[אם בחוקותי]

שכו[אם בחוקותי]

[ד"ה אם בחוקתי תלכו¹]

ואמנם כו' איתן כו' אם בחוקותי כו'

בהו"ב

בס"ד. פ' בהר בחוקתי.

[נד)] ואמנם ענין בחי' איתן² זה הגם כי הוא כמשמעו קשה, מ"מ כדי שיומשך מבחי' אוא"ס ב"ה בחי' איתן זה שה"ה ג"כ בחי' הגבלה שהרי הוא קשה, ואם כי זהו מחמת איידי דטריד הוא בחי' הביטול דמ"ה לבחי' אין דכתר לכן לא פליט הוא בחי' ההשפעה ה"ז עצמו הוא בחי' הגבלה.

ויובן בהקדם ענין מ"ש אם בחוקתי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו, ופי' רש"י וכ"ה בילקוט ובמדרש אם בחוקתי שכזתלכו יכול זה קיום המצות, כשהוא אומר ואת מצותי תשמורו וגו' הרי קיום המצות אמור, הא מה אני מקיים אם בחוקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה. ובילקוט בחוקתי רמז תרע"א מלמד שנתאוה המקום שיהיו ישראל עמלים בתורה שנא' לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו, וצ"ל מהו ענין שנתאוה המקום שיהיו ישראל עמלים בתורה. וגם צ"ל מ"ש אח"כ ונתתי גשמיכם כו' שזהו התשלום שכר על מה שיהיו ישראל עמלים בתורה, שלכאו' יפלא שהתשלום גמול עבור העמל בתורה יהי' דבר פשוט כזה ירידת גשמים בעתם ופרי הארץ ופרי העץ, שלכאו' הול"ל תשלום גמול יהי' בחי' השגת הרוחניות³ שיהי' גילוי כבוד ה' כמ"ש לע"ל ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כו', ומהו ענין דברים אלו הגשמיי' שיהיו עולים לתשלום גמול ושכר עבור לימוד התורה, ועוד שיהיו ישראל עמלים בתורה כו'.

הנה כתי' פקדת ארץ ותשוקקיה וגו' פלג אלקי' מלא מים תכין דגנם וגו' תלמי' רוה נחת, פי' הפשוט שע"י פקידת הארץ בגשם עי"ז יהי' נכון דגנם וגם התלמים יתרוו נחת כמ"ש רש"י. ובפדר"א סי' ה' הובא בבחיי פ' עקב ע"פ ועצר את השמים, שבזמן שהארץ שותת ממי אוקיינוס ומתהום שעז"נ תהום אל תהום קורא לקול צנוריך, אז היא כאלמנה שמזנת כו', ובזמן שהקב"ה חפץ לשלוח ברכה אז היא שותה ממים העליונים, וכ"א במד"ר קורא א' יש בשמים שממנה הגשמים יורדים ובתענית דף ח' ב' תנא כמין קובה יש ברקיע שממנה גשמים יוצאין. ולכאו' יפלא מהו הנפ"מ אם היא שותת ממי אוקיינוס או ממים העליונים, הלא אינה צריכה כי אם למים, ומאי נפ"מ אם מים אלו או אלו.

[נה)] אך הענין יובן בהקדם מ"ש וצדקה כנחל איתן, מהו ענין הצדקה וגודל מעלתה כ"כ עד שתהי' כנחל איתן כו'. אך הענין הוא דהנה נת"ל בענין איתן שהוא כמשמעו קשה בחי' העדר ההשפעה, עד שבכדי להמשיך בחי' איתן זה להיות בבחי' נחל הוא בחי' כל הנחלים הולכים אל הים בחי' והאיתנים מוסדי ארץ, זהו ע"י ממוצע דרשב"י שהי' מבחי' עלמא דאתכסיא, כמו במשה דכתי' בי' כי מן המים משיתיהו, ולכן ע"י תורתו פעל השפעות גשמי' כמו שהי' הציווי למשה ודברתם אל הסלע רק שחטא בזה כמ"ש יען לא האמנתם בי להקדישני, משמע שאם היו מדברים אל הסלע והיינו שנה עליו פרק אחד היו מקדישי', והיינו שהי' נמשך הגשמי' מבחי' חכ' שנק' קדש, וכן רשב"י כו', וכמ"ש לעיל באריכות. אמנם כ"ז הוא היותו ממוצע בין בחי' איתן לתנאים שנק' איתנים סמוכים איש מפי איש עד משה, וע"י התורה. אך הנה הבעלי עסקים שא"א לעסוק בתורה, ומחמת ריבוי הסתר העולם נדמה להם שאין להם פנאי כלל, לכן בכדי שגם הם ימשיכו בחי' איתן עז"נ וצדקה כנחל איתן.

שכחוהענין דהנה הגם שנת"ל בענין איתן שהוא בחי' מ"ה דחכ' שלכן הוא כמשמעו קשה בחי' העדר ההשפעה כנ"ל, מ"מ הנה כתי' והחכ' מאין תמצא שמציאות התהוות החכמה מאין דכתר ה"ה בדרך מציאה⁴, וכמו מי שהוא מצא מציאה שאינו יודע מאין הוא בא, שהרי אם יודע בעליה אין זה בכלל מציאה כלל, רק מפני שיודע שזהו של חבירו צריך להשיבו, עד"מ אם ראה ממי נפל צריך להחזיר לו כמ"ש בשו"ע חו"מ הל' אבידה ומציאה סי' רס"ב ס"ד, ושם מציאה שחייב להכריז הוא שמצא ואינו יודע של מי הוא, וכמשנ"ת פרטי הנצרכי' למציאה בריש הל' אבידה ומציאה סי' רנ"ט ס"ב. ועד"ז יובן בענין מציאות התהוות החכ' מבחי' אין דכתר, זהו ע"ד מציאת המציאה הנ"ל. ונמצא מובן כי אין ערוך כלל וכלל החכ' והאצי' לגבי א"ס המאציל, שהרי אין דרך להתהוות החכמה כ"א ע"ד שתמצא מאין כמציאה כו', שהרי באמת העשי' לגבי האצי' הוא יותר חשוב ערך מאצי' לגבי א"ס כמ"ש בת"א בד"ה פתח אלי'⁵, שהרי בכדי להיות בי"ע צ"ל תחלה אצי', ונמצא כי אצי' היא מ"מ הקדמה לבי"ע, אבל בכדי להיות אצי' זהו ע"י צמצום ומקום פנוי. וביאור הענין דהנה כתי' בראשית ברא אלקי', פי' בראשית ב' בחי' ראשית ח"ע וח"ת וגם אפי' בחי' ח"ע היא ג"כ ברא אלקי', פי' שגם החכ' נחשב בריאה לגבי בחי' אלקי' דכתר, וכמ"ש אנכי ה' אלקיך אנכי מי שאנכי בחי' כתר הוא אלקיך, ולגבי בחי' אלקי' זה החכ' שהוא ראשית האצי' נחשב לבחי' בריאה כמו בי"ע שהם בריאה יש מאין. וי"ל פי' כמו שבי"ע הם נבראי' מבחי' אין, כן אצי' הוא נאצל מבחי' אין דכתר שנק' ג"כ אלקים. ויותר י"ל שאצי' לגבי אלקות נחשב לבריאה כמו בי"ע. וז"ע בורא קדושים ישתבח שמך, שהקדושים בכ"י יהללוך סלה וכל העליות הוא בבחי' שמך לבד, וזהו אשר שם שמת בארץ א"ת שמת אלא שמות, כמ"ש מזה בלק"ת פ' בהר בד"ה את שבתותי תשמורו⁶ באורך יעו"ש.

[נו)] והענין הוא דהנה אצי' הוא מל' ויאצל מן הרוח דכתי' גבי משה, הנה גם לאחר שנאצל הרוח מן משה וניתן על ע' איש הזקנים מ"מ לא הי' משה חסר כלום⁷, וכמ"ש רש"י למה משה דומה באותו שעה כנר המונח ע"ג המנורה⁸ והכל מדליקין ממנה ואיננה חסר כלום, וא"כ ענין אצילות הרוח דמשה הי' רק כמדליק נר מנר שאינה חסר כלום, וממילא ההארה הנאצל הוא הארה בעלמא, שאם הי' איזה תפיסות הי' נחסר ממקום אצילתן, אלא זהו כמשל הריח כשמריחין שכטממנו זמן רב ומ"מ אינו חסר כלום, וכמשנ"ת מזה במ"א⁹. ועד"ז יובן אצי' העליון שעם שנאצלו ע"ס, מ"מ גם לאחר אצי' אינו שייך לומר שום שינוי כלל וכלל, ואני הוי' לא שניתי כלל מקודם האצי' לאחר האצי' וכמ"ש בעה"ק ח"א פ"ג שמפרש עד שלא נברא העולם על עולם האצי'¹⁰, והיינו כי אצי' הוא רק הארה מועטת מאד, וענין האצי' הוא גילוי ההארה זו מבחי' ההעלם אל הגילוי. והגם כי איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד¹¹ בהון, ואצי' הוא אלקות, מ"מ למה אמרו איהו וחיוהי חד שאם גם קודם האצי' הוא כמו האצי' א"צ לומר שהן חד, וגם אם נאמר שהם שוין א"כ מה נאצל, אלא שזה אמת ויציב שבאצי' איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד, והיינו שכמו שבחי' איהו מתייחד עם בחי' גרמוהי להיות חד בהון לברוא בהן וע"י בחי' יש מאין כן בחי' איהו מתייחד עם חיוהי עוד ביחוד נפלא יותר, שלכן לא נאמר איהו וחיוהי וגרמוהי חד אלא אמרו בכל אחד מהן לשון חד בפ"ע שזהו להורות שהיחוד שמתייחד בחי' איהו עם חיוהי הוא יחוד היותר נעלה ונפלא ביתר על היחוד שמתייחד עם גרמוהי, ומ"מ גם עם גרמוהי מתייחד להיות חד בהון, כן נבין שעם שא"ס שלפני האצי' אינו בערך האצי' כלל, מ"מ בחי' איהו שלפני האצי' מתייחד ביחוד נפלא עם בחי' חיוהי כו', ומ"מ לגבי בחי' איהו עצמו שלפני האצי' הנה האצי' היא רק הארה מועטת שאין בערך כלל עד שנוכל לומר שאין ערוך לך כלל, היינו בחי' האצי' נגד בחי' א"ס שלפני האצי' וכנ"ל בשם הת"א בד"ה פתח אלי', וע' מענין איהו עצמו בביאור על פך"ג שבסש"ב (רי"ג)¹² בענין איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד. ולפ"ז בכדי שיהי' התהוות האצי' מא"ס המאציל זהו ע"י ממוצע, והוא בחי' הכתר שהוא ממוצע בין א"ס המאציל ובין אצי' העליון, וכמו שבממוצע צ"ל ב' בחי', והיינו מה שהוא מסוף בחי' המאציל ומה שהוא בערך האצי' וזהו בחי' עת"י ואריך אנפין, עת"י הוא בחי' המתנשא מימות עולם, מלשון המעתיק הרים שנעתק ונבדל גם מהיות עדיין מקור לאצי' כ"א הוא מעלים בתוכו הארת הא"ס, וזהו בחי' ים וכמו ים סוף מעלים בתוכו הארת האצי' בכדי שיוכל להיות בחי' ארץ, היינו בחי' המל' שנעשה כתר ועתיק לבריאה וההעלם הוא סיבה לגילוי כנ"ל באורך, כן יובן ג"כ בבחי' עת"י שלהיותו נעתק ונבדל ומעלים בתוכו אור הא"ס ה"ה סיבה שיוכל להיות בחי' אריך אנפין שהוא מקור לאצי', ולכן דעת הרמ"ז שאצי' נחשב מבחי' חכ' דאריך והיינו להיותו מקור וערך לאצי', ובחי' זו נק' לגבי אצי' בשם ארץ.

שלוזהו וצדקה כנחל איתן, שהבעלי עסקים שאין להם פנאי ללמוד כ"כ, הנה כשמקיימים מצות לימוד פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית עכ"פ שזהו חיוב הבעלי עסקים ג"כ, אז בכדי שגם הוא ימשיך בחי' איתן זהו ע"י הצדקה, והיינו כי כל המצות נק' בשם צדקה כמ"ש וצדקה תהי' לנו¹³ כי נשמור לעשות את כל המצוה, ובפרט היא מצות הצדקה שנותן לזולתו מיגיע כפו שנותן נפשו עלי', ונודע כי שיעור הצדקה הוא חומש הריוח לכן ע"י חומש זה מגיע לבחי' והחמישית לפרעה, והיינו כי ארבע הידות יהי' לכם זהו ד' פרצופי' דאצי', והחמישית זהו פרצוף ה' פרצוף הכתר כו' ועי"ז הם ממשיכים עוד מבחי' גבוה יותר מהבעלי תורה, והיינו כי החיצוני' שמבחי' גבוה הוא גבוה יותר מבחי' הפנימי' של הנמוך במדריגה. וזהו וצדקה כנחל איתן שע"י הצדקה יכולים להמשיך בחי' הנחל שנמשך ע"י נחל זה אל בחי' איתן כו'.

[נז)] והנה באמת יש בחי' ים וארץ עוד גבוה יותר¹⁴, והיינו שאצי' בכלל הוא רק בחי' אדם דעשי', וכתר (או עקודים) נק' אדם דיצי', וא"ק אדם דבריאה, ואיתא בזהר"ק¹⁵ דט"ו שיש כדוגמת עתיק לעילא מגולגלתא דא"ק וזהו בחי' אצי' דכלליות, וא"כ כמו שמל' דאצי' יש בו בחי' ים וארץ, כן אצי' דכלליות בבחי' ב"ן דבחי' עתיק זה שלעילא מגולגלתא דא"ק יש ג"כ ב' בחי' ים וארץ, וע' מענין מ"ה וב"ן דעתיק בד"ה אשה כי תזריע בספר ויקרא¹⁶, והיינו שבשרש הכל הנה הק"ו הוא בחי' ממכ"ע, והעיגול שלפני הקו הוא סוכ"ע, והצמצום הוא בחי' ים המעלים אור הא"ס וכמ"ש בע"ח סילק אורו הגדול על הצד שזהו ע"י הצמצום כו' שהוא בכלליות בחי' ים סוף המעלים וכונס בתוכו הא"ס כו', ואם כי אינו דומה ע"ד העלם המל' או בחי' עת"י כנ"ל לענין להעלים בתוכו, מ"מ הנה הוא מעלים שלכן יתכן לקרותו בשם ים. וזהו עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, פי' שמו הוא ג"כ שם הוי' רק זהו בחי' שמו הגדול כו', וע' בהגהות לד"ה ואלה שמות שבת"א¹⁷, ובבחי' שם הוי' יש ב' בחי', בחי' שם הוי' הנראה כמ"ש באברהם לה' הנראה אליו, ובחי' שם הוי' המסתיר¹⁸ כמ"ש וחכיתי לה' המסתיר פניו שגם זה הוא משם הוי', כן עד"ז יש בבחי' שמו הגדול כו' כח המעלים וכח הגילוי, ושניהם שמו הגדול הוי' שם העצם, וזהו בחי' ים וארץ כו'.

שלא[נח)] ולהבין הענין צ"ל שם א"ק מהו¹⁹, שלכאורה הוא מורכב מב' ענינים שונים ונגדיים זל"ז, ששם אדם אינו נופל אלא על הנברא מאין ליש כמ"ש ויברא אלקי' את האדם בצלמו, ושם קדמון פירושו היפוכו שהוא קדמון ולא נברא, שלכל נברא בהכרח שיהי' הבורא אותו קדם לו, משא"כ קדמון, ולכן א"ס ב"ה הוא קדמון לכל הקדומים שהכל נמצאים מאתו ית' שממנו ית' נמצאו כל הנמצאים, ובתי' א"ק הרכיבו ב' הבחי' יחד, וממ"נ אם הוא בחי' אדם אינו קדמון ואם הוא קדמון אינו אדם. אך הענין הוא שצ"ל מה"ע האדם, דהנה האדם הוא נחלק לבחי' בפ"ע בהד' בחי' דצח"מ, והגם כי לכאו' יתרון האדם על הבהמה להיותו בר שכל וחכים להבין דבר, משא"כ הבהמה. אך באמת אינו כן, שהרי גם הבהמה יש לה קצת שכל שהרי תזהר לבלי תנזק באחת הבורות והפחות והאבנים וכדומה, או תמשך למקום אשר המאכל שם שזהו קצת השכלה, ומה גם כי השועל שהוא פקח שבחיות ואנו רואים שיש לו השכלה בפרטי' שונים יותר מהאדם, שהרי כשירצה האדם ללוכדו הנה הוא מגדר כל הדרכים לפניו לבלי יוכל להנצל מאתו, ועכ"ז הנה הוא ממציא לו דרך איך לברוח מאתו, ונמצא כי השכלת השועל מרובה יותר, שהאדם בשכלו לא בא ע"ז מה שהמציא השועל דרך איך לברוח, ועכ"ז הנה השועל בכלל וסוג מין החי יחשב, ומחמת השכלתו לא יצא מכלל בעלי החי להיות נמנה בסוג אחר, רק הוא נק' פקח שבחיות, שגם שם זה מורה שיש ענין השכל והשכלה בבעלי החי רק שהשועל הוא הפקח שבהם כו'. אלא עיקר מעלת האדם הוא להיותו מדבר²⁰, משא"כ כל הבעלי חי אפי' הפקח שבהם, או אפי' הארי שהוא מלך שבחיות, עכ"ז לא נמצא הדבור כלל, ולכן תרגמו האונקלוס ותרגום יונתן ע"פ ויהי האדם לנפש חיה לרוח ממללא מה שלא תרגמו כן ע"פ תוצא הארץ נפש חי', היינו להיות כי נפש חיה שבאדם יתרונו על נפש החיה שבבהמה וחי' במה שהוא מדבר, ולכן תרגמו לרוח ממללא בחי' הדבור, והיינו מפני כי כל שורש ומקור בחי' הבע"ח הוא מבחי' החכ' כמ"ש והחכ' תחי', שהחכ' הנה הוא בחי' שרש ומקור הראשון לכל בחי' הבעלי החי, אבל שורש דיבור האדם הוא מבחי' מדבר בחי' הכתר כנודע²¹, וזהו בחי' יתרון האדם על הבהמה וחי' במה שהוא מדבר כו'.

[נט)] והנה אנו רואים שכל עיקר פעולת הדיבור הוא שמגלה לזולתו העלם הצפון בלבו או במחשבתו ושכלו, שבלא הדבור לא יוכל זולתו להבין מה שלבשהשכיל בשכלו או מה שמחשב במחשבתו או מה שאהוב בלבו, וע"י אמצעי' הדבור יוכל לגלות לזולתו מה שהוא צפון ונעלם מעין כל חי, משא"כ ע"י המחשבה, שהרי כשיחשוב כל היום וכל הלילה לא יבין זולתו כלל מה הוא מחשב, כי רק הדבור מגלה לזולתו כנ"ל ולא המחשבה, רק שפעולת המח' לגבי עצמו²² הוא כמו הדיבור לגבי זולתו. ועד"מ כשמשכיל איזה השכלה חדשה שמתחלה נעשה אצלו בחי' בריקת וסקירת השכל, שבחי' ברק המבריק הנמשך מבחי' משכיל לבחי' השכל הנה להיותו דק עדיין הוא נעלם גם מאתו, כי אינו רק שנפתח מקורו להמציא איזה ענין חדש אבל עדיין לא בא בבחי' השגה והבנה²³ כלל, ואח"כ כשבא בבחי' השגה והבנה להבין עומק הענין וההשכלה על בוריו הנה זה ע"י לבוש המח' שמתלבש השכל בבחי' לבוש המח' עד שמשיגו בהבנת הדברים כל דבר על אופנו. ונמצא כי ע"י אמצעית המח' בא ההשכלה לידי השגה והבנה להאדם עצמו שהשכיל השכלה זו ובלעדה לא יוכל גם הממציא ההשכלה להבין את ההשכלה, והרי המח' הוא כמו ממוצע בין כח המבריק ההשכלה לבחי' ההשגה והבנה שנמשך מבחי' הבינה, הגם שבאמת אינה ממוצע כ"א לבוש, אך ע"י אמצעית לבוש זה בא ההשכלה לידי השגה והבנה להאדם שהשכילה, ונמצא כי פעולת המחשבה לגבי עצמו הוא כמו הדיבור לגבי זולתו כו'. אמנם הנה ממחשבת האדם לא יתהוה כלום, שהרי אם יחשוב כל היום בענין התהוות איזה דבר לא יתהוה מזה כלום, כ"א מדבור האדם כמו דבר מלך שלטון יוכל להתהוות איזה דבר, וג"ז רק יש מיש ולא יש מאין, וכמארז"ל שאם מתכנשין כל באי עולם אינם יכולים לברוא אפי' כנף יתוש א'. אבל הוא ית' הממציא כל הנמצאים כתיב בי' כי לא מחשבותי מחשבותיכם²⁴ שממחשבת האדם לא יתהוה כלום, אבל אצלו ית' תיכף ומיד כשעלה ברצונו הפשוט להטיב לברואיו הנה ממח' זו נתהווה כל התהוות הנבראי' וכמ"ש בזהר שבמח' א' נבראו כל הנבראי' והיינו בחי' מח' הקדומה דא"ק וכמ"ש בע"ח כשעלה ברצונו הפשוט כו', וז"ע מארז"ל בראשית נמי מאמר הוא היינו בחי' מאמר הכללי²⁵ שכולל כל עשרה מאמרות, והיינו שבחי' מחשבה זו מגלה העלם העצמי לבוא בבחי' גילוי, וכ"ז בעצמותו עדיין, וכמשנת"ל שפעולת המח' אצל האדם לגבי עצמו כמו פעולת הדבור לגבי זולתו, ועד"ז יובן בבחי' אוא"ס ב"ה שמה שעלה ברצונו הפשוט הנה ע"י בחי' מחשבה זו נתהוה הכל מאתו ית'. אמנם הנה כ"ז הוא לגבי עצמותו עדיין, וכמו העלם המחשבה שמגלה העלם העצמי לגבי עצמו. וזהו בחי' א"ק היינו בחי' מח' הקדומה, ונק' אדם להיותה מקור לבחי' אדם, והיינו מה שעלה ברצונו להטיב לברואיו, ואם אין נבראים למי ייטיב, ולהיותה מקור לבחי' אדם לכן נק' אדם, וגם קדמון להיותה לבוש לבחי' א"ס הקדמון וכמו שהוא ית' קדמון לכל הקדומים כמו"כ לבושו ית' קדמון וכהדין קמצא שלגדלבושי' מיני' ובי', שכ"ז הוא רק לשבר את האוזן כו', ובחי' זו היא בחי' בריאה דכלליות. ונמצא מתורץ מה שא"ק נק' אדם דבריאה בכלליות, וגם מתורץ מה שנק' אדם ואעפ"כ הוא נק' גם קדמון.

ומ"מ לגבי א"ס הוא בחי' בריאה עדיין, ובכדי להיות א"ק זהו ע"י צמצום עדיין, והיינו הצמצום להיות מח' הקדומה זו כו', וכן יש בחי' אצי' דכלליות²⁶ שהוא גילוי שורש הפרשת הארה שזהו בחי' אצי', שבד"כ זהו ההפרש בין אצי' לבי"ע, בי"ע הם נבראים מחודשים ואצי' גילוי ההעלם, וכשם שיש שורש הבריאה היינו מה שמגלה העלם העצמי לגבי עצמו, כן יש בחי' שורש הפרשת הארה דאצי' גם בבחי' עצמותו, וביניהם יש שורש בחי' המל' דאצי' המהוה בריאה העליונה מח' הקדומה. ועד"ז נבין עוד יותר מה ששיער עצמו בכח מה שעשה בפועל²⁷, הנה שיעור אינה מדידה כ"א השערה לבד, דאילו כמו שעלה ברצונו הלא כתי' כי לא מחשבותי מחשבותיכם שלמעלה מיד כשעלה ברצונו הרי נתהוה ובא לידי פועל, אלא ענין ההשערה הוא מה שהוא בכח עדיין קודם שבא לידי פועל כו', ובחי' זו הוא באמת לפני הצמצום דאילו לפי מה שנת"ל בענין שהקו הוא בחי' ממכ"ע, והעיגול הגדול שלפני הקו הוא סוכ"ע הנה הק"ו הוא לאחר הצמצום והעיגול אם שזהו א"ס שלפני הצמצום מ"מ ה"ז בא ע"י סיבת הצמצום שהרי סילק אורו הגדול על הצד ע"י הצמצום כמ"ש בע"ח וכנ"ל, ומה"ע ים וארץ לפני הצמצום, אלא שצ"ל כנ"ל שכ"ז הוא בענין ההשערה בכח קודם שבא לידי פועל אפי' להיות מחה"ק ואצי' הנ"ל.

[ס)] ובזה נבין דברי אאמו"ר זצללה"ה זיע"א שאמר בדרוש דקרי"ס²⁸ שיש ים וארץ לפני הצמצום וקריעת ים סוף לפני הצמצום והוא ע"ד הנ"ל דוקא, והקרי"ס שנתגלה העלם שבכח להיות בבחי' גילוי שבכח, ולכן אמר אז שזהו גילוי יש האמיתי כו', והיינו לפי שעה בהלכם בים נתגלה להם בחי' יש האמיתי שקדום לכל כו'. והנה קרי"ס הי' ע"י ג' פסוקים ויסע ויבא ויט²⁹ שהם כנגד ג' אבות אברהם יצחק יעקב, ונמצא כי ויט הי' כנגד יעקב, והיינו על האבות נאמר בעבר הנהר ישבו אבותיכם היינו בחי' עבר הנהר דבינה וכמ"ש במ"א שהם בחי' חג"ת דא"א³⁰, ויעקב הוא בחי' ת"ת הוא בחי' בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה בחי' קצה העליון שזהו בחי' אוירא עילאה שנת' בזהר ופי' המקובלים שזהו בחי' אויר קדמון, אויר שלדאור יו"ד כמ"ש בת"א בד"ה מזוזה מימין³¹ הוא בחי' כתר הקדמון כו', והיינו כי יעקב הוליד י"ב שבטים שהיתה מטתו שלימה ולא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ולא כיצחק שיצא ממנו כו' אלא היתה מטתו שלימה, ונמצא כי הוא מקור כל ישראל, ואיתא בתנא דבי אליהו שני דברים יש בעולם תורה וישראל, ואיני יודע איזהו מהם קדמו, דרכן של בנ"א אומרים התורה קדמה ואני אומר ישראל קדמו, והיינו כי כל התורה היא ציוויים לבנ"י כמ"ש דבר אל בנ"י צו את בנ"י והיתכן לומר שעדיין ישראל לא היו וכתב בתורה ציוויים להם אלא שישראל קדמו, וכן אמרו במד"ר ז' דברים קדמו כו' ומחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר, ולכן יעקב שהוא מקור כ"י³² הגיע ע"י שהי' בריח התיכון לשורש שרשם הוא בחי' אויר קדמון כו'.

וזהו פקדת ארץ ותשוקקיה, פי' ארץ קאי על נש"י כמ"ש כי תהיו אתם ארץ חפץ, והיינו כמו פקידת הארץ הוא ע"י גשמים כן פקידת הארץ דנש"י להיות בבחי' תשוקה לשורש ומקור חוצבם במח' הקדומה זהו ע"י פלג אלקים, פי' אמת המים כמ"ש רש"י והמצ"ד, והיינו כי אלקים הוא צירוף ב' תיבות מי אלה, ובחי' מי ברא אלה, אמנם הנה זהו ע"ד העלם והסתר הבורא מהנברא אבל כשנתגלה בחי' מי בבחי' אלה וזהו פלג אלקים פי' אמת המים, וה"ז משל כמו ע"י אמת המים נעשה מלא מים שגם תלמיה ירוו נחת, כן ע"י המשכת אלקות שהי' בקריעת ים סוף שז"ע פלג אלקים אמת המים עי"ז נעשה מלא מים שגם בארץ יתמלא מים, והיינו להיות וידגו לרוב בקרב הארץ שגם בארץ יהיו כמו בחי' דגים שבים שמובלעים במי הים וכמשנת"ל באריכות.

[סא)] וזהו אם בחוקתי תלכו³³ ונתתי גשמיכם כו', כי הנה ארז"ל במד"ר [פ' בראשית] ס"פ ך"ו א"ר יוחנן כל אורה האמור באלי'³⁴ אינה אלא ירידת גשמים, ועמדו המפרשים ע"ז באיוב³⁵ ופי' שהאורה כשתרד למטה מתגשמת כו'. אמנם באמת א"צ לזה שהרי רש"י פי' בפסחים דס"ח ע"פ והי' וגו' שבעתים כאור שבעת הימים ז' פעמים ז' מ"ט, וז' פעמים מ"ט שמ"ג וזהו גשם עולה שמ"ג, ונמצא פי' ונתתי גשמיכם שיומשך הגשם מבחי' זו והיינו שיומשך ההשפעה מבחי' אור ז' הימים ע"ד שלהשלע"ל יהי' ז' פעמים ז' אור ז' הימים, וכ"ז יבוא ע"י העבודה דעכשיו, וא"כ גם עתה אם בחוקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה אז ונתתי גשמיכם שיומשך הגשם מבחי' שמ"ג הנ"ל שעולה גשם, וה"ז בק"ו ומה בקרי"ס שהי' הקדמה למ"ת הי' מלא מים מבחי' פלג אלקי', כ"ש ע"י התורה עצמה ושתהיו עמלים למלאות מה שנתאוה המקום הוא בחי' א"ס שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו שיהיו ישראל עמלים בכדי שיהי' לו ית' דירה בתחתונים דוקא, ומדוע נתאוה כך זהו למעלה מהשגתינו³⁶ רק כך עלה ברצונו, רק זה אנו מבינים שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים וכמ"ש במד"ר ע"פ שוקיו עמודי שש שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו יעו"ש בפ' במדבר פ"י, וזהו ע"י התורה שלכן נתאוה המקום שיהיו ישראל עמלים בתורה כו'. וזהו שאמרו בפדר"א שבזמן שהקב"ה חפץ לשלוח ברכתו אז הגשמים באים מעל השמים, שלכאו' מהו נפ"מ אם מקבלת מעננים שקיבלו מאוקיינוס ותהומות, אלא שהענין כך הוא שעד שלא נבה"ע הי' מים במים, פי' מים תחתונים היו מעורבים עם מים עליונים, וממילא לא היו מים עליונים בתכלית העילוי כ"כ ומים תחתונים לא ירדו כ"כ, כמו היין כשמעורב עם השמרים וכמ"ש במ"א³⁷, והנה המים הם המצמיחים כל מיני תענוג הן רוחני והן גשמי³⁸, ולכן כשמקבלת ממי אוקיינוס ה"ז מקור להשפיע רק בחי' תענוגי' גשמיי', אמנם כשחפץ לשלוח ברכתו אז גם הגשמיות נשפע ממקום גבוה היינו מבחי' המים המצמיחים תענוגים רוחני' כענין דכתי' ונהר יוצא מעדן להשקות הגן, גן הוא בחי' ג"ן סדרים דאורייתא, והנהר הוא המשקה ג"ן הלזה, וכשנמשך מבחי' מים אלו אז גם הדברים הגשמיי' מתרבים ומתברכים בשפע רבה. וזהו אם בחוקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה אז ונתתי גשמיכם כו' בחי' שמ"ג גשם, ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו, יבולה בה"א הידיעה ופריו היינו ג"כ הידועים, או שיהי' עצו ופריו שוים ע"ד לע"ל דוקא, שזהו דוקא ע"י ההילוך בתורה בבחי' עמל ויגיעה דוקא, וזהו אם בחוקתי וגו' ונתתי גשמיכם וגו'.