מ"ש[/cup] במדרש נטה שמאלו כו' נטה ימינו כו' היינו יד הגדולה ויד החזקה

שסהמ"ש במדרש נטה שמאלו כו' נטה ימינו כו' היינו יד הגדולה ויד החזקה

מ"ש במדרש נטה שמאלו וברא ארץ נטה ימינו וברא שמים, היינו יד הגדולה ויד החזקה, חסד וגבורה לך ה' הגדולה והגבורה, והיינו ששמים וארץ נבראו בשני ידיו. וכן איתא בילקוט תילים ע"פ על נהרות בבל (כמדומה בשם הפסיקתא).

ובגמ' ברכות דנ"ח סע"א דרש ר' שילא לך ה' הגדולה זו מע"ב, והיינו יד אחת וזהו כמארז"ל בגמ' כתובות דף ה' סע"א גדולים מעשה צדיקים כו' דאילו במעשה שמים וארץ כתי' אף ידי כו'. וע' בתוס' ד"ה דאילו, דאע"ג דמסיים קרא וימיני כו' מ"מ בחד מעשה ליכא אלא חד יד, ולפ"ז יש להעמיד שבריאת שמים וארץ הם מחסד וגבורה רק בלתי כלולים בחד מעשה. והגם כי דחוק לומר כן שהרי זהו בבנין עולם התיקון שהוא בחי' התכללות חו"ג זב"ז. אך י"ל שזהו מה שיד אחת כלול מחו"ג הם הם השתי ידות שברא בהם שמים וארץ והיינו דיד היא יד שמאל כמארז"ל בגמ' מנחות שלהי פ' הקומץ רבה דל"ו ע"ב דיד היינו יד שמאל, ובה כלול בחי' ימין חסד שבה ברא שמים. וע' שסובזהר ששמים הם כלולים מאשא וממיא, וכמדומה שכן איתא במד"ר נטל אש ומים, ומ"מ נא' בקרא זה (שבישעי' מ"ח י"ג) וימיני טפחה שמים לפי שעיקרו הוא ממים ולכן בתיבת שמים יש תיבת מים בשלימות ומתיבת אש לא יש כ"א השי"ן לבד בלא אל"ף, ולכן ארז"ל שמים שם מים (כמדומה בחגיגה די"ב סע"א), ואעפ"כ הוא מבחי' הגבורה שהרי הרקיע נברא בשני שהוא גבורה, וארז"ל למה נק' שמים לפי ששמים מעשיהם של בריות ל' שומא שהוא מבחי' הגבורות מל' השם דרך, וכמו בית שמאי שהי' מבחי' הגבורה. וא"כ לפ"ז יש להעמיד פי' התוס', הגם שדחוק לפי פירושו לומר כן, שפי' הפשוט בתוס' בחד מעשה היינו ארץ או שמים ליכא אלא חד יד, מ"מ יש להעמיד כנ"ל.

אבל במעשה צדיקים הוא בית המקדש כמו שפי' רש"י נאמר כוננו ידיך ב' ידות, פי' בחד מעשה זהו לפי פי' הפשוט. אמנם י"ל שע"י מעשה צדיקים שהוא בחי' ביטול היש לאין עי"ז ממשיכים להיות התכללות הב' ידות מבחי' הגבוה יותר מבחי' ההתכללות דעולם התיקון (שנברא ג"כ בשתי ידות כמ"ש בילקוט הנ"ל שהוא בחי' התכללות) וזהו ע"י יד הרמה כי ג"פ יד עולה מ"ב והוא בחי' ש' מ"ב דפ' ראשונה דק"ש, וע"י יד הרמה נעשה התכללות יד הגדולה ויד החזקה שהם חו"ג, להיות כי יד הרמה היא גבוה משני הידות דיד הגדולה ויד החזקה ולכן בהגלות נגלות בחי' יד הרמה מתכללים הב' ידות דחו"ג ביחוד והתכללות היותר נעלה מכמו אופן התכללותם במעשה בראשית.

ובאמת י"ל שכל הג' ידות דק"ש הם בחי' היותר נעלה מיד דמע"ב, שהרי כתיב אשר ברא אלקים לעשות שארז"ל לתקן דכל מה שנברא בשי"ב צריכים תיקון, והוא ע"י עבודת התומ"צ, לעבדה ולשמרה רמ"ח מ"ע שסזושס"ה מל"ת, וק"ש היא מצוה כללית שכוללת כל המצות כמ"ש וזאת המצוה וגו' ואח"כ נא' שמע ישראל, וכמשרז"ל בירושלמי בברכות בפרטיות איך שק"ש היא קבלה על כל העשה"ד כמש"נ מזה בד"ה וידבר כו' אנכי (ג"ל), וע' בקיצור וביאור שעל הסש"ב שבסוף ד"ה ונפש השנית בביאור על פך"ג ס"ב שכ' וז"ל שק"ש היא כעין כוונה לכל המצות.

ולפ"ז מה שביאר שהג' ידות הם תורה ועבודה וגמ"ח, הם ג' ידות יותר נעלים מהיד דמע"ב (גם לפי מה שנק' הגדולה), ובכללות הנה תורה היא הממוצע שהיא נגד יד הרמה, ובפרטיות ק"ש היא בחי' יד הרמה שכוללת וגורמת יחוד יד הגדולה ויד החזקה, אך זהו בדרך העלאה שבכלל הוא עמוד העבודה, ולכן מלמטלמ"ע תפלה שכנגד קרבנות שהוא בחי' ההעלאה הוא העיקר לפי שעי"ז גורמים ההמשכה שנמשך ע"י המצות והתורה. וההמשכה תחלה הוא ע"י המצות מקיפים ובצל ידי כסיתיך, וי"ל ג"כ לפי ששורש המצות בחד ארחא דגלגלתא דאתפלגית לתרי"ג ארחין (כמדומה בז"א) לכן ההמשכה מלמעלמ"ט תחלה ע"י המצות ואח"כ ע"י התורה בבחי' פנימיות, ועי"ז נעשה ההגדלה בכח אד' היינו בבחי' כח דמע"ב שנק' כח מעשיו.

ומ"מ אין זה סותר למ"ש שהתורה היא בחי' יד הרמה שכוללת ב' ידות דיד הגדולה ויד החזקה מצות ועבודה, לפי שאורייתא מחכ' נפקת שהחכ' היא מכון לשבתו ית' כי אורייתא וקוב"ה כולא חד שלכן התורה נק' אמת לפי שבחכ' שבתורה נתפס אחד האמת כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה, וכמו שנת' בד"ה להבין ההפרש בין תורה למצות בענין איהו וחיוהי חד שנת' שם טעם הנ"ל. ומ"מ ע"י העבודה דתפלה שכנגד קרבנות בכלל שהוא ביטול היש לאין, דק"ש הוא ביטול אמיתי וביטול היש, דאחד הוא ביטול אמיתי, ועד בכל נפשך הוא ביטול היש, עי"ז ממשיכים תוס' אור בתורה מבחי' אין שקדם לחכמה, שהגם שהחכ' מאין תמצא ובה שורה התענוג שהוא האין, מ"מ ע"י העבודה דביטול היש וביטול אמיתי עי"ז ממשיכים תוס' אור.

לד"ה ע"כ יאמרו המושלים כו' ביצרם.

(רישומי דברים).