לא הביט און כו' (א)

תנגלא הביט און כו' (א)

בס"ד. (ש"פ בלק, ט"ל).

עלו במח' כו' תאיר פניו כו' שבת פנים חדשות (פרק:א-ג)

בלק

לא הביט¹ און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו, הנה כמו שיעקב שלמטה הי' לו ב' שמות יעקב וישראל כן למעלה יש ב' בחי' אלו דיעקב וישראל שהם מדריגות שונות בעבודת ה'², והם בחי' עבד ובחי' בן, והיינו כי יעקב הוא בחי' ומדריגת עבד כמ"ש שמע יעקב עבדי, וכתיב אל תירא עבדי יעקב (ישעי' מ"ד א"ב), וישראל נק' בן כמ"ש בני בכורי ישראל. ובעבודה בנפש האדם ב' בחי' דעבד ובן הם בחי' תורה ותפילה, כי תפילה היא בחי' עבודה כמ"ש ולעבדו בכל לבבכם, וארז"ל איזהו עבודה שבלב זו תפילה, שז"ע בחי' עבודת עבד, וישראל היא מעלת ומדריגת התורה, ולכן בכל [התורה] נא' דבר אל בני ישראל, צו את בני ישראל, ולא אמר דבר או צו אל בני יעקב, מפני שמעלת ומדריגת התורה היא בחי' ישראל, וכמ"ש ותורה שם בישראל.

ולהבין זה צ"ל מ"ש במגילה שראה יחזקאל (יחזקאל ססי' ב') והיא כתובה פנים ואחור, פי' פנים ואחור פנים קאי על בחי' תורה כמ"ש חכמת אדם תאיר תנדפניו, ופי' רז"ל במד"ר קהלת ריש פ' ח' חכמת אדם קאי על הקב"ה, דכתיב ואשמע קול אדם בין אולי (דניאל ח' ט"ז) וכתיב ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם (יחזקאל א' כ"ו) ולכאורה אינו מובן איך שייך לומר בחי' כמראה אדם על הקב"ה, הלא אין לו דמות הגוף ולא גוף, וכן צ"ל במ"ש נעשה אדם בצלמינו כדמותינו האיך יתכן לומר שהאדם נברא בצלם ודמות שלמעלה הלא אין לו דמות הגוף ולא גוף כו'.

אך הענין הוא דהנה כתיב כי לא מחשבותי מחשבותיכם³, ולכאורה צ"ל ענין אומרו שלא מחשבותי מחשבותיכם הלא עפ"ע⁴ גם דבורו אינו שוה לדבור האדם, ולמה על המחשבה דוקא אמר שלא מחשבותי מחשבותיכם. ויובן ע"פ מארז"ל בגמ' ובמד"ר ז' דברים קדמו לעולם תורה ותשובה וג"ע כו', ומחשבתן של ישראל קדמו לכל דבר, ונת' בכ"ד פי' דברי אגדה אלו⁵, שהעולם נברא מבחי' הדבור כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו, ובעשרה מאמרות נברה"ע, ואמנם ז' דברים אלו נמשכו מבחי' מחשבה שלמעלה מבחי' דבור, ובתוך בחי' מחשבה זו שקדמה למעלת העולם שנברא בדבור הנה מחשבתן של ישראל קדמו לכל. וזהו כוונת אומרם ז"ל נש"י עלו במח', היינו שעלו במח' בבחי' היותר עליונה היינו היותר קדומה כו'. וענין עלו במח' יובן עד"מ שאנו רואים מי שיש [לו] בן יחיד⁶ שחביב עליו ביותר ומתגעגע בו, הנה דמות דיוקנו חקוק על לוח לבבו ומוח זכרונו תמיד, ועד"ז יובן ענין מה שנש"י עלו בבחי' המחשבה. רק שלמטה אינו כמו למעלה, שלמטה א"א שיצייר דמות בנו רק אחר שנולד וראה אותו בצלמו ובדמותו, משא"כ למעלה יתכן ענין עלו במח' גם קודם שנתהוו, ונודע וכמשנת"ל שהמח' שלמעלה אינו כמו מח' למטה, שלמטה גם כשיחשוב כל היום וכל הלילה לא יתהוה מזה מאומה אבל למעלה תומ"י כשעלה במח' ענין נש"י מיד נתהוו. וזהו שאה"כ כי לא מחשבותי מחשבותיכם, אומרו מחשבותי דוקא, להיות כי מבחי' הדבור שלמטה יכול להיות ג"כ ההתהוות וכמ"ש דבר מלך שלטון שכאשר מצוה בדבורו לבד, הציווי גורם שיעשה על ידו, ע"י מה שמצוה בדבורו, שהגם שלא הדבור לבדו הוא העושה עכ"ז הדבור גורם עשיית זולתו עכ"פ, אבל המחשבה שיחשוב שיעשה כן לא תפעול העשייה גם בזולת ג"כ, משא"כ למעלה שתיכף שעלה במח' מיד נתהווה, ולכן אמר שלא מח' מחשבותיכם. והגם כי דבורו ג"כ אינו כדברי הנבראים, שהרי בנבראים הדבור הוא רק גרם המעשה לבד, ולא העושה, משא"כ למעלה הדבור עצמו הוא העושה, אמנם דבר זה תנההוא לא בבחי' הדבור לבד כ"א בכל המדות עליונות שהרי החסד שלמטה עד"מ הוא רק גרם השפעת הטוב להחיות זולתו משא"כ למעלה מדת החסד היא עצמה המחי' כמ"ש מכלכל חיים בחסד, וכן מדת הגבורה, וא"כ לכאו' בזה שוה הדבור שהיא מדת המל' לכל המדות דז"א, אך באמת גם בזה חלוק הדבור מהחסד עד"מ שדבורו של הקב"ה חשיב מעשה פי' שהוא עצמו משתנה להיות בחי' מעשה, שלמטה דבור ומעשה ב' דברים הם, ולמעלה דבורו עצמו חשוב מעשה, משא"כ בחסד אם היות שהוא עצמו מחיה ולא רק גורם החיות מ"מ אינו משתנה להיות דבר אחר כמו עשיית דבר שמהות העשייה משונה ממהות הדבור. ואמנם בבחי' המחשבה משונה המח' שלמעלה ממח' שלמטה, שמהמחשבה שלמטה גם כשיחשוב כל היום כו' לא יתהוה מזה מאומה שגם זולתו לא ידע לעשות הדבר שחושב, וגם לא תפעול השפעת דבר מה, משא"כ למעלה כשעלה במח' מיד נתהוה, ולכן א' כי לא מחשבותי מחשבותיכם שבחי' המחשבה שלמטה אין לה דמיון כלל לבחי' המחשבה שלמעלה כו'.

קיצור. יעקב וישראל עבד ובן, תפילה ותורה, מגילה כתובה פנים ואחור פנים הוא בחי' תורה חכ' אדם, ולכאורה איך שייך כמראה אדם⁷, מח' של ישראל קדמו לכ"ד, ופי' עלו במח', שכמו שלמטה בן יחיד החביב חקוק במוח זכרונו, כך בני בכורי עלה במח', ולמעלה תיכף כשעלה מיד נתהוה וזהו כי לא מח' מחשבותיכם.

ב) והנה בחי' זו מה שנש"י עלו במחשבה⁸, ז"ע בחי' כמראה אדם שאמר יחזקאל הנביא, כי באמת באוא"ס עצומ"ה אינו שייך כלל לומר כמראה אדם, כי אדם הוא בחי' התחלקות ג' קווין חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא, ת"ת גופא, שז"ע בחי' ג' מדות חג"ת, אבל אוא"ס הוא למעלה מבחי' המדות וכמאמר לאו מכל אינון מדות איהו כלל, ואפי' החכמה כעשייה גשמיות נחשבת לפניו ית' כמ"ש כולם בחכמה עשית, ומה שנק' בשם כמראה אדם זהו רק מה שנתלבש בבחי' מדות בשביל נש"י, שז"ע מה שנש"י עלו במחשבה שזהו בחי' כמראה אדם מה שעל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. ובמע"ב אמר נעשה אדם בצלמינו פי' שכמו שנש"י עלו בבחי' המח' קודם שנברה"ע שזהו בחי' כמראה אדם כנ"ל כן בבחי' צלם ודמות זה נעשה בחי' האדם שלמטה בעשייה. ועל בחי' כמראה אדם זה שלמעלה נאמר חכמת אדם תאיר פניו, פי' חכמת אדם קאי על התורה שנק' ג"כ בשם אדם כמ"ש זאת התורה אדם, רק שהיא בחי' חכמה שבאדם, והוא בחי' פנימי שבאדם היינו בחי' המוחין שבאדם העליון (ולהיות כי בבחי' התיקון הוא בחי' התכללות לכן גם בבחי' המוחין יש כלול כל הרמ"ח איברין של אדם שהם רמ"ח תנופקודין ושס"ה ל"ת הם שס"ה גידים כו' ולכן אנו רואים שגידי המוח נמשכים בכל האברים אפי' ברגלים, והוא מפני שבמוח עצמו יש ג"כ בחי' ציור אדם), ובחי' חכמת אדם זה דחכ' תאיר פניו של בחי' כמראה אדם שנת' לעיל שזהו מה שנש"י עלו בבחי' המח', וכמו עד"מ שאנו רואים למטה כשנופל לאדם איזה השכלה חדשה אשר מתענג בה מצהיבים פניו, וכמארז"ל בר"א שצהבו פניו מפני שמצא תוספתא חדתי⁹, וכן ארז"ל שא"ל מטרוניתא לריב"ע¹⁰ פניך דומים למלוה בריבית, או למגדלי חזירים, והשיב לה שהא והא אסורים לי, אלא שחכמת אדם תאיר פניו, והיינו מפני שבחכמה מלובש בחי' הענג, וכשמשיג השגה חדשה מאיר בה הענג אשר עי"ז צוהבים פניו כו'. ועד"ז יובן בבחי' תורה שזהו בחי' אדם פנימי הנ"ל מלובש בה בחי' הענג שהוא בחי' עדן שלמעלה מבחי' גן וכמ"ש ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וארז"ל שמא תאמר גן זה עדן ת"ל ונהר כו' גן לחוד ועדן לחוד, אשר עדן הוא בחי' עין לא ראתה אלא שמלובש בתורה בחי' גן סדרים דאורייתא, וזהו יוצא מעדן להשקות את הג"ן סדרים דאורייתא, ולכן ע"י חכמת אדם הוא בחי' תורה אדם פנימי, שבה מלובש בחי' עדן מקור התענוגים תאיר פניו של בחי' כמראה אדם העליון הנ"ל.

והנה אמרז"ל במד"ר נשא¹¹ פי"א ע"פ יאר ה' פניו אליך, יאר זה מאור תורה, וכן דרשו יאר ה' פניו אליך שיביט בך בפנים מאירות, והיינו שע"י התורה נמשך למטה באדם ג"כ בחי' הארת פנים, מן בחי' הארת פנים העליון כו'. דהנה בתורה [כתיב] הליכות עולם לו, שע"י בחי' התורה נעשה בחי' ההילוך כו'. והענין הוא דהנה התורה שלמטה היא בחי' משל לבד וכמ"ש כאשר יאמר משל הקדמוני¹² שקאי על התורה שהיא בחי' משל, וע"ד דכתיב בשלמה וידבר שלמה שלשת אלפים משל, וענין המשל אם היות שהמשל מסתיר על הנמשל, מ"מ ע"י המשל מבינים הנמשל היטיב, שכאשר השכל עמוק מאד א"א להשיגו כ"א ע"י התלבשותו בלבוש המשל, אשר ע"י אמצעות המשל מבינים הנמשל בטוב כו', ולכן בשלמה דכתיב בו וה' נתן חכ' לשלמה פי' שנתן לו במתנה בחי' חכמה תתאה דמל' דאצי' המהוה בי"ע לכן השיג שלמה שלשת אלפים משל נגד ג' עולמות בי"ע¹³ שבכל עולם יש אלף מדריגות שכל אחד הוא רק כמו משל לגבי שלמעלה הימנו, ונגד ג' עולמות אלו השיג שלשת תנזאלפים משל שהם ג' אלפים מדריגות שעד בחי' חכמה תתאה דמל' דאצי', ועד"מ חשן ואפוד שלמטה שנתלבש בגשמיות החשן והאפוד שעשו לאהרן כה"ג, הנה הוא רק בחי' משל לבד לבחי' החשן ואפוד שיש למעלה¹⁴ ברוחניות העשייה, וכן חשן ואפוד שברוחניות העשייה ה"ה משל לבחי' חשן ואפוד שלמעלה הימנו כו', ועד"ז השיג שלמה שלשת אלפים מדריגות שכ"א ה"ה רק משל לגבי שלמעלה הימנו. וכל שלשת אלפים משלים אלו זהו רק לגבי ג' עולמות בי"ע כנ"ל. ובאמת יש עוד מדריגות הרבה יותר, רק ששלמה לא השיג יותר מן בחי' ח"ת המהוה בי"ע כנ"ל, וזהו שדרשו רז"ל א"ת הליכות אלא הלכות שע"י בחי' התורה נמשך ההילוך מלמעלמ"ט, וכמו המהלך שיכול לילך למרחוק מאד, כך ע"י התורה נמשך בחי' ההארת פנים עד למטה, והיינו שמבחי' חכמת אדם שהיא חכמת התורה המאירה את פני בחי' כמראה [אדם] יומשך גם באדם שלמטה שלומד תורה שיאירו פניו כו'.

וזהו מה שנמשל התורה לשלג כמ"ש לבושי' כתלג חיור שקאי על התורה, דהיינו כמו השלג עיקר מהותו הוא מים אלא שנקרש¹⁵ ונגלד, וכשמתפשר נעשה עוה"פ מים, רק באמצעיתו כשנקרש ונגלד נראה מהותו לשלג, וכך התורה היא חכ' בראש וחכ' בסוף, שבתחילה היא בחי' מים המצמיחים כל מיני תענוג היינו בחי' תענוג רוחני אשר עי"ז תאיר פניו של בחי' כמראה אדם שלמעלה כנ"ל, ובסוף ה"ה ג"כ בחי' מים להצמיח התענוג באדם שלמטה הלומד תורה עד שיצהבו פניו שלמטה מבחי' התענוג כנ"ל.

וכמו שע"י התורה נמשך בחי' ההארת פנים כן ע"י בחי' ההתבוננות באלקות איך שהוא ית' ממכ"ע וסוכ"ע, וכולא קמי' כלא ממש חשיב עי"ז נמשך בחי' הארת פנים. וזהו יאר זהו מאור תורה אשר יאר ה' פניו אליך, והיינו כמו שלמעלה בחי' חכמת אדם דתורה תאיר בחי' פני כמראה אדם אשר היא מראה דמות כבוד הוי' כו', כן יאר ה' פניו הנ"ל אשר מאיר מאור תורה גם אליך למטה בגשמיות, שע"י לימוד התורה הרי ע"י התורה נעשה בחי' הילוך והמשכה למטה שגם פני הלומד תורה יצהיבו מבחי' הענג העליון אשר תאיר פני בחי' כמראה אדם כו'. וזהו שאה"כ בית יעקב לכו ונלכה באור הוי', פי' באור הוי' היינו באור שמאיר בשם הוי'¹⁶ היינו בחי' חכמת אדם פנימי אשר תאיר פני בחי' כמראה אדם שהוא מראה דמות כבוד הוי', ופי' בית יעקב היינו נש"י שלמטה¹⁷ שע"י לימוד התורה לכו ונלכה באור שבשם הוי' היינו בחי' ההארת פנים שלמטה* שמתארך ונמשך גם למטה כו'.

תנחקיצור. מה שנש"י עלו במח' זהו בחי' כמראה אדם למעלה ועל בחי' אדם זה נא' חכ' אדם שהיא חכ' התורה תאיר פניו, ע"ד צהבו פניו דר"א, ובמד"ר יאר מאור תורה, כי הליכות עולם שנמשך ההילוך למרחוק עד למטה באדם הלומד, ולכן נמשלה לשלג שתחילתו וסופו מים המגדלים תענוג בבחי' כמראה אדם, ובאדם שלמטה, ולכן לכו ונלכה באור שמלובש בש' הוי' כו'.

ג) וזהו דכתיב כמים הפנים¹⁸ לפנים כן לב האדם אל האדם פי' כמים הפנים קאי על התורה שנק' בשם מים כמ"ש הוי כל צמא לכו למים, והיינו כמו שהמים מטהרים את האדם, כך התורה היא מטהר ומזכך את האדם, וכמו שהמים יורדים מגבוה לנמוך, כמ"כ התורה נמשכה מלמעלמ"ט וממשכת בחי' הארת פנים העליון עד למטה כו', וזהו פי' כמים הפנים לפנים שבחי' מי התורה ממשיכים בחי' הארת פנים לבחי' הפנים העליון דבחי' כמראה אדם הנ"ל כן לב האדם העליון דבחי' כמראה אדם לאדם היינו בחי' אדם התחתון, והיינו שע"י התורה נמשך בחי' ההארת פנים גם למטה באדם שלמטה כו'. ובזה יובן ג"כ מה ששבת נק' פנים חדשות שזהו מפני שבשבת מאיר מוחין חדשים, דהנה שבת לאו זמן תפילין הוא¹⁹, כי ענין התפילין הוא שבהם וע"י נמשכים בחי' ד' מוחין כנודע, אמנם מצות תפילין הוא לשאת אותם ע"ג הראש שרומז שאם היות שממשיכים ע"י בחי' המוחין אמנם זהו ע"ג הראש בבחי' מקיף לבד ולא בבחי' פנימיות, אך הנה בשבת נמשכים המקיפים להיות בחי' פנימים, ולכן שבת לאו זמן תפילין הוא להיות כי ע"י התפילין נמשך בחי' המוחין רק בבחי' מקיף לבד אבל בשבת מאיר בחי' מקיף זה דפנימיות כו', ולכן נק' בשם פנים חדשות. ולכן ארז"ל אינו דומה מאור פניו של אדם בשבת למאור פניו בחול, להיות כי בשבת מאיר בחי' הארת פנים מבחי' המוחין שנמשכים בפנימיות להאיר פניו כו'. וזהו שנק' התורה בשם מגילה כתובה פנים, כי ע"י התורה נמשך בחי' הארת פנים כו'.

והנה כמו שע"י התורה נמשך בחי' הארת פנים²⁰, כמ"כ ע"י המצות נמשך ג"כ בחי' הארת פנים, כמ"ש עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא, פי' שיבה הוא בחי' י"ג ת"ד שהם בחי' יגמה"ר, וזהו שיגמ"ד שהתורה נדרשת בהם הם כנגד יגמה"ר²¹, ופי' תפארת שיבה הוא בחי' הדרת פנים, ועיקר הדרת פנים תלוי בזקן וכמארז"ל על ר' יוחנן שלא הי' לו הדרת פנים מפני שלא הי' לו זקן, ובחי' תפארת שיבה זו שהם יגת"ד יגמה"ר בחי' הדרת פנים שזהו כענין הארת פנים שע"י חכמת תנטאדם הנ"ל, ה"ז בדרך צדקה תמצא, שע"י הצדקה נמשך בחי' הדרת פנים שז"ע הארת פנים כו', והיינו שע"י שנותן צדקה לעני ומחי' אותו, עי"ז נמשך מלמעלה ג"כ בחי' באור פני מלך חיים, וכן ע"י כל המצות ממשיכים ג"כ בחי' הארת פנים שהרי כל המצות נק' בשם צדקה כמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה. וזהו דכתיב תחת אשר לא עבדת כו' מרוב כל, כל הוא בחי' העמוד המחבר ג"ע²² התחתון עם בחי' ג"ע העליון, ופי' מרוב כל שיש ריבוי בחי' כל, שהגם שלא נז' בספרים כ"א ב' בחי' ג"ע, התחתון והעליון, אמנם באמת יש ריבוי מדריגות בג"ע שהרי ארז"ל ע"פ ילכו מחיל אל חיל שת"ח אין להם מנוחה כו' ולא בעוה"ב שתמיד עולים ממדריגה למדריגה, אלא שבד"כ נחלקים לב' בחי' געה"ת וגעה"ע, אמנם בפרטית יש ריבוי בחי' ג"ע, וא"כ יש ריבוי בחי' כל המחברים התחתון עם הגבוה הימנו כו', ועבודה בשמחה היא יותר טוב מכל הבחי' כל. והיינו כמארז"ל יפה שעה א' בתשובה ובמעש"ט [בעוה"ז] מכל חיי העוה"ב, והוא מפני כי כל חיי העוה"ב ה"ה רק בחי' הארה בעלמא מבחי' עדן, וכמ"ש ונהר יוצא מבחי' עדן להשקות את הגן שע"י הנהר נמשך הארה מבחי' עדן בבחי' גן ושע"ש המשכה זו נק' הגן בשם גן עדן, והיינו שהוא גן שנמשך בו הארה מבחי' עדן ע"י הנהר, אמנם ע"י עשיית המצות נמשך בחי' הארת פנים להיות בחי' תפארת שיבה הדרת פנים, שזהו המשכה מבחי' עדן עצמו אשר עדן עין לא ראתה כו', ולכן העבודה בשמחה היא טוב יותר מרב כל כו'.

קיצור. כמים הפנים לבחי' פנים העליון כן לב האדם עליון אל אדם התחתון, ושבת הוא פנים חדשות לפי שמאיר המקיף בפנימי, וכמו שע"י התורה נמשך הארת פנים כן ע"י המצות נמשך ג"כ בחי' הארת פנים, ולכן יפה שע"א כו' מכל חיי העוה"ב כו'.