והנה במג"ע כו' עבדו את ה'

שפוהנה במג"ע כו' עבדו את ה'

[לד"ה עבדו את ה' בשמחה]

והנה במג"ע אופן רל"ט פי' עבדו את ה' בשמחה¹ ז"ע בחי' כהנים בעבודתם, ובעבודה בתפילה זהו סידור הקרבנות, והיינו עד ברוך שאמר, בואו לפני ברננה זהו ענין לוים בדוכנם היינו שירן וזמרן שהיו משוררים ומזמרים, ובעבודה בתפילה זהו פסוד"ז, דעו כי הוי' הוא האלקים ז"ע ק"ש שאומרים הוי' אלקינו ה' אחד שזהו בחי' ישראל במעמדן.

וי"ל דהנה נודע כי הוי' אלקינו הוא יחוד או"א, והוי' אחד הוא יחוד זו"נ, ובכדי שיוכל האדם לבוא לבחי' יחוד זה תקנו אנשי כנה"ג פסוד"ז שהם הקדמה באריכות ההתבוננות שנוכל ע"י אריכות זו לבוא לבחי' הביטול דק"ש, וכמו שפאשבכדי שיבין התינוק צריכין להסביר לו הרבה כמ"ש מזה בלק"ת בד"ה ענין ק"ש אחד ואהבת² פ"ג. וע"פ משנת"ל שפסוד"ז זהו כעין שיר הלוי', י"ל דהנה הלוי' נשאו המשכן והארון עם הלוחות, שהארון והלוחות זהו בחי' יחוד או"א, והמשכן הוא בחי' יחוד ו"ה, וה"ז כמו בק"ש הוי' אלקינו יחוד חו"ב הוי' אחד יחוד זו"נ. ועבודתם הי' בשירה וזמרה, פי' שענין השיר הוא לצאת מהגבלת הכלי כמאמר כל בעלי השיר יוצאין בשיר פי' שיוצאין מהגבלתם שהרי גם המלאכים יש להם גוף רק שהוא משני יסודות אש ורוח לבד, וכן הנשמה קודם בואה לגוף היא מוגבלת בהשגתה בג"ע כמ"ש מזה בד"ה אז ישיר³, ובכדי שיצאו מהגבלתם זהו ע"י השיר.

ועד"ז יובן שיר הלוי' שהוא בחי' רצו"ש, כמו הרצו"ש של החיות שפי' רש"י ע"פ והחיות רצו"ש כמראה הבזק (יחזקאל סי' א' י"ד) כלהבת הכבשן שיוצאה תמיד מפי הכבשן וממהרת לחזור ולכנוס כך כו', ועד"ז יובן בשיר הלוים⁴ ובעבודה שבאדם שנק' נר הוי' נשמת אדם, שצ"ל בבחי' עליה וירידה תמיד בבחי' רצו"ש בתמידות בלי הפסק, והוא שני מיני התפעלות זא"ז תמיד, רצוא הוא תשוקה ליכלל ולבטל באוא"ס, ואח"כ הוא השוב בקיום התומ"צ, וחוזר חלילה. והנה כמו שהחיות ע"י רצו"ש שלהם והיינו ע"י שהם מתנשאים ברעש גדול בבחי' התפעלות, עי"ז הם נושאים את הכסא שמעלים ומגביהים את השכינה, כך הוא ענין השיר של הלוים שהוא ג"כ רצו"ש עי"ז היו בכוחם לשאת את המשכן ואת משכן העדות הוא הארון והלוחות, דהיינו להעלות ולהגביה את בחי' זו"נ ולקשרו ולחברו בבחי' משכן העדות שהוא הארון והלוחות בחי' חו"ב, וכמ"ש ועבד הלוי הוא שעבודת הלוים הוא לקשר ולחבר בחי' עלמא דאתגלי' זו"נ עם בחי' הוא עלמא דאתכסיא בינה, וחו"ב הם תרדל"מ.

ולכן תקנו אנשי כנה"ג פסוד"ז הקדמה לק"ש, שבכדי שיוכל האדם ליחד בפסוק ראשון דק"ש שהוא כנגד דעו כי הוי' הוא האלקים שכולל הוי' אלקינו חו"ב הוי' אחד זו"נ כמ"ש המג"ע, תיקנו אנשי כנה"ג פסוד"ז שע"י פסוד"ז הוא להיות בחי' רוממות אל בגרונם שעי"ז ידחה ההסתר דנה"ב וז"ע לזמר עריצים, ועי"ז יתגלה בחי' פנימיות הלב שנוכל לבוא בפסוק ראשון דק"ש לבחי' ביטול ומס"נ באחד. וגם כי פסוד"ז זהו כמו שיר הלוים בחי' רצו"ש שעי"ז תרומם הנפש, עד שתוכל ליחד יחוד העליון בפסוק ראשון דק"ש באמרו הוי' אלקינו דהיינו ג"כ חיבור שפבויחוד בחי' הארת הנשמה המלובש בגוף עם מקורה ושרשה שלמעלה בבחי' מזליה כמ"ש בלק"ת שה"ש בד"ה יונתי בחגוי⁵ הסלע.

ובכדי שיהי' עליית השיר דפסוד"ז בחי' עבודת הלוים צ"ל נמשך כח ע"ז, י"ל שזהו מה שסדרו לאמר פ' הקרבנות תחילה שז"ע כהנים בעבודתם כנ"ל, והוא ע"ד לכה דודי לקראת כלה, שתחילה הוא עבדו את ה' בשמחה בחי' כהנים בעבודתם שהכהן ממשיך הכח בנש"י שיוכל להתרומם אח"כ ע"י בחי' פסוד"ז שיר הלוים בחי' בואו לפניו ברננה, וע"י פסוד"ז רצו"ש דשיר הלוים, נוכל לבוא לבחי' דעו כי הוי' הוא האלקים בחי' יחוד פסוק דק"ש בחי' הוי' אלקינו כו'.

[לד"ה מזמור לתודה]

מצה וחמץ⁶. תודה או"א בחכ' אתברירו. ע"ה אסור לאכול בשר. ת"ח עד כו' בשרא דתורא. נדרי' חכם מתיר הנדר. כס"ה דרפ"א ב'. עבדו. בואו. דעו. כהנים בעבודתם עד ב"ש. לוים בדוכנם פסוד"ז. דעו ק"ש ה' אחד. במ"ע אופן רל"ט. וי"ל דעו ק"ש כפי' המד"ר ת"ח שאין בו דיעה דעת שבין כתפין שמחבר מוחין ומדות ובק"ש זהו איך שהח' ז"ר ששרשן ז' מדות בטלים לאלף שזהו לך ה' הגדולה, ועי"ז כי כל שנמשך להיות היושבי בשמים המשכת היו"ד דחכ' בשמי' מדות והוא ע"י הדעת שמחבר הת"ח בחי' תלמיד שמקבל מחכמה עם המדות שיהי' הנהגת המדות ע"פ החכמה בתורה כו'.