להבין שרשי הדברים הנ"ל
שפב, דביאור על כי תשא הנ"ל
להבין שרש[י] הדברים הנ"ל1, הנה שרש ענין ורע"ה אמונה2 הוא בחי' משה יסוד אבא3 דממשיך חסדים לנוק' הנק' אמונה4 כמבואר בזהר בכמה מקומות, ופרטי הדברים הנה מתחלה יש להבין שרש ענין מחצית השקל כו', הנה ידוע דת"ת דאימא כתר לזו"נ5, ומהחסד שבת"ת זה6 מתחלק לשני חצאין חצי הא' לז"א ונמשך בג' קוין שלו חג"ת שהן תורה ועבודה וגמ"ח7 והוא מחצית השקל הנשאר בז"א, ומחצית החסדים נמשך לכתר דנוק' והוא8 כדי לעשות לה התעוררות העלאת מ"נ כו'. וביאור הדברים אלו מובן ע"פ הידוע בענין אתעדל"ע שהוא ע"י אתעדל"ת9 מתחלה ומבואר שרש הענין בשער מ"נ ומ"ד10 כידוע. אך יש להבין בו11 מאחר שאין המ"ד שהוא אתעדל"ע אלא ע"י העלאת מ"ן מתחילה מהיכן יהי' כח להעלאת מ"נ מתחלה, שהרי ידוע שאין שום12 כח במקבל כ"א שישפיע לו המשפיע מלמעלה כו'.
אך הענין הוא דב' מיני אתעדל"ע13 הם, הא' לעשות הכנה במקבל14 שיוכל להתעורר ולהעלות מ"נ אל המשפיע, והמשכת מ"ד זה אינו אלא מבחי' המקיפים וימינ"ו תחבקני15 לעורר האהבה שיהי' אל אישה תשוקתה בהעלאת מ"נ כו' ולא שפג, איהי' ממנו שום הולדת ולד כלל כו', אמנם התעוררות המשפיע שנית שאחרי העלאת מ"נ של המקבל הוא בבחי' אורות פנימי' בכלים כו' והוא המוליד כו'16. וביאור הדבר היינו עד"מ [כמו] זווג הגשמי שהחיבוק והנישוק הוא לעשות התעוררות להיות אל אישה תשוקת"ה כו' ואין מזה שום הולדה כו', לפי שהוא בבחי' העלם האהבה ולא בגילוי בגופו כו', אך הזרע של הטפה הוא בגילוי מן העלם האהבה כו' ולכך מוליד ולא יהי' כ"א אחרי העלאת מ"נ דאשה המזרעת תחלה כו'. כמו"כ עד"מ יש ב' מיני מ"ד דאצי', הא' ענין אתעדל"ע לעורר את האהבה במקבלי' ממל' דאצי' שיהי' למל' וחיילי' דילה נשמות ומלאכים כו' כח ועוז להיות תשוקת[ה] באהבה נפלאה להתפשט מכלי17 ההגבלה ולהיות עולין ונדבקי' במקורא דכולא בחי' ז"א דאצי' כו', והתעוררות זו לעורר את האהבה ה[י]א הנמשכת בבחי' העלם גדול דהיינו בבחי' מקיף לבד ולא בגילוי וכמ"ש וימינ"ו תחבקני כו', וכמו שאנו רואים בחוש שמתעורר הניצוץ אלקי פתאום מבלתי שום הכנה מתחלה וזה מחסד עליון וימינ"ו תחבקני כו'18 וכמ"ש עד יערה עלינו רוח ממרום19 כו' ואין מזה שום הולדת נשמה או מלאך כו', כי אין הולדתם מאין ליש מבחי' יסוד שבמל' כו' כ"א מאור הזרוע בכלים דאצי' כו', היינו בחי' גילוי אור [ב]התעוררות המשפיע דאצי'20 הנק' מ"ד הראוי להוליד ולד שהוא דוקא אחרי תשוקת העלאת מ"נ הבא מלמטלמ"ע ממל' דאצי' וד"ל.
וזהו ענין מחצית השקל פי' שקל הקדש הוא המשכת החכ' דבחי' יסוד אבא הנק' קד"ש21 ולא קדו"ש בוי"ו כידוע, ושק"ל הוא המכריע בכף מאזנים כו' היינו כש[ה]חסדים דאבא ואימא נמשכו בבחי' מאזני' דהיינו בבחי' או"י ואו"ח פי' להיות החצי מן החסדי' נמשך לנוק' כדי שתוכל להעלות מ"נ בבחי' או"ח22 [ועשרים הגר"ה שבשקל הוא ב' מיני י"ס דאו"י ואו"ח כו']23 והחצי הוא בבחי' או"י בג' קוין דז"א בחג"ת שבו כו'. וביאור הדברים היינו המחצית מחסד עליון דאבא יורד כדי לעורר את האהבה במל' בבחי' או"ח והחצי מן החסדים נשאר בבחי' או"י ולפ"ע כובד מחצית השקל ב[בחי'] או"י כן יהי' ערך הגבהת מחצית השק"ל בבחי' או"ח בכף מאזנים שכנגדו כשמכריעו ומגביהו בבחי' או"ח כו'. וכדי להבין זה הנה24 תחלה יש להבין ענין מחצית השקל25 החסדים בבחי' או"י, להיות כי הנה ידוע דרמ"ח מ"ע כללותם הם רק ה' חסדים26 ונחלקים לג' שפג, בחלקים כללים תורה ועבודה וגמ"ח, גמ"ח ח"ס דלי"ת27 להחיות רוח שפלים28 [הוא] מלמעלה למטה דהיינו להמשיך שפע למל' הנק' דלי"ת29 כידוע, ועבודה הן הקרבנות שהן העלאת מ"ן אשה ריח ניחוח30 כו' [oldpage_תקסט] והוא בחי' [ה]גבורות והתלהבות התשוקה מלמטה למעלה כו', וב' בחי' אלו בז"א עצמו הן31 שהן חו"ג ימין ושמאל כו' והתור"ה היא הממוצע כי כלולה מחו"ג כמ"ש מימינו אש דת למו33 כו' אש שחורה ע"ג אש לבנה34 כו' והוא הת"ת32 כידוע ו[ב]ג' קוין אלו חג"ת נמשכי' החסדי' דכללות רמ"ח מ"ע מאבא שרש כל האצי', וזהו על ג' דברים האלו שהעולם35 שהוא ז"א36 עומד כו' וד"ל. וע"כ ע"י מעשה רמ"ח מ"ע [נמשך ו]ניתוסף אורות בכלים באצי' עצמו מאור הראשון דאבא כו', אך הוספה זאת שה[י]א בבחי' או"ח37 מלמעלה מאבא כנ"ל38 נשאר באצי' ולע"ל כתיב ונגלה כבוד הוי'39 כו' כידוע. ומחצית השני[ת] מחסדים האלו נמשך לנוק' להיות עולה בבחי' או"ח40 כנ"ל וכל שהשפע של [ה]חסדים דאבא בהתגברות41 יותר באורות הנאצלים בבחי' או"י כו', הרי גם המחצית השנית שכנגדו שעולה ב[בחי'] או"ח הוא ג"כ בהתגברות ההתנשאו' למעלה מעלה כנ"ל, כמשל הכובד הגדול ביותר שבכף זה לפי ערך כובדו שמכביד[ו] למטה מטה כן יהי' ערך העלי' והתנשאות והגבהת הכף שכנגדו ממש בשוה כי המאזנים הם42 שקולים כו', וכמו"כ כל שניתוסף האור באצי' דרך ירידה ביותר ע"י תורה ועבודה וגמ"ח בבחי' או"י כנ"ל כמו"כ43 לפי ערך זה ביותר יהי' עליי' המל' ע"י אתעדל"ת44 [מ]מחצית השנית שבבחי' או"ח בעילוי היותר גדול כו' וד"ל.
וזהו אין טפה יורדת45 מלמעלה שאין טפיים עולים כנגדה, פי' כי הנה ענין כדכד שמשותיך46 הם ב' שמות דהוי'47 שנמשכים לזו"נ יחד מאו"א כו', אך שהן נחלקי' לב' שמות מובדלין והיינו מחצית השקל כמבואר בלק"ת48 וכנ"ל. אמנם יש בזה עוד מדרגה שלישית והוא להיות כי הטפ[ו]ת [ה]חסדים [ה]עליונים שיורדים בבחי' או"ח לעשות בחי' העלאת מ"נ למטה הוא בחי' טפה א' לבד דהיינו [ענין] התעוררות כללי בהעלם האהבה כדי לעורר את המקבל ולא [ל]דבר מיוחד דוקא, ואנו רואים שהמקבל יתעורר אח"כ בכמה אופנים דהיינו בשני דברים בדרך כלל באהבה49 ויראה חו"ג, והרי א"א לומר שהיראה שנתעוררה במקבל נתעוררה מעצמה כי אין לך דבר במקבל שפג, ג[בלתי] שיבא מתחלה התעוררות מן המשפיע כידוע. וא"כ מוכרח לומר שהי' התעוררות היראה שבמקבל ג"כ באותה טפה של חסד עליון שירד מלמעלה לעורר את המקבל אך שהי' בהעלם, דהיינו שהי' המשכת התעוררות כללי לעורר את המקבל והי' כלול מכל מה שנתעורר המקבל אח"כ מחו"ג. וזהו אין לך טפה שהוא מחצית השקל השנית שיורד בבחי' או"ח מלמעלה50 שאין ההעלאת מ"נ מלמטה אח"כ עולה בכפליים דהיינו טיפיים מחו"ג אוי"ר כנ"ל. וזהו רמז מ"ש ואולך אתכם קוממיות51 בשתי קומות להורות על הגדלת התעוררות המקבל ב' כפליים52 מקומה של המשפיע שירד אליה לעוררה כנ"ל וד"ל.
לפקודיהם 53 כו', הנה במחצית השקל שנתנו כופר נפשם הי' מהם הקרבנות54 שהוא תרומה להוי'55, וביאור ענין התרומה היינו בחי' או"ח שעי"ז שעולה המל' ב[בחי'] עילוי אחר עילוי כמ"ש בזהר ארמות"א להוי'56 כו'. אמנם יש להבין מהו ענין לפקודיה"ם שהוא לשון חסרון כמו יפקד מקום דוד57 כו', להיות כי מבואר בזהר ויקהל איך שבשבת הוא עליי' המל' מק"נ58 ויתפרדו59 כל החיצונים שיונקי' מבחי' אחוריים כמו מהצפרנים דידים ורגלים כו' ורחיצת60 הרגלים מכל טינוף ולכלוך כמ"ש רחצתי את רגלי61 כו'. וביאור הדבר הוא, בהיות כי הרי62 ידוע שהמל' היא ראש לשועלים63 ותתן טרף לביתה64 בי"ע לכל העולמות גם לנוג"ה שבכל עולם מאחר65 שמסתתרת בסתר המדרגות בירידה אחר ירידה להחיות רוח שפלים כו', א"כ יכולים הכל לקבל אף החיצוני' עד הע' שרים66 דעשי' מקבלים יותר67 השפע מבחי' הצפרנים כידוע בענין ועשתה את צפרני'68 כו'. והנה עיקר סיבת מותרי ההשפעה הוא מחמת הערבוביא דטו"ר69 שנפל בשביר"ה וצריך בירור כידוע ובח"כ' דוקא אתברירו70 להפריד ולהבדיל בין טמא לטהור71 כו', לכך בשבת שעלי' המל' היא בחכ' ומוחין72 כידוע אז נבדלו ונפרדו יניקת החיצוני' ונבדל החול מן הקדש ואנפהא נהירין73 כו' וזהו ענין רחיצת הרגלים הנז' בזהר ויקהל74 כנ"ל וד"ל. ועד"ז יובן75 שפג, דענין מחצית השקל שהי' ג"כ ענין76 עליי' המל' ארמות"א לה' כנ"ל ואז נפרדו כל החיצוני' ויצא הטוב מן הרע נקי מכל פסולת וסי"ג אפי' בדק שבדקין כנ"ל. וזהו ונתנו [איש] כופר נפשו77 פי' כופ"ר להסיר ולהבדיל כל חלק[י] הרע מכל וכל כו', והיינו לפקודיה"ם לה[ח]סי"ר יניקת החיצוני' מותרות78 השפע מפני שיבד[י]ל המותרות והשמרים ויהי' תכלית הבירור ע"י תרומת השקלים כנ"ל וד"ל. וזהו כי תשא את ראש בנ"י79 פי' הגבהת והתנשאות דהיינו עליות המל' בחב"ד שלה הוא ע"י משה דוקא שהוא הרועה ומפרנס האמונה כנ"ל, וזהו להיותו מבחי' יסוד אבא ואבא יסד ברתא80 פי' מחכ' שבמאציל עצמו נמשך תמיד מוחין [חדשים] לזו"נ [ו]לחזקם, מתחלה יומשך מ"ד כדי לברר הפסול[ת] והיינו בח"כ' אתברירו הנ"ל והוא לעשות הכנה להעלאת מ"נ כנ"ל ואח"כ יומשך מ"ד מהארת יסוד אבא בשביל הולדה כנ"ל וד"ל.
ומכל הנ"ל יובן בב' מיני המשכות מ"ד [ה]נ"ל שעיקר ההפרש ביניהם הוא זה, להיות כי החכ' הנק' קדש עילאה כשנמשכת מבחי' עצמותה היא המבררת כל הבירורים ויתפרד כל סי"ג מחמתה והיינו כענין81 שמי"ם לא זכו בעיניו82 [ה]נ"ל וכן מצרף לכסף83 כו', וזהו84 שבעמקות החכמה יתברר כל טעות ויפרד ויהי' השכל נקי כו', משא"כ בחיצוני' חכ' יתערב הטעות הדק כו' וד"ל, והוא המשכת מ"ד בחכ' אתבריר"ו והיינו לעורר את האהבה כנ"ל שימצא חיים בעיניו כנ"ל85. אבל המשכת מ"ד להולדה שאחרי העלאת מ"נ אינו מעצמיות החכ' כ"א המשכתו והשפעתו בדרך ירידה והשתל' מטה מטה כמשל כף ימיני היורד וכנ"ל, ובכל השפעה ימצא הפסולת בהעלם כידוע ע"כ מזה סיבת התערובות בהשתלשלו' העולמות מטו"ר את זה לעו"ז עשה86 כו' כידוע. משא"כ במ"ד הראשון לא יגור במגורו רע87 שום מקור למציאות פסולת מצד עוצם [בחי'] ההתנשאות בבחי' עצמיות שהוא טהור עינים88 כו' ע"ד ששמי"ם לא זכ"ו כו', וזהו את"ה מרו"ם [לעולם] ה'89 אויביך [יאבדו] יתפרד"ו90 אפי' שפד, אהדוקי"ן שבעין כנ"ל לפי שבח"כ' העצמיי' אתברירו [oldpage_תקע] לגמרי מכל וכל וד"ל. ועליו נא' ורע"ה אמונ"ה שהוא בחי' יסוד אבא שיורד במל' לברר בירורים בכל יום91 כמבואר בע"ח וד"ל.
הערות
עמוד שפב, ד
- 1. להבין שרש[י] הדברים הנ"ל : ביאור זה הוא הנחת כ"ק אדה"א מדרוש אביו כ"ק אדה"ז ביאור לפ' שקלים שנדפס במאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א ע' קעט. וראה בשינויים וכו' בתו"א פ' תשא קיב, ב. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' תרמא ואילך. אוה"ת תשא ע' א'תתצו. ע' א'תתקב. ראה עוד ע"ד המאמר להלן ברשימת הכת"י [ושם ג"כ מפורט סימני האותיות הבאות להלן בהמראי מקומות].
- 2. ורע"ה אמונה : תהלים לז, ג.
- 3. משה יסוד אבא : ראה גם לקו"ש שמות כרך ו' ע' 244 ואילך.
- 4. לנוק' הנק' אמונה : ראה זהר בלק קפט, א. קצח, ב.
- 5. דת"ת דאימא כתר לזו"נ : ראה לקו"ת שה"ש כ, ד. מז, ג.
- 6. ומהחסד שבת"ת זה : ראה תו"א ואוה"ת כאן.
- 7. חג"ת שהן תורה ועבודה וגמ"ח : ראה גם לעיל שפב, א. לקמן במאמר זה.
- 8. והוא : דח: ליתא.
- 9. אתעדל"ע. . אתעדל"ת : נסמן לעיל פ' יתרו רנט, ב.
- 10. בשער מ"נ ומ"ד : בע"ח.
- 11. בו : ד: כי. ח: ליתא.
- 12. שום : דט: ליתא.
- 13. דב' מיני אתעדל"ע : ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' ד. וש"נ. נ"ך ע' תלו. וש"נ.
- 14. אתעדל"ע. . לעשות הכנה במקבל : נסמן לעיל פ' תרומה שטז, ג.
- 15. וימינ"ו תחבקני : שה"ש ב, ו. ח, ג.
עמוד שפג, א
- 16. כו' : דח: ליתא.
- 17. מכלי : שם: מכלל.
- 18. וכמו. . כו' : אגדח: ליתא.
- 19. עד יערה עלינו רוח ממרום : ישעי' לב, טו.
- 20. דאצי' : דח: ליתא.
- 21. החכ'. . הנק' קד"ש : ראה לעיל פ' תצוה שסב, ב. וש"נ.
- 22. פי'. . או"ח : אגדח: ליתא. וכנראה נשמט מפני תיבות הדומות: ואו"ח. . או"ח.
- 23. [ועשרים. . כו'] : ניתוסף ע"פ מאמרי אדה"ז תקס"ג כאן ע' קפ.
- 24. הנה : דח: ליתא.
- 25. השקל : דחטו: ליתא.
- 26. דרמ"ח מ"ע כללותם. . ה' חסדים : ראה קו"א לתניא (להבין מ"ש בפע"ח) קנה, ב. לעיל פ' בא צו, א. וש"נ.
עמוד שפג, ב
- 27. ח"ס דלי"ת : ראה גם לעיל פ' יתרו רנט, ד. וש"נ.
- 28. להחיות רוח שפלים : ישעי' נז, טו.
- 29. למל' הנק' דלי"ת : ראה זהר (רע"מ) פינחס רנז, ב. ת"ז סתמ"ב. תמ"ז.
- 30. אשה ריח ניחוח : ויקרא א, ט. ועוד.
- 31. הן : דח: ליתא.
- 33. מימינו אש דת למו : ברכה לג, ב.
- 34. אש שחורה ע"ג אש לבנה : ראה רש"י שה"ש ה, טז [ד"ה שחורות]. הנסמן במאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תקעח.
- 32. והתור"ה היא הממוצע. . הת"ת : ברכות נח, סע"א. ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' תיב. וראה גם לעיל פ' בשלח קעג, א.
- 35. האלו שהעולם : דח: העולם.
- 36. העולם שהוא ז"א : ראה ע"ח (שער הארת המוחין) של"ב, פ"ה. (שער לאה ורחל) של"ט, פ"ח. שער מאמרי רז"ל סנהדרין צז, א (ל, ב).
- 37. או"ח : דחטו: או"י.
- 38. כנ"ל : שם: כו'.
- 39. ונגלה כבוד הוי' : ישעי' מ, ה.
- 40. בבחי' או"ח : דח: אח"כ באו"ח.
- 41. בהתגברות : דחטו: בתגבורת.
- 42. הם : דח: ליתא.
- 43. כמו"כ : שם: ליתא.
- 44. אתעדל"ת : דחטו: אתעדל"ע.
- 45. אין טפה יורדת : נסמן לעיל פ' יתרו רעו, ב.
- 46. כדכד שמשותיך : ישעי' נד, יב. במאמרי אדה"ז תקס"ג כאן ע' קפא (ובתו"א כאן): כ"ד כ"ד.
- 47. ב' שמות דהוי' : גח: בחי' שמות הוי'.
- 48. לב' שמות. . בלק"ת : ראה שם ר"פ תשא. טעהמ"צ שם. דרמ"צ כאן סד, ב ואילך. מאמרי אדה"א שמות ח"ב כאן ע' תרמה.
- 49. דברים בדרך כלל באהבה : גח: בחי' דהיינו אהבה.
עמוד שפג, ג
- 50. או"ח מלמעלה : אגט: או"י. דטו: כבפנים. במאמרי אדה"א כאן ע' תרמה: או"ח למעלה.
- 51. ואולך אתכם קוממיות : בחוקותי כו, יג. ב"ב עה, א. ראה גם לעיל פ' שמות יג, ד. מאמרי אדה"א שמות ח"ב כאן ע' תרמו. וש"נ.
- 52. ב' כפלים : גחטו: בכפלים.
- 53. לפקודיהם : תשא ל, יב.
- 54. במחצית השקל. . הקרבנות : ראה רש"י תרומה כה, ב. תשא ל, טו. ירושלמי שקלים פ"א, ה"א. מגילה כט, ב.
- 55. במחצית השקל. . תרומה לה' : תשא ל, יג.
- 56. תרומה. . בזהר [דח: ליתא] ארמות"א להוי' : לעיל פ' יתרו רסח, ד: בזהר בפ' תרומה — ראה שם קמז, א.
- 57. יפקד מקום דוד : גח: ויפקד. טו: נפקד — נסמן לעיל שפב, ג הערה 132.
- 58. בזהר ויקהל איך שבשבת הוא עליי' המל' מק"נ : ראה זהר שם רג, ב. תו"א כאן קיב, ד [ושם: בע"ש].
- 59. ויתפרדו : אד: ניתוסף: כל פועלי און — ע"פ תהלים צב, י. ראה גם פע"ח (שער השבת) שי"ח, פ"ג.
- 60. ורחיצת : דחטו: ורוחצ[ו]ת.
- 61. רחצתי את רגלי : שה"ש ה, ג. ראה גם פע"ח שם.
- 62. כי הרי : דח: ליתא.
- 63. שהמל' היא ראש לשועלים : ראה ז"ח (מדהנ"ע) שה"ש עא, א. הנסמן לעיל פ' וארא נד, ב.
- 64. ותתן טרף לביתה : משלי לא, טו.
- 65. מאחר : דח: ליתא.
- 66. הע' שרים : ראה זהר בראשית מו, סע"ב. לעיל פ' שמות לז, ג הערה 52. שע"ת עד, א הערה 2.
- 67. יותר : דחטו: [מ]מותרי.
- 68. ועשתה את צפרני' : תצא כא, יב. ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תקלז ובהנסמן (בריש המאמר שם) בע' תקלח.
- 69. הערבוביא דטו"ר : ראה גם ע"ח (שער הקליפות) שמ"ח, פ"ג. שערי קדושה — להרח"ו — ח"א שער א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תדש. וש"נ. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' פג. וש"נ.
- 70. ובחכ' דוקא אתברירו : נסמן לעיל פ' יתרו רסו, ד.
- 71. ולהבדיל בין טמא לטהור : ע"פ שמיני יא, מז.
- 72. בשבת שעלי' המל' היא בחכ' ומוחין : ראה פע"ח (שער השבת) שי"ח, פ"ז. פ"י. וראה גם מאמרי אדה"ז על מאמרז"ל ע' רמד.
- 73. ואנפהא נהירין : זהר תרומה קלה, ב.
- 74. רחיצת הרגלים הנז' בזהר ויקהל : ראה שם רד, א. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ס"ע שסא ואילך (נוסחא שני') ושם: בע"ש. ראה פע"ח שם פ"ג. מ"ח מסכת יום הששי פ"ח, מ"א.
- 75. ועד"ז יובן : דח: ועתה יובן ג"כ.
עמוד שפג, ד
- 76. ענין : שם: ליתא.
- 77. ונתנו [איש] כופר נפשו : תשא ל, יב.
- 78. מותרות : דחטו: ממותרי.
- 79. כי תשא את ראש בנ"י [אד: ליתא. טו: כו']: תשא ל, יב.
- 80. ואבא יסד ברתא : ראה זהר (רע"מ) פינחס רנו, ב. רמח, א. רנח, א. מאמרי אדה"א קונטרסים ס"ע תקמז ואילך. וש"נ. לעיל פ' שמות יב, א.
- 81. כענין : דח: ליתא.
- 82. שמי"ם לא זכו בעיניו : איוב טו, ט.
- 83. מצרף לכסף : נסמן לעיל שפא, ד.
- 84. כו' וזהו : גח: וכמו.
- 85. חיים בעיניו כנ"ל : ג: חייב בו. ט: חיוב בו. טו: חייב בעיניו כו'.
- 86. את זה לעו"ז עשה : קהלת ז, יד.
- 87. לא יגור במגורו רע [דח: ליתא]: ראה שבת קמט, ב.
- 88. טהור עינים : חבקוק א, יג.
- 89. את"ה מרו"ם [לעולם] ה' : תהלים צב, ט [ושם: ואתה].
- 90. אויביך [יאבדו] יתפרד"ו : תהלים שם, י.
עמוד שפד, א
- 91. יסוד אבא שיורד. . בירורים בכל יום : ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' שפ. וש"נ.
רש"י על שיר השירים ה׳:ט״ז - הטקסט מספריא
חִכּוֹ מַמְתַקִּים. דְּבָרָיו עֲרֵבִים:
זֶה דוֹדִי. זֶה דְמוּת דּוֹדִי וְזֶה דְמוּת רֵעִי, וְעַל כָּל אֵלֶּה חָלִיתִי לְאַהֲבָתוֹ. וְהַדֻּגְמָא כְּלַפֵּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּךְ הִיא:
דּוֹדִי צַח. וְלָבָן לְהַלְבִּין עֲוֹנוֹתָי. צַח וְלָבָן כְּשֶׁנִּרְאָה בְסִינַי נִרְאָה כְזָקֵן מוֹרֶה הוֹרָאוֹת, וְכֵן בְּשִׁבְתּוֹ לַמִּשְׁפָּט "לְבוּשֵׁיהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא":
וְאָדוֹם. לִיפָּרַע מִשׂוֹנְאָיו כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, "מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ":
דָּגוּל מֵרְבָבָה. הַרְבֵּה חֲיָלוֹת מַקִּיפִין אוֹתוֹ:
רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז. תְּחִלַּת דְּבָרָיו הִבְהִיקוּ כְּכֶתֶם פָּז, וְכֵן הוּא אוֹמֵר, "פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר". פָּתַח: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ"; הֶרְאָם תְּחִלָּה שֶׁמִּשְׁפַּט מְלוּכָה יֵשׁ לוֹ עֲלֵיהֶם, וְאַחַר כָּךְ גָּזַר עֲלֵיהֶם גְּזֵרוֹתָיו:
קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים. עַל כָּל קוֹץ וְקוֹץ תִּלֵּי תִלִּים שֶׁל הֲלָכוֹת:
שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב. עַל שֵׁם שֶׁהָיְתָה כְתוּבָה לְפָנָיו אֵשׁ שְׁחוֹרָה עַל גַּבֵּי אֵשׁ לְבָנָה. דָּבָר אַחֵר: "קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים" כְּשֶׁנִּרְאָה עַל הַיָּם, נִרְאָה כְּבָחוּר נִלְחָם בִּגְבוּרָה:
עֵינָיו כְּיוֹנִים עַל אֲפִיקֵי מָיִם. כְּיוֹנִים שֶׁעֵינֵיהֶם צוֹפוֹת אֶל אֲרֻבּוֹתֵיהֶם, כָּךְ עֵינָיו עַל בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, שֶׁשָּׁם מוֹצָאֵי הַתּוֹרָה הַמְשׁוּלִים לְמָיִם:
רֹחֲצוֹת בֶּחָלָב. כְּשֶׁהֵן צוֹפוֹת בַּמִּשְׁפָּט, מְבָרְרוֹת דִּין לַאֲמִתּוֹ לְהַצְדִּיק צַדִּיק, לָתֵת לוֹ כְצִדְקָתוֹ, וּלְהַרְשִׁיעַ רָשָׁע, לָתֵת דַּרְכּוֹ בְרֹאשׁוֹ:
ישְׁבוֹת עַל מִלֵּאת. עַל מִלֵּאת שֶׁל עוֹלָם. מְשׁוֹטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ, צוֹפוֹת טוֹבִים וְרָעִים. דָּבָר אַחֵר: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתְנָם עֵינַיִם לְהָאִיר לָעוֹלָם כְּשֵׁם שֶׁהָעֵינַיִם מְאִירִים לְאָדָם. כְּיוֹנִים הַנּוֹדְדִים מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ לְבַקֵּשׁ אָכְלָם, כָּךְ הֵם הוֹלְכִים מִמִּדְרָשׁוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי חָכָם לְבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל פְּלוֹנִי חָכָם, לְבַקֵּשׁ טַעֲמֵי תוֹרָה:
עַל אֲפִיקֵי מָיִם. עַל בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת, שֶׁהֵם מוֹצָאֵי מַיִם שֶׁל תּוֹרָה:
רֹחֲצוֹת בֶּחָלָב. לְפִי שֶׁקְּרָאָן עֵינַיִם וְהָעַיִן לְשׁוֹן נְקֵבָה הִיא, אָמַר "רוֹחֲצוֹת", לְשׁוֹן נְקֵבָה. הֵם מְצַחְצְחִין עַצְמָן בְּחָלָב שֶׁל תּוֹרָה וּמְלַבְּנִים סְתָרֶיהָ וּסְתוּמוֹתֶיהָ:
ישְׁבוֹת עַל מִלֵּאת. מְיַשְּׁבִים דְּבָרִים עַל אָפְנֵיהֶם. דָּבָר אַחֵר: "עֵינָיו" עִנְיָנָיו, פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל תּוֹרָה וַהֲלָכוֹת וּמִשְׁנָיוֹת, "כְּיוֹנִים" שֶׁהֵם נָאִים בַּהֲלִיכָתָן; "עַל אֲפִיקֵי מָיִם" בְּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, "רֹחֲצוֹת בֶּחָלָב" מְצֻחְצָחוֹת כֶּחָלָב, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי:
לְחָיָו. דִּבְּרוֹת הַר סִינַי, שֶׁהֶרְאָה לָהֶם פָּנִים מַסְבִּירוֹת ושׂוֹחֲקוֹת:
שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים. דִּבּוּרִים שֶׁנִּדְבַּר בְּאֹהֶל מוֹעֵד, שֶׁהֵם לְרִיצּוּי וּלְכַפָּרָה וּלְרֵיחַ טוֹב: תּוֹרַת חַטָּאת וְאָשָׁם וּמִנְחָה וְעוֹלָה וּשְׁלָמִים:
יָדָיו. הַלּוּחוֹת שֶׁנָּתַן מִימִינוֹ, וּמַעֲשֵׂה יָדָיו הֵמָּה:
גְּלִילֵי זָהָב. אֵלּוּ הַדִּבְּרוֹת, שֶׁבָּהֶן נֶאֱמַר: "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב". אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן נְחֶמְיָה: "מַעֲשֵׂה נִסִּים הָיוּ. שֶׁל סַנְפִּירִינוֹן הָיוּ וְהָיוּ נִגְלָלִין. דָּבָר אַחֵר: עַל שֵׁם שֶׁמְּגַלְגְּלוֹת טוֹבָה לָעוֹלָם:
מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ. שֶׁכָּלַל בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת תַּרְיַ"ג מִצְוֹת:
מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן. זֶה תוֹרַת כֹּהֲנִים הַנִּתָּן בְּאֶמְצַע חֲמִשָּׁה חֻמָּשִׁים, כַּמֵּעַיִם הַלָּלוּ שֶׁהֵם נְתוּנִים בְּאֶמְצַע הַגּוּף:
עֶשֶׁת שֵׁן מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים. נִרְאֵית חֲלָקָה כְּעֶשֶׁת שֵׁן, וְהִיא סְדוּרָה דִקְדּוּקִים רַבִּים: גְּזֵרוֹת שָׁווֹת וּבִנְיַן אָב וְקַלִּים וַחֲמוּרִים:
מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי פָז. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר: "הָעַמּוּד הַזֶּה יֵשׁ לוֹ כוֹתֶרֶת לְמַעְלָן וּבָסִיס לְמַטָּן". אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר גָּדָא: פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה יֵשׁ לָהֶן כּוֹתֶרֶת לְמַעְלָן וּבָסִיס לְמַטָּן, וּסְמוּכוֹת לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם, כְּגוֹן פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל שְׁבִיעִית וְיוֹבֵל, "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר", לְהוֹדִיעֲךָ כַּמָּה קָשָׁה אֲבָקָהּ שֶׁל שְׁבִיעִית, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת סֻכָּה וַעֲרָכִין וּכְגוֹן "יִפְקֹד ה' . . . אִישׁ עַל הָעֵדָה", "צַו . . . אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי". עַד שֶׁאַתָּה מְפַקְּדֵנִי עַל בָּנַי, פְּקֹד אוֹתָם עָלַי! וְכֵן כַּמָּה. לְכָךְ נֶאֱמַר: "שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ מְיֻסָּדִים וגו'":
מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן. הַמִּסְתַּכֵּל וּמִתְבּוֹנֵן בִּדְבָרָיו, מוֹצֵא בָהֶם פְּרָחִים וְלוּלָבִים. כְּיַעַר זֶה שֶׁמְּלַבְלֵב, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה הַהוֹגֶה בָהֶם תָּמִיד מְחַדֵּשׁ בָּהֶם טְעָמִים:
בָּחוּר. נִבְחָר, כָּאֲרָזִים הַנִּבְחָרִים לְבִנְיָן וּלְחֹזֶק וּלְגוֹבַהּ:
חִכּוֹ מַמְתַקִּים. דְּבָרָיו עֲרֵבִים. "וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם אֲנִי ה'", הַנֶּאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר. יֵשׁ חֵךְ מָתוֹק מִזֶּה? אַל תַּחְבְּלוּ בְּעַצְמְכֶם וּתְקַבְּלוּ שָׂכָר! "וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲלֵיהֶם הוּא יִחְיֶה" עֲוֹנוֹת נֶחְשְׁבוּ לוֹ לִזְכֻיּוֹת. יֵשׁ חֵךְ מָתוֹק מִזֶּה?
רש"י על שמות כ״ה:ב׳ - הטקסט מספריא
ויקחו לי תרומה. לִי – לִשְׁמִי:
תרומה. הַפְרָשָׁה, יַפְרִישׁוּ לִי מִמָּמוֹנָם נְדָבָה:
ידבנו לבו. לְשׁוֹן נְדָבָה וְהוּא לְשׁוֹן רָצוֹן טוֹב, פיישנ"ט בְּלַעַז:
תקחו את תרומתי. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שָׁלֹשׁ תְּרוּמוֹת אֲמוּרוֹת כָּאן, אַחַת תְּרוּמַת בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת שֶׁנַּעֲשׂוּ מֵהֶם הָאֲדָנִים, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּאֵלֶּה פְקוּדֵי, וְאַחַת תְּרוּמַת הַמִּזְבֵּחַ בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת לַקֻּפּוֹת לִקְנוֹת מֵהֶן קָרְבְּנוֹת צִבּוּר, וְאַחַת תְּרוּמַת הַמִּשְׁכָּן נִדְבַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד (תלמוד ירושלמי שקלים א'). י"ג דְּבָרִים הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן כֻּלָּם הֻצְרְכוּ לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן אוֹ לְבִגְדֵי כְהֻנָּה כְּשֶׁתְּדַקְדֵּק בָּהֶם:
ויקחו לי תרומה THAT THEY TAKE ME A HEAVE OFFERING — “Me” means to the glory of My Name (Midrash Tanchuma, Terumah 1).
תרומה is something set apart (cf. Onkelos); the meaning is: let them set apart from their possessions a voluntary gift in My honour.
ידבנו לבו — The word ידבנו is of the same root as נדבה (the נ in the latter being replaced by the Dagesh in the ד); it is a term denoting “good-will”, apaisement in old French (cf. Rashi on Genesis 33:10 and Leviticus 19:5).
תקחו את תרומתי YE SHALL TAKE MY HEAVE OFFERING — Our Rabbis said: the expression תרומה is used here three times, being an allusion to three different heave offerings; one is the heave offering which consisted of a beka (half a shekel) a head, and of which the sockets were made, as is set forth in the section אלה פקודי (Exodus 39:26-27); another is the heave offering for the altar — a beka a head that was given to the funds (more lit., “the basket”, in which collections for communal or charitable purposes were made) from which to purchase the communal sacrifices; (see Rashi on Exodus 30:15) and the other one is that implied in the word תרומתי “My heave offering” and referred to by the word כסף in the next verse — the heave offering for the Tabernacle which was a free-will gift from each individual (Jerusalem Talmud Shekalim 1:1). Thirteen different articles (cf. Tanchuma) that are mentioned in this section were all required either for the work of the Tabernacle (i. e. the construction of the Tabernacle or making the articles contained therein), or for the priests’ garments, as you will find when you look closely into the matter.

