וידבר כו' זאת חקת

קעהוידבר כו' זאת חקת

בס"ד.

עצי הוי' כו' מעשי' בחוץ כו' טהרה - ו"פ

[פ"פ]

וידבר הוי' כו' זאת חקת התורה אשר צוה הוי' לאמר. וצ"ל דהא כתיב תחלה וידבר הוי' שהקב"ה הוא המדבר למשה זאת חקת התורה וא"כ מהו אשר צוה הוי' הל"ל אשר אני מצוה. גם להבין קצת ענין פרה אדומה שחלוקה מכל הקרבנות שכל הקרבנות הי' עבודתם בפנים, ומצות פרה אדומה הי' בחוץ וכמ"ש והוציא אותה אל מחוץ למחנה ושם היו שוחטים אותה, רק הזאת דמה הי' נגד ההיכל וכמ"ש והזה אל נוכח פני אהל מועד, וגם זה הי' רק נגד אהל מועד כו'.

ולהבין זה יש להקדים מ"ש ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה, וארז"ל לעבדה זו רמ"ח מ"ע ולשמרה זו שס"ה ל"ת, וכן ארז"ל במדרש שלעבדה ולשמרה קאי על מעשה הקרבנות כמו על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה כו', ועבודה הוא מעשה הקרבנות וכן כתי' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקי' על ההר הזה כו' שהוא בחי' עבודת הקרבנות, וכן לשמרה קאי על הקרבנות וכמ"ש תשמרו להקריב לי במועדו, והיינו שע"י קעותומ"צ בכלל וע"י עבודת הקרבנות בפרט עי"ז עושים וממשיכים את הג"ע וכמשארז"ל שכר מצוה מצוה שהשכר והענג שבג"ע הוא מהארת המצוה עצמה, והיינו שע"י המצוה נמשך השכר בג"ע כו'.

וזהו מ"ש תחת אשר לא עבדת את הוי' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, שהשמחה של מצוה הוא יותר טוב מרוב כל, כל הוא בחי' עמוד המחבר את בחי' געה"ע עם געה"ת וכמ"ש כי כל בשמים ובארץ ות"י דאחיד בשמיא ובארעא, ויש כמה בחי' כל, הגם שלא נזכר בספרים רק געה"ע וגעה"ת מ"מ יש כמה בחי' ג"ע וכמארז"ל ע"פ ילכו מחיל אל חיל, וכאו"א נכוה מחופתו של חבירו, וממילא יש כמה בחי' כל ומאחר שכ"א נכוה מחופתו של חבירו ממילא מובן איך שהג"ע הוא תענוג נפלא עד אין קץ, וכמו שאמרו על אחר מוטב דלידייני' וליתי לעלמא דאתי, שאף שכל יסורי איוב ע' שנין אינן כדאי אפי' כנגד שעה א' של יסורי גיהנם מ"מ כדאי כל יסורי גיהנם כנגד התענוג של ג"ע אפי' ג"ע התחתון לפי שהוא תענוג נפלא עד אין קץ כו', ואעפ"כ השמחה וטוב לבב הוא יותר גבוה מכל הבחי' כל, לפי שע"י שמחה ש"מ נמשך הג"ע, וע"כ הוא יותר גבוה כו'.

ולכאו' אינו מובן שהרי הג"ע הוא בריאה בפ"ע וכמ"ש ויטע ה' אלקי' גן בעדן מקדם, וא"כ איך שייך לומר שע"י המצות דוקא ממשיכי' את הג"ע כו', אך הענין הוא דהנה כתי' בג"ע ויטע ה' אלקי' גן בעדן שנא' כאן בג"ע שם מלא הוי' אלקי', משא"כ בכללות העולם לא נא' רק שם אלקי' כו' בראשית ברא אלקי' והיינו לפי שעולם הוא בחי' העלם ולאו דוקא עולם התחתון שלנו אלא אפי' עולמות עליונים הם ג"כ בחי' העלם, וכמ"ש והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול מתנשאים כו', והיינו לפי שמאיר בהם אלקו' בבחי' העלם והסתר עי"ז נעשה להם התפעלות ברעש גדול כו', שהרעש הוא מפני העדר ההשגה כמ"ש במ"א, וכדי שיהי' העלם והסתר זהו ע"י שם אלקי' ששם אלקים הוא מסתיר ומעלים וכמ"ש כי שמש ומגן ה' אלקי', אך בג"ע נא' ויטע ה' אלקי' שמאיר שם גילוי בחי' שם הוי' וע"כ מאיר שם גילוי בחי' תענוג העליון צדיקים יושבין ונהנין מזיו השכינה לפי שמאיר שם גילוי בחי' שם הוי'.

קעזב) וזהו מ"ש ישבעו עצי הוי' שנקראי' עצי הגן בשם עצי הוי' לפי שנמשכים מבחי' שם הוי', ומה שנקראו עצי הוי' כו', היינו לפי שכדי שיומשך גילוי בחי' שם הוי' בנבראים לזה צריך עצה איך להמשיך כו', וכמו למשל כשהרב צריך להשפיע להתלמיד צריך ליתן עצה בנפשו איך להשפיע כו', וזהו שנק' עצי הוי' דהנה שם הוי' הוא בחי' יו"ד חכ' ה' בינה ו' מדות ה' אחרונה הוא בחי' מל', והנה בנפש יש ג"כ בחי' שם הוי' וכמ"ש כי חלק הוי' עמו, והיינו כי היו"ד הוא בחי' הביטול שיש בכל א' למעלה מן הטו"ד שהוא בחי' מס"נ, והה"א הוא בחי' התבוננות באלקות כו' והוא"ו הוא בחי' מדות אהוי"ר ורחמים וה' אחרונה הוא בחי' מחדו"מ, והנה תענוג הוא למעלה מבחי' שם הוי', וכמ"ש אז תתענג על הוי' והיינו למעלה משם הוי', והענין הוא דהנה בחכ' מאיר תענוג, וכמו שאנו רואים שאם משיג אדם דבר חכ' ושכל שלא השיג מקודם נתמלא תענוג, ועכצ"ל שהתענוג וחכ' הם שני דברים ואינם ענין א' שהרי אנו רואים שמי שממציא את השכל נתמלא יותר תענוג מזולתו שמשיג ג"כ את השכל, ואם הי' חכ' ותענוג בחי' א' א"כ הי' צריך שיהי' התענוג שוה בכולם בזה שמשיג את השכל עם מי שהמציא את השכל בשוה, אלא ודאי שהתענוג הוא בחי' מובדל בפ"ע מהחכ' רק שמתלבש בחכ', וע"כ אין ההתלבשות שוה, ועיקר גילוי התענוג הוא בבינה כשמשיג את השכל בהשגה והבנה כו', והנה אח"כ נמשך התענוג גם בבחי' מדות כמו באהבה ויראה ויש בחי' אהבה בתענוגי' כו' וכן במחדו"מ מתלבש ג"כ בחי' תענוג, והיינו שהתענוג מתלבש בבחי' שם הוי', ועיקר התלבשות התענוג הוא בחכ' בבחי' יו"ד של שם הוי', והיינו לפי שמוח החכ' הוא קר ולח שהוא בחי' מים, והנה מים מצמיח כל מיני תענוג לפי שבמים הוא התלבשות התענוג, וע"כ בבחי' יו"ד של שם הוי' עיקר התלבשות התענוג כו', וזהו שבג"ע מאיר גילוי בחי' תענוג עליון לפי שבג"ע מאיר גילוי שם הוי' כו', ובשם הוי' הוא התלבשות התענוג, וגם ארז"ל ביו"ד נברא העוה"ב שבג"ע יש גם גילוי בחי' יו"ד ששם עיקר התלבשות התענוג כו', וע"כ הנשמות יושבין שם ונהנין מזיו השכינה כו'.

ג) והנה אעפ"כ כתי' ויטע שהוא ל' נטיעה, והיינו שאע"פ שהתענוג שבג"ע נמשך מבחי' התענוג שמלובש ביו"ד של שם הוי' שהוא בחי' חכ' דאצי' מ"מ אין ערך ביניהם לפי שהוא תענוג של נבראים ואין ערוך לבחי' התענוג המלובש בבחי' חכ' שהוא חכים ולא בחכ' ידיעא, כמו שאין ערוך בחי' נטיעה לבחי' המזל שממנו נצמח, וכמשארז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו קעחמזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל וגבוה מעל גבוה כו', והרי התפוח הגשמי יש בו מתיקות, וחיך אוכל יטעם האם נאמר שיש בכח הצומח אשר בארץ טעם ומתיקות ג"כ, ופשיטא במזל שאינו מערך ומהות זה כלל, אלא הענין הוא שהמתיקות נמשך מחסד ומרירות מגבורה והרי הם ענינים רוחני' רק שבהשתלשלות וסדר ירידת המדרגות מדרגה אחר מדרגה נתגשמו עד שנמשך מבחי' חסד בחי' מתיקות כו' עם היות שאין ערוך אליו מ"מ הוא ממזגו ותכונתו וכמו שרואין כמה מיני עריבות ומתיקות ברוחניות כמו תענוג של דבר חכ' הוא ג"כ מתיקות, וכן תענוג של ניגון שהוא מן הקול היוצא מן הלב בחי' המדות, ולכן בכמה ירידות והשתלשלות נעשה מתיקות גשמי ממש הגם שההפרש וההבדל רב ביניהם. וכך הוא הענין בבחי' ג"ע הגם שהתענוג הנמשך בג"ע נמשך מבחי' חכ' בחי' יו"ד של שם הוי' וכמ"ש ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, עדן הוא בחי' חכ', אך אעפ"כ אין ערוך ביניהם לפי שהוא תענוג של נבראים, ואין ערוך לבחי' התענוג המלובש בעצמות שם הוי', וע"כ נק' נטיעה ויטע ה' אלקי' שכמו שאין ערך בין נטיעה לבחי' המזל כמ"כ אין ערוך בין התענוג המלובש בג"ע לבחי' התענוג המלובש בשם הוי' כו'. אך אעפ"כ מבחי' שם הוי' נמשך להיות התגלות התענוג בג"ע והוא מקור ושרש לבחי' התענוג הנגלה בג"ע, משא"כ בעולמות שאין מאיר כלל בחי' גילוי שם הוי' רק ע"י הסתר והעלם בשם אלקים כו', והנה בבחי' זו נברא הג"ע שמאיר שם גילוי בחי' תענוג עליון מבחי' התגלות שם הוי' כו'.

ד) אך ענין לעבדה ולשמרה היינו להמשיך תוס' אורות בג"ע, וזהו מ"ש אז תתענג על הוי' דהיינו להמשיך תענוג עליון שלמעלה מבחי' שם הוי' דהיינו מבחי' מקור חיים מקור התענוגים כו' כי למטה באדם התענוג הוא מלובש בדבר זר דהיינו שא"א להתענג בבחי' תענוג כ"א בהיותו מלובש בדבר זר כמו בשכל וכדומה, משא"כ למעלה התענוג אינו מדבר זר כלל כ"א עצמות התענוג שלמעלה מהתענוג שמתלבש בבחי' חכ' ושם הוי', וצריך להמשיך מבחי' מקור התענוגים מעצמות התענוג כו', וזהו לעבדה ולשמרה שע"י רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת עי"ז ממשיכים תוס' אור בג"ע מעצמות התענוג כי תרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן הם תר"ך עמודי אור שהוא בחי' כתר שלמעלה מחכ' כו', וזהו מ"ש אשר קדשנו במצותיו שע"י המצות ממשיכים מבחי' קדש עליון שהוא בחי' כתר כו', וזהו מ"ש והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום שהמצות נמשכים מבחי' אנכי מהותו ועצמותו כו', וע"כ עי"ז נמשך תוס' אור בג"ע מעצמות התענוג כו'. וכן ע"י הקרבנות עי"ז נמשך תוס' אור בג"ע, דהנה קעטענין הקרבנות הוא שהיו מקריבין בהמה גשמי' ע"ג המזבח והי' נכללת באש שלמעלה, וכך עכשיו שתפלות כנגד תמידין תקנו, הוא ג"כ כדי להפוך את הנה"ב היורדת למטה וליכלל באש של קדושה שיהי' ואהבת בכל לבבך בשני יצריך וזהו בחי' העלאה ממטה למעלה, ועי"ז נמשך המשכה מלמעלה למטה וכמ"ש ריח ניחוח להוי' שע"י הריח של הקרבנות ממטה למעלה עי"ז נמשך ההמשכה בבחי' שם הוי' מלמעלה משם הוי' וכמ"כ בתפלות יש ג"כ בחי' שוב וכמארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים, שהמנחה ונסכים הוא בחי' שוב (וע' בלק"ת פ' שלח בדרוש בפ' נסכים כתיב) וכך בק"ש ותפילין הוא ג"כ בחי' רצוא ושוב כו', וזהו שע"י הקרבנות עי"ז נמשך תוס' אור בג"ע כו', וזהו מ"ש באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי הוא קטורת, אכלתי יערי כו' שתיתי ייני עם חלבי שהוא הכל ענין הקרבנות כו', ונק' בהמ"ק באתי לגני, והיינו לפי שע"י ביהמ"ק וקרבנות עי"ז ממשיכים המשכת גילוי תוס' אורות בג"ע, וע"כ נק' באתי לגני.

ה) אך הנה ענין פרה אדומה הוא שיהי' בחוץ דוקא, והענין הוא דהנה כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והי' לד' ראשים, היינו שאף שד' ראשים הוא בחי' ד' חיות המרכבה מ"מ מבחי' ד' ראשים אלו יכול להשתלשל שיהי' ד' גליות ד' מלכיות, וז"ע פרה אדומה שרומז לד' מלכיות, וכמ"ש במדרש ובילקוט פרה זו מצרים כמ"ש עגלה יפיפי' מצרים, אדומה זו בבל וכמ"ש אנת רישא דדהבא כו', והיינו שמהתענוג עליון נפל בשבירה למטה ונפל בד' מלכיות ונתהוה מזה בחי' תענוגים גשמי' וכמשארז"ל על ר"ע כשראה כרך גדול של רומי א' אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכו"כ, והיינו לפי שכשהתענוג שנפל בשבירה שהוא בחי' פסולת ואחוריי' של התענוג העליון הוא כך, כ"ש לעושי רצונו שהוא בחי' תענוג העצמי שלא ע"י שבירה, וזהו שד' מלכיות נק' ד' מראות נגעים, לפי שנגע הוא היפך הענג דהיינו העונג שנפל בשבירה. וז"ע פרה שהיא בחוץ דוקא שהוא בחי' תשובה, ולהפוך את היצה"ר שנפל בשבירה בבחי' תענוגי' גשמי' וכמ"ש מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ, מי יתנך כאח לי קאי על צדיקים שנקראי' אחים וריעי' להקב"ה, אמצאך בחוץ הוא בחי' בע"ת, ונק' בחוץ לפי שנפלו בשבירה, וכך פרה אדומה היא בחוץ דוקא, דהנה פרה איתא בזהר דקבילת משמאלא ומאן קפהוא לשמאלא כד"א ופני שור מהשמאל, כי הנה יצה"ר יניקתו מבחי' שמאל, כי הנה שמאל דוחה שההשפעה שמקו השמאל אינו בבחי' ודרך ימין שמקרבת כ"א בבחי' דחי' שדוחה את ההשפעה ולכן ע"י ריבוי הצמצומי' דחי' אחר דחי' יוכל להיות שיקבלו ג"כ החיצוני', וז"ע פרה דקבילת משמאלא וזהו ענין פרה אדומה לתקן ענין זה, ושבע הזיות נוכח פני אוהל מועד היינו להעלות פנימיותה שהוא בחי' הטוב שנמשך ונתפשט בתוכה מבחי' פני שור שבמרכבה ולהחזירו ולהעלותו לשרשו, ואח"כ שריפת הפרה לעשותו אפר, הענין דהנה עד"מ כששורפין עצים ועי"ז נעשים אפר שהאפר הוא מהותו ועצמותו של העץ הנשרף כי הכל הי' מן העפר רק שנרכבו עוד בו ג' יסודות אש רוח מים אל העפר שהוא עצמותו, וע"י השריפה באש אזי ג' יסודות אמ"ר שהיו בהעץ חלפו ועברו בעשן המתהווה מהרכבתן ויסוד הד' שהי' בעץ שזהו עצמותו שהוא העפר שבו הוא הנשאר קיים והוא האפר והוא ג"כ ענין חומר וצורה שבכל דבר יש חומר וצורה והחומר הפשוט של העץ הוא יסוד העפר וג' היסודות אמ"ר הן רק הצורה של העץ, וע"י שריפת האש נשאר רק עצם החומר שלו הפשוט.

והנה כך עד"מ בעבודת ה' יש ג"כ עד"ז והוא כי הנה"ב נשתלשלה מבחי' פני שור מהשמאל כמו בחי' פרה דקבילת משמאלא וכמו שמבחי' פרה נמשך אח"כ השפעה לחיצונים כך מן המדות דנה"ב נמשך החשק והתאוה לתענוגי עוה"ז בהיתר או באיסור ח"ו, והנה כשהאדם חושק וחפץ לדבר מעניני עוה"ז הגשמי הנה אותו דבר הוא כלי להרצון והתשוקה שבלב האדם, וכן אותיות המחשבה והדבור שמהרהר ומדבר איך להשיג הדבר הם ג"כ כלים להרצון ההוא וכ"ש המעשה שהם כולם בחי' כלים ולבושים להרצון ההוא גם הם כמו צורה לחומר לעצם הרצון שהוא דרך משל כמו חומר הפשוט והם הצורה להיות רוצה כך וכך כו', והנה עצם הרצון אף כשנתלבש בתאוה רעה הוא רע גמור מ"מ אין מהות כח הזה חטא ורע מצד עצם עצמותו שהרי עצם מהותו הוא רק כח המתאוה והרי הוא יכול להיות כח המתאוה לטוב כמו שהוא עכשיו מתאוה לרע אלא שהרע הוא מה שהטה והמשיך כח המתאוה להיות מתאוה לרע ונעשה בו הצורה רע מאד ונתלבש בלבושים צואים עד שנמשך לסור ממ"ע או להתאוות לאיסור, אבל מצד כח המתאוה בעצמו הרי יש בכח זה להפוך לבבו מן הקצה אל הקצה להיות מתאוה ואוהב וחפץ לדבקה בה', כי באמת כח המתאוה שבנה"ב מצד עצמו שרש יסודתו בקדושה העליונה מבחי' קפאפני שור שבמרכבה כנ"ל, אלא שבירידת המדרגות ונפילתן בשבה"כ נמשך שיהי' כח המתאוה מצד ההתלבשות במחדו"מ של רע ולזאת כשישוב אל ה' יוכל להפוך לבו מן הקצה אל הקצה שכשישרוף את ההרכבה של מחדו"מ של רע וישאר עצם כח המתאוה שהי' מלובש בתאוה רעה ישוב לאהבת ה' כמו שהי' בשרשו בבחי' פני שור שבמרכבה, וז"ע שריפת הפרה שישאר רק האפר שהוא ענין עצם המדות דנה"ב דהיינו בחי' כח המתאוה עד"מ כנ"ל שהוא חומר הפשוט, אבל הצורה והלבושים צואים שהי' כח המתאוה מלובש בהם יהיו חולפים ועוברים וכלים לגמרי דהיינו שלא יהי' כח המתאוה מלובש בהם עוד לא במח' שיסיח דעתו לגמרי מלחשוב ולדבר בזה וכ"ש במעשה ח"ו, ולהיות עוצם עיניו מראות ברע וכדומה לאכפיי' לס"א לעשות ההיפך נגד תאוות נה"ב בכל החושים ראי' ושמיעה כו' ובמחדו"מ ועי"ז ואהבת בכל לבבך בשני יצריך שגם היצה"ר ישוב לעבודת ה' ממש והיינו שמבחי' אתכפי' יבוא לבחי' אתהפכא כו'.

ו) וזהו שבפרה אדומה כתי' ל' טהרה לבד ואסף איש טהור כו' והניח מחוץ למחנה במקום טהור והיינו לפי שפרה הוא לצאת מן הטומאה לטהרה וכמ"ש מי יתן טהור מטמא כי כל הקרבנות נק' קדש ויש קדשי קדשים וקדשים קלים, אך מ"מ נק' קדש, משא"כ פרה אינו נק' קדש, והיינו לפי שקרבנות הוא בחי' צדיקים שאינן על החטא, ואפי' חטאת ואשם שהם באים על החטא מ"מ הוא רק על השוגג, אבל על המזיד אין בא קרבן לבד לכפר, משא"כ פרה שהוא בחי' בע"ת שהוא בחוץ הוא לצאת מן הטומאה לטהרה, ואפילו מזיד יוכל לטהר, וכמו ביוה"כ שנא' כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם כו' שאפי' מזיד מתכפר כו'. וזהו שמצות פרה אדומה הי' באלעזר דוקא, ואיתא בילקוט אלעזר הוא אל עוזר כי הבא לטהר מסייעים אותו מלמעלה וזהו אל עוזר כי כדי לצאת מן הטומאה לטהרה צריך עזר מלמעלה, וזהו אל עוזר, אל הוא מקור יגמה"ר וכמ"ש אל רחום וחנון נושא עון ועובר על פשע, שכדי שיהי' נושא עון ועובר על פשע צריך שיהי' המשכה ועזר מלמעלה מבחי' שם אל כו' מקור יגמה"ר, וזהו אלעזר הכהן ע"ד מ"ש בגמ' אלקיכם כהן הוא, וזהו בחי' הרצוא. והנה בבחי' זו כמ"כ יש ג"כ בחי' שוב, אדרבה שהשוב הוא למעלה יותר כיון שהרצוא הוא למעלה, כמ"כ השוב הוא למעלה יותר, וזהו מ"ש ונתן עליו מים חיים שהוא בחי' המשכת השוב הוא מבחי' מים חיים והיינו שהמים חיים הוא כמ"ש והחכ' מאין תמצא כי מים הוא בחי' חכ', אך קפבמים חיים הוא בחי' מקור החכ', אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני דהיינו שלמעלה מבחי' חכ' שהוא בחי' מעין שהוא סמוך למקורו כו', וזהו מ"ש ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים, והיינו כי מבחי' נהר יכול להיות ומשם יפרד והי' לד' ראשים, אך כשההמשכה נמשך מבחי' מעין אזי והשקה את נחל השטים אפילו בבחי' שטות שלא יהי' בבחי' פירוד לפי שמעין הוא סמוך למקורו וע"כ כשנחרב הנהר וכמ"ש ונהר יחרב ויבש אזי צריך לחפור את הנהר בעומק ועי"ז ממשיכים המשכה חדשה והיינו כי נהר הוא יסוד ז"א, וגם נהר הוא בחי' בינה, ועוד נהר הוא יסוד דעת"י, וזהו שחופרין בעומק דהיינו להמשיך מבחי' יסוד דעת"י שהוא בחי' מים חיים.

והנה מים חיים אלו נעשים דוקא כשהם בוקעים עפר הארץ לפי שנעוץ תחלתן בסופן דוקא, וע"כ עי"ז שבוקעים עפר הארץ עי"ז נעשים מים חיים, וכך ע"י תשובה דוקא עי"ז ממשיכים מבחי' מ"ח שהוא למעלה מבחי' חכ' שהוא בחי' שם הוי', וזהו מ"ש כאן במצות פרה ב"פ שם הוי', כי הנה ידוע שיש שני בחי' הוי' וכמ"ש ויקרא הוי' הוי', דהיינו הוי' שבסדר ההשתל' שנעשה מקור לעולמות, ושם הוי' דלעילא שלמעלה מבחי' מקור לעולמות, והנה ע"י תומ"צ אף שממשיכים ג"כ מלמעלה מבחי' שם הוי' שבסדר ההשתלשלות, אך מ"מ הוא רק הארה מבחי' שם הוי' דלעילא כי עיקר ההמשכה שע"י תומ"צ הוא מבחי' שם הוי' דלתתא, רק שהארה משם הוי' דלעילא נמשך בשם הוי' דלתתא, אך ע"י תשובה בחי' פרה אזי עיקר ההמשכה הוא מבחי' שם הוי' דלעילא, וע"כ בפ' פרה כתיב ב"פ הוי' כו' כנ"ל.