שתי ידות לקרש

קנשתי ידות לקרש

בס"ד.

שתי ידות לקרש וכו', הי' הקרש כמין חי"ת. כי הנה מבואר במ"א דענין המשכן להיות דירה בתחתונים והיינו ע"י דאתכפי' סט"א שעי"ז אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין היינו כל בחי' ההעלם המסתיר ומעלים לא יעלים וכו'. וזהו ענין הקרשים שהיו מעצי שטים פי' שטים שנתהפך מבחי' שטים שהוא רוח שטות דסט"א שהרי אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות וכתי' שטו העם ולקטו כו' וישב העם בשיטים כו', ונתהפך להיות עצי שטים עומדי' בחי' ביטול שלמעלה מהדעת ע"ד שארז"ל כתובות י"ז ע"א אהני לי' שטותא לסבא וכמ"ש בתניא פי"ח בפי' בהמות הייתי עמך וכו' שהכל כפתיים אצלו ית' כו' יעו"ש, כי הוא ית' הוא למעלה מן השכל והדעת, וא"א קנאלשכל ודעת להשיג אותו ית' כ"א בבחי' אמונה שהיא למעלה מן הטעם ודעת וזהו ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך, ואני תמיד עמך (תהלים ע"ג ך"ב ך"ג), פי' ע"י האמונה, הגם שאני בער ולא אדע מפני כי הכל כפתיים נגדו שא"א ע"פ השגה ושכל להשיגו ונמצא הרי אני כבהמה מ"מ עי"ז אני תמיד עמך (וע' בסש"ב פמ"ו בפי' ב' פסוקים אלו ואני בער וגו' ואני תמיד עמך). ובחי' אמונה זו ישנו בכל או"א מישראל אפי' בקל שבקלים מחמת בחי' חכמה שבנפשו פי' חכמה כח מ"ה, מ"ה הוא בחי' שאינו מושג ומובן ואינו נתפס בהשגה עדיין ולכן מתלבש בה אוא"ס ב"ה דלית מח' תפיסא ביה כו' ולכן כל ישראל אפי' הנשים ועמי הארץ הם מאמינים בה' שהאמונה היא למעלה מן הדעת וההשגה כי פתי יאמין לכל דבר כו' ולגבי הקב"ה שהוא למעלה מן השכל והדעת ולית מח' תפיסא ביה כלל הכל כפתיים אצלו ית'.

ובחי' זו הוא כענין אדה"ר קודם חטא עץ הדעת טוב ורע וכו', וכן הי' ענין הנביאי' כמ"ש (במלכים ב' סי' ט"ו י"א) מדוע בא המשוגע הזה אליך כו' שפי' במצו"ד שהי' קורין לנביא משוגע לפי שבעת שהי' מתבודד בנבואה הי' נדמה להם כמשתגע על כי לא פנה אז בעניני העולם. וזהו ג"כ דכתי' גבי שאול (בשמואל א' ססי' י"ט) ויפשט גם הוא את בגדיו, שפי' בד"ה להבין ענין הסוכות (בס' מלוקטים ח"א בסופו והוא ג"כ דרוש המצנפת) שמדריגת הנביא שהי' בא לכלל הפשטת הגשמיות ומגיע לבחי' של אדה"ר כמו שהי' קודם החטא שאז לא הי' יודע מעה"ד טו"ר כלל, ולכן כתי' ויהיו שניהם ערומים כו' ולא יתבוששו, שלא הי' צריך ללבושים, וכן הנביא בעת שהי' שורה עליו רוח הנבואה הפשיט בגדיו, שמורה על הפשטת הלבושים משכל אנושי, וע"ד אדה"ר קודם חטא עה"ד טו"ר, ולכן ע"פ שכל אנושי קראו לנביא משוגע כנ"ל, אבל באמת זהו מעלה ומדריגה גבוה והיינו כמו אדה"ר קודם החטא כו'.

ועפ"ז יובן ג"כ מה שדרשו על משה פסוק פתי יאמין לכל דבר (משלי י"ד ט"ו) ברבות שמות ריש פרשה ג', שלכאו' תמוה איך קראו למשה קנבפתי אלא שלגבי הקב"ה הכל כפתיים כנ"ל, ובחי' זו בנפש היא בחי' משכיל בחי' איתן שלמעלה מן השכל כמ"ש בלק"ת בד"ה ראה אנכי נותן ע"ש ס"א, וזהו כמו אדה"ר שהוא בחי' חיה והחכ' תחיה שלמעלה ממדריגת משה שזכה לבינה לבד שבינה היא בחי' נשמה לבד, ואדה"ר הוא בחי' חיה וכמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים, ובחי' זו שלמעלה מן השכל נת' לעיל מן הסש"ב פי"ח שזהו בחי' האמונה, ולכן משה ע"י האמונה שהאמין בהקב"ה בתחילת התגלותו שאמר לו אנכי אלקי אביך, זכה אז להיות במדריגה כמו אדה"ר בחי' והחכ' תחי', והיינו ע"י שהי' פתי, פי' שהבין שלגבי אוא"ס ב"ה דלית מח' תפיסא בי' כלל נמצא הכל כפתיים נגדו ולכן האמין לכל דבר, ונמצא כי פתי יאמין לכל דבר היא מעלה גדולה, ומ"מ אינו סותר למש"א משה זכה לבינה שי"ל שלבחי' בינה זכה בדרך השגה, אבל לבחי' חיה דאדה"ר ע"ז אינו שייך השגה מאחר דלית מח' תפיסא ביה כלל, ולכן הכל כפתיים נגדו ית', כ"א בבחי' אמונה לבד (והיינו כי בכאן מדברים איך שבחי' חכמה היא למעלה מהשתלשלות שהמקור ע"ז הוא סש"ב פי"ח הנ"ל, ובלק"ת בד"ה מצה זו בענין מוחין דאבא שהם למעלה מהשתלשלות כו').

ב) ונחזור לענינינו להבין ענין קרשי המשכן, הנה באותיות קרש מרומז ענין זה דאתהפכא חשוכא לנהורא, דאיתא בזהר בראשית בההקדמה דף ב ע"ב שאותיות ק' ר' נק' אתוון דזיופא ונוטלי' עמהם אות ש' שהוא אות דקשוט והוי קשר ושקר, כי כל שקר צריך להיות קצת אמת בתחלתו כו' יעו"ש. וע"ש הפי' בס' זהר הרקיע להאריז"ל והובא ג"כ בסה"מ, שאות ק' הוא דוגמת ה' וזהו ענין קוף בפני אדם, וכ"ה בזהר תרומה קמ"ח ב' אשת חיל כו' איהו אות ה', אשת זנונים כו' ואת דילה ק' כו'. וכן ר' נגד אות ד', פי' כי המל' נק' ד' ל' דלות דלית לה מגרמה כלום וכמשל הדבור שהוא מקבל מהשכל ומדות כו', ורי"ש הוא ג"כ ל' דלות כמ"ש ולרש אין כל, אך ההפרש גדול ביניהם כי כשיש כמו יו"ד זעירא היושבת בגג הרי"ש אז הוא ד', ובאות ר' הוא הסתלקות היו"ד זעירא, ונודע שהיו"ד הוא בחי' ח"ע ביו"ד נברא העוה"ב אך יו"ד זעירא הוא בחי' יסוד בסוד העטרה כו', ונמצא אות ד' הגם קנגשמורה על דלית לה מגרמה כלום עכ"ז מקבל הוא ההשפעה מבחי' יסוד רק שנמשך בבחי' אחור באחור לכן יו"ד זה מושבו בגג הד' מאחוריו, וזהו כשהיא בבחי' אחור באחור עם ד' ספי' תנה"י עיין במ"ש הרמ"ז על הזהר פנחס רנ"א ב' גבי גער חית קנה כו', משא"כ הרי"ש שהוא הסתלקות השפעה הנ"ל מבחי' יו"ד זעירא דיסוד, וזהו ולרש אין כל, כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמי' ובארעא שמחבר זו"נ סובב וממלא, וגם כל נו"ן שערי בינה שנמשך בבחי' מל' ונעשי' כלה וכו' משא"כ לרש אין כל. וזהו ההפרש בין אחד בדלי"ת לאחר ברי"ש שארז"ל ברבות מצורע פי"ט ובשה"ש ע"פ ראשו כתם פז שמע כו' אחד שאם אתה מחליף ד' לריש אתה מחריב העולם, ולכן נק' אלקי' אחרי' כי אחד היינו שהדבור מקבל מח"ע וכתר כו' כנ"ל, משא"כ כשההשפעה מתלבשת בסט"א נק' נאלמתי דומיה כו' כרחל וכו' נאלמה שאין הדבור בהתגלות כלל ולכן מבחי' ד' המורה על הדבור נעשה רי"ש. והגם כי ברמ"ז שם משמע דהסט"א עצמה נק' ר' ולא הדבור המלובש בהם וכ"מ מענין אחר, מ"מ י"ל דכיון שהדבור מלובש בהם בסוד גלות עד שפרעה אמר לי יאורי וכו' ע"כ נק' הדיבור המלובש בהם ג"כ ע"ש הסט"א. וזהו כפירים רשו ורעבו, וכמ"ש בזהר ח"ג רנ"ט א' שזהו ענין פרי החג שמתמעטין והולכין, ואע"פ שלמטה יש להם שפע רב כי כפירים ל' קצינים ושרים כמ"ש ביחזקאל ל"ח י"ג סוחרי תרשיש וכל כפיריה (שפי' במצ"ד וז"ל ר"ל שריה וגדוליה ורש"י פי' סוחרים חריפים שבה הרגילין לצאת ולשוט ככפירים בכל המדינות ויודעים איזה מקום העושר, ונמצא כי כפירים מורה על ריבוי השפע, מ"מ) זהו רק בחי' ההשפעה חיצוני' מבחי' פסולת אם לעוברי רצונו כו', וכענין אלקי' אחרי' שמקבלי' מאחוריים דשם אלקי', משא"כ ההשפעה הפנימי' אין להם כלל ולכן כפירים רשו כו', וזהו ולרש אין כל כי בחי' כל דאחיד וכו' זהו ההשפעה הפנימי' בחי' פנימי' הדבור כו', ולכן אמר יעקב יש לי כל שזהו ההשפעה פנימי', ועשו אמר יש לי רב שהוא בחי' רה"ר טורי דפרודא השפעה חיצונית כו' ומאן דאיהו רב איהו זעיר כו' כמאמר רב מתיבתא בזח"ג שלח לך דקס"ח סע"א.

ג) והנה כמו שמבחי' ד' נעשה אח"כ אות ה' דהיינו כשחוזרת מבחי' אחור באחור לבחי' פנים בפנים וכמ"ש בכתבי האריז"ל בענין צדקה שנותן לעני ודל נעשה מן ד' ה' וכו', כך ח"ו כשגורמי' העוונות נעשה מן ר' ק', כי ק' דוגמת ה' אך באות ה' הרגל השמאלי שהוא ו' שבתוכה נמשך רק קנדכנגד הרגל הימני שבה' ואינו יוצא לחוץ לקליפות, וסוד ק' הוא שהרגל נמשך למטה בקליפות ויוצא לחוץ וכו'. ובזהר הרקיע בבראשית שם כ' שהוא בחי' סנד"ל ראשו למעלה ונמשך למטה בקליפות סוד אופן אחד בארץ עולם העשי' וכו'. והרמ"ז בפ' פנחס שם כ' שרגל זה דקו"ף נק' קנה וע"ז נאמר גער חית קנה, וע"ז ארז"ל נעץ קנה בים כו' דכר דקליפה, וכ"כ במק"מ פ' תרומה קנ"ח ב' בשם נ"ב דהרח"ו שהוא ערלה החופה על הברית, ואולי לא סתרי אהדדי, כי מר מדבר בההשפעה מהקדושה המתלבשת בתוכם להחיותם, ולכן אמר שזהו בחי' סנד"ל, וגם י"ל רגל זו דקו"ף הוא ע"ד ענין הקיטע יוצא בקב שלו כו', ומר מדבר בהקליפו' עצמן, ומ"ש בזהר תרומה דאשת זנוני' את דילה קו"ף היינו כשמקבלת מהדכר דקליפה כו'.

ולבאר זה יש לומר עפמ"ש (בד"ה חייב אינש לבסומי בפוריא הראשון) וצורת הה' הוא ג' קוין שני קוין מחוברים שהם בחי' מחשבה ודבור, וקו הג' הוא בחי' מעשה וכמ"ש אף עשיתיו אף הפסיק הענין כו' כי המעשה מהדבור רחוק יותר מהדבור לגבי המחשבה שהם מחוברים שהדבור הוא גילוי המחשבה כו' ע"ש. והנה ג' לבושי' מחדומ"ע של האדם צריך להמשיך בהם אור התורה וחכמה עילאה וגם המדות דקדושה שיהיו מחדומ"ע של האדם ממולאי' מן המדות דקדושה ומהתורה וזהו ענין יחוד י"ה או ו"ה כו', וזהו שרומז שגם קנההרגל השמאלי שהוא בחי' עשייה אינו יוצא חוץ לגבול הרגל הימני דהיינו בכל דרכיך דעהו וכל מעשיך יהיו לש"ש, ואז אדרבה ע"י אף עשיתיו מרבה בחי' גבוה יותר מכל ג' קוין הנ"ל כמ"ש במ"א, ע' בלק"ת פ' בלק בד"ה מי מנה, בענין ומספר את רובע ישראל. וכ"ז דוקא באות ה' שהב' קוין המחוברים הם כמו אות ד' וכבר נת' שבד' יש יו"ד בגגה שזהו בחי' אור החכמה והמדות המתלבשות במחו"ד, משא"כ ברי"ש הסתלקות היו"ד, והמחו"ד אינן ממולאי' מהחכמה ומדות כ"א נמשך אחר שרירות לבו, וזהו ולרש אין כל שאין לו בחי' בינה ליבא שממנו נמשכי' נו"ן שערי בינה הנק' כל וכו' כ"א הוא חסר לב, אזי אח"כ נעשה מזה ק' שהוא שהרגל שמאלי המורה על מעשה יוצא לחוץ לגבול הקליפות שפוגם גם במעשה וכו'. וזהו ענין קוף בפני אדם, כי אדם זהו ג' בחי' מחודומ"ע המלובשי' באור התורה והמצות הנק' אדם רמ"ח אברין דמלכא וכו' משא"כ הקוף דומה לאדם שיש לו מחדומ"ע דהבלי העולם, אבל אינו אדם כלל, ואינו בחי' אדמה לעליון, וזהו ענין והבור רק אין בו מים, כי באר שיש בו מים זהו ענין באר חפרוה שרים כו' ועי"ז נמשך בו מים חיים חכ' עילאה ותורה, משא"כ בסט"א נק' הבור רק ע"ד אותיות רי"ש קו"ף הנ"ל והם בורות נשברי' ואין בו כלל בחי' מים שהוא תורה כו' רק נחשי' ועקרבים מלא מרמה ומחשבות רעות כו', אך שנוטלי' אות ש' עמהם דכמו שבקדושה באר חפרוה שרים הם האבות ג' קוי השי"ן בסוד מקדש ד' כוננו ידיך כו', כך הם נוטלי' השי"ן לחפור להם בורות נשברים והבור רק כו' (והגם דבגמ' בשבת פ' הבונה דף ק"ד ע"א מבואר דקוף זהו רומז על הקב"ה, ע' פנים לתורה).

ד) והנה במשכן שהוא בחי' דירה בתחתונים דהיינו אתהפכא חשוכא ממש לנהורא נתקנו אותיו' הנ"ל קו"ף רי"ש שי"ן שהם קשר שקר כנ"ל, ונעשה מזה קרש, קרשי המשכן וכו' בחי' עמודי' המחברים גילוי אור א"ס הסוכ"ע למטה בעשי' כמו תר"ך עמודי אור שמחברי' הגג עם הקרקע כו' כמ"ש במ"א בענין המצות כו'. ויובן ענין אתהפכא זו ע"ד מ"ש הזהר פ' פנחס רנ"ב א' בפי' גער חית קנה (תהלים ס"ח ל"א), כי קנה זהו רגל שמאלי דקו"ף, דכורא דסט"א ז"א דאצי' דקליפה וממנו יונק חית קנה מל' דאצי' דקליפה הנרמזת באות ח' דחמץ כו', והקב"ה יגער בהחית והקנה וישברם כמ"ש קנה וסוף קמלו (בישעי' סי' י"ט וא"ו) וישבר רגל השמאלי ונעשה מן קו"ף ה' שע"ז נאמר (ישעי' מ"ם פסוק יו"ד) הנה ה' אלקי' בחוזק יבא וכו' מן קנה נתהפך על הנה, שהוא גלוי אלקות ע"ד ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה, גם מן ח' נעשה ה' קנוע"ד חמץ מצה ע"ש, הרי מצינו שיוכל להיות אתהפכא חשוכא ממש דבחי' ק' לנהורא עד שמבחי' קנה הנ"ל נעשה הנה כו'. וגם ע"ד שאמרו עתיד חזיר ליטהר, וחזיר הוא חית קנה הנ"ל כמ"ש בגמ' דפסחים קי"ח ב' ופרש"י שם שעלי' נאמר ושארא ברגלה רפסה (דניאל ז' י"ט) וכו' וזהו רגל ק' הנ"ל. והנה כתי' אז אהפוך אל עמים שפה ברורה כו' כי את רוח הטומאה אעביר כו', וזהו ענין עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא בחי' רגל דק' היוצא לחוץ לגבול הקליפות שהוא שוק טורי דפרודא, וצריך להדליק נ"ח להמשיך עליו אור ה' מלמעלה למטה, ע"ד וה' יגיה חשכי עד שיכלה הרגל מבחי' שוק כי האור דוחה חשך והיינו שגם בחי' המעשה יהי' כולו לה' ונעשה מבחי' קנה הנה כו', ולע"ל כתי' ועמדו רגליו ב' בחי' רגל לאפוקי מבחי' רגל א' הנ"ל שהוא בחי' קיימא דחד סמכא וזהו שקר אין לו רגלים, רק רגל א' דקו"ף הנ"ל, אבל קושטא קאי אמת ה' לעולם.

והנה מבואר בסידור בפי' מזמור לתודה, איך בקרבן תודה שהוא בחי' גבוה גם החמץ יוכל להתעלות כו' יעו"ש, וכן מבואר במ"א דלפי שבשבועות מ"ת ע"כ שתי הלחם חמץ תיאפנה, וע' בלק"ת פ' במדבר בד"ה וידבר אלקים כו' אנכי ס"ה קרוב לסופו, כי חמץ הוא לשון התנשאות, ובפסח אסור החמץ שיש לזה יניקה לקליפות וסט"א גבהות וגסות הרוח כו' משא"כ בשבועות שנזדככו המדות הטבעיות ועולות להיות נכללים בקדושה (והיינו ע"י ספירת העומר שקודם, יעו"ש) הרי אין ההתנשאות אלא בבחי' הקדושה שזו ההתנשאות היא כמ"ש לך ה' הגדולה כו' ואין שם יניקה לסט"א כלל, מחמת גילוי הרצון עליון ב"ה שלמעלה מעלה מגדר השתלשלות, יעו"ש שזהו הגילוי שבמ"ת שבחי' הרצון שלמעלה מהשתלשלות יתגלה בחכ' עילאה, וזהו ע"י התורה (ושם מדברים שחכ' היא ראשית ההשתלשלות, ולא כמ"ש בסש"ב פי"ח ובלק"ת בד"ה מצה זו כנ"ל) ונמצא שא"צ לעשות מן ח' ה' כ"א גם החי"ת עצמו קנזיתעלה, וזהו בחי' גבוה יותר כי מצה אין בה טעם כו', אבל כשהחמץ יתעלה ע"ד שתי הלחם זהו כשיהי' גילוי טעמי' עליוני', והיינו בחי' טעמי תורה, ולכן עיקר הגילוי יהי' לע"ל, כי יש בתורה ד' בחי' טעמים נקודות תגין אותיות, ועיקר תושבע"פ היא מאותיות התורה שזהו שבכל הגמרא אומרים מ"ט אמר קרא שהוא בחי' אותיות התורה, ויש גם תגין שזהו שארז"ל שר"ע הי' דורש על כל קוץ וקוץ (שהם תגין שבתורה) תילי תילים של הלכות, וגם מבחי' נקודות יש בתושבע"פ שזהו שאמרו יש אם למקרא ויש אם למסורת, שהוא בענין הניקוד איך לקרות התיבה הכתובה בתושב"כ, אבל טעמי תורה שהוא בחי' הנגינות שבתושכ"כ לא נתגלו, ולע"ל יתגלה גם טעמי תורה, ואז יתעלה גם החמץ שיש בו טעם וע"ד עתיד חזיר ליטהר.

וזה הי' ענין שתי ידות לקרש כו' שהי' כמין חי"ת והוא שיהי' בחי' ועמדו רגליו ב' רגליו בשוה כי ה' יש בו ג' קוין וקו הג' נפרד אף עשיתיו, אבל לע"ל שיהי' הגלוי בעשיי' כמו למעלה זהו כשהח' יתעלה וכל הג' קוין יחדיו יהיו תמים.