וידבר כו' ידור נדר כו' (א)

תסזוידבר כו' ידור נדר כו' (א)

בס"ד. (ש"פ מטו"מ, ט"ל).

שרש היתר ואיסור (פרק: א-ג)

מטו"מ

וידבר משה¹ אל ראשי המטות כו' זה הדבר כו' איש כי ידור נדר כו', וצ"ל שורש ענין הנדרים הלא ארז"ל בירושלמי רפ"ט דנדרים, הובא בח"פ להרמב"ם פ"ה, א"ר דימי בשם ר' יצחק לא דייך מה שאסרה לך התורה אלא שאתה מבקש לאסור עליך דברים אחרים, ולפ"ז צריך להבין שרש ענין מעלת הנדרים, וגם איך ע"י הדבור שלו יש ביכולתו לאסור דברים המותרים, ואם יש כח בדבורו לאסור דברים המותרים איך החכם ע"י דבורו ביכולתו להתיר דבר הנדור כו'.

והענין יובן בהקדם תחלה שרש ענין היתר ואיסור² מהו, והוא כי שרש ההיתר הוא מק"נ שמעורב טו"ר, ושרש דברים האסורים הוא מגקה"ט לגמרי, ונמצא תסחכי ק"נ הוא ממוצע בין עולמות דקדושה לגקה"ט, כי מעולמות דקדושה אין ביכולת גקה"ט לקבל שום יניקה אם לא ע"י אמצעית ק"נ, ולכן הוא מעורב טו"ר כמו הממוצע שכלול מב' הבחי'. וזהו שמצינו בערלה שציוה לנו שלש שנים יהי' לכם ערלים לא יאכל, ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קדש הלולים (בפ' קדושים י"ט ך"ג ך"ד), והיינו כי ג' שנים הראשונים הם כנגד גקה"ט לגמרי לכן לא יאכל, אבל בשנה הרביעית שהיא כנגד ק"נ אז מהני פדיון שע"י הפדיון נכלל בקדושה. וזהו שנק' ק"נ בשם להט החרב המתהפכת שפעמים מתהפכת ליכלל בקדושה ופעמים להיפוך כו'. ומאחר ששרש כל מאכלים המותרים הם מק"נ לכן כשאוכל המאכל בכדי שע"י כח האכילה יוכל ללמוד ולהתפלל הרי הוא מעלה המאכל מבחי' ק"נ להכלל בקדושה, ואז מיתוסף לו חיות מהמאכל ע"ד שארז"ל³ עד לא אכילנא בישרא דתורא לא צילאי דעתאי, ורב נחמן אמר עד דלא שתינא רביעית חמרא לא צלילנא דעתאי (ערובין דס"ד א'), וכן א' רבא חמרא וריחני פקחין (סנהדרין ד"ע, הוריות די"ב), ופי' רש"י שעי"ז נעשה חכים, הרי שע"י המאכל והיין ניתוסף כח שכלו, והוא כי באמת שרש המאכל הוא גבוה מאד נעלה כידוע ממארז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר גדל, וכ"ש בע"ח כו', ושרש שרשם הוא מבחי' עולם התהו⁴ שקדם לעולם התיקון, ולכן כשאוכל המאכל בכדי שיוכל ללמוד ולהתפלל שז"ע מ"ש צדיק אוכל לשובע נפשו אז המאכל מוסיף חיות וכח ועוז באדם דתיקון כו', והיינו שכשם שהמאכל מוסיף חיות באדם בגשמיות, כן כשמברר אותו ומעלהו בשרש שרשו בבחי' התהו הרי כשנמשך אור התהו באדם דתיקון נעשה חכים ביתר שאת, שהרי תהו קדם לתיקון במעלה, ולכן ענין הוספה זו הוא כדרך תוספתו של הקב"ה שמרובה על העיקר כו'.

אבל אם אוכל לתאוות נפשו אז ע"י אכילה כזו מוריד המאכל מק"נ לגקה"ט, וכענין שארז"ל ברכות ל"ב א' מלי כריסי' זינא בישא ע' בפרש"י שם, שזהו אפי' כשאוכל דברים המותרים וכענין דכתיב וישמן ישורון ויבעט, שמנת עבית כשית, פי' כשית בשין שמאלית הוא כמו כסית בסמך שעי"ז מכסה ומסתיר ומעלים על בחי' אור ה' וקדושתו עד שנעשה בבחי' ערלת לב כו' כמ"ש מזה במ"א⁵, וכן כתיב וישב העם לאכול ושתו, מה נאמר אח"כ לך רד כי שחת עמך כו' סרו מהר כו' (בפ' תשא ל"ב וז"ח). וזהו שאה"כ כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם (בפ' האזינו ל"ב ך') ופי' רש"י אמון ל' אמונה כתרגומו אמרו בסיני נעשה ונשמע ולשעה קלה בטלו הבטחתם ועשו העגל, והיינו כי אמן הוא מל' חוזק מל' ותקעתי יתד במקום נאמן, הא אם אינו חזק הוא נק' דור תהפוכות מל' הפכפך דרך איש וזר תסט(במשלי סי' ך"א ח') שהוא בחי' ק"נ שפעמים מתהפכת לקדושה ופעמים להיפך, וזהו להט החרב המתהפכת כו'. וע' מפסוק הפכפך דרך איש וזר ופסוק כי דור תהפוכות במד"ר ריש רות ע"פ ויהי בימי שפוט דף מ'. ובכלל קאי פסוק כי דור תהפכות על המרגלים שבעת ששלחם משה היו צדיקים אנשי שם ואח"כ נתהפכו להיות רשעים גמורים כו', שזהו מפני הרע דק"נ שנהפך להיות רע גמור כו', ע' בסש"ב פך"ט.

וזהו שנצטוינו והתקדשתם והייתם קדושים (בפ' שמיני י"א מ"ד) ופי' רש"י והתקדשתם קדשו עצמכם למטה והייתם קדושים שאקדש אתכם מלמעלה. וזהו כענין שארז"ל ביבמות דף כ' גבי שניות לעריות, קדש עצמך במותר לך, והיינו להמשיך בחי' קדוש במותר, ופי' קדש הוא בחי' חכמה, והיינו ע"י חכמת התורה שעי"ז ממשיכים מבחי' קדוש בבחי' מותר. ולכן ארז"ל באבות פ"ג משנה ג' שלשה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו ד"ת כאלו אכלו מזבחי מתים, אבל שלשה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו ד"ת כאלו אכלו משולחנו של מקום ב"ה, והיינו כי ע"י התורה ממשיכים מבחי' קדוש בבחי' מותר כו'.

קיצור. לא דייך מה שאסרה תורה, היתר ק"נ, איסור גקה"ט, ג"ש ערלה גקה"ט, רביעית ק"נ ולכן מהני פדיון, להט החרב המתהפכת, ולכן כשאוכל לש"ש מעלה המאכל לשרשו שגבוה מאד בתהו, ואז נותן כח לאדם בתיקון, אבל כשממלא כריסו זינא בישא ה"ה מורידו, וזהו והתקדשתם קדשו עצמכם למטה והייתם קדושים שאקדש אתכם מלמעלה, וזהו קדש עצמך במותר לך, להמשיך בחי' קדוש בהיתר, ע"י התורה, וגם כענין יוחנן בן גודגדא הי' אוכל עטה"ק כל ימיו.

ב) ומעתה צ"ל שרש ענין הנדרים⁶, שלכאורה הלא דייך מה שאסרה תורה, אלא שאתה מבקש לאסור דברים המותרים כו'. אך הענין הוא דמעלת הנדרים הוא כמארז"ל באבות פ"ג מי"ג נדרים סיג לפרישות, ופי' בס' מדרש שמואל שענין פרישות הוא מילי דחסידותא יעו"ש. ופי' וענין מילי דחסידותא הוא כי בד"כ יש ד' מדרגות צדיק ובינוני ורשע, וחסיד, שחסיד גבוה במעלה ומדריגה גם מבחי' צדיק⁷ כמ"ש הרח"ו בשע"ק. ולכן מצינו שארז"ל ברכות דל"ב סע"ב על מתניתין דברכות רפ"ה חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת, וכי מאחר שהיו שוהין ט' שעות ביום בתפלה תורתן האיך משתמרת ומלאכתן האיך נעשית, אלא מתוך שחסידים היו תורתן משתמרת ומלאכתן מתברכת, וכן כתיב וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידיך, נמצא שמעלת החסיד גבוה מאד כו'. והיינו כי ג' בחי' צדיק ובינוני ורשע הוא כנגד ג' עולמות בי"ע⁸ כמ"ש בפע"ח שער חגהמ"צ, בענין ארבעה תעבנים דברה תורה, חכם באצי', רשע בעשי', והיינו שבעשי' רובו רע ומיעוט טוב והטוב מעורב ברע, ואפ"ל שזהו בלבושים דעשי', אבל בע"ס דעשי' לא יש בחי' הרע, כ"א בלבושים דעשי' רובו רע ומיעוטו טוב והטו"ר מעורבים זע"ז, ולכן זהו בחי' רשע שרובו רע, ועכ"ז מעט טוב יש בו שהרי הוא מתפלל בכ"י ומלא מצות כרמון כו', ובינוני הוא כנגד עולם היצי' אשר שם מחצה טוב ומחצה רע, וצדיק כנגד עולם הבריאה אשר שם רובו טוב ומיעוטו רע והרע אינו מעורב בהטוב כ"א מובדלים זמ"ז. והגם שבסש"ב פי' שהצדיק הוא שאין בו בחי' רע כלל⁹, אמנם לפי' הגמ' כל שיש בו רובו טוב ה"ה נק' צדיק. וחסיד הוא כנגד עולם האצי' אשר שם לא יגורך רע כלל, שלא יש אפי' מעט מזעיר בחי' הרע כו'.

וזהו ע"פ פשוט, ועפ"י חסידות יש לפרש ההפרש שבין חסיד לצדיק, והוא בהיות ידוע שענין ק"ש הוא למסור נפשו באחד, ולכאורה צ"ל מהו שאומרים אח"כ ואהבת כו' בכל נפשך וארז"ל במשנה ספב"ת דברכות אפי' נוטל את נפשך שז"ע מס"נ, ומה"ע ב"פ מס"נ¹⁰ למסו"נ באחד ובכל נפשך. אך הענין יובן ע"פ מה שידוע שיש ב' בחי' שכינתא עילאה ושכינתא תתאה¹¹, ופי' וענין שכינתא עילאה ושכינתא תתאה הוא מה שנמשך מב' בחי' התבוננות אחד, ועד. אחד הוא בחי' יחו"ע איך דכולא קמי' כלא חשיב, ואני הוי' לא שניתי, שאתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע בלי שום שינוי ח"ו כלל וכלל, ומה שנראה העולם ליש ודבר, זהו מחמת ריבוי ההעלמי' והצמצומים וההסתרים עד שנראה ליש ודבר שז"ע מ"ש כי אל דיעות ה' ד"ע וד"ת¹², ד"ת הוא שהבריאה היא יש ודבר ונתהווה מאין, והיינו מפני שלמטה אינו מושג למעלה יותר מבחי' האין המהוה היש כו', אבל בחי' ד"ע הוא שלמעלה היש האמיתי ולמטה הוא אין וכולא קמי' כלא חשיב. וכאשר יעמיק דעתו בהתבוננות זו דבחי' יחו"ע איך שקמי' כלא חשיב אזי יבוא לבחי' שכינתא עילאה הוא בחי' כלה עילאה להיות בבחי' כליון מל' כלה שארי ולבבי דת"י ואשתיצי גושמא, שהוא בחי' כליון כל הרצונות ליכלל וליבטל באוא"ס ב"ה בבחי' ביטול במציאות כו'. אך הנה לא כל אדם יכול לבוא לבחי' ביטול זה דלמס"נ באחד בחי' ביטול במציאות, כמ"ש במ"א בענין אנשי יריחו היו כורכים את שמע¹³ כו', לזאת תעאהתקינו לומר ועד שהוא בחילופי אתוון אחד, הוא בחי' ההתבוננות דיחו"ת ד"ת איך שהבריאה היא יש מאין, ומ"מ צ"ל ביטול היש לאין כו', וז"ע מס"נ דבכל נפשך אפי' נוטל את נפשך שהוא ענין מס"נ דביטול היש לאין כו' ע"י התבוננות דועד בחי' יחו"ת שכינתא תתאה שהוא ג"כ בחי' כלה הוא בחי' כלתה נפשי לחצרות כו' שהוא ג"כ בחי' כלה אבל אינו כמו כלה שארי ולבבי כמ"ש מזה במ"א, וע' בלק"ת בשה"ש ד"ה שה"ש¹⁴. וכמו ההפרש שבין ב' בחי' כלה אלו כן הוא ההפרש בין צדיק לחסיד, שצדיק הוא בחי' ביטול היש לאין כמו בחי' כלה ושכינתא תתאה שמזה נמשך בחי' ביטול היש בנבראים דבריאה, אבל חסיד הוא כמו בחי' שכינתא עילאה בחי' ביטול במציאות ממש כו'.

קיצור. מעלת הנדרים הוא שנדרים סיג לפרישות, ופרישות הוא מילי דחסידותא, שיש ד' מדריגות צדיק רשע ובינוני חסיד, שחסיד גבוה מצדיק כמ"ש הרח"ו, והם כנגד ד' עולמות אבי"ע, רשע כנגד העשי' שרובה רע ומעורב, בינוני כנגד יצי' מחצה על מחצה, צדיק נגד עולם הבריאה שרובה טוב ואינו מעורב, חסיד נגד האצי' שלא יגורך רע כלל, ושרש ההפרש בעבודה זהו כמו ההפרש שבין למס"נ באחד ובין בכל נפשך, כי יש ב' בחי' שכינתא עילאה ושכינתא תתאה, שכינתא עילאה מהתבוננות דאחד בחי' איך שלא שניתי כלל, בחי' ד"ע שלמעלה היש שעי"ז בא יבוא לבחי' כליון בחי' כלה שארי אשתצי גושמא, אך לא כל אדם יכול לבוא לזה, לכן אומרים ועד בחי' יחו"ת ד"ת שהיש בטל לאין ועי"ז בא ג"כ לבחי' כלה אלא שזהו בחי' כלתה נפשי, וזהו בכל נפשך אפי' נוטל כו', ועד"ז ההפרש בין צדיק לחסיד צדיק הוא ע"ד בחי' ביטול היש, וחסיד זהו כמו שכינתא עילאה ביטול במציאות כו'.

ג) ועפ"ז יובן מה שפי' במד"ש על ענין נדרים סייג לפרישות שה"ע מילי דחסידותא, פי' כי ענין הנדרים הוא מה שפורש א"ע מהמאכלים הוא לפי שענין בירור המאכלים הוא ענין ביטול היש לאין, וע"פ תורה שנתלבש בבריאה באפשרי לברר את המאכל שיוכלל בבחי' אין, שז"ע היתר שאם יאכל אותו בכדי שיוכל ללמוד ולהתפלל אזי עולה מק"נ ונכלל בבחי' ביטול היש לאין, וזהו שאמרו בירושלמי לא דייך מה שאסרה תורה היינו בחי' איסור לגמרי כנ"ל סעי' א', אלא שאתה מבקש לאסור עליך דברים אחרים דק"נ ג"כ, הלא ע"פ התורה שנתלבשה בבריאה באפשרי לברר זה שיוכלל בבחי' ביטול היש לאין.

אמנם הנה כ"ז הוא כמדריגת הצדיק שהוא בחי' ביטול היש לאין דבריאה, אך לגבי בחי' חסיד בחי' ביטול במציאות דאצי' הנה בירור זה דבירור המאכלים בחי' ביטול היש לאין הוא גשמי בערכו. וע"ד דוגמא שאמר משה מאין לי תעבבשר פי' שלעוצם מעלת ומדריגת משה שהי' מבחי' מ"ה דחכמה כמ"ש ונחנו מה (ולכן התורה נק' ע"ש משה כמ"ש זכרו תורת משה עבדי, כי אורייתא מחכ' נפקת, ומשה הי' בחי' מ"ה דחכמה כמ"ש בד"ה קדש ישראל¹⁵, וע' בפרד"ס בשער ך"ג הוא שער ערה"כ פ"ח, אות חכמה) לא הי' יכול להשפיל א"ע להשפיע בחי' בשר, והיינו שלעוצם מעלת ומדריגת משה, הנה בחי' בשר גם לאחר הבירור שהוא בחי' אהבה ברשפי אש כמ"ש מזה במ"א¹⁶, לא הי' יכול להשפיל א"ע להשפיע בחי' בשר להיותו תמיד בבחי' הביטול דמ"ה דחכ' כו' אלא ע"י אמצעית הע' זקנים שאמר לו הקב"ה אספה לי שבעים איש כו' ואצלתי מן הרוח כו' ושמתי עליהם שהם היו למטה במדריגה מבחי' משה ולכן יהיו יכולים להשפיל בבחי' השפעת בשר היא אהבה ברשפי אש כו' וע' בלק"ת בד"ה והי' מדי חדש, בענין יבא כל בשר כו'¹⁷. ועד"ז יובן בשרש ענין הנדרים שלגבי מעלת ומדריגת בחי' חסיד הבירור דביטול היש הוא גשמי בערך לגבי ביטול דעולם האצי' כו'.

וזהו שנאמר וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך, שאהרן הוא בחי' איש חסיד כו', כי הנה נודע ההפרש בין אהבה דאהרן לאהבה דאברהם¹⁸, שבכלל אהבה דאברהם הוא בחי' אהבת עולם, ואהבה דאהרן הוא בחי' אה"ר כו', פי' אהבת עולם הוא האהבה שנמשכת מהתבוננות עולמות איך שנתהוו ריבוי עולמות עד אין שיעור, ובכל עולם ועולם פרטים רבים עד אין שיעור, ובטובו מחדש בכי"ת מע"ב, שבכל עת ובכל רגע נמשך חיות חדש להוות ולהחיות מאין ליש כו', אשר ע"י בחי' התבוננות זאת באה לבחי' אהבה הוא בחי' אהבה דבכל נפשך בחי' ביטול היש לאין, ונק' נפשי אויתיך בלילה, בחי' חשך העלם שנמשכה מהתבוננות מלכותך מלכות כל עולמים ל' העלם כו', ואם שהיא ג"כ בחי' ומדריגה גבוה שהרי ז"ע מס"נ דבכל נפשך אפי' נוטל כו' מ"מ ה"ז רק בחי' ביטול היש לאין. אבל ענין אהבה דאהרן הוא בחי' אה"ר שבלי גבול, אהרן אותיות נראה, בחי' באורך נראה אור ביטול במציאות, ולכן נק' איש חסיד שממשיך בחי' ורב חסד כו'.

וזהו מ"ש חסידה ברושים ביתה¹⁹ ופי' בזהר ויצא דקס"ג ע"א א"ת ברושים אלא בראשים, והיינו כי ביתה הוא בחי' בי"ע, ומל' דאצי' כמו שהיא באצי' הוא ג"כ בראשים ביתה כנודע שפנימי' מל' דאצי' כמו שהיא באצי' היא בחי' כלת משה תעגשכינתא עילאה כמ"ש מזה במ"א²⁰, ובמאו"א אות ח' סעי' פ"ה פי' חסידה בינה, חסיד חכ', וכן עולה פי' דברי הזהר הנ"ל וע' במק"מ, וע' בס' זה"ח בפי' דברי הזח"א הנ"ל שחסידה היא בינה, ולכן בעשי"ת שהם תלוי' בבינה כנודע צ"ל פרישות²¹ למטה יותר כמ"ש בשו"ע או"ח סי' תקפ"א ס"ב לענין סיגופים וסי' תר"ג לענין פרישות, והיינו כי אז אומרים אל מלך יושב על כסא רחמים מתנהג בחסידות, לכן צ"ל למטה ג"כ פרישות וכמו נדרים שהם בבינה הוא סייג לפרישות, שבבחי' זו צ"ל פרישות בכדי שהדבר אשר פורש ממנה לא יעכב ולא ימנע לבחי' מילי דחסידותא בחי' חסידה בראשים כו', ועד"ז בעשי"ת שתלוי' ג"כ בבינה. וזהו שמתנהג בחסידות צ"ל למטה ג"כ פרישות כו'. וזהו כמ"ש ה' צלך, שכמו הצל²² הנה כל מה שהאדם עושה בידו או בשאר אבר כנגדו עושה הצל ג"כ כנגדו כמו"כ ה' צלך כו'. ולכן בעשי"ת צ"ל זהירות ופרישות יותר מפני שמתנהג בחסידות שתלוים בבינה כו' צ"ל למטה ג"כ בחי' פרישות.

קיצור. ועפ"ז יובן מעלת הנדרים, כי בירור המאכלים זהו בחי' ביטול היש שע"פ תורה שבבריאה ה"ז בירור היתר, כענין מעלת הצדיק, אבל לגבי חסיד עדיין זה מסתיר, וכענין שא' משה מאין לי בשר, שגם בשר לאחר הבירור שהוא בחי' אהבה ברשפי אש לא הי' יכול משה להשפיל א"ע בבשר, כ"א הזקנים שהיו פחותים במעלה נגד משה ואהרן שהיו בבחי' מ"ה דחכמה, ולכן וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך שנק' חסיד, כנודע ההפרש בין אהבה דאברהם שהיא אה"ע לאהבה דאהרן אה"ר ביטול במציאות, וזהו חסידה ברושים, בראשית כלת משה פנימי' המל' שכ"ע כמו בינה, כאמה בתה, ולכן בעי"ת פרישות כי אז מתנהג בחסידות, ועד"ז בכדי לבוא למילי דחסידותא זהו ע"י פרישות, אשר נדרים סייג לפרישות כו'.