[מזמור לתודה] ומעתה כו' הריעו לה' כל הארץ כו' (ב)

שעד[מזמור לתודה] ומעתה כו' הריעו לה' כל הארץ כו' (ב)

בס"ד. (ש"פ בהר בחוקותי, ט"ל).

או"א דא"ח כו' דעו כי כו' דעת ג' פי'

בהב"ח

ומעתה יובן ענין הריעו לה' כל הארץ¹ ר"ת הלכה, כי הנה ארז"ל במדרש תלים ע"פ מזוקק שבעתים לא ניתנו ד"ת חתוכים למשה אלא במ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא, והיינו כי מה שחזיר הוא טמא אינו ניתן במ"ט פנים כ"א זהו דבר ברור שהחזיר הוא טמא, ועד"ז שארי דברים האסורים והטמאים, כי הם מגקה"ט שלמטה מק"נ שא"א שיתעלה כלל, אבל שארי דברים שהם מבחי' ק"נ זהו ניתן במ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא, וז"ע המחלוקת שזה מטהר שיכולים להעלותו ע"י בירורים, וזה מטמא שסובר שא"א להעלותו.

והנה אמרו הלכה כדברי המכריע², פי' שהלכה נמשך ממקום גבוה מאד שהוא המכריע שנותן מקום גם למדת הגבורה ומכריע ההלכה שיהי' ההילוך כך, וזהו בחי' יעקב שהוא בחי' ת"ת, וזהו והנורא אל עליון שוא"ו דוהנורא, הוא מבחי' אל עליון כו' כמ"ש במ"א³ (שהוא למעלה מהשתלשלות, שבת"ת מאיר אוא"ס יותר וכנ"ל, והיינו שהוא"ו יש בראשו יו"ד שהוא בחי' חכ', והחכ' מאין שלמעלה מהשתלשלות תמצא בדרך מציאה כנ"ל, שבחי' הארת יו"ד דחכמה נמשך בוא"ו שהוא ת"ת קו האמצעי, שלכן מכריע ומחבר ב' המדות חו"ג, ונותן מקום גם למדת הגבורה כנ"ל, ומפני שמחבר חו"ג נק' אמת, הארת הכתר כמ"ש בלק"ת פ' ואתחנן בביאור ראשון שע"פ וידעת⁴ היום דרוש הראשון פ"א (גם י"ל ע"ד המשל ופחד עמו עושה שלום בין חו"ג כו' והיינו מפני שבת"ת מאיר בחי' הגבוה יותר מחו"ג כנ"ל). וזהו מ"ש בדוד וה' עמו שארז"ל הלכה כמותו בכל מקום פי' כי ענין ההלכה נמשך מבחי' וה' עמו שהוא בחי' הארת הקו שמאיר בכתר וחכ' ומשם מאיר למל' (ודוד הי' כלי לקבל בחי' זו לפי שהי' בבחי' ביטול ושפלות שקרא ע"ע בשם עני ואביון, וכן שעהאמר ע"ע והייתי שפל בעיני (בש"ב סי' וא"ו פסוק ך"ב) וכתיב מרום וקדוש (שי"ל על הארת הקו שמאיר בכתר וחכמה) אשכון ואת דכא ושפל רוח (ישעי' נ"ז ט"ו), וכמארז"ל (עירובין די"ג ע"ב) שיצתה ב"ק ואמרה אלו ואלו דא"ח, והלכה כב"ה שאמרו שם הטעם מפני שנוחין ועלובים היו, שלכאו' צ"ל הלכה כב"ש דמחדדי טפי, אלא מפני שנוחין ועלובין היו שהיו בבחי' הביטול זכו לכוון ההלכה, שיהי' מאיר בהם מבחי' וה' עמו הלכה כמותו כו').

ולהבין ההפרש בין ענין המחלוקת שאלו ואלו דברי אלקים חיים ובין ענין ההלכה, מאחר שאלו ואלו דא"ח הרי מה ששניהם אומרים הוא אמת וא"כ מהו ענין ההלכה, שלכאורה פי' וענין ההלכה היינו שהאמת הוא כמו זה דוקא, וא"כ הוא איך הוא האמת ג"כ כמ"ד השני שהרי הם ג"כ דברי אלקים חיים. אך הענין הוא שענין ההלכה נמשך מבחי' הארת פנים, והנה תיקון ואמת שהוא הארת פנים פנוי משערות⁵, והיינו שבבחי' פנים מאיר בלתי צמצום השערות כמו שאנו רואים שכאשר יחדש האדם איזה סברא חדשה מתמלא תענוג מיד וניכר בפנים כמשארז"ל על ר' אבוה צהבו פניו של ר' אבוה מפני שמצא תוספתא חדתא, והיינו מפני כי בפנים מאיר הארת התענוג בלתי צמצום השערות וזהו ענין ההלכה כו'. אבל ענין אלו ואלו דברי אלקים חיים הגם כי זהו ג"כ אמת, אך זהו ע"י צמצום השערות, והיינו כי במ"ט פנים יש ג"כ שער כמו סברא זו (וכנ"ל שענין השערים הוא בחי' ההטי' בשכל להיות מדה זו, שזהו מבחי' מ"ט שע"ב כו', שנק' אלקים חיים, וגם בי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם שהם כנגד י"ג ת"ד, יש לסברא זו מקור בשערות דתיקוני דיקנא, שהם ג"כ אמת, ומ"מ אינו דומה לבחי' תיקון ואמת שפנוי משערות, ובו מתגלה אור החכמה סתימאה, כמו שחכמת אדם תאיר פניו, פניו דוקא כמ"ש בלק"ת בביאור אלה מסעי השלישי⁶ פ"גד, ולכן הגם כי גם סברא זו היא דברי אלקים חיים) אבל עיקר האמת היינו ההלכה אינו כן, כ"א כמ"ד הב' שכיוון להלכה בחי' הארת פנים כו' שפנוי משערות. וז"ע הליכות עולם לו בחי' אמת הוי' לעולם.

ונמצא כי ענין הלכה הוא ג"כ מבחי' חכמה, לכן נאמר מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ ששייך ענין ההלכות לתודה כי שניהם הם מבחי' חכ' כו' (ומהאי טעמא ג"כ הלכות אינם בטלים לע"ל כמ"ש בירושלמי פ"ק דמגילה להיותם מבחי' חכמה ומבחי' ח"ס (וי"ל גם מה שלא נפסק להלכה כן ג"כ לא יבטלו להיותם ג"כ מח"ס⁷ רק שהם דרך צמצום השערות), לכן גם לע"ל דכתיב ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה שמבחי' הוא בחי' עלמין סתימין יהי' בחי' זה בחי' גילוי, עכ"ז לא יבטלו שעוההלכות, שהם מבחי' סתימא דכל סתימין כמ"ש בת"א בד"ה יביאו לבוש מל' ובהביאור הראשון⁸. ואינם דומים לנביאים שהם נו"ה שיבטלו לע"ל, שג"כ אין הפי' שיבטלו לגמרי, אלא שנגד הגילוי שיהי' לע"ל מבחי' הוא לא יעלו בשם ע"ד שרגא בטיהרא כו'. אבל הלכות לא יבטלו ששרשם גבוה יותר מבחי' הוא סתים והיינו בחי' סתימא דכל סתימין, וה"ה כמו שתודה לא תבטל, שההודאה בבחי' אוא"ס עצמותו ומהותו שזה יהי' גם לע"ל כו', ולכן נאמר תודה והלכה בפסוק אחד שיש להם השתוות זל"ז).

ובזה יובן משארז"ל במשנה ריש פ"ה דמנחות כל המנחות באות מצה חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם שהם באות חמץ (הנה סתם קרבנות נק' ג"כ בשם מנחה⁹, כמ"ש והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, וכתי' וישע ה' אל הבל ואל מנחתו, הרי שהי' בכורות צאנו נק' בשם מנחה, והגם שקרבן מנחה הי' קרבן בפ"ע שהם מנחת סלת ומחבת כו', אך כל התורה היא כלל ופרט, ושרש) ענין המנחה בכלל הוא בחי' העלאת מ"ן, ולכן מנחה ר"ת מ"ן ח' ה'¹⁰, מ"ן הוא בחי' העלאת מ"ן, וח' הוא בחי' מזל השמיני ונוצר ובחי' חכ', ובחי' ה' הוא בחי' מל', והיינו להמשיך ע"י העלאת מ"ן מבחי' מזל השמיני ובחי' חכמה במל'. ובזה יובן ענין המנחה ששלח יעקב לעשו עזים מאתים שלא כסדר הקרבנות דעכשיו, והיינו כי לע"ל אהפוך אל עמים שפה ברורה, והיינו ע"י העלאת מ"ן ובירורים דתיקון יהי' בירור דתהו, ולע"ל יהי' הגילוי. ולכן הריעו לה' כל הארץ לע"ל כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה כו', ויעקב נגד חלקו בירר אותו לפי שעה ולכן ארז"ל שבאותה שעה נכמרו רחמיו כו' ונשקו בכל לבו, כמו שפי' רש"י והוא מהמד"ר במקומו, ולכן הקריב המנחה שלו באופן אחר עזים מאתים שלא כסדר הקרבנות דתיקון כ"א לפי קרבנות דתהו שיעקב ידע ענינם, וזהו ענין המנחה בד"כ.

ומעתה יובן ענין החמץ שבמנחת תודה ושתי הלחם, דהנה ההפרש בין חמץ למצה הוא בין ח' לה'¹¹, שהה"א יש לו פתח קטן בין גגו ובין רגל השמאלי, והיינו כי פיה פתחה בחכמה כו', כי חמץ הוא בחי' הגבהה והתנשאות בחי' גבורות, ומזה יכול להיות יניקה לחיצונים כי מבחי' נה"י (והיינו רגל השמאל שבחי"ת) יכול להיות יניקה לחיצונים, ובדרך פרט מנה"י גופא הנה יניקתם הוא מקו השמאל (והיינו בחי' ספי' הוד שבנה"י שיכול להיות נמשך יניקה לחיצונים, כי ההוד לא נתקן עדיין, שהנצח נתקן ע"י שאמר שמואל לשאול וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם, שעזאבל ההוד נשאר לא ניתקן עדיין כנודע¹², ולכן יכול להיות יניקה לחמץ הוא היצה"ר כמ"ש מכף מעול וחומץ). וזהו שחמץ שהוא בחי' גבורות א"א להתעלות בקרבנות. וענין הפתח התחתון של החי"ת הוא בחי' לפתח חטאת רובץ, ולכן בשמות השבטים לא נמצאו אותיות ח"ט כו'. אבל מצה היא בחי' ביטול ושפלות, וז"ע פתח קטן שהוא פיה פתחה בחכמה כו', ומצד בחי' החכ' לא נמצא יניקה כו' כי ימותו ולא בחכמה כו'. אבל התודה ושתי הלחם היו באות חמץ, והיינו מפני כי תודה הוא בחי' חכ' כנ"ל, ושתי הלחם הם בחי' תושב"כ ותושבע"פ, שאורייתא מח"ע נפקת לכן מצד שהם עצמם בחי' חכ' יכולים גם חמץ להקריב לפי שבחכ' לא הי' שבה"כ כי ימותו ולא בחכ' כנ"ל, ואף גם זאת הוא רק אכילה לכהנים ולא ע"ג המזבח¹³ ודוקא אכילה לכהנים כו'.

(ולהבין ענין מעלת אכילת כהנים, הנה בענין הנדרים שהם בבינה נת' בד"ה וידבר משה אל ראשי המטות¹⁴, שענין הנדר שדוחה גם ההיתר בשמאל דוחה, מפני שמשער בעצמו שלא יוכל להעלותו, לכן פורש א"ע ממנו, משא"כ החכם מתיר הנדר, והיינו מפני כי החכם הוא שמקבל מבחי' חכמה, ולכן הוא מתיר הדבר שמק"נ שהדיח אותו בנדר שיתברר ויתעלה, כי בחכמה אתברירו ויוכל לברר ולהעלות ק"נ. וזהו ההפרש בין אתכפי' ובין אתהפכא, שהנדר הוא ע"ד אתכפיא, ות"ח שמתיר הנדר זהו ע"ד בחי' אתהפכא מחשכא לנהורא. ודוגמא לזה מצינו שארז"ל ע"ה אסור לאכול בשר¹⁵, והיינו מפני שהבשר שהוא מותרות שהרי יכול לחיות גם כשלא יאכל בשר, הנה תאות הבשר מורידו ומפיל אותו, היינו שמגשמו יותר, משא"כ ת"ח שמקבל מחכמה הנה מצינו שארז"ל עד דלא אכילנא בישרא דתורא¹⁶ לא צלילנא דעתאי, שהבשר הוסיף בו צלילות הדעת, והיא ג"כ מטעם הנ"ל שעחשבחכמה אתברירו, וכשמברר הבשר כשאוכלו לש"ש שז"ע לשובע נפשו, הבשר מוסיף בו צלילות הדעת, מפני שהבשר שהוא מבחי' חי הוא בשרשו גבוה יותר מבחי' האדם שהוא מדבר, כמ"ש מזה בלק"ת פ' מטות בדרושי הנדרים, ושם בביאור ע"פ וידבר כו' ראשי המטות¹⁷ פ"ב. וכן עד"ז בענין הכבוד הנה ארז"ל במשנה ך"א פ"ד דאבות, הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, ובכהנים נהפוך הוא דכתיב ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת¹⁸, והיינו מפני שאהרן הוא בחי' חכמה, ואהרן אותיות נראה שהיא בחי' ראי' דחכ' בחי' כח מ"ה ביטול, וכמו שא' משה ונחנו מה שאמר זה גם על אהרן, ופעם אמר ואהרן מה הוא, שהי' בבחי' מ"ה לכן יכול לברר היש של הכבוד, וכמ"ש כבוד חכמים ינחלו. ועד"ז יובן בענין אכילת כהנים דוקא החמץ שבתודה, שלהיות הכהנים הם מקו הימין חח"ן מימין שהם כה"ג חכמה, סגן חסד, כהן הדיוט נצח¹⁹, הם דוקא יכולים לאכול החמץ שבתודה להיותם מבחי' חכ', לכן יכולים לברר ולהעלות גם היש של הק"נ דחמץ ג"כ כו'. וע' בלק"ת פ' צו בד"ה ואכלתם אכול²⁰ פ"ב בענין אכילת אדם ואכילת מזבח שאכילה זהו מ"ה המברר ב"ן, ואכילת מזבח ז"ע ארי' דאכיל קרבנין (בזח"א דף וא"ו ע"ב) אך הוא בחיצוניות העולמות אשה ריח ניחוח בבי"ע, אבל בחי' אדם דכליל כולא אינו אוכל אלא באכילת אדם התחתון, והיינו אכילת כהנים שנק' אכילת אדם, שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים. ולפ"ז י"ל שדוקא כהנים יכולים לברר החמץ שבמנחות, ומ"מ דוקא ע"ד אכילת כהנים יכול להתעלות גם היש דחמץ, אבל לא על המזבח כי כל שאור כו' לא תקטירו, וע' בבחיי פ' ויקרא עפ"ז שהשאור והדבש הן הן היצה"ר עצמו. והנה) כמו שבתודה ושתי הלחם הי' חמץ והיינו שגם חמץ יוכל להתעלות, עד"ז הו"ע נר חנוכה משמאל והיינו מצד כי נר חנוכה הוא גבוה מאד לכן יכול להתעלות גם שמאל²¹ כו' בחי' הגבורות כו'.

עבדו את הוי' בשמחה²² הוא בחי' בינה, שהבינה היא בחי' שמחה כמ"ש אם הבנים שמחה, כי בחכ' אינו שייך עדיין בחי' שמחה (כ"א בחי' ענג²³, וכמ"ש וקראת לשבת ענג, שבת הוא בחי' מוחין דאבא בחי' חכ' מצותו לקרות בו בחי' ענג ולא שעטשמחה להיותו למעלה מבחי' שמחה עדיין), אבל בבינה שהוא בחי' השגה כי עד"מ השכל כשמשיגים אותו אז דוקא מקבל תענוג ממנו (ושמח בו בבחי' התפעלות מורגשת בבחי' התלהבות וגילוי אור כו', וענין) העבודה צ"ל בשמחה דוקא וכמ"ש תחת אשר לא עבדת²⁴ בשמחה שמשמע שצ"ל עבודה בשמחה דוקא ועבודה בלא שמחה כו', שכאו"א לפי ערך השגתו צ"ל העבודה בשמחה דוקא. וזהו ההפרש שבין יו"ט לשבת הגם כי שבת הוא בחי' מוחין דאבא ויו"ט הוא בחי' מוחין דאימא²⁵, עכ"ז מצות השמחה הוא ביו"ט דוקא וכמ"ש ושמחת בחגך לפי שאז הם מועדים לשמחה כו'.

באו לפניו ברננה הוא ג"כ בחי' שמחה, רק שהיא בחי' שמחה שבאה מחמת מרירות²⁶ וכמו א' שהי' בבחי' מרירות ובא לו אח"כ בחי' שמחה, וכמו הניגון שכלול ממרירות ושמחה כו'. וההפרש שבין שמחה לרננה זהו כמו ההפרש בין תמיד של שחר ובין תמיד של בין הערביים²⁷, שרננה הוא כמו תמיד של בין הערביים בחי' מ"ן בירורים דלמטה, ומזה בא השמחה הרי זהו בחי' רננה דהיינו כמשל הנ"ל.

דעו כי הוי' הוא האלקים²⁸, הנה מזמור לתודה הוא בחי' חכ', ועבדו את ה' בשמחה הוא בחי' בינה, דעו כי ה' כו' הוא בחי' דעת. והענין הוא דהנה מי שלמד מס' אחת או שקיבל מרבו איזה דבר נק' חכם, הגם שהשכל אינו שלו עכ"ז כשקיבלו נק' חכם. ובינה הוא להבין דבר מתוך דבר, שאומרים דבר א' ומבין ממנו עוד דבר א' שהיא חכ' יתירה, והראי' שנבונים בימי משה לא אשתכח כמ"ש הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים, ואח"כ כתי' ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים, ואלו נבונים לא אשתכח כו'. ודעת יש בו ג' פירושים²⁹, רש"י פי' שדעת הוא שיכול להביא טעם וראי' לדבריו, שהוא בחי' עומק החכמה שיכול להביא ראי' לדבריו שטעמו ונימוקו עמו. וה"ר יונה פי' שדעת הוא ע"ד שארז"ל ולא במרכבה ביחיד אא"כ הי' חכם ומבין מדעתו שדי לו ברמיזה, לפי שענין מרכבה הוא סוד נפלא לכן אין דורשים אא"כ הי' חכם ומבין מדעתו ברמיזה. ובמד"ר ויקרא פ"א פי' ענין הדעת על הנהגת המדות שארז"ל כל ת"ח שאין בו דיעה נבילה טובה הימנו³⁰, ולכן על משה שפנא' כלי יקר שפתי דעת (משלי ך' ט"ו), שהגם שהי' מקורב אעפ"כ לא הלך עד שקרא לו הקב"ה שנא' ויקרא אל משה דעת חסרת מה קנית דעת קנית מה חסרת. ובאמת ב' הפירושים אמת, כי הנה אל דעות שיש ב' דיעות כנ"ל ד"ע וד"ת, והנה לפי פי' רש"י ורי"ו ז"ל הדעת הוא בחי' דעת עליון שמחבר בחי' חו"ב, שהוא בחי' הדעת עליון שמחבר המוחין והוא למעלה מן החכמה כו'. וד"ת הוא בחי' דעת דבין כתפין שהוא המחבר מוחין ומדות³¹, והיינו שהחכם אם שהוא מבין היטב בגדולת הבורא ית' אבל אם אינו בא מזה כלל לבחי' המדות נבילה טובה הימנו והעיקר הוא שמתוך חכמה ובינתו יבא להפך המדות כו'. וזהו דעו כי הוי' הוא האלקים כולל ב' בחי' דעת כו'³².