בחדש השלישי

רצגבחדש השלישי

בס"ד.

בחדש השלישי לצאת בנ"י מאמ"צ ביום הזה באו מדבר סיני, וצ"ל מפני מה נא' ביום הזה ולא נאמר באיזהו יום, אמנם הנה רז"ל אמרו שביום הזה הוא בר"ח נא' כאן ביום הזה ובר"ח נא' החדש הזה לכם כו'. ולהבין זה צ"ל תחלה ענין מה שניתוסף מבחי' מ"ת, הלא היו צדיקים גם קודם מ"ת כמו מתושלח ואברהם והאבות הן הן המרכבה ומהו החידוש ממ"ת. אך הענין הוא דבאברהם נא' הלוך ונסוע הנגבה, והיינו כי באברהם נא' שבנה ב' מזבחות כמ"ש ויבן מזבח לה' הנראה ואח"כ נא' ויבן מזבח לה' סתם והיינו כמ"ש ויקרא רצדה' ה' שיש ב' שמות הוי' הא' הוא בחי' שם הנראה שהוא בחי' הוי' שהוא מקור לעלמין דאתגליין כי לשון הוי' הוא שמחי' ומהוה תמיד מאין ליש בלי הפסק ביו"ד נברא העוה"ב ובה' נברא העוה"ז והוא בחי' שם הוי' דלתתא שהוא בחי' שם הנראה בחי' ממכ"ע, ולכן כתיב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה שההתבוננות הוא בבחי' ראי' והיינו מפני כי נתהוה מבחי' שם ה' הנראה כו', והנה אברהם התחיל תחלה בעבודתו בבחי' שם הוי' הנראה ואח"כ בנה מזבח לה' סתם הוא שם הוי' המחיה עלמין סתימין דלא אתגליין שטמירין וסתימין כו', ולכן בבהמ"ק היו ב' מזבחות מזבח הפנימי והחיצון שהם כנגד ב' מזבחות שבנה אברהם כו', וכן גם באדם יש ב' בחי' שהוא בחי' פנימיות הלב וחיצוניות הלב, וז"ע הלוך ונסוע הנגבה כי נגבה הוא בחי' דרום בחי' חסד שהוא בחי' אהבה עליונה שהי' מרכבה לבחי' החסד והי' תמיד בבחי' אהבה לאלקות, וכמ"ש בס' הבהיר הובא בפרדס אמרה מדת החסד כל ימי היות אברם בארץ לא הוצרכתי לעשות מלאכתי שהרי אברם עומד ומשמש במקומי שנא' וישמור משמרתי ששמר משמרת מדת החסד.

וזהו דכתיב ויעל אברם ממצרים הם המצרים וגבולים ותענוגי' גשמי' מהבלי העולם כו' להיות הלוך ונסוע הנגבה בחי' חסד, והיינו מפני כי חסד הוא שירותא דעלמא עילאה עמיקא וטמירא עד רזא דא"ס, פי' עלמא עילאה הוא בחי' עוה"ב בחי' בינה, ובחי' חסד מלמטלמ"ע הגם כי החסד הוא מבחי' המדות ו"ק עכ"ז הוא בחי' ראשונה שמקבל מבחי' עלמא עילאה כו', היינו כמ"ש בזהר אית מלך לעילא רזא דקדה"ק וכהן משמש תחותי' רזא דאור קדמאה, פי' קדה"ק בינה ואור קדמאה חסד ומפני כי הכהן בחי' חסד משמש בקדה"ק לכן נק' שירותא דעלמא עילאה כי ע"י השימוש נמשך ההמשכה מעלמא עילאה וזהו כמ"ש ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים שמפני שמשמש בקדה"ק נק' ע"ש קדה"ק שממשיך משם כו'.

וההתבוננות לבחי' אהבה זו שז"ע ויבן ל' התבוננות כמ"ש במד"ר ע"פ ויבן נח מזבח ל' התבוננות, הוא ע"י שמתבונן איך שה' אמר והי' העולם באמירה א' ביו"ד נברא העוה"ב ובה' נברא העוה"ז מלכותך רצהמלכות כל עולמים ובאמת הנה אנו אומרים על כל שבח מעשה ידיך שכל בחי' התהוות העולמות נק' רק בשם מעשה ידיך שכמו שאנו רואים באדם שהמעשה הוא כח היותר חיצוני משא"כ הדבור הוא יותר פנימי ומכ"ש בחי' המחשבה ולכן אנו רואים שיוכל לעשות איזה דבר מעשה ולא יחשוב ויעיין כלל במעשה הלזה ובעת עשיית הדבר יחשוב ענין אחר כלל והיינו מפני כי כח המעשה הוא בחי' היותר חיצוני כו', ולכן כאשר יתבונן שכל מה שנברא הוא רק בחי' מעשה ידיך בחי' היותר חיצוני, ובורא קדושים ישתבח שמך אפי' בורא קדושים הם המלאכים וגם בחי' החכ' נק' ג"כ קדושים הרי הם רק ישתבח שמך, אי לזאת לא יחפוץ כלל כ"א להכלל וליבטל אליו ית', וע"י התבוננות זו בא אברהם להיות הלוך ונסוע הנגבה כו'.

אך לא כל האדם יכול לבא לבחי' זו, וע"ז מתמה הנביא אני ה' לא שניתי ואתם בנ"י לא כליתם כי הי' צ"ל בחי' כלות הנפש ואתם בית יעקב לא כליתם, והיינו מפני כי כשל בעווני כחי פי' הכח והעוז לסגף היצה"ר שלא ירצה בשום דבר כ"א אהבת אלקותו ית', כשל בעווני פי' העון אינו דוקא עבירות אפי' תענוגים גשמיים והבלי העולם הרי הם נכללים בכלל העונות, והסיבה לזה מפני כי אתם בני יעקב יו"ד עקב נשמות דעקבות משיחא, כי בד"כ היו כל הנשמות כלולות באדה"ר ויש שתלוין במצחו ובחוטמו ויש שהם בעקב והם נשמות נמוכות דעקבות משיחא שכמו העקב הוא עור גס כו', ומזה נמשך שיכול להיות עון עקבי עוונות שאדם דש בעקביו להיות כי שרש נשמתו הוא רק מבחי' עקב, וזהו עקוב הלב מכל ואנוש הוא פי' שלפי שהנשמה נמשכת מבחי' עקב לכן אנוש הוא בבחי' חלישות שא"א לה לבוא לבחי' אהבה ע"י התבוננות הנ"ל.

ולזה ה"ע מ"ת שהתורה היא נק' עוז ותושי' כו' כמ"ש ימינך ה' נאדרי בכח והתורה היא בחי' ימין כמ"ש מימינו כו' תורת חסד כו', דהנה ארז"ל במד"ר פ' וארא שאו שערים כו' ויבא מלך הכבוד ואמרז"ל שחלק מכבודו ליראיו ונת' שם דהקב"ה לבושו עוז שנא' לבש ה' עוז התאזר ונתן העוז לישראל שנא' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, והענין הוא דהנה ארז"ל איזהו גבור הכובש את יצרו שנא' טוב ארך אפים מגבור, ולכאו' צ"ל מהו הראי' מפסוק טוב ארך אפים כו', אך הענין הוא דלמעלה יש ג"כ בחי' יצר כמארז"ל יומא דס"ט ב' שכובש את יצרו, ולכאו' איך שייך לומר לשון יצר למעלה, והיינו שקאי על בחי' מדת הדין, דהנה מדה"ד הוא בחי' גבוה שה"ע רצומדת האמת אשר לא ישא פנים כו', אכן הנה נודע ממשארז"ל בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים כו', וכדי לכבוש את יצרו הוא בחי' מדה"ד צ"ל נמשך מבחי' ארך אפים וזהו טוב ארך אפים כו', וז"ע שמשון הגבור דעיקר גבורתו הי' מצד בחי' השערות שהי' נזיר ולכן כאשר גלחה שערו נפסק כחו, והיינו כי השערות הם בחי' גבוה מאד שהם מבחי' ורב כח בחי' שער רישי' כו', ועתה יגדל נא כח אד'. ועכשיו ענין הנזירות בחי' השערות היא התורה שע"ז נא' סלסלה ותרוממך שע"י הסלסול שהוא הפרדת השערות זו מזו והיינו בחי' בירור ההלכות זה מזה שז"ע הקושיות שבגמ' ורמינהו, להפריד ההלכות זו מזו, ולכן התורה היא הנותנת כח ועוז לבא לבחי' אהבה העליונה, ולכן נא' במ"ת אשר הוצאתיך מאמ"צ הם בחי' המצרים וגבולים דהבלי העולם כו', וזהו ה' עוז לעמו יתן היא התורה שנק' עוז ותושי' כו' ה' יברך את עמו בשלום ב' שלום בפמשמ"ע ושלום בפמשמ"ט, הנה למעלה ענין השלום בפמשמ"ע הוא בחי' חיבור אוא"ס ב"ה באצי' בבחי' ח"ע, ופמשמ"ט הוא חיבור אצי' בג' עולמות בי"ע, ובנפש פמשמ"ע הוא חיבור עשר בחי' דנה"א עם אלקות, ופמשמ"ט הוא חיבור גם עם הנה"ב להיות בכל לבבך בשני יצריך כו'.

ובמד"ר בשה"ש נת' באו"א שארז"ל ע"פ אל גינת אגוז ירדתי האגוז הזה יש לו ג' קליפין שרומז לג"ק והמוח שבתוכו הוא הפרי ולכן אגוז בגימ' חטא, וע"י מה שוברין האגוז ע"י האבן שהוא לוחות האבן היינו בחי' תורה כו'. והענין הוא דהנה כתיב וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר רצזולכאו' תיבת לאמר הוא מיותר דבכ"מ שנא' וידבר כו' לאמר פירושו שמשה יאמר אל בנ"י אבל כאן שכל ישראל שמעו עשה"ד ואנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו מהו תיבת לאמר, אמנם הנה כתיב ודברי אשר שמתי בפיך שלימוד התורה הוא בחי' דבר ה' וכמ"ש תען לשוני אמרתיך ולכן כל התורה ניתנה למשה מסיני אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, ומה שנאמרו הדינים ע"י תנאים ואמוראים זהו והאתנים מוסדי ארץ כי הם הממשיכים מהעלם אל הגילוי וכ"א ממשיך לפי שורשו כמו ב"ש וב"ה, ב"ש בחי' מדת הגבורה וב"ה בחי' מדת החסד (ולכן ב"ש אוסרין וב"ה מתירין) אבל באמת נאמרה כל התורה למשה מסיני כו' כנ"ל, וזהו ודברי אשר שמתי בפיך שהוא בחי' דבר ה' ממש ולכן נק' התורה חרב פיפיות של שני פיות היינו בחי' פה האדם שלומד ודבר ה' היא הלכה הם ב' פיות כו', וזהו הפי' לאמר היינו הכח שניתן לישראל על להבא שכאשר ילמדו תורה יהי' דבר ה' כמו עשה"ד כו', ומאחר שהתורה הוא בחי' דבר ה' הם בחי' אבני קדש כנודע שהאותיות נק' אבנים ואותיות התורה הם דבר ה' הם בחי' אבני קדש כו' ולכן הם שוברין את האגוז הוא בחי' ג"ק של האגוז כנ"ל שהאגוז יש בו ג"ק והפרי שבתוכו הוא בחי' הטוב כמ"ש במרכבת יחזקאל רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת כו' ומתוכה כעין החשמל שהוא בחי' הקדושה כו', וכמו"כ הוא כאן, וענין ג"ק האגוז הוא כנודע כמו שבקדושה יש ג' בחי' מחדו"מ שהם ג' עולמות בי"ע כך הנה זלע"ז עשה האלקי' שיש היכלות הטומאה שנחלקי' בד"כ לג' בחי' מחדו"מ שע"י שמחשב מח"ז נעשה מרכבה להיכלות הטומאה, וע"י לוחות האבן שוברין האגוז כו', ולכן בפסוק וידבר אלקים יש ך"ח אותיות כמנין כח כי התורה נותנת כח שיוכל לצאת ממאסר הגוף והיצה"ר שנק' אגוז כו'.

ויובן עוד ענין לאמר שהוא בחי' דבר ה' שיש בתורה שלומד כאו"א, דהנה כתיב לעולם ה' דברך נצב בשמים ופי' בסש"ב בשם הבעש"ט ז"ל וכ"ה ברבות שמאמר יהי רקיע נצב תמיד בשמים להחיותו, שאלמלא הי' מסתלק על רגע א' הי' חוזר העולם לתהו כו', והנה התורה נק' שמים אש ומים, ולכן ארז"ל קמיפלגי במתיבתא דרקיע כי התורה נק' רקיע, והיינו כי הנה כתיב ועל ראשי החיות רקיע כעין הקרח פי' כי יש חיוון תתאין וחיוון עילאין ועל ראשי החיות יש בחי' רקיע כעין הקרח הוא בחי' אגלידו מיא כמו הקרח שהוא ממים רק שנגלד כו', והיינו כמו משל שמסתיר על השכל והנה עכ"ז חצרע"י המשל מושג השכל כו', כך הנה יובן שהתורה נק' משל הקדמוני בחי' חכ', ועכ"ז ע"י התורה יכולים להשיג בחי' חכ' כמו הקרח שיכולים להמיסו למים כו', והנה בתורה יש ג' בחי' אור מים רקיע, אור בחי' מקור החכ', מים בחי' חכ', רקיע בחי' אגלידו מיא כשהחכ' בא לידי השגה כו', ומבחי' רקיע זה מקבל בחי' מתיבתא דרקיע. והנה כאשר ברקיע הגשמי יש תמיד בחי' מאמר יהי רקיע שעומד בו תמיד להחיותו כמו"כ בפנימיות בבחי' התו' שנק' רקיע יש תמיד בחי' דבר ה' כמו עשה"ד ומצד בחי' דבר ה' הנה דבר מלך שלטון שגם הנה"ב אינו יכול לעבור את פי הוי' מכ"ש מבלעם שאמר לא אוכל לעבור את פי הוי', וכ"ש הנה"ב, לכן ע"י התורה הנה גם הנה"ב מסכים להביטול כו' להיות בכל לבבך בשני יצריך כו'.

ומעתה יובן ענין בחדש השלישי, כי הנה ישראל מונין ללבנה והיינו כי הלבנה היא בחי' ביטול כי הלבנה מקבלת הארתה מן השמש ועד י"ד יום מתגדלת מעט מעט ואח"כ מתמעטת מעט מעט עד שנעשית עצם חשוך לקבל ההארה מן השמש הרי היא בבחי' הביטול כו' ולכן ישראל מונין ללבנה להיות כי אין אני והוא יכולים לדור כו', והנה על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח, כי הנה כתיב מה יתרון לאדם בכל עמלו אשר יעמול תחת השמש, אבל התורה היא לעילא מן שמשא, ופעם אמרו שהתורה היא בחי' שמש והיינו בחי' שמש עצמו וכמ"ש ואוהביו כצאת השמש בגבורתו הוציא הקב"ה חמה מנרתקה, ולא כמו בחי' שמש ומגן כו', וגמ"ח נק' ג"כ בחי' שמש כמ"ש וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה כו' וזהו ענין הג' חדשים אלו ניסן הוא בחי' עבודה מלמטלמ"ע ולכן המצה היא לחם עוני בחי' ביטול ושפלות וכתיב ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה, ואח"כ הוא חדש אייר היינו בחי' זיו שנק' ירח זיו שנולדו בו זיוותני עולם והיינו בחי' הארה מלמעלה אכן הנה נא' וארא אל אברהם כו' באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי והיינו כי בחי' שדי שהוא שאמר לעולמו די שהוא בחי' ההשפעה שנק' מלמעלה וזהו בחי' גמ"ח (צ"ע הלא די מחסורו הוא בצדקה כו' אבל גמ"ח בין לעניים בין לעשירים כו') שנכלל בעמוד זה גם צדקה ששיעורה די מחסורו רצטאפילו סוס לרכוב עליו אבל אי אתה מחויב לעשרו, אבל ע"י מ"ת שהוא בחדש השלישי נמשך בחי' עצמיות וזהו ושמי לא נודעתי ולא נא' הודעתי כו' ונא' לכן אמור לבנ"י אני ה' כו'.

וזהו ביום הזה הוא בר"ח כי זה מורה על הגילוי כמ"ש ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה כו', וגם זה הוא י"ב חדשי השנה כו'. באו מדבר סיני, מדבר הוא בחי' דיבור אבל המ"ם מקטין הענין כנודע שאותיות האמנתיו כו', וזהו לאמר מה שכבר נאמר למשה מסיני ואינו בחי' דבור בפני עצמו, כ"א כמ"ש תען לשוני אמרתך, כעונה אחר הקורא, וזהו מדבר כענין ומדברך נאוה כו'. סיני הוא שירדה שנאה ליצה"ר, וזהו עוז ותושי' שהוא בחי' מדבר סיני כו' עוז לנה"א ותושי' לנה"ב.