וישם את הכיור

צווישם את הכיור

בס"ד. (ש"פ פקודי, ל"ב).

פקודי

וישם את הכיור בין אוהל מועד ובין המזבח ויתן שמה מים לרחצה ורחצו ממנו משה אהרן ובניו את ידיהם ואת רגליהם, שזה הי' ביום שמיני למילואי' שהושוו משה אהרן ובניו, והרחיצה היתה מן הכיור. ולהבין שורש ענין הרחיצה צ"ל ענין הכיור, שהכיור הי' מנחושת וכמ"ש ויעש את הכיור ואת כנו נחושת במראות הצובאות אשר צבאו פתח אוה"מ (ויקהל ל"ח ח') ומ"מ פי' רש"י והוא ממד"ת בנות ישראל הי' בידן מראות שרואות בהן כשהן מתקשטות, אף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן, והי' משה מואס בהן מפני שעשוי' ליצה"ר, א"ל הקב"ה קבל כי אלו חביבין עלי מן הכל שע"י העמידו הנשים צבאות הרבה במצרי' וכו' וזהו שנא' במראות הצובאות ונעשה הכיור מהם לשום שלום כו' להשקות כו' ותדע לך שהן מראות ממש שהרי נא' ונחושת התנופה שבעים ככר ויעש בה וגו', וכיור וכנו לא הוזכרו שם שלא הי' נחושת של כיור מנחשת התנופה, וא"כ צ"ל מדוע נא' נחושת סתם.

צזהנה ל' מראות הוא ל' רבים והיינו שיש שני בחי' מראות שהם אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאירה, פי' אספקלריא המאירה היינו זכוכי' בהירה אשר ע"י יכולי' לראות מרחוק בבחי' אור ישר. והענין הוא דהנה ארז"ל צדיקי' יושבי' ונהנין מזיו השכינה שענין הזיו הוא בחי' הארה מא"ס ב"ה ומתענגי' הנשמות בג"ע שמשיגי' איזהו הארה מהזיו, והזיו הוא הארה מא"ס בלי גבול, ולכן אף שבכלל יש רק ב' בחי', ג"ע עליון בבריאה, וג"ע תחתון ביצי', אבל בפרטיות יש השגות בלי גבול וכמארז"ל צדיקי' אין להם מנוחה כו' שנא' ילכו מחיל אל חיל אשר נשמתם מתעלה בעילוי אחר עילוי כי אין מספר להשגות אור וזיו אשר הוא הארה מאא"ס ב"ה. וכל זמן שהנשמה צריכה להתעלות מג"ע לבחי' שלמעלה הימנו צ"ל מקודם טבילה בנהר דינור בכדי לבטל ולשכח כל השגות הקודמות, וכענין ר"ז צם מאה תעניתא כי היכי דלישכח תלמוד בבלי כו', וכמו"כ בג"ע כי השגה הקודמת נגד השגה שלמעלה ממנה אין ערוך כלל והיא בטילה לגמרי נגדה, אחרי שהשגות הנ"ל הוא להיות משיג השגה הארה מאוא"ס ב"ה, א"כ כל השגה יתירה שמשיג מהאור הנה השגה שלמטה בטלה נגדה, ולבעבור זה כל צדיק נכוה מחופתו של חבירו, היינו מבחי' השגה החופף על חבירו מאחר שאין השגתן אחד ויש לכל אחד השגה אחרת אשר נהנה מזיו השכינה המאיר עליו. וזהו וקדושי' בכ"י יהללוך סלה, קדושי' היינו בחי' הנשמות שיושבי' בג"ע שנק' קדושי' הנה הם יהללוך סלה כל מקום שנא' סלה הוא בלי גבול אשר תמיד מתחדשי' השגתם מאוא"ס ב"ה אשר הוא בלי גבול. ולכן ארז"ל מוטב דלידייני' וליתי לעלמא דאתי שכדאי כל יסורי גיהנם בכדי שיבוא להשגה שבג"ע להיות כי כלא חשיב כל היסורי גיהנם, שגם יסורי איוב ע' שנה אינם כדאי נגד שעה א' מגיהנם, מ"מ כדאי כל יסורי גיהנם נגד התענוג שבג"ע התחתון וכ"ש לגבי ג"ע העליון, וכן מג"ע התחתון לגן עדן עליון כדאי הכל בכדי לבוא לזה, להיות כי התענוגי' שנמשכו מאוא"ס מקור כל התענוגי' הם בלי גבול, וכמו שרואי' בחוש שאף מה שנפל בשבירת הכלי' תענוגי' גשמי' שהם מוגבלי' הוא ג"כ אין שיעור, כי יש כמה מיני תענוגי' לאין מספר, א"כ עאכו"כ השורש ומקור לזה תענוגי' רוחני' אף מגעה"ת הוא בלי' גבול מא"ס, וגבול לגבי בבע"ג הוא אין ערוך כלל, ובכלל ענין ההשגה שנהנין מזיו השכינה הוא השגת מהות ועצמיות התפשטות החיות אלקות בבחי' גילוי.

אמנם איך תוכל הנשמה שהיא נברא יש ודבר בפ"ע להשיג מהות ועצמיות אלקות שאינו בבחי' השגה וגבול, והגם שהנשמה היא חלק אלקה ממעל הוא עד"מ צחכענין טפת הזרע שנמשכה ממוח האב שלא יתכן לומר שגם בעודינה במוחין היתה גשמית שא"כ הי' נחסר מהמוח כו', אלא שבאמת התחלת המשכתה מן המוח היא כח רוחני לבד אלא שאח"כ בהשתלשלות ירידתה דרך חוט השדרה נשתנית ונעשית גשמית, כן הנשמה עיקר שרשה הוא מבחי' אלקות ממש כמ"ש בנים אתם לה' אלקיכם רק שנשתלשלה בירידתה להיות בחי' נברא יש ודבר, וזהו שאנו אומרים נשמה שנתת בי טהורה היא אלא שירדה בבחי' אתה בראת כו' בחי' בי"ע עד שנפחת בי כמ"ש ויפח באפיו, וא"כ איך תוכל הנשמה להשיג מהות ועצמיות אלקות.

והענין הוא דהנה כתי' ויבא משה בתוך הענן ויהי שם וגו' לחם לא אכל וגו' והי' גופו הגשמי ניזון ממזון רוחני לבד כמ"ש לחם אבירים אכל איש, זה משה, כמו המלאכי' ממש, ואיך יוכל להיות זה שגשמי יקבל מזון וחיות מרוחני שהם מובדלי' זמ"ז בתכלית, אך זהו ענין הענן שהי' משרע"ה מתכסה בו דהיינו שהענן הי' שרשו ממדריגות אלקות מאד נעלה אך שנשתלשל ונתגשם להיות לבוש למשה שע"י יוכל להשיג אלקות, כמשל אדם הרואה ומסתכל באור צח דרך אספקלריא, כמו"כ תורה ומצות מעשיות ששרשם מרצה"ע וחכמתו ית' שהם מיוחדי' בו ית' חכים כו', שהם למעלה מזיו השכינה שהוא רק התפשטות החיות ונשתלשלו ונתפשטו ונתלבשו בעניני עוה"ז הגשמי, כמו ציצית בצמר גשמי ותפילין בקלף הגשמי וצדקה בגשמיות, וכשהאדם עוסק בתורה ובמצוות הם הם נעשי' לבושי' לנשמתו שתתלבש בהם בג"ע שעל ידם תוכל הנשמה שהיא נברא להשיג זיו השכינה מהות ועצמיות אלקות. ויובן זה עד"מ דבר חכמה ושכל גדול אין יכולי' להסביר לפני קטן בחכמה כ"א ע"י לבוש ומשל שכאשר מלבישי' השכל במשל אז מבין הדבר, כמו"כ נקראי' מעשה המצות בשם לבושי' שהם משל ומליצה להשיג על ידם בחי' א"ס, ולכן נא' רחבה מצותך מאד שהם כלי' ולבושי' רחבים שבהם וע"י תשיג הנשמה בג"ע בחי' א"ס שהוא בבחי' מאד בלי גבול. ולכן נק' התורה בשם משל כמ"ש כי כאשר יאמר משל הקדמוני פי' שהיא משל שע"י המשל הזה יושג אוא"ס בחי' קדמונו של עולם, והיינו כי כדי שיהי' התגלות עצם רצון אוא"ס זה א"א שיוכל לבוא לידי גילוי לשום נברא רק ע"י התלבשות רצונו ית' בעשי' גשמי' הם מעשה המצות, שלכן נק' המצות לבושי' והתורה משל כו'.

וז"ע האספקלריא שע"י יכולי' לראות מרחוק דרך או"י, שאין לך ריחוק היותר גדול מן הנברא לגבי השגת א"ס ב"ה, וע"י אספקלריא המאירה דמעשה צטהמצות יכולי' לראות מרחוק ג"כ. וזהו ההפרש בין מרע"ה לכל הנביאי' שארז"ל כל הנביאי' נתנבאו בכה משה נתנבא בזה, פי' זה הוא ל' גילוי כמו כי הוא זה, והוא בחי' אספקלריא המאירה אשר ע"י רואי' אף מה שרחוק מהאדם דרך אור ישר, וכמו ע"י מעשה המצות שנעשי' לבושי' להנשמה בג"ע, שע"י לבוש זה דמעשה המצות יכולה הנשמה ליהנות מזיו השכינה וליהנות מאורו ית', כמו באספקלריא המאירה אור ישר אשר נמשך ונתגלה מאוא"ס ב"ה ממעלה למטה בג"ע, ומרע"ה ג"כ לא הי' רואה בלתי אספקלריא וכמ"ש ומראה ולא בחידות והיינו בחי' אספקלריא המאירה שנק' מראה אשר בלא אספקלריא לא הי' יכול להשיג השגת אא"ס, אבל כל הנביאי' נתנבאו בכה הוא בחי' אספקלריא דלא נהרא, וכמ"ש וביד הנביאי' אדמה הנה ל' דמות אינו עצם הדבר כ"א בחי' דמות מהדבר, והוא עד"מ הראי' בזכוכי' הנק' שפיגיל שהוא מה שמשימי' מסך וכיסוי על הזכוכי', אבל המסך אינו דבר עב רק דבר קלוש והוא הציפוי מכסף הידוע, ואז כשרואי' דרך אספקלריא זו נמשך ממנה אור חוזר לראות דמות ותבנית דבר המחזיקי' כנגדה, אבל אין יכולי' לראות דרך הזכוכי' באו"י, וא"א לראות דרך בה מהות ועצמיות הדבר כמו ע"י אספקלריא המאירה, כ"א רק דמות הדבר נראה ע"י בחי' אספקלריא שאינה מאירה שהוא בחי' או"ח, ואמנם הנה יש מעלה באספקלריא שאינה מאירה שבזה היא גבוה מבחי' אספקלריא המאירה שיכולי' לראות על ידה את עצמו וגם לראות מאחוריו מה שע"י אספקלריא המאירה אין יכולי' לראות זה כלל, ועד"ז תירצו בגמ' ביבמות ספ"ד דישעי' שאמר ואראה את ה' היינו באספקלריא שאינה מאירה שבה יוכל לראות דמות כבוד הוי' משא"כ באספקלריא המאירה נא' למשה כי לא יראני כו'.

ולהבין ענין אספקלריא שאינה מאירה בעבודה יובן בהקדם ענין ירידת הנשמה בגוף דלכאו' צ"ל הלא הנשמה היא חלק אלקה ממעל, ועמדה באהוי"ר לפניו ית' כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו, ולמה היתה כזאת מלפניו ית' שתרד פלאי' ותתלבש בגוף ונה"ב המעלימי' ומסתירים על אור ה' וקדושתו, ואפי' אחר כל היגיעות לבוא לבחי' אהוי"ר הנה האהוי"ר אינם בערך כלל נגד האהוי"ר שהיתה לה מקדם, והלואי תהי' השבתה למעליותא, ולמה עשה כזאת, אלא עכצ"ל שהירידה היא צורך עלי', וצ"ל מהו עלייתה. הנה שרש ענין ירידתה היא בכדי לברר את הנה"ב, שהנה"ב שרשה מאד נעלה מבחי' התהו שקדם לתיקון, רק שנפלה בשבה"כ, ולזאת ירדה הנשמה חלק אלקה ממעל להפך ולברר את הנה"ב ע"י בחי' אתכפיא ואתהפכא עד שבא לבחי' בכל מאדך הוא בחי' בלי גבול, והגם שזהו בלי גבול האדם כמ"ש בכל מאדך, מ"מ מחסד ה' נמשך מלמעלמ"ט מבחי' מאד העליון ג"כ שלא כסדר קהשתלשלות כ"א נמשך מאור עליון שלמעלה מהשתלשלות, וזהו הנק' אספקלריא שאינה מאירה שכמו בגשמי' אספקלריא שאינה מאירה היא נעשה על ידי מסך שמסתיר כנ"ל, כן בעבודה הנה זה בא ע"י המסך דנה"ב שמסתיר ומעלי', ולהיותה מסך מסתיר אין יכולי' לראות דרך בה באו"י כמו ע"י אספקלריא המאירה, אך מפני שאין המסך מסך עב שהוא מסתיר לגמרי שהרי יכולי' לאכפי' בבחי' אתכפיא ואתהפכא אזי נעשה מזה בחי' או"ח, כמו בזכוכי' שע"י המסך דק שמסתיר שלא יראו דרך בה או"י נעשה בחי' או"ח שלא הי' מקודם שהסתיר, ויכול לראות עי"ז אור חדש היינו שיכול לראות גם מאחוריו עד"מ, והגם שהראי' היא ע"ד אספקלריא שאינה מאירה דמות לבד, מ"מ ע"י בחי' זו יכולי' להגיע לראות מה שע"י אספקלריא המאירה אין יכולים לראות, וכענין שנא' כי לא יראני, ומ"מ ע"י אספקלריא שאינה מאירה אמר ישעי' ואראה כו', וכמו"כ יובן שאחר שנתהפכה נה"ב אז ע"י בחי' בכל מאדך ניתוסף אור המאיר ג"כ יותר מקודם שהיתה הנשמה בגוף, וה"ז ירידה צורך עלי' כו' שע"י דאתכפיא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה ומאיר שלא ע"פ סדר השתלשלות וזהו הנק' אספקלריא דלא נהרא.

ועפ"ז יובן ענין הכיור שנעשה ממראות הצובאות שמשה לא רצה לקבלם שהם עשוים ליצה"ר וכענין הנה"ב שמסתיר ומעלי' כו' עד כו' א"ל הקב"ה אלו חביבי' עלי מן הכל, שה"ז הוא בירור היצה"ר ונה"ב שכל ענין הבריאה וירידת הנשמה בגוף הוא בשביל זה, ולכן נעשה עי"ז בחי' אור חוזר דאספקלריא שאינה מאירה, וכמארז"ל במד"ר נשא תוך פ"ט דר"ל (שהוא דך"ג) ע"פ ולקח הכהן מים קדושי' אין מים קדושי' אלא שנתקדשו בכלי ואלו הן מי כיור, ולמה הי' המים מן הכיור לפי שהכיור לא נעשה אלא מן מראות הנשים, אותן נשים שאמרו האלקי' מעיד עלינו שיצאנו טהורות ממצרים, כשבא משה לעשות כיור א"ל אלקי' באותן המראות עשה אותו שלא נעשו לשם זנות, והימנו תהיינה בנותיהם נבדקות אם הם טהורו' כאמותיהם. ונמצא כי המראות הללו הם בירור היצה"ר שהרי לא נעשו לשם זנות כ"א שקשטו בפני בעליהן בכדי להוציא צבאות ה' עם רב שהעמידו צבאות במצרי'. וענין הקישוט הוא בחי' העלאת מ"ן ע"ד אשה מזרעת תחלה יולדת זכר פי' שהאתעדל"ע שבא ע"י אתעדל"ת היא יותר ממקום גבוה ונעלה מכמו האתעדל"ע שנמשך שלא ע"י אתעדל"ת, שלכן כשהתעוררות נש"י נמשך מבחי' אתעדל"ע הבאה מלמעלה בעצמו, שהגם שהתעוררות זו היא ממקום ומדריגה גבוה, שהרי סיבת המשכה זו היא מצד בחי' כי חפץ חסד הוא וכמו שהי' בבריאת העולם, מ"מ אינו נמשך ומאיר בהם כ"א בבחי' חיצוניות, וע"כ גם כשנמשך מזה אפי' בחי' הולדה והתפעלות בנש"י הוא רק בבחי' יולדת נקבה בחי' קטנות האהבה, משא"כ בחי' האתעדל"ע הבא מלמעלמ"ט בנש"י ע"י קדימת בחי' העלאות מ"ן בבחי' ביטול קאואתעדל"ת מלמטלמ"ע, והו"ע אשה היא בחי' כנס"י מזרעת תחלה אזי האתעדל"ע פועל להיות יולדת זכר שהוא בחי' אה"ר דבכל מאדך כו', לפי שאתעדל"ת זו נמשך מבחי' פנימיות נמשך להם ג"כ בבחי' פנימי' וגילוי לפעול ולהוליד בחי' אה"ר דבכל מאדך ובחי' פנימיות הלב כו'.

וענין מה שנק' בשם מראות הצובאות יש לבאר עפמ"ש בת"א פ' בא בד"ה בעצם כו' יצאו כל צבאות ה', ההפרש שבין צבאות הוי' לבחי' ה' צבאות, שצבאות הוי' הם בחי' הנצוצי' שנתעלו מנפילתן ודבוקי' וסמוכי' לשם הוי' שאין להם שם בפ"ע, וזהו ענין יצאו כל צבאות הוי' הם בחי' העלאות הנצוצין שבררו במצרי' ר"ב נצוצין מרפ"ח נצוצין שנפלו בשבה"כ וכמ"ש וגם ערב רב, וזהו שא' הקב"ה למשה אלו חביבין עלי מן הכל שהעמידו צבאות רבי' במצרי' ע"י בירור הנה"ב ויצה"ר וכנ"ל. וכדי שיוכל לברר את הנה"ב עז"נ כי תצא למלחמה על אויבך פי' כי תצא למלחמה זו לנצח כח המתאוה שבנפשו לקררה בתענוגי עוה"ז הגשמי ולאתהפכא לאהבת ה', תהי' בבחי' על אויבך דהיינו בבחי' שרשם למעלה, כי אין רע יורד מלמעלה ושרשם הוא טוב שהוא מבחי' מרכבה עליונה שבקדושה, אלא שלאחר ירידת והשתלשלות המדריגות נעשו שמרי האופנים, ומשם נמשכו ע"י השתלשלות בחי' ומדריגות שמהם נמשכו כל תענוגי עוה"ז והכח המתאוה כנ"ל, וכשנתעלה ונכלל בשרשו מתהפך מרע לטוב. ובעבודה הוא בחי' שתים שלפני' בהתבוננות שורש ומקור נה"ב איך שהאופני' וחיות הקדש הם ברעש גדול כו' ועי"ז תתעלה הנה"ב. ונק' בשם מראות הצובאות שבחי' המראות דכנס"י שיהי' נש"י בבחי' הראיני את מראיך גם בהיותם בחגווי הסלע בסתר המדריגה בזה"ג נמשך מבחי' התבוננות בענין ה' צבאות, איך כי כל צבאי צבאות עליונים נמשכי' רק מבחי' אות אחד לבד בהבראם בה' בראם, וזהו פי' צבאות אות הוא בצבא שלו, ועש"ז נקראו המראות היינו בחי' ההתפעלות דאספקלריא המאירה ושאינה מאירה בשם מראות הצובאות להיותם נמשכי' מבחי' ההתבוננות מבחי' צבאות מה שאות הוא בצבא שלו כו'.

קבוהנה ע"י בחי' מראות אלו בעבודה בנש"י ממשיכי' מלמעלה ג"כ בחי' מראות אלקי' כמ"ש ואראה מראות אלקים ל' רבים, ב' בחי' מראה אספקלריא המאירה, ואספקלריא שאינה מאירה. דהנה כתי' השקיפה ממעון קדשיך מן השמי' וברך את עמך ישראל דלכאו' צ"ל מפני מה דוקא כשההשקפה הוא מן השמי' אז נמשך להיות וברך את עמך ישראל דוקא. דהנה כתי' רם על כל גוים הוי' שאו"ה מקבלי' חיות מבחי' רוממות כו' ע"ד שממית בידים תתפש כו', וזהו כד סליק קוב"ה לעילא כו' והנהגת העולמות נמשך מבחי' שינה, אמנם ע"ז נא' עורה למה תישן ה' והיינו שיהי' גילוי אוא"ס בבחי' חכמה וחסד ויאר פניו בבחי' פנימיות רצונו, והיינו ע"י המשכת התומ"צ, וזהו הבט משמי' וראה השקיפה ממעון קדשיך מן השמי' פי' שמים שם מים היא בחי' תורה שנמשלה למים ואזי וברך את עמך ישראל כי ע"י בחי' זו נהי' אנחנו עם בנ"י נתראים לפניו לדבר חשוב שכל עיקר ההשגה והגילוי הוא ע"י התורה, והתורה היא אצלינו בהתגלות, וזהו נפתחו השמי' ואראה מראות אלקי' בחי' אספקלריא המאירה שע"י בחי' שמים הנה מתראה לפניו כבי' כאילו עד"מ רואה במראה המאירה שהיא מכלי זכוכית שע"י המראה נראה הדבר שרואי' בה לדבר גדול יותר ומשובח יותר ממה שרואי' אותה בלא מראה, כך ע"י הבטה והשקפה בבחי' התורה שם נראי' לפניו ית' ישראל שהם מקיימי' התומ"צ בבחי' שבח וגדולה, וזהו ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ שממשיכי' בחי' אחד אפי' בארץ בחי' טורי דפרודא שנפלה בשבה"כ, וז"ע בירור הנה"ב שזהו בחי' אספקלריא שאינה מאירה.

ונמצא כי גם למעלה כבי' שייך ב' בחי' מראות אלו אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאירה, והיינו ע"ד שיש שני בחי' השגחה, הא' בחי' השגחה דיחו"ע שלמעלה היש ולמטה אין, והב' הוא בחי' יחו"ת שלמטה היש ונברא מאין, שז"ע כי אל דיעות ב' דיעות דיחו"ת ויחו"ע, ולכן ע"י בחי' אספקלריא המאירה הוא בחי' קיום המצוות עי"ז ממשיכי' שיהי' נמשך מלמעלה ג"כ בחי' אספקלריא המאירה בחי' יחו"ע, וע"י אספקלריא שאינה מאירה מלמטלמ"ע שהוא בחי' בירור הנה"ב שבא בבחי' או"ח דבחי' בכל מאדך ממשיכי' מלמעלה ג"כ בחי' אספקלריא שאינה מאירה שהוא בחי' יחו"ת, והיינו שגם בבחי' יחו"ת יהי' נמשך גילוי אלקות ע"ד יחו"ע, וכמארז"ל [במד"ר] סוף שה"ש בזמן שישראל עושי' רצונו של הקב"ה מביט עליהם בשתי עיניו שפי' בלק"ת בביאור כי תשמע בקול בפ' ראה בהג"ה שז"ע יחוד ב' השגחות דיחו"ע ויחו"ת שגם ביחו"ת יהי' ע"ד יחו"ע ושזה קגנמשך מבחי' היותר גבוה גם מבחי' יחו"ע יעו"ש. ועד"ז יובן בענין ב' בחי' מראות בעבודה שבנפש האדם שעי"ז ממשיכי' מלמעלה להיות מביט עלינו בשתי עיניו הוא בחי' יחוד יחו"ע ויחו"ת, שגם ביחו"ת יהי' נמשך גילוי אלקותו ית' כמו ביחו"ע שזהו מבחי' הגבוה משניהם כו'.

ועפ"ז יובן ענין וישם את הכיור בין אוה"מ ובין המזבח שהוא מחוץ לפרוכת, והיינו כי המראות האלו הנה הם באי' מבחי' הבירור שמחוץ דוקא שהוא בירור הנה"ב, ומעשה המצות נתלבשו ג"כ בדברי' גשמי'. והיותם נחושת היינו כמ"ש ומצחך כנחושה פי' ע"ד מאמר יהודה בן תימא הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמי' והיינו להתגבר ולהתחזק בעבודת ה' בקיום התומ"צ ובירור נה"ב ולעמוד נגד כל מונע מבית ומבחוץ, ולא יבוש מפני המלעיגי' שע"ז צ"ל מצחך כנחושה, והכח ע"ז הוא בחי' התורה שנק' עוז ותושי' כו' ומרומז ג"כ בתי' נחש"ת שהוא ר"ת נובלות חכ' שלמעלה תורה שהיא הנותנת כח מלמעלה בקיום התומ"צ ובירור נה"ב כי אלמלא עוזרו לא הי' יכול לו כ"א ע"י סיוע מלמעלה שהוא בחי' התורה כו'.

ויתן שמה מים ורחצו כו' הוא בחי' הרחיצה שאח"כ מן הכיור, והיינו כי הלבושי' דתומ"צ ובירור נה"ב שהם בחי' העלאת מ"ן צריכי' רחיצה במי המ"ד דחכ', והוא ע"י משה דכתי' בו כי מן המים משיתיהו בחי' ים החכ' שכל התורה הוא בחי' כד מים זה, ולכן משה דוקא הוא הנותן שמה מים מי החכ', שיומשך המשכת מ"ד לרחוץ הלבושי' דתומ"צ ובירור נה"ב הצריכי' כיבוס ע"י המשכת מ"ד, ועז"נ שינייך כעדר הרחלי' שעלו מן הרחצה, רחלי' הוא בחי' צמר הם הלבושי' שנעשי' ממעשה המצות שנמשכי' מבחי' לבושי' כתלג חיור וכתי' הנותן שלג כצמר וכתי' ושער רישי' כעמר נקי, שעלו מן הרחצה ר"ת משה שהרחיצה נמשך ע"י משה שהוא הנותן מי החכ' בכיור כו'. ורחצו כו' את ידיהם ואת רגליהם היינו כי הידי' הם חו"ג ומהצפרני' יכול להיות יניקה מחסד לישמעאל, ומגבורה כו', ולכן הם צריכי' רחיצה ע"י מי החכ' להיות בבחי' ביטול ומותר בעולם, וע"ד ונחנו מ"ה דמשה שזהו מבחי' חכ' כח מ"ה, ואז ממילא אינו שייך תאוה דישמעאל שצריך לכולא כמ"ש ידו בכל, ולא כעס ורציחה דקו השמאל, וזהו שורש ענין רחיצת ידים. וכמו"כ יובן ענין רחיצת הרגלי' מבחי' האבק מל' דק"נ שלא יומשך אחריה ושלא להיות בבחי' ואץ קדברגלי' כו' כ"א שיטהרו ע"י הרחיצה ממי החכ' שנתן משה בכיור כו', שזהו בחי' רחצו הזכו כו' שפי' הת"י שזהו ע"י התורה, והיינו להיותה כד מים החכ' הנ"ל ותורה צוה לנו משה כו' להיות כי מן המי' משיתיהו כנ"ל, וענין הטהרה ע"י התורה הוא כענין שהאור דוחה ממילא את החושך ואינו יודע כלל אן ואיך נדחה החשך, כך כדי לדחות כל ההרהורי' רעי' הוא ע"י אור התורה, וכמ"ש ותורה אור להאיר אור הנפש דנש"י שהיא בחי' נר ה', ולהאיר אורה הוא ע"י התורה שנק' ותורה אור כו'.