[משכיל לאיתן האזרחי]

שטו[משכיל לאיתן האזרחי]

[ד"ה משכיל לאיתן האזרחי]

וביאור ענין נחל איתן צלמ"ש משכיל לאיתן

ל"ג בעומר

בס"ד. ל"ג בעומר.

[מז)] וביאור ענין¹ נחל איתן, צ"ל מ"ש משכיל לאיתן האזרחי, הנה פי' איתן הוא מלשון חוזק, מלשון איתן מושבך, האזרחי הוא מלשון כל האזרח בישראל, שענין פי' האזרח הוא מלשון כגר כאזרח, שהגר הבא ממקום אחר לכאן ה"ה בכאן גר, היינו שלא כביר בא לכאן, ואזרח הוא אשר הוא נולד כאן עד"מ שטזואבותיו ואבות אבותיו היו כאן, לזה יקרא אזרח להיותו פה מאז ומעולם כמו מאז יסדה, או מאז היותו לאיש ה"ה כאן, ונמצא כי איתן לפי פירושו מל' חוזק ל' איתן מושבך ואזרח קרובי' לגבי הדדי, כי מי שהוא אזרח במקום זה הרי ישיבתו בכאן הוא בחוזק, משא"כ הגר הבא מארץ רחוקה אין ישיבתו בכאן בחוזק, אם מפאת אשר דעתו ולבו אל המקום אשר הלך משם, או מפאת אשר עדיין לא נתיישבה דעתו להיות כאזרחי הארץ להיות כהם בענין חן מקום על יושביה, ולכן דעתו אינו מקובלת להאזרחי' בענין הנהגת הארץ ההיא, וכמ"ש ללוט האחד בא לגור וישפוט שפוט, שזהו מהתימה מאחר שעדיין לא נתיישב בפה הרבה רק לא כביר בא לכאן, שעש"ז אמרו עליו לשון גרות שזה מורה על מי שבא לכאן לא כביר, לכן איך ישפוט שנקבל דעתו מאחר שכל ישיבתו אינו בחוזק עדיין כו'. ועוד יש פי' בענין אזרח לשון זריחה, כמו וזרח השמש, וא"כ פי' האזרח² הוא מה שאני עתיד להזריח בכם כו', ולפ"ז צ"ל מהו עוד הבחי' משכיל לבחי' איתן האזרחי. הנה ענין איתן כמשמעו קשה, פי' קשה שאינו נמשך כ"כ בדרך השפעה כענין דבר רך.

והענין הוא דהנה נת' לעיל בענין כל הנחלים הולכים אל הים שזהו ע"י התורה והאיתנים מוסדי ארץ איתנים אותיות תנאים, שהם הם מוסדי ארץ תושבע"פ שנק' ארץ כנ"ל, ופי' וענין מוסדי לכאורה הוא מלשון יסוד כמו שעל היסוד עומד הבנין, שהעיקר תלוי בו, אם היסוד חזק עומד כל הבנין בחוזק, כן י"ל ענין פי' מוסדי ארץ שהם יסוד הארץ דתושבע"פ, וזה נודע שבזה אינו דומה יסוד שלמטה ליסוד שלמעלה, שלמטה היסוד למטה והבנין נבנה על היסוד, ולמעלה בהיפך שהיסוד הוא למעלה³ והבנין הוא למטה מהיסוד. אמנם באמת אינו דומה כלל המשל להנמשל בענין והאיתנים מוסדי ארץ שענין היסוד למטה אין היסוד עושה הבנין כלל, כ"א סובלו, אבל הבנין הוא דבר בפ"ע כו', אבל ענין והאיתנים שהם התנאים שהם מוסדי ארץ הנה הם הם העושים בחי' תושבע"פ, שהרי הוא קיבוץ דינים ממאמריהם שמפרשים דברי הפסוק, ולכן אין הפי' מוסדי מלשון יסוד כ"א מענין שהם המייסדים כל הבנין, ולא יסוד כענין סובל ומחזיק, אלא ע"ד משפיע ועושה הכל. וה"ז כמו יסוד למעלה שדרך בו עובר השפע למל', ומ"מ אינו דומה ממש, שהרי למעלה מ"מ נבנה בנין פרצוף המל' גם קודם השפעת היסוד היינו מבחי' מל' של כל ספי' כנ"ל, ובענין תושבע"פ ה"ה הם המייסדים לגמרי ועושים הכל, אך י"ל שענין בנין המל' מהמל' שבספי' י"ל שזהו ג"כ ע"י בחי' יסוד של כל מדה, וצ"ע. וזהו ענין הנחל איתן דתנאים מוסדי ארץ כמשנ"ת לעיל, ונק' איתן ע"ש קבלתם איש מפי איש מפי משה כו'.

שיז[מח)] אמנם בכדי שיומשך מבחי' איתן, שהוא כמשמעו קשה שה"ע העדר השפעה כמשי"ת לקמן אי"ה, לבחי' נחל הוא בחי' מדות, שהרי באמת אין ערוך המדות לגבי המוחין⁴ כלל, וכמש"ל בענין המשלים דארי'⁵ דחסד לגבי ארי' דחכמה שאין ערוך ביניהם כלל, שז"ע מה שארז"ל אלפי' שנה קדמה תורה לעולם, שענין פי' קדמה אין פי' שקדמה בזמן כ"א קדמה במדרגה, שהרי קודם שנבה"ע לא הי' גם זמן, שהזמן הוא נברא ומחודש כמו המקום דעולם כו', אלא פי' קדמה הוא כנ"ל במעלה ומדרגה, ולכן מחולקים הם גם בפעולתם, שהרי ענין המדות עד"מ מדת החסד הו"ע השפעת הטוב והחסד, שזהו רק שיש מציאות נברא על מי להתחסד או להתרחם, אבל כשלא יש עדיין מציאות נברא עוד על מי להתחסד או להתרחם הרי מתבטל מהות המדה לגמרי, שהרי כל ענין החסד הוא להתחסד וכשלא יש על מי להתחסד ממילא מתבטל המדה לגמרי, עד"מ כשלא יש עני למי ליתן ממילא מתבטל מדת הנדיבות של זה, ואם הי' נמצא עכ"פ בעולם עני היינו יכולי' לומר שמ"מ מתעורר אצל הנדיב אי' ימצא עני להשפיע לו, אבל קודם שנברא עוד אדם וכ"ש קודם שנבה"ע לגמרי שמאחר שלא יש כלל למי להשפיע אינו מתעורר המדה כלל וכלל, שהרי ג"ז אינו ידוע עדיין שיהי' עני ושיהי' מדת ההשפעה לעני. אמנם כ"ז הוא באדם, אבל למעלה שייכים בחי' אלו גם קודם שנברא, והגם שנת"ל ובכ"מ בענין זכור רחמיך וחסדיך⁶ כי מעולם המה הנה הפי' שהם שייכים לעולמות, מ"מ א"א לומר שאם לא העולם הי' מתבטל המדה, שאפשר הי' באופן אחר השפעת המדות והחקר אלק' תמצא, אלא זה נוכל לומר גם באלקות, שכמו שאנו משיגים כעת ענין המדות אנו יודעים שהמדות שייכים לעולמות, ובלא העולם אין אנו יודעים כלל למה הוא ענין המדה כו', אבל ענין החכמה הרי יוכל לישב בפ"ע ולהשכיל השכלות הגם כי לא יש לפני מי לסדר הדברים ולהשפיע לו כלל וכמו רשב"י שישב במערה י"ג שנה, ואעפ"כ ניתוסף אצלו כמארז"ל לגבי ר' פנחס בן יאיר, וע' מזה באריכות בד"ה אשר ברא⁷ אלקי' לעשות, ואדרבה ענין פעולת החכ' כשצריכה לבוא על אמיתות הדבר לשפוט בשכלו אם כך הוא או כך הוא, אז ה"ה שותק לגמרי בהעדר ההשפעה עד שיניח א"ע בהנחה שכך הוא (בל"א איבער לייגין בא זיך גופא אזוי ציא אזוי). ולכן מצינו במשנה דסנהדרין שהיו מזדווגין זוגות זוגות, ויש בזה ב' פירושי' רש"י והרמב"ם⁸, או כל אחד ואחד לעצמו או עם בן זוגו, עכ"פ לא הכל ביחד. ולכאו' למה לא ישבו כל הלילה יחד ויחדיו ימתיקו סוד הדבר שיחלבוא על הענין איך הוא, אלא ע"כ צ"ל שבכדי לבוא על אמיתות הענין יותר טוב שיהי' כאו"א לעצמו מכמו שיהיו כולם יחד, או עם בן זוגו לבד, והיינו שי"ל כי ע"י בן זוגו מאיר ההעלם שלצורך השפעה, ואז יוכל לבוא לידי גילוי מהעלם הכללי שלצורך עצמו, כמשי"ת מזה לקמן אי"ה. עכ"פ היוצא מזה שהחכ' והמדות רחוקים הם זמ"ז בתכלית, הן מצד עצמן והן מצד גילוי בחי' ומדריגותם, וא"כ בכדי שיומשך מבחי' איתן שהוא כמשמעו קשה בחי' העדר ההשפעה, לבחי' נחל בחי' מדות שהם כל מהותם ה"ה בחי' השפעה לזולתו, צריך להיות ממוצע ביניהם.

[מט)] ולהבין ענין הממוצע⁹ צריכים להקדים תחלה ענין מה שמצינו בזהר ששיבחו את רשב"י בשבחים נוראים¹⁰, כמו שאמרו שם ר' יהודה הוה קרי לי' שבת והיינו כמו שהשבת היא קדש כמ"ש ושמרתם את השבת כי קדש היא, כן רשב"י הוא קדש, והיינו שהי' קרי לי' קדש לגבם, כמו קדש לגבי החול כן הי' רשב"י נגדם, וא"כ ה"ז כמו שבת שבתון בחי' קדה"ק, שהרי גם הם היו סמוכים איש מפי איש עד משה, ות"ח הוא שמקבל מחכ' הנק' קדש, ומ"מ הוא הי' שבת נגדם. וכן מצינו פעם בזהר שאמרו מאן פני האדון דא רשב"י, בזח"ב פ' בא דל"ח ע"א, שלכאו' יפלא מאד האיך יאמרו על נברא מאן פני האדון הלא כתיב האדון ה' בפ' משפטים, וא"כ האיך יאמרו על רשב"י, שמ"מ הי' נברא¹¹ ונשמה המלובשת בגוף, מאן פני האדון דא רשב"י, וגם מהו ענין השבחים, שלכאורה אין זה מדת חסידות כלל שישבחו אותו בפניו כ"כ.

אך הענין דהנה צ"ל ענין שארז"ל לעולם יסדר אדם שבחו של מקום¹² ואח"כ יתפלל, דלכאו' זהו ג"כ פלא מהו ענין השבחים שמשבחים הבורא ית', ומה תופס מקום שיטענין השבח מה שמשבח אותו הנברא פרטי, הלא כתיב אני הוי' לא שניתי שלא יש ח"ו שום שינוי בין קודם שנבה"ע לאחר שנברא העולם, שלכאורה זהו יפלא איך לא ימצא שינוי, הלא מתחלה לא הי' העולם ונבראים, ועכשיו יש, ה"ז שינוי גדול, וע"כ לגבי הדבר שנתהוו ממנו צ"ל ג"כ שיש קצת שינוי, שהרי יש כח הפועל בנפעל, ואיך אומרים אתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע. אך הענין ידוע שזהו מפני שכלליות השתלשלו' העולמות שנתהוו הוא רק מהארה בעלמא¹³ שאינו נוגע לעצמותו כלל וכלל ואינו תופס מקום כלל ההארה שנמשכה ונבהקה מאתו ית' להוות העולמות, אשר לכן אני הוי' לא שניתי כלל כמ"ש מזה במ"א באורך וכנ"ל. ואי לזאת תגדל הקושיא בענין סידור שבחו של מקום, וענין הללוי' מהו ענין ההילול ומה תופס מקום ענין הילול זה. אך הענין הוא דהנה מזה עצמו להיותו אינו תופס מקום כלל כלליות העולם וכל אשר בה, לזאת ע"י השבח וההילול אנו מעוררים אותו ית' שיומשך ההארה ורצון חדש (היינו לחדש הישנות מה שעלה ברצונו) על חידוש הישנות בחי' חיות העולמות בבחי' פנימי', שז"ע זכרונות כמ"ש במ"א שמבקשים שיזכור על הדבר¹⁴ שבעצם רחוק הוא מזה, וכ"ה ענין ההילול שבכל יום, להיות כי אדם נידון בכל יום וכמ"ש לרגעים תבחננו כמ"ש במ"א¹⁵, והיינו שכמו שאנו רואים עד"מ במי שהוא נדבן בעצם ואעפ"כ יכול להיות שמצד איזה טרדא או שאר מניעה ישכח על העני המקבל ודורש טובתו, וכ"ש מי שהוא כילי בעצם, הנה ע"י השבח שמשבחים אותו עי"ז יתעורר¹⁶ מדת נדבנותו, או רחמנותו עכ"פ בכילי, להשפיע טוב וחסד להעני הצריך לזה בהשפעת חיי שעה. ועד"ז יובן בענין סידור שבחו של מקום שלהיות שכלליות ההשתלשלו' הוא מהארה קטנה ומועטת שאינו בערך כלל להמשפיע, יותר מטיפה נגד הים כמ"ש במ"א באריכות¹⁷ וכנ"ל, ובכדי להיות ההתהוות זהו ע"י שנמשך מיש האמיתי לאין ומאין ליש כנ"ל, אי לזאת מצד גודל שפלותינו אין אנו כדאי כלל להיות בזכרונו להשפיע לנו טוב וחסד כו', לכן אנו מעוררים אותו בשבחים איך שהללו את ה' מן השמים כו' והללו את ה' מן הארץ וגו', וכל ריבוי השבחים שאנו משבחים ומעוררים הוא בכדי שיפנה ויתעורר ברצון להשפיע גם למי שאין ערוך כלל וכלל היינו כלליות ההשתל', ואח"כ מתפלל על שכהפרט בי"ב ברכות אמצעיות שאדם שואל בהן צרכיו כו', ולזה עצת חז"ל במה שאמרו לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל, והיינו שבכדי שיהי' תפלתו רצוי' שיעשה לו בקשתו לזה יעצו לו להקדים שבחו של מקום בתחלה ואח"כ יתפלל כו'.

[נ)] אך מ"מ עדיין אינו מתורץ כלל שהרי נודע שענין התפלה הוא בקשת יהי רצון שיומשך רצון חדש לרפאות החולי ולברך השנים שזהו להמשיך בחי' שגם במקור לא יש עדיין, וכנודע שזהו ההפרש בין תפלה לברכה¹⁸, שענין הברכה הוא להמשיך רק מה שכבר ישנו בשרשו ומקורו רק שנתעכב מחמת איזה סיבה יהי' מה שיהי' בסדרי ההשתלשלו', לזה הו"ע הברכה שיומשך משם בלי עיכוב, אבל אם גם בשרש ומקור לא יש ולא נמשך כלל לא יועיל ענין הברכה כלל, וכמ"ש איש אשר כברכתו בירך אותם, או כענין הברכות שבירך יעקב למנשה ואפרים כשתמך יוסף יד אביו להסיר אותה מעל ראש אפרים על ראש מנשה, וא"ל יעקב ידעתי בני ידעתי גם הוא יהי' לעם וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהי' מלא הגוים, ולכאו' למה לא ברכו שגם מנשה יגדל כמו אפרים וזרעו יהי' ג"כ מלא הגוים. אך הענין הוא דהנה שרש ענין הברכה הוא להמשיך מהמקור מה שיש שם, רק מפני איזהו עיכוב אשר נתעכב ולא נמשך למטה, זהו ענין הברכה שיומשך למטה ממקור שרשו כמו שהוא במקור שרשו כו'. אבל ענין התפלה הוא להמשיך ע"י תפלתו שיומשך רצון חדש לרפאות החולי ולברך השנים, שזהו אם ח"ו נגזר גזירה רעה על החולה או על תבואות השנה יפעול ע"י תפלתו שיומשך רצון חדש שיתרפא החולה ויתברך השנה היפך הגזר דין כו', והיינו לפי שע"י התפלה ממשיכים מלמעלה מה שבמקור ג"כ לא יש עדיין, וע"י התפלה ממשיכים רצון חדש שיומשך במקור ושורש. ונמצא כי ענין התפלה היא למעלה מבחי' המקור ושרש לפרט הבקשה הזה. וא"כ מהו ענין הסידור שבחו של מקום קודם התפלה, וכי מאי ענין זל"ז, הלא סידור שבחים הוא סיפור איך שמשבחים השמים וארץ ומלאכים ונשמות שכל זה הוא בסדר השתלשלות, וענין התפלה הוא להמשיך יהי רצון מלמעלה מהשתלשלו', שלכאורה רחוקים הם זמ"ז, ומה גם להקדים שבחו של מקום, ואם מפני שלא יתעכב בסדרי ההשתל' שז"ע אדם נידון בכל יום כנ"ל הלא לכל הפחות הי' צריך להקדים תפלה תחלה כסדר מלמעלמ"ט שזהו עיקר התפלה להמשיך מלמעלה מהשתלשלו', וכ"ש שיועיל השבח שעי"ז יתקבל תפלתו שלכאו' זהו פלאי. אך הענין דהיא הנותנת שלפי שמעלת התפלה שממשיכים בחי' יהי רצון שזהו מלמעלה מסדר ההשתל', הנה נודע כי שם אם צדקת כו' ואינו תופס מקום, וא"כ משם ודאי שאין שום מניעה כלל וכלל להשפעת החיים לחולה והברכה לתבואות, וא"כ מה"ע שיתקבל תפלתו הלא שכאמשם בודאי יומשך כן, א"ל שיש ח"ו איזה עיכוב בסדרי השתלשלו' שעי"ז יתעכב תפלתו ולא יתקבל מחמת עיכוב בסדרי ההשתלשלות, לזאת יעצו חז"ל לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל להיות כי ע"י הסידור שבחו של מקום עי"ז יתעורר רחמיו וחסדיו שלא יהי' שום עיכוב בההשפעה הבאה מלמעלה מסדר השתלשלו' ע"י התפלה בקשות יהי רצון כו'. ונמצא כי העיכוב שחששו חז"ל שלא יתקבל תפלתו זהו מחמת סדר השתלשלו', וע"י השבח פועל שלא יהי' עיכוב בסדרי השתל' דוקא, ומ"מ צריך להקדים שבחו של מקום קודם התפלה מטעם הנ"ל.

[נא)] ועפי"ז יובן ענין השבחים¹⁹ שהיו משבחים את רשב"י הוא בכדי שיתעורר שפע הפנימי לצאת מהעלם אל הגילוי בחי' פנימיות תורתו, כי מאחר שהוא הי' הממוצע ביניהם א"כ ע"כ יש בו ב' בחי', שהם ב' בחי' ים וארץ, ורצו שיומשך בהם גם מבחי' ים שבו היינו בחי' ההעלם כו'. וביאור הענין הוא כנ"ל בענין הוי זנב לאריות שבחי' זו הוא מה שהוא מקבל מבחי' שלמעלה ממנו, וכענין ים סוף בחי' סופא דכל דרגין דאצי' והים הוא מעלים בו כל שפע האצי', כן יובן בענין רשב"י שהי' הממוצע בין בחי' איתן להתנאים הנק' איתנים, ה"ה מעלים בתוכו כל שפע מבחי' ים הקדמוני דחכ', והיינו בחי' ההעלם שלצורך עצמו תחילה, ואח"כ הוא בחי' ההעלם בכדי שאחר העלם זה יוכל להיות גילוי, שזהו בחי' ים וארץ, והים הוא סיבה שיוכל להיות ארץ אח"כ, שזהו בחי' ההעלם שהוא סיבת הגילוי, אבל בחי' ההעלם אשר בו עצמו המעלים אור קבלתו לצורך עצמו זה אינו שייך כלל לגילוי. אמנם ע"י ההילול והשבח שמשבחים אותו, עי"ז נתעורר שפע המשפיע שיושפע להם גם מבחי' ההעלם שלו עצמו ג"כ, ומפני היותו ממוצע בין בחי' איתן מ"ה דחכמה, לכן לא הי' שייך כלל לאמר איזהו הרגש קל ח"ו מענין השבחים שהרי כבוד חכמים ינחלו כמ"ש במ"א²⁰, ומ"מ ע"י השבחים עוררו אותו שיומשך להם מבחי' ההעלם שלצורך עצמו כו'. וזהו איתן האזרחי, מלשון כגר כאזרח שפי' תושב. והרמ"ז פי' שאזרח הוא בחי' שם ע"ב, כי בנין התהו ע"מ לסתור, והסתירה ע"מ לבנות ע"י בחי' התיקון שם מ"ה החדש, אבל שם ע"ב הוא בחי' אזרח, וע' בד"ה ראה אנכי דתרך"ב הגהות על הלקו"ת בהקיצור²¹ שם ששם ע"ב הוא בחי' א"ק.

שכבועפ"ז יובן ג"כ ענין השבחים ששיבחו אותו שר' יהודה הוה קרי לי' שבת²², והיינו שכמו השבת הוא קדש וכמ"ש ושמרתם את השבת כי קדש היא וכנודע שהשבת נותן כח בששת ימי החול, וע"ד מ"ש כי תבואו אל הארץ ושבתה שש שנים וגו', שמשמע מיד כי תבואו ושבתה, ובאמת היו השש שנים תחלה, אך נת' ע"ז שלהיות כי שביתת השמיטה נותנת כח בהשש שנים לכן נאמר ושבתה תחלה, ע' בלק"ת בד"ה כי תבואו ושבתה²³, ובד"ה כי תבאו ושבתה שלא נדפס (למ"ד)²⁴. וכ"ה בשבת, וכנודע שעד יום ד' הוא בתר שבתא, ומיום ד' ואילך הוא קמי שבתא, והיינו שכל שבת הוא הוא הנותן כח לפניו ולאחריו. ועד"ז רשב"י שהי' ממוצע בין התנאי' שנק' איתן ע"ש שהיו סמוכים איש מפי איש עד משה, ואם כי נת' בד"ה וסמך את ידו²⁵ על ראש העולה שענין הסמיכה הוא נתינת הכח, ולכן צ"ל בידים בחי' דבר גשמי דוקא יעו"ש, מ"מ בכדי שיומשך שפע הפנימי דבחי' איתן שהוא בחי' שפע דחכ', והיינו כי חכמה הוא כ"ח מ"ה ונת' בפרד"ס שבחי' כ"ח שבחכ' זהו בחי' יחודה עם הבינה, אבל בחי' מ"ה שבחכמה זהו בחי' ביטול החכ' לגבי הכתר²⁶, ולהיות כי זהו בחי' שלמעלה מהשתלשלו' שזהו בחי' מוחין דאבא, שנת' בלק"ת בד"ה מצה זו ובד"ה פקודי ובד"ה ולא תשבית²⁷, שבחי' מוחין דאבא הם למעלה מהשתל', וע' בסש"ב פ"ג ופי"ח, אי לזאת בכדי שיומשך עליו גם בחי' שפע הפנימי לזה קרי לי' שבת, והיינו כמו שבת הוא בחי' הפנימי' כו' שלכן שער החצר הפנימי' הפונה קדים סגור יהי' ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח, כן רשב"י הי' הממוצע שיומשך להם ע"י מבחי' שפע הפנימי דמ"ה דחכמה כו'.

[נב)] ומה שאמרו פני האדון דא רשב"י היינו לפי דכתי' הנה האדון ה' צבאות מסעף וגו'²⁸, פי' ה' צבאות הוא בחי' שם שבבריאה אות הוא בצבא דילי' וכמ"ש בת"א בד"ה ויהי וגו' יצאו כל צבאות ה' בפ' בא²⁹. ואומרו האדון ה' הוא להיות כי על שם הוי' שייך לאמר גם ל' אדנות ג"כ להיותו מחי' ומהוה, וכמשארז"ל במד"ר ששאל הקב"ה מאדה"ר ואני מה שמי א"ל לך נאה לקרות הוי' שאתה אדון לכל בריותיך³⁰ הה"ד אני הוי' הוא שמי, הוא שמי שקרא לי אדה"ר, ולכאו' אינו מובן כלל, שכגמהו שאומר לך נאה לקרות הוי' שאתה אדון שהטעם הוא על שם אד' מלשון אדון, ואיך אמר נאה לקרות הוי' וגם מביא פסוק אני הוי' הוא שמי. אלא שעל שם הוי' שייך לומר גם בחי' אדנות ג"כ³¹ להיותו אדון מושל ושולט, והיינו שההתהוות שנתהוה ע"י שם הוי' הוא בדרך ממילא ומאליו כמ"ש יהללו וגו' כי הוא ציוה ונבראו, כמ"ש ביאור ד"ז במ"א³², וע' בלק"ת בד"ה קול דודי³³, ובד"ה קול דודי שלא נדפס ובכ"ד בת"א ובלק"ת³⁴, וזהו עצמו ענין אדנות כו'. ועד"ז אמרו על רשב"י מאן פני האדון להיותו מושל ושולט להמשיך להם שפע הפנימיות, ובכח תורתו הי' יכול להמשיך השפעת גשמי', וכמו משה שביקש לכנוס לארץ שנת' ע"ז במ"א³⁵ שרצה להמשיך בנש"י הכח שיומשך להם הכל מלמעלמ"ט ע"ד ההמשכה שנמשך ע"י התורה, ולא כמו ההמשכה שע"י התפלה שהיא מלמטלמ"ע³⁶. ולכאו' מהו ההפרש בין מלמעלמ"ט ובין מלמטלמ"ע יהי' איך שיהי' הלא נמשך כו'.

אך הענין יובן שזהו ההפרש בין ג"ע לתחה"מ³⁷, שהרי אנו רואי' עד"מ אברהם נשמתו היא בג"ע יותר מג' אלפים שנה³⁸, ועכ"ז תרד בתחה"מ להתלבש עוד בגוף בכדי שכדלהשיג הגילוי שיהי' בתחה"מ, ולכאורה מדוע לא יסתפק בגילויי' שבג"ע שהרי הוא עולה במעלות כמ"פ ביום, שע"ז אמרו צדיקים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא לעוה"ב שנא' ילכו מחיל אל חיל, והיינו הגם שנא' בספרים רק ב' בחי' ג"ע, ג"ע התחתון והעליון³⁹, זהו בדרך כלל אבל בדרך פרט יש בחי' ג"ע בעילוי אחר עילוי עד אין קץ, שהרי נשמת אברהם עולה במעלות ג' פעמים בכל יום, וזהו יותר מג' אלפים שנה ועכ"ז היא עולה עוד כו', ולמה לא יסתפק בזה עד שיצטרך להתלבש בגוף בתחה"מ, הן אמת שגילוי' שבג"ע זהו מלמטלמ"ע, אבל בתחה"מ אם כי תחה"מ היא ג"כ מלמטלמ"ע שהתחתון יתעלה, ולא ע"ד מ"ת שירד הוי' על ה"ס הגם כי לא נזדכך העולם עדיין, אמנם בתחה"מ יהי' ע"ד מלמטלמ"ע היינו שהתחתון יתעלה ג"כ, אבל הגילוי יהי' מלמעלמ"ט. ונמצא שכמו ההפרש בין ג"ע למ"ת, שג"ע הוא עליות מלמטלמ"ע נאמר בו מי יעלה בהר ה' היינו בחי' ג"ע, נקי כפים ובר לבב כו', אבל במ"ת ירד הוי' על ה"ס הגם כי העולם לא נזדכך כלל עדיין, וכמשל ב' בנ"א אחד עומד בעמק ואחד עומד בהר⁴⁰, שיש ב' אופנים באופן יחודם, או שהתחתון יעלה למעלה או שהעליון ירד למטה, ומובן אשר בעליית התחתון לגבי העליון כמה עקולי ופשורי איכא^יג, אבל בירידת העליון אין שום מניעה וכענין וירד הוי' על הר סיני ומי יעכבו. כן עד"ז יובן בענין תחה"מ שעם היות שיהי' אחר הזדככות הנבראי', שז"ע כל העבודה דעכשיו לזכך כו', מ"מ הגילוי יהי' ע"ד מלמעלמ"ט, ולכן אברהם אע"ה שיושב יותר מג' אלפים שנה בג"ע יבוא להתלבש בגוף בכדי לחזות בנועם ה' שיתגלה בתחה"מ כו'.

ועד"ז יובן ההפרש בין ההמשכה שע"י התפלה, שעם היות שע"י התפלה ממשיכים בחי' יהי רצון כנ"ל, אמנם הנה עליות התפלה היא בבחי' מלמטלמ"ע, אמנם ע"י התורה נמשך זה מלמעלמ"ט. וזהו שביקש משה ליכנס לארץ היינו בשביל להמשיך הכח בנש"י שיוכלו להמשיך המשכת אלקות מלמעלמ"ט כענין ההמשכה ע"י התורה, וכן גם השפעת גשמיות יומשך ג"כ ע"י ההמשכה מלמעלמ"ט וכמו שנצטוה ודברתם אל הסלע כמארז"ל שנה עליו פרק אחד⁴¹ ועי"ז יוציא הסלע מימיו שכהשזהו השפעה בגשמיות כו'. וכן מצינו ברשב"י שכשהיו צריכים לגשם דרש להם דרוש ע"פ הנה מה טוב⁴² ומה נעים שבת אחים גם יחד ירד גשם כו', כמ"ש בזח"ג דנ"ט ע"ב. ולכן אמרו עליו מאן פני האדון להיותו אדון מושל בכח תורתו להמשיך גם בחי' השפעות הגשמיות ע"י התו' מלמעלמ"ט.

[נג)] ועפ"ז יובן ג"כ ענין הסתלקותו שהי' בל"ג בעומר שהוא ספי' הוד שבהוד, כי הנה נודע שבעת הסתלקותו השיג שרש נפשו כמו מרע"ה שהשיג בעת הסתלקותו בחי' שער הנו"ן דבינה שכל ימי חייו לא השיג רק בחי' מ"ט שערי בינה, ובעת הסתלקותו השיג בחי' שער הנו"ן, ולכן לעליונים נדמה להם למטה ולתחתונים נדמה להם למעלה, ואם כי שער החמשים הוא רק המחבר חו"ב, אבל באמת ה"ה גבוה משניהם כמשנ"ת ביאור ד"ז בד"ה את שבתותי תשמורו (ך"ב)⁴³ בענין נתיב הל"ב דחכ' ושער הנו"ן שז"ע נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה, והיינו בחי' התגלות עתיק שבבינה. וכן יובן שרשב"י בעת הסתלקותו השיג שרש דשרש נפשו לכן הי' זמן הסתלקותו בל"ג בעומר ספי' הוד שבהוד. והענין הוא דכתי' ויברכו את שם כבודך שבבחי' שם שייך לשון ברכה, אבל בעצמותו ית' אינו שייך לשון ברכה כלל כ"א בחי' הודאה⁴⁴ לבד כמ"ש מודים אנחנו לך, שלך היינו לבחי' עצמותו אינו שייך כ"א בחי' הודאה, ונודע ענין ההודאה אינו שייך כ"א על דבר שאינו מבין, כי אם מבין הדבר אינו נופל לשון הודאה ע"ז, כ"א ענין ההודאה הוא שהגם שע"פ השגתו והבנתו וסברותיו הענין כך הוא, מ"מ ה"ה מודה לזולתו שאומר שלא כן הוא כאשר הי' בדעתו קודם, וכענין ומודים חכמים לר"מ, הגם כי שם י"ל⁴⁵ שגם ע"פ סברתם י"ל כן, מ"מ מי הביא להם שיאמרו כך מפני כי ר"מ אמר היפוכם והם הודו לו, ואחר כל המשל אינו דומה להנמשל, להיות כי שם הוא בפרטיות ד"ת שאמרו עלי' לא בשמים היא, וידיעת ד"ת הוא בין תבין כו', אמנם בדבר אשר זהו למעלה מהשגה היינו למעלה מהגבלת השכל וההשכלה, א"א כ"א בדרך הודאה בלבד כו'. וזהו ענין מודים אנחנו לך שבעצמותו אינו שייך כ"א לשון הודאה בלבד ולא השגה, וא"כ ענין ספי' הוד הוא בחי' הודאה שזה שייך כ"א בעצמותו בלבד, שהרי בבחי' שמות עד"מ למה ענין ההודאה הלא בזה יכול להיות השגה. וא"כ הוד שבהוד הוא כענין הודאה דהודאה, והיינו כי להיות הענין רחוק כ"כ מהשגה עד שמעט לנו לומר שאנו מודים לו כ"א בדרך הודאה להודאה כו', והיינו כי להיותו ממוצע בין בחי' מ"ה שבחכ' להוביל בחי' זו לבחי' המדות שהם הנחלי' שהולכי' אל הים הוא בחי' והאיתנים מוסדי ארץ כנ"ל, ולהיות כן הרי נתעלה בבחי' שם שעל בחי' זו נא' והחכ' מאין שכותמצא שלזה בא ע"י עבודתו, ולכן בעת הסתלקותו בא להודות לבחי' עצמותו כו', ולכן נסתלק בל"ג בעומר בחי' הודאה שבהודאה כו'. ובכ"ז יובן ענין מ"ש משכיל לאיתן האזרחי, פי' האזרחי נת' לעיל שזהו ענין מלשון אזרח הארץ תושב בחי' שם ע"ב. אמנם עוד יש פי' האזרחי מל' כל האזרח כל מה שעתיד לזרוח, והיינו כי משה הי' גואל ראשון וגם הוא יהי' גואל אחרון, ורשב"י שהי' ג"כ נשמה מעלמא דאתכסיא כמ"ש בד"ה לויתן זה בפ' שמיני בלק"ת⁴⁶ לכן שייך עליו ג"כ בחי' זו שכל מה שעתיד לזרוח. וזהו משכיל לבחי' איתן שהוא בעצם קשה לבוא לידי גילוי, ולא כמו שהוא עכשיו עדיין כ"א כמו שיהי' לע"ל, והארה מבחי' זו נמשך גם עכשיו בהממוצע שבכל דור ודור, ולכן רשב"י שהי' ממוצע להמשיך אור התורה להתנאים בבחי' סתים וגליא שזהו ב' בחי' שבממוצע שייך עליו ענין משכיל לאיתן האזרחי.