ראה קראתי בשם
קראה קראתי בשם
בס"ד פ' תשא
ראה קראתי בשם1 בצלאל בן כו' למטה יהודה2, ואמלא אותו3 כו' לחשוב מחשבות4 כו', ואח"כ כתיב ואני הנה נתתי אתו את אהליאב בן אחיסמך למטה דן5, וצ"ל מ"ש ראה קראתי בשם, דהל"ל קראתי בשם בצלאל כו', ופי' במד"ר6 שכשעלה משה למרום הראה לו הקב"ה כל כלי המשכן כו' בא משה לירד סבור שהוא עושה אותו, קרא לו הקב"ה א"ל משה כו' אין לך רשות לעשות כו' אלא
נרשם בשולי היריעה:
ראה קראתי בשם זח"א דף ב' סע"א אדכרנא שמי לאתקיימ' בצלאל על קיום אשלמותיה, ופי' במק"מ שם אל שבשם בצלאל הוא המסייע לבצלאלא.
קאאמור להם והם עושים ולא א"ל למי יאמר, אמר משה למי אומר, א"ל אני מראה לך, ומה עשה הקב"ה הביא לו ספרו של אדה"ר והראה לו כל הדורות שהם עתידים לעמוד מבראשית עד תחה"מ כו' דור דור ונביאיו א"ל כאו"א התקנתיו מאותה שעה, וכן בצלאל מאותו שעה התקנתיו הוי ראה קראתי בשם בצלאל כו', ואח"כ כתי' ואני הנה נתתי אתו את אהליאב בן אחיסמך למטה דן והיינו שעיקר עשיית המשכן והכלים היו ע"י בצלאל משבט יהודה, ואהליאב משבט דן, וצ"ל מהו משני שבטים אלו דוקא. הנה ארז"ל (ברכות ל"ג ע"א) גדול מקדש שניתן בין שני7 אותיות, שנא' פעלת הוי' מקדש אד'7, והנה בענין הדעת ארז"ל שם ג"כ גדולה דעה שניתן8 בין שתי אותיות שנא' כי אל דעות הוי'9, רק שבמקדש נא' ש' הוי' תחלה ואח"כ ש' אד', ובדיעות נא' שם אל תחלה ואח"כ ש' הוי', והענין הוא דהנה ארז"ל ברכות דנ"ה ע"א א"ר יהודה א"ר יודע הי' בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ כתי' הכא (בפ' ויקהל ל"ה ל"א) וימלא אותו רוח אלקים בחכ' בתבונה10 ובדעת וכתיב התם (בבריאת שמים וארץ) ה' בחכ' יסד ארץ כונן שמים בתבונה, וכתי' בדעתו תהומות נבקעו (משלי ג' י"ט כ'), ופי' בדעתו תהומות נבקעו הוא ענין הגשמים שמחברים שמים וארץ כי הגשם מן השמים על הארץ וארז"ל אין לך טפה11 יורד מלמעלה שאין טפים עולים כנגדה, נמצא שהגשמים מחברים שמים וארץ וזהו ה' בחכ' יסד ארץ כונן שמים בתבונה והדעת מחבר שמים וארץ, וזהו בדעתו תהומות נבקעו שע"י הדעת נעשה התחברות בחי' תהומות מעלה ומטה, ולכן הד' מינים שבלולב12 שהם בחי' דעת12 באים לרצות על המים13, ובבצלאל נא' ג"כ ג' דברים אלו לכן ארז"ל שהי' יודע לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ. ולכאו' צ"ל למה הי' בצלאל צריך לידע לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ, ואיתא התירוץ בספרים14 שמפני שמעשה המשכן הי' מכוון כנגד בריאת העולם שכמו שבברה"ע נא' בראשית ברא כו' את השמים15, כמו"כ יש בחי' שמים במעשה המשכן שהוא בחי' יריעות המשכן וכמ"ש נוטה שמים כיריעה16, בבריאת העולם נא' יהי אור, קבבמשכן הי' הארון והמנורה17, בברה"ע נא' יהי רקיע ויהי מבדיל18 במשכן כתי' והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדה"ק19*, ועד"ז כל מה שיש בברה"ע הי' במשכן ג"כ לכן כדי שיוכל בצלאל לעשות המשכן הי' צריך לידע אותיות שנבראו בהם שמים וארץ.
(ב) ולהבין זה, הנה ארז"ל עוד בברכות קודם מאמר הנ"ל20 בצלאל ע"ש חכמתו נקרא בשעה שאמר הקב"ה למשה לך עשה לי משכן ארון וכלים הלך משה והיפך ואמר ארון וכלים ומשכן א"ל בצלאל אדם בונה בית ואח"כ מכניס לתוכן כלים, כלים שאני עושה להיכן אכניסן שמא כך אמר לך הקב"ה עשה משכן ארון וכלים א"ל בצל אל היית וידעת, וצ"ל מפני מה שינה משה והיפך. הנה כתי' ועשו לי מקדש21 ושכנתי בתוכם, וארז"ל בתוכו לא נא' אלא בתוכם בתוך כאו"א מישראל שגם בזמן בהמ"ק הי' עיקר השראת השכינה בתוך כאו"א, ועכשיו שאין לנו בהמ"ק מ"מ בתוך כאו"א יש גם עכשיו בחי' המשכן, ובזה יתורץ מארז"ל כ"מ שנא' לי22 אינו זז כו' ולא בעוה"ז הלא עכשיו אין לנו בהמ"ק, אלא שבכאו"א יש בחי'
*)
בע' בפ"ע נעתקו הגהות ולא נסמן מקומן בפנים וכנראה שייך לכאן:
לד"ה ראוב — פ"ש נא' ראה קראתיג — ולא הועתק כ"א הנמחקד
בשלישי יקוו המיםה, ובמשכן ועשית כיור נחשתו, ברביעי יהי מאורותז, ובמשכן ועשית מנורת זהב טהורח, בחמישי ועוף יעופףט, ובמשכן והיו הכרוביםי, בששי נברא אדםיא, ובמשכן ואתה הקרב כו' אהרן אחיך (שמות ך"חיב), בשביעי כתי' ויכולו השמיםיג, ובמשכן ותכל כל עבודת המשכןיד, בברי"ע כתי' ויברךטו, ובמשכן ויברך אותם (שמות ל"ט)טז, במד"ר פ' נשא תוך פ' י"ביז ע"פ את המשכןיח, וע' בפי' בעלי התוספת בס"פ פקודייט שכנגד הארץ ופרי הארץ הי'כ השולחן ושתי מערכות של לחה"פ, שש המערכות כנגד ששה עתים זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף עכ"ל.
קגהמקדש בעבודה כו', ולכאו' צ"ל איך הוא השראת השכינה בתוך כאו"א, הנה כתי' ואהבת את הוי' אלקיך23 בכל לבבך פי' ב' של בכל לבבך הוא ב' השימוש שבתוך כל הלב24 היינו בחלל הימני וחלל השמאלי יהי' הוי' אלקיך, וזהו ואהבת מל' אבה25 ל' רצון שיהי' הרצון שבחי' הוי' אלקיך יהי' בכל לבבך דהיינו בתוך כל הלב, דהנה יש פי' בואהבת בכל לבבך ל' הבטחה26 שהאהבה תהי' בכל לבבך, אבל כאן הפי' שהבית היא ב' השימוש דהיינו להיות בבחי' רצון שהוי' אלקיך יהי' בתוך כל הלב כו'.
והענין הוא דהנה כתי' וידעת היום27 והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקי' שענין הידיעה שהוי' הוא האלקי' הוא מצות לייחדו, שזהו מה שאנו אומרים בנוסח הקדושה ממקומו הוא כו' לעמו המייחדים שמו ערב ובקר בכי"ת28 כו' שמע ישראל כי שמע ישראל ופסוק וידעת הוא ענין אחד שהם מצות לייחדו29, וכמו שלבוא לידי ואהבת בכל לבבך שהיא מדה שבלב א"א כ"א ע"י31 התבוננות30 בפסוק קדשמע כו' כמ"ש במ"א, כן א"א לבוא לבחי' והשבות אל לבבך כו' כ"א ע"י בחי' וידעת32 בבחי' דעת והכרה כי הוי' הוא האלקי'. והענין הוא דהנה כתי' מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש33, פי' תחת השמש כי שמש ומגן הוי' אלקים34 שכמו שאור השמש א"א לקבל כ"א ע"י המגן ונרתק רק לע"ל ארז"ל הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה35 מפני כי לע"ל יזדכך העולם ויוכל לקבל אור השמש בלא המגן אבל עכשיו אין יכולים לקבל אור השמש בלא הנרתק כ"א ע"י הנרתק דוקא, וזהו מ"ש לשמש שם אהל בהם36, ועד"ז יובן למעלה בענין שם הוי' ושם אלקים שהוי' ואלקים הוא כמשל שמש ומגן שפי' ש' הוי' ל' התהוות37 ששרש ההתהוות הוא משם הוי' וכמ"ש יהללו את שם הוי' כי הוא צוה ונבראו38, ולכאו' הלא כתי' בראשית ברא אלקים39 ובכל ע"מ לא נז' כ"א שם אלקים של"ב פעמים אלקים נא' בע"מ40 ולא נזכר כלל שם הוי' כ"א אח"כ באדם ובבע"ח נא' וייצר ה' אלקים41, אבל בכל ע"מ לא נז' שם הוי' וגם במאמר נעשה אדם42 לא נז' שם הוי' כ"א שם אלקים, והיינו הגם כי שרש ההתהוות הוא משם הוי', אבל כדי שיתהוה העולם ליש ודבר נפרד זהו ע"י שם אלקים דוקא כי ש' אלקים הוא מדת הצמצום43 המעלים ומצמצם כדי שיוכל להיות נבראים בע"ג, אבל אם הי' ההתהוות מש' הוי' לבד הי' העולם בטל במציאות ע"ד עולמות עליונים כו'.
(ג) והענין הוא, דהנה שם אלקים הוא בחי' אותיות44 וכמו שאנו רואים שהאותיות מסתירים על השכל45 כמו תושב"כ שאין מושג46 פנימיות ועמקות רזין דאורייתא המלובש בהאותיות מפני שהאותיות מסתירים על הפנימיות המלובש בהאותיות, ואפי' גם במשנה בחי' תושבע"פ הנה אין מבינים ביאור עומק המכוון קהוטעם הדבר בהמשנה כ"א ע"י ריבוי יגיעה והיינו ג"כ מפני שהאותיות מסתירים, כמו"כ יובן למעלה שש' אלקים הוא בחי' האותיות שזהו מ"ש גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו47, עיר אלקינו הוא בחי' צירופי אותיות הדבור שתי אבנים בונות שתי בתים שלשה אבנים כו' כמ"ש בס"י48, ומפני שהאותיות מסתירים לכן יכול להיות יש ודבר נפרד, אבל אם הי' ההתהוות רק מש' הוי'49 לא היו מתהוים הנבראים בבחי' יש ודבר נפרד כי ש' הוי' הוא בחי' הי' הוה ויהי'49, ולכן הגם כי עיקר הבריאה הוא מש' הוי' שש' הוי' הוא מקור כל ההתהוות אעפ"כ נא' כי הוא צוה ונבראו ממילא כו', אבל בש' אלקי' נא' בראשית ברא אלקים שברא הוא לנוכח בחי' כח הפועל בנפעל50 כי להיות הבריאה ליש ודבר זהו ע"י ש' אלקים דוקא כנ"ל, ומצות לייחדו היינו לייחד ב' השמות ה' ואלקי', וזהו וידעת כו' כי הוי' הוא האלקים כולא חד51 כי מה שנראה העולם ליש ודבר נפרד זהו לעינינו מצד בחי' ש' אלקים המסתיר כנ"ל, אבל באמת מצד בחי' ש' הוי' כולא קמי' כלא חשיב52 והי' והוה ויהי' כא', וזהו מ"ש אני ראשון ואני אחרון53 ומבלעדי אין אלקים (אני ראשון לפני ההשתלשלו' ואני אחרון לאחר כל ההשתל' ומבלעדי באמצעיתא54 אין אלקי' שאינו מסתיר רק לעינינו כו'), וזהו מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש פי' תחת השמש הוא בחי' שם אלקים, דהנה אף אם יודע בש' אלקים דהיינו ענין הבריאה בראשית ברא אלקים מה יתרון בעמלו שזהו כמו פרעה שאמר לא ידעתי את הוי'55, אבל מש' אלקי' ידע שהרי יוסף אמר לו אלקים יענה את שלום פרעה56, ומשה הודיע לו גם בחי' ש' הוי' בחי' הי' הוה ויהי' וע"ז אמר לא ידעתי כו', ועיקר מצות היחוד שנצטוינו ליחדו הוא יחוד ב' השמות כי הוי' הוא האלקים כולא חד בלא פרודא, וז"ע יציאת מצרים57 לצאת מהמצרים וגבולים דש' אלקים ולידע שהוי' הוא האלקים כו', וזה הי' כללות ענין המשכן58 היינו המשכת גילוי ש' הוי' בשם אלקים, הגם כי בברה"ע הי' ג"כ ע"י קוש' הוי' בש' אלקים, אך הנה ש' אלקים מסתיר על שם הוי' שלכן נתהוה הבריאה שיהי' נראה לעינינו ליש ודבר נפרד, אבל ענין המשכן היינו שיהי' גילוי ש' הוי' בשם אלקי' וש' אלקי' לא יסתיר59 גם לעינינו, וזהו שלש פעמים בשנה יראה כו' פני האדון הוי' (כי תשא ל"ד ך"ג), וארז"ל כדרך שבא לראות60 כך בא ליראות, מה לראות בשתי עיניו כו', וכתי' ושאבתם מים בששון61, וארז"ל שמשם שואבים רוה"ק62. ויובן זה ע"פ מה שפי' רש"י בחומש ע"פ ואמלא אותו רוח כו' (תשא ל"א ג') דעת63, רוח הקדש, וממילא מובן שכאשר בצלאל לצורך עשיית המשכן הי' צריך שיהי' לו רוח הקדש, כ"ש שכאשר נגמר מלאכתו כו' וכבוד ה' מלא את המשכן64, וכן בבהמ"ק שפי' יראה שנז"ל הוא כדרך שבא לראות כו' מה לראות בשתי עיניו כו' שנת' לקמן65 שזהו ב' השגחות דיחו"ע ויחו"ת, שהם ד"ע וד"ת, הרי האיר בחי' ד"ע בד"ת שזהו עוד מבחי' היותר גבוה מד"ע כמשנ"ת שם, מובן שע"י מצות ראי', וכן ע"י שאיבת מים חכ' בששון בינה כמ"ש בלק"ת בד"ה ושאבתם מים בששון השני פ"ב66, שאבו רוח הקדש כו', וזהו יודע הי' בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ. הנה האלשיך פי' שבצלאל המשיך67 בחי' ומדריגת בריאת העולמות בהמשכן, לכן הי' צריך לידע האותיות שנבראו בהם שמים וארץ, אבל הה"מ נ"ע פי' בהיפך68 דבאמת מצינו שהמשכן גבוה יותר מבחי' ברה"ע כמשארז"ל (כתובות דף ה' ע"א) גדולים מעשה צדיקים ממעשה69 שמים וארץ דאלו במעשה שמו"א כתי' אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים70 ובמעשה צדיקים71 כתי' מקדש אד' כוננו ידיך72 פי' ב' ידות, והגם כי במעשה שמו"א כתי' ג"כ ידי וימיני אך הנה ידי יד שמאל יסדה ארץ בפ"ע וימיני טפחה שמים בפ"ע, וכמארז"ל נטה ימינו וברא שמים74 נטה שמאלו וברא ארץ, אבל במקדש כתי' כוננו ידיך ב' ידות ביחד בחד מעשה73 כו', והיינו כי המשכן הוא בחי' המשכת ש' הוי' שיהי' גילוי ש' הוי' בש' אלקים, משא"כ בחי' קזבריאת העולם שהי' ע"י ש' הוי' וש' אלקים, אבל ש' אלקים מסתיר על אור הוי' עד שנתהוה העולם שנראה ליש ודבר נפרד, וזהו שהי' בצלאל צריך לידע לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ כי ע"י המשכן נמשך ש' הוי' בגילוי בבחי' שם אלקי' שהוא בחי' בריאת העולם לכן הי' צריך לידע לצרף האותיות שנבראו בהם שמים וארץ דהיינו האותיות דש' אלקים75, וזהו שנא' בבצלאל ולחשוב מחשבות כו' שהמשכת ש' הוי' הוא ע"י לחשוב מחשבות.
(ד) (ואפ"ל דהנה נת' לעיל76 ששם אלקים הוא בחי' אותיות הדבור בחי' עיר אלקינו כו', וש' הוי' הוא ג"כ בחי' אותיות שהרי כתי' אני הוי' הוא שמי77 רק שהוא ע"ד אותיות המחשבה78, שבלבושי האדם הם אותיות היותר נעלים79, לכן כדי שיוכל להמשיך מבחי' ש' הוי' זהו ע"י לחשוב מחשבות, ועוי"ל שבנפש שמים הוא בחי' שכל ומחשבה שהם מקיפים לגבי מדות ודבור, שהמח' מקפת הדבור והמחשבה אם81 היות שהיא לבוש להנפש עכ"ז היא לבוש הפנימי80 ומתאחדת עם השכל כהדין קמצא82 דלבושא מיני' ובי' שהרי הדבור אם ירצה האדם לא ידבר אבל בלא לבוש המח' א"א שבע"כ יהרהר כו' כמ"ש מזה בביאור שובה ישראל הא'83 בפי' הוי' הוא האלקי' בביאור פי' הראשון, ולכן ע"י שהי' בצלאל יודע לחשוב מחשבות שז"ע התדבקות בש' הוי' בחי' סוכ"ע84 הי' יכול לעשות המשכן שענינו הוא בחי' המשכת ש' הוי' סוכ"ע בש' אלקי' וש' אד'86 בחי'87 ממכ"ע85 ושלא יסתיר בחי' ההסתר דש' אלקים וש' אד' כו'). וזהו בצלאל למטה יהודה ואהליאב למטה דן שמשני שבטים אלו88 דוקא הי' עשיות המשכן והיינו מפני כי דן הוא בחי' ש' אד'89 קחכי אד' הוא א'91 דין90 ויהודה הוא בחי' ש' הוי'92 כי כל הד' אותיות דש' הוי' נמצאים ביהודה* והיינו שע"י בצלאל ואהליאב93 נמשך בחי' ש' הוי' בש' אד' וש' אד' וש' אלקים הכל בחי' אחת94. וזהו דכתיב בפ' ויקהל ראו קרא הוי'95 בשם בצלאל, פי' שבצלאל קרא והמשיך בחי' ש' הוי' בשם דהיינו ש' אד'. והנה זה הי' ע"י בהמ"ק ומשכן כו', ועכשיו אנו ממשיכים זה ע"י הדעת הוא בחי' וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים כולא חד בלא פרודא כלל, שמה שנראה העולם ליש ודבר נפרד זהו לעינינו אבל באמת כולא קמי' כלא חשיב ממש לגבי ש' הוי' בחי' הי' הוה ויהי' כא' שהוא בחי' ביטול הזמן בעבר הוה ועתיד, וכן הוא ביטול המקום כי שניהם מחודשים מאין ליש96 כו', ועי"ז ממשיכים גילוי ש' הוי' בשם אלקים כו'.
*)
המשך להגהות (ראה לעיל ספ"א והערה ב) ולא נרשם מקומו בפנים ואולי שייך כאן:
ואולי י"ל שאות ד' שבתיבת יהודה זהו מש' אד' להורות על בחי' שילוב ש' אד' בהוי'כא, וכמ"ש בלק"ת בביאור שובה ישראל הא' שזהו כלל בפע"ח שאות הראשון גוברכב, וביהודה ג' אותיות קודם הד', וזהו ע"י בצלאל המשכת ש' הוי' בש' אד', וש' אד' לא יסתיר כו', ומ"מ הי' צ"ל אתו אהליאב משבט דן כי כאן המכוון שיהי' יראה את פני האדון הוי'כג כמארז"ל לראות בשתי עיניוכד בחי' יחוד ב' השגחות, ולכן הי' צריכים גם אהליאב משבט דן שזהו ד"ת, והוא אתו היינו את בצלאל היינו שילוב ש' אד' בהוי', ולא ש' הוי' בש' אד' שאז ש' אד' גובר שמזה נמשך ההסתר כ"א שילוב ש' אד' בהוי' שיומשך הגילוי במשכן ומקדש כו' וע' לקמןכה המובא מלק"ת מביאור כי תשמע בקול, ובלק"ת בד"ה ביאור שובה הנ"ל.
אך א"א לומר כן שהרי יהודה וש' אד' שניהםכו במל'כז, רק י"ל שיהודה הוא ע"ד בחי' ש' אלקי' כמו שנת' בפי' הראשון דהוי' הוא האלקי' שהצמצום הוא בכדי שיוכל להיות ההתהוות, בד"ה שובה ישראל הראשוןכח, ולכאורה זהו כמו בבריאת העולם שזהו ג"כ ע"י ש' הוי' וש' אלקים, אך המעיין בת"א ד"ה וידבר אלקי' ואראכט זהו בחי' יחוד הוי' ואלקים, וש' אד' הוא כמו סתם ש' אלקים.
וע' בסידור בד"ה אד' שפתי תפתחל ש' אד' א' דין כמדומני שא' ממתיק הדין דאד' ולפ"ז הי' מתאחד עם משנת"ל שיהודה זהו כמו שילוב ש' אד' בש' הוי'.
קטוזהו גדול מקדש שניתן בין ב' אותיות97 להיות כי ע"י בחי' המקדש ממשיכים מבחי' ש' הוי' בשם אד', פי' שגם בבחי' ש' אד' הוא בחי' ד"ת יהי' ג"כ גילוי ש' הוי' איך שקמי' כלא חשיב, כי הנה כתי' כי אל דעות98 הוי'99 שיש ב' דעות הא' הוא בחי' ד"ע איך שקמי' כלא חשיב ולא יש שום מציאות כלל זולתו ית' ולמעלה הוא היש האמיתי ולמטה הוא אין, אבל בחי' ד"ת הוא שהבריאה הוא יש מאין פי' שנתהוה למטה בחי' יש ודבר מאין פי' שאינו נראה ונגלה כו'100, ובשם זה של אל כולל ב' הדיעות יחו"ע ויחו"ת היינו ד"ע וד"ת, להיותו בחי' תיקון הראשון מי"ג ת"ד101 ולכן כולל ב' הדיעות102 כמ"ש היוצר יחד לבם103 המבין אל כל מעשיהם, ולכן מבחי' שם אל זה יכול להיות שגם בבחי' ד"ת יחו"ת ביטול היש לאין יומשך בחי' גילוי ש' הוי' שהוא הי' הוה ויהי' כאחד בחי' יחו"ע איך שקמי' כלא חשיב כי המגביהי לשבת המשפילי לראות104 בשמים ובארץ בשוה. וע"ד דוגמא מה שמצינו בזהר באד"ר דקל"ב א' בענין תלת עלמין דנפקי106 מתקונא קדמאה כו' שהתלת קיעלמין הם ג' עולמות בי"ע107 והם נמשכים מהתיקון הראשון די"ג ת"ד105 שהוא בחי' מי אל כמוך107, ולכאו' יפלא109 איך יהי' דילוג המדרגה כ"כ110 מבחי' י"ג ת"ד דא"א מקור כל111 האצי' שיומשך מזה ג' עולמות בי"ע, אך הענין הוא דהיא הנותנת שכדי112 שיבא האור עד למטה כ"כ בעולמות בי"ע צריך שיבא ממקום הנעלה ביותר113 כי לעוצם הרוממות יוכל להשפיל א"ע למטה יותר כו', ולכן כדי114 שיהי' התהוות ג'115 עולמות בי"ע הוא116 דוקא ע"י ההמשכה מתיקון הראשון די"ג ת"ד108 כו'. ועד"ז יובן כאן117 שלהיות ההמשכה במשכן ובמקדש בחי' ש' הוי' בחי' ד"ע בגילוי בש' אד' בחי' ד"ת, להיות הגילוי ע"י המשכן ומקדש שיגיע לכ"א בחי' הארת ש' הוי' להיות יראה כל זכורך118 כדרך שבא לראות כך בא ליראות, מה לראות בשתי עיניו של מקום כו' שפי' בלק"ת פ' ראה119 בביאור הדברים בד"ה כי תשמע בקול ובהג"ה שם שזהו ב' השגחות דיחו"ע ויחו"ת, ונת' שם בהג"ה שכדי להיות יחוד ב' השגחות שיהי' ביחו"ת כמו ביחו"ע זהו תכלית ועיקר מכוון הבריאה, וזהו עדיף מבחי' השגחה דיחו"ע עצמה והיינו שזהו ע"י המקדש מה לראות בשתי עיניו כו', ועוד פי' שם שכדי להיות ביחו"ת הגילוי כמו ביחו"ע זהו ע"י המשכה מלמעלה מב' הבחי' דיחו"ע ויחו"ת, וי"ל שזהו שם אל הכולל ב' הבחי' יחד, וע"ד קורא אני עליהם120 יעמדו יחדיו, וע' במק"מ בפי' הזח"א דף ב' סע"א ששם אל שבבצלאל הוא המסייע לבצלאל, ולכן בצלאל שיש ש' אל בשמו121 קרא והמשיך ש' הוי' יחו"ע בשם היינו ש' אלקים ושם אד' היכל גימ' אד'122 כו', והכח ע"ז הי' מפני שיש שם אל בשמו, ועכשיו ממשיכים זה ע"י הדעת, וזהו כוונת אמרם ז"ל גדולה דיעה שניתנה123 בין שתי אותיות אל דעות הוי', שע"י הדעת כי הוי' הוא האלקי' כולא חד עי"ז ממשיכים ש' הוי' כמו במקדש שקראו את השם ככתבו124 מפני שהאיר שם ש' הוי', וכן הוא עכשיו ע"י הדעת, ולכן במקדש שם הא' ש' הוי' והשני ש' אד' לרמז על קיאההמשכה מש' הוי' לשם אד' וש' אד' לא יסתיר כ"א שגם לעינינו יושג בחי' ד"ע, ובדיעה שם הא' הוא שם אל והשני ש' הוי' לרמז שכדי שיומשך ד"ע בד"ת ש' הוי' בש' אד' בגילוי זהו ע"י שם אל שכולל ב' הדיעות וי"ל שז"ע בצלאל בצל אל כמ"ש בזח"ב פ' תרומה דקנ"ב סע"א בצל אל ההוא דאקרי אל עליון, ועמ"ש בענין אל עליון גומל חסדים טובים בביאור ע"פ אלה מסעי השני שבלק"ת פ"ג125 דהיינו שהיסוד מושך השפע מהבינה ומבחי' כתר, ולכן בצלאל בחי' יסוד126 קרא ה' בשם ש' אד'. ובזה יובן מאמר המד"ר הנ"ל שהראה הקב"ה למשה בספרו של אדה"ר, שפי' ספרו של אדה"ר127 הוא ע"ד שנת' במ"א* בפי' קורא הדורות מראש128 היינו מבחי' א"ק אור כללי129 בחי' מחשבה הקדומה130 כו', ואפ"ל שז"ע מה שא"ל משה בצל אל היית שי"ל שזהו בחי' מח' הקדומה, שהו"ע בחי' צל בחי' מקיף כו' היית וידעת, ועכשיו זהו ע"י מצות ליחדו שזהו ע"י הדעת והכרה שהוי' הוא האלקים בשמים ממעל סוכ"ע וארץ מתחת בחי' ממכ"ע, עי"ז והשבות אל לבבך כמו ואהבת בכל לבבך ע"י שמע ישראל כו'.
*)
בצד הימיני של העמוד נרשם:
כ"פ בס' שמות ח"ג דקל"ב ע"א בד"ה ראה קראתילא.
הערות
עמוד ק
- 1. ראה קראתי בשם : מאמר זה הוא מאמר ד"ה ראו קרא ה' בשם בצלאל שנדפס בסה"מ תרל"ה ח"א ע' קכט ואילך [כנרשם בגוכתי"ק בריש העמוד כאן: לד"ה ראו בס' רל"ה דקי"ז]. בשינוי ההתחלה ובהוספות ושינויים. בסה"מ תרל"ה שם מציין (על מאמר זה והמשכו שבפ' פקודי — נדפס גם לקמן והפתיחא היא וידעת היום) לד"ה ראו קרא וביאורו שנדפס בסה"מ תקס"ד ע' סה ואילך (וראה הנסמן במ"מ לשם בסה"מ תקס"ד). לב' מאמרים אלו ראה גם מאמרי אדמו"ר הצ"צ הנחות תרי"ד ע' ו ואילך. סה"מ תרנ"א ע' קכד ואילך. למאמר זה ראה גם מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' שעא. ובהוספות וכו' נדפס בסה"מ תרס"ה ע' קעו ואילך. לקמן במאמר ד"ה וידעת היום (שהוא כנראה המשך למאמר זה) בתחילתו מציין למאמר זה. בבוך תרמ"א 2086 — כת"י מעתיק — הכותרת: פ' תשא. הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ממאמר זה נדפסה לקמן בחלק הנחותיו, חלק מהמאמר הפתיחא וההוספות נרשם בגוכתי"ק והשאר נרשם בכת"י מעתיק עם איזה תיקונים בגוכתי"ק.
- 2. ראה קראתי בשם . . למטה יהודה : תשא לא, ב.
- 3. ואמלא אותו : שם לא, ג (צויין לקמן פ"ג בפנים).
- 4. לחשוב מחשבות : תשא שם, ד.
- 5. ואני הנה . . למטה דן : תשא לא, ו.
- 6. ופי' במד"ר : ראה שמו"ר מ, ב.
- א. ראה גם לקמן קרוב לסיום המאמר. סה"מ תרל"ה ח"א ע' קמה. אוה"ת ויקהל ס"ע ב'קפג.
עמוד קא
- 7. שני : בסה"מ תרל"ה כאן בשתי. בסה"מ תרס"ה כאן כבפנים.
- 7. פעלת הוי' מקדש אד' : בשלח טו, יז.
- 8. שניתן : וכ"ה בסה"מ תרל"ה ותרס"ה כאן. בברכות שם: שנתנה — וכן הוא לקמן (ובהנ"ל) על יד הערה 123.
- 9. כי אל דעות הוי' : שמו"א ב, ג.
- 10. בתבונה : כ"ה בהכתוב ובסה"מ תרל"ה כאן. בגמ' שם ובסה"מ תרס"ה כאן: ובתבונה. ראה גם הגהת הגרי"ב עה"ג שם.
- 11. אין לך טפה : ראה תענית כה, ב [לפי גי' הרוקח סשע"ז]. זהר רע"מ פינחס רמז, ב. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' רכב. וש"נ. תו"ח יתרו ח"ב רעו, ב הערה 44.
- 12. הד' מינים שבלולב : סוכה לא, א. מנחות כז, א.
- 12. הד' מינים שבלולב . . דעת : ראה לקו"ת ברכה צו, א. סידור שער הלולב רסג, ג ואילך [נדפס גם במאמרי אדה"ז תקס"ח ח"א ע' תמב]. מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' רפב. ח"ב ע' תקנג. סה"מ תר"ם ח"ב ע' תקעח ובהנסמן במ"מ להנ"ל.
- 13. הד' מינים . . לרצות על המים : ראה תענית ב, ב.
- 14. ואיתא התירוץ בספרים : ראה לקמן פ"ג שמציין לאלשיך ולהה"מ נ"ע (או"ת). וש"נ.
- 15. בראשית ברא . . השמים : בראשית א, א.
- 16. יריעות המשכן . . נוטה שמים כיריעה : תרומה כו, ז. תהלים קד, ב. ראה גם לקו"ת נשא כד, ג.
עמוד קב
- 17. בבריאת . . יהי אור . . והמנורה : בראשית א, ג. כ"ז הוא הוספת כ"ק אדמו"ר מהר"ש. בבמד"ר המצויין בפנים בשולי הגליון כאן כ"ז ליתא.
- 18. יהי רקיע ויהי מבדיל : בראשית א, ו [בדילוג].
- 19. והבדילה הפרוכת . . קדה"ק : תרומה כו, לג.
- 20. בברכות קודם מאמר הנ"ל : בנוגע לבצלאל שהובא בפרק שלפנ"ז — בשינויים.
- 21. ועשו לי מקדש : תרומה כה, ח. ראה אלשיך שם. לקו"ש בא כרך כו ע' 83 הערה 49. שם תרומה ע' 173 הערה 45. טור ברקת הל' יו"ט סתק"כ (סג, א). טור יהלום יו"ד סשס"ג, ס"ז (ב, ג). מאמרי אדמו"ר הצ"צ תרי"ד ע' ו בשם הה"מ.
- 22. כ"מ שנא' לי : ראה ויק"ר פ"ב, ב. מדרש שמואל פי"ט. ספרי בהעלותך יא, טז. לקו"ת במדבר ט, ג.
- ב. לד"ה ראו: הוראה להמעתיק, שהגהות אלו יעתיקם (עם שאר ההגהות וכו'), כשמעתיק המאמר ראו קרא תרל"ה (ראה לעיל הערה 1).
- ג. פ"ש נא' ראה קראתי: פעם שני' נאמר (המאמר ראו הנ"ל) בהתחלה ראה קראתי, היינו דרוש הזה.
- ד. ולא הועתק כ"א הנמחק: היינו שהמעתיק לא העתיק הגהות אלו, פרט להגה אחת שכן העתיקה שאותה מחק (העביר עלי' קו) כ"ק אדמו"ר מהר"ש כאן. בבוך 2086 כת"י הר"ש סופר באו הגהות אלו בסוף המאמר על עמוד בפ"ע מבלי הכותרת.
- ה. יקוו המים: בראשית א, ט.
- ו. ועשית כיור נחשת: תשא ל, יח.
- ז. יהי מאורות: בראשית א, יד.
- ח. ועשית מנורת זהב טהור: תרומה כה, לא. ראה גם אוה"ת במדבר בהוספות ע' א'תפו ואילך (פ"י).
- ט. ועוף יעופף: בראשית א, כ.
- י. והיו הכרובים: תרומה כה, כ.
- יא. בששי נברא אדם: בראשית א, כו-כז.
- יב. ואתה הקרב . . שמות ך"ח: פסוק א.
- יג. ויכולו השמים: בראשית ב, א.
- יד. ותכל כל עבודת המשכן: פקודי לט, לב [ושם וכן במדרש המצויין בסמוך בפנים: משכן].
- טו. ויברך: במדרש המצויין בסמוך בפנים: ויברך אלקים — בראשית ב, ג.
- טז. ויברך אותם (שמות ל"ט): פסוק מג.
- יז. במד"ר פ' נשא תוך פ' י"ב: סימן יג. ראה גם תנחומא פקודי ב. מדרש תהלים וילקוט המכירי לתהלים פכ"ו. רבעה"ת הנסמן בסמוך בפנים.
- יח. ע"פ את המשכן: נשא ז, א.
- יט. בס"פ פקודי: לח, כה.
- כ. הי': ברבעה"ת שם ליתא.
עמוד קג
- 23. ואהבת את הוי' אלקיך : ואתחנן ו, ה.
- 24. בכל לבבך . . שבתוך כל הלב : ראה גם לקו"ת שמע"צ פח, ג. סה"מ תר"ם ח"א ע' קפד. וש"נ.
- 25. ואהבת מל' אבה : ראה ס' שרש ישע שרש אבה הובא בס' החקירה להצ"צ מערכת אהב [צב, רע"א — ובמהדורת אותיות מרובעות (תשס"ג) צד, א]. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' רסד. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א קצט, ב. וש"נ.
- 26. בואהבת . . ל' הבטחה : ראה תו"א תשא פו, ג. סה"מ תרכ"ז ע' עד-עה. תרכ"ט ע' שכב. תרל"ב ח"א ע' צה וע' קלט. לקו"ש ר"ח סיון כרך לג ע' 216 בהערה.
- 27. וידעת היום : ואתחנן ד, לט. ראה גם סה"מ תרס"ה כאן ס"ע קעז ואילך. לקמן פ"ג הערה 51.
- 28. ממקומו הוא . . בכי"ת : נוסח קדושת כתר.
- 29. שמע ישראל . . מצות לייחדו : ואתחנן ו, ד. ראה רמב"ם הל' יסוה"ת פ"א, ה"ז. סהמ"צ להרמב"ם מ"ע ב. ולהצ"צ נט, ב ואילך. אוה"ת בראשית כרך ז ע' 2328 ואילך.
- 31. שהיא מדה . . ע"י התבוננות : ראה סהמ"צ להרמב"ם מ"ע ג. ולהצ"צ ע' קצט. לעיל מאמר ד"ה הקבצו ושמעו בנ"י פ"ב. וש"נ.
- 30. שלבוא לידי ואהבת . . ע"י התבוננות : ראה גם תו"א תשא שם ואילך. לקו"ת ואתחנן יא, ב ואילך ובהנסמן במ"מ לשם. סהמ"צ שבהערה הבאה.
עמוד קד
- 32. והשבות אל לבבך . . וידעת : ראה לקו"ת ואתחנן ד, ד.
- 33. מה יתרון לאדם . . השמש : קהלת א, ג.
- 34. כי שמש ומגן הוי' אלקים : תהלים פד, יב. ראה שהיחוה"א רפ"ד. תו"א ויצא כא, ד. תו"ח ח"ש קכח, סע"ב ואילך. ויצא קסז, ג ואילך. אוה"ת (יהל אור) תהלים ס"ע ש ואילך.
- 35. לע"ל . . מוציא חמה מנרתיקה : ראה נדרים ח, ב. ראה גם שער היחוה"א רפ"ד. תו"ח בראשית לה, א ובהערה 12. שמות ח"א לט, ב. וש"נ. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' שי.
- 36. לשמש שם אהל בהם : תהלים יט, ה. ראה גם אוה"ת (יהל אור) שם.
- 37. ש' הוי' ל' התהוות : ראה זהר רע"מ פינחס רנז, סע"ב. פרדס שער עשר ולא תשע ש"א, פ"ט. שער עצמות וכלים שער ד, ספ"י. סה"מ תר"ם ח"א ע' קצח. וש"נ.
- 38. יהללו . . צוה ונבראו : תהלים קמח, ה. ראה גם לקמן פ"ג. לעיל מאמר ד"ה ועבדתם את ה"א פ"ב (פיסקא והנה כדי). וש"נ. סה"מ תרס"ה כאן ס"ע קעח ואילך.
- 39. בראשית ברא אלקים : ראה גם לעיל שם רפ"ב. וש"נ.
- 40. של"ב פעמים אלקים נא' בע"מ : נמנו בפרטיות בתקז"ח קיב, ג. ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תרכה. וש"נ. שעה"י קלב, א ובהערה 3.
- 41. וייצר ה' אלקים : בראשית ב, ז. יט.
- 42. נעשה אדם : בראשית א, כו.
- 43. ש' אלקים . . הצמצום : ראה שער היחוה"א רפ"ו. תו"ח שמות ח"א לד, ד. וש"נ.
- 44. אלקים הוא בחי' אותיות : ראה תו"א יתרו סט, ד.
- 45. שהאותיות מסתירים על השכל : ראה לקו"ת צו טז, ד. אחרי כח, ד. במדבר ט, ב.
- 46. תושב"כ שאין מושג : ראה זהר בהעלותך קנב, א.
עמוד קה
- 47. גדול הוי' . . בעיר אלקינו : תהלים מח, ב. ראה גם לעיל מאמר ד"ה הוא אהרן ומשה פיסקא והענין הוא.
- 48. שתי אבנים . . כמ"ש בס"י : ראה שם פ"ד, מי"ב.
- 49. שהאותיות מסתירים . . מש' הוי' : ראה סה"מ תרס"ה כאן ס"ע קעט ואילך.
- 49. הוי' . . הי' הוה ויהי' : ראה שער היחוד והאמונה פ"ז. תו"ח מקץ ריט, ד הערה 62.
- 50. כח הפועל בנפעל : בלקו"ת שלח מז, א: בספרים. ראה הנסמן במ"מ לשם. ספר הישר (לר"ת) סוף ש"ג.
- 51. הוי' הוא האלקים כולא חד : ראה זהר בהקדמה יב, א. וארא כו, ב. תרומה קסא, א ואילך. רע"מ ואתחנן רסד, א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' קעה ובהנסמן בריש המאמר שם. תו"ח וארא ח"א ס, א. וש"נ. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' תה ואילך. וש"נ. סה"מ תרס"ה כאן ס"ע קפ ואילך.
- 52. כולא קמי' כלא חשיב : ראה זהר בהקדמה יא, ב. ראשית חכמה שער היראה ש"א, פ"ז [ז, רע"א]. מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' שמא. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תרנג.
- 53. אני ראשון ואני אחרון : ישעי' מד, ו. ראה תו"א מקץ לח, רע"ד.
- 54. ומבלעדי באמצעיתא : ראה ת"ז ת"ע קכ, סע"א. שע"ת קמו, א ובהנסמן במ"מ לשם. תו"ח תצוה ח"ב שלא, ג.
- 55. לא ידעתי את הוי' : שמות ה, ב. ראה לקו"ת אמור לה, ג. ראה גם לקמן מאמר ד"ה והנה תורה היא בחי' קו האמצעי פ"ז ד"ה דהנה פרעה.
- 56. אלקים . . שלום פרעה : מקץ מא, טז.
- 57. וז"ע יציאת מצרים : ראה לקו"ת שם. סהמ"צ להצ"צ כג, ב ואילך.
- 58. וזה . . ענין המשכן : ראה לקו"ת נשא כא, ב ואילך. אוה"ת בשלח ע' תקסד. ויקהל ריש ע' ב'ריא. במדבר ע' כה. עקב ע' תקיט.
עמוד קו
- 59. וש' אלקי' לא יסתיר : ראה סה"מ תרס"ה כאן ס"ע קפד ואילך.
- 60. כדרך שבא לראות : חגיגה ב, א. ראה תוד"ה יראה. סה"מ תרס"ה כאן ע' קפה.
- 61. ושאבתם מים בששון : ישעי' יב, ג.
- 62. שמשם שואבים רוה"ק : ירושלמי סוכה פ"ה, ה"א. ב"ר פ"ע, ח.
- 63. דעת : כ"ה גם בסה"מ תרל"ה ותרס"ה כאן. בהכתוב: ובדעת.
- 64. וכבוד ה' מלא את המשכן : פקודי מ, לד-לה.
- 65. שנת' לקמן : פ"ד פיסקא וזהו.
- 66. בלק"ת . . פ"ב : סוכות פ, סע"ב.
- 67. האלשיך פי' שבצלאל המשיך : ויקהל לה, י (ד"ה ואחר אומרו). לו, ח.
- 68. הה"מ נ"ע פי' בהיפך : ראה אור תורה ר"פ תצוה [הובא באוה"ת תשא כרך ח' ע' ג'קג]. בראשית ד"ה איתא במדרש [ד, ב במהדורת קה"ת]. לקו"א סקכ"ו.
- 69. ממעשה : כ"ה גם בסה"מ תרל"ה ותרס"ה כאן. בכתובות שם: יותר ממעשה.
- 70. אף ידי . . שמים : ישעי' מח, יג.
- 71. ובמעשה צדיקים : כ"ה גם בסה"מ תרל"ה ותרס"ה כאן. בכתובות שם: ואילו במעשה ידיהם של צדיקים. ראה גם לעיל מאמר ד"ה ועבדתם את ה"א ובהערה 57.
- 72. מקדש אד' כוננו ידיך : בשלח טו, יז. [בכתובות שם מובאים גם התיבות: מכון לשבתך פעלת ה'].
- 74. נטה ימינו וברא שמים : ראה פדר"א פי"ח. הנסמן בתו"א וארא נו, ב בפנים. לעיל שם ובהערה 81.
- 73. והגם כי . . בחד מעשה : ראה תוד"ה דאילו כתובות שם. לקו"ת נשא כא, ג.
עמוד קז
- 75. צריך לידע . . האותיות דש' אלקים : ראה סה"מ תרס"ה כאן ע' קפו.
- 76. נת' לעיל : רפ"ג.
- 77. אני הוי' הוא שמי : ישעי' מב, ח.
- 78. הוי' . . ע"ד אותיות המחשבה : ראה גם אוה"ת וארא ע' קצו ואילך.
- 79. המחשבה . . אותיות היותר נעלים : ראה תניא פ"כ ופכ"א. שהיחוה"א פ"ח. אגה"ק סי"ט בסופה.
- 81. אם : כ"ה בכ"מ — ראה גם (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה תקעו בחדש שופר על יד הערה 33. סה"מ תרל"ח ע' ה. וש"נ.
- 80. והמחשבה . . לבוש הפנימי : ראה לקו"ת בהר מא, א. ש"ש סה, ד. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תתקטז. אתהלך לאזניא ע' ריז.
- 82. כהדין קמצא : ראה ב"ר פכ"א, ה. תניא פכ"א ובלקוטי הגהות־ ליקוט פירושים שם. שער היחוה"א פ"ז. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תשכא בהערה. בשיעורים בספר התניא שם ע' 242 : טשערעפאכע. אבל ראה מ"מ הגהות והע"ק לסש"ב שם: מין חגב. וראה גם לקו"ש חוקת כרך כג ע' 144 הערה 26 ובשולי היריעה שם.
- 83. בביאור שובה ישראל הא' : לקו"ת ש"ש סה, ד.
- 84. בש' הוי' בחי' סוכ"ע : ראה לקו"ת בלק עג, ד. עד, ב. תו"ח וארא ח"א עג, ב. וש"נ.
- 86. בשם אלקי' וש' אד' : ראה בסמוך בפנים ובהערה 94.
- 87. בשם אלקי' . . בחי' ממכ"ע : ראה הערה 84.
- 85. סוכ"ע . . ממכ"ע : זהר רע"מ פינחס רכה, א.
- 88. שמשני שבטים אלו : ראה לקו"ת שבהערה 73.
- 89. דן . . ש' אד' : ראה הגהות מהרח"ו לזהר בלק קצז, א.
עמוד קח
- 91. אד' הוא א' דין : ראה ע"ח שער רפ"ח ניצוצין שי"ח, פ"ה. סידור תפלת ר"ה רלו, ג. תו"ח בשלח ח"א רמד, א. וש"נ.
- 90. דן הוא בחי' . . דין : ראה פסחים ד, א.
- 92. ויהודה . . ש' הוי' : ראה סוטה י, ב (ובמהרש"א שם).
- 93. שע"י בצלאל ואהליאב : ראה סה"מ תרס"ה כאן ע' קפו.
- 94. וש' אד' וש' אלקים . . אחת : ראה לקו"ת שבהערה 83: שם אד' הוא שם אלקים ששניהם בחי' א'. סה"מ תרכ"ז ע' מב. וש"נ. ע' קנו וע' קפב. המשך תער"ב ח"א ע' תריט. לקמן מאמר ד"ה מגילה נקראת ספ"ג. ד"ה להבין וכו' בעניו הציץ רפ"ד. (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה תקעו בחדש שופר על יד הערה 50.
- 95. בפ' ויקהל ראו קרא הוי' : לה, ל.
- 96. שניהם מחודשים מאין ליש : ראה שער היחוד והאמונה פ"ז ובמ"מ, הגהות והע"ק שם. סידור שער החנוכה רעו, א. לקו"ת ברכה צח, א. בהר מא, ב.
- כא. שילוב ש' אד' בהוי': ראה מבו"ש ש"ג ח"ב ספ"ה. לקו"ת ש"ש סה, ד ובהנסמן במ"מ לשם סד, ב. תו"ח וארא ח"א נ, א הערה 32. לקמן מאמר ד"ה להבין וכו' בענין הציץ רפ"ג.
- כב. כלל בפע"ח שאות הראשון גובר: כ"ה בלקו"ת (סה, ד) שם. ובמ"מ לשם מציין למ"ח מסכת או"א פ"ג, מ"ה. ראה גם שער היחוד והאמונה פ"ז ע' פב. תו"א מקץ מג, א. סה"מ תרל"ב ח"א ע' סה. לקמן שם.
- כג. יראה את פני האדון הוי': תשא לד, כג [בדילוג].
- כד. לראות בשתי עיניו: חגיגה ב, א.
- כה. וע' לקמן: בפנים על יד הערה 119.
- כו. יהודה . . שניהם במל': ראה זהר ויחי מז. א. הנסמן במאמרי אדה"א בראשית ע' רצט.
- כז. וש' אד' . . במל': ראה זהר ויקרא יא, א. מאמרי אדה"א בראשית ע' קצז. וש"נ. תו"ח נח סד, ג הערה 44.
- כח. בד"ה שובה ישראל הראשון: לקו"ת ש"ש סד, ג.
- כט. בת"א ד"ה וידבר אלקי' וארא: וארא נו, סע"א ואילך.
- ל. בסידור בד"ה אד' שפתי תפתח: תפלת ר"ה רלז, ב. ראה גם לקו"ת נצבים נא, סע"ג.
עמוד קט
- 97. גדול מקדש שניתן בין ב' אותיות : ברכות לג, א — נסמן לעיל פ"א בפנים.
- 98. כי אל דעות : ראה להבא בסמוך תו"א יתרו סח, ד ד"ה וזהו.
- 99. כי אל דעות הוי' : שמו"א ב, ג. ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' רסב. וש"נ. תו"ח בראשית יח, ג ובהערה 11.
- 100. שאינו נראה ונגלה כו' : ראה סה"מ תרס"ה כאן ע' קפז.
- 101. אל . . תיקון הראשון מי"ג ת"ד : ראה זהר אד"ר נשא קלא, ב. לקו"ש אלול כרך ד ע' 1348 ואילך.
- 102. ולכן כולל ב' הדיעות : ראה סה"מ תרס"ה כאן.
- 103. היוצר יחד לבם : תהלים לג, טו.
- 104. המגביהי לשבת המשפילי לראות : תהלים קיג, ה. ו.
- 106. דנפקי : וכ"ה סה"מ תרל"ה ותרס"ה כאן. בתו"א: דנפיק. ובהערות ותיקונים לשם [נראה לי בדרך אפשר] דנפקין. וכ"ה בלקו"ת שה"ש כג, א. (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 84 [ושם: נפקין]. אבל בלקו"ת אמור לט, א כבתו"א.
עמוד קי
- 107. שהתלת עלמין . . בי"ע : ראה לקמן בהנחה כאן ובהערה 85 בשם הרמ"ז.
- 105. באד"ר . . די"ג ת"ד : לשון התו"א יתרו סח, ד בשינוים.
- 107. מהתיקון הראשון . . מי אל כמוך : מיכה ז, יח. בתו"א: כמוך כו'.
- 109. ולכאו' יפלא : שם: וזה פליאה לכאורה.
- 110. כ"כ : שם ליתא.
- 111. כל : שם ליתא.
- 112. דהיא הנותנת שכדי : שם: משום דאדרבה כי כדי.
- 113. שכדי שיבא . . למטה . . הנעלה ביותר : ראה ש"א שער הפורים נח, א. סה, א. סה"מ תרל"ח ע' תב. וש"נ.
- 114. כדי : בתו"א ליתא.
- 115. ג' : שם ליתא.
- 116. הוא : שם שהוא.
- 108. די"ג ת"ד : בתו"א: מי"ג ת"ד דא"א דאצי'.
- 117. ועד"ז יובן כאן : ראה סה"מ תרס"ה כאן.
- 118. יראה כל זכורך : תשא לד, כג.
- 119. בלק"ת פ' ראה : כד, א.
- 120. קורא אני אליהם : ישעי' מח, יג.
- 121. בצלאל שיש ש' אל בשמו : ראה (בנוסף להמק"מ) לקמן בפנים שמציין לזהר תרומה קנב, א. זהר בהקדמה ב, סע"א. לעיל רפ"ב מברכות נה, א.
- 122. היכל גימ' אד' : ת"ז תי"ח (לב, א. לג, ב). ז"ח יתרו לד, א. וראה גם לעיל מאמר ד"ה והי' אור הלבנה פ"ג. וש"נ.
- 123. גדולה דיעה שניתנה : ברכות לג, א.
- 124. במקדש שקראו את השם ככתבו : תמיד פ"ז, מ"ב.
עמוד קיא
- 125. בביאור ע"פ אלה מסעי השני שבלק"ת פ"ג : צ, ג.
- 126. בצלאל בחי' יסוד : ראה זהר המובא בפנים (ובאוה"ת שמות ע' לד. ויקהל כרך ז ע' ב'תתא). ויקהל ריד, סע"ב (ובאור החמה שם). שלח קסב, ב (ובמק"מ שם). מאו"א מערכת בצלאל אות ס. אוה"ת ויקהל ע' ב'רטו. תשא כרך ח ע' ג'קג ואילך.
- 127. ספרו של אדה"ר : ראה גם אוה"ת בראשית כרך ג' ע' 1180.
- 128. קורא הדורות מראש : ישעי' מא, ד. ראה הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתיא. ע' תתפח. קונטרסים ע' תלב.
- 129. א"ק אור כללי : ראה אוה"ת ענינים ע' פד (בלק ע' תתקסח): ”כן אמר רבינו הגדול נ"ע בשם הרב המגיד דמעזריטש נ"ע שהי' מרגלא בפומי' דבחי' א"ק הוא אור כללי" (סהמ"צ להצ"צ ע' 116. ע' סח. ע' 186) ”וכן מצאתי ג"כ בפירוש לתלמיד ר' ישראל סרוג תלמיד האריז"ל".
- 130. א"ק . . מחשבה הקדומה : ראה תו"א משפטים עח, ב. מאמרי אדה"ז מארז"ל ס"ע קלז. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ס"ע תתפז ואילך ובהנסמן שם ובע' תתפח.
- לא. בס' שמות . . ראה קראתי: כנראה אוה"ת תשא ע' א'תתקנ.
ויקרא רבה ב׳:ב׳ - הטקסט מספריא
הֲבֵן יַקִּיר לִי, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לִי, אֵינוֹ זָז לְעוֹלָם לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא לָעוֹלָם הַבָּא, בַּכֹּהֲנִים כְּתִיב (שמות מ, טו): וְכִהֲנוּ לִי, בַּלְוִיִם כְּתִיב (במדבר ח, יד): וְהָיוּ לִי הַלְוִים, בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (ויקרא כה, נה): כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, בַּתְּרוּמָה כְּתִיב (שמות כה, ב): וְיִקְחוּ לִי, בַּבְּכוֹרוֹת כְּתִיב (במדבר ג, יג): כִּי לִי כָּל בְּכוֹר, בַּסַּנְהֶדְרִין כְּתִיב (במדבר יא, טז): אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (שמות יט, ה): כִּי לִי כָל הָאָרֶץ, בִּירוּשָׁלַיִם (מלכים א יא, לו): הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי, בְּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד (שמואל א טז, א): כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ, בַּמִּקְדָּשׁ (שמות כה, ח): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ, בַּמִּזְבֵּחַ (שמות כ, כא): מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי, בַּקַּרְבָּנוֹת (במדבר כח, ב): תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי, בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה (שמות ל, לא): שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי. הָא בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לִי, אֵינוֹ זָז לֹא לָעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא לָעוֹלָם הַבָּא.
מדרש תנחומא, פקודי ב׳ - הטקסט מספריא
אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ה' אָהַבְתִי מְעוֹן בֵּיתֶךָ (תהלים כו, ח),
זֶה הַהֵיכָל שֶׁהוּא מְכֻוָּן בִּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁהַהֵיכָל שֶׁלְּמַטָּה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הֵיכָל שֶׁל מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ (שמות טו, יז).
אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בְּרַבִּי אַסִּי, לָמָּה הוּא אוֹמֵר, ה' אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ (תהלים כו, ח), בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגֶד בְּרִיאַת עוֹלָם. כֵּיצַד, בָּרִאשׁוֹן כְּתִיב: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, וּכְתִיב: נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה (תהלים קד, ב). וּבַמִּשְׁכָּן מַה כְּתִיב: וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים (שמות כו, ז). בַּשֵּׁנִי, יִהְי רָקִיעַ, וְאוֹמֵר בָּהֶן הַבְדָּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם (שמות כו, לג). בַּשְּׁלִישִׁי כְּתִיב מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: יִקָּווּ הַמַּיִם. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת וְגוֹ' וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם (שמות ל, יח). בָּרְבִיעִי בָּרָא מְאוֹרוֹת, דִּכְתִיב: יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב (שמות כה, לא). בַּחֲמִישִׁי בָּרָא עוֹפוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף. וּבַמִּשְׁכָּן, כְּנֶגְדָּן לַעֲשׂוֹת קָּרְבָּנוֹת, כְּבָשִׂים וְעוֹפוֹת. וּבַמִּשְׁכָּן, וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׁי כְנָפַיִם לְמַעְלָה (שמות לה, כ). בַּשִּׁשִּׁי נִבְרָא אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ (בראשית א, כז), בִּכְבוֹד יוֹצְרוֹ. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב אָדָם, שֶׁהוּא כֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁנִּמְשַׁח לַעֲבֹד וּלְשַׁמֵּשׁ לִפְנֵי ה'. בַּשְּׁבִיעִי, וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וַתֵּכֶל כָּל עֲבוֹדַת בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּתִיב וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה. בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּתִיב: וַיְכַל אֱלֹהִים. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת (במדבר ז, א). בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּתִיב: וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ (במדבר ז, א). וְלָמָּה הַמִּשְׁכָּן שָׁקוּל כְּנֶגֶד שָׁמַיִם וָאָרֶץ. אֶלָּא מַה שָּׁמַיִם וָאָרֶץ הֵם עֵדִים עַל יִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ (דברים ל, יט), אַף מִשְׁכָּן עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת. לְכָךְ נֶאֱמַר: ה' אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ וְגוֹ'.
וְלָמָּה מִשְׁכָּן מִשְׁכָּן שְׁנֵי פְעָמִים. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל, שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ עָתִיד לְהִתְמַשְׁכֵּן שְׁנֵי פְּעָמִים, חָרְבַּן רִאשׁוֹן וְחָרְבַּן שֵׁנִי. וּלְפִיכָךְ אָמַר, מִשְׁכָּן שְׁנֵי פְעָמִים.
דָּבָר אַחֵר, מִשְׁכַּן הָעֵדֻת עֵדוּת לְכָל הָאֻמּוֹת שֶׁנִתְרַצָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. כֵּיצַד, כְּשֶׁעָשׂוּ אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, עָמַד מֹשֶׁה וְלִמֵּד עֲלֵיהֶם סַנֵּגוֹרְיָא, עַד שֶׁנִּתְרַצָּה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר מֹשֶׁה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּמִי מוֹדִיעַ לָאֻמּוֹת שֶׁנִּתְרַצִּיתָ. אָמַר לוֹ: לֵךְ אֱמֹר לָהֶם, וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם (שמות כה, ח). לְכָךְ כְּתִיב מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, שֶׁהַמִּשְׁכָּן מֵעִד שֶׁהַשְּׁכִינָה בְּיִשְׂרָאֵל.
דָּבָר אַחֵר, מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, שֶׁהֵעִיד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁאִם יִהְיוּ כּוֹפְרִין בּוֹ וְלֹא יִשְׁמְרוּ מִצְוֹתָיו וְחֻקּוֹתָיו, שֶׁיִּתְמַשְׁכֵּן שְׁנֵי פְעָמִים, כְּמוֹ שֶׁפִּרַשְׁנוּ לְעֵיל, שֶׁהִשְׁוָה עֲשִׂיַּת הַמִשְׁכָּן לִבְרִיאַת שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וּכְמוֹ מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, כָּךְ אָמָר, הָעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם. וְכֵן עָשָׂה הַהַתְרָאָה הַנָּבִיא בַּשָּׁמַיִם כְּשֶׁכָּפְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָמַר, שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמַתִּי וְגוֹ' (ישעיה א, ב). כְּלוֹמַר, כְּמוֹ שֶׁהַעִידוֹתִי בִפְנֵיכֶם וְאַתֶּם עֵדִים עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִכְפְּרוּ בִי, שִׁמְעוּ כִּי אֲנִי גִדַּלְתִּים וְרוֹמַמְתִּים וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי.
כֵּיצַד חוֹקְרִין אֶת הָעֵדִים. כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב (דברים יג, טו). הָעֵת שֶׁחוֹקְרִין הָעֵדִים עַל הָעֲבֵרָה שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה, יוֹצְאִין הַסַּנְהֶדְרִין וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמָּם לִרְחוֹב הָעִיר, וּמוֹצִיאִין לְשָׁם לְאִישׁ שֶׁהוּא מְחֻיָּב סְקִילָה אוֹ אַחַת מֵאַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין, וְיוֹצְאִין שְׁנַיִם מֵהֶם אוֹ שְׁלֹשָׁה הַגְּדוֹלִים מֵהֶם וְדוֹרְשִׁין לָעֵדִים. וּכְשֶׁשָּׁבִין מִלַּחֲקוֹר, אוֹמֵר לָהֶם, סָבְרֵי מָרָנָן. וְהֵם אוֹמְרִים: אִם לְחַיִּים לְחַיִּים, וְאִם לְמִיתָה לְמִיתָה. אִם הוּא מְחֻיָּב סְקִילָה, מְבִיאִין לוֹ יַיִן טוֹב וְחָזָק וּמַשְׁקִין אוֹתוֹ, כְדֵי שֶׁלֹּא יִצְטַעֵר מִן הַסְּקִילָה. וּבָאִין הָעֵדִים וְעוֹקְדִין לוֹ יָדָיו וְרַגְלָיו וְשָׂמִין אוֹתוֹ בְּבֵית הַסְּקִילָה, וְלוֹקְחִין הָעֵדִים אֶבֶן אַחַת גְּדוֹלָה שֶׁיָּמוּת בָּהּ וְשָׂמִין אוֹתוֹ בְּבֵית הַסְּקִילָה, וְלוֹקְחִין הָעֵדִים אֶבֶן אַחַת גְּדוֹלָה שֶׁיָּמוּת בָּהּ וְשָׂמִין אוֹתָהּ עַל לִבּוֹ. כֵּיצַד שָׂמִין אוֹתָהּ עַל לִבּוֹ. שָׂמִין אוֹתָהּ בַּעֲלִיָּה אַחַת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָשִׂים הָאֶחָד חֶלְקוֹ קוֹדֶם חֲבֵרוֹ, אֶלָּא שֶׁיָּשִׂמוּ אוֹתָהּ בְּיַחַד עַל לִבּוֹ, כְּדֵי לְקַיֵּם מַה שֶּׁכָּתוּב, יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה (דברים יז, ז). וּמֵאוֹתָהּ שָׁעָה וְאֵילַךְ, כָּל יִשְׂרָאֵל פְּטוּרִין לִרְגּוֹם אוֹתָם בָּאֲבָנִים. וְכֵן עוֹשִׂים לְכָל מִיתָה וּמִיתָה שֶׁהוּא חַיָּב לָמוּת מִיתַת בֵּית דִּין.
וְכֵן שְׁלִיחַ צִבּוּר כְּשֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ כּוֹס שֶׁל קִדּוּשׁ אוֹ שֶׁל הַבְדָּלָה וְהוּא יָרֵא מִסַּם הַמָּוֶת שֶׁלֹּא יִהְיֶה בַכּוֹס, וְהוּא אוֹמֵר סָבְרֵי מָרָנָן, וְאוֹמֵר הַקָּהָל לְחַיִּים, כְּלוֹמַר כִּי לְחַיִּים יְהֵא הַכּוֹס. רַבִּי לֵוִי אָמַר, מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כִּי יִסָּכֵר פִּי דוֹבְרֵי שָׁקֶר (תהלים סג, יב), יִסָּכֵר פִּיהֶם שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לְיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה חוֹזֶרֶת אֵלֵינוּ לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי, אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה (תהלים ג, ג), אֵלּוּ עַד שֶׁלֹּא עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל בָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשָׁרָה אֶצְלָם, מִשֶּׁכָּעַס עֲלֵיהֶם הָיו אוֹמְרִים אֵינוֹ חוֹזֵר אֲלֵיהֶם. מֶה עָשָּׂה. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָרוּךְ הוּא, וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם (שמות כה, ח), וְיֵדְעוּ כָּל בֵּאי עוֹלָם שֶׁמָּחַלְתִּי לְיִשְׂרָאֵל. וּלְפִיכָךְ כְּתִיב: מִשְׁכַּן הָעֵדֻת. כְּבָר הָיָה לְעוֹלָמִים.
משנה תורה, הלכות יסודי התורה א׳:ז׳ - הטקסט מספריא
אלוה זה אחד הוא ואינו שנים ולא יתר על שנים אלא אחד שאין כיחודו אחד מן האחדים הנמצאים בעולם לא אחד כמין שהוא כולל אחדים הרבה ולא אחד כגוף שהוא נחלק למחלקות ולקצוות אלא יחוד שאין יחוד אחר כמותו בעולם אילו היו אלוהות הרבה היו גופין וגויות מפני שאין הנמנים השוין במציאותן נפרדין זה מזה אלא במאורעין שיארעו בגופות והגויות ואילו היה היוצר גוף וגוייה היה לו קץ ותכלית שאי אפשר להיות גוף שאין לו קץ וכל שיש לגופו קץ ותכלית יש לכחו קץ וסוף ואלהינו ברוך שמו הואיל וכחו אין לו קץ ואינו פוסק שהרי הגלגל סובב תמיד אין כחו כח גוף והואיל ואינו גוף לא יארעו לו מאורעות הגופות כדי שיהא נחלק ונפרד מאחר לפיכך אי אפשר שיהיה אלא אחד וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר ה' אלהינו ה' אחד.
ספר המצוות, מצוות עשה ב׳ - הטקסט מספריא
היא הצווי שצונו בהאמנת היחוד, והוא שנאמין שפועל המציאות וסבתו הראשונה אחד, והוא אמרו יתעלה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, וברוב המדרשות תמצאם אומרים על מנת ליחד את שמי, על מנת ליחדני, ורבים כאלה, רוצים בזה המאמר אנחנו אמנם הוציאנו מעבדות ועשה עמנו מה שעשה מן החסדים והטובות על תנאי האמנת היחוד כי אנחנו מחוייבים בזה, והרבה מה שיאמרו מצות יחוד, ויקראו גם כן זאת המצוה מלכות שמים כי הם אומרים כדי לקבל עליו מלכות שמים, ר"ל ההודאה ביחוד והאמנתו. (בפרשת ואתחנן, מדע הלכות יסודי התורה פרק א'):
ספר המצוות, מצוות עשה ג׳ - הטקסט מספריא
היא שצונו באהבתו יתעלה. וזה שנחשוב ונתבונן במצותיו ומאמריו ופעולותיו עד שנשיגהו ונהנה בהשגתו בתכלית ההנאה, וזאת היא האהבה המחוייבת, ולשון ספרי לפי שנאמר ואהבת את ה' אלהיך איני יודע כיצד אוהב את המקום תלמוד לומר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם. הנה בארנו לך שבהתבוננות תעלה בידך ההשגה ותגיע ההנאה ותבא האהבה בהכרח. וכבר בארנו שזאת המצוה גם כן כוללת שנהיה קוראים לבני האדם כולם לעבודתו יתעלה ולהאמין בו, וזה שאתה כשתאהב איש אחד תספר בשבחיו ותרבה בהם ותקרא בני האדם לאהוב אותו וזה עד"מ כן בשתאהב אותו יתעלה באמת כאשר הגיע לך מהשגת אמתתו אתה קורא בלי ספק הסכלים והפתיים לדעת ידיעת האמת אשר ידעתו. ולשון ספרי ואהבת את ה' אהבהו על הבריות כאברהם אביך שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן ור"ל כמו שאברהם מפני שהיה אוהב כמו שהעיד הכתוב אברהם אוהבי וזה בעוצם השגתו קרא בני האדם להאמין בשם מרוב אהבתו כן אתה אהוב אותו עד שתקרא אליו בני האדם. (בפרשת ואתחנן, מדע הלכות יסודי התורה פרק ב'):
נדרים ח׳ ב - הטקסט מספריא
כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לַחֲלוֹם בְּלֹא דְּבָרִים בְּטֵלִים.
רָבִינָא הֲוָה לַהּ נִדְרָא לִדְבֵיתְהוּ. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי, אָמַר לֵיהּ: בַּעַל מַהוּ שֶׁיֵּעָשֶׂה שָׁלִיחַ לַחֲרָטַת אִשְׁתּוֹ? אֲמַר לֵיהּ: אִי מְכַנְּפִין — אִין, אִי לָא — לָא.
שְׁמַע מִינַּהּ תְּלָת. שְׁמַע מִינַּהּ: בַּעַל נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לַחֲרָטַת אִשְׁתּוֹ. וּשְׁמַע מִינַּהּ: לָא שְׁרֵי לְמִישְׁרֵי נִדְרָא בְּאַתְרָא דְרַבֵּיהּ. וּשְׁמַע מִינַּהּ: כִּי מְכַנְּפִין שַׁפִּיר דָּמֵי.
וְשַׁמְתָּא — אֲפִילּוּ בְּאַתְרָא דְרַבֵּיהּ, וְיָחִיד מוּמְחֶה שָׁרֵי שַׁמְתָּא.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר זְבִיד, אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר טַבְלָא, אָמַר רַבִּי חִיָּיא אֲרִיכָא דְּבֵי רַבִּי אַחָא, אָמַר רַבִּי זֵירָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, אָמַר רַבִּי מְיָאשָׁה מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בַּר אִילְעַאי: מַאי דִּכְתִיב ״וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי (שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וְגוֹ׳)״ אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵן יְרֵאִין לְהוֹצִיא שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה. ״שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא״. אָמַר אַבָּיֵי: שְׁמַע מִינַּהּ חִרְגָּא דְיוֹמָא מַסֵּי.
וּפְלִיגָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, דְּאָמַר: אֵין גֵּיהִנָּם לָעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹצִיא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ, צַדִּיקִים מִתְרַפְּאִין בָּהּ וּרְשָׁעִים נִידּוֹנִין בָּהּ. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ וְגוֹ׳״. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמִּתְעַדְּנִין בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק״.
וְהָרְשָׁעִים נִידּוֹנִין בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְגוֹ׳״.
so too, it is impossible to dream without idle matter. It is possible that the excommunication was real and the dissolution was not real, and he must have the ostracism dissolved by ten people.
The Gemara relates that Ravina’s wife had taken a vow that he had not immediately nullified as a husband is entitled to do, and she wished to have it dissolved. Ravina came before Rav Ashi and said to him: What is the halakha with regard to whether a husband can become an agent to express his wife’s regret to a court so that they can dissolve her vow? Rav Ashi said to him: If three people who can dissolve the vow were already assembled, yes; if they are not already assembled, no, a husband cannot serve as an agent to express his wife’s regret to the court.
The Gemara comments: Learn from this incident three halakhot: Learn from this that a husband can become an agent to express his wife’s regret. And learn from this that a Sage is not permitted to dissolve a vow in the location of his teacher, which is why Ravina, a distinguished Sage, did not dissolve the vow without consulting Rav Ashi. And learn from this that when three people were already assembled, it seems well for a husband to serve as an agent to express his wife’s regret, but if the three people were not yet assembled he cannot serve as her agent.
The Gemara adds: And one may dissolve excommunication even in the location of his teacher. And an individual Sage who is an expert can dissolve excommunication even without two other judges.
§ Rabbi Shimon bar Zevid said that Rabbi Yitzḥak bar Tavla said that Rabbi Ḥiyya Arikha, the tall, of the school of Rabbi Aḥa said that Rabbi Zeira said that Rabbi Elazar said that Rabbi Ḥanina said that Rabbi Meyasha said in the name of Rabbi Yehuda bar Elai: What is the meaning of that which is written: “But to you that fear My name shall the sun of righteousness arise with healing in its wings; and you shall go forth and leap as calves of the stall” (Malachi 3:20)? “You that fear My name”; these are people who are afraid to mention the name of Heaven in vain. The verse states that a sun of righteousness with healing will arise to heal them. Abaye said: Learn from this verse that the dust [ḥirga] that is illuminated by the rays of the sun during the day heals, as it states: “With healing in its wings.”
The Gemara comments: Abaye disagrees with the opinion of Rabbi Shimon ben Lakish, who said: There is no Gehenna in the World-to-Come. Rather, the Holy One, Blessed be He, will remove the sun from its sheath [minartika], and the righteous will be healed by it and the wicked will be punished by it. The righteous will be healed by it, as it is stated: “But to you that fear My name shall the sun of righteousness arise with healing in its wings”; and moreover, not only will they be healed by it but they will even be rejuvenated by it, as it is stated: “And you shall go forth and leap as calves of the stall.”
And the wicked will be punished by the same sun, as it is stated: “For behold, the day is coming, it burns as a furnace; and all the proud, and all that work wickedness, shall be stubble; and the day that comes shall set them ablaze” (Malachi 3:19). Consequently, Rabbi Shimon ben Lakish holds that the sun heals only in the World-to-Come, whereas Abaye interprets the verse as referring to this world.
חגיגה ב׳ א - הטקסט מספריא
הַכֹּל חַיָּיבִין בִּרְאִיָּיה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, וְטוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, וְנָשִׁים, וַעֲבָדִים שֶׁאֵינָם מְשׁוּחְרָרִים, הַחִיגֵּר וְהַסּוֹמֵא, וְהַחוֹלֶה וְהַזָּקֵן, וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו.
אֵיזֶהוּ קָטָן — כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְכּוֹב עַל כְּתֵפָיו שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱחוֹז בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שָׁלֹשׁ רְגָלִים״.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הָרְאִיָּיה — שְׁתֵּי כֶסֶף, וְהַחֲגִיגָה — מָעָה כֶּסֶף. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: הָרְאִיָּיה מָעָה כֶּסֶף, וְהַחֲגִיגָה שְׁתֵּי כֶסֶף.
גְּמָ׳ ״הַכֹּל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. וּלְרָבִינָא דְּאָמַר מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה, ״הַכֹּל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי חִיגֵּר בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְנִתְפַּשֵּׁט בְּיוֹם שֵׁנִי.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר כּוּלָּן תַּשְׁלוּמִין זֶה לָזֶה. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר כּוּלָּן תַּשְׁלוּמִין דְּרִאשׁוֹן, ״הַכֹּל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו.
וּדְלָא כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה: סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִרְאֶה״, ״יֵרָאֶה״ — כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִרְאוֹת כָּךְ בָּא לֵירָאוֹת. מָה לִרְאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו, אַף לֵירָאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם כִּדְאָמְרִי מֵעִיקָּרָא, וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ הָא דְּרָבִינָא — לָא קַשְׁיָא: כָּאן כְּמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה, כָּאן כְּמִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה. דִּתְנַן: מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין — עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד, דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל.
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי:
MISHNA: All are obligated on the three pilgrim Festivals in the mitzva of appearance, i.e., to appear in the Temple as well as to sacrifice an offering, except for a deaf-mute, an imbecile, and a minor; and a tumtum, and a hermaphrodite, and women, and slaves who are not emancipated; and the lame, and the blind, and the sick, and the old, and one who is unable to ascend to Jerusalem on his own legs.
Who has the status of a minor with regard to this halakha? Any child who is unable to ride on his father’s shoulders and ascend from Jerusalem to the Temple Mount; this is the statement of Beit Shammai. And Beit Hillel say: Any child who is unable to hold his father’s hand and ascend on foot from Jerusalem to the Temple Mount, as it is stated: “Three times [regalim]” (Exodus 23:14). Since the term for feet is raglayim, Beit Hillel infer from here that the obligation to ascend involves the use of one’s legs.
Beit Shammai say: The burnt-offering of appearance brought on a pilgrim Festival must be worth at least two silver coins, and the Festival peace-offering must be worth at least one silver ma’a coin. And Beit Hillel say: The burnt-offering of appearance must be worth at least one silver ma’a and the Festival peace-offering at least two silver coins.
GEMARA: The Gemara asks: When the mishna states that all are obligated in the mitzva of appearance in the Temple, the term: All, comes to add what in the mishna’s ruling? The Gemara answers: It serves to add one who is half-slave half-freeman. The Gemara asks: And according to the opinion of Ravina, who said: One who is half-slave half-freeman is exempt from the appearance in the Temple, the term: All, comes to add what? The Gemara answers: It comes to add one who was lame on the first day of the Festival and was unable to travel, and was healed on the second day of the Festival. This man is obligated to appear before the end of the Festival.
The Gemara asks: This works out well according to the one who said that all seven days of the Festival redress one another, i.e., the obligation to appear applies equally on all days of the Festival. Consequently, one who was unable to travel on the first day may do so on the second day. However, according to the one who said that the main obligation is on the first day and all the remaining days merely redress the first day, and therefore one who was exempt from appearing on the first day of the Festival remains exempt throughout the rest of the Festival, the term: All, comes to add what? The Gemara answers: It comes to add one who is blind in one of his eyes.
The Gemara notes: And this is not in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita that Yoḥanan ben Dehavai says in the name of Rabbi Yehuda: One who is blind in one of his eyes is exempt from the mitzva of appearance, as it is stated: “Three occasions in the year all your males will appear [yera’e] before the Lord God” (Exodus 23:17). Since there are no vowels in the text, this can be read as: All your males will see [yireh] the Lord God. This teaches that in the same manner that one comes to see, so he comes to be seen: Just as the usual way to see is with both one’s eyes, so too the obligation to be seen applies only to one who comes with the sight of both his eyes. Therefore, one who is blind in one eye is not obligated in the mitzva of appearance in the Temple.
And if you wish, say instead: Actually, it is as we said initially, that it comes to include one who is half-slave and half-freeman. And as for that which poses a difficulty to the opinion of Ravina, it is not difficult: Here it is in accordance with the initial version of the mishna, whereas there, Ravina’s statement, is in accordance with the ultimate version of the mishna. As we learned in a mishna (Pesaḥim 88a): One who is half-slave half-freeman serves his master one day and works for himself one day. This is the statement of Beit Hillel.
Beit Shammai said to them:
תלמוד ירושלמי סוכה ה׳:א׳ - הטקסט מספריא
משנה: הֶחָלִיל חֲמִשָּׁה וְשִׁשָּׁה. זֶה חָלִיל שֶׁל בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה שֶׁאֵינָהּ דּוֹחָה לֹא שַׁבָּת וְלֹא יוֹם טוֹב. אָמְרוּ כָּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו:
הלכה: הֶחָלִיל חֲמִשָּׁה וְשִׁשָּׁה כול׳. הָא שֶׁלְקָרְבָּן דוֹחֶה. מַתְנִיתָא דְרִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי. חָלִיל שֶׁלְקָרְבָּן דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֵינוֹ דוֹחֶה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב. תַּמָּן תַּנִּינָן. בִּשְׁנֵים עָשָׂר יוֹם בַּשָּׁנָה הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ. בִּשְׁחִיטַת הַפֶּסַח הָרִאשׁוֹן. בִּשְׁחִיטַת הַפֶּסַח הַשֵּׁינִי וּבְיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁלְפֶּסַח. וּבְיוֹם הָעֲצֶרֶת. וּבִשְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג. וְיֵשׁ שְׁמוֹנֶה בְלֹא שַׁבָּת. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי יְהוּדָה הִיא. עַל דַּעְתְּהוֹן דְּאִילֵּין רַבָּנִן. לָמָּה אֵינוּ דוֹחֶה. מִשֵּׁם שֶׁאֵינוֹ מְחוּוָר. וְהָא כְתִיב וְהָעָם מְחַלְּלִים בַּחֲלִילִים. בְּשִׂמְחַת שְׁלֹמֹה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. וְשִׂמְחַת לֵבָב כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל. כָּל זְמַן שֶׁהֶחָלִיל נוֹהֵג הַהַלֵּל נוֹהֵג. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. לָמָּה קוֹרִין אֶת הַהַלֵּל כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג. כְּנֶגֶד הַלּוּלָב שֶׁהוּא מִתְחַדֵּשׁ כָּל שִׁבְעָה. וְלָמָּה מִן כָּל אִילֵּין מִילַּיָיא חָלִיל. תַּנִּינָן. שֶׁזֶּה לְקִיצִּים וְזֶה לְקִיצִּין וְזֶה חָבִיב וְזֶה חָבִיב. וְתָלוּ חָבִיב בְּחָבִיב. וּבַעֲצֶרֶת אוֹמֵר לוֹ הֵי לָךְ מַצָּה הֵי לָךְ חָמֵץ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הֵי לָךְ חָמֵץ [הֵילָךְ מַצָּה]. מָאן דְּאָמַר. הֵילָךְ מַצָּה. שֶׁהוּא חָבִיב. מָאן דְּאָמַר. הֵי לָךְ חָמֵץ. שֶׁהוּא תָדִיר.
אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ בֵּית שׁוֹאֵבָה. שֶׁמִּשָּׁם שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ. עַל שֵׁם וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְינֵי הַיְשׁוּעָה. דְּלֹמָא. רִבִּי לֵוִי וִיהוּדָה בַּר נַחְמָן הֲווֹן נָסְבִין תַּרְתֵּין סִילְעִין מֵיעוֹל מְצַמְתָּה קָהָלָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. עָאַל רִבִּי לֵוִי וְדָרַשׁ. יוֹנָה בֶּן אַמִיתַּי מֵאָשֵׁר הָיָה. דִּכְתִיב אֲשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת יוֹשְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן. וּכְתִיב קוּם לֵךְ צָרְפָתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן. עָאַל רִבִּי יוֹחָנָן וְדָרַשׁ. יוֹנָה בֶּן אַמִיתַּי מִזְּבוּלוּן הָיָה. דִּכְתִיב וַיַּעַל הַגּוֹרָל הַשְּׁלִישִׁי לִבְנֵן זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחֹתָם. וּכְתִיב מִשָּׁם עָבַר קֵדְמָה מִזְרָחָה גִּתָּה חֵפֶר עִתָּה קָצִין. וּכְתִיב כִּדְבַר יְי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִיתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר. בְּשׁוּבְתָא חוֹרִיָיתָא אָמַר רִבִּי לֵוִי לִיהוּדָה בַּר נַחְמָן. סַב לָךְ אִילֵּין תַּרְתֵּין סִילְעַיָּא וְעוֹל מְצַמְתָּה קָהָלָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. עָאַל וְאָמַר קוֹמֵיהוֹן. יָפֶה לִימְּדָנוּ רִבִּי יוֹחָנָן. אִמּוֹ מֵאָשֵׁר וְאָבִיו מִזְּבוּלֻן. וְיַרְכָתוֹ עַל צִידוֹן. יֶרֶךְ שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּהּ מִצִּידוֹן הָיָה. וּכְתִיב וַיֵּרֶד יָפוֹ. לָא צוֹרְכָא דְילָא וַיֵּרֶד עַכּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. יוֹנָה בֶּן אַמִיתַּי מֵעוֹלֵי רְגָלִים הָיָה וְנִכְנַס לְשִׂמְחַת בֵּית שׁוֹאֵבָה וְשָׁרָת עָלָיו רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ. לְלַמְּדָךְ שֶׁאֵין רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ שׁוֹרָה אֶלָּא עַל לֵב שָׂמֵחַ. מַה טַעֲמָא. וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים. אָמַר רִבִּי בִּנִיָמִן בַּר לֵוִי. וְהָיָה כְּנַגֵּן בַּמְנַגֵּן אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים.
תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוּדָה. כָּל שֶׁלֹּא רָאָה דִיפְּלֵי אִיסְטֳבָה שֶׁל אֲכְסַנְדְּרִיאָה לֹא רָאָה כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל מִיָּמָיו. כְּמִין בַּסִילִקֵי גְדוֹלָה הָיָה וְאַסְטיוֹ לִפְנִים מִסְטיוֹ הָיְתָה. פְּעָמִים הָיוּ בָהּ כִּפְלַיִים כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם. וְשִׁבְעִים קַתֶידְרָאוֹת שֶׁלְזָהָב הָיוּ שָׁם מְקוּבְּעוֹת אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת כְּנֶגֶד שִׁבְעִים זְקֵינִים. וְכָל אַחַת וְאַחַת הָיְתָה עוֹמֶדֶת בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ רִיבּוֹא דֵינָרֵי זָהָב. וּבִימָה שֶׁלְעֵץ בָּאֶמְצַע וַחֲזָן הַכְּנֶסֶת עוֹמֵד עָלֶיהָ. עָמַד אֶחָד מֵהֶן לִקְראוֹת בַּתּוֹרָה הָיָה הַמְמוּנֶה מֵנִיף בְּסוּדָרִין וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן. עַל כָּל בְּרָכָה ובְרָכָה שֶׁהָיָה מְבָרֵךְ הָיָה הַמְמוּנֶה מֵנִיף בְּסוּדָרִין וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן. אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיוּ יוֹשְׁבִין מְעוּרְבָבִין אֶלָּא יוֹשְׁבִין כָּל אוּמָנוּת וְאוּמָנוּת בִּפְנֵי עַצְמָהּ. שֶׁאִם יָבוֹא אַכְסְנַאִי יְהֵא מִידְבַּק בִּבְנֵי אוּמָּנוּתוֹ. וּמִשָּׁם הָיְתָה פַרְנָסָתוֹ יוֹצְאָה. וּמִי הֶחֱרִיבָהּ. טְרוֹגְיָינוּס הָרָשָׁע.
תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הוּזְהָרוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לָשׁוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם. [שֶׁנֶּאֱמַר] כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תוֹסִיפוּ לִרְאוֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם. וַיי אָמַר לָכֶם לֹא תוֹסִיפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד. וֶהֱשִׁיבְךָ יְי מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת. וּבִשְׁלָשְׁתָּן חָזְרוּ וּבִשְׁלָשְׁתָּן נָפְלוּ. אַחַת בִּימֵי סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר. [שֶׁנֶּאֱמַר] הוֹי הַיּוֹרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה. מַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ. וּמִצְרַיִם אָדָם וְלֹא אֵל וְסוּסֵיהֶם בָּשָׂר וגו׳. וְאַחַת בִּימֵי יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ. וְהָיְתָה הַחֶרֶב אֲשֶׁר אַתֶּם יְרֵיאִים מִמֶּנָּה שָׁם תַּשִּׂיג אֶתְכֶם וגו׳. וְאַחַת בִּימֵי טְרַוגְיָינוּס הָרָשָׁע.
נוֹלַד לוֹ בֶן בְתִשְׁעָה בְאַב וְהָיוּ מִתְעַנִּין. מֵת בִּתּוֹ בַחֲנוכָּה וְהִדְלִיקוּ נֵירוֹת. שָׁלְחָה אִשְׁתּוֹ וְאָמְרָה לוֹ. עַד שֶׁאַתְּ מְכַבֵּשׁ אֶת הַבַּרְבָּרִיִּים בוֹא וּכְבִישׁ אֶת הַיְּהוּדִים שֶׁמָּרְדוּ בָךְ. חָשֵׁב מֵיתֵי לַעֲשָׂרָה יוֹמִין וַאֲתַא לַחֲמִשָּׁה. אֲתַא וָאַשְׁכַּחוֹן עֲסִיקִין [בְּאוֹרַיְיתָא בִּפְסוּקָא] יִשָּׂא עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ וגו׳. אֲמַר לוֹן. מַה הֲוִיתוֹן עֲסִיקִין. אָמְרוֹן לֵיהּ. הָכֵין וָכֵן. אֲמַר לוֹן. הַהוּא גַבְרָא הוּא דַחֲשַׁב מֵיתֵי לַעֲשָׂרָה יוֹמִין וַאֲתַא לַחֲמִשָּׁה. וְהִקִּיפָן לִיגְיוֹנוֹת וְהָרְגָן. אֲמַר לִנְשֵׁיהֶן. נִשְׁמָעוֹת אַתֶּם לְלִיגְיוֹנוֹתַיי וְאֵין אֲנִי הוֹרֵג אֶתְכֶם. אָמְרוֹן לֵיהּ. מַה דְעַבְדַּת בָּאֲרַעִיָיא עֲבִיד בְּעִילִיָיא. וְעִירֵב דָּמָן בְּדָמָן וְהָלַךְ הַדָּם בַּיָּם עַד קִיפְּרוֹס. בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה נִגְדְּעָה קֶרֶן יִשְׂרָאֵל וְעוֹד אֵינָהּ עֲתִידָה לַחְזוֹר לִמְקוֹמָהּ עַד שֶׁיָּבוֹא בֶּן דָּוִד.
בראשית רבה ע׳:ח׳ - הטקסט מספריא
וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו (בראשית כט, א), אָמַר רַבִּי אַחָא (משלי יד, ל): חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא, כֵּיוָן שֶׁנִּתְבַּשֵּׂר בְּשׂוֹרָה טוֹבָה טְעִין לִבֵּיהּ יַת רַגְלוֹהִי, הֲדָא אָמְרָה כְּרֵסָא טְעֵנָא רַגְלַיָּא. (בראשית כט, ב): וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא פְּתַר בֵּיהּ שִׁית שִׁיטִין, וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ הַבְּאֵר. וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, משֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, שֶׁמִּשָּׁם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מוֹשֵׁךְ מַיִם לְדִגְלוֹ וּלְשִׁבְטוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא כִּמְלֹא פִי כְבָרָה קְטַנָּה הָיָה בָהּ. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלְלוּ, בִּשְׁעַת הַמַּחֲנוֹת. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ, בִּשְׁעַת מַסָּעוֹת הָיְתָה חוֹזֶרֶת לְאֵיתָנָהּ. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ צִיּוֹן. וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה רְגָלִים. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, זוֹ שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה. אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא לָמָּה הָיוּ קוֹרְאִים אוֹתוֹ בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, בָּאִים מִלְּבוֹא חֲמָת וְעַד נַחַל מִצְרָיִם. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן וגו', שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן, מֻנָּח לָרֶגֶל הַבָּא. דָּבָר אַחֵר, וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ צִיּוֹן. וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה בָּתֵּי דִינִים, דִּתְנַן שְׁלשָׁה בָּתֵּי דִינִים הָיוּ שָׁם, אֶחָד בְּהַר הַבַּיִת, וְאֶחָד בְּפֶתַח הָעֲזָרָה, וְאֶחָד בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא וגו', שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַדִּין. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, זֶה בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, אֵלּוּ בָּתֵּי דִינִין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַדִּין. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִין בַּדִּין עַד שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתוֹ עַל בּוּרְיוֹ. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר, זוֹ צִיּוֹן. וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה מַלְכֻיּוֹת רִאשׁוֹנוֹת. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, שֶׁהֶעֱשִׁירוּ מִן הַהֶקְדֵשׁוֹת הַצְּפוּנוֹת בַּלְּשָׁכוֹת. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר, זוֹ זְכוּת אָבוֹת. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, זוֹ מַלְכוּת רוֹמִי שֶׁהִיא מַכְתֶּבֶת טִירוֹנְיָא מִכָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁהֶעֱשִׁירוּ מִן הַהֶקְדֵשׁוֹת הַצְּפוּנוֹת בַּלְּשָׁכוֹת. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ, לֶעָתִיד לָבוֹא זְכוּת אָבוֹת עוֹמָדֶת. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ סַנְהֶדְרִין. וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה שׁוּרוֹת שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים לִפְנֵיהֶם. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִיא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַהֲלָכָה. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר, זֶה מֻפְלָא שֶׁבְּבֵית דִּין שֶׁהוּא מְסָרֵס אֶת הַהֲלָכָה. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַהֲלָכָה. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר, שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בָּהֲלָכָה עַד שֶׁמַּעֲמִידִים אוֹתָהּ עַל בּוּרְיָה. דָּבָר אַחֵר, וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זֶה בֵּית הַכְּנֶסֶת. וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה קְרוּאִים. כִּי מִן הַבְּאֵר וגו', שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִים אֶת הַתּוֹרָה. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, זֶה יֵצֶר הָרָע. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, זֶה הַצִּבּוּר. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַתּוֹרָה. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן וגו', שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֵם יוֹצְאִים לָהֶם, יֵצֶר הָרָע חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ.
תניא, ליקוטי אמרים כ׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה מוּדַעַת זֹאת לַכֹּל, כִּי מִצְוַת וְאַזְהָרַת עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהֵם שְׁנֵי דִבְּרוֹת הָרִאשׁוֹנִים, ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״, הֵם כְּלָלוּת כָּל הַתּוֹרָה כוּלָּהּ; כִּי דִּבּוּר ״אָנֹכִי״ – כּוֹלֵל כָּל רַמַ״ח מִצְוֹת עֲשֵׂה, וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״ – כּוֹלֵל כָּל שַׁסַ״ה מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה, וְלָכֵן שָׁמַעְנוּ ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״ לְבַד מִפִּי הַגְּבוּרָה כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵם כְּלָלוּת הַתּוֹרָה כוּלָּהּ.
וּלְבָאֵר הֵיטֵב עִנְיָן זֶה, צָרִיךְ לְהַזְכִּיר תְּחִלָּה בִּקְצָרָה עִנְיָן וּמַהוּת אַחְדּוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁנִּקְרָא ״יָחִיד וּמְיוּחָד״, ״וְכֹל מַאֲמִינִים שֶׁהוּא לְבַדּוֹ הוּא״, כְּמוֹ שֶׁהָיָה קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם מַמָּשׁ, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״אַתָּה הוּא עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם, אַתָּה הוּא מִשֶּׁנִּבְרָא כוּ׳״, פֵּירוּשׁ – ״הוּא״ מַמָּשׁ בְּלִי שׁוּם שִׁינּוּי, כְּדִכְתִיב: ״אֲנִי ה׳ לֹא שָׁנִיתִי״. כִּי, עוֹלָם הַזֶּה וְכֵן כָּל הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים – אֵינָם פּוֹעֲלִים שׁוּם שִׁינּוּי בְּאַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּהִבָּרְאָם מֵאַיִן לְיֵשׁ.
שֶׁכְּמוֹ שֶׁהָיָה הוּא לְבַדּוֹ הוּא יָחִיד וּמְיוּחָד קוֹדֶם הִבָּרְאָם, כֵּן הוּא לְבַדּוֹ הוּא יָחִיד וּמְיוּחָד אַחַר שֶׁבְּרָאָם, מִשּׁוּם דְּכוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב, וּכְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ.
כִּי הִתְהַוּוּת כָּל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים מֵאַיִן לְיֵשׁ, וְחַיּוּתָם וְקִיּוּמָם הַמְקַיְּימָם שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ לִהְיוֹת אַיִן וָאֶפֶס כְּשֶׁהָיָה, אֵינוֹ אֶלָּא דְּבַר ה׳ וְרוּחַ פִּיו יִתְבָּרֵךְ הַמְלוּבָּשׁ בָּהֶם.
וּלְמָשָׁל, כְּמוֹ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, כְּשֶׁמְּדַבֵּר דִּבּוּר אֶחָד; שֶׁדִּבּוּר זֶה לְבַדּוֹ כְּלָא מַמָּשׁ, אֲפִילוּ לְגַבֵּי כְּלָלוּת נַפְשׁוֹ הַמְדַבֶּרֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְבוּשׁ הָאֶמְצָעִי שֶׁלָּהּ, שֶׁהוּא כֹּחַ הַדִּבּוּר שֶׁלָּהּ, שֶׁיָּכוֹל לְדַבֵּר דִּבּוּרִים לְאֵין קֵץ וְתַכְלִית; וְכָל שֶׁכֵּן לְגַבֵּי בְּחִינַת לְבוּשׁ הַפְּנִימִי שֶׁלָּהּ שֶׁהוּא הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁמִּמֶּנָּה נִמְשְׁכוּ הַדִּבּוּרִים וְהִיא חַיּוּתָם; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְגַבֵּי מַהוּת וְעַצְמוּת הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהֵן עֶשֶׂר בְּחִינוֹתֶיהָ הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל: חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת כוּ׳, שֶׁמֵּהֶן נִמְשְׁכוּ אוֹתִיּוֹת מַחֲשָׁבָה זוֹ הַמְלוּבָּשׁוֹת בְּדִבּוּר זֶה כְּשֶׁמְּדַבֵּר, כִּי הַמַּחֲשָׁבָה הִיא גַּם כֵּן בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת כְּמוֹ הַדִּבּוּר, רַק שֶׁהֵן רוּחָנִיּוֹת וְדַקּוֹת יוֹתֵר.
אֲבָל עֶשֶׂר בְּחִינוֹת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת כוּ׳, הֵן שֹׁרֶשׁ וּמְקוֹר הַמַּחֲשָׁבָה, וְאֵין בָּהֶם בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת עֲדַיִין קוֹדֶם שֶׁמִּתְלַבְּשׁוֹת בִּלְבוּשׁ הַמַּחֲשָׁבָה.
לְמָשָׁל, כְּשֶׁנּוֹפֶלֶת אֵיזוֹ אַהֲבָה וְחֶמְדָּה בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם, קוֹדֶם שֶׁעוֹלָה מֵהַלֵּב אֶל הַמּוֹחַ לְחַשֵּׁב וּלְהַרְהֵר בָּהּ – אֵין בָּהּ בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת עֲדַיִין, רַק חֵפֶץ פָּשׁוּט וַחֲשִׁיקָה בַּלֵּב אֶל הַדָּבָר הַהוּא הַנֶּחְמָד אֶצְלוֹ.
וְכָל שֶׁכֵּן קוֹדֶם שֶׁנָפְלָה הַתַּאֲוָה וְהַחֶמְדָּה בְּלִבּוֹ לְאוֹתוֹ דָבָר, רַק הָיְתָה בְּכֹחַ חָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ וִידִיעָתוֹ, שֶׁהָיָה נוֹדָע אֶצְלוֹ אוֹתוֹ דָבָר שֶׁהוּא נֶחְמָד וְנָעִים וְטוֹב וְיָפֶה לְהַשִּׂיגוֹ וְלִידָּבֵק בּוֹ, כְּגוֹן: לִלְמוֹד אֵיזוֹ חָכְמָה, אוֹ לֶאֱכוֹל אֵיזֶה מַאֲכָל עָרֵב, רַק לְאַחַר שֶׁכְּבָר נָפְלָה הַחֶמְדָה וְהַתַּאֲוָה בְּלִבּוֹ בְּכֹחַ חָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ וִידִיעָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה וְעָלְתָה מֵהַלֵּב לַמּוֹחַ – לְחַשֵּׁב וּלְהַרְהֵר בָּהּ אֵיךְ לְהוֹצִיא תַּאֲוָתוֹ מִכֹּחַ אֶל הַפּוֹעַל לְהַשִּׂיג הַמַּאֲכָל, אוֹ לְמִידַת הַחָכְמָה בְּפוֹעַל, הֲרֵי בְּכָאן נוֹלְדוּ בְּחִינוֹת אוֹתִיּוֹת בְּמוֹחוֹ, שֶׁהֵן אוֹתִיּוֹת כִּלְשׁוֹן עַם וָעָם הַמְדַבְּרִים וְהַמְהַרְהֲרִים בָּהֶם כָּל עִנְיְינֵי הָעוֹלָם:
בראשית רבה כ״א:ה׳ - הטקסט מספריא
דָּרַשׁ רַבִּי פַּפּוּס הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, כְּאֶחָד מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, אָמַר לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא דַּיְּךָ פַּפּוּס, אָמַר לוֹ מָה אַתָּה מְקַיֵּם הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, אָמַר לוֹ שֶׁנָּתַן לוֹ הַמָּקוֹם לְפָנָיו שְׁנֵי דְרָכִים, דֶּרֶךְ הַחַיִּים וְדֶרֶךְ הַמָּוֶת, וּבֵרַר לוֹ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת. רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר כִּיחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, ד): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד. רַבָּנָן אָמְרֵי כְּגַבְרִיאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל י, ה): וְהִנֵּה אִישׁ אֶחָד לָבוּשׁ בַּדִּים, כְּהָדֵין קַמְצָא דִּלְבוּשֵׁיהּ מִינֵיהּ וּבֵיהּ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר כְּיוֹנָה, מַה זֶּה בּוֹרֵחַ מִשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה א, ג): וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה', אַף זֶה בּוֹרֵחַ מִלְּקַיֵּים צִוּוּי הַמָּקוֹם. מַה זֶּה לֹא לָן בִּכְבוֹדוֹ, אַף זֶה לֹא לָן כְּבוֹדוֹ עִמּוֹ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא אָמַר כְּאֵלִיָּהוּ, מַה זֶּה לֹא טָעַם טַעַם מָוֶת, אַף זֶה לֹא הָיָה רָאוּי לִטְעֹם טַעַם מָוֶת, הִיא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חָנִין, דְּאָמַר כָּל זְמַן שֶׁהָיָה אָדָם הָיָה כְּאֶחָד, וְכֵיוָן שֶׁנִּטְלָה מִמֶּנּוּ צַלְעָתוֹ, לָדַעַת טוֹב וָרָע.
תניא, ליקוטי אמרים כ״א - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מִדַּת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם; שֶׁהָאָדָם, כְּשֶׁמְּדַבֵּר דִּבּוּר, הֲרֵי הֶבֶל הַדִּבּוּר שֶׁבְּפִיו הוּא מוּרְגָּשׁ וְנִרְאֶה דָּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ מוּבְדָּל מִשָּׁרְשׁוֹ, שֶׁהֵן עֶשֶׂר בְּחִינוֹת הַנֶּפֶשׁ עַצְמָהּ.
אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵין דִּבּוּרוֹ מוּבְדָּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אֵין דָּבָר חוּץ מִמֶּנּוּ, וְלֵית אֲתַר פָּנוּי מִינֵּיהּ, וְלָכֵן, אֵין דִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ כְּדִבּוּרֵינוּ חַס וְשָׁלוֹם [כְּמוֹ שֶׁאֵין מַחֲשַׁבְתּוֹ כְּמַחֲשַׁבְתֵּינוּ, כְּדִכְתִיב: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם״, וּכְתִיב: ״כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וְגוֹ׳״].
וְלֹא נִקְרָא דִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁם ״דִּבּוּר״, רַק עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל; כְּמוֹ שֶׁדִּבּוּר הַתַּחְתּוֹן שֶׁבָּאָדָם הוּא מְגַלֶּה לַשּׁוֹמְעִים מַה שֶּׁהָיָה צָפוּן וְנֶעְלָם בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, כָּךְ לְמַעְלָה – בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, יְצִיאַת הָאוֹר וְהַחַיּוּת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ – מֵהַהֶעְלֵם אֶל הַגִּילּוּי לִבְרוֹא עוֹלָמוֹת וּלְהַחֲיוֹתָם, נִקְרֵאת בְּשֵׁם ״דִּבּוּר״.
וְהֵן הֵן עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶן נִבְרָא הָעוֹלָם, וְכֵן שְׁאָר כָּל הַתּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים שֶׁהִשִּׂיגוּ הַנְּבִיאִים בְּמַרְאֵה נְבוּאָתָם.
וַהֲרֵי דִּבּוּרוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ כִּבְיָכוֹל מְיוּחָדוֹת עִמּוֹ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד; דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּמוֹ דִּבּוּרוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל אָדָם בְּעוֹדָן בְּכֹחַ חָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ, אוֹ בִּתְשׁוּקָה וְחֶמְדָּה שֶׁבְּלִבּוֹ קוֹדֶם שֶׁעָלְתָה מֵהַלֵּב לַמּוֹחַ לְהַרְהֵר בָּהּ בִּבְחִינַת אוֹתִיּוֹת, שֶׁאָז, הָיוּ אוֹתִיּוֹת הַמַּחֲשָׁבָה וְהַדִּבּוּר הַזֶּה, הַנִּמְשָׁכוֹת מֵחֶמְדָּה וּתְשׁוּקָה זוֹ – בְּכֹחַ בַּלֵּב וּמְיוּחָדוֹת שָׁם בְּתַכְלִית הַיִּחוּד בְּשָׁרְשָׁן, שֶׁהֵן הַחָכְמָה וְשֵׂכֶל שֶׁבַּמּוֹחַ וְחֶמְדָּה וּתְשׁוּקָה שֶׁבַּלֵּב.
וְכָכָה מַמָּשׁ, דֶּרֶךְ מָשָׁל, מְיוּחָדוֹת דִּבּוּרוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּתַכְלִית הַיִּחוּד בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ, גַּם אַחַר שֶׁיָּצָא דִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ אֶל הַפּוֹעַל בִּבְרִיאוֹת הָעוֹלָמוֹת, כְּמוֹ שֶׁהָיָה מְיוּחָד עִמּוֹ קוֹדֶם בְּרִיאַת הָעוֹלָמוֹת, וְאֵין שׁוּם שִׁינּוּי כְּלָל לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא אֶל הַבְּרוּאִים הַמְקַבְּלִים חַיּוּתָם מִבְּחִינַת דִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ, בִּבְחִינַת יְצִיאָתוֹ כְּבָר אֶל הַפּוֹעַל בִּבְרִיאַת הָעוֹלָמוֹת, שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ בָּהֶם לְהַחֲיוֹתָם עַל יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת מֵעִלָּה לְעָלוּל וִירִידַת הַמַּדְרֵגוֹת בְּצִמְצוּמִים רַבִּים וְשׁוֹנִים, עַד שֶׁיּוּכְלוּ הַבְּרוּאִים לְקַבֵּל חַיּוּתָם וְהִתְהַוּוּתָם מִמֶּנּוּ וְלֹא יִתְבַּטְּלוּ בִּמְצִיאוּת.
וְכָל הַצִּמְצוּמִים הֵם בְּחִינַת ״הֶסְתֵּר פָּנִים״, לְהַסְתִּיר וּלְהַעֲלִים הָאוֹר וְהַחַיּוּת הַנִּמְשָׁךְ מִדִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ, שֶׁלֹּא יִתְגַּלֶּה בִּבְחִינַת גִּילּוּי רַב שֶׁלֹּא יוּכְלוּ הַתַּחְתּוֹנִים לְקַבֵּל, וְלָכֵן גַּם כֵּן נִדְמֶה לָהֶם אוֹר וְחַיּוּת הַדִּבּוּר שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בָּהֶם, כְּאִלּוּ הוּא דָּבָר מוּבְדָּל מִמַּהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ, רַק שֶׁנִּמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ – כְּמוֹ דִּבּוּר שֶׁל אָדָם מִנַּפְשׁוֹ.
אַךְ לְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אֵין שׁוּם צִמְצוּם וְהֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם מַסְתִּיר וּמַעֲלִים לְפָנָיו, וְ״כַחֲשֵׁכָה כָּאוֹרָה״, כְּדִכְתִיב: ״גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ וְגוֹ׳״, מִשּׁוּם שֶׁאֵין הַצִּמְצוּמִים וְהַלְּבוּשִׁים דָּבָר נִפְרָד מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא כְּהָדֵין קַמְצָא דִּלְבוּשֵׁיהּ מִינֵּיהּ וּבֵיהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים״, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְלָכֵן קַמֵּיהּ – כּוּלָּא כְּלָא חֲשִׁיב מַמָּשׁ:
משנה תמיד ז׳:ב׳ - הטקסט מספריא
באו ועמדו על מעלות האולם. עמדו הראשונים לדרום אחיהם הכהנים. וחמשה כלים בידם. הטני ביד אחד. והכוז ביד אחד. והמחתה ביד אחד. והבזך ביד אחד. וכף וכסויה ביד אחד. וברכו את העם ברכה אחת. אלא שבמדינה אומרים אותה שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת. במקדש היו אומרים את השם ככתבו. ובמדינה בכנויו. במדינה הכהנים נושאים את כפיהם ידיהם כנגד כתפותיהם. ובמקדש על גבי ראשיהן. חוץ מכהן גדול. שאין מגביה את ידיו למעלה מן הציץ. רבי יהודה אומר. אף כהן גדול מגביה את ידיו למעלה מן הציץ. שנאמר (ויקרא ט, כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם:

