צאינה וראינה (יום א' דחה"ש קודם התפילה)

תקפצאינה וראינה (יום א' דחה"ש קודם התפילה)

בס"ד חה"ש ט"ל לפ"ק יום א' קודם התפלה.

צאינה וראינה¹ בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו, ואמרז"ל מלך שהשלום שלו, הקב"ה נק' שלמה שהוא מלך שהשלום שלו, ואמו היא כנס"י, ביום חתונתו מפרש במשנה זו מתן תורה, וזהו שבעת מ"ת אמו שהיא כנס"י מעטר עטרה להקב"ה, וזהו בעטרה שעטרה לו אמו. וצ"ל והלא אמרז"ל בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו מה"ש וקשרו להם שני כתרים א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע, והאיך אומר כאן שאמו מעטר עטרה להקב"ה, וכאן אומר שקשרו שני כתרים לישראל, ומהו וקשרו לה"ם שני כתרים.

והענין דהנה שניהם אמת, שהנה אי' במדרש ע"פ קדושים תהיו כו' והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני משל למלך שעשו לו בני המדינה ג' עטרות מה עשה נטל א' ונתן בראשו ושנים נתן בראש בניו, כך העליונים מכתירים להקב"ה ג' עטרות, וזהו כתר יתנו לך מלאכים המוני מעלה ועמך ישראל קבוצי מטה (הג"ה, ונ"ל כוונתו מ"ש אח"כ כולם קדושה לך ישלש"ו וזהו הג' פעמים קדוש שאומרים וזהו הג' עטרות, עוי"ל שאומר כתר יתנ"ו וזהו ראי' שמכתירים לו כו'), נטל א' ונתן בראשו ושנים נתן בראש בניו, וכמ"ש בנים אתם לה' אלקיכם, בני בכורי ישראל, וזהו הג' עטרות שהעליונים מכתירים לו ע"י הג' פעמים קדוש, נטל א' ונתן בראשו זהו מ"ש בעטרה שעטרה ל"ו אמו, ושנים נתן בראש בניו זהו מ"ש קשרו לה"ם שני כתרים. אך צ"ל שהרי הוא אומר העליוני"ם מכתירים כו' והעליונים הם מלאכים בכלל וכאן אומר שאמו שהוא כנס"י מעטר כו'. ובאמת אינו קושיא כלל דהנה אמרז"ל אין המלאכים אומרים שירה עד שישראל אומרים ק"ש שנא' ברן יחד כוכבי בקר והדר ויריעו בני אלקים, וזהו כתר יתנו לך מלאכים המוני מעלה ועמך ישראל קבוצי מטה, מה שהמלאכים אומרים שירה זהו ע"י ועמך ישראל כו', וא"כ מה שהעליונים מכתירים כו' זהו בכח התחתונים. אך צ"ל לפ"ז אומרו ביום חתונתו שרק במ"ת אמו מעטר עטרה להקב"ה והלוא בכ"י אומרים ק"ש וא"כ בכ"י אמו מעטר עטרה להקב"ה. והענין דהנה אי' במדרש מהיכן זכו ישראל לק"ש ממ"ת כשאמר וידבר אלקים אמר שמע ישראל אנכי הוי' אלקיך כו' לא יהי' לך כו' נענו כולם ואמרו הוי' אלקינו הוי' אחד, וזהו הקבלה על שני המאמרים, ובאמת באנכי ולא יהי' לך כלול כל התורה, דאנכי כולל רמ"ח מ"ע ולא יהי' לך כולל שס"ה מל"ת, וזהו שכללות התורה מפי הגבורה שמענו, וע"ז אמרו ה' אלקינו הוא קבלת מאמר דאנכי ורמ"ח מ"ע כלולים בו, ה' אחד הוא קבלת מאמר לא יהי' לך ושס"ה מל"ת² כלולים בו, ועי"ז זכו לק"ש, וא"כ ק"ש שייך למ"ת. ומה שאומרים בכ"י, הוא שבכ"י יש מ"ת, תקפאוזהו שמברכין נותן התורה³, וצ"ל בכ"י קבלת התורה, וזהו שאומרים ק"ש, וא"כ בכ"י יש מה שאמו מעטר עטרה להקב"ה.

והנה להבין ענין⁴ [ביום חתונתו], הנה כתי' והי' הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו ואמרז"ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה, וצ"ל איך שייך שיאמרו קדוש לפני הצדיקים כדרך שאומרים לפני הקב"ה. והנה בס' כלי פז מקשה זה ואומר קשה הדבר להולמו, שקשה לקבל דבר זה איך שייך שיאמרו לפניהם קדוש, וכ' שם שהרמ"ק בפרדס⁵ מתרץ זה דהנה צדיקים הם המקיימים תומ"צ ויתעלו לצדיק וצדק שהם יסוד ומל' דאצי', ומלאכים דבריאה אומרים קדוש ליסוד ומל' וממילא דאומרים קדוש לצדיקים, וזהו ימר שממילא יאמ"ר להם קדוש, אך הוא דוחק. ורבינו ז"ל תירץ באו"א⁶.

והענין דהנה אמרז"ל על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח, והם הג' עטרות ג"פ קדוש. והענין דהנה כתי' לרוקע הארץ⁷ על המים כי לעולם חסדו. דהנה בתחילת הבריאה היו המים למעלה מהארץ, דהנה בכל דבר הנברא יש ד"י ארמ"ע, ובטבע הבריאה הוא שכל דבר שכבד יותר נופל למטה יותר, וידוע דעפר הוא כבד יותר מכל היסודות לכן נפל למטה יותר, והמים שהוא בערך קל יותר מהעפר הוא הקיף את הארץ והארץ הי' מוקף מהמים, והרוח הוא קל יותר לכן הי' על המים וכמ"ש ורוח אלקים מרחפת על פני המים, והאש שהוא בערך רוחני יותר⁸ לכן הוא למעלה מכולם, דיסוד האש הוא תחת גלגל הירח, ואח"כ הי' הגזירה יקוו המים⁹ אל מקום אחד ותראה היבשה שיהי' היפך טבע הבריאה שהארץ יהי' למעלה מהמים, וזהו שכתיב יורדי הים באניות שנק' יורדים מפני שהארץ הוא למעלה מהמים, וזהו לרוקע הארץ על המים כי לעולם חסדו, מפני חסד ה' שנמשך בעולם, דכדי שיהי' מציאות העולם צ"ל ארץ.

תקפבוצ"ל למה הי' בתחילת הבריאה שהמים יכסה ארץ ואח"כ יהי' הגזירה יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה, הי' לו בתחילת הבריאה להיות כך שהארץ יהי' למעלה מהמים, הגם שבטבע הבריאה הוא שכל דבר שהוא כבד יותר נופל למטה יותר, אך הנה הקב"ה הוא כל יכול ובאפשרי שיהי' הארץ למעלה מהמים כמו שאח"כ הי' כן, והי' לו בתחילה להיות כן. וצ"ל על מה זה מרמז. והענין דהנה ים ויבשה הוא עלדאת"כ ועלדאת"ג¹⁰, דהנה כל מה שיש בים יש ביבשה חוץ מן החולדה, וההפרש בין ברואים שבים לברואים שביבשה, דהברואים שבים הם מובלעים במי הים, דהנה כל עיקר מהותם הוא מהמים, כמו דגים שעיקר מהותם מהמים לכן יש להם קרירות כמו יסוד המים, וקבלת החיות שלהם ג"כ מהמים וכשפורשין מהים הם מתים. וכמו"כ נבראים דעלדאת"כ כמו מלאכים הנה כ' בי נשבעתי נאום הוי'¹¹, וצ"ל איך אומר מלאך ע"ע בי נשבעתי וכן נאום ה', והענין דהנה מלאך הוא שליח ויש בו כח המשלח, ובפ"ע הוא אינו מהות כלל שהוא בטל בתכלית, והכלי שלו אינו מסתיר כלל על האור והחיות שלו, ודבר ה' הוא הדובר בו והיינו הכח המשלח, ולכן יכול לאמר ע"ע בי נשבעתי נאום ה' שהוא הכח המשלח ובפ"ע אינו מהות כלל, וכן ותקרא שם ה' הדובר אלי' מפני שאינו מהות כלל בפ"ע והוא בטל בתכלית, הגם שיש לו גוף וכמ"ש עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, רק שהוא מב' יסודות, דהנה כל דבר כלול מד' יסודות ארמ"ע, אך זהו נבראים דעלדאת"ג, אבל נבראים דעלדאת"כ הם רק מב' יסודות הדקים, מ"מ ה"ה גוף, אלא שהגוף והכלי שלהם אינו מסתיר על האור והחיות שלהם וזהו נבראים דעלדאת"כ. וזהו כמו משה שכ' מן המים משתיהו שהי' נשמה דעלדאת"כ וכמו שהי' בעלדאת"ג הי' ג"כ בבחי' עלדאת"כ, וזהו משה משה לא פסיק טעמא בינייהו, ונבראים דעלדאת"ג הגם שהם מקבלים חיות מהארץ וכמ"ש ארץ אשר ממנו תצא לחם, וכן כל הדברים צומח חי מדבר כולם מקבלים מהארץ, דצומח תחילה נרקב לגמרי והוא העלאת מ"ן להכח הצומח שבארץ ואח"כ הוא צומח מהכח הצומח שבארץ, הרי שהוא בהארץ דוקא דתחילה הוא נרקב לגמרי, וכמו"כ האדם הנה כתי' וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה, וכמו"כ בע"ח גופם מהארץ ומקבלים חיות ג"כ מהארץ, ומ"מ הם מופרדים מהארץ דהוא חי כשהוא שט באויר או בים, וכן צומח לאחר שנגדל א"צ להארץ. וזהו"ע נבראים דעלדאת"ג שהם נפרדים מהארץ. וכמו"כ יובן למעלה דנבראים דעלדאת"כ הם בטלים לאלקות, ונבראים דעלדאת"ג הם יש ודבר נפרד בפ"ע. וזהו דכתי' גבי משה ונתתי מטר¹² ארצכם בעתו והאיך קאמר ונתתי, דמה שאומר ונתתי הוא מפני שקאי בא"י, דהנה כתי' הנותן מטר בארץ השולח מים ע"פ חוצות, דבשאר ארצות הוא שולח מים ע"י שליח אבל בא"י הוא נותן בעצמו, אך איך תקפגהו"א אומר כן. והענין דהנה משה הי' מעלדאת"כ, וגם כמו שהי' בעלדאת"ג הי' בבחי' עלדאת"כ דכתי' עליו ונחנו מה פי' בלי מציאות ובלי מהות, וזה כתי' עליו כמו שהי' בעלדאת"ג ושכינה מדברת מתוך גרונו, והי' בטל בתכלית ולכן א' ונתתי ששכינה מדברת מתוך גרונו. והנה בזהר נק' זה בשם נונא ימא רבא (במק"מ ד"ו א' מפרש ימא רבא הוא יסוד אימא) כמו ברואים שבים הם מובלעים במי הים כמו"כ יש בנשמות ג"כ שהם בבחי' עלדאת"כ, ובכלל הוא ההפרש בין מלאכים בגופים¹³* ובין נשמות בגופים ולכן המלאך אינו בעל בחירה¹⁴ שהרי הוא שליח ויש בו כח המשלח ובפ"ע אינו מהות כלל ואינו שייך שישנה מאומה, אבל האדם הוא בעל בחירה ויכול לבחור שיהי' כמו משה, דהנה אמרז"ל מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי הם האבות אברהם יצחק ויעקב, וכמו"כ כמו משה ג"כ, ויכול לבחור ההיפוך לגמרי.

וזהו שבתחילת הבריאה הי' מים למעלה מארץ, דבסדר השתל' מים למעלה מארץ, דהמים למעלה מארץ ורוח למעלה ממים ואש למעלה מרוח ושמים מקיף לכולם, מ"מ עיקר הכוונה הוא הארץ [וזהו דאי' בכהאריז"ל דלידת הנשמות הוא בשביעי ש"פ מפני שאז הוא זמן קרי"ס¹⁵], ולכן מ"ת הי' בארץ דוקא, דהים אמר אין בי, תהום אמר אין עמדי, כ"א בארץ דוקא. אפי' מלאכים כשבקשו תורה¹⁶ ואמרו אשר תנה הודך על שמים וא"ל כלום יש בכם יצה"ר, וצ"ל מהו הטענה והלא לא בקשו תורה בגשמיות שאם היו מבקשים בגשמיות יש מצות שצריכין יצה"ר לקיימם, אבל הם בקשו ברוחניות ומהו הטענה כלום כו', אלא מפני שעיקר הכוונה שיהי' בארץ דוקא מפני שהוא מדרי' גבוה נמשך למטה יותר, וכמו אותיות החקוקים על אבן טוב מצד עוצם בהירות האבן¹⁷ א"א לקרות אותם כ"א כשהם על השעוה שאז הם רק הפעולה אז אפשר לקרות אותם, והוא מצד בהירות האבן וכשנתרחקו מן האותיות¹⁸ דוקא אז אפשר לקרותם, כמו"כ בתורה מפני שהוא מדריגה גבוה לכן הוא דוקא בארץ. וזהו אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי, מה שאנכי עשיתי ארץ הוא בשביל אדם בראתי, בראתי בגימטריא תרי"ג, ואדם הוא מ"ש זאת התורה אדם, דהנה כתי' ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה וצ"ל והלא אין לו דמות הגוף ולא גוף ואיך שייך לומר כמראה אדם אלא שהוא בחי' זאת התורה אדם, דרמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא ושס"ה ל"ת שס"ה גידין. ובאמת הנה הארץ למעלה במדרי' מהשמים, דהנה יש פלוגתא שמים קדמה או ארץ קדמה ואלו אלו דא"ח תקפדדבסדר השתל' שמים קדם ובשרש ארץ קדם¹⁹. וזהו לרוקע הארץ על המים כל"ח, שהארץ הוא עיקר, כי לעולם חסדו הוא תורה דכתי' תורת חסד.

וביאור הענין דהנה מי הים הם מלוחים²⁰ לכן אסור לרחוץ במי הים מפני שמחזי כרפואה, כן פירש"י, וברמב"ם פי' משום מעמל, והוא ג"כ מפני המלח שבו, ולכן נק' המוליכים הספינה בשם מלחים כמ"ש גבי יונה וייראו המלחים כשהתחיל לשבור הספינה²¹, וכן אניות הים ומלחיהם, והוא ע"ש המלח. וכשהם בוקעים את עפר הארץ אז הם מים חיים. והנה יש מעלה במים חיים על הים, דהנה יש דעה דים הוא כמקוה ואינו מטהר רק באשבורן, ואפילו להדיעה שמטהר גם בזוחלין ודוקא טומאות הקלות, אבל זב, ואפי' זבה ג"כ יש דעה בב"י לפי' א' דרש"י ולא פסקינן כן דאי' ברייתא בת"כ חומר בזב מבזבה שהזב טעון מים חיים וזבה אינו טעון מים חיים, אבל טומאות החמורות כמו זב ומצורע וטמא מת דמי חטאת טעונין מים חיים²².

והנה מ"ש שמי הים הם מלוחים אינו לגריעותא שאומרים שמים חיים יש להם מעלה על מי הים, אינו כן, אלא שמים חיים הם מעולים יותר אבל מי הים הם ג"כ מעלה. דהנה כתי' לא תשבית מלח²³ ברית אלקיך, כמו מלח שאין לו טעם בפ"ע אלא שהוא מטעים את דבר האחר, כמו"כ למעלה הנה טעמים הוא מדרי' גבוה דכמו שיש בתורה טנת"א הנה טעמים הוא מדרי' הגבוה יותר ומאיר בחכ'²⁴, וזהו מל"ח בגי' מזל ע"ה²⁵ שהוא מדרי' גבוה, וזהו שהמלח מפריד הדם שהוא גבורה, דהנה יניקת החיצונים הוא מקו השמאל גבו', והמלח מפריד את הדם, וזהו"ע המלח שמטעים שם אלקים, דשם אלקים הם ק"ך צירופי אלקים דכל אות יש בו ך"ד וה' אותיות הרי ק"ך²⁶, וזהו שכ' בס"י שתי אבנים בונים שתי בתים, שלשה בונים ששה בתים, ארבעה ך"ד עד שעולה ק"ך, וממ"ח צרופים אחרונים דשם אלקים אפשר לקבל גם הקליפות, והמלח הוא מטעים שם אלקים שמחבר הוי' ואלקים, וזהו שמי הים הם מלוחים. דהנה כתי' ותשליך במצולות ים כל חטאתם, וזהו עמקי הקליפות, תקפהאך זהו סתם ים, אבל מה שאומרים שמי הים הם מים מלוחים הוא, דהנה אלקים הוא ים אלה, ומים אפשר גם לקליפות לינק, וזהו שמי הים מלוחים להמתיק הגבורות דש' אלקים.

אמנם מים חיים הוא מדרי' היותר גבוה. ובכלל הוא ההפרש בין צדיקים לבע"ת, דהנה צדיקים אי' בזהר מאן דנטר ברית איקרי צדיק, וזהו שא' ברית אלקיך והול"ל אלקיך, אלא שזהו מאן דנטר כו', דהנה עצם קיום מצות מילה זהו ברית, ומאן דנטיר ברית איקרי צדיק. ובע"ת הוא מדרי' היותר גבוה דמקום שבע"ת עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד, וזהו דבע"ת משכין לי' בחילא יתיר מצדיקים. וזהו משיחא אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא, שגם צדיקים יבואו למדרי' תשובה, דמי שהוא במדרי' עבודת הצדיק אינו במדרי' בע"ת וזה שמשיחא כו' שגם צדיקים יהיו במדרי' בע"ת, וזהו דוקא ע"י שנתלבשה הנשמה בגוף שע"י הסתר הגוף יכול לבוא לבחי' זו, וכמו מים שסוכרין הילוכה עי"ז היא הולכת בכח און רייסט דורך, כמו"כ ע"י הסתר עי"ז יבואו לבחי' זו.

ובכלל הוא ההפרש* בין אהבה דבכל נפשך לאהבה דבכל מאדך, דהנה אהבה דבכל נפשך הוא לאהבה את ה' אלקיך כי הוא חייך כמו שהאדם אוהב חיי נפשו וזה יודע מי שהוא חלוש שרוצה שיבריא והוא שיתפשט החיות, כמו"כ העולם שהוא גוף גדול ויש חיות אלקי המחי' אותו, וכמו שאוהב חיי נפשו כמו"כ יהי' לו אהבה לאלקות. ובכל מאדך הוא שיוצא מהגבלת הכלי, דאהבה דבכל נפשך הוא אור בכלי, ואהבה דבכל מאדך הוא שיוצא מהגבלות הכלי ולכן אינו נפסק, דאהבה דבכל נפשך אפשר ליפסק שאינו יכול להיות כל היום בההתבוננות, וכשנפסק ההתבוננות נפסק גם האהבה, משא"כ אהבה דבכל מאדך הוא שיוצא חוץ מהגבלות הכלי לכן אינו נפסק. והנה בע"ת יכולים לבוא לבחי' זו, דהנה בעלי עסקים אינם יכולים להיות תמיד בהתבוננות וכשפונים מעסקם [ולומדים תורה] יכולים לבוא למדרי' בכל מאדך. וזהו מעלת תפלת מנחה²⁷ שכן אליהו לא נענה אלא בתפלת מנחה, וצ"ל למה תפלת מנחה דוקא, והענין דהנה בתפלת שחרית הוא מיד שניעור משנתו ולא ראה את ההיפך, וכשמתפלל בהתקשרות לאלקות דתפלה הוא ל' התקשרות (בל"א קלעפ) וכמו הטופל כלי חרס, אין זה חדוש כ"כ, אבל בתפלת מנחה שהוא טרוד בעסקיו

*)ההפרש בין אהבה דבכל נפשך לאהבה דבכל מאדך: בשולי המאמר נרשם בגוכי"ק: לעבדו בכל לבבכם הוא ג"כ מ"ש בכל לבבך בשני יצריך, ובירור דיצה"ר הוא בכל מאדך, וזהו בחי' מים חיים.

תקפוומתפלל מנחה בהתקשרות יכולים לבוא לבחי' אהבה דכל מאדך. וזהו עמוד העבודה דרזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס שהוא הארת עצמות א"ס.

וזהו הקדוש הא'²⁸ שהוא העטרה שנטל ונתן בראשו, והיינו שיהי' לו רצון ותשוקה לא"ס שהוא קדוש ומובדל שאין ערוך דבי"ה ה' צור עולמים ביו"ד נברא עוה"ב ובה' עוה"ז, ומה תופס מקום ב' אותיות לגבי הדיבור שבאדם, ומכ"ש לבחי' מח' ומכ"ש לגבי עצם מהות האדם, וכללות עוה"ז ועוה"ב הם רק מב' אותיות שאינם רק משם והארה בעלמא שאינו נוגע לעצמיות, וזהו שיהי' רצון ותשוקה. וזהו בעטרה שעטרה לו אמו, שכנס"י מעטר עטרה להקב"ה, וזהו אהבה דבכל מאדך.