[כי יש אדם שעמלו בחכ'] (ב) ואחור

תס[כי יש אדם שעמלו בחכ'] (ב) ואחור

בס"ד. (ש"פ פנחס, ט"ל).

אחרי ה"א תלכו כו' תפלה ותורה אחור ופנים, יעקב ישראל (ד-וא"ו)

[פנחס]

ד) ואחור הוא בחי' תפילה שנק' אחור¹², והענין הוא דכתיב אחרי ה' אלקיכם תלכו, שענין מעלת ההילוך אחרי ז"ע היותינו בבחי' הביטול לילך אחרי ה' אלקינו, וכענין דכתיב זכרתי לך חסד נעורייך לכתך אחרי במדבר, שהיו בבחי' הביטול שהלכו במדבר אשר הוא לא מקום זרע, ובלי הכנת מזון כ"א שבטחו בה' והלכו אחריו בבחי' הביטול, ועד"ז הוא מ"ש אחרי ה' אלקיכם תלכו בבחי' הביטול לאלקות, שז"ע התפילה שעיקר התפילה היא בחי' שפיכות הנפש בבחי' הביטול לאלקות כמ"ש ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשני יצריך, ע"י ההתבוננות באחד הוא בחי' יחו"ע ובשכמל"ו הוא בחי' יחו"ת, אשר ע"י העמקת הדעת בההתבוננות יבא לבחי' התשוקה לאלקות כי מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, שמים וארץ הם בחי' תענוגים רוחני' וגשמיים³ ולהיותם רק עמך בטל וטפל לך לכן לא חפצתי בהם, כ"א להיכלל ולבטל באוא"ס ב"ה, וע"ש זה נק' התפילה בשם אחור, להיות כי מדריגתה היא להיות בבחי' ההילוך אחרי ה' כו'.

ועוי"ל שמלבד שההילוך דתפילה⁴ היא מלמטלמ"ע בבחי' אחרי הוי', הנה גם בחי' ההתבוננות אשר ממנה בא בחי' ההילוך הוא ג"כ בחי' אחרי הוי'. דהנה כל ענין בחי' ההתבוננות הוא רק בבחי' זיו והארה לבד שהוא בחי' מלכותך מלכות כל עולמים, שכל בחי' וענין בחי' מלכותך נק' בשם אחרי הוי'. דהנה כתיב מושיב מלכים לכסא, וכתיב וישב ה' מלך לעולם, והנה בחי' הישיבה היא בבחי' אחוריים לבד, וכך מ"ש מלכותך מלכות כל עולמים זהו רק בחי' אחוריים וחיצוני' לבד, שהוא רק בחי' זיו והארה בעלמא שאינו נוגע לעצמיותו.

וזהו מלכותך מל' כל עולמים⁵, פי' כל עולה מספרו חמשים, והיינו שכל האריכות דנו"ן אלפים יובלות הם הכל מבחי' מלכותך לבד, וכדי שיהי' בחי' מלוכה זו כתי' כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו שזהו ע"י בחי' גבורות וצמצומים. וזהו ג"כ שא' אתה גיבור לעולם אד', שכדי שיהי' בחי' שם אד' שמורה איך שאנת אשתמודע אדון על כולא, זהו ע"י שאתה גבור שע"י בחי' הגבורות וצמצומים עי"ז נמשך שיהי' בחי' אדון לעולם כו'. וזהו שאומרים בנוסח התפילה פסוקים המורים תסאשההתבוננות היא בבחי' מל' שנק' אחרי הוי' כמו יהללו את שם הוי' היינו בחי' שם והארה מבחי' שם הוי', וכן ישתבח שמך לעד, וכולם מקדישים ומעריצים וממליכים את שם, שהוא בחי' אריכות ההתבוננות איך ששרש התהוות כל העולמות עליונים ותחתונים הוא רק מבחי' זיו והארה בעלמא שאינו נוגע כלל לבחי' עצמותו ית', ועי"ז נעשה להיות ואהבת את הוי' אלקיך כו' דהיינו להיות בבחי' אהבה ותשוקה לעצמותו ית', כמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ כנ"ל, כ"א כלה שארי ולבבי, בבחי' צמאון כמ"ש צמאה לך נפשי, שענין הצמאון הוא תשוקה נפלאה מאד, שלכן נאמר לשון צמאון, ולא אמר לשון רעב, לפי שענין בחי' הצמאון היא תשוקה יותר נפלאה, כמו מי שהוא צמא למים הוא תשוקה היותר גדולה מכמו הרעב ללחם, ולכן אמר צמאה לך נפשי שע"י ההתבוננות בתפילה בבחי' אני ה' לא שניתי, ולכן מי לי בשמים כו' עי"ז בא להיות בבחי' צמאון ותשוקה לאור א"ס עצמו"ה שלא יהי' לו שום רצון אחר כלל, כמו הצמא למים שמפני שהתשוקה למים היא גדולה אצלו כ"כ עד שכל רצונותיו בטלים לגבי צמאונו למים כו'. וכל זה הוא ע"י ההתבוננות בבחי' אחרי הוי', היינו שכל השתלשלות העולמות הוא מבחי' אחורים וחיצוני' שהוא הארה בעלמא לבד בחי' מלכותך מלכות כל עולמים, ולכן נק' התפילה בשם אחור כו'.

אך הנה א"א להגיע לבחי' פנים שהוא בחי' תורה, כ"א ע"י בחי' אחור שהוא בחי' תפלה, וז"ע שאמר בהמגילה שהיא כתובה פנים ואחור שכולא חד, להיות כי א"א לבוא לבחי' פנים כ"א ע"י בחי' אחור. והענין הוא דבסש"ב מפרש פסוק כמים הפנים לפנים⁶ מלמעלמ"ט, והיינו שהתורה נק' מים, והנה נודע שפעולת המים לרוות הצמאון, אמנם כ"ז הוא כשהוא צמא למים אז המים ערבים עליו, משא"כ כשאינו צמא למים אינם מרוים אותו כלל, ולכן השותה מים לצמאו מברך שהכל נהי' בדברו משא"כ לאנסו כו', וזהו שאה"כ כמים קרים על נפש עיפה, שלנפש עיפה שהוא צמא למים מאד אז המים קרים מרוים צמאונו כו'. ועד"ז יובן בנמשל דהנה נת' לעיל שע"י התורה נמשך הארת פנים בבחי' כמראה אדם שלמעלה שז"ע חכ' אדם תאיר פניו, וגם נק' הליכות עולם שיורד ונמשך בחי' ההארת פנים גם למטה באדם הלומד עד שיצהבו פני הלומד ועוסק בתורה כו', אמנם כ"ז הוא כשיש לו תשוקה וצמאון, והיינו כשהוא בבחי' צמאון לאלקות אז מי התורה מרווין צמאונו כמ"ש הוי כל צמא לכו למים, אבל כשאין אצלו בחי' הצמאון כלל אז אין המים דמי התורה מרווים אותו כלל, והצמאון הלזה ז"ע התפילה דוקא שע"י ההתבוננות בתפילה בבחי' אחרי הוי' עי"ז בא בבחי' התשוקה וצמאון עד שעמך לא חפצתי כ"א כלה שארי ולבבי באוא"ס עצמו"ה, ואז מי התורה מרווים צמאונו. וזהו שנאמר בפ' ראשונה דק"ש והיו הדברים האלה וארז"ל בד"ת הכתוב מדבר, והיינו לאחר ההתבוננות בפסוק ראשון דק"ש עד שבא לואהבת בכל לבבך כו' מאדך, והאיך היא הדרך לדבקה בו באוא"ס תסבע"ז אומר והיו הדברים האלה שבד"ת הכתוב מדבר שאורייתא וקוב"ה כולא חד. וא"כ מובן שבכדי שיהי' בחי' כמים הפנים לפנים שז"ע הארת פנים מאדם פנימי דחכמה בבחי' כמראה אדם שרש נש"י למעלה כנ"ל, ושעי"ז יהי' לב האדם העליון דבחי' כמראה אדם לאדם שלמטה הלומד תורה שיתארך בחי' ההארת פנים עד למטה באדם הגשמי, זהו הכל תלוי בבחי' התשוקה והצמאון שצריך להיות תחילה, שבלא תשוקה לאלקות אין המים דתורה מרוה כלל כו'.

קיצור. שהתפילה נק' אחור שע"י התפילה נמשך אחרי הוי' כו', הב' שגם ההתבוננות הוא בבחי' אחורים וחיצוני' היינו מה שהוא רק זיו והארה לבד, אך לבוא לבחי' פנים א"א כ"א ע"י שיהי' תחילה בחי' אחור היינו בחי' התפילה שע"י התפילה בא לבחי' צמאון ואז מים דתורה מרווים צמאונו כו'.

ה) ועוי"ל הטעם שנק' התפילה בשם אחור, דהנה ארז"ל הני ח"י ברכות כנגד מי, כנגד ח"י אזכרות שבק"ש, וכנגד ח"י חוליות שבשדרה⁷. והנה החוט שבתוך הח"י חוליות שבשדרה נמשך מבחי' מוח הדעת שהוא ממול ערפו כנגד בחי' האחורים, כי תלת מוחין שבגולגלתא הנה מוח החכמה ומוח הבינה הם כנגד הפנים, ומוח הדעת הוא כנגד האחוריים, והחוט נמשך ממוח הדעת כנ"ל. והענין הוא דהנה חכמה היא בחי' התורה כנ"ל בענין חכמת אדם, ומדריגתה הוא בחי' ראי', וכענין דכתיב במשה וירא ראשית לו, והחכמים נק' עיני העדה, וגם ארז"ל איזהו חכם הרואה, וזהו שרצה משה לכנוס לארץ, שביקש אעברה נא ואראה את הארץ, והיינו כי רצה להמשיך בחי' ראי'⁸ בארץ, פי' ארץ הם נש"י כמ"ש כי תהיו אתם ארץ חפץ, ורצה לפעול בנש"י שכל ישראל יבואו לבחי' ראי' באלקות כו', ולא פעל זה, כי לא כל הרוצה ליטול את השם יטול, שלא הכל יכולים לבוא לבחי' גבוה כזו להיות להם בחי' ראי' ממש באלקות, כ"א ע"י שראה מרחוק את הארץ פעל בנש"י שנק' ארץ שיחידי סגולה יהי' יכולים לבוא לבחי' ומדריגת הראי', וזהו מעלת ומדריגת התורה, בחי' חכ' אדם תאיר פניו שיכולים לבוא למדריגת ראי' ממש באלקות כו', אך לא כל אדם זוכה לזה כ"א יחידי סגולה ובני עלי' שמועטים המה כמ"ש מזה במ"א⁹.

אמנם לבחי' ומדריגת הדעת זה יכולים כל אדם לבוא, והיינו שענין הדעת הוא בחי' ההכרה והרגשה כאילו רואה, הגם שאינו בחי' ראי' ממש, מ"מ בחי' תסגהכרה והרגשה הוא כאילו רואה. דהנה יש ב' בחי' דעת ואמונה¹⁰, אמונה הוא למעלה מן השכל שהוא רק בחי' מקיף לבד, ומפני שהוא בבחי' המקיף לבד לכן יכול להיות שיעשה נגד לגמרי¹¹, ועכ"ז יאמין, וע"ד שארז"ל גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא¹², ולכאורה מאחר שהוא נכנס במחתרת לגנוב שזהו היפך רצה"ע שא' לא תגנב, והאיך הוא קורא רחמנא, שהקב"ה יעזור לו לעשות היפך רצונו, אלא שקריאתו זה הוא בבחי' מקיף כ"כ עד שגם אם היות שהוא מאמין בהקב"ה שה"ה קורא אליו שיעזור לו, עכ"ז בחי' מקיף זה כ"כ רחוק ואינו נוגע בפנימיותו עד שעושה היפך רצונו ית', משא"כ בחי' דעת הוא בחי' התקשרות בבחי' הכרה והרגשה כאילו רואה שנמשך בפנימיותו. וזהו מה שנצטוינו וידעת היום כו' כי הוי' הוא האלקים, ודוד צוה לשלמה בנו דע את אלקי אביך ועבדהו שיהי' בבחי' דעת שהוא הכרה והרגשה כאילו רואה עכ"פ, וזהו מדריגת התפילה שהיא בחי' הדעת והכרה כו', וזהו דכתיב דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם ענין עבודה שבלב זהו תפילה, וזהו בחי' הדעת ולכן אמר דע כו' ועבדהו, ונודע כי דעת נחלק לחו"ג שבעבודה זהו בחי' אהוי"ר. וזהו דכתיב ובשתיים יעופף וקרא זא"ז ואמר קדוש, שכדי שיומשך בחי' קדוש כו' הוי' בצבאי צבאות זהו ע"י שבשתיים יעופף שהוא בחי' אהוי"ר. וזהו שאומרים בתפילה ברוך אתה הוי', שפירושו שמבקשים שיהי' המשכת שם הוי' מבחי' אתה דקאי על אוא"ס עצמו"ה שלמעלה מבחי' שם הוי', שהרי שם הוי' הוא ג"כ רק בחי' שם לבד כמ"ש אני הוי' הוא שמי, וכנודע ששם הוי' מורה¹³ על בחי' ההשתלשלות יו"ד צמצום ה' התפשטות כו', ובחי' הארה הנמשכת בסדר השתלשלות היא רק הארה מצומצמת לבד לגבי בחי' שלמעלה מסדר ההשתלשלות, וז"ע הבקשות שבתפילה ברוך היינו שיומשך בחי' ברכה והמשכה עצומ"ה מלמעלה מסדר השתלשלות דהיינו מבחי' אתה שהוא אוא"ס שלמעלה מהשתלשלות להיות צמצום היו"ד דשם הוי' הוא בחי' סדר ההשתלשלות כו'. ופרטי הברכות רופא חולי כו' ומברך השנים עד"מ הם הכלים שבו מתגלה המשכת אלקותו ית' בגשמיות כשמרפא החולים ומברך השנים, וכן כל הח"י ברכות פרטים.

וז"ע שהתפילה שהיא בחי' עבודה שבלב זהו בחי' יעקב עבדי¹⁴, כי יעקב הוא בחי' יו"ד עקב שנמשך היו"ד אפי' בבחי' עקביים, והיינו עד"מ החוט השדרה שנמשך מהמוח ומתפשט עד הירכיים שהם הרגליים, שזהו בנמשל בחי' היו"ד שנמשך עד העקביים, ובעבודה בחי' יו"ד זה הוא בחי' רעו"ד שהוא בחי' הביטול תסדע"ד בחי' היו"ד דאזעירת גרמי' כנקודא חדא בחי' ביטול כו', והוא נקודא אוכמי דלית בי' חיוורא כלל מחמת רוב בחי' הביטול, ולכן בחי' גבוה כזו יכול להיות נמשך עד למטה מטה דהיינו גם בבחי' העקביים כו'.

קיצור. ח"י ברכות כנגד ח"י חוליות השדרה, שחוה"ש נמשך ממוח הדעת שהוא מול ערפו בבחי' אחור, שהתורה היא בחי' פנים ראי', אך לא כל אדם זוכה לזה, ולבחי' הדעת יכול כל אדם לבוא שהוא בחי' הכרה והרגשה כאילו רואה, וכנודע ההפרש בין אמונה שהיא מקיף לבד ובין הדעת שהוא בפנימיות, ודעת נחלק לחו"ג אהוי"ר אשר ע"י שתיים אלו יעופף להיות קדוש הוי' כו', וזהו ברוך אתה ה' שיתברך ויומשך מבחי' אתה שלמעלה מסדר השתלשלות שיהי' הוי' יו"ד צמצום כו', וזהו יעקב יו"ד עקב, ע"ד החוה"ש שמתחיל מהמוח עד הרגלים, ובעבודה רעו"ד יו"ד יכול להיות נמשך עד העקביים כו'.

וא"ו) אך הנה בחי' תורה זהו מעלת בחי' ישראל שנק' בן כמ"ש בני בכורי ישראל, שהוא בחי' כמראה אדם שנת' לעיל שמאיר ע"י בחי' חכמת התורה כמ"ש חכמת אדם תאיר פניו בבחי' כמראה אדם. וזהו מה שמו הוא בחי' מה דחכמה ובחי' מה זה תאיר פניו של בחי' כמראה אדם שזהו בחי' מה שם בנו. אך מ"מ א"א להגיע לבחי' ישראל שהוא בחי' תורה הנק' פנים כ"א ע"י תפילה בחי' אחור הנ"ל, וצ"ל ב' הבחי' ביחד דוקא יעקב וישראל. ולכן הגם דכתיב ולא יקרא עוד שמך יעקב כ"א ישראל יהי' שמך, מ"מ לא נעקר שם יעקב ממנו לגמרי, ואינו כמו באברהם שארז"ל כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה, והיינו מפני כי אהדרי קרא לקרותו יעקב, אמנם ג"ז אינו מובן מפני מה אהדרי קרא לקרותו יעקב אחרי אשר בשם ישראל יכונה. אלא מפני כי ב' השמות דיעקב וישראל צריכים להיות, מפני כי גם אחרי אשר בשם ישראל יכונה יש בחי' ומדריגת יעקב בעבודה, אשר ע"י בחי' יעקב יעלה ויבא ויגיע לבחי' ישראל כו', וא"כ ה"ה צריך לשם ישראל, וכנ"ל שבלא התשוקה והצמאון אין המים מרוווים כלל, א"כ בלא בחי' יעקב א"א להיות בחי' ישראל כו', נמצא שלבחי' ישראל בהכרח שיהי' גם בחי' יעקב כו' ולכן אהדרי קרא לקרותו יעקב בכדי שע"י בחי' יעקב יגיע לבחי' ישראל כו'.

וזהו דכתיב לא הביט און ביעקב¹⁵ ולא ראה עמל בישראל, דכשיש ב' הבחי' יעקב וישראל אז האון א"א לו להביט בבחי' יעקב גם מצד עצמו, דהנה פי' און הוא בחי' הלעו"ז דבחי' יעקב, שענין און הוא כמ"ש איש און מחשבותיו, שז"ע המרמה ורמאות, ומחשבות והרהורין בישין שהם לעומת בחי' התפילה שהיא עבודה שבלב ומח' טובה שהיא בחי' כוונת הלב שהעיקר הוא המחשבה, וע' בלק"ת בד"ה כי ביום הזה יכפר בפ' אחרי דרוש הראשון¹⁶, ולכן כשהאדם מתבונן בבחי' חב"ד שבנפשו תסהברוממות וגדולת ה', עומדים כנגדו מח"ז והירהורים בישין שמסט"א שהם מחשבות דאיש און הנ"ל בכדי לבלבלו כו', אמנם גדול כח בחי' יעקב גם מצד עצמו לדחותו ולהעבירו כי ניתן כח ויתרון לקדושה על הסט"א. וזהו לא הביט און ביעקב שלא יוכל האון להביט בבחי' יעקב ולבלבלו כי לא יוכל לו כמ"ש וירא כי לא יכול לו, כ"א נפל יפול לפניו כו'.

ולא ראה עמל בישראל¹⁷, ולכאורה צ"ל הלא כתיב אדם לעמל יולד, אך באמת הלא ארז"ל בסנהדרין דצ"ט ע"ב שזהו בחי' עמל תורה, והגם דכתיב מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, הנה ארז"ל ע"ז בפ"ב דשבת ובזהר בכ"ד, שאני עמלא דאורייתא¹⁸ דלעילא מן שמשא היא. ואמנם מה שצ"ל הלא בפ' שני' דק"ש נאמר ואספת דגנך כו' שזהו העמל שתחת השמש הוא, אך הענין הוא דכתיב שמש ומגן ה' אלקים, שנמשל שם הוי' לשמש, והיינו כמו שהאור המאיר מהשמש הוא רק בחי' זיו לבד שהוא הארה בעלמא, וגם הזיו וההארה זו עצמה היא בטילה בתכלית בעצם כדור השמש עד שאינו עולה בשם כלל, עד"ז יובן ענין בחי' שם הוי', שאם היות שש' הוי' הוא לשון התהוות, וכנודע שעיקר ההתהוות היא משם הוי', מ"מ הנה הוא רק זיו והארה בעלמא, וכמ"ש אני הוי' הוא שמי שגם שם הוי' הוא רק שם לבד שהוא הארה וזיו, וגם הנה הוא בטל בתכלית, ושם אלקים נמשל למגן¹⁹ שכמו מגן השמש הנה הוא מכסה על אור השמש כך בחי' שם אלקים הוא מגן ומסתיר על בחי' אור ה' וקדושתו כו', אך הנה מ"מ אין ההסתר דשם אלקים בחי' הסתר גמור, והיינו הגם שע"י אמצעית בחי' ש' אלקים נעשה בחי' מציאות היש, מ"מ היש הוא יכול להיות בטל לאין, אמנם יש בחי' ק"ך צירופי אלקים אשר ע"י בחי' צירופי' האחרונים דשם אלקים נעשה בחי' העלם והסתר גמור, עד שנראה העוה"ז ליש ודבר נפרד לגמרי.

וע"ז הוא שאמר בפ' שני' דק"ש ואספת דגניך²⁰ שיאסוף כל דברים הגשמיים לאלקות, והיינו כי ק"ש הוא בחי' ביטול, אחד ועד הם בחי' יחו"ע ויחו"ת, תסווצריך לאסוף דברים הגשמיים שגם הם יבואו להתכלל בבחי' הביטול והיינו ואספת דגנך הם כל המלאכות הגשמיי' הזורע והחורש והקוצר כו' שא"א לאדם מבלי שיטרח על מזונותיו. אמנם ארז"ל עשה תורתך קבע ומלאכתך ארעי, שענין קבע וארעי אין הכוונה בשהיית הזמן כ"א בעיקר המכוון וכמשל עשיית המסחר הגם שמוציא ע"ז זמן הרבה עיקר הכוונה הוא בשביל הריוח שהוא בשעה מועטת, כמ"ש מזה במ"א באורך²¹, וכך כל עיקר ענין עשיית מלאכתו או מו"מ יהי' בשביל שירויח בכדי שיוכל ליתן צדקה, והזן ומפרנס בניו וב"ב זהו עושה צדקות בכל עת, וגם בכדי שיוכל ללמוד ולהתפלל, ועי"ז אוסף עסקיו הגשמיים ג"כ לאלקות כו'²².

[וזהו ששזפתני השמש²³, היינו כמו למשל שהשמש ע"י תוקף החום הוא משחיר, וכך הוא ענין שע"י התבוננות בק"ש בבחי' ש' הוי' שנק' שמש, עי"ז נשרף בשלהובא דרחימותא, וכמ"ש ואהבת כו', אך כשנמשך בבחי' חמימות ותאוות בלעו"ז שהוא בחי' אדמת בני חם, חמימות ותאוות שזהו ע"י ריבוי צירופי' של ש' אלקים שהוא בחי' מ"ח צירופי' אחרונים המסתירים לגמרי, לזה נאמר מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש כו'. נמצא שיש ב' בחי' עמל, עמל שתחת השמש, שהוא בחי' עמל שמסתיר על אלקים לגמרי, ובחי' עמל שבטל לאלקים מלאכתן עראי.

אך הנה עמל תורה הוא למעלה גם מבחי' עמל זה וכמשארז"ל שאני עמלא דאורייתא דהוא לעילא מן שמשא. והענין הוא דהנה כתיב כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו גם זה הבל ורעה רבה, ומדרש אגדה בתנחומא יכנהו כלפי הקדב"ה שנאמר בו ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, שעמלו בחכמה שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו, ולבריות שלא עמל בו יתן חלקו בם, גם זה הבל ורעה רבה, והם נעשו דור של הבל ורבה רעת האדם בארץ בדור המבול ע"כ. והנה לכאורה אין זה מובן שהרי כתיב לא בעמל ולא ביגיעה ברא את העולם.

אך הענין הוא דהנה ברה"ע הוא [לא] בעמל ולא ביגיעה, לפי שהוא רק מבחי' זיו והארה בעלמא כו', אך מ"ש יש אדם שעמלו בחכמה קאי על התורה, שהוא בחי' חכ' אדם תאיר פניו, והנה בתורה נמשך המשכה פנימי' כו' וע"כ לגבי ברה"ע שהוא רק בחי' זיו והארה לגבי בחי' זו נק' המשכה שע"י התורה בחי' עמל, וזהו שאני עמלא דאוריי' דהוא לעילא מן שמשא, לפי שהוא למעלה מבחי' עמל של בחי' שמש הוי' לפי שאף שעמל של בחי' שמש, בחי' תורתן קבע ומלאכתן ארעי, אעפ"כ צריך תסזלעשות מלאכה שזהו רק בחי' ביטול היש לבד, ותורתן אימתי נעשית, וכמו שהקשה רשב"י, אפשר שיהא חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה, תורתן אימתי נעשית, אלא כשעושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים, והנה בחי' זו שיהי' תורתן קבע אומנתן ממש זהו בחי' עמלא דאורייתא דהוא לעילא מן שמשא, יש אדם שעמלו בחכמה, וזהו משארז"ל נפש עמל עמלה לו כו'²⁴. והנה ע"י בחי' עמלא דאורייתא עי"ז ולא ראה עמל בישראל שהוא בחי' עמל שתחת השמש כו'.

ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו, והיינו כי עמו הוא רק בבחי' מקיף, וכמ"ש עמו אנכי בצרה גלו לבבל שכינה עמהם שהוא רק בבחי' מקיף לבד, ותרועת מלך בו הוא בבחי' המשכה פנימי' כו'. וזהו ענין תורה ומצות, שמצות הם רק בבחי' מקיף לבד והתורה הוא בבחי' המשכה פנימי' כו'].