[ויאמר גו' מחר חודש]

שלו[ויאמר גו' מחר חודש]

[ד"ה ויאמר גו' מחר חודש]

בס"ד. פ' במדבר, מחר חדש.

ולהבין כו' פקדת הארץ

במדבר, מ"ח

[סב)] ולהבין ביאור¹ הענין בענין פקדת ארץ ותשוקקיה, צ"ל מ"ש ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך ושלשת תרד מאד וגו', ופרש"י ונפקדת אבי יפקדך וישאל היכן אתה, כי יפקד מושבך שיהי' מושבך חסירה, וכן ת"י ותיתבעי ארי יהי' מרוח בית אסחרנותך, ונמצא כי פי' ונפקדת הוא מלשון זכרון שע"י שיהי' חסר מקום מושבו עי"ז יזכור שאול עליו וידבר גינו. וה"ז כענין פקדת ארץ שהוא ג"כ זכרון על הדבר הצריך לארץ והוא גשמים, או פקידת האשה לבנים כמ"ש וה' פקד את שרה וכלשון רז"ל חייב אדם לפקוד כו', ולכן ארז"ל בתענית ד"ח ע"ב נאמר פקידה באשה ונא' פקידה בגשמים, נאמר פקידה באשה וה' פקד את שרה ונאמר פקידה בגשמים פקדת הארץ ותשוקקיה, ולכאורה צ"ל מהו ענין זה אצל זה להשוות ענין פקידת האשה לבנים לפקידת הארץ לגשמים וכמו שהשוה עוד שם לענין עצירה ולידה יעו"ש².

אך הענין הוא דהנה ארז"ל בשלהי מ"ק [אמר רבא] בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא, וגשמים הם השפעת מזונות שמים מצמיחים כו', לכן השוום רז"ל למצוא בהם מה שהם שוים לבנים להיות כי שניהם במזלא תליא. אך שלזלפ"ז אינו מובן מהו אומרו וה' שידוע מארז"ל בזה במד"ר פ' וארא ופ' בא וה' הוא ובית דינו, ומאחר שדבר זה תלוי במזלא מה"ע בית דין לשם, שנודע שבית דין הם ע"ב סנהדרין שיושבין בהיכל הזכות³ לשפוט לאיש כדרכיו כו', והאיך יכולים לשפוט דבר התלוי בבחי' מזלא ולא בדידהו תליא מילתא. וגם הלא מצינו בפירוש דכתי' ועבדתם וגו' ובירך את לחמך ואת מימך וגו' לא תהי' משכלה ועקרה וגו' את מספר ימיך אמלא, הרי בני חיי ומזוני, ונאמר ע"ז תחלה ועבדתם את ה' אלקיכם שתלוי בעבודה, שנמצא משמע שזה תלוי בזכות כו'. וגם בעיקר ענין מאמר רבא צ"ל מה שהקשו התוס' משבת דקנ"ו אין מזל לישראל, נראה שמפרשי' מזל היינו מזלות, אך אאזמו"ר רבינו ז"ל פי' אין מזל לישראל⁴ היינו שבחי' אין הוא המזל של ישראל, ונמצא שניהם אמת כי אין מזל לישראל הוא בבחי' המזלות דהילוך הכוכבים ומזלות, אבל בחי' אין הוא המזל של ישראל, וע' בלק"ת בד"ה יונתי⁵ בחגוי הסלע שפי' מארז"ל אע"ג דאיהו לא חזי מזלייהו חזי, שא"א לומר על מזלות שהרי ארז"ל אין מזל לישראל, אלא הכוונה הוא על בחי' שורש ומקור הנשמה, ובד"ה האזינו הא' בסופו⁶ פי' שבחי' טל⁷ הוא למעלה משורש ומקור נש"י שמקורם הוא במזלות דנוצר ונקה. ולפ"ז יתכן מאמר רבא שאמר לא בזכותא תליא אלא במזלא היינו בחי' מזל דנוצר ונקה. אמנם פסוק ועבדתם וגו' אינו מיושב עדיין למה תלה ג' דברים אלו בבני חיי ומזוני בעבודה כו'. וגם צ"ל מאחר שגם מזונא במזלא תליא א"כ זהו כמ"ש בפדר"א הנ"ל⁸ שבזמן שהקב"ה חפץ לשלוח ברכה בצמח הארץ אזי פותח אוצרות השמים ומקבלת הארץ ממים עליונים שמעל השמים שנת"ל שזהו כענין בחי' אור ז' הימים⁹ שפי' רש"י בפסחים ע"פ שבעתיים כאור שבעת הימים ז' פעמים ז' מ"ט וז' פעמים מ"ט עולה שמ"ג וזהו כאותיות גשם.

[סג)] ולפרש זה צ"ל מ"ש (תלים מ"ו) נהר פלגיו¹⁰ ישמחו עיר אלקים פי' נהר הוא בינה, פלגיו הוא הנחלים הנמשכים מבינה שהם ז' מדות הנולדים מבינה שז"ע כל הנחלים הולכים אל הים שנת"ל¹¹, וא"כ מהו עוד ענין נהר פלגיו שלחישמחו עיר אלקים, ונודע כי עיר אלקים הוא בחי' המל' הנק' עיר אלקינו ומה"ע השמחה¹² כו'. הנה נודע כי בכל ר"ה הוא בנין המל' כי אדה"ר וחוה דו פרצופים נבראו, ונסר אחת מצלעותיו היא חוה ראשונה ויבן ה' אלקים את הצלע זהו בחי' בנין המל', והיינו כי מדת המל' נאצלה בסוד שורש רק נקודה אחת לבד, ובר"ה הוא בנין המל' שבונים אותה להיות בבחי' פרצוף שז"ע ט' ברכות וט' תקיעות דר"ה כנ"ל¹³ שע"י הברכות והתקיעות ממשיכים ט' ספירות לבחי' נקודת המל' ואז נעשית בבחי' פרצוף שלם כו', וזהו ענין פסוקי מלכיות¹⁴ זכרונות ושופרות שמביאים ראי' מן התורה שצ"ל בנין המל', כמו אחד האומר לחבירו תדע שהנכון אתי שהרי פלוני אומר ג"כ כן, וכן אומרים ככתוב בתורתך ענין בנין המל', והם כל פסוקי מלכיות, וכן הוא בענין זכרונות ושופרות כו', וזהו ג"כ ענין והאיתנים מוסדי ארץ שהם מייסדים תושבע"פ שנק' ארץ בחי' מל'. ומ"מ בכל ר"ח צ"ל יחוד שימשא וסיהרא לצורך קבלתה אור חדש מהשמש, דהנה השמש הוא בחי' שמש הוי', וכתי' זה הוי' קוינו לו שיש בחי' שם הוי' שנמשך בציור קוין חח"ן מימין בג"ה משמאל דת"י באמצע, ויש י"ב צירופי הוי', והיינו בחי' י"ב גבולי אלכסון דז"א¹⁵, והוא כי חח"ן הוא חיבור חכ' עם החסד והנצח, ובג"ה הוא בחי' חיבור הבינה עם הגבורה ועם ההוד, ונודע כי נצח ענף החסד והוד ענף הגבורה¹⁶, אמנם בכדי להיות חיבור והתכללות החסד עם ההוד והגבורה עם הנצח זהו ע"י בחי' גבולי אלכסונים שבאלכסון מתחבר החסד עם ההוד והגבורה עם הנצח ובכל הששה מדות יש י"ב גבולי אלכסון שבהם מתחברים הששה מדות כו', ובכל ר"ח מקבלת הלבנה צירוף חדש מי"ב צירופי הוי' שהם בחי' י"ב גבולי אלכסון דו' מדות דז"א. וזהו אחר שכבר נבנית בר"ה דוקא, וכמו באדה"ר שלאחר שנסר אחת מצלעותיו בנה אותה בבחי' בנין כמ"ש ויבן ה' אלקים את הצלע, ואח"כ ויביאה אל האדם להיות היחוד ואז אמר זאת הפעם עצם מעצמי וגו'. וכן הוא בבחי' המל' ג"כ, שתחלה צ"ל בנין המל' בר"ה, ואח"כ בכל ר"ח מקבלת היחוד מהשמש בחי' אור חדש דצירוף חדש. ומ"ש במ"א שבעת קבלתה נסתר כל בנינה עד שנעשית נקודה תחת היסוד, אמת שכן הוא אך זהו בבחי' הביטול לפי שא"א לה לקבל האור באופן אחר, אמנם זהו רק לפי שעה ולא כל בנינה שלטדאל"כ הי' צ"ל בנין המל' בכל ר"ח כמו בר"ה והי' צריך לומר פסוקי מלכיות וזכרונות ושופרות כו' אלא כנ"ל.

[סד)] והנה ענין היחוד שמקבל הלבנה מבחי' השמש, הן אמת שבחי' שמש הוי' הוא מבחי' חכ' ואילך, והיינו שז"א נק' שמש, וגם החכ' נק' שמש הוי' כמ"ש הוי' בחכמה, וכתי' ממזרח שמש וזרח השמש שהוא בחי' יסו"א כמ"ש במ"א¹⁷, ונמצא כי היחוד הוא מבחי' ז"א וע"ס, מ"מ שרש היחוד הוא מאוא"ס שלמעלה מהחכ', וכמ"ש בלק"ת בד"ה אלה פקודי¹⁸ משכן העדות, שבכדי להיות יחוד חו"ב שרש ההמשכה הוא מבחי' ישת חושך סתרו בחי' כתר, וכן בענין יחוד זו"נ דבחי' שימשא וסיהרא מאחר שיחוד זה נמשך גם מבחי' החכמה דכתי' ה' בחכ', הנה גם לצורך יחוד זה נמשך המשכה מלמעלה מהחכ' ואינה דומה לשאר יחוד זו"נ כו', ומה גם כי שורש ז"א בעתיקא¹⁹ אחיד ותליא²⁰, והיינו כי הגם שבינה היא אם הבנים והיא המולדת ששה בנים הם ו"ק דז"א, מ"מ שורש ז"א בעתיקא אחיד ותליא, וכמו"כ במל' בנין המל' הוא מט"ס דע"ס שזהו ענין כל הנחלים הולכים אל הים, ושרש יחוד המל' נמשך הכח ע"ז מלמעלה מהשתלשלו' ומ"מ נמשך דרך חו"ב, והעיקר יחוד זו"נ.

וביאור ענין ז"א בעתיקא יובן דהנה לידת המדות אהוי"ר זהו מבחי' ההתבוננו' דבינה, דהנה כתי' ואהבת את הוי' אלקיך, פי' ואהבת ל' ציווי ולכאו' יפלא איך שייך לשון ציווי על אהבה שהיא מדה שבלב, אך הענין דהציווי הוא על התבוננות שיתבונן בגדולת אוא"ס, ועי"ז יבוא לבחי' אהבה הטבעי' שיש בכאו"א מישראל בירושה לנו מאבותינו. ולכן יתכן ל' ציווי על בחי' אהבה זו, שהרי ביכולת האדם להוציאה מהעלם אל הגילוי ע"י ההתבוננות בפסוק ראשון דק"ש איך שה' אחד בחי' יחו"ע, ומפני שלא כל אדם יוכל לבוא להוליד אהבה מהתבוננו' דיחו"ע לכן אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שם כבוד מלכותו הוא בחי' הארה דהארה דהארה כמ"ש במ"א²¹, ובחי' זו היא לעולם ועד כל העליות בנו"ן אלפים יובלות, ועי"ז בא לבחי' ואהבת כו', וזהו בחי' האהבה שהמשיך אאע"ה בנש"י בטבע שמתולדותם, אך הנה היא מוסתרת ונעלמת, וע"י בחי' התבוננות יכול כ"א להוציאה מהעלם אל הגילוי מאחר שכבר ישנה בהעלם בטבע תולדתו שלכן נק' אהבה טבעית. אבל עוד יש פי' ואהבת לשון הבטחה²² היינו סופך לבוא לידי אהבה, זהו מעלת ומדרגת אהבה דאהרן²³ שהוא בחי' אה"ר שלמעלה מן הטו"ד שאין זה ביכולת האדם לבוא ע"י התבוננות כ"א כשנותנים לו מלמעלה, ואינו דומה לבחי' אהבה הטבעית שנמשכת מהתבוננו', שזהו ע"פ השגת השכל וה"ז בבחי' הגבלה, שזה"ע לאהבה את ה' כי הוא חייך, והיינו כמו האדם אוהב חיי נפשו, כן כאשר יתבונן שאוא"ס ב"ה הוא חיי החיים כו', מהתבוננות זו נמשך לו בחי' אהבה, משא"כ אה"ר דאהרן הוא אהבה שבלי גבול לצאת מהכלי כו' היפך הגבלת השכל כו', היא הבאה מלמעלה כו' ע"י המשכת אהרן כה"ג כי אהרן הוא אותיות נראה והיינו בחי' באורך נראה אור, באורך דוקא הבא מלמעלה כו', וזהו שרש ההפרש בין אהבה דאהרן לאהבה דאברהם אוהבי. אמנם בכדי להיות המשכת אה"ר דאהרן, הגם שהוא בעצם בלי גבול, מ"מ הנה אין נותנים זה לאדם כ"א לפי ערך אהבה הטבעית שבכח האדם ההוא להתגלות ע"י ההתבוננות בה' אחד כו', וכמארז"ל כל המאריך באחד²⁴ מאריכין לו ימיו ושנותיו, פי' אחד הוא ההתבוננות איך דכולא קמי' כלא חשיב, שהגם שנבראו ז' רקיעים וארץ וד' רוחות, מ"מ הם בטלים בתכלית לגבי אור א"ס ב"ה אלופו של עולם כמשנ"ת ביטול הגשמיות לגבי הרוחני' בד"ה מי כמוכה²⁵, ועד"ז יובן בגבוה מעל גבוה עד המקור הא' שלא יש שום מציאות אמיתי זולתו ית'. וכאשר מאריך באחד, פי' באריכות ההתבוננו', שלפ"ע האריכות לפ"ע זה יוצא אצלו האהבה הטבעית מהעלם אל הגילוי כו', אזי מאריכין לו ימיו, פי' יום הוא בחי' חסד כמ"ש יומם יצוה ה' חסדו, והיא בחי' אהבה דאברהם איש החסד, ופי' מאריכין לו ימיו שנמשך לו מבחי' א"א²⁶ הוא בחי' ורב חסד שלמעלה מהחכמה כו'. אמנם מ"מ זהו דוקא כשמאריך באחד דוקא, הוא בחי' האהבה דאברהם אוהבי כו'.

ונמצא כי בחי' אה"ר שורשה מבחי' מדות שלמעלה מהשכל. ועד"ז יובן ענין ז"א הגם כי לידת ז"א הוא מאימא כו', מ"מ שרש ז"א בעתיקא אחיד ותליא הוא בחי' טורי חשוכא מדות שלמעלה מהשכל כו'. ולפ"ז יובן ג"כ בבחי' המל' שבנין המל' הוא מט"ס שמבחי' מל' דט"ס דאצי' נבנית המל' להיות בבחי' פרצוף.

[סה)] וזהו ענין כל הנחלים הולכים אל הים כמשנת"ל באריכות, והוא ג"כ בחי' האיתנים שהם מוסדי ארץ כמשנת"ל בענין יסוד כו'. אך מה שהיא שמאמקבלת היחוד מבחי' שמשא זהו בחי' נהר פלגיו²⁷ ישמחו עיר אלקים, פי' פלגיו הוא בשפע יותר הרבה מבחי' נחל שלא כמו הנחל שהוא נהר קטן כמשנת"ל בשם הג"פ²⁸ סי' קך"ח, אבל פלגיו הוא ג"כ המדות אך זהו כמו שהן בהפלגה והיינו כנ"ל ששרש השפע בא מלמעלה מהשתלשלו', ולכן כשבא השפע זו בבחי' עיר אלקינו הוא בחי' המל', כנודע מענין שתי אבנים בונות שתי בתים ע' בד"ה כמגדל דוד צוארך²⁹, הנה עז"נ ישמחו עיר אלקים שהשמחה היא מצד הגילוי דבחי' שמשא שמאיר הארה חדשה בחי' צירוף חדש מי"ב צירופי הוי' כו'. וביאור הענין יובן ממ"ש במ"א בענין בעטרה שעטרה לו אמו³⁰ ביום חתונתו שע"י השפעת הז"א למל' עי"ז נמשך בז"א בחי' עטרה מבחי' אמו וכמ"ש זכר ונקבה כו' ויברך אותם. ושרש הברכה הוא כמ"ש בזהר כד ע"ק בעי לאשדא ברכאין אשדי בההוא עמיקא עילאה, פי' עמיקא עילאה הוא בחי' בינה, והברכה אשר בה נמשך מבחי' ע"ק, ולכן בר"ח כשיש יחוד שמשא וסיהרא ארז"ל על קרבן דר"ח שאמר הקב"ה הביאו עלי כפרה כו', עלי כמו על ה' שיומשך משם הברכה ע"י הזיווג, ולכן בזה"ג הצדיק אבד³¹ צדיק יסוד ז"א אבד מלקבל ברכאן מחמת העדר ההשפעה למל' בזה"ג, נשמע מזה שע"י ההשפעה מתברך, וזהו הברכה שע"י ההשפעה, וכמו"כ בכדי להיות השפעה זהו ג"כ ע"י שנמשך כח מלמעלה.

ומעתה יובן ענין וה' פקד³² הוא וב"ד, כי הנה בר"ה נפקדה שרה, והיינו כי בר"ה הוא בנין המל' וכנ"ל, והבנין הוא בשביל היחוד, וע"ז הוא הדין והמשפט דר"ה אם ראוי' שיהי' בנין המל' וכו', ועיין בפי' רש"י ע"פ והוא מסבות מתהפך בתחבולותיו ומ"ש בזהר ע"פ זה³³. וכמו"כ בענין בנין עדי עד שזהו פקידה דאשה להוליד בנים זהו ג"כ ע"י דין ומשפט תחלה, והיינו כי הגם שבני לאו בזכותא תליא, היינו שאין בכחם ליתן דבר זה בעצמם כ"א שצריך שיומשך מבחי' מזלא, וה"ז כמשל כשצריכים לדון איזה דבר גדול הנה הדיין והפוסק הדבר הגדול הזה הוא המלך עצמו, מ"מ בעלי משפט הקטנים מעיינים תחלה בדבר הזה אם ראוי הוא שיובא לפני המלך, ואם ע"פ שכלם אינו ראוי אזי אין מעלים זה כלל לפני המלך, ואם ע"פ שכלם ראוי ונכון לעשות לו כבקשתו את הדבר הגדול הזה אז הם מעלים זה לפני המלך, והיינו מפני שהם עצמם אין בכחם ליתן דבר זה כי לא בדידהו תליא מילתא, אבל שמבמ"מ מעיינים אם ראוי או אינו ראוי כו'. ועד"ז יובן בענין בני חיי ומזוני שהגם שבמזלא תליא, מ"מ צ"ל דין ומשפט אם ראוי המבקש הדבר הזה שיעשו לו בקשתו, הן אמת כי בבחי' המזלא הם בחי' ונוצר ונקה אינו תופס מקום כלל, שהרי משם נמשך סליחות עוונות, מ"מ יש דין ומשפט אם להעלות לשם וכנ"ל במשל. ונמצא יתורץ מ"ש וה' הוא וב"ד הם ע"ב סנהדרין שיושבין בהיכל הזכות לעיין אם ראוי למלאות בקשה זו ואח"כ מעלים. וכן מ"ש ועבדתם וגו' ובירך את לחמך ואת מימך לא תהי' משכלה ועקרה את מספר ימיך אמלא, דהן אמת שבני חיי ומזוני במזלא תליא, מ"מ תלוי ג"כ בזכות אם להעלות לבחי' מזלא, ולכן צ"ל ועבדתם את ה' אלקיכם הוא בחי' וה' הוא וב"ד בכדי שיזכה בב"ד שראוי למלאות בקשתו בבני חיי ומזוני, ואז יעלו זה לבחי' מזלא כו', ומשם יומשך בני חיי ומזוני.

[סו)] וזהו פקדת הארץ, בכדי להיות פקידת הארץ בגשמים מבחי' מים שמעל השמים כו' שמ"ג בחי' ז"פ אור שבעת הימים כמ"ש רש"י בפסחים, מ"מ צ"ל אם בחוקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה כי ואד יעלה מן הארץ ולפ"ע ההעלאה כן נמשך ההמשכה, והגם כי מזוני תלוי במזלא, מ"מ אם בחוקתי תלכו דוקא אז ונתתי גשמיכם וגו', והיינו כי ענין הגשם הוא באתעדל"ת אתעדל"ע, ולכן ע"י ואד יעלה מן הארץ הוא ענין אם בחוקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה עי"ז ונתתי גשמיכם בעתם, וזהו כמו שבני במזלא תליא מ"מ צריך להיות זכות כנ"ל. וזהו פקדת הארץ ותשוקקי', והיינו כמו פקידת הארץ הגשמי הוא בגשמים, כ"ה בענין מה שנש"י קרוים ארץ כמ"ש כי תהיו אתם ארץ חפץ, הנה פקידת הארץ זה הוא לבוא לבחי' תשוקה וכמארז"ל במד"ר בראשית פ"ה למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה, לשון רצוא והיינו הרצוא לבוא לשורש ומקור נש"י שקדמו לכל³⁴ כנ"ל, והיינו להיות בבחי' ועמך לא חפצתי, פי' מי לי בשמים כי שמים וארץ ג"ע התחתון והעליון, ובאמת צריך האדם לבוא במדריגת רצוא ותשוקה שלא יחפוץ לא בגעה"ת ולא העליון ולא עוה"ב, כל מה שהוא עמך אפי' בחי' כי עמך מקו"ח מאחר שזהו רק עמך לא יחפוץ בזה, כ"א שיהי' עיקר חפצו ורצונו לבחי' אוא"ס ב"ה העצמי ולא בבחי' מה שהוא עמך. וזהו פקדת ארץ הוא בחי' נש"י להיות ותשוקקיה היינו להיות בבחי' תשוקה ליכלל וליבטל באוא"ס ב"ה עצמותו ומהותו.

[סז)] וזהו ויאמר לו יהונתן³⁵ מחר חדש, פי' מחר יהי' יחוד שמשא וסיהרא, ונפקדת מלשון וה' פקד, שע"י שיפקד מושבך פי' שיהי' חסר מקום מושבך, עי"ז יפקדך אבי שאול מרחובות הנהר בחי' בינה, היינו מקור לבחי' ההשתלשלו' כענין מי ברא אלה, מי הוא בחי' בינה, ברא אלה ו"ק דז"א, ועי"ז היינו ע"י היחוד דשמשא שמגוסיהרא יפקד מושבך הוא מושב בחי' המל'. ופי' ויאמר לו יהונתן, יהונתן הוא יה"ו נתן, וע' במאו"א יו"ד נ"ד, נתן ה"א אחרונה ת"ק בהכאה, וא"כ יהונתן הוא שם הוי' י"ה ו"ה, לו היינו לדוד שהוא ג"כ ה' אחרונה. וא"כ צ"ל מה"ע ב"פ ה"א היינו ביהונתן וגם בדוד, שלפמ"ש בכ"ד פי' יהונתן ודוד הוא בחי' יה"ו נתן אל דוד ה"א אחרונה³⁶. אמנם לפי' המאו"א הנ"ל צ"ל שזהו ב' בחי' שבמל' ים וארץ והיינו בחי' זנב לאריות וראש לשועלים שנת"ל³⁷, ובחי' נתן שהוא עולה ת"ק ה"א בהכאה זהו בחי' מל' כמו שהוא בחי' ים המעלים בתוכו כל אורות ושפע המשפיע, ודוד הוא בחי' מל' כמו שהוא מקור לבחי' שלמטה שזהו הנקרא ארץ. וא"כ פי' ויאמר לו יהונתן שדוד קיבל מאמר ודברי יהונתן זהו כענין הפך ים ליבשה, בחי' קרי"ס. ואז אמר לו ושלשת תרד מאד, פי' ושלשת הוא כענין והשלישית יוותר בה וארז"ל אלו ישראל שהם משולשים כהנים לוים וישראלים, והיינו בחי' סגול ע"י העבודה, וכמ"ש והייתם לי סגולה³⁸ מכל העמים פי' מבחי' הבירור שמבררים מכל העמים בחי' כח"ב דתהו ועי"ז נעשי' בחי' סגולה מכל העמים, היינו בחי' סגולתא כח"ב קדהק"ד, קדשים חו"ב קדש הקדשים כתר, או י"ל ג' ראשי ראשים אור צח אור מצוחצח אור קדמון. ופי' תרד מאד עד שיהי' ההמשכה גם בעשי', וזהו וישבת אצל אבן האזל הוא בחי' עשי', והיינו שכמו בקרי"ס ראתה שפחה הוא בחי' מדרגו' התחתונות דעשי' יותר ממה שראה יחזקאל, והיינו מפני שהאיר ונתגלה מבחי' יש האמיתי שלגבי' אצי' ועשי' שוין, כן ושלשת וגו' עד אבן האזל בחי' עשי'. אך גילוי זה יהי' לע"ל ג"כ בבחי' דוד דוקא כו' היינו משיח בן דוד. ולכן המטה שהי' אצל משה וקרע בו את הים איתא בי"ח שהי' אצל כל מלך ממלכי יהודה וירושלים וכן עתיד להיות ביד מלך המשיח שנא' מטה עוזך וגו'.