ועשית חג שבועות (א)
רצטועשית חג שבועות (א)
בס"ד.
ועשית חג שבועות לה' אלקיך וגו' וצ"ל למה נק' חג שבועות הלא הז' שבועות כבר ספרו קודם בוא חגה"ש, והחג הוא לאחר מספר השבועות ולמה נק' חג השבועות. ויובן בהקדם מארז"ל במשנה פ"ק דברכות בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה הרי שבע, ופרש"י מהירושלמי שהם ע"ש הכתוב שבע ביום הללתיך, ומה שבשחר הוא רק ג' ברכות ובערבית ד' ברכות זהו מפני כי בשחר שהוא זמן ציצית צריכין לומר פ' ציצית משא"כ בלילה שאינו זמן ציצית לכן תיקנו לומר בלילה ד' ברכות (ובדרך פרט יש ביום ז' בחי' נגד שבע ביום כו', והיינו ג' ברכות וג' פרשיות דק"ש ושמו"ע, ובלילה שאינו זמן ציצית תיקנו לומר ד' שברכות וב' פרשיות דק"ש ושמו"ע הוא ג"כ שבע כו', ובד"כ הם ז' ברכות בשחר ג' ובלילה ד' הרי שבע).
ולהבין ענין שבע ברכות אלו מה הם שלא מצינו ענין שבע כ"א בכלה שצריכין לברך ז' ברכות כי כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה, ומהו ענין ז' ברכות אלו שאומרים אותם בכל יום כו'. והענין הוא דהנה בזהר פי' ז' ברכות אלו כנגד ז' נהורין עילאין, ובכתבי האריז"ל פי' שהם כנגד ז' היכלות דבריאה והוא ג"כ מהזהר, ובאמת ב' הפי' אמת, דהנה ארז"ל משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע, ולכאו' צ"ל מהו ענין השבועה שמשביעין אותו הלא מצינו כמה מצות שהם חמורין יותר משבועה שיש בהם כריתות ומיתות ב"ד משא"כ שבועה כו', וגם מהו השבועה שמשביעין את הנשמה הלא הנשמה היא בודאי צדיק כו' ואיך משביעין אותה על הגוף שלא יחטא ויהי' צדיק כו'.
אך הענין הוא דהנה במד"ר ע"פ בחדש השביעי פי' ג' פירושים הא' כפשוטו, הב' בחדש השביעי בירחא דשבועתא שבו נשבע הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה, הג' ל' שובע שחודש זה משובע בכל, והיינו שהוא משובע ברוחניות ובגשמיות, ברוחניות היינו שבו ר"ה ויוהכ"פ וסוכות ולולב שיש בו כמה מצות שאינם בשאר חדשי השנה, ובגשמיות כי חדש זה הוא חדש האסיף שכונסין כל התבואות מן השדה בחדש זה. ובזהר ס"פ מקץ פי' ג' פירושים אלו על פסוק אחר, והיינו ע"פ ובשמו תשבע פי' הא' כפשוטו היינו ל' שבועה, הב' ל' שבע כי נת' שם שיש ז' דרגין עילאין וז' דרגין תתאין, ופי' בשמו תשבע להמשיך מבחי' שבע דרגין עילאין בבחי' שמו, והפי' הג' ל' שובע כי בסוף המאמר מפרש זה על ז' שני השובע וז' שני הרעב והיינו כאשר נמשך מבחי' ז' דרגין עילאין מזה נמצא ענין השובע למטה בארץ, וכאשר אינו נמשך מבחי' ז' דרגין עילאין אזי יכול להיות ז' שני הרעב ח"ו.
ב) ולהבין ג' פירושים אלו שהם ל' שבע ול' שבועה ול' שובע, יובן בהקדם ענין התפלה כי הנה כתיב תפלה לאל חיי שבחי' מל' היא תמיד בבחי' תפלה וכמ"ש למען יזמרך כבוד, אלקים אל דמי לך אל תחרש, וכתיב צמאה לך נפשי כמה לך בשרי כו', וידוע שדוד אמר זאת על שרש מדריגתו למעלה שהוא בחי' מל', ופי' תפלה הוא ל' התחברות מל' נפתולי אלקים נפתלתי עם אחותי כו', והיינו כמ"ש ואני תפלה שאני הוא בחי' מל' הוא בבחי' תפלה ל' התחברות תמיד למעלה כו'.
והענין הוא דהנה כתיב ארוממך אלקי המלך פי' אלקי המלך כי הנה אנו אומרים מלך העולם, פי' שבחי' עולם מקבל מבחי' מלך, וידוע שענין המלך הוא רק התפשטות חיצוניותו ולא בחי' עצמיות המלך, וזהו מלך שמו נקרא עליהם כמו ששם האדם אינו נוגע אל עצמותו שהשם הוא רק שאהארה בעלמא, כך הוא ענין מלך העולם שהעולם מקבל רק מהארה בעלמא משא"כ בחי' עצמיות אא"ס ב"ה מובדל ומרומם מגדר עולמות ואינו כמו הנשמה שמחיה את הגוף שהיא מתלבשת בתוך הגוף ולכן היא מתפעלת ממקרי הגוף אבל עצמיות אוא"ס ב"ה הנה כתיב אני הוי' לא שניתי ואתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע. וזהו פי' אני תפלה שאני בחי' מל' תמיד בבחי' תפלה והתחברות לבחי' עצמיות אוא"ס ב"ה שלמעלה מבחי' עולמות, וע"ד מ"ש אני הוי' וצ"ל מ"ש אני ה' התינח אדם כשאומר אני שהוא נראה ונגלה אך מה שייך למעלה מ"ש אני ה', אך הענין הוא דהנה קוב"ה סתים וגליא, והנה גליא היא מל' מקור הנבראים וסתים הוא בחי' אוא"ס ב"ה שלמעלה מבחי' עולמות, וזהו פי' אני ה' שבחי' אני בחי' גליא הוא ה' בחי' סתים, שזהו ענין ואני תפלה שבחי' אני תפלה ומחובר למעלה לבחי' שם הוי'. וזהו מה שאנו אומרים בב"ש יחיד חי העולמים מלך פי' יחיד הוא בחי' עצמיות אא"ס ב"ה שלמעלה מבחי' עולמות ומלך הוא בחי' מלך העולם, וע"י בחי' חי העולמים מתחברים בחי' יחיד בבחי' מלך, שע"י בחי' חי העולמים מאיר בחי' יחיד בבחי' מלך, וזהו ואני תפלה שע"י שאני הוא בבחי' תפלה והתחברות למעלה עי"ז מאיר בחי' יחיד דרך חי העולמים בבחי' מלך, כי הנה אני הוא אותיות אין, ופי' אין הוא בחי' עצמיות אוא"ס ב"ה שלמעלה מבחי' עולמות ואני הוא בחי' מלך העולם וע"י בחי' ואני תפלה מאיר בחי' אין בבחי' אני. והנה למעלה נק' בשם יחוד ו"ה, פי' כי כל המשכה הנמשכת מלמעלה נק' בשם וא"ו, כי וא"ו הוא בחי' קו וחוט שהיא ראשית ההמשכה מאוא"ס ב"ה ונמשך בבחי' ה"א וזהו יחוד ו"ה, והיינו יחוד בחי' יחיד עם בחי' מלך, והוא ע"י בחי' חי העולמים כנ"ל, והיינו קודם האצי' הוא בחי' המשכת קו וחוט והוא בחי' וא"ו אחד,
אבל באצי' הנה כתי' זה ה' קוינו לו שיש ג' קוין חג"ת לכן הוא בחי' ח"י כי ג' ואוי"ן עולים מספר ח"י ולכן ע"י חי העולמים הוא בחי' המשכת בחי' יחיד בבחי' מלך.
וזהו פי' שביעי ל' שבע שהוא בחי' המשכת בחי' וא"ו שהוא בחי' לך הוי' הגדולה והגבורה בבחי' ה"א בחי' מל' לך ה' הממלכה הרי שבע ואז נק' מל' בשם ממלכה בב' ממי"ן, כי בלא המשכה זו נק' בשם מלוכה במ"ם אחת וכאשר ממשיכין בבחי' שמו הוא בחי' המל' בחי' וא"ו אזי נק' ממלכה בב' ממי"ן ע"ד מ"ש ארוממך בב' ממי"ן כו'. והנה כדי להמשיך בחי' ז' דרגין עילאין צריך להיות העלאה תחלה והיינו ז' הנערות הראויות לתת לה מבית המלך שהוא בחי' ז' היכלות דבריאה (ויש בחי' ז' סריסים המשרתים את פני המלך שהוא ג"כ בבריאה אך ז' הסריסי' הוא מבחי' עלמא דדכורא כו') והיינו בחי' ז' ברכות דק"ש והיינו כאשר יתבונן שאני בחי' מל' הוא רק יש מאין מהארה בעלמא אי לזאת לא יחפוץ כ"א לעצמיות אוא"ס ב"ה, וע"י העלאה זו בברכות ק"ש נמשך בחי' ז' דרגין עילאין, וזהו שהזהר מפרש ז' ברכות דק"ש על ז' דרגין עילאין מפני שע"י ז' ברכות אלו ממשיכין מבחי' ז' דרגין עילאין, ובכתבי האריז"ל מפרש ז' ברכות אלו על ז' היכלות דבריאה והיינו כנ"ל שהם שבז' נערות הראויות לתת לה מבית המלך דהיינו בחי' ז' היכלות דבריאה שהם בחי' ההעלאה מלמטלמ"ע ועי"ז נמשך ז' דרגין עילאין אך הז' ברכות דק"ש עצמם הם ז' היכלות דבריאה כו', ומעתה יובן ג"כ מה שייך ז' ברכות אלו בכ"י, והיינו כמו שכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה והיינו שכדי שיהי' בחי' יחוד צריך להיות תחלה ז' ברכות כמו"כ כדי שיהי' בחי' יחוד ו"ה צריך להיות ז' ברכות אלו דק"ש כו'.
ג) ומעתה יובן פי' הב' ל' שבועה כו' פי' כי הנה למטה ענין השבועה הוא אף שע"פ החכ' והשכל אינו כן, לזה הוא ענין השבועה שאעפ"כ יהי' כן, וכמו"כ למעלה הנה כאשר יש העלאה מלמטלמ"ע בחי' ז' הנערות הראויות לתת לה מבית המלך אז נמשך בחי' ז' דרגין עילאין, אך כאשר לא אכשיר דרי ולא יש בחי' העלאה מלמטלמ"ע זהו ענין השבועה שאעפ"כ יומשך בחי' ז' דרגין עילאין. והנה בחי' שבועה זו הוא הגבה יותר למעלה מבחי' ז' דרגין עילאין, והוא ממקום אשר אין שם שינויים כי ע"פ ז' דרגין בחי' מדות הנה לפעמים מצינו שארז"ל אמרה מדה"ד לפני הקב"ה, וגם ארז"ל מי מעכב מדה"ד מעכבת כו', אך ענין השבועה הוא ממקום אשר אני הוי' לא שניתי שאין שם שינויים כלל אפי' לא אכשיר דרי, וזהו כמ"ש בזהר ע"פ אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם שבחי' שבועה זו נמשך מבחי' ימי קדם, שהוא למעלה מבחי' ז' דרגין עילאין. והנה שבועה זו נק' בשם שבועת אמת והיינו כי אמת הוא בחי' תיקון השביעי, והוא כמ"ש ואמת הוי' לעולם היינו שיומשך מבחי' אמת ה' בעולם, כי הנה כתי' כי אל דעות הוי' שיש ב' דעות שד"ת הוא שלמטה הוא היש ולמעלה האין, אך באמת אינו כן שהעיקר הוא כדיעה העליונה שלמעלה הוא היש האמיתי ולמטה האין וכולא קמי' כל"ח, וזהו פי' ואמת הוי' לעולם שיומשך בעולם מבחי' אמת הוי' והיינו מבחי' דעה העליונה כמו שהוא למעלה יומשך למטה ג"כ כו', וזהו ענין פי' הב' ל' שבועה.
וזהו ג"כ פי' הג' שהוא ל' שובע והיינו כאשר יש בחי' השבועה שיומשך תמיד בחי' ז' דרגין עילאין אף שלא אכשר דרי לכן נמשך למטה בחי' השובע וכמ"ש שובע שמחות את פניך שענין השובע נמשך מבחי' פניך, יאר ה' פניו אליך כו', והיינו כי פעם כתי' לא רעב ללחם ולא צמא למים כ"א לשמוע דבר ה' אך ענין השבועה שיהי' נמשך תמיד בחי' ז' דרגין ועי"ז נעשה למטה בחי' שובע ברוחניות ובגשמיות, וכמ"ש בזהר הנ"ל ס"פ מקץ כאשר מאיר מז' דרגין אז שובע אשתכח שזה"ע ז' שני השובע כו'.
ד) ומעתה יובן מה שארז"ל משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע שבתיבת משביעין הוא ג"כ ג' פירושים הנ"ל ל' שבע ולשון שבועה ול' שובע. ולהבין זה יובן בהקדם ענין נשמה יתירה שיש בכאו"א מישראל ביום ש"ק, שזה"ע מש"א ביום שבת נשמת כל חי שקאי על הנשמה שגיתירה, ולהבין ענין הנשמה יתירה שבשבת צ"ל תחלה בחי' השבת, דהנה כתיב שער החצר הפנימי' הפונה קדים סגור יהי' ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח, והיינו כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת, שביום השבת שבת מעשות בריאת שמים וארץ, והנה למשל כמו האדם בעת שהוא עושה איזה מלאכה הנה המוחין שלו מלובשי' בהמלאכה שעושה ואחר גמר המלאכה מסתלקי' המוחין למקורם ואז נמצא ענין התענוג מהמלאכה, כך הנה יובן למשכיל בנמשל למעלה דכתי' ששת ימים עשה שבששת ימים אלו הי' התלבשות בחי' החכ' במעש"ב, וביום השביעי שבת הוא בחי' החזרת המוחין לבחי' אנת הוא חכים כו', ולכן בשבת דוקא מאיר בחי' שער החצר הפנימית הפונה קדים, פי' קדים הוא בחי' קדמון ואינו כמו בחי' חכמה שנק' ראשית כי מאחר שהיא נק' ראשית הרי נמצא שני ושלישי כו', אבל בחי' קדים הוא אשר אין דוגמא כמוהו וכמו הוא ית' שנק' קדמון שהוא אחד ואין שני לו ח"ו, ובחי' זו מאיר בשבת. ובנפש הוא בחי' הנשמה יתירה שמאיר באדם, דהנה יש בחי' נרנח"י, ובכל ימי השבוע מאיר מבחי' נר"נ, נשמה הוא בחי' השגה והבנה באלקות שהוא כמ"ש ונשמת שדי תבינם, ורוח הוא בחי' המדות, ונפש הוא בחי' המחי' את הגוף, אבל בשבת מאיר מבחי' חי' יחידה מקיפי' של הנשמה כו'. וזהו פי' משביעין ל' שבע, כי הנה בחי' נר"נ הוא בחי' צדי"ק דצלם שהוא בחי' ט"ס דז"א כנודע, ולמ"ד דצלם הוא חיה שבנפש והוא בחי' חב"ד, ומ"ם דצלם הוא בחי' יחידה שבנפש בחי' כחב"ד כידוע, והנה בשבת הנשמה יתירה שמאיר הוא בחי' למ"ד מ"ם דצלם, והנה למ"ד מ"ם עולה במספר קטן שבע, וזהו משביעין ל' שבע, ועפ"ז יובן ג"כ איך יכולים להשביע אותו שיהי' צדיק הלא הצדיקים הם מעט מזעיר ואיך משביעין אותה ע"ז, אך באמת הנה כתיב ועמך כולם צדיקים והיינו כי הנשמה יתירה יש בכאו"א מישראל כו'.
ה) ולהבין פי' הב' משביעין ל' שבועה, היינו שפי' משביעין הוא שנותנין כח לנפש האדם שיוכל להתגבר על הנה"ב, כי הנה"ב הוא בחי' היצה"ר הוא קודם באדם מהנה"א כי לפתח חטאת רובץ ולכן אקדימי' טעניתא, לזה הוא הכח שנותני' להנה"א שמשביעי' אותו תהי צדיק שנותני' לו כח ושליטה על הנה"ב, הן אמת ששורש הנה"ב הוא ממקום גבוה מאד והוא מבחי' נקודים ששם הי' השבירה אבל בחי' הכח שנותני' להנפש שמשביעין אותו הוא מבחי' עקודים שלמעלה מבחי' נקודים, ולכן ע"י הכח הזה שנותני' להנה"א שהוא מבחי' עקודים יש כח ושליטה בנה"א על הנה"ב. ובזה יובן מה ענין השבועה הלא יש כמה מצות שחמורים משבועה וגם מהו שייך להשביע את הנפש על הגוף, כי פי' משביעין שנותנין כח להיות תגבורת נה"א על נה"ב.
ולמטה נעשה מזה משביעין ל' שובע, ע"ד מ"ש ומשביע לכל חי רצון, רצון יראיו יעשה, פי' כי אית רצון ואית רצון, אית רצון שע"פ טעם דשושכל ואית רצון שלמעלה מן הטעם, והנה הרצון שבאדם הוא בחי' רצון שע"פ טו"ד שהוא מחמת ההתבוננו' כנ"ל בענין ז' הנערות הראויות לתת לה מבית המלך, ואית רצון שלמעלה מן הטו"ד. וזהו פי' משביעין ל' שובע שהוא רצון יריאיו יעשה, שיעשה את הרצון של יריאיו כמו בחי' הרצון שלמעלה שהוא למעלה מן הטו"ד, וזהו דוקא כאשר עיני כל אליך ישברו היינו ע"ד מי שטרח בע"ש יאכל בשבת כאשר יש לו תחלה ענין ז' נערות הראויות לתת לה מבית המלך דהיינו בחי' העלאה מלמטלמ"ע אז אח"כ רצון יראיו יעשה כנ"ל. והקיום על השבועה הוא בחי' התומ"צ, שזהו מ"ש חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה שקאי על תומ"צ, כי התורה היא ג"כ שבע שהם שית סדרי משנה ותושב"כ שהם שבע, וגם חמשה חומשי תורה נחלקים לז' ספרים כי פסוק ויהי בנסוע הארון הוא ספר בפ"ע, וכמו"כ המצות הם ג"כ שבע, כי אף שיש בדרך פרט תר"ך מצות תר"ך עמודי אור פי' עמוד הוא מה שמחבר הגג עם הארץ כך ענין המצות הם מחברים אוא"ס ב"ה בנש"י, אך הנה בד"כ הנה על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח, כך יש לפעמים במצות שהם ז' כי ארז"ל בא ישעי' והעמידן על שש ובא חבקוק והעמידן על אחת שהיא צדיק באמונתו יחי', ובחי' אחת זו דאמונה היא גם בישעי' לבד השש מצות הרי ז' והיינו שהתומ"צ הם קיום על השבועה כו'.
ומעתה יובן ג"כ ענין שבעה שבועות תספר לך וחג השבועות, כי כמו שבדרך פרט יש בכ"י שבע ביום הללתיך כך הנה יש בחי' שבע בכללות השנה, והיינו כמו שיש בחי' שבע בעולם ונפש כך יש בבחי' שנה, וזהו ענין ספה"ע, כי הנה העומר הי' משעורים מאכל בהמה והנה החיות שבמרכבה הם בהמות וחיות פני ארי' פני שור ושעורה שעור ה' מאכל בהמה הוא בחי' החיות המחי' את המרכבה והיינו כאשר מתבונן איך שהמרכבה הם בטלים כו' הנה עי"ז יתעורר בנפשו הבהמית ששרשה היא מפני שור שבמרכבה כו' שתהי' ג"כ בטל לאלקות, ונמצא כי ספה"ע הוא דוגמת ברכות ק"ש שהם בחי' שבע ביום שמבואר בברכות ק"ש איך שהאופנים וחיות הקדש בטלים ואומרים שירה כו', שהוא ג"כ בשביל לעורר את נה"ב שיבא לבחי' הביטול לאלקות, רק מפני שבחי' שבע שבבחי' שנה הוא על כללות השנה לכן הוא שבעה שבועות שכל בחי' מהשבע כלול משבע.
והנה כאשר השבע שבועות הם תמימות אז אח"כ הוא בחי' חג השבועות שהוא גילוי אנכי ה' אלקיך בחי' גילוי אלקות למטה מבחי' אנכי מי שאנכי כו'. וכמו"כ הוא בד"פ בכ"י אחר ברכות ק"ש הוא בחי' ק"ש שהוא שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד שידוע שהוי' אלקינו הוא קיבול על אנכי הוי' אלקיך וה' אחד קיבול על לא יהי' לך כללות עשה"ד.
שהו) ובזה יובן הקושיא מ"ש ועשית חג שבועות, שהרי כבר ספרו את השבעה שבועות, אך הענין הוא דמ"ש ועשית חג שבועות אינו קאי על השבעה שבועות שספרו מקודם אלא הוא שבעה שבועות אחרים. והענין הוא דהנה כמו שמבואר לעיל בפי' ובשמו תשבע שע"י שבע ביום הללתיך שהוא ענין העלאת ז' היכלות דבריאה עי"ז נמשך מלמעלה המשכת שבעה דרגין עילאין כך ע"י שבעה שבועות של ספה"ע עי"ז נמשך שבעה שבועות עילאין (כי היינו הך עם הנ"ל, רק ששם הם רק שבע וכאן הוא שבעה פעמים שבעה שכל א' כלול משבעה). והענין הוא דהנה כתיב וספרתם לכם, וספרתם הוא ל' ספיר ובהירות, דהיינו לברר ולזכך את המדות וזהו והניף את העומר, כי העומר הוא שעורים ושעורים הוא מאכל בהמה, דהנה בהמה נק' חיות המרכבה וכמ"ש והאופנים וחיות הקדש שנקראו בשם בהמות וחיות, ושעורה הוא מאכל בהמה, כי שעורה הוא בחי' שעור ה' שהוא בחי' בהבראם בה' בראם, ושעור ה' היינו מה שנמשך לפום שיעורא דילי', והנה נה"ב שרשו ג"כ מחיות המרכבה שנק' בשם בהמה, וע"י שעורה שעור ה' דהיינו התבוננו' שמתבונן כל אחד ואחד לפום שיעורא דילי' נתהפך נה"ב.
וזהו ענין משארז"ל הרואה שעורים בחלום מוחלין לו עוונותיו שנא' וסר עוונך וחטאתך תכופר, ולכאורה אינו מובן מה שייך שעורים למחילת העוונות, אך לפי הנ"ל יובן היטב כי בהמה הוא בחי' תערובות טו"ר, וע"י שעורים שהוא מאכל בהמה עי"ז נתברר הבהמה ונפרד הרע מן הטוב, וזהו מוחלין לו עוונותיו. וזהו וספרתם לכם לברר ולספר ולזכך את המדות של הנה"ב כו', וע"י בירור נה"ב נעשה בחי' והחיות נושאות את הכסא שהוא שרש של הנה"ב, וזהו ענין השבעה שבועות שסופרין קודם חגה"ש, שהוא העלאת הז"מ וכ"א כלול מז' והיינו שהוא ענין העלאת ז"מ דבינה ששם כלול כ"א מז' שהוא מ"ט שע"ב, אך אח"כ בשבועות נעשה המשכת שבעה שבועות עילאין יותר, דהיינו שבעה שבועות שיש בשער החמישים דבינה, כי שער הנ' הוא כולל כל המ"ט שערים כו', וע"י שבעה שבועות של ספה"ע נמשך אח"כ בחי' שער הנ' שהוא כולל כל המ"ט שערים כו', וזהו מ"ש תספרו חמשים יום והלא אין סופרים אלא מ"ט, אלא מפני ששער הנ' אין יכולים לספור רק שע"י שסופרין מ"ט יום עי"ז ממילא נמשך שער הנ' כו'.
וזהו מ"ש והניף ידו על הנהר והכהו לז' נחלים, והענין הוא דהנה איתא בזהר ע"פ וביום הביכורים דא הוא נהר היוצא מעדן, ולכאו' אינו מובן שומה שייך הנהר היוצא מעדן לביום הבכורים, אך הנה איתא בגמ' ונהר יוצא מעדן מה שמו של הנהר יובל שמו, והנה יובל הוא שער הנ' דבינה כי יובל הוא שנת החמשים שהוא עלמא דחירו, ויובל הוא מל' יובילו מלכים שי, יובילו שי למורא, שהוא העלאה למעלה מאד נעלה, וזהו שפי' בזהר וביום הבכורים דא הוא נהר היוצא מעדן, כי בשבועות הוא התגלות שער הנ' דבינה, וזהו שנא' וביום הבכורים שהוא מל' בכור והיינו כי בשער הנ' שם יעקב הוא הבכור כמו שעלה במחשבתו הקדומה וכמו שפי' רש"י משל לשפופרת הנכנס ראשון יוצא אחרון (לפי שבשער הנ' דבינה הוא התגלות ע"י שלמעלה מתהו ותיקון כו' שהם ס"ג ומ"ה), וזהו והניף ידו על הנהר שהוא שער הנ' ואז והכהו לז' נחלים דהיינו שנמשך התגלות בחי' התורה שהוא חצבה עמודיה שבעה, שבשבועות שהוא התגלות שער הנ' אז הי' מ"ת כו', וזהו מ"ש ועשית חג שבועות שע"י ספה"ע שסופרין שבעה שבועות עי"ז מתגלה אח"כ שבעה שבועות עליונים יותר משער החמישים דבינה כו' כנ"ל.