זכור גו' עמלק

קידזכור גו' עמלק

בס"ד. ש"פ ויקרא פ' זכור, ל"ב.

ויקרא, פ' זכור

זכור את אשר עשה לך עמלק וגו' אשר קרך וגו', ואיתא במד"ת הובא בבחיי ס"פ כי תצא אמר הקב"ה לישראל שתי זכירות שכתבתי לכם בתורה א' כאן ואחת מחה תמחה וגו', הוו זהירי' בהם אם עשיתם כן הרי אתם בנים של אברהם שנמשל לאפר שנא' ואנכי עפר ואפר, ובאם לאו התקינו עצמיכם לשיעבודה של מצרי' דכתי' בחומר ובלבני'. ולכאו' צ"ל הלא מלחמת עמלק הי' אחר יצ"מ, ושאול הגם כי חמל על מיטב הצאן והניח את אגג חי מ"מ לא מצינו שנשתעבדו ישראל שנית במצרי' ומהו שאו' התקינו עצמיכם לשעבודה של מצרים.

ויובן בהקדם ענין קליפת עמלק דכתי' בי' ראשית גוי' עמלק ואחריתו עדי אובד ולכאו' יפלא הלא הוא הראשית גוי' ולמה יהי' אחריתו עדי אובד יתר על קטוכל הגוי' דכתי' בהם כי אז אהפוך אל עמי' שפה ברורה לקרוא כולם בש' ה' ולעבדו שכם א'. והענין הוא דהנה כל האומו' אפי' הז' אומות הכנעני וכו' ה"ה מנגדי' למדות לבד, ובעבודה הם בחי' ז' מדות הרעות, שע"ז ארז"ל אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות שהרוח שטות מכסה על האמת, וכמ"ש בסש"ב שנדמה לו שע"י שיעשה הדבר הזה לא יהי' נפרד כלל מאחדותו ית', והיינו שהרוח שטות מכסה שעי"ז לא יהי' נפרד, אבל אם הי' יודע שעי"ז יפרד מאחדותו ית' לא הי' עושה בשום אופן בעולם, כ"א שהרוח שטות מכסה שידמה לו שעי"ז לא יהי' נפרד כלל א"כ מדוע לא ימלא תאות לבו הרע. אבל ענין עמלק הוא שיודע את רבונו ומתכוין למרוד בו, פי' שיודע היטיב ומרגיש ענין חידוש וחיות האין, איך שהוא מהוה ומחי' בכל עת ובכל רגע את היש ומ"מ הוא מורד בו, וע"ז רומז תי' ומתכוין למרוד, פי' ומתכוין בכוונה לעשות היפך הידוע כו' וע"ד שחוצפה אפי' כלפי שמי' מהני כו' ואי לזאת א"א לבררו כלל ואינו דומה לשאר האומות דכתי' בהם כי אז אהפוך כו' שהם ה"ה מנגדי' למדות לבד שז"ע הרוח שטות שמכסה על האמת, וה"ע התגברות התאוה מתאות לבו הרע לעשות מה שלבו לב כסיל חפץ, והרי בענין עשיית דבר עבירה זו יש בה שני דברי', הא' בחי' כח המתאוה עצמה שהיא אינה דוקא להתאוות עשיית דבר עבירה זו כ"א רק כח המתאוה בעצם, שבאמת בכח המתאוה זה הי' יכול להיות באהבה עזה לאלקות, רק הלבושי' של כח המתאוה הוא התואר והציור, שציור בחי' כח המתאוה הזה בלבוש רע, הנה לבוש זה א"א לברר כ"א צריכי' לדחותו מכל וכל, אמנם עצם כח המתאוה יכול להפוך מן הקצה אל הקצה שיהי' בבחי' תוקף האהבה ברשפי אש לאלקות. וזהו שארז"ל בכל לבבך בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר דלכאו' יפלא איך היצה"ר ישוב לאהבת ה', אך זהו כנ"ל שהיצה"ר הנה הוא רק כח המסית להתאות תאוה, ולעורר את כח המתאוה שיש בנפש האדם, ואם כי הוא מסיתו לעשות היפך רצון העליון, אמנם באמת זהו כמשל הזונה עם בן המלך המבואר בזהר תרומה דקס"ג א', ולכן יכולי' להפכו להיות קטזואהבת בכל לבבך שגם היצה"ר ישוב לאהבת הוי' בגילוי ולא בהסתר פנים כמשל הזונה. אך הנה כ"ז הוא בכח המתאוה שבנפשו, אבל ענין קליפת עמלק הוא שיודע את רבונו ומתכוין למרוד בו הרי הוא יודע היטיב ומבין בטוב ענין חידוש יש מאין ומ"מ הוא מכוין למרוד בו, ומה יכולי' להפוך את הכוונה שהרי כוונה זו הוא כענין התואר והציור מלבוש הרע דתאוות שאר אומו' שג"ז אין יכולי' לברר כ"א לדחות לגמרי מכל וכל, ועד"ז הוא בחי' קלי' עמלק שא"א לבררו בדרך בירור רק ע"ד כלי חרס שבירתו זהו תקנתו שאינו מועיל הכשר אחר כ"א שבירה, וכן בקלי' עמלק אינו מועיל רק איבודו, ואיבודו זהו תיקונו, ועיקר הסיבה לזה להיותו ראשית גוי' היינו שהוא הקלי' המנגד נגד הדעת שהוא מבחי' מוחין מקור המדות, ולכן א"א לבררו בדרך בירור כ"א אחריתו עדי אובד לגמרי מכל וכל כו'. ומעתה יובן דברי המדרש שאומר אם עשיתם כך היינו ענין הזכירה דמחיית עמלק, היינו שזוכר ורע בעיניו הרע דעמלק, פי' מלבד מה שהוא רחוק ממנו להיותו רע בעיניו הנה הוא דואג על ענין מציאת אופן וענין רע כזה, אז הרי אתם בנים של אברהם שנמשל לאפר שנא' ואנכי עפר ואפר.

ויובן זה בהקדם מארז"ל קיים אברהם כל התורה כולה עד שלא ניתנה, וכן יצחק ויעקב קיימו ג"כ כל התורה, רק שהיו חלוקי' בעבודות שאברהם קיים ע"י הכנסת אורחי', ויצחק קיים ע"י חפירת בארות, ויעקב קיים ע"י עבודתו במקלות, וא"כ צ"ל מהו ההתחדשות במ"ת שהי' קולות וברקי' וכו' וירד ה' על ה"ס, ומהו החידוש בנתינת התורה הלא האבות קיימו אותה גם קודם שניתנה. ולהבין זה צ"ל מה שלכאו' יפלא מדוע לא קיימו כולם בענינים שוי', וכמו עכשיו שכולם מקיימי' התורה בשוה, שכולם מניחי' תפילין בשוה וציצית בשוה, ומצה וסוכה וכל המצות הכל שוי', ומדוע האבות עשו כל אחד ענינים שונים זה מזה, ואם מצד שכאו"א מהם הי' מרכבה למדה אחרת הלא ב"ש וב"ה הם ג"כ חו"ג, ומ"מ היו מקיימי' המצות הכל בשוה. אך הענין יובן בהקדם איך קיימו האבות המצות, עד"מ מצות תפילין דכתי' בה בפ' קדש סיפור ענין יצ"מ, והלא עדיין לא הי' כלל שעבוד מצרים ואיך הניחו תפילין סיפור השעבוד והגאולה, אלא שענין מה שקיימו האבות מצות תפילין עד"מ, זה הי' ע"י הכנה שעשו בעצמם איזהו עובדא בהכנת איזהו דבר שע"פ כוונתו רומז למצות תפילין ועד"ז כל המצות כולם. ונמצא לפ"ז יובן שענין הכנתם א"א להיות בשוה בכולם להיות כי אברהם הי' מרכבה למדת החסד וכמ"ש בס' הפרד"ס בשם ספר הבהיר אמרה מדת החסד כל ימי היות אברהם בארץ לא הוצרכתי לעשות מלאכתי שהרי אברם עומד ומשמש במקומי, ויצחק הי' מרכבה למדת הפחד ויעקב למדת הת"ת, ואם כי בכ"א מבחי' חג"ת יש ע"ס, מ"מ א"א להתדמות בחי' גבורה קיזשבחסד עד"מ לבחי' חסד שבגבורה, או ת"ת שבחסד לחסד שבת"ת, שהרי בכל מדה היא התחלקות והתגברות בחי' א' על זולתה, ואי לזאת לא הי' יכול להיות יד כולם שוה בקיום המצות שעשו להיות כי אברהם קיים כל המצות ע"י היותו מרכבה למדת החסד, ונמצא כי קיים מצות תפילין ע"ד שדעת נחלק לחו"ג דספי' החסד, ויצחק קיים מצות תפילין ע"ד שדעת נחלק לחו"ג בספי' הגבורה שחו"ג דגבורה אינו דומה כלל לחו"ג דחסד, וממילא הי' צ"ל ענין עשייתם באופן אחר חלוקי' זמ"ז. אמנם הנה הגורם לכ"ז להיות כי הם קיימו כ"א ע"פ סדר עבודתו מלמטלמ"ע לפי שורש מדרגתו ומקור חוצבה, אבל אחר שניתנה תורה הנה יד כולם שוה בין היות שורש מדריגתו מחסד או מגבורה ולכן ב"ש וב"ה עם היותם חו"ג מ"מ היו שוי' בקיום המצות כו'.

אך הנה נודע שעבודת הנברא הגם שהיא בהכנה רבה במס"נ עצומה מ"מ אינה יכולה להגיע למעלה משורש מדריגתו מצ"ע ממקור חוצבו. והמופת לזה הוא ממה שארז"ל ש"מ מעיין עין עיטם גבוה מקרקע העזרה ך"ג אמה ושליש שהרי המקוה של כה"ג הי' ע"ג הפתח, שהפתח הי' גבוה ך' אמה, ושיעור גובה המקוה היא ג' אמות, ונמצא צ"ל שמעיין עין עיטם הי' גבוה מקרקע העזרה ך"ג אמה, ואם נא' שיכולי' להגביה המעיין גבוה יותר מגובה מקור חוצבו מהו הראי' שמעיין עין עיטם הי' גבוה כו' ך"ג אמה, הי' יכול להיות שלא הי' גבוה רק עשר אמות ומ"מ הגביהו להיות המקוה ך"ג אמה, אלא מוכרחים אנו לאמר שבלתי אפשר להגביה את המי' למעלה מגובה מקור מוצאם מן הארץ, וה"ז משל להבין שבחוק הנבראי' הוא שהנברא א"י לעלות ע"י עבודתו יותר ממקור חוצבו כו', ונמצא כי עבודת האבות אם כי עשו קיום המצות בהכנתם במס"נ הרי הגיעו לשורש נשמתם לבד. והגם כי האבות היו נשמות דאצי' אמנם נת' בסש"ב באג"ה סי' ך' שגם נשמות דאצי' הרי הם נפרדי' מהקו. אמנם ע"י מ"ת שניתנו התומ"צ שרומזי' לבחי' אדם שהם רמ"ח איברי' ושס"ה גידי', שהתורה בכלל נק' בש' אדם כמ"ש זאת התורה אדם והמצות רמ"ח מ"ע הם בחי' רמ"ח איברין דמלכא ושס"ה ל"ת הם שס"ה גידי', וע"ז ארז"ל ע"פ קיחועשיתם אותם מעלה אני עליכם כאילו עשאוני, שע"י עשיית הכלי' דרמ"ח איברי' נמשך האור בהם, ובמ"א נת' שהתורה היא האור, ובמ"א נת' על התורה שהיא בחי' הילוך הדם שבכל הגידי' והאיברי', והע"ס הם דבוקי' אל הקו, ונמצא כי ע"י מ"ת נמשך בחי' היותר גבוה ונעלה ממה שקיימו האבות התורה כו'. וזהו שארז"ל במד"ר שה"ש כל המצות שעשו האבות ריחות היו אבל אנו שמן תורק שמך פי' ריחות שהריח אינו עצם הדבר שהרי כשמריחי' הרבה מכלי א' מליאה ריח טוב לא יחסר כלל מן המשקה המוציא הריח, ואם הריח הי' עצם הדבר הי' נחסר מעט מעט ע"י שמריחי' בו, ומאחר שלא נחסר ה"ז הוראה שאין בריח מעצם הדבר כלל כ"א הארה מועטת אשר יוצא מעצם הדבר עד שאינו נחסר כלל, וזהו המשל שכל המצות שעשו לפניך האבות ריחות היו פי' ריח שאינו עצם הדבר כ"א ריח הוא בחי' הארה לבד והיינו שהגיעו עי"ז לשורש נשמתם, אם כי זהו מאצי' אבל הוא רק הארה להיות כי נפרדו מהקו, אבל אנו שמן תורק שמך דבר שמריקי' מכלי אל כלי, והיינו עצם הדבר כמו שהוא ולא הארתו לבד.

וא"כ לפ"ז צ"ל מהו השבח שאמר במד"ר אם עשיתם כך הרי אתם בנים של אברהם שנמשל לאפר מאחר שע"י התורה הרי זכינו לבחי' היותר גבוה ונעלה כו' וכשאומר הרי אתם בנים של אברהם ה"ז ירידה ממעלת ישראל ע"י קבלת התורה. אך הענין הוא דהנה מבואר במ"א שורש ההפרש בין מלמעלמ"ט למלמטלמ"ע, שמלמטלמ"ע כתי' מי יעלה בהר ה' נקי כפים ובר לבב כו' שחשיב שם הרבה דברי' עד כי יוכל לבוא לעלות בבחי' הר ה', אבל מלמעלמ"ט לא יש מונע כלל, וכמשל שני' שעומדי' זה בגובה ההר וזה בעמק שיש שני אופנים באופן יחודם כו' כמ"ש במ"א באורך שירידת העליון הוא בנקל יותר הרבה כו', ולכן במ"ת כתי' וירד ה' על הר סיני הגם כי העולם לא נזדכך עדיין כלל, ונמצא כי יש מעלה בקיום תומ"צ שקיימו האבות על קיום המצות שלנו שהרי הם פעלו זה ע"י אתעדל"ת שלהם בהכנה במס"נ, משא"כ קיום המצות שאנו מקיימי' הנה מקיימי' המצות גם ע"פ כוונה הפשוטה, עד"מ בהנחת תפילין צריך לכוין לשעבד הלב והמוח, אבל אם מניח תפילין רק שיודע שצריך להניח טלית ותפילין ולהתפלל בהם, קיטועצם ענין התפלה היא כמ"ש ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו (תילים ע"ח ל"ו ל"ז), וכן קיום המצות הוא כמ"ש ותהי יראתם אותי מצות אנשי' מלומדה.

ולזה אמר אם עשיתם כן הרי אתם בנים של אברהם, פי' אם עשיתם כן לזכור מחיית עמלק, להיות כי נא' בו אשר קרך בבחי' קרירות הלב, לאמר ח"ו מי אמר כן (בל"א וער זאגט דאש), או מה בכך אין זה דבר נפלא כ"כ, ואם זוכר ורע בעיניו הרע דעמלק אזי ע"י דחיית רע הזה פועל ענין עשיית הטוב דמעשה המצות באופן הנצרך לקיום המצות, ואז יהי' שני המעלות יחד, היינו שההמשכה שע"י המצות הוא עצם הדבר ולא בחי' ריח לבד כמו קיום המצות של האבות, וגם יהי' כלי לזה ע"ד הזיכוך של העלאת מ"ן של האבות, שמה שאצלם הי' צ"ל במס"נ עצומה די אם מקיים עכשיו המצוה בכוונה הראוי', כי עכשיו הנה אנו מצווים ועושי' שגדול המצווה כו'. ובאם לאו התקינו עצמיכם לשעבודה של מצרי' שהגם שלא מצינו שנשתעבדו ישראל במצרי', אמנם הנה ארז"ל במד"ר שכל האומות וכל הגליות נקראו ע"ש מצרי' לפי שהם מצירי' לישראל, ונמצא כי נשתעבדו במצרי'. וגם ברוחניות יש בחי' השעבוד בבחי' חומר ולבני' שזהו שאמרו בזהר בחומר דא קל וחומר ובלבני' דא ליבון הלכתא, והיינו משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע כו' ולא הי' מחלוקת כלל עד הזוגות שהי' ביניהם מחלוקת רק באיזהו דברי' לבד שנת' במשנה דאבות, ואח"כ משנתרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכם, פי' שלא הגיעו בעבודתם בענין השימוש בעבודה כל צרכם אז נתרבו מחלוקת וצריכי' ללבן את ההלכה על בורי' שצריכי' לזה יגיעה עצומה עד שיצא הפסק הלכה לאמיתו. וגם שע"י העדר זכירת מחיית עמלק שהוא הראשית של כל הגוי' עי"ז מתעורר בנפש בחי' הז' מדות הרעות שהם בחי' ז' אומו' הכנעני כו', הנה העצה לזה הוא בחי' לימוד התורה וכמארז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד שפי' רש"י מנוול זה היצה"ר ואם פגע בך להסיתך ולהדיחך מדרך הטוב והישר, משכהו לבהמ"ד הוא בחי' לימוד התורה, ואז אפי' אם אבן הוא נימוח שפי' בלק"ת בד"ה האזינו השמים שאפי' אם נעשה לבו כלב האבן הוא בחי' טמטום הלב שנעשה לבו אטום כאבן מלקבל דבר חכמה, הנה הוא נימוח כי התורה נמשלה למי' וכמ"ש הוי כל צמא לכו למי', וכמו המי' אם שהם רכי' וקלושי' מ"מ כשנוטפי' על האבן טיף טיף בהתמדה אם שהאבן הוא קשה מ"מ פועל שיעשה נקב על מקום שנוטף ונימח האבן על מקום ההוא, כן ד"ת פועלי' למחות את לב האבן להיות בחי' פתיחת קכהלב להיות בבחי' אהבה ותשוקה לאלקות, ועי"ז מהפך את כח המתאוה להיות בבחי' אהבה לאלקות שז"ע ואהבת כו' בכל לבבך בשני יצריך שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה' וכמ"ש לעיל, וכמ"ש במ"א שזהו כל ענין ירידת הנשמה בגוף. וזהו התקינו עצמיכם לקבל שעבוד עול תורה דחומר ולבני' בחומר דא קל וחומר, ובלבנים דא ליבון הלכתא.

והנה כמו שע"י שעבוד מצרי' זכו למ"ת כמו"כ כתי' כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, פי' נפלאות נו"ן פלאות, דהנה במ"ת כתי' אנכי ה' אלקיך פי' שמבחי' אנכי מי שאנכי נמשך להיות ש' הוי' ושיהי' בבחי' אלקיך, וזש"ה פב"פ דיבר ה' עמכם פי' שע"י הדבור שדיבר ה' עמכם עי"ז נעשה ש' הוי' עמכם כי דבורו של הקב"ה חשיב מעשה, והיינו שעי"ז נעשה ש' הוי' בנה"א, יו"ד הוא בחי' ביטול החכמה וה"ע ביטול הברקת וסקירת השכל, ה' הוא בחי' השגה והבנה באורך ורוחב, וא"ו הוא בחי' מדות כו', ה' אחרונה הוא בחי' הדיבור כו', וקוצו של יו"ד הוא בחי' הרצון שלמעלה מן השכל שע"י מ"ת האירו בנפש בבחי' גילוי, וכדי שיבוא לבחי' גילוי זה הי' צ"ל קרי"ס הפך ים ליבשה מעלמא דאתכסי' לעלמא דאתגלי' כמ"ש במ"א. וכמו"כ לע"ל כתי' והניף ידו על הנהר והכהו לז' נחלים, נהר הוא בחי' בינה השגה והבנה, והיינו בחי' חמשי' שערי בינה שנבראו בעולם, אמנם הנה ארז"ל אלפי' שנה קדמה תורה לעולם והיינו בחי' אאלפך חכ' אאלפך בינה, אל"ף אותיות פלא שיש בחי' פלא בבינה, אשר פלא הוא מופלא מהשגה, ולכן לבוא לבחי' זו שבתורה שז"ע פנימיות התורה שהמה מופלאי' צ"ל והניף ידו על הנהר הוא בחי' ההשגה, והיינו שכל אורך ההשגה וההבנה ליבשה תהי', ואז נבוא לבחי' הפלא שלמעלה מהשגה, וענין והכהו לז' נחלי' הם בחי' ז"ת דעת"י, וזהו כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות פי' שכמו שע"י שעבוד מצרי' זכו למ"ת, כמו"כ ע"י החומר ולבני' שנשתעבדו בחומר דא קל וחומר ובלבני' דא ליבון הלכתא נזכה לראות נפלאות נו"ן פלאות היינו בחי' אאלפך בינה הוא בחי' הפלא שבכל שער כו'.