דכתיב ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. ישראל קנין אחד מנין. דכתיב עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. ואומר לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם. בית המקדש קנין אחד מנין. שנאמר מקדש אדני כוננו ידיך. ואומר. ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו:
כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו. לא ברא אלא לכבודו. שנאמר. כל הנקרא בשמי ולכבודי. בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ואומר. ה' ימלוך לעולם ועד.
אמר רבי חנניא בן עקשיא רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות. שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.