מי זאת הנשפקה (ש"פ במדבר)

תקעזמי זאת הנשפקה (ש"פ במדבר)

ש"פ במדבר ט"ל, לפ"ק.

מי זאת הנשקפה¹ כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות, נדגלות הו"ע עשיית הדגלים וכתי' תחלה שאו את ראש בנ"י לגולגלותם שצריכים לישא אותם עד בחי' גולגלותם ואח"כ הוא עשיית הדגלים, כמו"כ כאן כדי שיהי' איומה כנדגלות צ"ל תחילה מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה. והענין דהנה אמרז"ל במד' ע"פ כי תבואו אל הארץ וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן א"ר ברכי' אמר הקב"ה כשנתתי לכם את המן נתתי עומר לכאו"א הדה"ד עומר לגולגלותם, וכשאני נוטל איני נוטל אלא עומר א' מכולכם, ולא עוד אלא של שעורים. וצ"ל מהו"ע עומר של שעורים.

וצ"ל תחילה ענין המן דהנה כתי' ויאמר משה אכלוהו היום² כי שבת היום היום לא תמצאהו בשדה, וצ"ל מהו"ע המן שלא ירד בשבת דהרי כל ההשפעות נשפעים גם בשבת כמו צמיחה הרי בשבת ג"כ צומח, והמן לא ירד בשבת שנחסר ההשפעה בשבת וצ"ל למה. ועוד אומרו אכלוהו היום, הלא בכל יום היו אוכלים את המן. והענין דהנה גבי מן כתי' הנני ממטיר לכם לחם מן השמים כו' למען אנסנו הילך בתורתי אם לאו, וצ"ל מהו הנסיון דמן, ועוד מה שייך מן לתורה, וגם הל' הילך והול"ל היקיימו.

תקעחוהענין דהנה עיקר קיום העולם הוא ע"י התורה כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, הרי שו"א תלוי בברית יומם ולילה, שהוא תורה. וארז"ל תנאי התנה הקב"ה במע"ב אם יקיימו ישראל את תורתי מוטב וא"ל אחזיר את העולם לתהו ובוהו, עשרה עשרה הכף בשקל הקדש עשה"ד מכוון נגד עש"מ, שע"י עשה"ד קיים עש"מ, ובזהר אי' באורייתא אתקיים עלמא, וכן אי' בכמה מקומות בזהר ובמדרש. וארז"ל אלה תולדות השמים וארץ, אלה בזכות מי נבראו ובזכות מי עומדים בזכות אלה שמות בנ"י, ואלה בזכות מי נבראו ובזכות מי עומדים בזכות אלה העדות והחוקים והמשפטים, הרי שעיקר קיום העולם הוא ע"י תורה. וזהו דכתי' אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי, מה שאנכי עשיתי ארץ הוא בשביל האדם, בראת"י בגי' תרי"ג, הרי שעיקר הקיום הוא תורה, וצ"ל מה שייך תורה לעולם הלא ברה"ע הי' תחילה ואח"כ הי' מ"ת, ומה שייכים זל"ז.

והענין דהנה כתי' אתה הוא ה' לבדך³ אתה עשית את השמים ואת הארץ, אתה ה' לבדך כתי' בה' ואתה עשית כו' כתי' את בלא ה'. והענין דהנה אתה הוי' לבדך הוא משארז"ל עד שלא נברה"ע הי' הוא ושמו לבד וקאי על עולם האצי', דהנה כתי' כל הנק' בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, הנה בראתי יצרתי כו' הוא לכבודי דכל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו, וכל הנק' בשמי⁴ הוא עולם האצי', וזהו אתה בה' שהם ה' פרצופים שכולם מאירים באצי' והם כח"ב זו"ן והם נגד ד' אותיות הוי' וקוש"י וזהו נק' שמי. אתה עשית כו' דאימא עלאה מקננא בכורסייא שהוא בריאה, אבל כתר וחכ' אינו מאיר שם, ושית ספירן מקננא ביצי' שהם ז"א מדות שנתמעט מעט מעט עד שאימא תתאה מקננא בעשי', וזהו בהבראם בה' בראם ה' זעירא, דהנה יש ג' מדרי' באותיות אתוון רברבין ואתווין זעירין ואתוון בינונין⁵, והנה כללות התורה הוא באתוון בינונין ויש אתוון זעירין היינו שנקטן ונתצמצם האור. והענין דהנה כתי' ואת תדבר אלינו א"ל משה התשתם את כוחי כנקבה שאמרו לו את ל' נקבה, וכמו"כ שאומר את עשית הוא ג"כ בחי' התשתם את כוחי כנקבה.

והענין דהנה אי' בזהר ע"פ לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעייתי שיש סוסין דוכרין וסוסין נוקבין⁶, הנה סוסין הם אותיות וכמ"ש כי תרכב על סוסיך⁷ תקעטמרכבותיך ישועה שהם אותיות התורה, דכמו הסוס נושא את הרוכב למקום שבעצמו לא הי' יכול לבוא לשם כמו"כ האותיות ממשיכים בחי' זאת התורה אדם למטה. וזהו"ע התורה שממשיכים ע"י מבחי' אתה ה' לבדך לאתה עשית את השמים כו', דה' דאתה ה' כו' הוא ה' חומשי תורה שהם בחי' ה' עילאה בינה ששם שורה אוא"ס וממשיכים זה למטה. ומ"ש בכהאריז"ל דה' הוא ה' פרצופים, יצדק ג"כ דממשיכים בינה שבו שורה אוא"ס למטה. וזהו נגילה ונשמחה בך, בך הוא ך"ב אותיות התורה, ובך הוא עצמות אוא"ס, והוא שע"י התורה ממשיכים בחי' זו למטה. וזהו תורת ה' תמימה ויש כאן ג' פסוקים ובכ"א יש ב' ענינים ובכל ענין יש ה' תיבות⁸, והנה ה' תיבות הם ה"א עילאה וג' פסוקים ובכ"א ב' ענינים הם וא"ו והוא שמה"א נמשך לוא"ו.

וזהו"ע תורה שהיא המשכה, אך קודם לזה צ"ל העלאה דתפלה וכמ"ש אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף, שתחילה צ"ל העלאה שהוא אם ישים אליו לבו, ואח"כ רוחו ונשמתו אליו יאסוף שהוא המשכה.

ועפי"ז יובן⁹ שכשהמלאכים בקשו התורה א"ל כלום יצה"ר יש ביניכם¹⁰, וצ"ל והלא בלא יצה"ר יותר טוב לקיים תורה, דהנה שאור שבעיסה מעכב אבל בלא יצה"ר יכול ללמוד תורה. והענין דהנה כד אתכפיי' סט"א אסתלק יקרי' דקוב"ה בכולהו עלמין, דיתרון אור מתוך החושך דוקא, ולכן מ"ת הי' במדבר שהוא מדבר עמים, דיתרון אור מתוך החשך דוקא. דהנה תפלה נמשל לאכילה וכמ"ש אכלתי יערי עם דבשי, יערי הוא ברכת יוצר ודבשי הוא מתיקות דק"ש¹¹, דכמו שאכילה הנה הטוב נעשה ממנו דם ועולה ללב ומוח והפסולת נדחה לחוץ, כמו"כ בתפלה הנה רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגוים, שע"י רוממות אל היינו שמתבונן בגדולת ה', עי"ז נעשה חרב פיפיות לעשות נקמה בהרע של עצמו, וכמ"ש כמצרף לכסף וכור לזהב¹² איש לפי מהללו, לפי ערך ההילול והשבח ככה הבירור שמברר, וכמצרף לכסף וכור לזהב הנה כשרוצה לעשות כלי והוא מעורב בפסולת הנה כתי' הגו סיגים מכסף ויצא¹³.

(ע"כ נרשם בגוכי"ק, וחסר סיום)