על שלשה דברים (יום ב' דחה"ש קודם התפילה)

תקפועל שלשה דברים (יום ב' דחה"ש קודם התפילה)

יום ב' דחה"ש בוקר קודם התפלה, ט"ל לפ"ק.

על ג' דברים¹ העולם עומד על תורה ועבודה וגמ"ח, הנה נת"ל דג' בחי' אלו הם ג' בחי' קדוש, עמוד העבודה הוא נגד קדוש הא' דרזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס, ותפלה במקום קרבנות תקנו, דאהבה דבכל מאדך הוא שיוצא חוץ מהגבלות הכלי וע"י הקרבנות דנה"ב ממשיכים עטרה לבחי' מלך שהשלום שלו, וזהו קדוש הא' שיהי' רצון ותשוקה למדרי' שהוא קדוש ומובדל שלמעלה מע"ס.

והנה אי' בס"י אם רץ לבך שוב לאחד שאם יש לו רצון ותשוקה לאלקות צ"ל אח"כ שוב, והוא הקדוש הב', והוא מעשה המצות. דהנה מצות שרשן למעלה מאד וזהו הברכה אשר קדשנו במצותיו וצונו, אשר הוא עונג ותענוג העליון מפני שהוא דבר נפלא, וצ"ל מה שייך אשר לדבר מופלא. הנה כתי' הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו ואי' במד' הה"ד קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה, וצ"ל מה שייכים פסוקים אלו זה לזה. והענין דהנה פי' הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו, הנמצא אדם שיהי' בו געטלעך קייט כ"כ שיבין ענין כזה, ולכן מהללים ומשבחים אותו, וזהו קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה, מפרש אשר ל' תענוג כמ"ש באשרי כי אשרוני בנות, ולכן מהללים ומשבחים אותו. וזהו אשר שהוא תענוג שהוא דבר נפלא, קדשנו במצותיו וצונו שנמשך למטה, וזהו"ע המצות להמשיך שיהי' לו דירה בתחתונים, דהנה קדוש הא' שממשיכים עטרה למלך שהשלום שלו, וזהו שממשיכים כתר אריך תקפזלנאצלים, אבל למטה אינו נמשך כלל, וקדוש הב' הוא שיומשך למטה, ועיקר הגילוי יהי' לע"ל ועכשיו הוא להוסיף אורות באצי' וה"ה כמונח בקופסא². וזהו שפי' התרגום בקדושא דבי סדרא על קדוש הא' פי' קדיש בשמי מרומא עילאה בית שכינתא, ועל קדוש הב' פי' קדיש על ארעא עובד גבורתי', דהנה קדוש הא' הוא ביטול דבכל מאדך ועי"ז ממשיכים עטרה למלך שהשלום שלו, אבל למטה אינו נמשך מזה וזהו קדיש בשמי מרומא שהוא רק שנמשך כתר דאריך בנאצלים, אבל למטה אינו נמשך מזה, וקדוש הב' שהוא מעשה המצות שהוא להמשיך למטה וזהו קדיש על ארעא עובד גבורתי'.

ועל קדוש הג' פי' קדיש לעלם ולעלמי עלמיא שהוא לדורי דורות והוא נגד עמוד התורה. והענין הוא שלא יאמר האדם מהו עבודתי שעי"ז ימשיך בחי' שאינו בנאצלים, וגם ע"י המצות ימשיך למטה, ע"ז הוא עמוד התורה שנותן כח על ההעלאה וההמשכה. דהנה עיקר התורה הוא הדיבור, וזהו וידבר ה' אל משה, ויאמר אל משה, דבר אל בנ"י, שכל התורה הוא מלא בדיבור ואמירה, וזהו והיו הדברים האלה בד"ת הכתוב מדבר, ושננתם לבניך ודברת בם שהעיקר דיבור, וכן בתושבע"פ הנה אמרז"ל אם ערוכה בכל שמורה, אם ערוכה ברמ"ח אברי' שמורה, שהדיבור צ"ל בכח, הרי העיקר הוא הדיבור, ויש בחי' עיון דתורה³ ובזה הו"ע פלפול, והעיקר הוא התקשרות המח' שיקשר מחשבתו בתורה ויהי' מקיף ומוקף⁴, והנה ע"י העיון דתורה נותן כח על ההעלאה שיבוא לבחי' בכל מאדך שהוא התקשרות המח' שיקשר מחשבתו בתורה ויהי' מקיף ומוקף, דתחילה עדיין אינו יודע השכל וה"ה מוקף ממנו ואח"כ כשיודע אותו ה"ה מקיף אותו. וע"י דיבור דתורה ממשיך למטה, וזהו כל הקורא בתורה הקב"ה קורא ושונה כנגדו שהוא ההמשכה שנמשך למטה. ובכלל הוא ההפרש בין תושב"כ ותושבע"פ, דתורה שבכתב הוא מ"ש כל הקורא בתורה כו', דהנה כל התורה שמותיו של הקב"ה וכמו שם האדם כשקוראין לו בשמו כמו אברהם ראובן הוא בא, כמו"כ כל הקורא בתורה שהוא הדיבור הוא ממשיך למטה, ותושבע"פ הוא העיון דהנה ערוכה בכל שמורה הוא בתושבע"פ, דבאמת יש בתושב"כ ובתושבע"פ שני דברים אלו דיבור ועיון, רק שבתושב"כ העיקר הוא הדיבור, ותושבע"פ העיקר הוא העיון, דעיון שייך בתושבע"פ דוקא, דבתושב"כ אינו מושג, וזהו הכח שיש בתורה על ההעלאה והמשכה. וזהו לאמר שבמ"ת דלכאו' מהו לאמר⁵, דמ"ש וידבר אל משה לאמר הוא שיאמר לישראל, אבל במ"ת דאנכי ולא יהי' לך מפי תקפחהגבו' שמענו ובזה נכלל רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת ומהו לאמר, אך לאמר הוא שיש כח זה בתורה לעולם, שתושב"כ הוא כח על ההמשכה ותושבע"פ הוא כח על ההעלאה. וזהו אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אפי' אם אבן הוא נמוח, בית המדרש הוא הדרש על הפסוק ועי"ז הוא הבירור דנה"ב, וזהו ביטול דבכל מאדך, אפי' אם אבן הוא נמוח שיהי' כמו לע"ל והסירותי לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר, וגם לב בשר יהי' כמ"ש יבוא כל בשר להשתחוות לפני, וזהו קדוש הג'.

והנה ג' בחי' קדוש אלו הם בג' פרשיות דק"ש, פרשה א' הוא כנגד קדוש הא', וזהו בכל מאדך שיוצא חוץ מהגבלת הכלי ועי"ז מעטר עטרה לבחי' מלך שהשלום שלו. ופ' שני' הוא כנגד קדוש הב' שהו"ע המצות דכאן כתי' והי' אם שמו"ע תשמעו ועי"ז ממשיכים למטה, ולכן בפ' שני' יש כל ההשפעות, השפעות רוחניים והשפעות גשמיים. ופ' שלישי' הוא קדוש הג' שלא יאמר האדם מה עבודתי, ואפי' כשמברר הנה"ב מה תופס מקום שעי"ז ימשיך מדרי' גבוה כזו, זהו שאמר בפ' ג' אני הוי' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, דהנה במצרים היו משוקעים במ"ט דהיפוך ובחמשים יום הי' מ"ת, וירד ה' על הר סיני רואין את הנשמע ושומעין את הנראה שהי' גילוים גבוהים, ומ"ת הי' ביום החמשים שהוא שער הנו"ן דבינה, אני ה' אלקיכם עתה ג"כ, וזהו אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים בכל יום ויום חייב אדם לראות א"ע כאלו הוא יצא ממצרים, מצרים הם המצרים וגבולים שהוא בעל גבול ורצונות זרות, ומה שהם זרות הוא מפני שהוא בע"ג, ויצ"מ הוא שלא יהי' עוד המצרים וגבולים כו'.

וזהו בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו מה"ש וקשרו להם ב' כתרים, דהנה נעשה הוא כלי ונשמע הוא אור⁶, נעשה הוא מצות ונשמע הוא תורה, ובאמת הוא ענין א' דהנה כתי' כי נר מצוה ותורה אור⁷ שמצוה הוא כמו נר שמחזיק השמן והפתילה והם מחזיקין את האור נמצא הנר מחזיק השמן והפתילה והאור כמו"כ מצות הם כלים, ותורה הוא אור. וצ"ל שניהם תורה ומצות, דתורה בלא מצות הוא אור בלי כלי ואור צריך דבר שיאחז בו. וזש"ה כלים ריקים אל תמעיטי, אין עוד כלי ויעמוד השמן, שהשמן צריך כלי. וזהו שאנו מבקשים קדשנו במצותיך ותן חלקינו בתורתך, תחילה צ"ל קדשנו במצותיך שהוא הכלי ואח"כ ותן חלקינו בתורתיך שהוא האור, וזהו שע"י תומ"צ ממשיכים ב' כתרים כתר תורה וכתר מצות הוא כתר ז"א וכתר מל'.

אך צ"ל דהנה אמרז"ל בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו מה"ש וקשרו להם שני כתרים, שמשמע דמה שקשרו להם ב' כתרים הוא מפני שהקדימו תקפטנעשה לנשמע⁸, ואם לא היו מקדימים לא הי' נמשך כלל, וכאן אומר שע"י נעשה ונשמע שהם תומ"צ ממשיכים הב' כתרים.

והענין דהנה מה שהקדימו נעשה לנשמע הוא ביטול גדול מאד שמא יאמר להם דברים שאין בכוחם לעשות זה, מ"מ אמרו נעשה הוא ביטול לבעל הרצון שלמעלה מרצונות פרטים. והענין דהנה צ"ל איך ע"י המצות למטה כמו ע"י תפילין ממשיכים מוחין לז"א והלא תפילין כותבין בדיו גשמי על קלף גשמי ואיך ממשיכים עי"ז, וכן צדקה שהוא להחיות רוח שפלים וע"י שישראל עושה למטה צדקה גורם למעלה ג"כ⁹ להחיות רוח שפלים, דהנה לגבי א"ס העולמות בכ"מ שנדבר הם שפלים ודלים וע"י המצות ממשיכים באצי', ואיך בכח האדם להמשיך זה. דהנה האבות המשיכו זה ע"י המס"נ אבל אנו שמניחים תפילין בלי מס"נ וגם בלי כוונה רק כוונה הפשוטה לשעבד הלב והמוח, וכן בצדקה רק להחיות רוח שפלים, איך ממשיכים עי"ז. אך הנה כך עלה ברצונו שע"י הרצונות פרטים ימשיכו למטה, בשבת (שאחר ששת ימי החול, וע' לעיל במאמר של שבת הקדום¹⁰) נמשך מוחין דאבא וביו"ט מוחין דאימא וע"י תפילין מוחין לז"א. והנה כדי שיהיו הרצונות פרטים, דהנה רצון אותיות צנור והוא הצמצום הראשון, וצריכים להמשיך מבעל הרצון שיומשכו הרצונות פרטים, וזהו ע"י הביטול לבעל הרצון שלמעלה מהרצונות פרטים ועי"ז יומשכו הרצונות פרטים. וזהו שאמרז"ל וכי אדם זורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה תורה מה תהא עלי', אלא בזמן שישראל ערש"מ מלאכתן נעשה ע"י אחרים וכמו שנא' ועמדו זרים ורעו צאנכם, ובזמן שאין ישראל ערש"מ מלאכתן נעשה ע"י עצמן, וכמו שנא' ואספת דגנך. והקשה בתוס' והלא ואספת דגנך הוא בפ' שני' ושם נא' והי' אם שמוע תשמעו, ותירץ אין ערש"מ כ"כ, והיינו שערש"מ אך אינו כ"כ, וזהו שלא נא' שם בכל מאדכם¹¹ דכתי' בכל לבבכם ובכל נפשכם, ובכל מאדכם לא נא', ולכן נק' אין ערש"מ. ממילא מובן במקום שנא' בכל מאדך נק' ערש"מ שהוא הביטול לבעל הרצון שלמעלה מרצונות פרטים, ועי"ז ממשיכים הרצונות פרטים. והגם שמה תופס מקום בלי גבול האדם לגבי א"ס, אך כשהוא מבקש אינו מבקש אלא לפי כוחן, כשהוא נותן נותן לפי כחו וכמ"ש הן אל ישגיב בכחו מי כמוהו מורה, וכשהוא מבקש מבקש לפי כחן שור או כשב או עז ואינו מבקש איל וצבי רק דבר המצוי. וזהו מפני שהקדימו נעשה לנשמע הו"ע הביטול לבעל הרצון עי"ז ממשיכים אח"כ ע"י המצות שיומשך למטה.

תקצוהנה זה הי' במ"ת, אך אח"כ ויתנצלו בנ"י את עדים מהר חורב הם הב' כתרים, ואי' במד' ועתיד הקב"ה להחזירן לנו שנא' ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה, שמחת עולם שהשמחה שהי' מעולם זה עתיד להחזיר לנו, והקב"ה בעצמו שלא ע"י שליח, דבמ"ת הי' ע"י מה"ש וכמארז"ל ירדו מה"ש כו', ויחזירם לנו בעצמו מפני שהוא מדרי' היותר גבוה וא"א לימשך ע"י שליח. והענין דהנה אמרז"ל לע"ל צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם, ענין עטרה הוא כמו כתר שהוא ממוצע בין מאציל לנאצלים כמו"כ העטרה הוא ח"י שהוא ממוצע בין אוא"ס לנר"ן, וזהו ועטרותיהם בראשיהם שהעטרה יאיר בנר"ן.

וזהו והי' הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, ואמרז"ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה ופי' רש"י שמלאכים יאמרו לפניהם קדוש, דהנה מאחר שהקב"ה בעצמו מחזיר להם העטרה שהוא מדרי' גבוה לכן יאמרו לפניהם קדוש. והענין דהנה לע"ל מל' יתעלה במקום הכתר [ויהי' כתר דאו"ח] על ל' הקבלה. והענין דהנה כתי' והי' ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני, ים הקדמוני הוא ים החכ', והנה יש גידים כמו שהם מהתהום והם גידי הארץ (בפ"ג¹² שאינם יוצאים לארץ) שהם קודם שנעשה המעין.

(הנה כוונתו למ"ש בד"ה וככה שנת' שם ענין זה באריכות¹³. אך צ"ל דלכאורה שם מדבר בהאין דחכ' שמהווה בינה, ונת' שם ענין זה הן בחכ' דאצי', הן בח"ס, שכ"כ שם שהאין דחכ' נק' אין וכמ"ש והחכ' מאין תמצא, וכתר נק' יש אמיתי, ובינה נק' יש הנאצל, והאין דחכ' הוא הממוצע ביניהם, והנה האין דחכ' נחלק לב' בחי', אין א' התדבקותו אל הכתר, ב' התקרבותו אל הבינה, והוא כמו עד"מ גידי הארץ הנמשכים מהתהום ונעשה מהם נהר, והנה התהום הוא משל ליש אמיתי, והנהר משל ליש הנאצל, והגידי הארץ שהם המעין הוא משל להאין. והנה הגידים נחלקי' לב', הגיד כמו שהוא נמשך מהתהום ועדיין הוא מכוסה בעפר הארץ, ונק' אין מפני שאינו תופס מקום, והגיד כמו שהוא בוקע עפר הארץ ונק' אין מפני שאינו מושג שממנו יהי' נהר (ואח"כ כ' מפני שהוא מצומצם ואפ"ל שהוא כוונה א') וכמו"כ בחכ' סתימאה יש מעין סתים יעו"ש. הרי שם נת' זה על האין דחכ' המהווה בינה, וזהו שבינה נק' נהר כידוע ומעין נק' חכ', והתהום הוא כתר, וכאן הכוונה על האין דכתר הממציא חכ', וזהו שא' קודם שנעשה המעין, וצ"ע ולא זכיתי להבין ד"ק. ונ"ל שלכאן יותר מכוון מ"ש בשערי אורה שער הפורים ד"ה יביאו לבוש מל' פרק ך"ד ך"ה ך"ו ך"ז¹⁴ יעו"ש כנ"ל לעיל).

תקצאאך זהו מלמעלה למטה, ולע"ל כתי' והי' כו' מירושלים כו' אל ים הקדמוני הוא מלמטלמ"ע שמל' יהי' כתר דאו"ח. וזהו שלא כהפרדס שכ' מפני שהצדיקים יתעלו בצדיק וצדק, אלא מפני שמל' יתעלה במקום הכתר וממילא יאמר להם קדוש (ובפ"ג שהרי העליונים מכתירים להקב"ה בהעטרה, ומאחר שהצדיקים יתעלו ג"כ למדרי' זו ממילא יאמרו להצדיקים, וזהו כדרך שאומרים להקב"ה שהוא כדרך כו' וממילא יאמר להם ג"כ).

וזהו צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו, צאינה שיהי' ההילוך, וראינה שיבואו לבחי' עטרה שעטרה לו אמו. והענין דהנה כתי' והתהלכתי בתוככם עתיד הקב"ה לטייל עם צדיקים, ענין הטיול הוא דהנה כתי' והי' מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפני, דהנה בששת ימי החול הנה בחו"ל נמשך ההשפעה מו"ק דעשי' ובא"י עפ"י רוב מו"ק דיצי'¹⁵ ולפעמים מו"ק דבריאה, ובשבת הוא עליות העולמות דו"ק דעשי' נתעלים בו"ק דיצי', וו"ק דיצי' בו"ק דבריאה, וו"ק דבריאה בו"ק דאצי', ובחודש הוא עליות הדיבור ויש בחי' חדשו של חודש ושבתו של שבת הוא שיבוא כל בשר להשתחוות לפני וכמ"ש כי השמים כו' עומדים לפני. וזהו והי' הנשאר בציון והנותר בירושלים, ציון הוא תורה כמ"ש כי מציון תצא תורה, וירושלים הוא יראה שלם, ובכלל הוא ההפרש בין בעלי תורה לבעלי עסקים, בעלי תורה באים למדרי' זו ע"י תורה, ובעלי עסקים שאינם פנוים ללמוד תורה באים למדרי' זו ע"י שעושים מצוה כדבעי למהוי.

וזהו"ע ג' דברים תורה ועבודה וגמ"ח, שע"י העבודה מעטרין עטרה להקב"ה [וע"י תורה ומצות ממשיכים הב' כתרים]. וזהו ואשים דברי בפיך ובצל ידי כו', ואשים דברי בפיך הוא תורה, ובצל ידי כסיתיך הוא מצות, לנטוע [שמים] וליסוד ארץ הוא עבודת הקרבנות¹⁶ שהוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.

ועוי"ל (ובפ"ג פי' הב' הוא למעלה קצת¹⁷) דלע"ל יהי' במדרי' ואנשי קדש תהיון לי, דמלאכים אומרים קדוש הוא קדוש ו', וקדש הוא מדרי' שלמעלה ממנו שהוא קדש מלה בגרמי', וזהו קדוש הוי' דש' הוי' הוא קדש ו', וכתי' שאו ידיכם קדש וברכו שמשם נמשך לשם הוי'. ועוי"ל דהנה כתי' בעטרה שעטרה לו אמו, שאמו מעטר עטרה, אבל העטרה אינה בחי' אמו רק שיש בכח אמו להמשיך העטרה והעטרה הוא למעלה מאמו, ולע"ל יהי' א"ח עט"ב שאמו תהי' עטרה ממילא יאמר תקצבלהם קדוש מאחר שהם העטרה שע"ג הראש, וזהו עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה.