עבדו את ה' בשמחה (ל"ג בעומר)

תקסחעבדו את ה' בשמחה (ל"ג בעומר)

ל"ג בעומר ט"ל, לפ"ק.

עבדו את ה' בשמחה¹ בואו לפניו ברננה דעו כי ה' הוא אלקים, ואי' במגלה עמוקות² עבדו כו' הו"ע עבודת הכהנים כהנים בעבודתם ועכשיו בתפלה הוא פ' הקרבנות שעד ב"ש, ובואו לפניו כו' הו"ע עבודת הלוים לוים בדוכנם שהו"ע שירה וזמרה, ובתפלה הוא פסוד"ז וברכת ק"ש, דעו כו' הוא ק"ש ומפרש זה על פסוק ראשון דק"ש.

והענין דהנה בק"ש אנו אומרים שמע ישראל³ ה' אלקינו ה' אחד, וצ"ל למי אומרים שמע ישראל, והענין שאומרים זה להנשמה דכתי' נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראת אתה יצרת אתה נפחת, וצ"ל דהול"ל תחילה בראת יצרת נפחת ואח"כ יאמר השבח שהיא טהורה⁴. והענין דהנה לא כל הנשמה מתלבשת בגוף כ"א הארה ממנה, ועיקר הנשמה היא למעלה, דכל הנשמה הגוף קטן מהכיל אותה, שהרי מלאך בשליש עולם עומד⁵ מכ"ש נשמה שלמעלה מהמלאך אינו שייך שהגוף יכיל אותה אלא שהוא רק הארה ומקצת מהנשמה ועיקר הנשמה למעלה, ועלי' נא' אע"ג דאיהו לא חזי מזלייהו חזי שהמזל רואה גילוי אלקות, והגם שאמרז"ל דאין מזל לישראל⁶ היינו שאין להם מזלות הרקיע אבל אין מזל לישראל שהמזל הוא בחי' אין. ובאמת הרי מח' של ישראל קדמה לכל דבר, ה"ז כלל שלכל דבר קדמה מח' של ישראל, ובפרט הנה אי' שני דברים קדמו לעולם תורה וישראל אבל איני יודע איזה מהם קדם אומר אני ישראל קדם. דפעמים אי' ישראל מתקשראין באורייתא ואורייתא בקוב"ה הרי שהתקשרות ישראל באלקות הוא ע"י אמצעית התורה הרי התורה למעלה מישראל, וכתי' תורה צוה לנו משה מורשה א"ת מורשה אלא מאורסה שהתורה כלה מאורסה לאיש כנס"י הרי ישראל חתן⁷. והענין דהנה מצד שרש הנשמה ישראל למעלה מתורה, דהגם דאורייתא מחכ' נפקת, מ"מ הלא כתי' בנים אתם⁸ לה' אלקיכם כמו שהבן נמשך מעצמיות מוח האב כמו"כ ישראל הם תקסטמעצמיות החכ' והוא האין דחכ' דכתי' והחכ' מאין תמצא אין דחכ' כמו שנמצא מהאין דכתר, ומצד בחי' זו ישראל ממשיכים בתורה, וזהו טהורה שהוא שרש ומקור הנשמה. אבל הנשמה שמתלבשת בגוף שעוברת ע"י בחי' בראת יצרת נפחת, לגבי בחי' זו תורה למעלה ממנה, והתקשרותה לאלקות הוא ע"י התורה. והנה ע"ז נא' שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, יחו"ע.

וכ"ז הוא שרש הנשמה, אבל הנשמה המתלבשת בגוף ע"ז נא' אח"כ ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשני יצריך כמ"ש במשנה, וצ"ל והאיך אפשר היצה"ר לבוא לאהבה לאלקות. והענין דהנה יצר הם מדות, ויש יצ"ט ויצה"ר הם מדות טובות ומדות רעות⁹, ונת"ל דלמדות יש מוחין מאין שיולד המדה דהיינו שממנה מתגלה המדה, דכל פרט ופרט מהמדה יש לו שער¹⁰ שממנה מתגלה, וכמו"כ מדות רעות יש להם מוחין ומצדו אפשר לבא לאהבה לאלקות. וזהו ממה שאומרים תחילה בשכמל"ו, דהנה מלכות הוא מ"ש מלכותך מל' כל עולמים שהוא רק שם והארה בעלמא וכמ"ש מלך שמו נק' עליהם כמו השם שהוא רק הארה בעלמא, כמו"כ מל' הוא רק הארה, וכבוד הוא הארה ממל', ושם כבוד הוא הארה דהארה, ובכלל הם נגד ג' עולמות בי"ע¹¹, וכשיתבונן בשכלו שהמקור הוא רק הארה א"כ אינו שייך לומר שהעולם הוא מציאות היש, וא"כ יסכים ג"כ על הביטול. ואח"כ בכל נפשך בכל כחות הנפש אפי' נוטל כו' כמ"ש במשנה, דהנה מ"ש בזהר למסור נפשו באחד היינו להנה"א ובכל נפשך הוא (הנפש המחי' את) הגוף, [ובכל מאדך] הוא [לא שיומשך שיהי' גילוי המדות אהוי"ר אלא שיהי' רעותא דליבא רצון לאלקות].

וזהו שארז"ל כל המאריך באחד¹² שצריכים אריכות ההתבוננות כדי שיבוא לאחד ולועד, דהנה דורות הראשונים היו ממעטים בתפלה¹³ וכ"ש בפסוד"ז מפני שהיו מבחי' מוחין דגדלות והיו תמיד מקושרי' לאלקות, ומאחר שהוא מקושר תמיד א"צ להתבוננות וכמו רשב"י בחד קטירא אתקטרנא בי' אחידא בי' להיטא, וכן אמרו (ר"י הנשיא הי') מעביר ידיו ע"ג עיניו ויצא בזה, וכן ר"י הוה מצלי מתלתין יומין לתלתין יומין, שלא הי' צריך הרצוא דתפלה רק מתלתין יומין לתלתין יומין, ושאר הזמן הי' בבחי' שוב דתורה, וזהו מפני שהי' מבחי' מוחין דגדלות. אבל אנו שנתגשמו ונתרחקנו מאלקות נשמות דעקבתא דמשיחא אנו צריכים ריבוי התבוננות עד שנבוא לאחד וועד, וכמו קטן שלומדים עמו הלכה שהוא דבר זר ממנו ואינו יודע בטיב תקעהעולם ובכלל ההלכה מדברת בטיב העולם צריכים ריבוי הסבר עד שיבין ההלכה שגדול א"צ כלל לזה, כמו"כ אנו צריכים ריבוי התבוננות כמו הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומים הללוהו כל מלאכיו כו' והוא אריכות הענין כמו שכ"א בטל לאלקות¹⁴, ואח"כ ברכת ק"ש היינו כמו שהמקור ושרש שלו בטל, דנה"ב שרשו משמרי אופנים ומאחר ששרשו בטל פועל בו הזזה שלא יהי' מונע ומעכב הביטול דנה"א.

וזהו"ע בואו לפניו ברננה שהוא עבודת הלוים, דהנה כתי' ועבד הלוי הוא, הוא הוא עלדאת"כ, ועבודת הלוים הי' ע"י שירה וזמרה¹⁵ להעלות עלדאת"ג בעדאת"כ, היינו שבעלדאת"ג יהי' הגילוי כמו בעלמא דאתכסייא. דהנה ענין השיר מוציא מהעלם לגילוי, דהנה אחד שמתבונן ומתפעל מזה מ"מ אין ההתפעלות ניכרת שהוא בקרירות, אבל כשמשורר ניגון הנה הניגון מוציא מהעלם לגילוי שיהי' התפעלות ניכרת, דכל תנועה מוליד חום והוא מוציא ההתפעלות מהעלם לגילוי. וזהו כל בעלי השיר יוצאין בשיר¹⁶, דהנה מלאכים יש להם גופים, הגם דכתי' עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט הרי שהגופים שלהם הם מב' יסודות הדקים¹⁷ וכל הגופים הם מד' יסודות מ"מ הרי יש להם גוף, וכשצריכים לצאת מגופם הוא ע"י שיר. וכמו"כ נשמות שיושבים בג"ע ומשיגים השגות, כל השגה הוא הגבלה וכשצריכים לעלות מהשגה להשגה שלמעלה ממנה הוא ע"י שיר, ובכלל הוא העמוד המחבר ג"ע העליון וגעה"ת, ובאמת יש בגעה"ת גופא כמה מדרי', וכל העלאה הוא ע"י שיר וזהו"ע עבודת הלוים בבחי' שיר וזמרה.

והנה הלוים היו נושאי המשכן¹⁸ וגם הארון והלוחות, שע"י עבודתם הי' בכוחם לחבר משכן עם משכן [נ"ל שצ"ל לוחות] העדות¹⁹. דהנה כתי' והחיות רצו"ש כמראה הבזק ופירש"י כמו להב הכבשן עולה למעלה ואח"כ חוזר כך החיות מגביהים ראשיהם למעלה מהרקיע ונרתעים לאחוריהם מפני פחד השכינה, מגביהין ראשיהם היינו הרצוא, ונרתעים לאחוריהם הוא אם רץ לבך שוב לאחד. וכמו"כ תקעאהלוים ע"י עבודתם חברו משכן שהוא ו"ה עם הארון והלוחות, שעל הלוחות הי' עשה"ד וארו"ן אור נו"ן והוא חו"ב והיינו שחברו ו"ה עם י"ה.

וזהובואו לפניו ברננה, דהנה כתי' נר הוי' נשמת אדם, כמו נר שטבעו לעלות למעלה ואח"כ חוזר כך ישראל תחילה הרצוא ואח"כ השוב, ועי"ז דעו כי הוי' הוא אלקים דהנה בפסוק א' דק"ש כתי' ה' אלקינו שהוא חו"ב וכאן כתי' הוי' הוא אלקים הוא ג"כ חו"ב אך כאן כתי' הוי' הוא אלקים ולא אלקינו, דפ"ר אמר משה אלקינו מפני שמשה זכה לבינה, אבל אח"כ אמר אלקיך²⁰ מפני שהוא יחו"ת. וזהו שאמר כאן הוי' הוא אלקים שנכלל בו יחו"ע ויחו"ת והיינו החיבור דיחו"ע ויחו"ת.

אך קודם לזה צ"ל עבדו את ה' בשמחה שהוא עבודת הכהנים והוא אתעדל"ע שמעורר אתעדל"ת, דהנה כתי' ובהעלות אהרן את הנרות שאהרן מעלה הנרות הוא בחי' נר הוי' נשמת אדם וזהו"ע פ' הקרבנות ומשנה איזהו, היינו מה שמוצאים ענין הקרבנות בתושבע"פ, והודו שאמרו זה לפני הארון עד והלל להוי', עד שירו בתמיד של שחר²¹ והשאר בתמיד של בין ערביים, והוא הכנה להיחוד (כמדומה לי שאמר ליחוד י"ה). וזהו עבדו את ה' בשמחה הוא דוגמת עבודת הכהנים, ובאו* לפניו כדי שיבוא לפנימיות זהו ברננה, דעו כי הוי' הוא אלקים הוא פנימיות חבור יחו"ע ויחו"ת, וצ"ל תחילה עבדו את ה' בשמחה ואח"כ בואו לפניו ברננה ואז דעו כי הוי' הוא אלקים שהוא חבור יחו"ע ויחו"ת.