שלש רגלים תחוג

קמדשלש רגלים תחוג

בס"ד.

יו"ט בזמן התבואה כו' תקט"ו כו' מהלכים כו' קדש ישראל - ג"פ

[משפטים]

שלש רגלים תחוג לי בשנה, את חג המצות תשמור כו' למועד חדש האביב כו' וחג הקציר בכורי מעשיך כו' וחג האסיף בצאת השנה באספך כו' מן השדה כו'. וי"ל למה נק' המועדים שהם מועדי הוי' ע"ש התבואה, חדש האביב וחג הקציר כו' וסוכות הוא חג האסיף, [שלכך אם הזמן מגיע לאביב והשעורה אינה אביב עדיין צריך לעבר את השנה כדי שיהי' פסח דוקא בחדש האביב, פי' אביב היינו שהתבואה נגמרה ועומדת מחוברת עדיין וכמשארז"ל קישות שהתליעו באבי' שפי' במחובר]. ולכאו' אין זה מובן מה שייכות הרגלים שנא' בהם שלש רגלים תחוג לי דהיינו לעצמותו, לתבואת הארץ דוקא. ועוד שלפי זה הי' צריך שיהי' הרגלים נוהגין בארץ דוקא שתבואות שייכים להארץ וא"כ גם הרגלים הי' צריך שיהי' בארץ דוקא, ובאמת הרגלים הם נוהגין בארץ ובחו"ל אף שאין אז זמן בכורי התבואו' אצלינו וגם אין לנו תבואות כו'. אך הענין הוא דהנה מתחלה י"ל מה שנקראו המועדים בשם רגלים שמזה משמע שהמועדים שייך לרגל, וזהו שלמדו רז"ל במשנה חגיגה פ"א שקטן שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית פטור, וכן החיגר כו' לפי שנא' שלש רגלים שמשמע מזה שהמועדים שייכי' לרגל כו', וי"ל מה שייכות המועדי' לרגל דוקא וגם מהו שלש רגלים שהרי רגליים הם שתים.

אך הענין הוא דהנה כתי' כה אמר ה' אם בדרכי תלך כו' ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, שהמלאכי' נק' עומדים וכמ"ש כולם עומדים כו' שרפים עומדים כו', והנה בעמידה יש מעלה וחסרון, שהמעלה הוא שאין להם ירידה ועומדים תמיד במדרגה אחת, והחסרון הוא שאין להם ג"כ עלי' גדולה כו', אך הנה אעפ"כ ע"י עמידה שלהם שעומדים תמיד במדרגה אחת באהוי"ר ברשפי אש עי"ז הם ממשיכי' המשכת גילוי אלקות, וכמ"ש ורגליהם רגל ישרה, ואיתא בתוס' חגיגה דף י"ג ע"א שישרה בגי' תקט"ו, וכן ואתחנן הוא בגי' תקט"ו שתקט"ו תפלות התפלל משה כמנין ואתחנן.

קמהולהבין מהו ענין החשבון של תקט"ו הענין הוא דהנה אנו רואי' שלמעלה הוא הכל על חשבון ת"ק שנה כמשארז"ל מהארץ לרקיע מהלך ת"ק כו' בין רקיע לרקיע כו', ובמד"ר בראשית פט"ו עץ החיים מהלך ת"ק שנה כו' ולהבין מהו ת"ק דוקא, אך הענין הוא דהנה כתי' לך ה' הגדולה והגבורה כו' וארז"ל הגדולה זו קרי"ס והגבורה זו מכת בכורות והת"ת זו מ"ת והנצח זו בנין ירושלים וההוד זו בנין בהמ"ק שהם חמשה מדות כו' שהעיקר המדות הם חמשה שהם מקור להשתל' העולמות וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, ומה שנא' כי כל בשמים ובארץ שהוא בחי' יסוד מדה ששית זהו רק בחי' מדה שמחבר שמים וארץ, וזשארז"ל (כמדומה שזהו במד"ר פ' תרומה פל"ג) כל מה שיש בשמים יש בארץ והיינו שבחי' כי כל ממשיך מבחי' שמים בארץ, אבל לא שהיא מדה חדשה רק שהוא מחבר כו', וזהו שבשמים הוא הכל על חשבון ת"ק והיינו לפי ששם מאיר החמשה מדות, וכל א' כלול מיו"ד, ויו"ד מיו"ד הוא חשבון ת"ק, נמצא שבשמים מאיר רק בחי' מדות שהוא בחי' ו"ה. אך הנה ע"י עבודת המלאכי' שאומרי' קדוש באהוי"ר ברשפי אש עי"ז ממשיכי' בחי' ט"ו שהוא בחי' י"ה בבחי' ת"ק שהיא בחי' מדות, כי המדות הם שייכי' רק לעולמות וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה שכדי שיהי' עולם צריך לבנות את החסד שעד שלא נבה"ע אינו שייך בחי' חסד כלל כי על מי יתחסד כו', משא"כ בחי' י"ה שהוא אנת חכים ולא בחכ' ידיעא כו' אינם שייכי' לעולמות כלל כי אף גם אם לא נבה"ע שייך ג"כ בחי' חכ' כו', וזהו שהמלאכי' ע"י עבודתם ממשיכי' מבחי' י"ה בו"ה שהיא בחי' מדות, והיינו שממשיכים שיהי' השם שלם כו' כי פעם כתיב כי יד על כס י"ה אין השם שלם שאינו מאיר בחי' י"ה בו"ה, אך המלאכים ממשיכי' בחי' י"ה בו"ה שיהי' השם שלם, וזהו ורגליהם רגל ישרה תקט"ו שממשיכי' בחי' י"ה בו"ה שהיא בחי' מדות כו'.

אך הנה בנשמות כתיב ונתתי לך מהלכים בין העומדי' האלה דהיינו שלנש"י יש ב' המעלות דהיינו שהם בחי' עומדים גם בהתלבשו' הנפש בגוף, וגם מהלכים וכמ"ש רגלי עמדה במישור (תהלים ססי' ק"ו) פי' מישור היינו כמו במלאכי' רגל ישרה, ועמידת הרגל בנש"י המלובשים בגוף היינו שתעמוד במישור שיהיו עומדים תמיד על מדרגתם שלא יפלו ח"ו וכמ"ש (דניאל א' ד') ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך שהיא מעלה ומדרגה גבוה, וזהו שארז"ל קמובאיש קראו מרכב ובאשה קראו מושב שעמידה היא בבחי' עלמא דדכורא כמ"ש בזח"ב תצוה דקפ"ג ע"א לקיימא על רגלוהי ירכין וגופא כחדא תמן, ירכין וגופא לקיימא כדכורא דקיימא בחילי' ולא כנוקבא דארחאה למיתב, והיינו שהעמידה הוא שלא יהי' במדרגת נופלים וכפופים וכמ"ש סומך ה' לכל הנופלי' שנפלו ממדרגתם, משא"כ עומדים הוא שעומדים תמיד על מדרגתם בלי נטי' ח"ו לימין ושמאל, וזהו רגלי עמדה במישור כו', וע' בלק"ת פ' נשא בד"ה נשא את ראש בני גרשון דרוש הראשון סוף סעי' ב' שענין העמידה הוא ביטול הרצון של הרצונות שבעניני עוה"ז ולהיות בבחי' משלחי רגל השור והחמור דהיינו למנוע את ההילוך של היצה"ר שיש בו ג"כ הילוך ע"ד מ"ש (בש"ב י"ב ד') ויבא הלך לאיש העשיר כו' שהוא ההילוך שבלעו"ז שהולך ומתחזק וכמו שפי' רש"י שם שמתחלה מדמה את יצה"ר להלך שעובר לדרכו ואח"כ לאורח שנעשה אכסנאי ואח"כ לאיש שהוא בעל הבית, ולכן מה שמונע א"ע מהילוך זה זהו נק' עמידה בחי' ביטול רצון דיצה"ר וכמארז"ל ישב ולא עבר עבירה נותני' לו שכר כעושה מצוה ומוקמי לה בגמ' קדושין פ"ק דל"ט ע"ב כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול הימנה שזהו כענין העמידה שעומד בכח לכבוש את תאוות היצה"ר לבלי יניח לו להתפשט בבחי' הילוך שלו ח"ו, וע' שם בלק"ת שזהו בחי' קרשים שארז"ל במד"ר ר"פ תרומה למעלן שרפים עומדים ולמטן עצי שטים עומדים שזהו בחי' קרשי המשכן שבחי' זו נק' בעבודה בחי' עומדים, וע"י העמידה עי"ז ממשיכי' ג"כ מבחי' י"ה בו"ה. וזהו שאנו אומרי' הללוי' היינו שאנו ממשיכי' את בחי' י"ה כו' וזהו ענין ט"ו שבחים שבישתבח שהוא כנגד ט"ו תיבות שבפסוק את ה' האמרת היום, וכן ט"ו ווין שבאמת ויציב שהוא הכל המשכת בחי' י"ה בו"ה, שזהו ע"י שהם בחי' עומדים וכמו המלאכים כו'.

ב) אך בנשמות יש עוד מעלה שהם נק' מהלכים וכמ"ש אם בחקתי תלכו, וכן באברהם כתי' התהלך לפני, והיינו כי הילוך הוא בחי' התבוננו' מעצמות אא"ס שהוא בחי' בכל מאדך בלי גבול, כי בכל לבבך ובכל נפשך הוא בחי' לפי שכלו יהולל איש, דהיינו השגה שע"פ שכל וטו"ד שהתבוננות זו היא רק מבחי' ממכ"ע, משא"כ בכל מאדך הוא בחי' התבוננו' מעצמות אא"ס איך שהוא למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית וכלא קמי' כלא, ולגדולתו אין חקר כו' שזהו בחי' תשובה שהוא בחילא יתיר. וזהו ענין רגל השלישי שהוא בחי' בריח התיכון המבריח מן הקצה כו' כי במלאכי' אין להם רק שתי קמזרגלים וע"כ הם עומדים תמיד במדריגה אחת וכמ"ש ויעמידם לעד לעולם, אך בנש"י שיש להם שלשה רגלים עי"ז הם נעשים מהלכים בעילוי אחר עילוי עד אין שיעור.

והנה ע"י הילוך שמלמטה למעלה עי"ז נעשה מלמעלה ג"כ בחי' הילוך וכמ"ש והתהלכתי בתוככם היינו שנמשך גילוי תוס' אורות למעלה מן השתלשלות ועי"ז נעשה למטה ג"כ בחי' גילוי כי ע"פ השתלשלות נעשה למטה בחי' העלם והסתר וזהו ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור, משא"כ ע"י הילוך שהוא בחי' המשכה שלמעלה מסדר השתלשלות עי"ז נמשך למטה ג"כ שיהי' בחי' גילוי אלקות, וזהו ענין דילוג וכמ"ש קול דודי כו' מדלג על ההרים דדילוג נעשה ע"י הרגלים, והיינו שהדילוג הוא שלא בהדרגה, והיינו שהוא המשכה שלמעלה מסדר השתלשלות. וזהו מ"ש בנהר יעברו ברגל, נהר הוא בחי' נהר היוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והי' לד' ראשים, שמבחי' נהר נמשך אח"כ ומשם יפרד כו' בחי' עלמא דפרודא, והיינו לפי שהמשכה זו של בחי' נהר נמשך בכל עולם לפי ערכו ולכך למטה נעשה העלם והסתר גמור ומשם יפרד כו', אך בנהר יעברו ברגל והיינו שע"י הרגל השלישי ממשיכי' למעלה מבחי' הנהר וכמ"ש בעבר הנהר ישבו אבותיכם, עד יעבור עמך הוי' למעלה משם הוי', והיינו שנמשך המשכה מבחי' שם הוי' דלעילא וכמ"ש ויקרא הוי' הוי', ועי"ז נמשך המשכה זו למטה ג"כ שיהי' בבחי' גילוי כמו למעלה ממש, והיינו שיהי' בחי' וכל קומה לפניך תשתחוה, שיהי' למטה ג"כ בחי' השתחוואה כמו למעלה שנא' וצבא השמים לך משתחווי', וזהו שנא' נשמחה בו דהיינו בעצמותו ומהותו ממש, וזהו שלש רגלי' תחוג לי שע"י שלש רגלי' נמשך מבחי' לי עצמותו ומהותו ממש כו'. אך מתחלה צריך שיהי' בחי' עומדי' שהוא בחי' בכל לבבך ובכל נפשך דהיינו התבוננו' מבחי' ממכ"ע ואז אח"כ נעשה בחי' מהלכים, וזהו מהלכי' בין העומדים שע"י שהוא בבחי' עומדי' שלא יפול למטה אז נעשה מהלכים כו'.

ומה שנק' מהלכי' דוקא כשירדה הנשמה למטה בגוף ונה"ב ולא קודם ירידתה שאז נק' בשם עומדים לבד וכמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו, הענין הוא דהנה אנו רואי' שכח הצומח מלובש בארץ דוקא ולא בשמים שבשמים לא יהי' שום צמיחה כו' והיינו לפי שנעוץ תב"ס או ע"ד שאנו רואים שהמאכל שהוא צומח מחי' את האדם שהוא למעלה ממנו הרבה במדרגה, והיינו לפי שמה שהמאכל הוא למטה ממנו לפי שכל הגבוה יותר יכול להשפיל יותר ונפל בו ניצוץ היותר עליון כמ"ש במ"א, ע"כ יש בכחו להחיות קמחאת האדם לפי ששרשו הוא למעלה, כי קליפה קדמה לפרי ג"כ מטעם הנ"ל, וזהו שאין אדם רואה מתוך הלובן שבעין אלא מתוך השחור דוקא כי יתרון האור הוא מן החושך דוקא, וכן אנו רואים שהמים כשבוקעין את עפר הארץ אז נעשים מים חיים אבל מי הים אינו נק' מ"ח רק ע"י שבוקעין עפר הארץ דוקא אז נק' מים חיים, וכך עי"ז שירדה הנשמה למטה בגוף ונה"ב שהוא בחי' חשך והסתר ואתכפי' סט"א עי"ז נעשה יתרון האור, וזהו מ"ש נר הוי' נשמת אדם והיינו שכמו שהנר מאיר את החשך כך הנשמה שירדה למטה נק' בשם נר שמאירה את נה"ב ומהפך את החשך לאור, ולכך המלאכים ביקשו את התורה ולא ניתנה להם כי כלום יצה"ר יש ביניכם, והיינו אף שהמלאכי' בקשו את התורה מסתמא כמו שהיא ברוחניות אעפ"כ השיבו להם כלום יצה"ר יש ביניכם, והיינו לפי שיתרון האור הוא מתוך החשך דוקא. וזהו ענין שלש רגלים תחוג לי שיהי' שלש רגלים דוקא בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך כו' ונתתי לך מהלכי' בין העומדים האלה והגילוי הוא במועדים דוקא שבמועדים נמשך גילוי של בחי' שלש רגלים בחי' הילוך ודילוג כו'.

ג) ומעתה י"ל למה הוקבעו המועדים על זמן התבואה דוקא, הענין הוא דהנה כתי' קדש ישראל לה' ראשית תבואתה. ולהבין למה נק' ישראל בחי' תבואה ראשית תבואתו, הענין הוא דהנה כתי' וזרעתי' לי בארץ והיינו שכמו שהזריעה הוא שזורעין גרעין בארץ ונרקב ועי"ז נעשה צמיחה בתוס' וריבוי כי כלום אדם זורע סאה אלא להכניס כמה כורין, וכך ישראל נק' בשם זריעה וכמ"ש אור זרוע דהיינו שירדו למטה בגוף ונה"ב המעלים ומסתיר על קדושת ה' שהוא רקבון וביטול שאין לה גילוי אלקות כמו שהי' מקודם שירדה למטה שהיתה נהנית מזיו השכינה, וזהו שהגלות בבל נק' ג"כ בשם זריעה, וזהו זרובבל שהיא בחי' זריעה והיינו שהיא בחי' ירידה וביטול עצמותו, אך ע"י זריעה זו נעשה אח"כ צמיחה בתוס' וריבוי יותר, והיינו שעי"ז נעשה גילוי יותר וכמ"ש ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם מעלמא קמטדאתכסי' לעלמא דאתגלי', והפי' הפשוט הוא מעוה"ז לעוה"ב והיינו שע"י בירור שבעוה"ז שהוא בחי' זריעה עי"ז נעשה המשכה מעלמא דאתכסי' לעלמא דאתגליא, ושרש של שני העולמות הוא ב' שמות הוי' וכמ"ש ויקרא הוי' הוי' שהוא המשכה שלא ע"פ סדר השתלשלות כו' שזהו בחי' הצמיחה כו'.

והנה עיקר הצמיחה יהי' לע"ל וכפי' הפשוט מעוה"ז לעוה"ב שלע"ל יהי' בחי' הצמיחה הנ"ל, אך ברגלים נעשה ג"כ מעין צמיחה זו, וזהו שהרגלים נקבעי' על זמן גמר התבואה לפי שהרגלים הוא בחי' צמיחה, וזהו את חג המצות תשמור למועד חדש האביב, פי' אביב הוא ל' חיבור מל' רז"ל קישות שהתליעו באיבי' שפי' במחובר, וכך חג המצות הוא בחדש האביב שבו יצאו ישראל ממצרים ונתחברו להקב"ה ונעשו בחי' אביב היינו חיבור אב עם י"ב, אב הוא בחי' כי אתה אבינו, י"ב הוא בחי' י"ב שבטים, וחג הקציר הוא חג השבועות שהוא בזמן קציר חיטים הוא בחי' מ"ת שחטה הוא כ"ב אתוון דאורייתא, וחג האסיף הוא חג הסוכות שהוא בחי' תשובה קנלהיותו אחר ר"ה ויוהכ"פ שהם ימי התשובה ולכן נק' חג האסיף ע"ש הפסוק וה' יאספני, כי אבי ואמי עזבוני קאי על התורה שנק' אבי ואמי כמשארז"ל ע"פ שמע בני מוסר אביך זו תושב"כ ואל תטוש תורת אמך זו תושבע"פ, ולכן כשפגם בתומ"צ אזי אבי ואמי עזבוני, אמנם ע"י התשובה וה' יאספני, כי שאלו לחכ' חוטא מה עונשו א"ל חטאים תרדוף רעה, שאלו לנבואה כו' לתורה אמרה יביא אשם ויתכפר לו, אמנם הקרבן הוא רק על השוגג, שאלו להקב"ה אמר יעשה תשובה ויתכפר לו הה"ד טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך, וזהו וה' יאספני וע"ש זה נק' חג הסוכות חג האסיף היינו אחר שנתאספו כל הניצוצו' ע"י התשובה דר"ה ויוהכ"פ, וזהו באספך את מעשיך היינו לאסוף כל המעשים ע"י התשובה ונמצא מתורץ מה שהמועדים שהם מועדי הוי' הנה הם ע"ש התבואה שהוא בחי' ישראל הנק' תבואה ראשית תבואתה כו'.