קנד

כנגד הרגל הימני שבה' ואינו יוצא לחוץ לקליפות, וסוד ק' הוא שהרגל נמשך למטה בקליפות ויוצא לחוץ וכו'. ובזהר הרקיע בבראשית שם כ' שהוא בחי' סנד"ל ראשו למעלה ונמשך למטה בקליפות סוד אופן אחד בארץ עולם העשי' וכו'. והרמ"ז בפ' פנחס שם כ' שרגל זה דקו"ף נק' קנה וע"ז נאמר גער חית קנה, וע"ז ארז"ל נעץ קנה בים כו' דכר דקליפה, וכ"כ במק"מ פ' תרומה קנ"ח ב' בשם נ"ב דהרח"ו שהוא ערלה החופה על הברית, ואולי לא סתרי אהדדי, כי מר מדבר בההשפעה מהקדושה המתלבשת בתוכם להחיותם, ולכן אמר שזהו בחי' סנד"ל, וגם י"ל רגל זו דקו"ף הוא ע"ד ענין הקיטע יוצא בקב שלו כו', ומר מדבר בהקליפו' עצמן, ומ"ש בזהר תרומה דאשת זנוני' את דילה קו"ף היינו כשמקבלת מהדכר דקליפה כו'.

ולבאר זה יש לומר עפמ"ש (בד"ה חייב אינש לבסומי בפוריא הראשון) וצורת הה' הוא ג' קוין שני קוין מחוברים שהם בחי' מחשבה ודבור, וקו הג' הוא בחי' מעשה וכמ"ש אף עשיתיו אף הפסיק הענין כו' כי המעשה מהדבור רחוק יותר מהדבור לגבי המחשבה שהם מחוברים שהדבור הוא גילוי המחשבה כו' ע"ש. והנה ג' לבושי' מחדומ"ע של האדם צריך להמשיך בהם אור התורה וחכמה עילאה וגם המדות דקדושה שיהיו מחדומ"ע של האדם ממולאי' מן המדות דקדושה ומהתורה וזהו ענין יחוד י"ה או ו"ה כו', וזהו שרומז שגם