ששה משמותם

קנזששה משמותם

בס"ד.

טוב שם כו' אהרן ומשה כו' שמחת לבו ביהמ"ק כו' חשן ואפוד - ו"פ

[תצוה]

ששה משמותם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית כו', ויש להבין למה בחשן היו י"ב אבנים ובאפוד לא היו רק ב' אבנים, וגם י"ל למה הי' צריך אהרן לשאת את שמות השבטים שהוא ענין העלאת נש"י שהרי אהרן הי' מדליק את הנרות שהוא ג"כ ענין העלאת נש"י, ומהו קנחההפרש שבין העלאת הנרות להעלאת האבנים שנשא אהרן את שמות בנ"י. והנה כתיב טוב שם משמן טוב ופירשו רז"ל במד"ר בקהלת במקומו ע"פ זה (דף י"ט ע"א בדפוס שקלאוו) שטוב שם קאי על שמות השבטים שנשא אהרן וטוב משמן הטוב דאהרן שנמשח בשמן המשחה ולכך אם הי' נחסר אות א' משמות השבטים הי' כל עבודתו של אהרן פסול, אף שאהרן נשא אותם מ"מ הם למעלה ממנו כו'.

והענין הוא דהנה מתחלה י"ל ענין העלאת המנורה שאהרן הי' מעלה את הנרות, הנה כתי' נר הוי' נשמת אדם, והיינו שכמו שטבע הנר לעלות למעלה כמ"כ נש"י יש להם אהבה ורצון טבעי' לאלקות, אך הנה לפי שהנשמה ירדה למטה בגוף ונה"ב וכמ"ש בראת יצרת נפחת כו' ולזה הגוף ונה"ב מסתיר על הנה"א שלא יאיר אורה כו', לזה הי' ענין העלאת המנורה שאהרן כה"ג הי' מעלה את הנרות שהי' מעלה את נש"י שיאירו אותם באהבה ורצון לאלקות. והנה עכשיו בחי' זו של אהרן הוא ענין בחי' תפלה דהיינו ברכת אהבת עולם אהבתנו שהוא בחי' אהבה הנמשכת מלמעלה להלהיב הלב בתפלה. והנה כתי' ויקחו אליך שמן זית זך, אליך הוא בחי' משה, והיינו לפי שאהרן הוא בחי' שושבינא דמטרוניתא ומשה הוא בחי' שושבינא דמלכא שהוא בחי' המשכה מלמעלמ"ט, והיינו לפי שענין העלאת הנרות הוא שהנר נמשך להאבוקה, ולכך צריך להמשיך מתחלה את האבוקה, כי ביטול והמשכת הנר הוא בפני האבוקה דוקא ולכן צריכין להמשיך האבוקה תחלה, וזהו ענין בחי' משה דוקא שהוא שושבינא דמלכא בחי' המשכה מלמעלמ"ט שהוא בחי' תורה, שמן הוא בחי' חכמה אורייתא מח"ע נפקת, וזך הוא כ"ז אותיות התורה, כ"ב אותיות וה' אותיות מנצפ"ך שהם כפולות (והיינו שענין תפלה הוא בחי' העלאה שרוצה לידבק ולהתקשר באוא"ס וא"א לידבק באוא"ס כ"א ע"י התורה שהיא המאור וישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא וקודב"ה כולא חד כו') ועוד שהתו' נותן כח שיהי' העלאת הנרות בתפלה שלזה אמרו אין עומדין להתפלל אלא מתוך דבר הלכה פסוקה (ברכות ר"פ אין עומדין דל"א ע"א ובירושלמי שם), והיינו לפי שהתורה נותן כח לאדם שיהי' לו בחי' העלאה בתפלה כו' והיינו לפי שאהרן ומשה הם בחי' חו"ב שהוא בחי' אין ויש ולכך היש הוא בטל לפי שהם תרין ריעין דלא מתפרשין, ומשה שהוא בחי' אין נותן כח בהיש שיהי' היש בטל כו', וזהו ויקחו אליך שמן זית זך, שכדי שיהי' העלאת הנרות הוא ע"י משה שהוא בחי' שושבינא דמלכא כו'.

קנטב) ועתה י"ל ענין חשן ואפוד שהוא בחי' העלאת האבנים, והענין הוא דהנה כתי' צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו וארז"ל ביום חתונתו זו מ"ת וביום שמחת לבו זה בנין ביהמ"ק שיבנה בב"א, ויש בחי' עטרה לבחי' חתונתו ובחי' עטרה לבחי' שמחת לבו, וי"ל למה נק' בנין בהמ"ק שמחת לבו. והענין הוא דהנה הקב"ה נק' לב וכמשארז"ל במד"ר שה"ש ע"פ אני ישנה ולבי ער היכן מצינו שהקב"ה נק' לבן של ישראל שנא' צור לבבי וחלקי אלקי', וזהו לבבתני אחותי כלה, שכנס"י עושין לו לבחי' לב. והענין הוא דהנה כמו למשל הלב באדם הוא באמצע הגוף ויש בלב שני חללים חלל הימני מלא רוח וחלל השמאלי מלא דם שהדם הוא הנפש, והיינו שהתלבשות הנפש בדם היא, והנה התהוות הדם הוא מהמאכלים שאדם אוכל ושותה ונתברר בקיבה ואח"כ נתברר עוד בכבד, ואח"כ עולה מהכבד ללב, ואעפ"י שיש פרסא המפסיק בין לב לכבד שהוא בחי' חצר הכבד אעפי"כ ע"י עורקים עולה הדם מהכבד ללב, ואח"כ לבא פליג לכל שייפין שנמשך הדם לכל האברים ונותן כח וחיות בכל האברים ע"י גידי הדם כו', והנה מהלב עולה הדם גם למוח ועי"ז נמשך המשכה מהמוח ללב שהוא בחי' רוח החיים שבחלל הימני שנמשך מהמוח ללב, נמצא שעיקר הלב הוא שנתחבר בו רוח החיים עם הדם כי הדם הוא הנפש שהוא בחי' התחברות רוח ונפש כו'. וכך למעלה שהקב"ה נק' לב היינו שהוא ג"כ התחברות רוח ונפש שיש למעלה ג"כ בחי' רוח ונפש וכמ"ש נשבע ה' בנפשו, והר סיני עשן הוא בחי' עולם שנה נפש, שנפש הוא בחי' אחרונה שהוא רק בחי' החיות של עולם ושנה בחי' כי הדם הוא הנפש כו'.

והנה כמו במשל לב האדם בחי' הדם שבחלל השמאלי נמשך מלמטה למעלה דהיינו מבחי' בירורי המאכלים, כמ"כ למעלה בחי' נפש שהוא בחי' חיות של עולם ושנה הוא נמשך מלמטה דהיינו מבחי' הקרבנות שהי' בבהמ"ק, דהנה שרש הקרבן נמשך מבחי' חיות שבמרכבה, בהמה נמשך מבחי' פני שור שבמרכבה ועופות נמשכו מבחי' פני נשר שבמרכבה, והנה עי"ז שהי' הכהן מקריב את הקרבן הי' מעלה אותו למעלה לשרשו בבחי' חיות שבמרכבה ועי"ז נעשה והחיות נושאות את הכסא שהוא בחי' כסא הכבוד שהוא בחי' לב, כי כבוד בגימ' לב שהוא ענין ל"ב פעמים אלקי' שבמע"ב שהוא בחי' לב שהוא מקור להחיות העולמות כו'. והנה אח"כ עולה מהלב למוח, ועי"ז נמשך המשכת קסרוח החיים מהמוח בחלל הימני שבלב, זהו ענין מה שבקרבן נא' ריח ניחוח להוי' שעי"ז נעשה המשכה מבחי' שם הוי' בשם אלקי' שהוא בחי' לב, כי שם הוי' נק' בחי' רוח שהוא בחי' רוח חיים שבחלל הימני וכמ"ש ונחה עליו רוח הוי', ושם אלקי' הוא בחי' חלל השמאלי כו', נמצא שע"י הקרבן נעשה התחברות בחי' רוח החיים שבחלל הימני עם חלל השמאלי שהוא בחי' שם הוי' עם שם אלקים שזהו ענין התחברות סוכ"ע בממכ"ע. וזהו שבהמ"ק נק' שמחת לבו, דהנה שמחה גורם פתיחת הלב שהוא בחי' התחברות רוח החיים עם בחי' הדם שבחלל השמאלי, והיינו כי פעם נאמר ויתעצב אל לבו עצבות הוא היפך שהוא גורם קמיטה וכיווץ הלב שאז אין בו בחי' התפשטות רוח החיים, וזהו שנא' שם לא ידון רוחי באדם לעולם דהיינו שלא יהי' מאיר מבחי' רוח החיים שהוא בחי' שם הוי' בשם אלקים לפי שנאמר שם ויתעצב אל לבו, וכמ"ש במד"ר ע"ז משל למלך שבנה פלטרין ע"י אדריכל לא ערב לו, על מי יש לו להתרעם לא על האדריכל, כך בריאת העולם הי' ע"י הלב שהוא בחי' שם אלקי' ל"ב אלקי' שבמעשה בראשית וכמ"ש שם במדרש במי נמלך בלבו נמלך, שהלב הוא בחי' האדריכל, ולכך ויתעצב אל לבו, שדור המבול גרמו שיהי' ויתעצב אל לבו, שלא יהי' מאיר מבחי' רוח שהוא בחי' שם הוי' שהוא בחי' סוכ"ע בממכ"ע וכמ"ש לא ידון רוחי אלא ההנהגה יהי' ע"פ שם אלקי' לבד כו', אך בהמ"ק הוא בחי' שמחת לבו שגורם פתיחת הלב שיהי' נמשך המשכה מבחי' שם הוי' בלב שהוא בחי' שם אלקי' כו' וזהו ע"י קרבנות כו'.

[לסעי' ב' שנתבאר שם שבהמ"ק הי' בחי' שמחת לבו פתיחת הלב, היפך דור המבול שגרמו להיות ח"ו ויתעצב אל לבו שלא נמשך שם הוי' בשם אלקים, אבל בהמ"ק הי' שמחת לבו פתיחת הלב המשכת שם הוי' בשם אלקים ע"י קרבנות. ולכאורה צ"ע ממ"ש על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת מיום הוסדה, וצל"ע ואולי י"ל שזהו מצד מוחין דגדלות לכן הגם שעל אפי ועל חמתי מ"מ הי' נמשך גילוי אלקות ע"י הקרבנות ריח ניחוח להוי', וכמ"ש מזה במ"א, וא"כ י"ל שאינו סותר כלל שי"ל שנמשך שמחת לבו ש' אלקי' ע"י התפשטות רוח החיים הוא בחי' רוח הוי' וע"י המשכת סוכ"ע בממכ"ע נמשך שמחת הלב, ומצד בחי' מוחין דגדלות הגם שהי' ידוע לו ית' שמחמת קסאזה על אפו ועל חמתו הי' העיר מיום הוסדה מ"מ מצד מוחין דגדלות לא עירב שמחת הלב ע"י המשכת רוח הוי' כו'].

ג) והנה עכשיו תפלות כנגד תמידין תקנו, שהוא ג"כ כדי להמשיך את בחי' המשכת שם הוי', ולזה ענין התפלה הוא בחי' ברוך אתה הוי'. והנה בדרך כלל יש ד' מדרגות בתפלה פסוד"ז ויוצר אור וק"ש ושמו"ע, וז"ע ד' מדרגות שנא' באלי' וכמ"ש במלכים א' סי' י"ט פסוק י"ב י"ג ויאמר צא ועמדת בהר לפני הוי' והנה הוי' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני הוי' לא ברוח הוי' ואחר הרוח רעש לא ברעש הוי', ואחר הרעש אש לא באש ה', ואחר האש קול דממה דקה, ותמן דוקא קאתי מלכא (וע' בפ"ט דברכות דנ"ח ע"א גבי רב ששת, ובפ' ב' דחגיגה דט"ז רע"א, ובזהר פ' צו דף למ"ד ע"א), והיינו שרוח הוא בחי' פסוד"ז כי פסוד"ז הוא ענין התבוננות מבחי' בריאת העולמות וכמ"ש הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומים הללוהו כל מלאכיו כו', ששורש התהוותן הוא מבחי' רוח וכמ"ש בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, ולא ברוח הוי', שבחי' רוח זה הוא רק מבחי' רוח אלקי' וכמ"ש ורוח אלקי' מרחפת ע"פ המים, ולא מבחי' רוח הוי', ובבחי' רוח זה אינו נמשך עדיין שם הוי', רק שבחי' ה' אחרונה של שם הוי' הוא מלובש בבחי' רוח זה, ומ"ש לא ברוח הוי' היינו שם הוי' בשלימות כל ד' אותיות שם הוי' לא יש ברוח רק בחי' ה' אחרונה.

ואחר הרוח רעש שהוא בחי' יוצר אור שהוא בחי' התבוננות מחיות ואופנים שנא' בהם והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול מתנשאים לעומת השרפים, והיינו כי שרפים אומרים קדוש שמשיגים איך שהוא קדוש ומובדל כו', והנה חיות ואופנים שהם ביצי' שאינם משיגים את בחי' קדוש עי"ז נעשה להם רעש גדול, והנה בחי' רעש זה הוא בחי' וי"ו של שם הוי', כי הרעש נמשך מבחי' קדוש שאומרים השרפים והם אינם משיגים את בחי' קדוש ע"כ נעשה בהם הרעש נמצא שהרעש שלהם נמשך מבחי' קדוש שהוא ו' כי קדוש הוא בחי' ו' המשכה מבחי' קדש כי קדש הוא מלה בגרמי', וקדוש בוי"ו הוא המשכה מבחי' קדש שהוא המשכת בחי' סוכ"ע כו' וזהו לא ברעש הוי' דהיינו שם הוי' בשלימות כ"א רק בחי' ו"ה. ואחר הרעש אש שהוא בחי' הרשפי אש שבשרפים, שלכך נקראו שרפים ע"ש הרשפי אש דהיינו שכמו שהאש שהוא קסבשורף ומכלה כך השרפים הם נשרפו ונכללו בבחי' ביטול שיש להם לפי שהם משיגים את בחי' קדוש איך שהוא קדוש ומובדל כו', לפי שהשרפים הם בבריאה ואימא מקננא בכורסייא לכך יש להם השגה בבחי' קדוש. והנה בשרפים מאיר גם מבחי' ה' עילאה שהוא בחי' בינה ליבא, בינה הוא בחי' בן י"ה רשפי' רשפי אש שלהבת י"ה שהשלהבת שלהם (דהיינו של השרפים) נמשך מבחי' ה'. והנה בנפש האדם יש ג"כ מבחי' שרפים ואופנים, שורש הנה"ב נמשך משמרי האופנים וכדי שיתפעל הנה"ב זהו ע"י ברכת יוצר אור שהוא התבוננו' מבחי' חיות ואופנים שורש הנה"ב כי אין הדינין נמתקין אלא בשרשן, ומדרגת הנה"א הוא בחי' שרפים, שמשיגים את בחי' קדוש, כך הנה"א שרשה מבחי' עצמותו בחי' קדוש, וזהו ברכת אהבת עולם אהבתנו (ומזה בא לבחי' הביטול דק"ש).

אך כ"ז הוא רק בחי' ה' עילאה אבל היו"ד של שם הוי' אינו מאיר בהם, וזהו לא באש הוי' לפי שעיקר שם הוי' הוא בחי' היו"ד שהיו"ד מורה על התמדת הפעולה (כמו ככה יעשה איוב) כך היו"ד מורה שתמיד הוא מהווה מאין ליש, שהיו"ד הוא בחי' חכ' וקוצו של יו"ד הוא בחי' כתר, וזהו לא באש הוי' שאפי' בבחי' אש של שרפים אינו נמשך ג"כ שם הוי' בשלימות. אך קול דממה דקה תמן קאתי מלכא, קול דממה דקה הוא בחי' תורה וכמ"ש והאלקי' יעננו בקול דהיינו בקול תורה הקל קול יעקב, שאורייתא מח"ע נפקת שמאיר בה גם היו"ד של שם הוי', וזהו שד' אמות של הלכה הוא כנגד ד' אותיות שם הוי' שיש בה שם הוי' בשלימות כו', וגם תפלה נק' בחי' קול דממה דקה שתפלה נק' ג"כ בחי' קול כו', והיינו שע"י התפלה נמשך ג"כ בחי' המשכת שם הוי' כמו שבבהמ"ק הי' נמשך ע"י הקרבנות בחי' המשכת שם הוי', כך עתה ע"י התפלה ממשיכים שם הוי', וזהו שתפלה הוא ברוך אתה הוי' דהיינו המשכת שם הוי' למטה, ולזה בתי כנסיות נק' מקדש מעט וכמ"ש ואהי' להם למקדש מעט, והיינו לפי שהוא ע"ד בהמ"ק כו'.

ד) אך הנה כתי' בעטרה שעטרה לו אמו כו' ביום שמחת לבו, דהנה עטרה נעשה מאבנים טובים הגם שהם אבנים בחי' דומם אעפ"כ כשהם אבנים טובים שהם מאירים נעשים עטרה למלך ע"ג הראש, לפי שהוא דבר חידוש, והנה אבנים הם אותיות, וכשאבנים הם אבנים טובים אזי נעשים עטרה וכמשארז"ל מלאך סנדל קושר כתרים לקונו מתפלותיהן של ישראל והיינו כשאותיות התפלה הם בחי' אבנים טובים. ופי' אבנים טובים, דהנה כתי' בחזקי' קסגהמלך שא' והטוב בעיניך עשיתי וארז"ל שסמך גאולה לתפלה, ולכאו' אינו מובן מהו הרבותא כ"כ שסמך גאולה לתפלה שהרי הכל סומכין גאולה לתפלה, אך הענין הוא דהנה גאולה נק' טוב וכמ"ש אם יגאלך טוב אמרו לצדיק כי טוב, כי גאולה וצדיק הוא בחי' יסוד ויסוד נק' טוב, והנה ק"ש הוא בחי' גאולה לפי שק"ש הוא למסור נפשו באחד וע"י המס"נ דק"ש נמשך בחי' גאולה [שהוא יוצא מן המיצר, וזהו שמסיימים בק"ש אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ היינו מן המצרים וגבולים, וע' בלקו"ת בפ' בהעלותך בד"ה ראיתי והנה מנורת זהב בענין וגולה על ראשה, ובספר חמש מגילות ברות ע"פ וזאת לפנים בענין על הגאולה שז"ע אחד אם כיון לבו יצא פי' יצא הנה"א מן המיצר דנה"ב, ועל התמורה ועד, ע"ש], (לפי שק"ש הוא בחי' יחוד או"א, וע"י יחוד או"א נמשך בחי' גאולה וכמ"ש ונהר יוצא מעדן ונהר הוא בחי' יסוד יוצא מעדן הוא בחי' חכ', והיינו לפי ששרש היסוד הוא מבחי' חכ' כו', וע' בדרוש אלה תולדות נח כו'), והנה סמיכת גאולה לתפלה הוא שענין המס"נ שהי' בק"ש יומשך ג"כ בבחי' תפלה דהיינו שהתפלה יהי' ג"כ בבחי' מס"נ דהיינו בבחי' רעו"ד, ואז נק' אותיות התפלה בחי' אבנים טובים שנעשים כתר ועטרה לקונו, ועי"ז נמשך המשכה מלמעלה ג"כ מבחי' כתר וכמ"ש הטוב כי לא כלו רחמיך שע"י הטוב בעיניך עשיתי נמשך מבחי' הטוב כי לא כלו רחמיך שהוא בחי' טוב וישר ה' מקור י"ג מדה"ר שהוא בחי' רחמים פשוטים דלית שמאלא בהאי ע"ק, כי תפלה הוא בחי' רצון דהיינו המשכת רצון חדש כו' רפאנו ברך עלינו שהוא ענין י"ב ברכות אמצעיות, כי ג' ראשונות הוא ענין בחי' העלאה ממטה למעלה סנדל קושר כתרים לקונו מתפלותיהן של ישראל, וי"ב ברכות אמצעיות הם המשכה שמלמעלה למטה.

וזהו ג"כ ענין חשן המשפט שהיו בו י"ב אבנים, שהוא כנגד י"ב ברכות אמצעיות, כי מהאבנים דהיינו מאותיות שמות השבטים נעשה כתר לקונו, ועי"ז נמשך המשכה מלמעלה למטה, ולזה הי' גם שמות האבות על האבנים שהי' כתוב על הטור האחד אברהם יצחק יעקב ראובן, ובסוף הי' כתוב שבטי ישורון כמ"ש במד"ר ס"פ תצוה, וחד אמר הוא הבחיי שאות א' מהאבות הי' אצל כל שבט ושבט, והיינו שג' אבות הוא ע"ד ג' ראשונות וי"ב שמות קסדהשבטים הוא ענין י"ב אמצעיות, ושבטי ישורון הוא ג' אחרונות, וזהו שנק' חשן ע"ש חושה לעזרתי דהיינו שההמשכה נמשך במהירות ובמרוצה למטה ואינו מתעכב ההמשכה למעלה, כי פעם יכול להתעכב, אבל ע"י החשן הי' נמשך במהרה עד שנמשך אפי' בגשמי' ההשפעה, וזהו חשן המשפט ע"ד מה שנאמר כמשפטו אשר הראת בהר, ופריך בירושלמי וכי יש משפט לקרשים, אלא קרש שזכה להנתן בצפון ינתן בצפון ושזכה לינתן בדרום ינתן בדרום כו', והיינו שמשפט הוא שמעמיד דבר על מקומו, וזהו מ"ש לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל, והיינו לפי שישראל למעלה הם במעלה עליונה שנש"י עלו במח', אבל למטה יכול להיות להיפך שנש"י יהיו בגלות תחת ע' שרים, נמצא שאין זה כמשפט שהם למעלה, אבל לעשות משפט עמו היינו שכמו שנש"י הם למעלה במדריגה עליונה כך יהיו למטה ממש, וזהו משפט עמו, וכך חשן המשפט היינו שההמשכה שנמשך למעלה ממשיך למטה ג"כ בגשמי' ממש, וגם שההמשכה אינו מתעכב כלום למעלה ולכך נק' חשן המשפט.

(וזהו שכה"ג הי' צריך לשאת את האבנים על שמות בנ"י ולהעלות אותם אף שענין המנורה הוא ג"כ העלאת נש"י שזהו ג"כ ענין התפלה שע"י התפלה נתעלו הנרות בבחי' נר הוי' נשמת אדם. אך הענין הוא דהנה העלאת הנרות הוא ע"י בחי' תפלה שהיא בבחי' חיצוני' הלב דהיינו שהתפלה היא בבחי' רצון התחתון רצון שנמשך ע"פ שכל וטו"ד שזה נק' חיצוני' הלב, משא"כ ענין העלאת האבנים שעל החשן הוא ג"כ בחי' תפלה רק שהיא בבחי' רעו"ד שנעשה כתר ועטרה שהוא בבחי' פנימי' הלב שהוא בחי' עלי' עליונה יותר, וזהו ע"ד ההפרש שפעם אמרו שתפלה כנגד קרבנות תקנו, ופעם נא' תכון תפלתי קטרת לפניך, שקטרת הי' על מזבח הפנימי, וההפרש הוא כנ"ל, שכשהתפלה היא בבחי' חיצוני' הלב לבד אז הוא כנגד הקרבנות שהי' על מזבח החיצון לבד, וכשהתפלה היא בבחי' רעו"ד אז הוא כנגד קטרת שהי' על מזבח הפנימי כו').

ה) ועתה י"ל מה שעל האפוד לא היו רק ב' אבנים לבד, והענין הוא דהנה ארז"ל שאמרו השבטים כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו קסהאלא אחד פתח יעקב ואמר בשכמל"ו, והנה כשם וכך היינו שהוא רק כ"ף הדמיון לבד אבל לא כמו שהוא ממש, וכמ"ש בזהר כגוונא דאינון מתייחדין לעילא אוף הכי איהי אתייחדת לתתא ברזא דאחד, שאין היחוד למטה כמו למעלה ממש רק שהוא ע"ד דמיון לבד, וכך עד"ז ענין השבטים שאמרו ליעקב כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו הוא ע"ד הדמיון לבד. והענין הוא דהנה האבות הם ביטול דיחו"ע שהוא בחי' ביטול במציאות ממש, וכמ"ש במשה ונחנו מ"ה, והיינו לפי ששורש האבות הוא באצי' ששם איהו וחיוהי וגרמוהי חד כו', שהם הביטול איך שהוא קמי' ממש שכולא כלא חשיב, משא"כ השבטים הם בבריאה שהם בחי' י"ב בקר דבריאה שהם בחי' בהמה גימ' ב"ן שהוא בחי' מקור היש, ולכך הביטול שלהם הוא רק בחי' ביטול היש לבד, משא"כ האבות הם בחי' אדם שהוא בגימ' מ"ה בחי' ביטול במציאות ממש, וזהו שנקראו שבטים ע"ש ענף מן האילן שהאבות הם בחי' עיקר האילן, והשבטים הם רק בחי' ענפים (ואעפ"כ הפירות נגדלים דוקא על הענפים). והנה הביטול של השבטים נמשך ג"כ מבחי' הביטול של האבות, וזהו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו, לפי שהביטול שלהם נמשך מבחי' ביטול של האבות שהם בבחי' ביטול במציאות ממש, וזהו שאין קורין אבות אלא לשלשה לפי שבחי' האבות ישנו בכאו"א שניתן לו כח להיות בבחי' ביטול לאלקו' בבחי' ביטול היש לכה"פ. והנה בחי' ביטול זה נמשך מבחי' דעת, כי אם אין לו דעת אפי' אם יש לו חכ' והשגה בבחי' אלקות, מ"מ יכול להיות שלא יהי' בטל לאלקות כי עיקר הביטול נמשך מבחי' דעת, וזהו שאמרו דעת קנית מה חסרת אבל דעת חסרת מה קנית, שהעיקר תלוי בבחי' הדעת.

וזהו מ"ש ששה משמותם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית, שקאי על ב' בחי' ביטול הנ"ל ביטול דיחו"ע שמע ישראל, וביטול דיחו"ת, וזהו שר"ת ששה משמותם על הוא ר"ת שמע, וששה משמותם על האבן השנית הוא בחי' ביטול דשבטים כו', והביטול זה נמשך מבחי' הדעת כו' ולכן הקליפות אין להם מוח הדעת אף שיש להם מוחין דחו"ב מ"מ הם נפרדים ממש לפי שאין להם מוח הדעת, והנה נודע כי דעת נחלק לחו"ג הוא בחי' אהוי"ר והיינו שהוא בחי' אוי"ר שבשכל, שאינו נמשך עדיין בחי' התפעלות המדות בבחי' גילוי ממש, רק שהוא בהעלם עדיין בשכל, וז"ע שתי כתפות האפוד שהוא בחי' דעת שבין כתפין, וזהו שעל שתי כתפות האפוד לא היו רק שתי אבנים כו', לפי שדעת אינו נחלק רק לחו"ג כו', ולזה היו האבנים שעל האפוד מאבני השוהם, שהם הוא אותיות משה, כי משה הוא בחי' דעת.

קסואך אח"כ בחשן היו י"ב אבנים לפי שהחשן הוא על הלב, וכמ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך, שמתחלה הוא רק בבחי' דעת ואח"כ מהדעת נמשך בבחי' לב, והנה בלב שם נמשכו המדות בהתגלות ממש, וגם שם נעשה בחי' התכללות המדות בחי' י"ב שהוא בחי' י"ב גבולי אלכסון, דהנה יש בחי' ששה מדות לך ה' הגדולה והגבורה כו' שהם ששה מדות, וששה מדות אלו נחלקי' לי"ב י"ב גבולי אלכסון מזרחית רומית עם מערבית תחתית, וכן כולם כמ"ש בפרד"ס, והנה כדי שיהי' בחי' התכללות המדות נמשך מבחי' עליונה יותר גבוה מאד, דהיינו מבחי' דלאו מכל אינון מדות איהו כלל, וע"כ עי"ז נמשך שיהי' בחי' התכללות המדות כו', וכענין וכל הלבבות ייראוך וכל קרב וכליות יזמרו לשמך לפי שאהוי"ר כלולים יחד שהתכללות חו"ג נמשך מבחי' והנורא אל עליון כנודע, וזהו לפי שנמשך בלב ע"כ עי"ז נמשך מבחי' עליונה יותר שלמעלה מבחי' מדות, לפי שבלב עולה בחי' העלאת מעשה תחתונים בחי' שמחת לבו, שנעשה ע"י בחי' ביטול היש לאין ועי"ז נמשך המשכה שלמעלה מבחי' מדות כו' ונעשה עי"ז התכללות המדות י"ב גבולי אלכסון כו', וז"ע האבנים שעל החשן שהם ע"ג הלב כי אבן הוא בחי' א' ב"ן שהוא בחי' ביטול היש לאין שהוא בחי' אל"ף כו' שזהו מגיע לבחי' לב כו' ועי"ז נעשים י"ב אבנים שהוא בחי' י"ב גבולי אלכסון, משא"כ האבנים שעל האפוד שהוא רק בבחי' דעת ע"כ אינם רק שתי אבנים כו', ולזה הי' נק' חשן המשפט ע"ש חושה לעזרתי, לפי שכשנמשך המשכה מבחי' עליונה דהיינו מבחי' דלאו מכל אינון מדות איהו כלל, המשכה זו אינו נתעכב כלל ונמשכת תומ"י אפי' בגשמי' לפי שגשמי' ורוחני' שוין לפניו ממש כו'.

קסזו) וזהו טוב שם משמן טוב, דהנה בכלל הם ג' כתרים כתר תורה שזהו בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו שהוא מ"ת, והכתר הוא בחי' המאור שבה שלמעלה מבחי' ותורה אור, וכתר כהונה וכתר מלכות, אך כתר שם טוב עולה על גביהן לפי ששם טוב שהוא ענין שמות השבטים שהוא בחי' ביטול היש לאין בחי' אבן בחי' א' ב"ן עי"ז נמשך המשכה שלמעלה מסדר השתל' מבחי' דלאו מכל אינון מדות איהו כלל כו', דהיינו מבחי' כתר שהוא בחי' הטוב כי לא כלו רחמיך כו', ולזה טוב שם משמן הטוב שלמעלה מאהרן שמעלה את נש"י, כי כתר שם טוב עולה על גביהן.

[ונ"ל כי טוב שם כו' היינו ע"י שמחברים את בחי' שם לבחי' טוב, וז"ע גאולה, ולכן טוב שם משמן הטוב כי כתר שם טוב עולה ע"ג, ולכן זהו משמות של שבטים שהם בחי' י"ב בקר דבריאה אבן א' ב"ן שהוא בחי' ב"ן בגימ' בהמה איך שהוא בטל לבחי' א' הוא האין, ועי"ז ביטול היש לאין מתעורר אין דלאו מכל אינון מדות ונעשה התכללות המדות שזהו ע"י יחוד דאו"א תחלה, וכ"ז נעשה ע"י ביטול היש לאין ולכן טוב שם כו'].

ועתה י"ל למה בשבת אין אנו אומרים כ"א ברכה אחת, כיון שי"ב ברכות הוא כנגד י"ב אבנים שבחשן שהם בחי' עליונה ולמה בשבת אין אומרים מי"ב ברכות האמצעיות כ"א ברכה אחת, אך הענין הוא דהנה כתי' ביעקב ויקח מאבני המקום, ואיתא במד"ר שלקח י"ב אבנים כנגד י"ב שבטים, ואח"כ כתי' והאבן הזאת שהי' רק אבן אחת, והיינו שנעשה מי"ב האבנים אבן אחת, שזהו בחי' עלי' לפי שיש אבן שכולל כל הי"ב אבנים והיינו כי י"ב אבנים הם בבריאה י"ב בקר דבריאה, אך האבן הזאת הוא בחי' מל' דאצי' כמו שהיא עולה עד הכתר שהוא למעלה מי"ב בקר, שהאבן הזאת הוא כולל כל הי"ב אבנים, והנה שבת שהוא בחי' עליות העולמות נתעלו בחי' י"ב אבנים הנ"ל בבחי' אבן הזאת לזה אין אנו אומרים כ"א ברכה אחת לבד כנגד בחי' אבן הזאת משם רועה אבן ישראל כו', וזהו ג"כ ענין י"ג מדה"ר, שהם י"ב בחי', ויש בחי' י"ג הכולל את כל הי"ב, שבחי' הי"ג הוא למעלה מי"ב הנ"ל, ולכך בשבת אין אומרים רק ברכה אחת כו' לפי שהברכה אחת היא למעלה מי"ב ברכות שבחול כו' כנ"ל.