מזמור לתודה (ש"פ בהר בחוקותי)

תקעאמזמור לתודה (ש"פ בהר בחוקותי)

ש"פ בהב"ח ט"ל, לפ"ק.

*)ובאו לפניו כדי שיבוא לפנימיות: בשולי הגליון נרשם בגוכי"ק: להסיר חיצוניות הלב שיתגלה פנימיות הלב.

תקעבמזמור לתודה¹ 'הריעו 'לה' 'כל 'הארץ ר"ת הלכה, וצ"ל מה שייך הלכה לתודה. והענין דהנה אמרז"ל לא ניתנו ד"ת למשה חתוכין² אלא מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור, שנאמר מזוקק שבעתיים זפ"ז מ"ט. והנה המ"ט פנים כו' אינם על הדברים הכתובים בתורה בפי' לאיסור כמו חזיר שכתי' בתורה שהוא אסור ע"ז א"צ מ"ט פנים, וכמו"כ על שארי דברים האסורים הכתובים בתורה בפי', אלא קאי על מחלוקת. דהנה בנוגה יש שאפשר להעלות לקדושה ויש שא"א להעלות, ובזה חולקים יש שאוסרין היינו שאומרים שא"א להעלות אותו, והמתירין אומרים שאפשר להעלות אותו דבר, וע"ז הם המ"ט דברים.

והנה הלכה כדברי המכריע³ שנותן מקום לשניהם, והוא בחי' ת"ת מדתו של יעקב, דהנה שרשו למעלה משניהם, וזהו"ע והנורא בוא"ו, דהנה הגדול הגבור בלא וא"ו והנורא בוא"ו שמקבל מאל עליון⁴ שלמעלה מסדר השתל', דהנה ו' בראשו יו"ד וקוש"י, דהנה יש בחי' אין דכתר ויש מ"ש והחכ' מאין תמצא שהוא האין דחכ' כמו שנמצא מכתר, ולכן יכול להכריע. ועוי"ל כמשארז"ל המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש ואינם מכבים זה את זה והוא מפני שמאיר עליהם ממדרי' שלמעלה משניהם, וכמו"כ כאן מפני הארת הכתר שבת"ת לכן אפשר להכריע.

והנה גבי דוד כתי' וה' עמו הלכה כמותו בכ"מ, ומהו"ע וה' בתוס' ו', דהנה הלכה הוא מבחי' הקו שנמשך בכתר וחכ', ולכן דוד כיוון אל ההלכה, דהנה הכלי לבחי' זו הוא שפלות ודוד אמר ע"ע עני ואביון אני, וכתי' והייתי שפל בעיניי, לכן הוא הי' הכלי לבחי' זו וכיוון אל ההלכה. וזהו מ"ש מרום וקדוש אשכון את דכא ושפל רוח, מרום וקדוש אפ"ל שהוא הקו שמאיר בכתר וחכ' שעיקר הקו מאיר בחכ' וע"י נמשך בכל האצי'. וזהו שאמרז"ל אלו ואלו דברי אלקים חיים והלכה כב"ה, ופריך בגמ' מאחר דאלו ואלו דא"ח ולמה הלכה כב"ה, ולכאו' הי' צ"ל ההלכה כב"ש תקעגשהיו מחדדי טפי, ותירוץ מפני שהם נוחין ועלובין פי' סבלנים, מפני שהיו סבלנים לכן כיוונו אל ההלכה.

והנה צ"ל ההפרש בין מ"ש אלו ואלו דא"ח להלכה כמותו, דלכאורה כשאומרים שההלכה כמותו ה"ה האמת וא"כ הדיעה [הב'] אינו אמת ח"ו, וזה אינו שייך לומר שהרי אלו ואלו דא"ח. והענין דהנה הלכה הוא הארת הפנים כמ"ש יאר ה' פניו אליך והו"ע תיקון ואמת שהוא פנוי משערות⁵ וע"ז נא' חכמת אדם תאיר פניו וכמו כשא' ממציא איזה שכל ניכר העונג בפנים, וכמו ר"א מצא תוס' חדתא צהבו פניו, שגילוי העונג הוא בפנים שפנוי משערות, ואינו שייך לומר חלילה ששארי תיקונים אינם אמת חלילה, אלא ששאר תיקונים ג"כ אמת אלא שהוא כמו שנמשך ע"י צמצום דשערות, ותיקון ואמת הוא פנוי משערות. וכמו"כ יובן כאן דהנה הסברא של החולק שלא כהלכה ג"כ אמת⁶, ויש לה שער שממנה נמשכה, דהנה חמשים שערי בינה נבראו בעולם והמ"ט הם שערים⁷ שמהם נמשך לידת והתגלות המדה, וכל סברה מאיזה מדה שהיא יש לה שער שממנו נולדה, וכמו"כ בי"ג מדות שהתורה נדרשת שהם נגד יגת"ד יש להם מקום שם ג"כ, אלא שהם משארי תיקונים שנמשכים ע"י צמצום דשערות, וזהו אלו ואלו דא"ח, אלא שבגמ' אמר הל' אלקים חיים שהוא בבינה מפני שמדבר בהמ"ט שערים, אבל באמת נמשכים מהתיקונים, ומ"ש הלכה כמותו זה נמשך מתיקון ואמת שהוא פנוי משערות. ולכן הוא כמו תודה, שהודאה הוא ענין ד"ע איך שכולא קמי' כ"ח, וכמו"כ הלכה הוא מבחי' תיקון ואמת שפנוי משערות.

ועפ"ז יובן מ"ש הלכות אינם בטילות לע"ל, אפ"ל אפי' אותן ההלכות שלא כהלכה ג"כ אינם בטילות מפני ששרשן מיגת"ד מו"ס. והענין דהנה כתי' ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה, הוא הוא עלמין סתימין דלא אתגליין וזה הוא עלמא דאתגלייא, ולע"ל יהי' הוא בבחי' זה, ולכן הלכות אינם בטילות לע"ל, דבחי' זו סתים גם מבחי' הוא, והוא בחי' סדכ"ס⁸ ולכן אינם בטילות לע"ל. ואינו דומה לנבואה שיהי' בטל לע"ל, אין לומר שיבטלו ח"ו אלא שלא יחשב, דהנה נבואה הוא נו"ה ולגבי הגילוי דלע"ל לא יחשב, וע"ד שרגא בטיהרא דעכשיו הוא גילוי ולע"ל לא יחשב זה לגילוי. אבל הלכות שהם סדכ"ס אינם בטלים לע"ל.

עוד יש ד"א שתודה והלכות שוין, דהנה אמרז"ל כל המנחות באות מצה חוץ מתודה ושתי הלחם, והנה בכלל מנחות נכלל כל הקרבנות, הגם דמנחות הוא תקעדמנחת מחבת ומרחשת, זה פרט קרבן מנחה, אבל בכלל כל הקרבנות נק' מנחה⁹, דמנחה הוא העלאת מ"ן וזה מרומז במנחה שהוא מ"ן והוא העלאת מ"ן ח' הוא מזל השמיני ונוצר ה'¹⁰ שיומשך בבחי' בהבראם בה' בראם היינו בחי' מל'. וזהו"ע הקרבת המנחה שהקריב יעקב אל עשו אחיו עזים מאתים תישים עשרים כו', לא כמו הקרבנות שלנו¹¹, דיעקב בירר חלקו בעולם התהו ולכן הקריב המנחה לתהו כמו שידע הוא, ואנחנו לא נדע איך הוא הקרבן, שתורה שלנו הוא מעולם התיקון וגילוי עולם התהו יהי' לע"ל, אבל יעקב שכבר בירר חלקו לכן הקריב הקרבן לתוהו. וזהו כללות הקרבנות אבל פרט קרבן מנחה באות מצה חוץ מתודה כו'.

דהנה ההפרש בין חמץ למצה¹², דהנה אותיותיהם שוים אלא שמצה הוא בה' וחמץ בח', דהנה ה' הפתח קטן שבין הגג להקו האמצעי¹³ הוא מורה על מ"ש פיה פתחה בחכ' הוא בחי' שפלות, וחמץ הוא הגבהה והתנשאות, והקו השמאלי הוא בחי' נה"י, ומבחי' [זו] אפשר לימשך גם ליצה"ר דהנה נצח שמואל תיקן מדת הנצח, דהנה כתי' ויגע בכף יריכו, ושמואל שא' וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם תיקן מדת הנצח, אבל מהוד¹⁴ אפשר להימשך גם ליצה"ר, שהוא חמץ כמ"ש מכף מעול וחומץ, והפתח שלמטה שבח' הוא לפתח חטאת רובץ וכמארז"ל שא' רבי קרא מסייע כו'¹⁵. ולכן כל המנחות באות מצה, שחמץ שהוא יצה"ר א"א להקריב על המזבח, חוץ מתודה ושתי הלחם שבאות חמץ, דתודה הי' עשר חלות של חמץ ושתי הלחם ג"כ חמץ, וגם זה נאכל לכהנים אבל לא למזבח.

וע"ד דוגמא כמו נדרים עכשיו צ"ל בלא נדר¹⁶, אך ענין הנדרים הוא כשמשער שאין ביכולתו לברר¹⁷ דבר זה ומתירא שמא יוריד אותו הוא נודר ממאכל ההוא, תקעההיינו שמדחה אותו, וחכם שמתיר הנדר היינו מה שהוא אינו יכול להעלות החכם מעלה אותו. ובכלל הוא ההפרש בין אתכפיא לאתהפכא, דהנודר היינו בחי' אתכפייא והחכם שמתיר הנדר¹⁸ הוא בחי' אתהפכא חשוכא לנהורא. וע"ד דוגמא כמו שאמרז"ל ע"ה אסור לאכול בשר¹⁹, והיינו ע"ה שלהם שהיו בורים ומפני התאוה דבשר ועצם הבשר יגשם אותו יותר, ות"ח אמרז"ל עד דלא אכילנא בשרא דתורא²⁰ לא צלינא דעתאי, שהוא גורם צלילות הדעת, דב"ח²¹ שרשו למעלה מאדם לכן עי"ז נעשה הדעת צלול. וע"ד דוגמא כמו שאמרז"ל הקנאה התאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם הרי שהכבוד מוציא האדם מהעולם, וגבי אהרן כתי' ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת²², דוקא כבוד, דאהרן הוא אותיות נראה [והוא בחי' יראה] והי' בבחי' מ"ה וכמ"ש ונחנו מה, שגם אהרן בכלל, וכתי' ואהרן מה הוא כי תלינו עליו, וכתי' כבוד חכמים ינחלו, דבחכ' אתברירו דמצד החכ' אפשר לברר גם כבוד ג"כ. וכמו"כ תודה שהוא ההודאה לבחי' חכ' לכן באות חמץ. וכמו"כ שתי הלחם שהוא תורה שבכתב ותושבע"פ דאורייתא מחכ' נפקת ואמרז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד שע"י התורה אפשר לברר היצה"ר ג"כ. ודוקא לכהנים שהו"ע קו הימין חח"ן, כה"ג חסד, סגן גבורה, כהן הדיוט נצח²³, ובכח החכ' לברר חמץ ג"כ.

ועוי"ל דהנה כתי' אם האכל יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר אחת אכילת אדם ואחת אכילת מזבח²⁴, דהנה המזבח הנה בבית ראשון הי' ארי' דאכיל קורבנין וזהו דכתיב אשה ריח ניחוח והו"ע מ"ה מברר ב"ן בבי"ע, אבל אדם הוא כלול מכל המדריגות וזהו"ע אכילת כהנים. וזהו שאמרו הל' אכילת אדם והכוונה על כהנים שע"י אכילתם מעוררים למעלה אכילת אדם. והנה כמו [שתודה] הוא מדריגה גבוה כמו"כ חנוכה הנה נ"ח משמאל, דהנה הנס הי' שמצאו פך שמן כו' ומפני שהוא מדרי' גבוה אפשר לברר גם קו השמאל²⁵.

תקעווזהו ענין מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ עבדו את ה' בשמחה²⁶, דהנה מזמור לתודה הוא חכ', ועבדו את ה' בשמחה הוא בינה, דשמחה שייך בבינה דוקא, דהנה כתי' וקראת לשבת עונג, הוא בחי' עונג שאינו בגדר שמחה²⁷, ושמחה הוא כשא' משיג איזה שכל אז הוא שמח (וזהו אין שמחה אלא ביין בינה, ע' בלקו"ת שה"ש²⁸ ד"ה ריח שמניך טובים שמן תורק שמך, וע' בד"ה שיר השירים הא'²⁹ בענין כי טובים דודיך מיין, ואפ"ל שהוא בחי' עונג וכמ"ש באו"ח עריבות ידידות נעימות מתיקות³⁰ עד שתגעל הנפש את הבשר ממש), וצ"ל עבודה בשמחה שכ"א יהי' שמח בחלקו שהרי הוא עובד ה' שלא יהי' במרירות ועצבות כ"א בשמחה וכמ"ש תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה שצ"ל עבודה בשמחה. וזהו ההפרש בכלל בין שבת ליו"ט, דשבת הוא מוחין דאבא ויו"ט הוא מוחין דאימא³¹ אז דוקא מועדים לשמחה. באו לפניו ברננה³² הוא השמחה שאחר המרירות, דהנה שמחה הו"ע תמיד של שחר שמחה בצפרא, ורננה הוא תמיד של בין ערביים דרננה ברמשא, דלילה הוא בירורים והי' מרוחק תחילה ואח"כ מקריבין אותו ע"ג המזבח הרי מקרבין אותו ומזה הוא השמחה.

דעו כי הוי' הוא האלקים³³ הוא דעת, דהנה חכ' הוא כשלומד איזה מס' ויודע אותה וכן כששומע הלכה מהרב ומבין ההלכה ה"ה נק' חכם הגם שהוא שכל שאינו שלו כ"א של זולתו מ"מ נק' חכם. ובינה מוסיף על החכ' דהיינו שאומרין לו איזה דבר והוא מבין מזה עוד דבר והיינו להבין דבר מתוך דבר, וזהו דכתי' הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים ואח"כ כתי' ואקח מכם ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואילו נבונים אפי' בימי משה לא אשתכח. ודעת הנה יש בו ג' פי'³⁴, רש"י פי' שיודע ליתן טעם על דבריו ונמוקו עמו פי' שממשיך מעומק השכל, ור' יונה פי' ע"ד במשנה לא במרכבה ביחיד אא"כ הי' חכם ומבין מדעתו, מפני שמרכבה הוא סוד תקעזופלא לכן אין דורשין אפי' ביחיד אא"כ מבין מדעתו שאומרים לו ברמיזה והוא מבין והו"ע די לחכימא ברמיזא, ובמדרש פי' שהוא הנהגות המדות דכל ת"ח שאין לו דעה נבילה טובה ממנו, ועל משה כתי' כלי יקר שפתי דעת שהגם שהי' מקורב מ"מ לא הלך אא"כ קרא אותו. והנה כל הפי' אמת דהנה אל דעות ה' שיש ד"ע וד"ת, והנה פי' רש"י שנימוקו עמו ופי' ר"י ע"ד די לחכימא ברמיזא היינו הדעת שלמעלה מחו"ב ומשם נמשך שיהי' יחוד חו"ב, ויש דעת שבין הכתפין³⁵ היינו שיומשך ממוחין למדות, ולכן כל ת"ח שאינו ממשיך ממוחין למדות נבילה טובה ממנו שהעיקר הוא להמשיך ממוחין למדות והו"ע ד"ת. וזהו דעו כי כו' הו"ע ד"ע וד"ת. וזהו מזמור לתודה חכ', בואו לפניו ברננה בינה, דעו כי ה' הוא האלקים ד"ע וד"ת.