המגיד מראשית אחרית

קדהמגיד מראשית אחרית

בס"ד. (ש"פ ויקרא פ' זכור, ל"ב. על התנאים של בתו דבורה לאה).

ויקרא, פ' זכור, על התנאים של בתו דבורה לאה

המגיד מראשית אחרית הוא יתן שם טוב ושארית כו', כתי' מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו אמר עצתי תקום וכל חפצי אעשה (ישעי' מ"ו יו"ד). הנה ארז"ל קשה לזווגם כקרי"ס, ולכאו' יפלא מה"ע הזיווג לקרי"ס, ובמה ישתוה לקרי"ס עד שנא' שקשה ענין הזיווגי' כקרי"ס, וגם הלא קרי"ס הי' נס נפלא לפני משה וס' ריבוא ישראל, ואיך נא' זה שישתוה ענין הזיווגי' לנס דקרי"ס.

ויובן בהקדם מארז"ל עד שלא נברה"ע הי' מים במים וכמ"ש ורוח אלקי' מרחפת ע"פ המים שהגם שנברא הארץ ביום ראשון כמ"ש בראשית וגו' ואת הארץ, מ"מ היו המים מקיפי' את הארץ וסובבי' אותה מכל צד ופינה עד שלא נראו רק המים לבד, ואח"כ ביום שלישי גזר אומר יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה, דאז ירדו המים למטה ונראתה הארץ כמו שהיא בגובה מן המים שלכן נא' לרוקע הארץ על המים, וכתי' יורדי הים באניות שההילוך על הים נק' בשם ירידה להיות כי הארץ היא בגובה יותר על המים, והמים מקיפי' אותה מצדדי'.

קהולהבין זה למה היתה כזאת מלפניו ית' שירדו המים ותראה היבשה, הלא ים ויבשה הם עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, ולמה נדחה ונשפל הגבוה מפני הנמוך, וגם לכאו' היה העולם באופן היותר נעלה שהרי הי' ע"ד עלמא דאתכסיא, וגם עכצ"ל שהירידה היא צורך עלי' ומהו ענין העלי' במה שנתגלה הארץ.

ובכדי להבין זה ילה"ק תחלה ענין הידוע בברה"ע שהבריאה היא יש מאין, ולכאו' יפלא הלא באמת נהפוך הוא, שהרי באמת כולא קמי' כלא חשיב, ובמה נחשב עוה"ז השפל והגשמי עד שנא' עלי' שנברא יש מאין שמכנים מציאת העולם בשם יש ונתהוה מאין, והלא הוא ית' הוא יש האמיתי, וגם אפי' לפי בחי' ד"ת ג"כ מושג שאין שייך לקרות בשם יש מאין כי הלא בהבראם בה"א בראם וכמ"ש כי בי"ה ה' צור עולמי' וארז"ל ביו"ד נברא העוה"ב ובה"א נברא העוה"ז, ומאחר שכלליות הבריאה נברא רק משני אותיות, ומה תופס מקום שני אותיות נגד כלליות הדבור, והלא כלליות הדבור יותר נמוך במדריגה מן המח', וכ"ש ב' אותיות לגבי המח' שהרי גם נגד הדבור אינו תופס מקום כלל, וכ"ש לגבי בחי' חכ' דאצי' שכלא וכאין נחשבו גם מקור התהוות כל מציאות היש דבי"ע, וגם מציאות היש לגבי מקורם הב' אותיות הנ"ל מובן ג"כ שאינם תופסי' מקום כלל, שהרי השני אותיות הם מהווי' מציאות כל ההשתלשלות דבי"ע וזה מוכרח ומושג יתרון מעלת דבר המהווה על הדבר המתהוה, שבאמת מוכרח להיות מוסתר דבר המהווה מן הדבר המתהוה דאל"כ לא יהי' מציאות התהוות היש, ואיך מכנים ברה"ע בשם יש מאין. אך הענין הוא דענין מה שקוראי' זה בשם יש מאין הוא ע"י בחי' העלם והסתר דבר המהווה מן הדבר המתהוה, והיא הנותנת שזהו ההפרש בין השתלשלות שהוא בחי' יש מיש משא"כ ברה"ע הוא יש מאין, להורות שהדבר המהווה מסתתר מן הדבר המתהוה עד שאינו מושג כלל והתהוות זה היא מחודשת ממש שלא הי' תחלה באופן כזה בהמהווה. והענין הוא דהנה עד"מ שכל ומדות או גם מח' ודיבור ה"ה בחי' השתלשלות, והיינו שע"פ השכל שמבין שטוב לפניו הדבר ההוא נעשה אצלו אהבה וחשק לדבר הזה, או אם ע"פ ההתבוננות בשכלו שלא טוב לפניו ה"ה שונא דבר זה ואינו רוצה בשום אופן, שהרי יש ענין הדבר ההוא תחלה בשכלו ואח"כ בא מן השכל למדות, והרי בהיותו בבחי' גילוי המדה לאהוב או לשנוא הדבר הזה אינו דבר חדש אצלו שהרי הי' תחלה בשכלו, וגם במח' שהוא לבוש השכל ג"כ אינו דבר חדש שאם לא יהי' קדום בשכלו הבנת הדבר לא יוכל לחשוב זה במח', כי המחשבה היא רק לבוש להלביש השכל ולגלות העלם השכל לגבי עצמו כמו פעולת הדבור לגבי זולתו, וא"כ אינו שייך לאמר שבמחשבתו שחושב איזה דבר ה"ז התחדשות גמורה שלא הי' תחלה בשכלו, שבאמת אינו כן כ"א תחלה היתה כלולה בשכלו והמח' הוא רק מגלה העלם השכל ואינו דבר חדש כלל כ"א מה שהי' בשכל בהעלם בא במח' קובגילוי לגבי עצמו כו', וכן מן המח' לדבור ג"כ אינו דבר חדש כלל שהרי מה שמחשב תחלה במוחו הוא מדבר אח"כ, ולא נתחדש בזה דבר כ"א מאותיות המח' לדבור, אבל ענין המעשה הרי עצם דבר הנעשה הוא מחודש לגמרי שלא יתכן לומר שגשם הדבר הנעשה היא היתה במחשבתו או בדבורו וכ"ש בשכלו כמו שנעשית אח"כ, וא"כ בדבור עד"מ שמצוה לעבדו לעשות איזה דבר הרי אומר רק שם דבר הנעשה, וכמו שמצוה לבנות לו בית וכדומה האם נא' שעצם עצי או אבני הבנין היו תחלה בשכלו או מחשבתו ודבורו, כ"א שמצוה לבנות מעצים או מאבני', וע"י המעשה שעושי' מתחדש דבר חדש שלא הי' בדבורו כלל עצם הדבר ההוא, והיינו להיות כי המעשה הוא כח היותר אחרון והרי הוא מובדל בערך גם מן הדבור שאינו שייך לומר ע"ז שהוא בחי' השתלשלות יש מיש, שהדבור הוא רוחני והנעשה הוא גשמי מורגש בראות ומישוש הגשמי וגשם מובדל. וה"ז משל להבין ענין ברה"ע שמה שנתהוה למציאות יש ודבר ה"ז התחדשות גמורה שאינו שייך לאמר שגשם העולם הי' כלול תחלה במקורו ושרשו כ"א בבחי' ריחוק, לכן קראו זה בשם יש מאין, כאילו נא' שאינו יודעי' כלל מאין נמשך ונתהוה דבר זה, והיינו להיותו התחדשות גמורה ולא ע"ד ההשתשלות שהוא יש מיש כ"א יש מאין, וכמאמר החוקרי' שנתהוה דבר מלא דבר. וגם פי' מאין הוא שאינו מושג לנו מאין נתהוה זה, והיינו להיות כי הדבר המהווה מוכרח להסתתר מן הדבר המתהוה, דאל"כ אינו יכול להיות מציאות התהוות היש מחמת הקירוב של דבר המהווה, ולכן אנו קוראי' זה מאין ע"ש שאינו מושג לנו כלל מחמת התגשמיותו בגשם העוה"ז, שנעשה דבר חדש לגמרי שלא הי' כלול תחלה באופן כזה וה"ז ריחוק הערך זמ"ז עד שבשכלינו א"א לנו להשיג הכח והחיות המהווה מהו, ולכן קוראי' זה יש מאין, יש הוא ע"ש ההרגש וההתחדשות שנעשה, וזה נעשה מאין פי' ע"ש ההתחדשות שלא הי' תחלה באופן כזה במקור המהווה, וה"ז אין פי' שאינו יש כזה שנעשה, וגם מאין שאינו מושג לנו כלל מהו לעוצם דקותו נגד ערכינו הדל והשפל, שגם בכח היותר נעלה אצלינו והוא כח השכל, ג"כ א"א לנו להשיג רק מציאותו ולא מהותו כו'.

והנה כמו שהוא בהתהוות בי"ע ממל' דאצי' שהוא בחי' יש מאין, כן באצי' התהוות בחי' החכמה מלמעלה מן החכ' הוא ג"כ מאין, וכמ"ש והחכ' מאין תמצא שמציאות התהוות החכ' מלמעלה מן החכ' הוא כמשל המוצא מציאה שאינו יודע מאין היא באה לו, כן הוא התהוות החכ' מלמעלה מן החכ' ואינה ע"פ השתלשלות עו"ע כ"א בדרך יש מאין, והיינו כי באוא"ס שלמעלה מן החכ' הוא בחי' כתר עליון בכלל אינו שייך כלל בחי' חכ' שבסדרי השתלשלות, כ"א שבחי' חכ' זו הוא מחודש ממש מה שלא הי' תחלה באופן כזה, משא"כ מחכ' ולמטה הוא בחי' סדרי השתלשלו' מחכ' לבינה ומבינה למידות ומח' ודיבור, שהם בחי' השתלשלות עו"ע שהעלול מלביש מחצה התחתון של העילה. והגם כי אצי' בכלל הוא בחי' גילוי ההעלם מאלקות, ואינו ע"ד בריאה יש מאין דבי"ע שהם מחודשי' ממש. אך הענין הוא דהן אמת שאצי' הוא בחי' גילוי ההעלם מאלקות אבל אינו בדרך קירוב כענין קזעו"ע שהעלול משיג קצת מהעילה, אבל חכ' דאצי' עד"מ מאחר שקודם התהוות החכ' היתה בבחי' העלם, אינו שייך כלל שגם החכ' לאחר התהוותה משגת מקורה כמו שהיא בבחי' ההעלם, והיינו כי ענין ההעלם הוא שאינו מושג כלל, ומה שנתגלה מבחי' ההעלם ה"ז ההתהוות מציאות החכ' היינו ההעלם שנתגלה, שאינו נופל ע"ז [לומר] שזהו מקורה המהוה אותה, ומקורה הוא בחי' הכתר עליון המכריח להיות גילוי החכ' מההעלם אל הגילוי נשאר בבחי' העלם כמו שהי' קודם. ולכן נא' שמציאות התהוות החכ' הוא מאין ג"כ כפי ב' הפי' הנ"ל, שמאין הוא שלא הי' תחלה באופן כזה במקורה כי למעלה מן החכ' לא הי' עדיין מציאות שכל כלל וכלל, וגם מאין שאינו מושג כלל מאין בא, ולזה אמר תמצא כענין המוצא מציאה וכנ"ל.

ונמצא מובן כי החכ' והעשי' שניהם שוי' במדריגה זו שהם יש מאין ולא זולתם, כמו פרצוף דז"א עד"מ והיינו הראש והסוף בעולם הנאצלים שהראש הוא בחי' חכ' כמ"ש בראשית שהחכמה נק' ראשית כמ"ש הת"י בחוכמתא וכתי' ראשית חכ', וסוף מעשה הוא בחי' מל' דאצי' סופא דכל דרגין שמהוה כל העולמות דבי"ע, וידוע דבראשית נמי מאמר הוא פי' שנתהוה יש מאין וכנ"ל, וגם במל' דאצי' נא' המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, מחדש דוקא מאין ליש כו', משא"כ באצי' עצמו מחכ' ולמטה עד המל' הנה הוא בחי' השתלשלות עו"ע מחכ' למדות ומח' ודיבור, ונמצא כי נבדל הראש והסוף מן עצם האצי' כו'.

ואמנם באמת יש כח גדול בסוף מה שאינו בראש, והוא כי הראש הוא בחי' החכ' שנק' ראשית ה"ה רק נתהוה מאין וכמ"ש והחכ' מאין תמצא, אבל לא שהיא בעצמה נעשית אין להוות מה שלמטה הימנה, שהרי מחכ' ולמטה הוא בחי' השתלשלות עו"ע בחי' יש מיש, אבל הסוף הוא בחי' מל' דאצי' סופא דכל דרגין ה"ה מהוה היש דבי"ע, ונמצא כי יש כח במל' דאצי' מה שאינו בחכ' דאצי' כ"א במקור החכ' המהוה את החכ' והיינו בחי' האין שמשם נמצא החכ', והוא שכמו שהאין שלמעלה מן החכ' מהוה את החכ' כן בחי' המל' מהוה בי"ע ונעשית אין להוות היש דבי"ע, והוא מפני כי נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן שכוונת נעיצת התחילה נמצא בסוף דוקא יותר מן הראש המתפשט כמ"ש בד"ה ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתי', פי' תחילה הוא בחי' א"ס קדמון לכל הקדומי' שאין לו תחילה ואין לו תכלה, ואנו קוראי' אותו תחילה ע"ש המושאל שהוא תחילה לכל, וכוונת נעיצת התחילה שברא וגילה מציאת החכ' מן האין יש בסוף דוקא הוא בחי' מל' סופא דכל דרגין דאצי', עד שנמצא בה כח האין של התחילה להוות מאין ליש התחדשות גמורה, מה שאינו נמצא כן בראש האצי' הוא בחי' חכ' שלא יש בה הכח להוות מאין ליש כ"א מיש ליש כנ"ל, וכ"ז הוא שלא ע"פ סדרי השתלשלות כ"א לפי שנעוץ תחלתן בסופן וסוף מעשה עלה במחשבה הקדומה לפניו ית', ולכן נמצא בה הכח לחדש מאין ליש כמו בהתחילה הוא בחי' אא"ס קדמון לכל הקדומי' שאין לו קחתחילה ואין לו תכלה בחי' האין המחדש היש דחכמה כו'. ואמנם הנה ג"ז מובן שמה שהראש והסוף שבנאצלים נק' יש מאין הנה זהו רק לגבינו, שאנחנו כבר באנו בהשתלשלות המדריגות יש מיש ולכן אנו קוראי' מקור ההתהות בשם יש מאין, אבל לא שבאמת הוא יש ונתהוה מאין, שבאמת אינו כן כ"א הוא ית' הוא יש האמיתי, וכל מה שנאצל ונתהוה הם אין ואפס וכולא קמי' כלא חשיב, רק שלגבינו שאנו נבראי' יש מאין ובאנו בהשתלשלות יש מיש לזאת אנו מכנים ראשית הבריאה וכן ראשית האצי' בשם יש מאין, שאנו קוראי' ההתהות והנאצל בשם יש, ומקורם אנו מכנים בשם אין ע"ש שאינו מושג לנו כלל וכלל, וגם שהם מחודשי' שאינו שייך שהי' כן תחלה קודם התהוותם, שקודם התהוות החכ' לבחי' שכל הגלוי לא הי' עדיין מציאת חכ' הגלוי' כלל, נמצא כי שם אין שאנו מכני' הוא שם המושאל שלפי דעתינו אי אפשר לנו לכנות באופן אחר מאחר שלא נודע כלל מהו ולכן מכנים זה בשם אין, והמציאות בשם יש, ובאמת לפי דיעה העליונה דבחי' ד"ע נהפוך הוא שהוא ית' הוא יש האמיתי וכולא קמי' כלא ממש חשיבי, ונמצא שכל מה שנעשה ונוצר ונברא ונאצל הם אין לגבי' ית'.

ועפכ"ז יובן הטעם למה שאנו רואי' שבארץ הגשמי' נמצא כח ההתחדשות קרוב לענין יש מאין יותר מבשמי', שהגם שהשמי' גבוהי' מן הארץ, וכמ"ש כגבוה שמי' מעל הארץ, וכתי' שמים לרום, מ"מ לא ימצא בשמי' ענין ההתחדשות כלל וכלל, אבל בארץ הנה אנו רואי' שהארץ תוציא צמחה ותגדל מדי שנה בשנה בתוס' מרובה פירות ותבואות רבים לאין שיעור, שיש מהם שהם כדוגמת יש מיש והם כל דברי' הנזרעי' שזורעי' תחלה איזה תבואה ואח"כ צומח מין זה עצמו, שלכאו' ה"ז יש מיש שהרי לא יצמח מדגן עד"מ חיטי', אמנם מ"מ באמת א"ז כ"א רק העלאת מ"ן לכח הצומח אשר בארץ, שהרי מהגרעין כמו שהוא בשלימות לא יצמח ממנו מאומה, כ"א לאחר שנרקב ונתבטל לגמרי לכח הצומח אשר בארץ ואז תוציא צמחה, והן אמת שלפי ערך העלאת מ"ן של הגרעין כן תצמח, היינו שאם הגרעין הנרקב הוא דגן יצמח דגן, מ"מ זהו לאחר שנרקב ונתבטל ישותו, ובלתי הארץ לא יצמח ממנו תבואה, ומה גם התוס' וריבוי שברצות ה' שולח ברכה שנצמח תוס' וריבוי, כמ"ש גבי יצחק וימצא שם מאה שערי', וגם רוב זרעוני גינה אינם נאכלי' כלל ומ"מ צומח מהם אילן עם פירות רבי', וגם בלתי זריעה כלל תוציא הארץ ג"כ צמיחה גם אחר שקוצרי' התבואה צומחי' ספיחי', ומכ"ש דשאי' ואילנות שאינם נזרעי' כלל הנה הם צומחי' מאין ליש לגמרי ע"י הכח הצומח אשר בארץ. משא"כ השמי' הנה מאז נתהוו בששת ימי בראשית השמי' וכל צבאם לא ניתוסף ונתחדש אפי' כוכב אחד, ולא נשתנה שום דבר מאז הבראם, כ"א עומדי' משי"ב בלתי תוספת ומגרעת כלל, ולכאו' הלא השמי' גבוהי' במדריגה כנ"ל ולמה בארץ דוקא ימצא כח קטחידוש יש מאין ולא בשמי'. אך הענין הוא כנ"ל שנעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן דוקא, ולכן בארץ הלזו הגשמי' להיותה סוף המדריגות ימצא בה הכח כמו בארץ העליונה היא בחי' מל' דאצי' סופא דכל דרגין דאצי', שנמצא בה כח התחילה יותר גם מבחי' ראש האצי' והוא כח האין המהוה הראש דאצי', וכן נמצא כח זה גם בסוף וסיום העשי' שהוא בחי' דומם הארץ ג"כ כח החידוש מאין ליש להיות כי נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן.

ובזה יובן פלוגתת חז"ל אם שמי' קדמו או ארץ קדמה, ופשר דבר ביניהם שבבחי' אחת שמי' קדמו, ובבחי' א' ארץ קדמה, והיינו שבמדרי' השתלשלות שמי' קדמו כי שמי' לרום בסדר השתלשלות, וכענין קדימת המדות לדבור שהוא כח היותר נעלה, או כמו כלליות המחשבה נגד הדבור שקדם בחי' המחשבה לדבור, אמנם מפני שסוף מעשה עלה במח' תחלה עד שנעוץ תחילתן בסופן דוקא, בזה ארץ קדמה שכוונת נעיצת התחילה הוא בסוף שהוא בחי' הארץ יותר מבבחי' ראש, להיות כי סוף המעשה עלה במח' קדומה בחי' א"ס קדמון לכל הקדומי' תחילה דוקא. ובזה יובן ג"כ מה שבתחילה היו המים מקיפי' את הארץ, להיות כי המים הם גבוהי' במדריגה שהם מבחי' מל' דעגולי', לכן הקיפו בעיגולים את כדור הארץ מכל צד ופינה, וע"ד שמים קדמו שפי' שמים הוא ג"כ שם מים, והשמי' מקיפי' ג"כ את הארץ, ובסדר השתלשלות שמים קדמו, וכן היו המים מקיפי' את הארץ להיותם מבחי' עגולי' שקדם במעלה בבחי' א' מן היושר דארץ, ואמנם אח"כ יצא הכח של הארץ מה שסוף מעשה עלה במח' תחילה שזהו כח נעיצת התחילה שנמצא בארץ דוקא, לזאת ירדו המים ונקוו למקום אחד ונתגלה היבשה היא בחי' ארץ להיות בגובה יותר מן המים עד שנא' לרוקע הארץ על המים, וכתי' יורדי הים, להיות כי בבחי' זו ארץ קדמה וכנ"ל, וכמ"ש אנכי עשיתי ארץ דוקא שכמו שעלה במח' בבחי' אנכי מי שאנכי הוא עשיית הארץ דוקא, ואדם עלי' דוקא בראתי וכמ"ש מזה במ"א.

ובכ"ז יובן ענין מארז"ל קשה לזווגם כקרי"ס, דהנה ענין קי"ס הי' כמ"ש הפך ים ליבשה, והיינו ע"ד הנ"ל שהים גבוה מהארץ בסדרי השתלשלות וע"ד ששמי' קדמו בסדרי השתלשלות, אמנם כמו שמצד מעלת הארץ שבמח' ארץ קדמה כנ"ל נקוו המי' אל מקום אחד ונראי' היבשה, כן קרי"ס הי' הכנה למ"ת שזה עיקר המכוון כמ"ש אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי בראתי גימ' תרי"ג [מצות] שהוא בחי' תרי"ג שניתנו לישראל שנק' ג"כ בשם ארץ חפץ, ולהיות כן נעשה עוד בים קישנקרע לקרעי' מלבד אשר נקוו למקום אחד כ"א שנקרע לגמרי ונתבטל ונעשה יבשה, ובנ"י הלכו ביבשה בתוך הים מטעם הנ"ל שבמח' ארץ קדמה ובה יש כוונת נעיצת התחילה כנ"ל, ולהיות כי קשה הדבר להשפיל הגבוה בסדר השתלשלות ולרומם את הנמוך בסדר השתלשלות לזאת הי' קרי"ס קשה מכל הניסי' והנפלאות כו'. ועד"ז יובן בענין הזיווגי' להיות כי ע"פ סדרי השתלשלות הזכרי' גבוהי' מן הנקבות, ששורש הזכרי' הם מבחי' חסד כמ"ש זכר חסדו, והם מבחי' ש' מ"ה דז"א, ויש להם קדימה במעלה על הנקבות שהם מבחי' ש' ב"ן דמל', וכענין שמי' קדמו לארץ בסדרי השתלשלות, אמנם מצד כוונת נעיצת התחילה יש יתרון המעלה בבחי' מל' סודכ"ד שבה דוקא יש כוונת נעיצת התחילה וכנ"ל, ולכן מצד זה יש יתרון המעלה בנקבות ששרשם מבחי' מל' דאצי' שנק' ארץ, ולכן בה דוקא יש כח החידוש להוליד בדומה לו שהגוף הוא התחדשות גמורה נגד השפעת הטפה, להיות כי שרשה מבחי' המל' שבה יש כוונת נעיצת התחילה הוא בחי' האין המהוה גם היש דחכמה וכנ"ל. ואמנם להיות כי בסדר השתלשלות הזכרי' גבוהי' במעלה מן הנקבות, ולכן כדי להגבי' ולרומם נשמת הנקבות מנשמת הזכרי' מטעם הנ"ל מצד שרשן למעלה א"א לה אם לא שיושפל הגבוה וירומם הנמוך, וז"ע חתן חות דרגא, ודרכו של איש לחזור אחר אשה, ואז אחר הזיווג הנה הבנין עדי עד נמשך ממנה דוקא שהיא המולדת בדומה לו, ולכן ענין הזיווג שקשה מאד דהגם שנעוץ תחילתן בסופן אבל הוא בהעלם בלבד וכדי לבוא לידי גילוי קשה מאד כי צריך להשפיל את המשפיע ולהעלות המקבל כמו שנתגלה היבשה ע"י שהורד הים ונבקע בקריעה כו'. וזהו קשה לזווגם כקרי"ס דענין הזיווגי' דומה ממש לקרי"ס כנ"ל ובשניהם קשה מאד מטעם הנ"ל. ובזה יובן הטעם מה שנק' ארץ מל' רץ ומלשון רצון, וכמ"ש במד"ר בראשית פ"ה למה נק' שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה, פי' ענין רץ ע"ד המאמר רץ לבך בבחי' התשוקה ברשפי אש שלהבת כו' לעלות למקור חוצבה למעלה מעלה עד שתעלה למח' הקדומה שבבחי' עצמיות המאציל הנק' קדמון לכל הקדומי' להיות נעוץ סופן בתחילתן דוקא, ואז יהי' בה כח המוליד ומחדש יש מאין מה שאין בשמי' וכנ"ל, ולכך נק' כנס"י ג"כ כלה מל' כלתה נפשי כו' בבחי' רצוא דוקא למעלה מעלה מבחי' החכ' וההתבוננות כמ"ש במ"א.

והנה עכשיו בזה"ג עדיין לא עלתה בחי' המל' הנק' סוף להיות נעוץ בתחילתן כנ"ל אלא מקבלת השפע מבחי' חכ' בלבד, וזהו מגיד מראשית אחרית פי' מגיד ל' המשכה כמו נהר דנגיד ונפיק כו' והיינו שבחי' הראשית דחכ' הוא אשר בא ונמשך להאיר עד בחי' המל' דאצי' הנק' אחרית סודכ"ד כו', ולא למעלה מן החכ' קיאשהוא בחי' האין שממנו תמצא החכ', והמופת לזה אנו רואי' למטה בארץ הלזו התחתונה הגשמיות שהגם שיש בה כח המחדש להצמיח כנ"ל מ"מ לא תוציא צמחה מצד עצמה רק כשיבא עלי' מטר מן השמי' והרוה את הארץ אז דוקא והולידה והצמיחה מאין ליש כנ"ל, וגם מי התהום עולה ומשקה וכמארז"ל אין טפה יורד מלמעלה שאין טפיים עולים כנגדן, ובחי' מטר השמי' הוא הנק' בס' הקבלה בשם המשכת מ"ד שהמה הגורמי' להצמיח כו', ואע"פ שהצמיחה בעצם היא מכח הארץ דוקא שבארץ דוקא מלובש כח הצומח להצמיח, עכ"ז לא יש בכוחה להצמיח כ"א כאשר תקבל בחי' המשכת המ"ד דוקא, וכמ"ש וכל שיח כו' כי לא המטיר כו', וכדוגמא זו בזיווג זכר ונקבה הנה הגם שבהנקבה דוקא הוא הכח להוליד בדומה לו מ"מ לא תוליד מעצמה, כ"א כאשר תקבל בחי' המשכת המ"ד דוקא כו'.

ואמנם מ"מ בזה יש יתרון גם עתה אם ההעלאת מ"ן נמשך ממנה לעורר המשכת המ"ד, הנה מלבד מה שזהו ע"ד אתעדל"ת אתעדל"ע שנת' בד"ה וישם את הכיור, דהן אמת שהאתעדל"ע הבאה מלמעלה בלי אתעדל"ת היא ג"כ מבחי' גבוה מאד והיינו מבחי' כי חפץ חסד הוא, אמנם זהו ע"ד איש מזריע תחלה יולדת נקבה, פי' אפי' אם נמשך מזה בחי' הולדה בנש"י מ"מ מה שיולדת הוא רק נקבה בחי' קטנות האהבה לבד, אבל אם האתעדל"ע נמשך ע"י אתעדל"ת שהוא ע"ד אשה כי תזריע אזי וילדה זכר, פי' שכשנמשך בדרך אתעדל"ת אתעדל"ע אז ההמשכה הבאה מלמעלה היא בבחי' פנימיות יותר ונמשך להיות בחי' יאר ה' פניו אליך בבחי' פנימיות הלב כו' אזי יולדת זכר הוא בחי' אה"ר דבכל מאדך בחי' בלי גבול. הנה מלבד כל הנ"ל בזיווג דכר ונוקבא אם ההתעוררות בא ממנה מלמטלמ"ע הנה בה יש כח כוונת נעיצת התחילה, אשר לכן בה דוקא נמצא הכח להוליד בדומה לו דוקא והוא בחי' כח האין הנמצא בה להוות מציאות היש.

וזהו שארז"ל ואדם אין לעבוד את האדמה ואדם אין כאלי' וחוני המעגל להעביד את הבריות להקב"ה פי' שאלי' הי' עבודתו להעלות מ"ן, וכמ"ש במאו"א א' קמ"א אליהו גימ' ב"ן כי הוא המעלה מ"ן שהם בסוד ב"ן עכ"ל. וזהו שעלה בסערה השמי' והיינו שנזדכך גופו ג"כ להיות בבחי' אין, ולכן הי' בכחו לפעול העלאות מ"ן בכנס"י שהיא בחי' ארץ, שענין העלאות מ"ן הוא בחי' הרצוא והתשוקה שיש בארץ וכנ"ל שזהו מצד כי נעיצת התחילה שבה הוא בחי' האין המהוה היש דחכ' וכנ"ל.

קיבוכמו"כ על חוני המעגל אמרו במשנה דתעניות שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן כו', והיינו מפני כי פעל בעצמו להיות בבחי' בטל רצונך לגמרי מכל וכל לכן עשו לו רצונו שזהו ג"כ ע"י בחי' הביטול לאין כו', וזהו שא' ואדם אין לעבוד כו' פי' שלא יש בחי' אדם שהוא אין שיוכל לעבוד את האדמה להוציא ולגלות מהעלם אל הגילוי בחי' האין שיש באדמה שז"ע עבודת האדמה, וכמו שבגשמיות עבודת האדמה הוא לגלות ולהוציא כח הצומח שיש בארץ, כן הוא ברוחניות שתצא לגילוי בחי' כוונת נעיצת התחילה שיש בהעלם בארץ שלכן יש בה כח התחדשות מאין ליש כנ"ל, אמנם אם ההמשכה הבאה מלמעלה הוא ע"י אתעדל"ת ע"ד אשה כי תזריע הרי יוצא מהעלם אל הגילוי כח הרצוא והתשוקה שבה, והגם שעדיין צריכה לקבל מן המשפיע ובלי זה לא תוכל להוליד, מ"מ מפני שזה נמשך ע"י אתעדל"ת הנה כח ההולדה זו היא מבחי' היותר גבוה להיותה מתקרבת לבחי' שורשה הוא בחי' האין אשר שם היא נעוצה ומתגלה יותר כוונת נעיצת התחילה כו'.

ואמנם כ"ז הוא עכשיו אבל על לע"ל נא' כי ברא ה' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר, ולהבין זה צ"ל מ"ש ומקדם אשר לא נעשה אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה לע"ל, כי הנה פי' ומקדם הוא מקדמונו של עולם הנק' אדם קדמון לכל הקדומי' כו' והוא למעלה מעלה הרבה מבחי' הראשית דחכ' הנ"ל, דהנה ראשית וראשון שייך אם יש לספור מה לאחרי' וה"ה סופר ראשון שני שלישי, אבל דבר שהוא יחידי ואין מה לספור אחריו כלל איך שייך לקרותו ראשון כידוע, אלא הוא קדמון פי' שקדם להיות לבדו כו', והנמשל יובן למעלה שלפני אחד מה אתה סופר, פי' באחד יש אחד המנוי וכמו יום אחד דמע"ב שיש יום שני ושלישי, אמנם לפני אחד מה אתה סופר שאינו בגדר מספר כלל, והיינו כי לפני בחי' הראשית דחכמה אינו שייך בחי' ספירה כלל, ולא נק' ראשית כלל כ"א קדמון להיותו קדמון לכל הקדומין, וזהו ומקדם אשר לא נעשה פי' קדם הוא מלמעלה מבחי' ראשית ההשתלשלות שמחכמה כו', וז"ע אשר נת' למעלה דנעוץ סופן בתחילתן כו' בחי' הכתר עליון דאין לו תחילה ואין לו תכלה שהוא בחי' האין שמחדש את בחי' החכ' מאין ליש כמ"ש והחכ' מאין תמצא, והנה פי' ומקדם אשר לא נעשה קאי על לע"ל והיינו שעדיין לא נעשה זה כ"א לע"ל תהי' בחי' זו והיינו מ"ש כי ברא ה' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר, פי' חדשה חידוש לגמרי דהיינו ענין כח המחדש מאין ליש שאינו אלא בתחילתן ובסופן דוקא, ואז יהי' עליות המל' להיות נעוץ סופן בתחלתן ותקבל מבחי' קדם דוקא שלמעלה מן החכ', והיינו מבחי' אין עצמה, פי' מה שעכשיו הוא רק שיש בה כח כוונת נעיצת התחילה בהעלם לבד, אבל לע"ל תקבל מבחי' התחילה עצמו הוא בחי' האין המהוה החכ' כמ"ש והחכ' מאין תמצא, להיות כי יהי' עליית המל' בבחי' כתר עליון כו', ואז יהי' דבר חדש אשר לא נעשה עדיין בסדרי השתלשלות, והוא אשר יהי' כח המוליד בארץ שלא ע"י מ"ד דמים ומטר כלל, כענין מארז"ל עתידה הארץ שתוציא גלוסקאות כו', אלא מצד שרשה בתחלתן בבחי' קדם שמחדש גם עכשיו באמת מאין, וע"כ אומר שלע"ל יהי' בריאה חדשה לגמרי מה שלא נעשה עדיין כי עד הנה הכל נעשה ע"י בחי' מ"ן ומ"ד דוקא, ולע"ל בורא ה' קיגחדשה ממש שלא הי' עדיין כזאת רק מכח הארץ עצמה, וזהו נקבה תסובב גבר פי' שלא תצטרך לקבל מ"ד דדכורא והוא ענין שתתעלה במדריגת כ"ע הנ"ל.

ויובן זה בעבודת ה' בכלליות ישראל שנק' בשם ארץ חפץ, שנודע שישראל עלו במח' שפי' במח' הקדומה שלמעלה מעלה מבחי' החכ' שנק' ג"כ מח' כמ"ש בזהר בענין מח' ויובלא דלא אתפריש לעלמין, אמנם זהו הנק' ראשית, אבל עליית נש"י הוא במח' הקדומה דא"ק שז"ע עליות המח', וזהו פי' נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן היינו בחי' מאמר נעשה נעוץ בתחלתן הוא בחי' התחילה שלמעלה מבחי' ראשית כו', ועלייתם לבחי' מח' דא"ק הוא ע"י הרצוא שמגיע עד בחי' תחלה, שהרי נא' בס"י אם רץ לבך שוב לאחד שהשוב הוא לבחי' אחד שז"ע החזרה אחר קדימת הרצוא, שמוכרח לומר שהרצוא מגיע לבחי' היותר גבוה לצאת גם מכלי הגבלת החכ', רק מפני שבע"כ אתה חי שוב לאחד הוא בחי' הראשית הנ"ל.

ובכ"ז יובן המשך הפסוק מגיד מראשית אחרית היינו עכשיו בזה"ג כנ"ל, אך ירידה זו של בחי' המל' בקבלת השפע ממ"ד דחכ' כנ"ל לצורך עלי' היא, כמו שכל ירידה היא לצורך עלי', והיינו בכדי שיעלו ישראל במח' הקדומה דא"ק לע"ל ותהי' מקבל מבחי' מקדם אשר לא נעשה עדיין בסדרי השתלשלות, וזהו שמסיים אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה פי' עצתי היתה לירידה זו דמל' לקבל מבחי' המ"ד דחכ' בזה"ג כדי שכל חפצי אעשה לע"ל שתוכל לקבל מבחי' קדם, ולמה נק' שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה פי' רצון קונה היא כלליות ענין הרצון, והיינו מה שבזה"ג היא בבחי' רצוא לקבל מבחי' מ"ד שז"ע ואל אישך תשוקתך שזהו ע"פ סדרי השתלשלות דשמי' קדמו, ועי"ז תגיע לע"ל לבחי' וכל חפצי אעשה היינו שתגיע לבחי' קדם הנ"ל שז"ע חפצי הוא בחי' חפץ פנימיות הרצון, והיינו שבזה"ג והוא ימשול בך בחי' המשכת מ"ד דחכ' שבסדרי השתלשלות, תהי' לע"ל נקבה תסובב גבר ותהי' אשת חיל עטרת בעלה, והי' ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלי' בחי' מל' אל הים הקדמוני הוא בחי' ים החכ' הנמשך מבחי' קדם הוא בחי' האין המהוה היש דחכ' להיות כי תהי' עליית המל' בבחי' חפץ דכ"ע ולכן תהי' המשפעת בבחי' החכ' כו'.

וזהו ענין המגיד מראשית אחרית הוא יתן שם טוב ושארית לאלה דברי התנאים והברית, פי' שכמו בסדר השתלשלות הנה הוא מגיד מראשית אחרית ההשפעה מבחי' החכ' למל', אם כי המל' בשרשה נעלה יותר מ"מ עצתי תקום שתקבל מבחי' מ"ד בכדי שכל חפצי אעשה לע"ל להיות נקבה תסובב גבר, כן הוא יתן שם טוב ושארית, פי' שם טוב הוא ע"ד מ"ש טוב שם משמן הטוב, שמן הטוב קידהוא בחי' חכ', והשם הוא טוב יותר מן בחי' שמן הטוב דחכ' וכענין כתר שם טוב עולה על גביהן כו', ושארית שכ"ז הוא ע"י שהוא בחי' שארית בחי' ביטול שמשים עצמה כשיריים לקבל מבחי' המ"ד דחכ' אם כי בשרשה היא גבוה ממנו מ"מ משמת עצמה כשיריים לקבל מ"ד, ועי"ז יהי' בחי' והי' שארית יעקב כו' כטל מאת ה' אשר לא יקוה לאיש פי' שלא תקוה לקבל המ"ד מבחי' איש כי לא תצטרך לכל זה כי כל חפצי אעשה הוא בחי' פנימיות החפץ דכ"ע שהמל' תתעלה לשם, לכן תהי' כטל מאת ה' כו' וזהו הוא יתן שם טוב ושארית כו'.