להבין בתוס' ביאור משנת"ל (ד"ה ויקרא) ב' פי' בציץ
תנזלהבין בתוס' ביאור משנת"ל (ד"ה ויקרא) ב' פי' בציץ
ש"פ צו פ' פרה
להבין בתוס' ביאור משנת"ל (ד"ה ויקרא) ב' פי' בציץ1 א' ל' הארה2 דאהרן כה"ר ממשיך אה"ר בנש"י3 ב' ל' ראי'4 מציץ מן החרכים5. הנה אי' בזהר ברע"מ ציץ וציצית, ציץ הוא עלמא דאתי6 דמאיר בי' הארת עונג עליון מבחי' ע"י וא"א, וציצית הוא בחי' מל'7 מקבל השפע והוא בחי' עלמא תתאה8, ואי' שם ציץ סימנא דעלמא דאתי9 דמעטרא בי' אהרן כהנא רבא, והוא בחי' בינה עולם התענוג10, תנחואהרן כה"ר ממשיך הארת הכתר שמאיר בבינה בבחי' מל', דמל' מקבל מז"א ואף שאינם גבול שהם מדות עליונות מ"מ הם מקור לגבול ואהרן ממשיך מבינה למל'. והענין דכתי' גדול אדונינו ורב כח ולתבונתו11 אין מספר ואי' בפרקי היכלות שיעור קומה12 של יוצר בראשית רל"ו אלפים רבבות פרסאות, ואף שהם פרסאות של מעלה והמספר הוא שם והוא גימ' ור"ב כ"ח13 מ"מ ה"ז הגבלה, אבל לתבונתו אין מספר שאינו בגדר מספר והגבלה, וזהו שאהרן ממשיך מבחי' בינה במל', וזהו פי' ציץ ל' הארה שממשיך אור אה"ר. ופי' הב' ציץ ל' ראי' דהנה כתי' וישע ה' אל הבל14 שנמשך ש"ע נהורין15, דבז"א הם רק ק"ן נהורין16 ולכן נק' זעי"ר אנפין דחסר ר"ך נהורין17 לש"ע וענין הציץ שיומשך ש"ע נהורין במל', וזהו"ע הארת פנים תקון ואמת דפנוי משערות18, דשארי ת"ד הם שערות שיונקים מן מותרי מוחין19 וכ"ה ע"פ נגלה דתורה דש"ץ צ"ל בן ך' שנה20 שאז ראוי למלאות זקנו דאז נשלם המוחין ויונקים ממותרי מוחין, אבל תקון ואמת תתן אמת ליעקב21 הוא פנוי משערות והו"ע הארת פנים חכ' אדם תאיר פניו22 שמאיר שם ח"ס קדש מילי' בגרמי'23 עצם המוחין, ולכן ר' אבוהו מצא תוספתא חדתא24 צהבו פניו, ודוקא תוס' חדת"א שנמשך ממשכיל מקור השכל בשכל ועיקר החיות ניכר במוח וזהו"ע יאר ה' פניו אליך25 וכמו"כ כאן תקון ואמת הוא הארת פנים וזהו שממשיכים ש"ע נהורין והם נק' עיינין. ופי' עיינין הוא, דהנה כתי' כי עין בעין יראה26, עינא תנטדלעילא ועינא דלתתא27, ופי' עין נבואה28 וכמ"ש וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב29 ואמרז"ל אין עין אלא ל' נבואה, וכמו ראתה שפחה על הים30 מה שלא ראה גדול הנביאים, וכמו שמואל א' אנכי הרואה31, כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה32, דנבואה הוא גילוי ההעלם33 וכמו קיש אבי שאול34 שנאבדו אצלו האתונות והלך שאול לשאול משמואל וא"ל שבאו האתונות ואצל שאול הי' זאת בהעלם ושמואל גילה לו הדבר, וכמו"כ יובן מ"ש ראתה שפחה על הים אף שהיא ממדרי' הפחותות נתגלה ההעלם שלא נתגלה לנביאים.
והנה פי' עין בעין הוא עינא דלעילא ועינא דלתתא, עינא דלתתא הוא יחו"ת ועינא דלעילא הוא יחו"ע35, ואיך הוא ביחו"ע ויחו"ת, הענין דהנה יחו"ת הוא כמו שהי' הבריאה יש מאין, ועיקר המכוון שיהי' ביטול היש לאין, אך מה שנראה ונגלה הוא היש והביטול להאין הוא בהעלם וצ"ל דהיש בטל להאין, וזהו איזהו חכם36 הרואה את הנולד פי' הנולד הוא בריאות37 יש מאין ומציאות היש שנתהווה מהאין נק' נולד והרוא"ה את הנולד הוא איך שכל הנבראים בטלים לאלקו' וכמ"ש וכל צבא השמים38 לך משתחוים והשמש משתחוה למערב דשכינה40 במערב39, ויש פרק שכל הנבראים אומרים שירה41 ובטלים לאלקות [ופי' חכם דהוא לפ"ע ההתבוננות], וזהו יחו"ת ונק' עינ"א דלתתא דאין עין אלא ל' נבואה שהוא גילוי ההעלם, וכמו"כ כאן דהרי מציאות היש ניכר ונגלה ואיך שהם בטלים ה"ז בהעלם וצ"ל זה מהעלם אל הגילוי לכן נק' עין, ויחו"ע הוא איך שכולא קמי' כלא חשיב42 וכל מה שיותר קמי' תסיותר כ"ח, וזהו ה' אחד43 ח"ד הוא ז' רקיעים וארץ וד' הוא ד' רוחות העולם44 וזהו אחד דז"ר וארץ וד"ר העולם בטלים לגמרי לאלף א"ס אלופו ש"ע45, שאינם מציאות דגם מקור המהוום הוא אין46 ואינו שייך שמה שנתהווה ה"ז יש אלא שהוא ג"כ אין, ומה שנראה למציאות היש הוא לעינינו אבל באמת ה"ז אין, וא"ז כמו שמבואר במ"א דכח מסתיר ג"כ אלקות47, אלא כאן ההסבר בא"א שהוא אין ממש וזהו יחו"ע, ומ"ש עין ית"ל אי"ה.
והנה ב' בחי' הנ"ל הם שילוב הוי' באד' ושילוב אד' בהוי'48, דשם הוי' הוא יחו"ע הי' הוה ויהי' כאחד49, ושם אד' הוא יחו"ת50, וזהו כלל בשילובים דאות הא' הוא מתגבר51 וא"כ בשילוב הוי' באד' האות הראשון משם אד' הוא מתגבר ושילוב הוי' באד'52 האות הא' משם הוי' ה"ה מתגבר וזה יחו"ע וזה יחו"ת. והנה ענין שילוב הוי' באד' הוא, דאף דעיקר ההתהוות משם הוי' שהוא ל' מהווה53 מ"מ אם הי' עיקר ההתהוות משם הוי' הי' העולם בטל במציאות ולא הי' נראה כמו שהוא עתה, אך העיקר מצד שם אד' שהוא מסתיר על שם הוי' וממנו הוא המציאות היש, ומצד שם הוי' הוא שיהי' ביטול היש לאין אך הוא בהעלם, ואיזהו חכם הרואה את הנולד ביטול היש לאין שזהו עיקר המכוון, וזהו יחו"ת, ושילוב אד' בהוי' הוא איך ששם אד' מיוחד במאציל ב"ה והיינו שמדת המצמצם הוא מיוחד בא"ס, אך הנשמה ירדה למטה והגוף והנה"ב מסתירים ומתוך היחוד העליון שהוא בהעלם וצריכים להמשיך זאת מהעלם אל הגילוי שיאיר למטה לכן נק' עינ"א דלתתא, וזהו כי עין בעין54 שיאיר בחי' עינא דלעילא בעינא דלתתא.
אך זה יהי' לע"ל וכמ"ש כי עין כו' בשוב הוי' את ציון55, וז"ש על לע"ל נפלה ולא תוסיף קום56 שלא יהי' עוד עליות העולמות, דהנה עכשיו הוא עליות העולמות תסאוכמו שבת שהוא עליות העולמות57, דבוימ"ב ירידת והמשכת האור מקור להתהות ה"ז בחי' שילוב הוי' באד', אבל בשבת אז זמן עליות העולמות שילוב אד' בהוי' לכן כתי' שבת לה'58 וביו"ט כתי' מועדי הוי'59 ששם מתגבר60, אבל לע"ל שיהי' הגילוי למטה כמו למעלה לא תוסיף קום שלא יהי' עוד עליות העולמות. וביאור הענין דהנה אמרז"ל עוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' אלא צדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה61, ופי' עוה"ב מוכרח לומר שהוא עולם התחי' דעולם הנשמות מהו הרבותא דאין בו אכילה ושתי' הרי הנשמה קודם התלבשותה בגוף ג"כ אין לה אכילה ושתי' אלא קאי על עולם התחי' שיתלבשו נשמות בגופים. ולכאורה צ"ל וכי הקרבים והאצטומכא יהיו לריק ח"ו, אלא צ"ל שלע"ל יהי' הגוף הגשמי ניזון מזיו השכינה וכמו משה שהי' ג"פ בהר ארבעים יום62 לחם לא אכל ומים לא שתה63 וניזון הגוף מרוחניות64, אך לאחר שירד מן ההר הי' צריך לגשמיות מפני שהעולם לא הי' מזוכך עדיין אבל לע"ל שיזדכך העולם ממילא יהי' ניזון הגוף הגשמי מזיו השכינה שיאיר למטה כמו למעלה. וזהו ולא תוסיף קום שלא יהי' עוד עליות, דלמטה יהי' גילוי אור כמו למעלה וזהו"ע כי עין בעין.
והנה כתי' כי עין בעין נראה אותיות אהרן65 שממשיך בחי' עינא דלעילא למטה, וזהו"ע הציץ שנשא אהרן66 והוא ציץ ל' ראי' שהמשיך בחי' עין דיחו"ע למטה. ועתה צ"ל מ"ש הנה זה עומד אחר כתלינו67 משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים, הנה כתלינו ל' רבים שיש ב' בחי' כותל אחד כותל דקדושה והוא מ"ש ויסב חזקי' פניו אל הקיר68, פניו הוא בחי' יאר ה' פניו אליך, קיר בחי' שם אד'69 והוא יחוד הוי' ואד', לכן המתפלל צריך שלא יהי' דבר בינו לקיר70, דהמתפלל אומר ברוך אתה ה' שממשיך מבחי' שם הוי' לכן צריך שלא יהי' דבר חוצץ כדי שיומשך תסבישר לקיר שם אד', ושמו"ע יש ח"י ברכאן דצלותא71 [כנגד ח"י חוליות שבשדרה] והוא בחי' צדיק ח"י עלמין72, וכמו"כ יש כותל בלעו"ז73 דהפסיק74 חומה של ברזל75 בין ישראל לאביהם שבשמים, ברזל ע"ה בגימ' עמלק76 חושבנא דדין כחושבנא דדין77, לכן במקדש כתי' זהב וכסף ונחשת78 ואילו ברזל לא הי' במקדש וכן בבנין שלמה כתי' והבית בהבנתו79 אבן שלמה מסע נבנה ומקבות וכל כלי ברזל80 לא נשמע בבית בהבנתו, וגבי מזבח כתי' לא תניף עליהם ברזל81 כי חרבך הנפת82 עלי' ותחלליה דפוסל בנגיעה83, דמזבח נבנה להאריך ימיו של אדם וברזל מקצר84 ימיו של אדם, מזבח מאריך כו' דע"ג מזבח מקריבים קרבנות וקרבן בגימ' א"א85 אריכא דאנפין ונמשך אריכות ימים, ועוי"ל שמאריך ימיו של אדם דלעילא דע"י הקרבן מתעלה בחי' אדם בבחי' כי לא אדם הוא86, וזהו"ע כל המאריך באחד87 מאריכין לו ימיו ושנותיו, פי' מאריך בהתבוננות דאחד ח"ד ז"ר וארץ וד' רוחות העולם וא' הוא א"ס אלופו ש"ע ונמשך משם להאריך ימיו של אדם משא"כ ברזל מקצר ימיו של אדם דכתי' אם תגביהי כנשר88 שמגביהים א"ע לקבל ממקום אשר שם כחשיכה כאורה89 ומדלג על בחי' אדם דלעילא וזהו מקצר ימיו של אדם כו' שרוצים לקבל מבחי' כי לא אדם הוא אך משם אורידך נאום הוי'90 מצד שם הוי' דבחכ'91 ובחכ' אתברירו92 לכן אורידך משם כו'. והנה החומה של ברזל מפסקת בין ישרא"ל תסגלאביהם שבשמים ולא בין אביה"ם כו' לכן ע"י תשובה עושים חלונות וחרכים93 בהחומה, וחלונות וחרכים יש בב' כתלים הנ"ל, דבקדושה מצד ריבוי האור א"א להאיר כ"א ע"י חרכים וכמו נקבי העין ואזן וחוטם פה דקדושה שמאיר ע"י נקבים דוקא, וכמו"כ בכותל דלעו"ז אין לך דבר שעומד בפני התשובה94 ועי"ז עושין חלונות וחרכים בהחומה כו'.
הערות
עמוד תנז
- 1. להבין בתוס' וכו' ב' פי' בציץ : הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ממאמר ד"ה להבין שרשי וביאור הדברים בענין הציץ שנדפס לעיל בחלק המאמרים. וש"נ.
- 2. בציץ . . הארה : ראה גם תו"א תצוה פג, א. תו"ח תצוה ח"ב שנו, א. שסג, ג.
- 3. דאהרן . . אה"ר בנש"י : ראה תו"א שם פב, א ואילך. לקו"ת בהעלותך כט, ג ואילך. מאמרי אדה"א במדבר ח"ג ס"ע תתפג ואילך (ובהנסמן בראשית המאמרים שם).
- 4. ב' ל' ראי' : ראה אוה"ת תצוה ע' א'תרפט שמציין לזהר ויקהל דרי"ז, ב ע"פ ויעש את הציץ, ציץ אסתכלותא. תו"ח תצוה שם.
- 5. מציץ מן החרכים : שה"ש ב, ט.
- 6. בזהר ברע"מ ציץ . . עלמא דאתי : ראה לשון הרע"מ שלח קעה, ב. הועתק בסמוך בפנים.
- 7. בזהר ברע"מ . . וציצית . . בחי' מל' : ראה שם קעה, רע"א. מאו"א מערכת ציצית אות כב. תו"ח תצוה ח"ב כאן שנט, א. וש"נ.
- 8. מל' . . עלמא תתאה : ראה זהר בראשית לד, א ובמק"מ שם. אוה"ת (יהל אור) תהלים ע' תטו ואילך.
- 9. דאתי : ברע"מ שם: עלאה — וכן נעתק (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן.
- 10. בינה עולם התענוג : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה קדש ישראל לה' הערה 118.
עמוד תנח
- 11. גדול אדונינו . . ולתבונתו : תהלים קמז, ה [ושם: לתבונתו — ראה (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן הערה 23].
- 12. בפרקי היכלות שיעור קומה : ראה (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ועבדתם את ה"א בסופו. וש"נ.
- 13. רל"ו . . גימ' ור"ב כ"ח : ראה לקו"ת ויקרא בהוספות נד, ב מפרקי היכלות. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתיט בהערה.
- 14. וישע ה' אל הבל : בראשית ד, ד. ראה גם לקו"ת ויקרא שם נא, ב. פינחס עז, סע"ב. שה"ש ב, ב. מ, א. וראה גם תו"א ויצא כב, רע"א.
- 15. ש"ע נהורין : ראה זהר אד"ר נשא קכח, ב. ע"ח שער א"א שי"ג, פי"ד. אוה"ת מטות ע' א'רעב. המשך תער"ב ח"ב ע' א'רה.
- 16. ק"ן נהורין : ראה זהר אד"ר נשא קלה, סע"ב. ע"ח והמשך תער"ב שם. תו"א ויחי מח, ב. לקו"ת מסעי צג, סע"ג. וש"נ. פלח הרמון שה"ש צח, א.
- 17. זעי"ר אנפין דחסר ר"ך נהורין : ראה (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן הערה 27. וראה גם סה"מ תרל"ח ע' קסח. וש"נ.
- 18. תקון ואמת דפנוי משערות : ראה זהר אד"ר נשא קלא, א. קלג, ב. ע"ח שער א"א שי"ג, פ"ט. לקו"ת מסעי צג, א ואילך.
- 19. שערות . . מותרי מוחין : ראה ע"ח שער א"א שי"ג, פי"א. מבוא שערים ש"ה ח"א, פי"ג. לקו"ת ברכה צה, רע"ג. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תשעח. וש"נ. נ"ך ס"ע קעו ואילך. תו"ח ח"ש קכג, סע"ג ואילך. לקמן הנחה ד"ה קא מיפלגי במתיבתא דרקיע הערה 33.
- 20. דש"ץ צ"ל בן ך' שנה : ראה שו"ע או"ח סנ"ג, ס"ח. שו"ע אדה"ז שם, סי"א.
- 21. תתן אמת ליעקב : מיכה ז, כ.
- 22. חכ' אדם תאיר פניו : קהלת ח, א.
- 23. קדש מילי' בגרמי' : זהר אמור צד, ב.
- 24. ר' אבוהו מצא תוספתא חדתא : ראה ירושלמי שבת פ"ח, ה"א. לקו"ת מסעי צג, ב. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' שדמ. וש"נ. ש"א יב, ב. תו"ח יתרו ח"ב רסז, ג. הנסמן בסה"מ תרכ"ז ע' פז.
- 25. יאר ה' פניו אליך : נשא ו, כה.
- 26. כי עין בעין יראה : שלח יד, יד [ושם: א) נראה — וכ"ה לקמן ריש פיסקא והנה כתי'. ב) בדילוג — ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה מגילה נקראת ובהערה 88].
עמוד תנט
- 27. עינא דלעילא ועינא דלתתא : ראה זהר אד"ר נשא קל, א.
- 28. עין נבואה : ראה שמו"ר פל"ח, ד.
- 29. וישכון ישראל . . יעקב : ברכה לג, כח.
- 30. ראתה שפחה על הים : מכילתא בשלח טו, ב. ראה גם מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' ריא. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א קצד, ב ואילך. סה"מ תרל"א ח"א ע' רסד ואילך. לעיל הנחה ומאמר ד"ה אז ישיר בתחילתן.
- 31. אנכי הרואה : שמו"א ט, יט.
- 32. כי לנביא . . הרואה : שם שם, ט.
- 33. דנבואה הוא גילוי ההעלם : ראה גם לעיל הנחה ד"ה אז ישיר משה ובהערה 29.
- 34. קיש אבי שאול : שמו"א שם פסוק ג ואילך.
- 35. יחו"ת . . יחו"ע : זהר בהקדמה יב, א.
- 36. איזהו חכם : תמיד לב, א. ראה תניא פמ"ג. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רכא. וש"נ. שע"ת עא, ג ובהערה 23. תו"ח תצוה ח"ב שכט סע"ד ואילך.
- 37. בריאות : ראה גם לעיל הנחה ד"ה אז ישיר משה ובהערה 90.
- 38. וכל צבא השמים : נחמי' ט, ו [ושם: וצבא — ראה גם לעיל בחלק המאמרים מאמר ד"ה מגילה נקראת ובהערה 108]. ראה מאמרי אדה"א בראשית ע' נז. וש"נ. תו"ח בראשית א, ג ובהערה 42.
- 40. דשכינה במערב : ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תרכו ואילך. סה"מ תר"ל ע' רעא ואילך. ע' רעט ואילך.
- 39. והשמש משתחוה . . במערב : ראה ב"ב כה, א.
- 41. ויש פרק . . אומרים שירה : פרק שירה. ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' רל. פרק שירה — בבית אלקים להמבי"ט בפירושו לפרק שירה (ע' קנה ד"ה וקרוב הדבר) מייחסו לדוד המלך. נזכר בשמו בכ"מ בדברי רבותינו ומהם: תו"א מקץ לז, א. לקו"ת קדושים ל, ג. בהעלותך לב, ג. מאמרי אדה"ז שם. שו"ת הצ"צ חיו"ד ס"ס, ס"ו. מאמרי אדמו"ר הצ"צ הנחות תרט"ו ע' רסג. המשך תער"ב ח"ב ע' א'לד. ע' א'קה. ח"ג ע' א'תלה.
- 42. שכולא קמי' כלא חשיב : ראה זהר בהקדמה יא, ב. ראשית חכמה שער היראה ש"א, פ"ז [ז, רע"א]. מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' שמא. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תרנג.
עמוד תס
- 43. ה' אחד : ואתחנן ו, ד.
- 44. ח"ד הוא . . העולם : ראה שו"ע אדה"ז הל' ק"ש סס"א, ס"ו. סה"מ תר"ם ח"א ע' קט הערה 50.
- 45. אלופו ש"ע : לשון ב"ר פ"כ, ב.
- 46. דגם מקור . . אין : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה מגילה נקראת פיסקא והפי' הב' ובהנסמן שם ובריש המאמר שם.
- 47. דכח מסתיר ג"כ אלקות : ראה גם סה"מ תרכ"ט ע' קסג. וש"נ. תר"ם ח"א ע' שי. וש"נ.
- 48. שילוב הוי' באד' . . בהוי' : ראה מבו"ש ש"ג ח"ב ספ"ה. לקו"ת ש"ש סה, ד ובהנסמן במ"מ לשם סד, ב. תו"ח וארא ח"א נ, א הערה 32.
- 49. הוי' . . הי' הוה ויהי' כאחד : ראה גם לעיל הנחה ד"ה ראה קראתי בשם ובהערה 52.
- 50. הוי' . . יחו"ע . . אד' . . יחו"ת : ראה שער היחוה"א פ"ז. לקו"ת שם.
- 51. דאות הא' הוא מתגבר : בלקו"ת שם (סה, ד) בשם הפע"ח. ובמ"מ לשם מציין למ"ח מסכת או"א פ"ג, מ"ה. ראה גם שער היחוד והאמונה פ"ז ע' פב. תו"א מקץ מג, א. סה"מ תרל"ב ח"א ע' סה.
- 52. הוי' באד' : אוצ"ל: אד' בהוי'.
- 53. הוי' שהוא ל' מהווה : ראה זהר רע"מ פינחס רנז, סע"ב. פרדס שער עשר ולא תשע ש"א, פ"ט. שער עצמות וכלים שער ד, ספ"י. סה"מ תר"ם ח"א ע' קצח. וש"נ.
- 54. כי עין בעין : ראה גם לקו"ת פ' ראה כג, ד.
- 55. כי עין . . את ציון : ישעי' נב, ח [בהוספת תיבת ”את"].
- 56. נפלה ולא תוסיף קום : עמוס ה, ב [ושם: לא — ראה לעיל בחלק המאמרים בהמאמר כאן ובהערה 69].
עמוד תסא
- 57. שבת שהוא עליות העולמות : ראה ע"ח שער פנימיות וחיצוניות ש"מ, דרוש ג. ח. טו. תו"ח בא ח"א קכז, א הערה 667.
- 58. שבת להוי' : יתרו כ, י. ואתחנן ה, יד. ראה גם לקו"ת בהר מב, ג. תו"א שמות נג, א. בשלח סה, ג. סו, ג. יתרו סט, ד.
- 59. מועדי הוי' : אמור כג, ב. ד. לז. מד. עזרא ג, ה.
- 60. ששם מתגבר : אוצ"ל: ששם הוי' מתגבר.
- 61. עוה"ב אין בו . . השכינה : ראה ברכות יז, א. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 76.
- 62. ג"פ בהר ארבעים יום : ראה משפטים כד, יח. עקב ט, ט ואילך. עקב יח ואילך (וברש"י ולקח טוב שם). תשא לד, כח. עקב י, י [וברש"י שם]. תנחומא תשא לא. פקודי יא. סדר הדורות ב"א תמ"ח.
- 63. לחם לא אכל ומים לא שתה : תשא לד כח. [עקב ט, ט. יח].
- 64. וניזון הגוף מרוחניות : ראה שמו"ר פמ"ז, ה. ז. לקו"ש תשא כרך לו ע' 172 ואילך ובהערות 37־ 39.
- 65. נראה אותיות אהרן : ראה זהר אמור קג, א ובמק"מ ובהרמ"ז שם. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תשסז. וש"נ. שמות ח"ב ע' שמ. וש"נ.
- 66. הציץ שנשא אהרן : תצוה כח, לח.
- 67. הנה זה עומד אחר כתלינו : שה"ש ב, ט.
- 68. ויסב חזקי' פניו אל הקיר : ישעי' לח, ב.
- 69. קיר בחי' שם אד' : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן רפ"ד. ד"ה מגילה נקראת פ"ג פיסקא וזהו.
- 70. המתפלל צריך . . לקיר : ראה ברכות ה, ב. אוה"ת ישעי' כרך א ע' רכח ואילך.
עמוד תסב
- 71. ח"י ברכאן דצלותא : ראה זהר רע"מ פינחס רנה, סע"ב. ברכות כח, ב.
- 72. צדיק ח"י עלמין : זהר בראשית כה, ב. מקץ קצג, ב. שם השמטות רע"מ רסו, ב. ועוד. ויקרא רע"מ יז, א.
- 73. בלעו"ז : קהלת ז, יד. ראה גם סה"מ תרל"ח ע' קלד.
- 74. דהפסיק : ראה גם ההנחה שלאח"ז על יד הערה 15.
- 75. חומה של ברזל : ראה ברכות לב, ב.
- 76. ברזל ע"ה בגימ' עמלק : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה מגילה נקראת ובהערה 183.
- 77. חושבנא דדין כחושבנא דדין : ע"פ איכ"ר פ"א, כ. ב"ר פס"ח, יב כגי' הערוך מערכת סולם. בחיי ולק"ט ויצא כח, יב.
- 78. זהב וכסף ונחושת : תרומה כה, ג. ראה שמ""ר פל"ה, ה.
- 79. והבית בהבנתו : מלכים-א ו, ז.
- 80. וכל כלי ברזל : במלכים-א שם: והגרזן כל כלי ברזל — ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה מגילה נקראת ובהערה 181.
- 81. לא תניף עליהם ברזל : תבוא כז, ה.
- 82. כי חרבך הנפת : יתרו כ, כב.
- 83. דפוסל בנגיעה : מדות פ"ג, מ"ד.
- 84. דמזבח נבנה . . וברזל מקצר : מדות שם.
- 85. וקרבן בגימ' א"א : ארך אפים — מאו"א מערכת קרבן אות כא.
- 86. כי לא אדם הוא : שמו"א טו, כט.
- 87. כל המאריך באחד : ברכות יג, ב. ראה סה"מ תרכ"ט ע' קסח ואילך.
- 88. אם תגביהי כנשר : עובדי' א, ד [ושם: תגביה — ראה גם לעיל בחלק המאמרים בהמאמר כאן ובהערה 130].
- 89. כחשיכה כאורה : ראה תהלים קלט, יב. לקו"ת צו יב, א. סה"מ תר"ם ח"א ע' שו. וש"נ.
- 90. משם אורידך נאום הוי' : סיום הכתוב אם תגביה [עובדי' א, ד]. ראה תו"א וישלח כו, ב. מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' פד ואילך [ובמהדורת תשס"ד ח"א ע' קסח].
- 91. הוי' דחכ' : ראה זהר רע"מ פינחס רנה, ריש ע"ב. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' קלה.
- 92. ובחכ' אתברירו : ראה אגה"ק סכ"ח. זהר היכלות פקודי רנד, סע"ב. ע"ח שער דרושי נקודות ש"ח, פ"ו. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רצה. שמות ח"ב ע' שכא. תו"ח תשא ח"ב שפד, ד ואילך.
עמוד תסג
- 93. ע"י תשובה . . וחרכים : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ספ"ד. לקו"ת שמע"צ צא, סע"ג ואילך. תו"ח תצוה ח"ב שנז, א.
- 94. אין לך דבר שעומד בפני התשובה : ראה תניא פכ"ה. אגה"ת רפ"ד ובמ"מ הגהות והע"ק לשם. פיה"מ להרמב"ם אבות פ"ג, מי"א. לקו"ש בא כרך ו ע' 66 הערה 54.
שולחן ערוך, אורח חיים נ״ג:ח׳ - הטקסט מספריא
מִי שֶׁאֵינוֹ בַּעַל זָקָן, כָּל שֶׁנִּכָּר בּוֹ שֶׁהִגִּיעַ לִכְלַל שָׁנִים שֶׁרָאוּי לְהִתְמַלְּאוֹת זְקָנוֹ, נִתְמַלֵּא זְקָנוֹ קָרִינָן בֵּיהּ, הִלְכָּךְ בֶּן כ' שָׁנָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ זָקָן, מְמַנִּין אוֹתוֹ: הַגָּה: וְכֵן אִם הָיָה לוֹ זָקָן אֲפִלּוּ מְעַט קָרִינָן בֵּיהּ נִתְמַלֵּא זְקָנוֹ, אִם הוּא מִבֶּן י"ח וּלְמַעְלָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם מ"ס פי"ד וְנ"י פ' הַקוֹרֵא עוֹמֵד).
שמות רבה ל״ח:ד׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, זֶה הַדָּבָר, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (הושע יד, ג): קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים, זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים כו, ו ז): אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי, לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה. יָכוֹל אַף לְהַקְרִיב פָּרִים וְאֵילִים, תַּלְמוּד לוֹמַר: לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה. לְפִי שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִים רִבּוֹן הָעוֹלָם, הַנְּשִׂיאִים חוֹטְאִים וּמְבִיאִים קָרְבָּן וּמִתְכַּפֵּר לָהֶם, מָשִׁיחַ חוֹטֵא וּמֵבִיא קָרְבָּן וּמִתְכַּפֵּר לוֹ, אָנוּ אֵין לָנוּ קָרְבָּן. אָמַר לָהֶם (ויקרא ד, יג): וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגוּ וגו'. אָמְרוּ לוֹ עֲנִיִּים אָנוּ וְאֵין לָנוּ לְהָבִיא קָרְבָּנוֹת. אָמַר לָהֶם, דְּבָרִים אֲנִי מְבַקֵּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה', וַאֲנִי מוֹחֵל עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵיכֶם. וְאֵין דְּבָרִים אֶלָּא דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים א, א): אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה. אָמְרוּ לוֹ, אֵין אָנוּ יוֹדְעִין, אָמַר לָהֶם בְּכוּ וְהִתְפַּלְּלוּ לְפָנַי וַאֲנִי מְקַבֵּל, אֲבוֹתֵיכֶם כְּשֶׁנִּשְׁתַּעְבְּדוּ בְּמִצְרַיִם לֹא בִּתְפִלָּה פָּדִיתִי אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב, כג): וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ. בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ לֹא בִּתְפִלָּה עָשִׂיתִי לָהֶם נִסִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ז, ו): וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו, וּמַה אָמַרְתִּי לוֹ (יהושע ח, יח): נְטֵה בַּכִּידוֹן. בִּימֵי הַשּׁוֹפְטִים בִּבְכִיָּה שָׁמַעְתִּי צַעֲקָתָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ו, ז): וַיְהִי כִּי זָעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'. בִּימֵי שְׁמוּאֵל לֹא בִּתְפִלָּה שָׁמַעְתִּי לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ז, ט): וַיִּזְעַק שְׁמוּאֵל אֶל ה' בְּעַד יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲנֵהוּ ה'. וְכֵן אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם אַף עַל פִּי שֶׁהִכְעִיסוּנִי בִּשְׁבִיל שֶׁבָּכוּ לְפָנַי רִחַמְתִּי עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא, ו): כֹּה אָמַר ה' רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׂמְחָה וגו', הֱוֵי אֵינִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם לֹא זְבָחִים וְלֹא קָרְבָּנוֹת אֶלָּא דְּבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'. לְכָךְ אָמַר דָּוִד (תהלים כו, ו): אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי, אֵינִי אוֹמֵר לְהַקְרִיב לְךָ, אֶלָּא לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה, שֶׁאֲנִי מוֹדֶה לְךָ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה. דָּבָר אַחֵר, קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים, אָמַר משֶׁה (דברים לג, כז): מְעוֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם, אֵלוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁבִּזְכוּתָן נִבְרָא הָעוֹלָם וַעֲלֵיהֶם הָעוֹלָם עוֹמֵד. רַבִּי אוֹמֵר (דברים לג, כז): וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב, זֶה הָמָן, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ז, ו): אִישׁ צַר וְאוֹיֵב, וְלָמָּה צַר וְאוֹיֵב, אֶלָּא צַר לְמַעְלָן וְאוֹיֵב לְמַטָּן, צַר לָאָבוֹת וְאוֹיֵב לַבָּנִים, צַר לִי וְאוֹיֵב לְךָ. (דברים לג, כז): וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד, אֵלּוּ בָּנָיו. (דברים לג, כח): וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב, אֵין עַיִן אֶלָּא נְבוּאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כט, י): כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם ה' רוּחַ תַּרְדֵמָה וַיְעַצֵם אֶת עֵינֵיכֶם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל גְּדוֹלָה חִבָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁנֶּה סִדְרֵי בְּרֵאשִׁית בִּשְׁבִיל טוֹבָתָן, שֶׁהוּא מוֹרִיד לָהֶם מָן מִן הַשָּׁמַיִם וּמַעֲלֶה לָהֶם מִן הָאָרֶץ טָל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז, יד): וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל, וְכֵן (דברים לג, כח): אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל. כֵּיוָן שֶׁרָאָה משֶׁה מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים, אָמַר לָהֶם (דברים לג, כח): אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה', בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵן מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (דברים לג, כח): מָגֵן עֶזְרֶךָ, כְּנֶגֶד אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד, כ): אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ. (דברים לג, כח): וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ, כְּנֶגֶד יִצְחָק, שֶׁפָּשַׁט צַוָּארוֹ כְּנֶגֶד הַחֶרֶב. (דברים לג, כח): וְיִכָּחֲשׁוּ אוֹיְבֶיךָ לָךְ, כְּנֶגֶד יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לו, ו): וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו. (דברים לג, כח): וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ, בִּימֵי מָרְדְּכַי, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ו, יא): וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס, מִי גָרַם לְמָרְדְּכַי לָבֹא לִידֵי הַגְּדֻלָּה הַזֹּאת, אֱמֹר שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל בְּכָל שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ד, א): וּמָרְדְּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, מֵאַחַר שֶׁרָאָה עַצְמוֹ בִּגְדֻלָּה לֹא הֵגֵס לִבּוֹ וְלֹא עָמַד מִן הַתְּפִלָּה, אֶלָּא (אסתר ו, יב): וַיָּשָׁב מָרְדְּכַי, כְּשֵׁם שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה. (דברים ל, ז): וְנָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה, לֹא עָלֶיךָ אֶלָּא עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ, וְאַתָּה תַעֲמֹד לְךָ מִן הַתְּפִלָּה, לָאו, אֶלָּא מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, (דברים ל, ח): וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה', כְּשֵׁם שֶׁעָשָׂה מָרְדֳּכַי, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ו, יב): וַיָּשָׁב מָרְדֳּכַי אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ, שֶׁחָזַר לְשַׂקּוֹ וּלְתַעֲנִיתוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים. אַף כָּאן הוּא אוֹמֵר, זֶה הַדָּבָר, לְפִי שֶׁלֹא הִתְרַצֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַהֲרֹן אֶלָּא עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט, כ): וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ.
תניא, ליקוטי אמרים מ״ג - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה עַל יִרְאָה תַּתָּאָה זוֹ, שֶׁהִיא לְקִיּוּם מִצְוֹתָיו יִתְבָּרֵךְ בִּבְחִינַת ״סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב״, אָמְרוּ: ״אִם אֵין יִרְאָה אֵין חָכְמָה״.
וְיֵשׁ בָּהּ בְּחִינַת קַטְנוּת וּבְחִינַת גַּדְלוּת. דְּהַיְינוּ, כְּשֶׁנִּמְשֶׁכֶת בְּחִינַת יִרְאָה זוֹ מֵהַהִתְבּוֹנְנוּת בִּגְדוּלַּת ה׳, דְּאִיהוּ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין, וּ״מֵהָאָרֶץ לָרָקִיעַ מַהֲלָךְ תּ״ק שָׁנָה וְכוּ׳, וּבֵין רָקִיעַ לְרָקִיעַ כוּ׳, רַגְלֵי הַחַיּוֹת כְּנֶגֶד כּוּלָּן וְכוּ׳״, וְכֵן הִשְׁתַּלְשְׁלוּת כָּל הָעוֹלָמוֹת לְמַעְלָה מַּעְלָה עַד רוּם הַמַּעֲלוֹת – אַף־עַל־פִּי־כֵן, נִקְרֵא יִרְאָה זוֹ יִרְאָה חִיצוֹנִית וְתַתָּאָה, מֵאַחַר שֶׁנִּמְשֶׁכֶת מֵהָעוֹלָמוֹת, שֶׁהֵם לְבוּשִׁים שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אֲשֶׁר מִסְתַּתֵּר וּמִתְעַלֵּם וּמִתְלַבֵּשׁ בָּהֶם לְהַחֲיוֹתָם וּלְקַיְּימָם לִהְיוֹת יֵשׁ מֵאַיִן וְכוּ׳, רַק שֶׁהִיא הַשַּׁעַר וְהַפֶּתַח לְקִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת.
אַךְ הַיִּרְאָה עִילָּאָה, יְרֵא בֹּשֶׁת וְיִרְאָה פְנִימִית, שֶׁהִיא נִמְשֶׁכֶת מִפְּנִימִית הָאֱלֹהוּת שֶׁבְּתוֹךְ הָעוֹלָמוֹת, עָלֶיהָ אָמְרוּ: ״אִם אֵין חָכְמָה אֵין יִרְאָה״, דְּחָכְמָה, הִיא כֹּ״חַ מָ״ה – ״וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא״, וְ״אֵיזֶהוּ חָכָם הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד״, פֵּירוּשׁ, שֶׁרוֹאֶה כָּל דָּבָר אֵיךְ נוֹלָד וְנִתְהַוֶּה מֵאַיִן לְיֵשׁ, בִּדְבַר ה׳ וְרוּחַ פִּיו יִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם״.
וְאֵי לָזֹאת, הֲרֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם, בְּטֵלִים בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ בִּדְבַר ה׳ וְרוּחַ פִּיו, וּכְלָא מַמָּשׁ חֲשִׁיבֵי וְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, כְּבִיטּוּל אוֹר וְזִיו הַשֶּׁמֶשׁ – בְּגוּף הַשֶּׁמֶשׁ עַצְמָהּ, וְאַל יוֹצִיא אָדָם עַצְמוֹ מֵהַכְּלָל, שֶׁגַּם גּוּפוֹ וְנַפְשׁוֹ וְרוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ בְּטֵלִים בִּמְצִיאוּת בִּדְבַר ה׳, וְדִבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ מְיוּחָד בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ כוּ׳, וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל [פְּרָקִים כ׳ וכ״א] בַּאֲרִיכוּת בְּדֶרֶךְ מָשָׁל מִנֶּפֶשׁ הָאָדָם, שֶׁדִּבּוּר אֶחָד מִדִּבּוּרוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ – כְּלָא מַמָּשׁ כוּ׳. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ״הֵן יִרְאַת ה׳ הִיא חָכְמָה״.
אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג לְיִרְאָה וְחָכְמָה זוֹ, אֶלָּא בְּקִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת, עַל־יְדֵי יִרְאָה תַּתָּאָה הַחִיצוֹנִית, וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ ״אִם אֵין יִרְאָה אֵין חָכְמָה״.
וְהִנֵּה, בְּאַהֲבָה יֵשׁ גַּם כֵּן שְׁתֵּי מַדְרֵגוֹת: ״אַהֲבָה רַבָּה״ וְ״אַהֲבַת עוֹלָם״, ״אַהֲבָה רַבָּה״ – הִיא ״אַהֲבָה בְּתַּעֲנוּגִים״, וְהִיא שַׁלְהֶבֶת הָעוֹלָה מֵאֵלֶיהָ, וּבָאָה מִלְמַעְלָה בִּבְחִינַת מַתָּנָה לְמִי שֶׁהוּא שָׁלֵם בְּיִרְאָה, כַּנּוֹדָע עַל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״דַּרְכּוֹ שֶׁל אִישׁ לְחַזֵּר אַחַר אִשָּׁה״, שֶׁאַהֲבָה נִקְרֵאת ״אִישׁ״ וְ״זָכָר״, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״זָכַר חַסְדּוֹ״, וְ״אִשָּׁה – יִרְאַת ה׳״, כַּנּוֹדָע; וּבְלִי קְדִימַת הַיִּרְאָה, אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְאַהֲבָה רַבָּה זוֹ, כִּי אַהֲבָה זוֹ הִיא מִבְּחִינַת אֲצִילוּת, דְּלֵית תַּמָּן קִיצּוּץ וּפֵירוּד חַס וְשָׁלוֹם.
אַךְ ״אַהֲבַת עוֹלָם״ הִיא הַבָּאָה מֵהַתְּבוּנָה וָדַעַת בִּגְדוּלַּת ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, הַמְמַלֵּא כָּל עָלְמִין וְסוֹבֵב כָּל עָלְמִין, וְכוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא מַמָּשׁ חֲשִׁיב, וּכְבִיטּוּל דִּבּוּר אֶחָד בַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת בְּעוֹדוֹ בְּמַחֲשַׁבְתָּהּ אוֹ בְּחֶמְדַּת הַלֵּב כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, אֲשֶׁר עַל יְדֵי הִתְבּוֹנְנוּת זוֹ, מִמֵּילָא תִּתְפַּשֵּׁט מִדַּת הָאַהֲבָה שֶׁבַּנֶּפֶשׁ מִלְּבוּשֶׁיהָ, דְּהַיְינוּ, שֶׁלֹּא תִתְלַבֵּשׁ בְּשׁוּם דְּבַר הֲנָאָה וְתַעֲנוּג גַּשְׁמִי אוֹ רוּחָנִי לְאַהֲבָה אוֹתוֹ, וְלֹא לַחְפּוֹץ כְּלָל שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם, בִּלְתִּי ה׳ לְבַדּוֹ – מְקוֹר הַחַיִּים שֶׁל כָּל הַתַּעֲנוּגִים, שֶׁכּוּלָּם בְּטֵילִים בִּמְצִיאוּת וּכְלָא מַמָּשׁ קַמֵּיהּ חֲשִׁיבֵי, וְאֵין עֲרוֹךְ וְדִמְיוֹן כְּלָל בֵּינֵיהֶם חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁאֵין עֲרוֹךְ לְאַיִן וָאֶפֶס הַמּוּחְלָט לְגַבֵּי חַיִּים נִצְחִיִּים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״מִי לִי בַשָּׁמָיִם, וְעִמְּךָ לֹא חָפַצְתִּי בָאָרֶץ, כָּלָה שְׁאֵרִי וּלְבָבִי, צוּר לְבָבִי וְגוֹ׳״, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.
וְגַם מִי שֶׁאֵין מִדַּת אַהֲבָה שֶׁבְּנַפְשׁוֹ מְלוּבֶּשֶׁת כְּלָל בְּשׁוּם תַּעֲנוּג גַּשְׁמִי אוֹ רוּחָנִי – יָכוֹל לְהַלְהִיב נַפְשׁוֹ כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ וְשַׁלְהֶבֶת עַזָּה וְלַהַב הָעוֹלֶה הַשָּׁמַיְמָה, עַל יְדֵי הִתְבּוֹנְנוּת הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.
וְהִנֵּה, בְּחִינַת אַהֲבָה זוֹ, פְּעָמִים שֶׁקּוֹדֶמֶת לְיִרְאָה, כְּפִי בְּחִינַת הַדַּעַת הַמּוֹלִידָהּ, כַּנּוֹדָע [שֶׁהַדַּעַת כּוֹלֵל חֲסָדִים וּגְבוּרוֹת, שֶׁהֵם אַהֲבָה וְיִרְאָה, וּפְעָמִים שֶׁהַחֲסָדִים קוֹדְמִים לֵירֵד וּלְהִתְגַּלּוֹת], וְלָכֵן אֶפְשָׁר לְרָשָׁע וּבַעַל עֲבֵירוֹת שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה הַנּוֹלְדָה בְּלִבּוֹ, בְּזָכְרוֹ אֶת ה׳ אֱלֹהָיו.
וּמִכָּל מָקוֹם, הַיִּרְאָה גַּם כֵּן כְּלוּלָה בָּהּ מִמֵּילָא, רַק שֶׁהִיא בִּבְחִינַת קַטְנוּת וְהֶעְלֵם, דְּהַיְנוּ, יִרְאַת חֵטְא, לִמְרֹד בּוֹ חַס וְשָׁלוֹם, וְהָאַהֲבָה – הִיא בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ וּמֹחוֹ. אַךְ זֶהוּ דֶּרֶךְ מִקְרֶה וְהוֹרָאַת שָׁעָה, בְּהַשְׁגָּחָה פְרָטִית מֵאֵת ה׳, לְצוֹרֶךְ שָׁעָה, כְּמַעֲשֵׂה דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן דּוּרְדַיָּיא.
אֲבָל סֵדֶר הָעֲבוֹדָה הַקְּבוּעָה וּתְלוּיָה בִּבְחִירַת הָאָדָם – צָרִיךְ לְהַקְדִּים תְּחִלָּה קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת עַל יְדֵי יִרְאָה תַּתָּאָה בִּבְחִינַת קַטְנוּת עַל כָּל פָּנִים, בְּ״סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב״, לְהָאִיר נַפְשׁוֹ הָאֱלֹהִית בְּאוֹר הַתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ, וְאַחַר כָּךְ, יָאִיר עָלֶיהָ אוֹר הָאַהֲבָה [כִּי ״וְאָהַבְתָּ״ בְּגִימַטְרִיָּא ב׳ פְּעָמִים ״אוֹר״, כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן]:
בראשית רבה כ׳:ב׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹאת וגו', (משלי טז, כח): אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף. אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת, זֶה הַנָּחָשׁ שֶׁהִפֵּךְ דְּבָרִים עַל בּוֹרְאוֹ. וְנִרְגָּן, שֶׁרִגֵּן דְּבָרִים עַל בּוֹרְאוֹ, וְאָמַר (בראשית ג, ד): לֹא מוֹת תְּמֻתוּן. מַפְרִיד אַלּוּף, שֶׁהִפְרִיד אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם וּמִיָּד נִתְקַלֵּל. וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ וגו', עִם אָדָם נָשָׂא וְנָתַן, עִם חַוָּה נָשָׂא וְנָתַן, וְעִם נָחָשׁ לֹא נָשָׂא וְנָתַן, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָחָשׁ זֶה רָשָׁע בַּעַל תְּשׁוּבוֹת, וְאִם אוֹמַר אֲנִי לוֹ עַכְשָׁו הוּא אוֹמֵר לִי, אַתָּה צִוִּיתָ אוֹתָם וַאֲנִי צִוִּיתִי אוֹתָם, מִפְּנֵי מָה הִנִּיחוּ צִוּוּיָךְ וְהָלְכוּ לָהֶם אַחַר צִוּוּיִי, אֶלָּא קָפַץ עָלָיו וּפָסַק לוֹ אֶת דִּינוֹ.
מדרש תנחומא, כי תשא ל״א - הטקסט מספריא
פְּסָל לְךָ. אֵימָתַי יָרַד מֹשֶׁה מִן הָהָר? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שַׁלּוּם, מֵאָה וְעֶשְׂרִים יוֹם עָשָׂה מֹשֶׁה אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כֵּיצַד? בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' (שמות יט, א). בְּשִׁשָּׁה בַּחֹדֶשׁ נָתַן לָהֶם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וּכְתִיב בּוֹ: וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים (שמות יט, ב). וְעָשָׂה שָׁם אַרְבָּעִים יוֹם, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִסִּיוָן וְשִׁשָּׁה עָשָׂר מִתַּמּוּז, הֲרֵי אַרְבָּעִים יוֹם. יָרַד בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז, רָאָה אֶת הָעֵגֶל וְשִׁבֵּר אֶת הַלּוּחוֹת, וְרִדָּה אֶת הַסְּרוּחִין שְׁמוֹנָה עָשָׂר וְתִשְׁעָה עָשָׂר. וְחָזַר וְעָלָה בְּעֶשְׂרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל ה' וְגוֹ'. וּכְתִיב: וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וְגוֹ', עָשָׂה שָׁם עֲשָׂרָה מִן תַּמּוּז וְכָל חֹדֶשׁ אָב, הֲרֵי אַרְבָּעִים יוֹם. עָלָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל כְּשֶׁאָמַר לוֹ פְּסָל לְךָ וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר וְגוֹ', וַיִּפְסֹל וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל. עָשָׂה שָׁם אֱלוּל כֻּלּוֹ וַעֲשָׂרָה מִתִּשְׁרֵי וְיָרַד בֶּעָשׂוֹר. וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִים בִּתְפִלָּה וְתַעֲנִית, וּבוֹ בַּיּוֹם נֶאֱמַר לוֹ לְמֹשֶׁה: סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ (במדבר יד, כ). וּקְבָעוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סְלִיחָה וּמְחִילָה לְדוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר (ויקרא טז, ל). וּמִיָּד צִוָּה לוֹ לְמֹשֶׁה, וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ.
פְּסָל לְךָ וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר. כָּךְ בָּרִאשׁוֹנָה, וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וְגוֹ' (שמות כה, ח). וְכָאן: וְגַם אִישׁ אַל יֵרָא. הַלּוּחוֹת רִאשׁוֹנוֹת עַל שֶׁנִּתְּנוּ בְּפֻמְבֵּי, לְפִיכָךְ שָׁלְטָה בָּהֶם עַיִן הָרַע וְנִשְׁתַּבְּרוּ. וְכָאן אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֵין לְךָ יָפֶה מִן הַצְּנִיעוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת (מיכה ו, ח).
שמות רבה מ״ז:ה׳ - הטקסט מספריא
וַיְהִי שָׁם עִם ה', וְכִי אֶפְשָׁר לוֹ לְאָדָם לִהְיוֹת אַרְבָּעִים יוֹם בְּלֹא מַאֲכָל וּבְלֹא מִשְׁתֶּה, רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן רַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַמָּשָׁל אוֹמֵר אֲזַלְתְּ לְקַרְתָּא הַלֵּךְ בְּנִימוּסֶיהָ, לְמַעְלָה שֶׁאֵין אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה עָלָה משֶׁה וְנִדְמָה לָהֶם, לְמַטָּה שֶׁיֵּשׁ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה יָרְדוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, ח): וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן נִרְאִין כְּאוֹכְלִין, רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן מִסְתַּלֵּק. דָּבָר אַחֵר, וַיְהִי שָׁם עִם ה', מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יוֹחָנָן שֶׁהָיָה עוֹלֶה מִטְבֶרְיָא לְצִפּוֹרִי, הָיָה רַבִּי חִיָּא תַּלְמִידוֹ אֶצְלוֹ, וְהָיָה רַבִּי יוֹחָנָן רוֹאֶה כֶּרֶם, אָמַר לְרַבִּי חִיָּא, אֵין אַתָּה רוֹאֶה כֶּרֶם זֶה שֶׁהָיָה שֶׁלִּי וּמָכַרְתִּי אוֹתוֹ בְּכָךְ וְכָךְ, אוֹתָהּ שָׁעָה בָּכָה רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא וְאָמַר לוֹ, לֹא הִנַּחְתָּ לְעֵת זִקְנוּתְךָ כְּלוּם, אָמַר לוֹ וְכִי קַלָּה הִיא בְּעֵינֶיךָ שֶׁמָּכַרְתִּי דָּבָר שֶׁנִּבְרָא בְּשִׁשָּׁה יָמִים, וְקָנִיתִי דָּבָר שֶׁנִּתַּן לְאַרְבָּעִים יוֹם, עוֹלָם כֻּלּוֹ וּמְלוֹאוֹ נִבְרָא בְּשִׁשָּׁה יָמִים, אֲבָל הַתּוֹרָה נִתְּנָה לְאַרְבָּעִים יוֹם. לֶחֶם לֹא אָכַל, אֲבָל מִלַּחְמָהּ שֶׁל תּוֹרָה אָכַל, וּמַיִם לֹא שָׁתָה, אֲבָל מֵימֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה שָׁתָה, וְהָיָה לָמֵד תּוֹרָה בַּיּוֹם, וּפוֹשֵׁט אוֹתָהּ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ בַּלַּיְלָה, וְלָמָּה הָיָה עוֹשֶׂה כָּךְ, אֶלָּא לְלַמֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁיְהוּ יְגֵעִים בַּתּוֹרָה בַּיּוֹם וּבַלָּיְלָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הָיָה אוֹמֵר לְתַלְמִידָיו בּוֹאוּ וְלִמְּדוּ תוֹרָה דְּשָׁחֲרִין וּדְקָרִין בַּלַּיְלָה. וְרַבִּי יוֹחָנָן הָיָה אוֹמֵר לְתַלְמִידָיו בּוֹאוּ וְלִמְדוּ תוֹרָה דְּאִימְטִין. אֶלָּא אַף עַל פִּי כֵן מוֹדֶה הָיָה רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁאֵין רִנָּה שֶׁל תּוֹרָה אֶלָּא בַּלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ב, יט): קוּמִי רֹנִי בַלַּיְלָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי לא, טו): וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה. רַבָּנִין אָמְרֵי בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה, לְכָךְ הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁיְהוּ הַמַּשְׁנִין יוֹשְׁבִין בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (יהושע א, ח): לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וגו'. דָּבָר אַחֵר, וַיְהִי שָׁם עִם ה', לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא הוּא אוֹכֵל מִלַּחְמָהּ שֶׁל תּוֹרָה וְהוּא שׁוֹתֶה מֵימֶיהָ, לְפִיכָךְ לֶחֶם לֹא אָכַל, אֶלָּא מֵאַיִן הָיָה אוֹכֵל, מִזִּיו הַשְּׁכִינָה הָיָה נִזּוֹן, וְאַל תִּתְמַהּ הַחַיּוֹת שֶׁנּוֹשְׂאוֹת אֶת הַכִּסֵּא מִזִּיו הַשְּׁכִינָה הֵן נִזּוֹנוֹת.
בראשית רבה ס״ח:י״ב - הטקסט מספריא
וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם (בראשית כח, יב), אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹת לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין, חַד בַּר נָשׁ אֲזַל לְגַבֵּי רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, אֲמַר לֵיהּ חֲמֵית בְּחֶלְמִי אָמְרִין לִי אֲזֵיל סַב פּוֹעָלַיָּא דַּאֲבוּךְ מִן קַפּוֹדְקִיָּא, אֲמַר לֵיהּ וַאֲזַל אֲבוּךְ לְקַפּוֹדְקִיָּא מִן יוֹמֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ לָא. אֲמַר לֵיהּ זִיל מְנֵי עֶשְׂרִים שְׁרָיֵי בְּכָרְסָא דְבֵיתָךְ אַתְּ מַשְׁכַּח לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ לֵית בְּהוֹן עֶשְׂרִין. אֲמַר לֵיהּ וְאִי לֵית בְּהוֹן עֶשְׂרִין מְנֵי מִן רֵאשֵׁיהוֹן לְסוֹפֵיהוֹן וּמִן סוֹפֵיהוֹן לְרֵאשֵׁיהוֹן וְאַתְּ מַשְׁכַּח, אֲזַל מְנָא וְאַשְׁכַּח כֵּן. וּמִנַּיִן יַלִּיף לָהּ רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, מִן קַפּוֹדְקִיָּא. תָּנֵי בַּר קַפָּרָא לֵית חֲלוֹם שֶׁאֵין לוֹ פִּתְרוֹן, וְהִנֵּה סֻלָּם, זֶה הַכֶּבֶשׁ. מֻצָּב אַרְצָה, זֶה מִזְבֵּחַ (שמות כ, כד): מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי, וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה, אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁרֵיחָן עוֹלֶה לַשָּׁמַיִם. וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, אֵלּוּ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים. עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ, שֶׁהֵם עוֹלִים וְיוֹרְדִים בַּכֶּבֶשׁ. (בראשית כח, יג): וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, (עמוס ט, א): רָאִיתִי אֶת ה' נִצָּב עַל הַמִּזְבֵּחַ, רַבָּנָן פָּתְרִין לֵיהּ בְּסִינַי. וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם, זֶה סִינַי. מֻצָּב אַרְצָה (שמות יט, יז): וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר. וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה (דברים ד, יא): וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמָיִם. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה סֻלָּם, זֶה סִינַי, אוֹתִיּוֹת דְּדֵין הוּא אוֹתִיּוֹת דְּדֵין. וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עַל שֵׁם (תהלים סח, יח): רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן. וְלָמַדְנוּ לַנְּבִיאִים שֶׁנִּקְרְאוּ מַלְאָכִים, דִּכְתִיב (חגי א, יג): וַיֹּאמֶר חַגַּי מַלְאַךְ ה' בְּמַלְאֲכוּת ה' לָעָם. וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, זֶה משֶׁה וְאַהֲרֹן. עֹלִים (שמות יט, ג): וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים. וְיֹרְדִים, זֶה משֶׁה (שמות יט, יד): וַיֵּרֶד משֶׁה. וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו (שמות יט, כ): וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר, רַבִּי שַׂלְמוֹנִי בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר תַּרְכּוּסָא שֶׁל שָׁלשׁ רַגְלַיִם הֶרְאָה לוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר אַתְּ הוּא רֶגֶל שְׁלִישִׁי. הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר (דברים לב, ט): כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ, מָה הַחֶבֶל הַזֶּה פָּחוּת מִשְׁלשָׁה אֵין מַפְקִיעִין אוֹתוֹ, כָּךְ הָאָבוֹת אֵין פָּחוֹת מִשְׁלשָׁה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר עוֹלָם וּשְׁלִישׁ עוֹלָם הֶרְאָה לוֹ, עֹלִים אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם וְיֹרְדִים שְׁנַיִם. וּמִנַּיִן שֶׁהַמַּלְאָךְ שְׁלִישׁוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל י, ו): וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ וּפָנָיו כְּמַרְאֵה בָּרָק וְעֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ וּזְרֹעֹתָיו וּמַרְגְּלֹתָיו כְּעֵין נְחשֶׁת קָלָל. רַבִּי חִיָּא וְרַבִּי יַנַּאי, חַד אָמַר עֹלִים וְיֹרְדִים בַּסֻּלָּם, וְחַד אָמַר עֹלִים וְיֹרְדִים בְּיַעֲקֹב. מַאן דְּאָמַר עֹלִים וְיֹרְדִים בַּסֻּלָּם, נִיחָא. וּמַאן דְּאָמַר עֹלִים וְיֹרְדִים בְּיַעֲקֹב, מַעֲלִים וּמוֹרִידִים בּוֹ אָפְזִים בּוֹ קָפְזִים בּוֹ שׂוֹנְטִים בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מט, ג): יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר, אַתְּ הוּא שֶׁאִיקוֹנִין שֶׁלְּךָ חֲקוּקָה לְמַעְלָה, עֹלִים לְמַעְלָה וְרוֹאִים אִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ, וְיֹרְדִים לְמַטָּה וּמוֹצְאִים אוֹתוֹ יָשֵׁן. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְדָן, עוֹלִים לְבַסִּילְקִי וּמוֹצְאִים אוֹתוֹ דָּן, וְיוֹצְאִים בַּפַּרְוָד וּמוֹצְאִים אוֹתוֹ יָשֵׁן. דָּבָר אַחֵר, לְמַעֲלָן, כָּל מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר זְכוּתוֹ, עוֹלֶה. חוֹבָתוֹ, יוֹרֵד. לְמַטָּן, כָּל מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר זְכוּתוֹ, יוֹרֵד. חוֹבָתוֹ, עוֹלֶה. דָּבָר אַחֵר, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ, עֹלִים אוֹתָם שֶׁלִּוּוּ אוֹתוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, יֹרְדִים, אֵלּוּ שֶׁלִּוּוּ אוֹתוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת עַל יְדֵי שֶׁגִּלּוּ מִסְטוֹרִין שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִדְחוּ מִמְּחִצָּתָן קל"ח שָׁנָה, רַבִּי תַּנְחוּמָא הֲוָה מַפִּיק לִשָּׁנָא קָלָא. אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא עַל יְדֵי שֶׁנִּתְגָּאוּ וְאָמְרוּ (בראשית יט, יג): כִּי מַשְׁחִיתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה, הֵיכָן חָזְרוּ, כָּאן, עֹלִים וְיֹרְדִים, עֹלִים וְאַחַר כָּךְ יֹרְדִים.
משנה מדות ג׳:ד׳ - הטקסט מספריא
אחד אבני הכבש. ואחד אבני המזבח. מבקעת בית כרם. וחופרין למטה מהבתולה. ומביאים משם אבנים שלמות. שלא הונף עליהן ברזל. שהברזל פוסל בנגיעה ובפגימה לכל דבר. נפגמה אחת מהן. היא פסולה. וכולן כשרות. ומלבנים אותן פעמים בשנה. אחת בפסח. ואחת בחג. וההיכל פעם אחת בפסח. רבי אומר, כל ערב שבת מלבנים אותו במפה מפני הדמים. לא היו סדין אותן בכפיס של ברזל. שמא יגע ויפסול. שהברזל נברא לקצר ימיו של אדם. והמזבח נברא להאריך ימיו של אדם. אינו בדין שיונף המקצר על המאריך:
תניא, ליקוטי אמרים כ״ה - הטקסט מספריא
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד וְגוֹ׳״, שֶׁבְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, בְּיָדוֹ שֶׁל אָדָם וּבִרְשׁוּתוֹ הוּא – לְהַעֲבִיר רוּחַ שְׁטוּת וְהַשִּׁכְחָה מִקִּרְבּוֹ, וְלִזְכּוֹר וּלְעוֹרֵר אַהֲבָתוֹ לַה׳ אֶחָד, הַמְסוּתֶּרֶת בְּוַדַּאי בִּלְבָבוֹ בְּלִי שׁוּם סָפֵק.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״וּבִלְבָבְךָ״. וְנִכְלָל בָּהּ גַּם דְּחִילוּ, דְּהַיְינוּ, שֶׁלֹּא לִיפָּרֵד בְּשׁוּם אוֹפֶן מִיִּחוּדוֹ וְאַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ, אֲפִילוּ בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ, בְּלִי שׁוּם טַעַם וְשֵׂכֶל מוּשָּׂג, אֶלָּא בְּטֶבַע אֱלֹהִי.
וְכָל שֶׁכֵּן בִּשְׁבִירַת הַתַּאֲווֹת, הַקַּלָּה מִיִּסּוּרֵי מִיתָה, שֶׁקָּרוֹב אֵלָיו הַדָּבָר יוֹתֵר לִכְבּוֹשׁ הַיֵּצֶר, הֵן בִּבְחִינַת ״סוּר מֵרָע״, אֲפִילוּ מֵעֲבֵירָה קַלָּה שֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁלֹּא לַעֲבוֹר עַל רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, מֵאַחַר שֶׁנִּפְרָד בָּהּ מִיִּחוּדוֹ וְאַחְדּוּתוֹ, כְּמוֹ בַּעֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ, בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה. וַהֲרֵי גַּם בַּעֲבוֹדָה זָרָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה אַחַר כָּךְ.
[וְאַף שֶׁ״הָאוֹמֵר אֶחֱטָא וְאָשׁוּב – אֵין מַסְפִּיקִין כוּ׳״, הַיְינוּ, שֶׁאֵין מַחֲזִיקִים יָדוֹ לִהְיוֹת לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, אֲבָל אִם דָּחַק הַשָּׁעָה וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה – אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁעוֹמֵד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה.]
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מוּכָן וּמְזוּמָּן לִמְסוֹר נַפְשׁוֹ עַל קְדוּשַּׁת ה׳, שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַעֲבוֹדָה זָרָה אֲפִילוּ לְפִי שָׁעָה וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה אַחַר כָּךְ, וְהַיְינוּ, מִפְּנֵי אוֹר ה׳ הַמְלוּבָּשׁ בְּנַפְשָׁם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁאֵינוֹ בִּבְחִינַת זְמַן וְשָׁעָה כְּלָל, אֶלָּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, וְשַׁלִּיט וּמוֹשֵׁל עָלָיו, כַּנּוֹדָע.
וְהֵן בִּבְחִינַת ״וַעֲשֵׂה טוֹב״, לְהִתְגַּבֵּר כָּאֲרִי בִּגְבוּרָה וְאוֹמֶץ הַלֵּב, נֶגֶד הַיֵּצֶר הַמַּכְבִּיד אֶת גּוּפוֹ וּמַפִּיל עָלָיו עַצְלָה, מִבְּחִינַת יְסוֹד הֶעָפָר שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית, מִלְּהַטְרִיחַ גּוּפוֹ בִּזְרִיזוּת בְּכָל מִינֵי טוֹרַח וַעֲבוֹדַת מַשָּׂא בַּעֲבוֹדַת ה׳ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ טוֹרַח וְעָמָל, כְּגוֹן: לַעֲמוֹל בַּתּוֹרָה בְּעִיּוּן וּבַפֶּה – לָא פָסִיק פּוּמֵיהּ מִגִּירְסָא, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״לְעוֹלָם יָשִׂים אָדָם עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה כְּשׁוֹר לְעוֹל וְכַחֲמוֹר לְמַשְׂאוֹי״, וְכֵן לִתְפִלָּה בְּכַוָּנָה – בְּכָל כֹּחוֹ מַמָּשׁ, וְכֵן בַּעֲבוֹדַת ה׳ שֶׁהִיא בְּדָבָר שֶׁבְּמָמוֹן, כְּמוֹ עֲבוֹדַת הַצְּדָקָה;
וְכַיּוֹצֵא בְאֵלּוּ מִמִּלְחֲמוֹת הַיֵּצֶר וְתַחְבּוּלוֹתָיו, לְקָרֵר נֶפֶשׁ הָאָדָם שֶׁלֹּא לְהַפְקִיר מָמוֹנוֹ וּבְרִיאוּת גּוּפוֹ, שֶׁלַּעֲמוֹד נֶגְדּוֹ וּלְכָבְשׁוֹ, קָרוֹב מְאֹד אֶל הָאָדָם, כְּשֶׁיָּשִׂים אֶל לִבּוֹ, שֶׁלְּנַצֵּחַ הַיֵּצֶר בְּכָל זֶה, וְיוֹתֵר מִזֶּה, וְלַעֲשׂוֹת הֶפְכּוֹ מַמָּשׁ – קַל מְאֹד מִיִּסּוּרֵי מִיתָה, ה׳ יִשְׁמְרֵנוּ, וְיִסּוּרֵי מִיתָה, ה׳ יִשְׁמְרֵנוּ, הָיָה מְקַבֵּל בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן – שֶׁלֹּא לִיפָּרֵד מִיִּחוּדוֹ וְאַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ אֲפִילוּ לְפִי שָׁעָה, לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַעֲבוֹדָה זָרָה חַס וְשָׁלוֹם.
וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְקַבֵּל בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן – כְּדֵי לְדָבְקָה בוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. דְּהַיְינוּ, כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ בַּעֲבוֹדָה זוֹ, יִתְגַּלֶּה בָּהּ פְּנִימִית רָצוֹן הָעֶלְיוֹן בִּבְחִינַת פָּנִים וְגִילּוּי רַב וְלֹא בְהֶסְתֵּר כְּלָל. וּכְשֶׁאֵין שׁוּם הֶסְתֵּר פָּנִים בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, אֲזַי – אֵין דָּבָר נִפְרָד כְּלָל וּכְלָל לִהְיוֹת יֵשׁ וְדָבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
וְלָזֹאת, תִּהְיֶינָה נַפְשׁוֹ הָאֱלֹהִית וְהַחִיּוּנִית וּלְבוּשֵׁיהֶן כּוּלָּן, מְיוּחָדוֹת בְּתַכְלִית הַיִּחוּד בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן וְאוֹר אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וְיִחוּד זֶה לְמַעְלָה – הוּא נִצְחִי לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי הוּא יִתְבָּרֵךְ וּרְצוֹנוֹ לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן. וְכֵן, גִּילּוּי רְצוֹנוֹ שֶׁבְּדִבּוּרוֹ, שֶׁהִיא הַתּוֹרָה, הוּא נִצְחִי, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם״, ״וּדְבָרָיו חָיִים וְקַיָּימִים כוּ׳״, ״וְלֹא יַחֲלִיף וְלֹא יָמִיר דָּתוֹ לְעוֹלָמִים כוּ׳״.
אֶלָּא שֶׁלְּמַטָּה, הוּא תַּחַת הַזְּמַן וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה לְבַדָּהּ שֶׁעוֹסֵק בָּהּ בַּתּוֹרָה אוֹ בְּמִצְוָה, כִּי אַחַר כָּךְ, אִם עוֹסֵק בְּדָבָר אַחֵר – נִפְרָד מֵהַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן לְמַטָּה, [וְהַיְינוּ, כְּשֶׁעוֹסֵק בִּדְבָרִים בְּטֵלִים לְגַמְרֵי, שֶׁאֵין בָּהֶם צוֹרֶךְ כְּלָל לַעֲבוֹדַת ה׳.]
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, כְּשֶׁחוֹזֵר וְשָׁב לַעֲבוֹדַת ה׳ אַחַר כָּךְ, לְתוֹרָה וְלִתְפִלָּה, וּמְבַקֵּשׁ מְחִילָה מֵה׳ עַל שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסוֹק אָז בַּתּוֹרָה וְלֹא עָסַק, ה׳ יִסְלַח לוֹ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״עָבַר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה וְשָׁב לֹא זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ״.
וְלָזֶה, תִּקְּנוּ בִּרְכַּת ״סְלַח לָנוּ״ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם – עַל עֲוֹן בִּיטּוּל תּוֹרָה, שֶׁאֵין אָדָם נִיצּוֹל מִמֶּנּוּ בְּכָל יוֹם; וּכְמוֹ הַתָּמִיד – שֶׁהָיָה מְכַפֵּר עַל מִצְוַֹת עֲשֵׂה.
וְאֵין זֶה ״אֶחֱטָא וְאָשׁוּב״, אֶלָּא אִם כֵּן, שֶׁבִּשְׁעַת הַחֵטְא מַמָּשׁ, הוּא סוֹמֵךְ עַל הַתְּשׁוּבָה וּלְכָךְ חוֹטֵא, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר:
וּבָזֶה יוּבַן, לָמָּה צִוָּה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּמִשְׁנֵה תוֹרָה, לַדּוֹר שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ, לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, לְקַבֵּל עָלָיו מַלְכוּת שָׁמַיִם בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ, וַהֲלֹא הִבְטִיחַ לָהֶם: ״פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן ה׳ וְגוֹ׳״; אֶלָּא, מִשּׁוּם שֶׁקִּיּוּם הַתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ, תָּלוּי בָּזֶה שֶׁיִּזְכּוֹר תָּמִיד עִנְיַן מְסִירַת נַפְשׁוֹ לַה׳ עַל יִחוּדוֹ, שֶׁיִּהְיֶה קָבוּעַ בְּלִבּוֹ תָּמִיד מַמָּשׁ, יוֹמָם וָלַיְלָה לֹא יָמִישׁ מִזִּכְרוֹנוֹ, כִּי, בָּזֶה יוּכַל לַעֲמוֹד נֶגֶד יִצְרוֹ לְנַצְּחוֹ תָּמִיד בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, – כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:
משנה אבות ג׳:י״א - הטקסט מספריא
רבי אלעזר המודעי אומר המחלל את הקדשים. והמבזה את המועדות. והמלבין פני חברו ברבים. והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום. והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה. אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים. אין לו חלק לעולם הבא: