חייב אינש לבסומי

קסחחייב אינש לבסומי

בס"ד.

חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי כו', הנה כתיב כי יד על כס י"ה אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק כו'.

והענין הוא דהנה כתיב ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד, ולכאורה אינו מובן למה נק' עמלק ראשית גוים שהרי לא הי' ראשית לא בזמן שהיו גוים הרבה מקודם לו, וגם לא במעלה מכולם ולמה נק' ראשית גוים כו'. והענין דהנה א"י נק' ארץ הכנעני החתי והאמורי כו' ז' אומות, דהנה ידוע שיש ז' מדות בקדושה וכמ"ש לך הוי' הגדולה והגבו' והתפארת כו', והנה כמו שיש ז' מדות דקדושה כמו"כ בלעו"ז יש ז"מ דקליפה כמו שיש אהבה דקדושה כמו"כ יש לעו"ז תאוה רעה כנ"ל, וכן בכל המדות יש לעו"ז שיש מדות דקדושה וכן יש מדות רעות כו', והנה ז' אומות הם ז"מ רעות נגד ז' מדות דקדושה. והנה עמלק הוא נגד הדעת שהוא בחי' קלי' הדעת שיש דעת דקדושה וכמ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקי' דהיינו להעמיק דעתו ולהתבונן בגדולת אוא"ס שהוי' הוא האלקי' שכולא חד ואין שום הסתר לפניו ועי"ז ממילא יהי' התהפכות המדות מחשוכא לנהורא כו', אך עמלק הוא נגד בחי' זו, דהיינו אף שיודע אלקות מ"מ הוא בבחי' רע גמור וכמ"ש על עמלק יודע רבונו ומכוין למרוד בו, שהרי עמלק מיד אחר יצ"מ וקרי"ס שהי' בחי' גילוי אלקות למטה לעיני כל עד שמחמת זה נפל על כל האומות אימה ופחד וכמ"ש אז נבהלו אלופי אדום תפול עליהם אימתה ופחד כו', ומה שהם רעות היינו לפי שהרוח שטות מכסה ואינו מתבונן באלקות כלל ועי"ז הם רעות, משא"כ אם מאיר בגילוי אז הם בטלים ואינם רעות כלל, משא"כ עמלק אף שידע ג"כ כל זה יצ"מ וקרי"ס ואעפ"כ ויבא עמלק, והיינו לפי שיודע רבונו ומכוין למרוד בו לפי שאינו רוצה בגילוי אלקות כלל, וזהו שנק' ראשית גוים לפי שהוא כנגד הדעת שהוא ראשית של הז"מ, וכמ"ש בת"ז שהדעת הוא מפתחא דכליל שית, וזהו עמלק עמל לקה, עמל הוא ראשית, לקה הוא אחרית.

קסטוהנה להבין מהו אחרית ואחריתו עדי אובד, הענין הוא דהנה איתא במדרש תלים הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים, שאל ר"ש ברבי לרבי מהו גוים ומהו לאומים, אמר לו גוים אלו האומות שנשתעבדו בישראל, ולאומים אלו שלא נשתעבדו בישראל כו'. ולהבין זה מנ"ל שגוים אלו ששעבדו, ולאומים אותן שלא שעבדו. והענין הוא דהנה גוים מלשון שני גוים בבטנך וארז"ל שני גאים בבטנך זה מתגאה בעולמו וזה מתגאה במלכותו, יעקב מתגאה בעולמו שהוא עוה"ב שזהו עיקר העולם וזה מתגאה במלכותו כו', כי גוים הוא לשון גיאות וזהו שא' גוים אלו ששעבדו בישראל וע"ש זה נק' גאים שהם מתגאים על ישראל, לפי שבאמת איך יכולים לשעבד בישראל שהרי כתי' כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו, אלא שהם משעבדים מחמת גאותן. אך אעפי"כ כתי' הללו את ה' כל גוים שאפי' כל גוים יהללו את ה' וכמ"ש כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד, משא"כ עמלק אחריתו עדי אובד שלא יתברר כלל לפי שרצה לעקור את ביצתן של ישראל יותר משאר אומות וע"כ אחריתו עדי אובד.

וזהו עמלק עמל לקה שהוא בחי' ראשית ואחרית, כי עמל הוא בחי' היפוך עמל דקדושה כי יש בקדושה ג"כ עמל, וכמ"ש אדם לעמל יולד וארז"ל במדרש איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, והענין הוא דהנה כתי' כי יש אדם שעמלו בחכ', ופירש"י יש אדם שעמלו בחכ' זהו מ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם ועמלו בחכ' כמ"ש ה' בחכ' יסד ארץ כו', והנה לכאו' אינו מובן מ"ש שעמלו בחכ' שהרי לא בעמל ולא ביגיעה ברא את העולם וכמ"ש במדרש לא בעמל ולא ביגיעה אלא במאמר פיו כו', אך הענין הוא דמ"ש לא בעמל ולא ביגיעה היינו בריאת העולמות שנתהוו מאין ליש, וההתהוות מאין ליש הוא רק מזיו והארה בעלמא, אך זה ההתהוות נעשה בבחי' יש ודבר נפרד לעצמו וכמ"ש משם יפרד כו' שנעשה בחי' עלמא דפרודא, אך עיקר המכוון הי' שיהי' דוקא בחי' גילוי אלקות למטה כי נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים דוקא, וכדי שיהי' בחי' גילוי אלקות למטה זהו מ"ש יש אדם שעמלו בחכ' ודעת והיינו שיהי' גילוי בחי' חכמה למטה, ודעת היינו שיהי' גילוי בחי' ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, זהו ע"י עמל דוקא, לפי שזהו למעלה מן ההשתלשלות כו'. ודוגמא לזה זהו משארז"ל קשה לזווגם כקרי"ס, ולכאו' אינו מובן למה קשה כ"כ זיווגים, וגם קרי"ס למה קשה שהרי בריאת קעהעולמות הוא יותר פלא, אך שענין בריאת העולמות הוא מאין ליש שהוא רק מבחי' הארה בעלמא, משא"כ קרי"ס שהוא בחי' הפך ים ליבשה שמעלמא דאתכסי' נעשה עלמא דאתגלי' שיהי' הגילוי למטה כמו למעלה זהו קשה לפי שהוא המשכה שלמעלה מסדר השתל', וכן ענין הזיווגים שהוא בחי' תוס' אורות הוא ג"כ קשה שהוא בחי' המשכה פנימי', וכך כדי שיהי' גילוי אלקות למטה זהו ע"י עמל דוקא לפי שהוא המשכה שלמעלה מן ההשתל', והמשכה זו זהו ע"י עמל תורה אדם לעמל יולד וכמשנת"ל. והנה כמו"כ יש בלעו"ז עמל דקליפה וכמ"ש עמל וכעס תביט וכן ורהבם עמל ואון דהיינו שהוא עמל ומייגע א"ע כדי שלא יהי' גילוי אלקות למטה, וכמו עמלק שבא להלחם עם ישראל אחר יצ"מ וקרי"ס לפי שלא רצה שיהי' גילוי אלקות למטה אלא שיהי' בבחי' יש ודבר נפרד לעצמו, וזהו אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק.

ולהבין ענין אין השם שלם, הענין הוא דהיינו שאין מאיר בחי' י"ה בו"ה, והנה מתחלה י"ל ענין ו"ה של שם הוי' דהנה ו' הוא בחי' ששה מדות לך ה' הגדולה והגבורה כו', והנה מדת החסד נק' בשם גדולה לפי שהוא בחי' התפשטות גדולתו ית' וכמ"ש גדול הוי' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר, לפי שהוא בבחי' התפשטות גדולתו למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית, והנה למטה נק' גדולה בחי' אהבה, ולכאו' אינו מובן איך שייך לומר שאהבה נק' בשם גדולה, בשלמא למעלה שייך לומר גדולה ע"ש התפשטו' גדולתו למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית, משא"כ למטה איך נק' אהבה בשם גדולה, אך הענין הוא דהנה כתי' ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, דהנה מלאכים נק' בשם עומדים אף שיש להם אהבה ותשוקה בכלות הנפש ממש מ"מ נקראים עומדים, שעומדים תמיד במדרגה אחת ואין להם שום תוס' וגרעון באהבה זו, משא"כ נשמות שנק' מהלכים ע"ש שהולכים תמיד בעלי' מדרגא לדרגא והאהבה נגדלת אצלם עד שנעשה אהבה בכל מאדך בלי גבול ממש, וע"כ נק' אהבה זו בשם גדולה ע"ש שנגדלת תמיד עד בלי גבול כו'. וזהו כמו ענין מ"ש גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך שהציצית נק' גדילים והיינו לפי שד' ציצית הם כנגד ד' חיות המרכבה שהן בבחי' גדולה וכמ"ש קעארז"ל על ר"י בן זכאי לא הניח דבר גדול ודבר קטן, דבר גדול מעשה מרכבה, וזהו שאומרי' בשעת לבישת הטלית ה' אלקי גדלת מאד כו' וע"כ נק' גדילים, והנה עי"ז נמשך מלמעלה ג"כ בחי' גדולה וכמ"ש הבו גודל לאלקינו שהוא המשכת הגדולה מבחי' ה' אלקי גדלת מאד, ולגדולתו אין חקר כו'.

והנה אהבה היא מרחוק דהיינו כשמתבונן איך שהוא רחוק מה' בתכלית עי"ז נעשה לו אהבה ותשוקה לאוא"ס כו', משא"כ יראה היא מקרוב דוקא כשמתבונן איך שמלא כל הארץ כבודו הארץ הלזו הגשמי' עי"ז תפול עליו אימה ופחד כו', והנה יראה היא בגימ' גבורה כי שרש היראה הוא מבחי' גבורה, והיינו לפי שהיראה צריך שיהי' בבחי' גבורה להתגבר על נה"ב ולאהפכא אותו מחשוכא לנהורא שזהו ע"י גבורה, וכן למעלה כתי' אתה גבור לעולם אד', והיינו כי עולם הוא מלשון העלם שמעלים ומכסה על בחי' גילוי אוא"ס לפי שעולם הוא בחי' שם אלקי' וכמ"ש בראשית ברא אלקי' ואלקים בגימ' הטבע שמעלים ומסתיר כו', אך אתה גבור לעולם אד' היינו שהוא מתגבר על הטבע ולהיות היפוך הטבע כמו קרי"ס וכדומה שהוא היפוך הטבע, וזהו אתה גבור לעולם שהוא ע"י גבורה בחי' התגברות וכמ"ש כי גבר עלינו חסדו שהוא בחי' התגברות החסד, וכך יראה היא בחי' גבורה שהוא בחי' התגברות על הנה"ב וכמ"ש איזהו גבור הכובש את יצרו כי ע"י יראה נדחה הרע יותר מע"י האהבה כי יראה היא שרש לשס"ה מל"ת לדחות את הרע.

והנה שני מדות אלו הוא בחי' שמאל דוחה וימין מקרבת כי יראה הוא בחי' שמאל דוחה שמדחה א"ע איך שהוא שפל ונבזה והוא רחוק מה' בתכלית, והנה מבחי' זו יכול ח"ו ליפול לגמרי, וזהו ענין מדת הת"ת שהוא בחי' רחמים שמעורר ר"ר על נפשו אמת שהוא רחוק מצד נפש הבהמית מ"מ מצד נפש האלקי' שהיא חלק אלק' ממעל וירדה למטה כ"כ וא"כ הרחמנות גדולה עלי' וע"י התעוררות רחמים על נפשו עי"ז נעשה ואימתך אל תבעתני שלא ליפול מזה מבחי' שמאל דוחה כו'. והנה שלשה מדות אלו הם כפולים ונעשים וא"ו וכמ"ש ובגפן שלשה שריגים שהוא מלשון מטה מסורגת דהיינו כפולים כו' שזהו בחי' נה"י שבהשתלשלות המדות עד סוף המעשה יש ג"כ בחי' אלו והם תורה ועבודה וגמ"ח, וזהו שארז"ל על שלשה דברים העולם עומד על התו' ועל העבודה ועל גמ"ח. והנה כל הג' קוין אלו צריך שיהי' בשמחה ובטוב לבב דוקא, וכמ"ש תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב קעבלבב וכן בצדקה כתי' אל ירע לבבך בתתך לו כו', וכן בת"ת ארז"ל וכן לדבר הלכה, שצריך להיות כולם בשמחה דוקא, וזהו ענין נה"י כו'.

וכל זה הוא בחי' וא"ו של שם הוי', והה"א של ש' הוי' ז"ע מחדו"מ, דהנה תמונת הה"א הוא ששני קוין הם מחוברים והקו השלישי הוא נפסק, והיינו ששני קוין מח' ודבור הם מחוברים שיש להם התחברות זע"ז כו' כי מה שהוא חושב הוא מדבר, משא"כ בחי' מעשה הוא נפסק וכמ"ש לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו הפסיק הענין כו', אך מ"מ בבחי' רגל הקצר יש פתח קטן וז"ע פיה פתחה בחכ', דהיינו שלמטה בבחי' עשי' נמשך דוקא מבחי' חכ', וכמ"ש כולם בחכ' עשית, ה' בחכ' יסד ארץ, וזהו ו"ה כו'.

והנה י"ה הוא בחי' מוחין, והיינו שאף שו"ה הוא בחי' מדות ומחדו"מ דקדושה מ"מ הוא בחי' יש מי שאוהב, משא"כ י"ה הוא בחי' מוחין שהוא בחי' ביטול בעצם שאינו בבחי' יש כלל עד שאין ערך ביניהם כלל וכמ"ש כי גבהו שמים מהארץ. והנה צריך להמשיך מבחי' מוחי' במדות שהביטול שבמוחי' צריך להמשיך במדות שבלב ג"כ, והנה זהו שאין השם שלם דהיינו שעמלק מכסה ומסתיר ומפריד בין י"ה לו"ה שלא יהי' מאיר הגילוי שבמוחי' בלב כלל והיינו אף שמתבונן באלקות ומשיג בשכלו מ"מ עמלק הוא מפריד שלא יומשך בלב וזהו אין השם שלם.

ולהבין בתוס' ביאור ענין שעמלק מפריד בין י"ה לו"ה, הענין הוא דהנה כתי' ישמחו השמים ותגל הארץ, ישמחו השמים הוא י"ה, ותגל הארץ הוא ו"ה ששמים הוא מבחי' י"ה וארץ הוא מבחי' ו"ה, והנה איתא בגמ' שא' ההוא מינא לאמימר מפלגא דלעילא דהורמיז ומפלגא דלתתא דאהורמיז, וע"ש בתוס' פי' ר"ת, והיינו שרצה להפריד בין שמים לארץ, דהנה כתי' יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים בין מ"ע למ"ת וההוא מין רצה לומר שלמעלה שם הוא מאיר בחי' גילוי אלקות, אבל למטה נעשה העולם בבחי' יש ודבר נפרד ועזב ה' את הארץ כו' ורק על השמים כבודו וכמ"ש רם כו' שאומרים שרק על השמים כבודו משא"כ למטה לפי שיש רקיע המבדיל כו' כמו שיש חצר הכבד המפסיק בין אברי הנשימה לאברי המזון, ועי"ז נעשה למטה בחי' פירוד ממש, וזהו שעמלק מפריד בין י"ה לו"ה לפי שאומרים עזב ה' את הארץ קעגששרשו מבחי' ו"ה כו' ורק על השמים כבודו שהוא בחי' י"ה, וזהו אין השם שלם.

והנה התיקון לזה הוא בחי' עמל תורה וכמ"ש אדם לעמל יולד שהוא בחי' עמל תורה, והנה עמל תורה הוא בחי' עיון התורה שמייגע א"ע להוציא דין חדש וכדומה וכמשארז"ל אינו דומה מי ששונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים ואחד, לפי שזה ע"י עמל כו', והענין הוא למה עמל התורה דוקא הענין הוא דהנה כתי' מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש וארז"ל שאני עמלא דאורייתא שהיא לעילא מן שמשא, דהנה שמש הוא בחי' מ"ש כי שמש ומגן הוי' אלקי', והנה בבחי' שמש כיון ששם אלקי' הוא מסתיר ממילא עי"ז נמשך בריבוי השתלשלו' שיהי' בבחי' הסתר גמור כי מק"ך צירופי אלקי' נמשך ק"ך צירופי' של עמלק כי עמלק הוא ב"פ ק"ך והיינו לפי שמבחי' שם אלקי' נשתלשל ק"ך צירופי' של אלקי' אחרים המסתירים לגמרי, אך ע"י עמל התורה שהיא לעילא מן שמשא ואין שם בחי' ש' אלקי' המסתיר ממילא יכול להיות הגילוי למטה כמו למעלה ממש ועי"ז נעשה השם שלם שיהי' הגילוי מבחי' י"ה בחי' השמים בו"ה שהוא בחי' הארץ.

וזהו מ"ש כי יד על כס י"ה, דהנה ידוע שיש ג' ידות יד הגדולה יד החזקה יד רמה, והנה בשתי ידות יד הגדולה יד החזקה כתי' בה"א היד הידוע, משא"כ ביד רמה לא כתי' הרמה בה"א וכמ"ש ובנ"י יוצאים ביד רמה, והענין הוא דהנה בשני ידות אלו יש עדיין הרגשה כי יש מי שאוהב כו', והנה כיון שההרגשה הוא מבחי' עה"ד טו"ר וכמ"ש מי הגיד לך כי עירום אתה דהיינו מניין לך ההרגשה זו שאתה ערום לפי שההרגשה נמשך מבחי' עה"ד טו"ר ואם לא הי' אוכל מעה"ד לא הי' צריך להרגשה כלל, וע"כ מי הגיד לך כי עירום אתה, משא"כ יד רמה הוא למעלה מעה"ד וע"כ לא כתיב הרמה לפי שהוא בבחי' ביטול בעצם וכמ"ש ובנ"י יוצאים ביד רמה דהיינו יוצאי' מהכלי ואין להם שום הרגשה כלל. וזהו שהוי' אלקינו הוי' הוא י"ד אותיות בחי' יד רמה ועי"ז נמשך שיהי' בחי' למסור נפשו באחד לפי שהוא בחי' ביטול בעצם, שהוא למעלה גם מבחי' י"ה ועי"ז נמשך שיהי' גילוי בחי' י"ה בו"ה שיהי' השם שלם.

קעדוזהו חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, דהנה ארור המן הוא באל"ף וברוך מרדכי הוא בבי"ת, והענין הוא דהנה ברוך הוא בחי' המשכה שהוא המשכת אורות בכלים שז"ע רמ"ח מ"ע, והנה כתי' זה שמי וזה זכרי, שמי עם י"ה שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח נמצא ששרש המ"ע הוא מבחי' ו"ה, וזהו ברוך מרדכי שהוא בחי' רמ"ח מ"ע לפי שרמ"ח מ"ע הם המשכת אלקות שע"י כל מצוה נמשך המשכת אורות בכלים שהוא בחי' ו"ה. ושמי עם י"ה שס"ה ששרש השס"ה ל"ת הוא מבחי' י"ה, לפי שע"י ל"ת שהוא בחי' דחיית הרע שדוחה אותו עי"ז מגיע למעלה יותר בבחי' י"ה, וזהו ארור המן שהוא בחי' שס"ה ל"ת ששרשן מבחי' אל"ף כי י"ה ואל"ף הוא בחי' אחת וכמ"ש איה שוקל אי' סופר. והנה בפורים הגיעו לבחי' עד דלא ידעי בין ארור המן לברוך מרדכי דהיינו למעלה מבחי' י"ה ו"ה והגיעו לבחי' יד רמה לפי שהי' להם מס"נ ועי"ז הגיעו לבחי' יוצאים ביד רמה שלמעלה גם מבחי' ארור המן, דהנה ארז"ל המן מה"ת מנין שנא' המן העץ שזהו נק' בחי' עה"ד כו' אבל בפורים המשיכו מבחי' עד דלא ידעי כו'.

וזהו חייב אינש לבסומי בפוריא, דהנה כתי' ואספת דגנך ותירושך ויצהרך שיש שני בחי' בתורה בחי' גליא שבתו' הנק' דגנך ובחי' פנימי' התורה הנק' תירושך נכנס יין יצא סוד, והנה בכל השנה צריך שיהי' עיקר לימוד התורה בבחי' הלכות כדת של תורה אכילה מרובה משתי', משא"כ בפורים חייב אינש לבסומי דהיינו בבחי' אגדות שבתורה שהוא בחי' שתי' פנימיות התורה כי ע"י פנימי' התורה מגיעים למעלה בבחי' עד דלא ידעי בין ארור המן לברוך מרדכי שלמעלה מבחי' י"ה ו"ה שהוא מבחי' חכ' כי שרש פנימי' התורה הוא בבחי' חכ' סתימאה כו'.

והנה פורים ויוהכ"פ הם בחי' אחת כי יוהכ"פ הוא יום כפורים דהיינו כמו פורים, והענין הוא דהנה ארז"ל עבר על מ"ע ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו, עבר על ל"ת ושב תשובה תולה ויוכ"פ מכפר, נמצא שיוהכ"פ אפי' על ל"ת שמגיע הפגם בי"ה הוא ג"כ מכפר, והיינו לפי שיוכ"פ מגיע למעלה מש' הוי' וכמ"ש עד יעבור עמך הוי' לפני הוי' תטהרו, וע"כ הוא מכפר גם על מל"ת כו', וזהו כמו עד דלא ידעי בין ארור המן לברוך מרדכי, וזהו שביוהכ"פ היו גורלות כמו בפורים שהי' גורל וכמ"ש והפיל פור הוא הגורל כו', והיינו לפי שגורל הוא בחי' שלמעלה מהשתל' שאז מאיר בחי' זו שלמעלה מסדר השתל' כו' בחי' יד רמה כו'.

קעהוהנה כשמאיר בחי' יד רמה אז ממילא מלחמה לה' בעמלק וכמ"ש כי יד על כס י"ה מלחמה לה' בעמלק, דהיינו כשמאיר בחי' יד רמה אז מלחמה לה' וכמ"ש רמה קרני בה' רחב פי על אויבי. ואז ימחה זרעו של עמלק וכמ"ש ואתה מרום לעולם ה' כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און, כשמאיר בחי' מרום שהוא בחי' יד רמה עי"ז אויביך יאבדו כו' שאין להם מקום כלל שם ואז ימחה זרעו של עמלק אכי"ר כו'.