ועשית חג שבועות (ב)

שוועשית חג שבועות (ב)

בס"ד

ועשית חג שבועות להוי' אלקיך, וי"ל למה נק' חג שבועות שהרי השבעה שבועות כבר ספרו מקודם וכמ"ש שבעה שבועות תספר לך, והחג הוא לאחרי השבעה שבועות, ולמה נק' חג השבועות. ולהבין כ"ז י"ל מ"ש בגמ' שזנדה הובא בסש"ב פ"א, משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע כו', ולכאו' אינו מובן זה מאי מהני השבועה שמשביעין הנשמה למעלה שהרי הנשמה עצמה אינו שייכת כלל לחטא ועון, רק כשהיא יורדת למטה בגוף ונה"ב אז יכולה היא ח"ו לבוא לידי חטא ועון, וא"כ מאי מהני השבועה שמשביעין הנשמה עצמה קודם שהיא מלובשת בגוף עדיין.

אך הנה בגמ' למדו זה שמשביעין אותו מהפ' (ישעי' מ"ה כ"ג) בי נשבעתי יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון, ומפרש בגמ' כי לי תכרע כל ברך זה יום המיתה, תשבע כל לשון זה יום הלידה שמשביעין אותו תהי צדיק כו'. והנה זה הפי' ג"כ אינו מובן למה נאמר כי לי תכרע כל ברך שהוא קאי על יום המיתה קודם תשבע כל לשון שהרי יום הלידה הוא קודם יום המיתה, וגם ראש הפסוק מתחיל בי נשבעתי למה הוא מקדים בזה בבי נשבעתי שמשמע מזה שע"י שבי נשבעתי עי"ז משביעין הנשמה כו' מה שייך שבועת הנשמה לבי נשבעתי ולמה הי' צריך לישבע כו'. אך הענין הוא דהנה כתיב ובשמו תשבע ופי' בזהר דהיינו להמשיך מבחי' שבעה דרגין עילאין קדישין בבחי' שמו, וכן ע"פ ואשביעך בה' אלקי השמים פי' בזהר ג"כ ב' פירושים א' ל' שבועה שהשביע לו והב' שהמשיך לו מבחי' שבעה דרגין עילאין קדישין כו', וכן במדרש פי' ע"פ ובחדש השביעי באחד לחדש, פי' במד"ר ג' פי' א' שהוא בחי' שביעי כפשוטו, והב' שנק' חדש השביעי ע"ש ירחא דשבועתא שבו נשבע הקב"ה לאברהם, ועוד פי' שביעי מל' שובע שהחדש הזה הוא משובע במצות כו'. ולהבין כ"ז יש להקדים מ"ש שבע ביום הללתיך ודרשו רז"ל שהוא קאי על שבע ברכות של ק"ש וכמ"ש במשנה ברכות פ"א בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, זהו שבע ביום הללתיך, ויש להבין למה ק"ש צריך לשבע ברכות דוקא.

אך הענין הוא דהנה כתיב ואני תפלה אני הוא בחי' עלמא דאתגלייא כי אני אותיות אין, אך אין הוא שאינו מושג שהוא בחי' עלמא דאתכסיא, אך אני הוא בחי' עלמא דאתגלייא שהוא בחי' מלכותך מל' כ"ע, וזהו ואני תפלה כי תפלה הוא בחי' התחברות וכמ"ש נפתולי אלקי' נפתלתי, והיינו שצריך לחבר את בחי' המל' לבחי' עצמות אוא"ס. וזהו מ"ש וינוחו בו כל ישראל מקדשי שחשמך שישראל הם מקדשים את בחי' שמך דהיינו כמ"ש אתה קדוש ושמך קדוש, אתה קדוש הוא בחי' עצמותו ומהותו ממש ושמך הוא ג"כ קדוש, אך מ"מ אינו ערוך קדושת שמו לבחי' קדושת עצמותו, ולזה צריך להמשיך מבחי' אתה קדוש בבחי' שמך קדוש. וזהו מ"ש יחיד חי העולמים מלך שצריך לחבר ולהמשיך מבחי' יחיד לבחי' מלך, והמשכה זו הוא ע"י חי העולמים שהוא המשכת הקו שנמשך אחר הצמצום כו' שחי העולמים הוא מחבר מבחי' יחיד לבחי' מלך, והתחברות זו הוא ע"י התפלה שהוא בחי' ח"י ברכות, וע"י ח"י ברכות אלו נמשך מבחי' יחיד ע"י חי העולמים למלך, וזהו חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שענין הברכה הוא ברוך אתה הוי' מלך העולם מבחי' אתה לבחי' מלך. וזהו מ"ש סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, סולם הוא בחי' תפלה כידוע, מוצב ארצה שהוא בחי' מל' שנק' ארץ, וראשו מגיע השמימה השמימה הוא בחי' מקיפים עליונים, והסולם שהוא תפלה הוא מחבר את בחי' המל' השמימה דהיינו למקיפי' עליונים כו', וזהו מ"ש אני אענה את השמים והם יענו את הארץ, וכן כי כל בשמים ובארץ ות"י דאחיד בשמיא ובארעא.

וזהו מ"ש בזהר ובשמו תשבע היינו להמשיך מבחי' שבעה דרגין עילאין קדישין, דהנה כתי' לך ה' הגדולה והגבורה כו' עד לך ה' הממלכה, והנה הממלכה כתיב בתוס' מ"ם שהרי הי' יכול לכתוב לך ה' המלוכה, והתוס' מ"ם מורה על בחי' רוממות המלוכה דהיינו כמ"ש ארוממך אלקי המלך איך שהמל' מקבל מיחיד, וזהו ענין להמשיך מבחי' שבעה דרגין עילאין דהיינו מבחי' מדות עליונות לבחי' המל' ואז נק' הממלכה בתוס' מ"ם. וזהו ענין יחוד ו"ה דהנה וי"ו הוא המשכה גבוה מאד וכמ"ש בזהר ע"פ ונתתם לי אות אמת דא אות וי"ו, אמת הוא בחי' אני ראשון ואני אחרון כי א' הוא בחי' אני ראשון והתי"ו הוא מורה על בחי' אני אחרון והמ"ם מורה על בחי' ומבלעדי אין אלקים, והוי"ו הוא המשכה מבחי' זו שהוא ענין יחיד חי העולמים שחי העולמים הוא בחי' הוי"ו, והנה המשכה זו נמשך בבחי' ה' שהוא בחי' ענין המל', וזהו ענין יחוד ו"ה כו', וזהו ענין המשכת שבעה דרגין עילאין קדישין בבחי' מל' דהיינו בחי' יחוד ו"ה כו'. אך זהו ע"י ק"ש ותפלה דעי"ז ממשיכים מבחי' שבעה דרגין עילאין.

אך הנה ק"ש צריך שבעה ברכות שהוא ענין שבעה נערות הראויות לתת לה מבית המלך כי אסתר הוא בחי' מל' בחי' כלה וכלה צריכה לשבעה ברכות. והנה שבע נערות הראויות הנ"ל הוא בחי' שבעה היכלות דבריאה שיש שטז' היכלות היכל האהבה היכל הזכות היכל ק"ק שהוא בחי' ביטול כו', והיינו שכדי שיומשך בחי' שבעה דרגין עילאין במל' צריך שיהי' מתחלה לזה בחי' העלאה ממטה למעלה דהיינו שע"י העלאה של ז"מ דבריאה עי"ז דוקא נמשך המשכת שבעה דרגין עילאין. והנה העלאה של ז"מ דבריאה נעשה ע"י העלאת הז"מ של נה"ב, דהנה כמו שיש ע"ס למעלה כמ"כ יש גם בנה"ב ג"כ עשר בחי', וע"י העלאה של מדות דנה"ב עי"ז נעשה העלאה של שבע היכלות דבריאה, כי שרש נה"ב נמשכה מחיות המרכבה, וע"כ כשמבררים ומעלי' את מדות של נה"ב עי"ז נעשה למעלה ג"כ בחי' והחיות נושאות את הכסא דהיינו גם לבחי' אדם שעל הכסא, וע"י העלאה זו נעשה המשכה מלמעלה דהיינו בחי' שבעה דרגין עילאין קדישין בחי' יחיד חי העולמים מלך. וזהו ענין שבע ברכות שלפני ק"ש שהוא בחי' העלאה של מדות דנה"ב, וזהו ברכת יוצר אור שהוא ענין התבוננות איך שהמלאכים עומדים ברום עולם ואומרים כו', והם בטלים לאלקו' בתכלית הביטול, ועי"ז נתפעל גם נה"ב ששרשו ג"כ משם ועי"ז נעשה והחיות נושאות את הכסא, ואח"כ ע"י ק"ש ותפלה נעשה ההמשכה וההתחברות של מל' לבחי' יחיד, שהוא ענין שבעה דרגין עילאין קדישין כו', וזהו ובשמו תשבע דהיינו להמשיך בבחי' שמו שהוא בחי' מל' מבחי' שבעה דרגין עילאין כו'. וזהו שברכה שביעית הוא השכיבנו אבינו לשלום והיינו כמ"ש ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד, והיינו כי שלום הוא בחי' התחברות עצמות אוא"ס, וע"י שנתתי שלום בארץ, דהיינו המשכת אוא"ס בארץ שהוא בחי' מל', עי"ז ושכבתם ואין מחריד שלא יהי' יניקת החיצוני' מבחי' מל', וזהו שהברכות מסיימים השכיבנו אבינו לשלום כי הברכות הן ממשיכי' בחי' עצמות אוא"ס וע"כ מסיימי' הברכות בשלום כו'.

ועתה י"ל פי' הפשוט שהוא ענין שבועה, והענין הוא דהנה כתיב תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם, ויש להבין מהו ענין השבועה שנשבע הקב"ה. והענין הוא דהנה אמת הוא בחי' תורה (וכמ"ש ותורת אמת היתה בפיהו), וחסד הוא בחי' מעשה המצות שנק' בשם חסד לפי שמצות הם ממשיכים המשכת גילוי אלקות ממטה למעלה שנק' חסד, והנה כדי שיומשך הרצון עליון בתורה ומצות שאתעדל"ת יהי' מעורר אתעדל"ע, שהרי כתי' אם צדקת מה תתן לו שאין צריך למצות ואין מעשה המצות תופס מקום כלל אצלו, אלא שכך עלה ברצונו שיומשך בהרצון של תומ"צ ואתעדל"ת יהי' מעורר אתעדל"ע, וזהו רצון שלמעלה מן השכל וטו"ד שע"פ השכל וחכ' לא הי' מחייב שיהי' לו רצון בתומ"צ, רק שהוא רצון שישלמעלה מן השכל, וזהו מה שנאמר אשר נשבעת לאבותינו, דהנה ענין השבועה למטה היינו כמו למשל שני אוהבים שנשבעים זל"ז שלא יופסק האהבה מאתם, וענין השבועה שלהם היינו אף שהם עתה אוהבים נאמנים אך זהו מצד שהשכל גרם את האהבה זו ואולי יגרום איזה דבר שהשכל יחייב שיופסק האהבה ולזה הוא ענין השבועה שנשבעים זל"ז שלא יופסק האהבה מאתם לעולם אף שהשכל יחייב שלא יהיו אוהבים, והיינו שהם מעלים את האהבה להרצון שלמעלה מן השכל וממילא לא יהי' יכול השכל לשנות את האהבה כו', וזהו ג"כ ענין השבועה דהיינו שזה הרצון מה שאתעדל"ת יהי' גורם אתעדל"ע דעי"ז שעושה אדם צדקה למטה עי"ז נמשך מלמעלה ג"כ המשכת הצדקה להחיות כל העולמות שנק' שפלים להקב"ה, זהו הרצון שלמעלה מן השכל ואין השכל יכול לשנות את הרצון זה, והרצון שלמעלה מן השכל נק' שבועה מימי קדם שהשבועה זו נמשכה מימי קדם, כי ידוע הוא שיש ראשית וקדם, ראשית הוא בחי' חכ' וכמ"ש ראשית חכ', אך קדם הוא הרצון שלמעלה מן השכל וחכ', וזהו מימי קדם שהשבועה הוא מבחי' ימי קדם שהוא בחי' הרצון שלמעלה מן השכל. וזהו מ"ש בי נשבעתי, בי היינו בפנימיותי, כי בי היינו בי"ת יו"ד, יו"ד הוא בחי' ע"ס ובי"ת היינו פנימיותו של הע"ס נשבעתי דהיינו שהוא המשכה מעצמותו כו', וזה נק' בחי' שבועה כו'. וזהו מ"ש אח"כ יצא מפי צדקה, דהיינו שבאמת הוא צדקה מה שעלה ברצונו שאתעדל"ת יהי' גורם אתעדל"ע.

וזהו דבר ולא ישוב דהיינו שאין בזה שינוי כלל, כי הנה כתיב וארא אל אברהם ואל יצחק כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם ופרש"י לא הכרתי להם במדת אמיתות שלי שהרי הבטחתי ולא קיימתי, והיינו שבשאר שמות אף שהן מז' שמות שאין נמחקין יכול להיות שינוי, הבטחתי ולא קיימתי, אך בשם הוי' שם אין שייך שינוי כי בשם הוי' כתיב אני הוי' לא שניתי, שאין בו שינוי כלל, ולזה פרש"י ושמי הוי' לא נודעתי להם שהרי הבטחתי ולא קיימתי, שזה א"א בשם הוי', כי בשם הוי' אינו יכול להיות שינוי כלל, וזהו בי נשבעתי כו' דבר ולא ישוב שע"י בי נשבעתי ממילא דבר ולא ישוב שלא יכול להיות שינוי כלל כו'. וזהו שנקרא שבועת אמת והיינו כי אמת הוא דבר שאין בו שינויים, כי אמת הוא היפך מבחי' כזב, כי כזב נק' מה שיש לו הפסק וכמו נהרות המכזבין פעם אחת נק' כזב לפי שהם מכזבין ויש להם הפסק משא"כ אמת היינו בחי' מה שאין לו הפסק לעלמין, והיינו כי אמת הוא מורה על בחי' אני ראשון כו', וע"כ אין לו הפסק, וזהו דבר ולא ישוב שלא יופסק לעלמין. וזהו שהשבועה הוא חי ה' וכמ"ש ברות חי ה' שכבי עד הבוקר, והיינו שחי הוא שיאבחי' יחיד חי העולמים, והשבועה הוא שמשביעים שלא יהי' שינוי וע"כ משביעים בחי ה' שממשיכין המשכה זו מבחי' שם הוי' כדי שלא יהי' שינוי כלל שזהו דוקא מבחי' שם הוי' שנא' בו אני הוי' לא שניתי כו'.

ומפרש אח"כ הפסוק ומה היא השבועה כי לי תכרע כל ברך, דהיינו שסוף כל סוף יהיו הכל בטלי' לאלקות ויתבער הרע לגמרי כמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, ומחה ה' דמעה מעל כל פנים, אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה', וכ"ש נש"י, וכיון שסוף סוף יהי' כך שיהיו הכל בבחי' ביטול אצלו ממילא בנקל לקיים השבועה מה שמשביעין אותו תהי צדיק כיון שסוף סוף יהי' בבחי' צדיק וכמ"ש ועמך כולם צדיקים ממילא בנקל לקיים את השבועה. וזהו כמו ואהבת שהוא ענין ציווי וגם הבטחה, והיינו שהוא הבטחה שלבסוף יהי' בבחי' ואהבת שבכולם יהי' אהבה לה' וממילא יכול להיות ציווי ע"ז גם עתה ואהבת, כיון שלבסוף יהי' בבחי' ואהבת ממילא יוכל לקיים גם עתה שיהי' לו אהבה לאלקו', וזהו ג"כ אנכי ולא יהי' לך שלא יהי' לך הוא ציווי וגם הבטחה. ובזה יתורץ הקושיא למה מקדים כי לי תכרע כל ברך קודם תשבע כל לשון שהרי יום הלידה קודם יום המיתה, והיינו לפי שע"י כי לי תכרע כל ברך שיהי' לבסוף, עי"ז הוא בנקל לקיים את השבועה כו'.

אך עדיין אינו מובן הקושיא ראשונה מאי מהני השבועה שמשביעים את הנשמה למעלה שהרי מצד עצמה אינה יכולה לבא כלל לחטא ועון רק כשהיא מתלבשת בגוף אז ע"י נה"ב יכולה לבוא לחטא ועון ח"ו, וא"כ מאי מהני השבועה מה שמשביעין אותו למעלה. הענין הוא דכמו שנת"ל פי' ובשמו תשבע היינו להמשיך בבחי' שמו שהוא מל' מבחי' שבעה דרגין עילאין שהוא בחי' יחיד חי העולמים מלך, כך בנשמה הפי' של השבועה היינו להמשיך לה כח מלמעלה כדי שתהא יכולה לכבוש את היצה"ר, דהנה בנשמה יש שני בחי' דהיינו מה שמתלבשת בגוף שהוא רק הארת הנשמה, אבל שורש הנשמה נשארה למעלה ונק' מזל של הנשמה וכמשרז"ל אע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי, והנה המזל של הנשמה שרשו גבוה מאד נעלה, וכמשארז"ל אין מזל לישראל היינו שהאין שהוא בחי' והחכ' מאין תמצא שרש הח"ע הוא מזל לישראל, והמזל הוא רק בבחי' מקיף כו', וזהו שמשביעין אותו תהי צדיק דהיינו שממשיכים לה כח מבחי' המקיף של הנשמה ומחברים את המקיף לפנימי כדי שעי"ז תהא יכולה לכבוש את היצה"ר.

שיבוהענין הוא דהנה יעקב ועשו ידוע דהוא בחי' יצ"ט ויצה"ר, והנה אע"פ שעשו נולד ראשון מ"מ ע"פ האמת הי' יעקב הבכור וכמו שפירש"י משל לשפופרת נכנס ראשון יוצא אחרון, וכך הטיפה הראשונה הי' יעקב, ואעפי"כ נולד עשו מקודם, וכך הוא הענין ביצ"ט ויצה"ר שבהתהוות היצה"ר הוא קודם, כי היצה"ר נולד עמו וכמ"ש לפתח חטאת רובץ, משא"כ היצ"ט אינו נכנס רק אחר י"ג שנה כו', ובאמת שרש היצה"ר קודם כי שרש היצה"ר הוא מעולם התהו שקדם לתיקון ושרש הנה"א הוא רק מבחי' עולם התיקון, אך הנה כ"ז זהו רק בענין התהוות שהיצה"ר נתהווה תחילה, וזהו כמו ענין הקליפה שקדם לפרי וכן קש ותבן נצמח מקודם ואח"כ התבואה, אך אח"כ כשנגמר התבואה זורקין הקש והקליפה לחוץ ונוטלין את הפרי כו', וכך אעפ"י ששרש היצה"ר הוא למעלה זהו רק בענין התהוות, אבל בשרש דשרש נש"י עלו במח' דהיינו במח' הקדומה ומחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר שבשרש דשרש נש"י למעלה הרבה מבחי' עשו, וע"כ בכור האמיתי הוא יעקב רק שבהתהוות עשו קודם וכמו משל דשפופרת כו'.

ובזה יובן ענין השבועה שמשביעין אותו תהי צדיק דהיינו שיכבוש את היצה"ר ולאכפי' אותו, וכדי שיהי' לה כח זה לכבוש היצה"ר שהרי שורש היצה"ר הוא למעלה מיצ"ט, לזה א' שמשביעים אותו דהיינו שנותנים לה כח מלמעלה וממשיכים לה מבחי' המקיף של הנשמה ששם בבחי' המקיף שהוא שרש דשרש שם היצ"ט למעלה יותר ועי"ז יכולה לכבוש את היצה"ר ולאכפייא אותו אל הקדושה כו', וזהו ענין השבועה שמשביעין אותו תהי צדיק דהיינו שממשיכים לה מבחי' המקיף כו'.

וענין שבועה שהוא ל' שבעה, הענין הוא דהנה כתי' אך בצלם יתהלך איש שהאדם נברא בצלם אלקי' וכמ"ש נעשה אדם בצלמנו כדמותינו כו', והנה צדי"ק דצלם הוא המתלבש בגוף שהוא בחי' נר"נ של הנשמה, נשמה במוח ורוח בלב ונפש בכבד, ולמ"ד מ"ם הוא בחי' מקיפי' של הנשמה שהוא בחי' חי' יחידה, והנה למ"ד מ"ם במספר קטן הם ז', וזהו ענין השבועה שממשיכים לה מבחי' שבעה דרגין עילאין דהיינו שממשיכי' לה כל בחי' הז' שיגמקיפים כו' ועי"ז נותנים לה כח שיכולה למשול על היצה"ר, וזהו ג"כ ענין שבת שבשבת ניתנה נשמה יתירה והיינו שבשבת שהוא יום השביעי אז מאירי' בחי' המקיפי' של הנשמה, וזהו שאומרים בשבת נשמת כל חי ופי' בזהר נשמתא דפרחא מחי העולמים, והענין הוא דהנה כתי' ובניהו בן יהוידע בן איש חי ומפרש בגמ' שהצדיקים אפילו במיתתן קרוים חיים ורשעים אפילו בחייהם קרוים מתים, והיינו לפי שחי הוא בחי' מ"ש יחיד חי העולמים שהוא מחבר את בחי' יחיד כו' שהוא ענין המקיף כו' ולרשעים אין מאיר בהם המקיף וע"כ אפילו בחייהם קרוים מתים, משא"כ הצדיקים נקראים חי לפי שמאיר בהם בחי' המקיף, וצדיק וחי הוא בחי' א', כי צדיק הוא יסוד שהוא מחבר את השבעה דרגין למל', וגם חי הוא בחי' יסוד שהוא מחבר ג"כ את השבעה דרגין כו' וכמ"ש יחיד חי העולמים מלך שחי העולמים הוא המחבר כו' ולזה בשבת אומרים נשמת כל חי נשמתא דפרחא מחי העולמים, לפי שבשבת מאיר נשמה יתירה שהוא בחי' המקיף כו'.

והנה הקיום של השבועה הוא ע"י התורה דהנה בתורה כתיב חצבה עמודיה שבעה, ויש מדרשים שספר במדבר נחלק לשלשה ספרים שפ' ויהי בנסוע הארון הוא ספר בפ"ע, אך זהו דוחק. אך פי' האמת היינו שהתורה הוא קיום של השבועה דהיינו שהתורה נותנת כח וחיזוק לקיים את השבועה, וזהו חצבה עמודיה שבעה שעמודיה של תורה הם חוצבים את השבועה שמקיימים אותה, ועי"ז חצבה עמודיה שבעה היינו ששה סדרי משנה ותושב"כ, וע"י ש"ס ותושב"כ היא הנותנת כח לקיים את השבועה כו' וד"ל.

ועתה י"ל הפי' השלישי שענין השבועה הוא מלשון שובע, הענין הוא דהנה כתיב פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, והענין הוא דהנה ארז"ל עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו דהנה ידוע שאית רצון ואית רצון, אית רצון שלמטה מן השכל ואית רצון שלמעלה מן השכל, וזהו עשה רצונו כרצונך דהיינו הרצון שלמטה מן השכל כדי שיעשה רצונך כרצונו דהיינו כמו הרצה"ע שלמעלה מן השכל, וזהו כדי שיעשה רצונך שהרצה"ע נמשך מלמעלה רק כדי שיומשך הרצה"ע מלמעלה זהו ע"י אתעדל"ת של הרצון התחתון (שהרצון התחתון הוא כלי להרצה"ע) וכמו שע"י שבע ברכות של ק"ש שהוא ענין העלאת ז' היכלות דבריאה עי"ז נמשך שבעה דרגין עילאין, וכך ע"י הרצון התחתון דוקא נמשך מלמעלה הרצה"ע, וזהו משביעי' אותו שממשיכים כח מהרצה"ע שלמעלה מן השכל, וזהו פותח את ידיך דהיינו שידפתיחה דיודי"ן (יודי"ן הוא בחי' חכ' ופתיחה דיודי"ן זהו ענין הרצון לאלקו' שע"י חכ' וטו"ד) וע"י פתיחה דיודי"ן (שהוא ענין הרצון התחתון) עי"ז נעשה ומשביע לכל חי רצון דהיינו שכל חי שהוא בחי' חי העולמים הוא ממשיך את בחי' הרצה"ע כו' בנשמה.

ובזה יובן הקושיא מ"ש ועשית חג שבועות שהרי כבר ספרו את השבעה שבועות, אך הענין הוא דמ"ש ועשית חג שבועות אינו קאי על השבעה שבועות שספרו מקודם אלא הוא שבעה שבועות אחרים, והענין הוא דהנה כמו שמבואר לעיל בפי' ובשמו תשבע שע"י שבע ביום הללתיך שהוא ענין העלאת ז' היכלות דבריאה עי"ז נמשך מלמעלה המשכת שבעה דרגין עילאין, כך ע"י שבעה שבועות של ספה"ע עי"ז נמשך שבעה שבועות עילאין (כי היינו הך עם הנ"ל, רק ששם הם רק שבע וכאן הוא שבעה פעמים שבעה שכל א' כלול משבעה). והענין הוא דהנה כתיב וספרתם לכם, וספרתם הוא ל' ספיר ובהירות, דהיינו לברר ולזכך את המדות, וזהו והניף את העומר כי העומר הוא שעורים ושעורים הוא מאכל בהמה, דהנה בהמה נק' חיות המרכבה, וכמ"ש והאופנים וחיות הקדש שנקראו בשם בהמות וחיות, ושעורה הוא מאכל בהמה, כי שעורה הוא בחי' שעור ה' שהוא בחי' בהבראם בה' בראם, ושעור ה' היינו מה שנמשך לפום שיעורא דילי', והנה נה"ב שרשו ג"כ מחיות המרכבה שנק' בשם בהמה, וע"י שעורה שעור ה' דהיינו התבוננות שמתבונן כל אחד ואחד לפום שיעורא דילי' נתהפך נה"ב.

וזהו ענין משארז"ל הרואה שעורים בחלום מוחלין לו עוונותיו שנא' וסר עוונך וחטאתך תכופר, ולכאורה אינו מובן מה שייך שעורים למחילת העוונות, אך לפי הנ"ל יובן היטב כי בהמה הוא בחי' תערובות טו"ר, וע"י שעורים שהוא מאכל בהמה עי"ז נתברר הבהמה ונפרד הרע מן הטוב, וזהו מוחלין לו עוונותיו. וזהו וספרתם לכם לברר ולספר ולזכך את המדות של הנה"ב כו', וע"י בירור נה"ב נעשה בחי' והחיות נושאות את הכסא שהוא שורש של הנה"ב, וזהו ענין השבעה שבועות שסופרין קודם חגה"ש, שהוא העלאת הז"מ וכ"א כלול מז', והיינו שהוא ענין העלאת ז"מ דבינה ששם כלול כ"א מז' שהוא מ"ט שע"ב, אך אח"כ בשבועות נעשה המשכת שבעה שבועות עילאין יותר, דהיינו שבעה שבועות שיש בשער החמישים דבינה, כי שער הנ' הוא שטוכולל כל המ"ט שערים כו', וע"י שבעה שבועות של ספה"ע נמשך אח"כ בחי' שער הנו"ן שהוא כולל כל המ"ט שערים כו', וזהו מ"ש תספרו חמשים יום והלא אין סופרים אלא מ"ט, אלא מפני ששער הנ' אין יכולים לספור רק שע"י שסופרין מ"ט יום עי"ז ממילא נמשך שער הנ' כו'.

וזהו מ"ש והניף ידו על הנהר והכהו לז' נחלים, והענין הוא דהנה איתא בזהר ע"פ וביום הביכורים דא הוא נהר היוצא מעדן, ולכאורה אינו מובן מה שייך הנהר היוצא מעדן לביום הביכורים, אך הנה איתא בגמ' ונהר יוצא מעדן מה שמו של הנהר יובל שמו, והנה יובל הוא שער הנ' דבינה כי יובל הוא שנת החמישים שהוא עלמא דחירו, ויובל הוא מל' יובילו מלכים שי, יובילו שי למורא, שהוא העלאה למעלה מאד נעלה, וזהו שפי' בזהר וביום הביכורים דא הוא נהר היוצא מעדן כי בשבועות הוא התגלות שער הנ' דבינה, וזהו שנא' וביום הביכורים שהוא מל' בכור והיינו כי בשער הנ' שם יעקב הוא הבכור כמו שעלה במחשבתו הקדומה (לפי שבשער הנ' דבינה הוא התגלות ע"י שלמעלה מתהו ותיקון כו' שהם ס"ג ומ"ה), וזהו והניף ידו על הנהר שהוא שער הנ' ואז והכהו לז' נחלים דהיינו שנמשך התגלות בחי' התורה שהוא חצבה עמודיה שבעה, שבשבועות שהוא התגלות שער הנ' אז הי' מ"ת כו'. וזהו מ"ש ועשית חג שבועות שע"י ספה"ע שסופרין שבעה שבועות עי"ז מתגלה אח"כ שבעה שבועות עליונים יותר משער החמישים דבינה כו' כנ"ל.