[כל הנחלים הולכים]

שה[כל הנחלים הולכים]

[ד"ה כל הנחלים הולכים אל הים]

בס"ד. פ' אמור.

ולהבין כו' שרש ענין ים וארץ כו' כל הנחלים

אמור

[לח)] ולהבין בתוס' ביאור ענין הגילוי דקרי"ס ומאיזה בחי' הגיע הגילוי, צ"ל שרש ענין ים וארץ למעלה מה הוא. הנה כתיב¹ כל הנחלים הולכים אל הים² והים איננו מלא אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת, ופי' רש"י לפי שחוזרים והולכים תחת ההרים במחילות מאוקיינוס, וכ"פ הת"י בשינוי לשון קצת, ולכן צ"ל מהו ענין הים שלפי מה שא' ברישא דקרא הנה הוא מקבל מהנחלים כאומרו כל הנחלים הולכי' אל הים, שנמצא הים מקבל מים מהנחלים, ומסיפא דקרא שא' שם הם שבים ללכת משמע שהים משפיע בנחלים. וגם מה שא' והים איננו מלא משמע מזה שגם לפי רישא דקרא שהים מקבל מהנחלים, מ"מ איננו מקבל גמור שהרי אומר והים איננו מלא שלא כדרך כל המקבלים שמתמלאים מקבלת איזה דבר. וא"ת שזהו ע"ד אין הבור מתמלא מחולייתה או ע"ד לא יחדל אביון הגם כי נותנים לו צדקה, אינו כן שהרי פי' איננו מלא שאינו נעשה בו שום תוס' כלל, וכמארז"ל במד"ר במקומו שהמי אוקיינוס בולעים מים, משמע שאינו מיתוסף כלל מהילוך הנחלים לשם. וגם צ"ל מה שאומר לשון נחלים הלא נהר היא גדולה יותר מנחל כמ"ש הג"פ³ בה' גיטין סי' קך"ח ס"ק נ"ב דבלשון בני אדם נהר קטן אינו נק' נהר אלא נחל, ולפ"ז מאי דכתי' שהנחלים הולכים יש לדייק נחל ולא נהר, ובאמת גם הנהרות הגדולי' שנמשכי' כמה מאות מילין נופלים ונמשכים לים ובהם נופלים הנחלים הקטנים, אשר גם לפי סיפא דקרא שהים משפיע להם ג"כ הי' שבח יותר לים שהוא משפיע לנהר הגדול מכמו שהוא משפיע לנחל הקטן, וכ"ש לרישא דקרא שהים מקבל כו'.

ובכדי להבין ענין ראשון⁴ מהו הים אם משפיע כסיפא דקרא או מקבל כרישא דקרא, הנה אמרו בזהר ויחי דרל"ה ע"א תא חזי נקיט מהאי גיסא ויהיב שובהאי גיסא⁵, ועל דא כל הנחלים הולכים אל הים וגו' אמאי איננו מלא בגין דנקיט ויהיב אעיל ואפיק. והיינו כי ים הוא בחי' מל' כמ"ש בזהר בראשית דל"ג א', וזהו יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, פי' מקום אחד קאי על בחי' מל' שהיא משלמת לאחד, ופי' במק"מ בדל"ג הנ"ל שזעיר נק' אח והמל' דלי"ת לכן המל' משלמת להיות אחד כו', וא"כ פי' כל הנחלים הולכים אל הים היינו מה שהמל' מקבלת מכל הע"ס⁶ וכמשנת"ל שמבחי' מל' שבחסד נעשה חסד שבמל', ומבחי' מל' שבגבורה נעשה גבו' שבמל', ועד"ז כל הע"ס שבמל' שז"ע מ"ש כל הנחלים הולכים אל הים. אך לפ"ז אינו מובן מ"ש והים איננו מלא הלא היא מתמלאת להיות נבנה בבחי' פרצוף שלם, וי"ל שמ"מ גם אח"כ היא צריכה לקבל היחוד מבחי' ז"א בחי' שמש, וכמו יחוד שמשא וסיהרא בכל ר"ח הגם כי כבר נעשה בנין המל' בכלל בר"ה ע"י ט' ברכות וט' תקיעות דר"ה כמ"ש מזה במ"א⁷, ואין כאן מקומו להאריך בזה. אך מ"מ אינו מובן שהרי אמר הכתוב אל וגו' שבים ללכת, נמצא כי הטעם שאיננו מלא זהו מחמת שהולך שנית להנחלים ולא מפני שאמרנו שהרי המל' גם כשנבנית בבחי' פרצוף מ"מ צריכה לקבל מהשמש, לכן צ"ל שהעיקר כמ"ש בזח"א ויחי דרל"ה הנ"ל אמאי איננו מלא בגין דנקיט ויהיב, והיינו שמקבל מע"ס דאצי' ומשפיע לבחי' בי"ע, ולכן איננו מלא⁸.

לט) ] והענין הוא דהנה ים וארץ למעלה⁹ הוא בחי' עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, והוא עד"מ ים וארץ למטה דכל מה שיש ביבשה יש בים, אלא שביבשה הוא באתגליא שכל הנבראים נראים ונגלים, משא"כ בים הם באתכסי' להיותם מובלעים ומכוסים במי הים המכסה עליהם¹⁰. וכמו"כ בבחי' מל' דאצי' נק' ארץ ונק' ג"כ ים, והיינו כי בחי' הארת והמשכת המל' דאצי' שנמשכת ומתלבשת בבי"ע להחיות העולמות מאין ליש שהם בחי' עלמין דאתגליין שנראין ליש ודבר נפרד בפ"ע הנה בחי' זו נק' בשם ארץ, ועז"נ תדשא הארץ דשא כמ"ש בזהר בכ"ד, וכמ"ש באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי¹¹ שעיקר התהוות היש ודבר נפרד לגמרי הוא ממל' דאצי' שנעשה עתיק דבריאה כי אין מלך בלא עם, משא"כ מבחי' המדות עצמם דאצי' יעו"ש. והנה המל' מקבלת האור והשפע מאוא"ס ב"ה ע"י המדות דאצי' שזוממנה דוקא נמשך אח"כ בבי"ע, כי בחי' אוא"ס שמאיר בבחי' המדות עליונות דאצי' א"א שיבואו בבחי' הגילוי תחלה בבי"ע אם לא ע"י המל' כנ"ל, כי באצי' איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד, שהחסד דאצי' הוא בבחי' א"ס ממש, ואין ערך כלל בחי' חסד דבריאה שהוא בחי' גבול מחנה מיכאל באהבה לקבל ההשפעה בהשתלשלו' מבחי' חסד דאצי' שבלי גבול, וכמ"ש באגה"ק בענין ואנכי עפר ואפר וכמשי"ת¹² אי"ה, אם לא ע"י שמתעלם תחלה אור החסד זה בבחי' מל' וממנה יורד אח"כ השפע בבי"ע, כי מדת מל' הוא רוממות והתנשאות, וכמ"ש המתנשא מימות עולם, ודרך כלל ההתנשאות הוא בחי' הסתלקות^ח שלא ירד החיות עליהם כ"כ, ולכן נק' בחי' מל' ים להיות כמו שהים מעלים ומכסה על הנבראים שבתוכו כן בחי' המל' מעלמת ומכסה על בחי' המדות דאצי' שמאירים בתוכה¹³.

[מ)] ויובן דבר זה מהארת האור שמאיר מהלבנה¹⁴ שידוע שסיהרא לית לה מגרמה כלום, והיא בעצם חשוך, רק מה שמקבלת מהשמש, והנה אנו רואים שהארתה שהיא מארת אח"כ אינו דומה כלל וכלל להארת השמש שמבהיק ומאיר, עד שלא יתכן כלל וכלל לאמר שזהו הפרשת הארה מאור השמש, אלא שע"י קבלתה היא משנית את האור לגמרי להיות מהות אור אחר ממש, דאם הי' מאיר הארה זו עצמה שמקבלת מהשמש הי' עצם האור שוה לאור השמש רק שהי' במיעוט, וכמו במים עד"מ טפה נגד הים ה"ה הפרשת חלק קטן מאד ועכ"ז ה"ה מהות המים כמו המים שבים ונהר, ואם יבלע בספוג עד"מ או בלבד המים היוצאי' מהם אח"כ ע"י שסופגי' אותו הנה הוא מהות המים שנבלעו בתוכו, והיינו מפני שהספוג או הלבד אינו משנה מהות המים כלל, להיות כי המים מכונסים בהם כמו בכלי ממש ולא בדרך הלבשה והתעלמות כלל, פי' שההעלם בהם הוא ע"ד כיסוי הכלי המכסה על המים, אבל לא כן העלם בחי' אור הלבנה על אור החמה שמפני שמעלמת ע"ד התלבשות שאור החמה מתלבשת בלבנה ע"ד משפיע ומקבל ה"ה משנה את האור לגמרי עד שנעשה או"ח ממש.

שחוכן יובן בענין בחי' המל' שמעלמת על אור המדות שבתוכה עד שהיא משנית את האור המאיר ממנה אח"כ, עד שהיא יכולה להעשות מקור לנבראי' דבי"ע, שבחי' זו במל' נק' בשם ארץ, והרי הונח שם אחר על בחי' זו להיות כי אור זה משונה מאור קבלתה כו', וכ"ז הוא ע"י שמעלמת האור שמקבלת מהמדות בעצמה ומכסה אותו, ולא ע"ד הכיסוי בכלים שאינו מכוסה רק בעת היות הדבר בהכלי, אבל אח"כ הרי נמשך ממנה מהות הראשון ממש בלי שום שינוי כו', לא כן המל' משנית אור המדות מפני שמתעלם בה אור המדות, ובד"כ זהו ההפרש בין מעבר להתלבשות כו'. ועש"ז נק' ים להיותה מכסה כו'. ונמצא כי ים גורם שיהי' מציאות ארץ, ואם לא הים לא הי' יכול להיות מציאות הארץ, היינו אם לא העלם המל' הנק' עש"ז ים ע"ש שמעלמת, הנה עי"ז יכולה לשנות אור המדות להשפיע אח"כ בנבראים שבחי' זו נק' בשם ארץ כו'. וגם מעצם הענין מובן שלכן בי"ע מקבלים ע"י בחי' המל' דוקא, להיות כי המל' מכסה על אור המדות ומשנית אותו, דאל"כ מדוע לא יתהוה מהמדות עצמם בי"ע, ונת' לעיל הטעם שחסד דבריאה אינו בערך לחסד דאצי' כו', ואם בחי' המל' אינה משנה האור מה יועיל זה שנמשך ע"י בחי' המל', כמו שלא יועיל לשנות המים בהיותם נשפכים דרך כמה כלים והיינו להיותו דרך מעבר, לא כן דרך המל' שמתעלמת בתוכה בחי' ים הרי עי"ז אח"כ יכולה להיות בחי' ארץ מקור לבי"ע כו'.

[מא)] אך עדיין צ"ל מאחר שבחי' המל' משנה וכנ"ל, מדוע לא יומשך התהוות העולם מבחי' המל' של המדות עצמם, כמו שנת' בספי' מדת המל' עצמה בחי' העליונה שבה הוא הנק' ים ע"ש ההעלם, כן צ"ל בבחי' המל' של כל מדה שזהו ג"כ בחי' העלם כענין ההעלם דים ממש, וכידוע דכל משפיע מוכרח להתצמצם ולהתעלם עדי יוכל להשפיע לזולתו, שלכן צריכים לנו"ה שהם כליות יועצות^ט איך להשפיע, כי הלא א"א שישפיע הרב לתלמידו עצם ההשפעה כמו שהיא אצלו ממש כ"א ע"י צמצום והעלם כנ"ל, שלזה צריך לייעץ בעצמו איך להשפיע, ולפ"ז הי' יכול להיות התהוות הנבראים מבחי' המל' של המדות עצמם, ולמה הי' צריך להתעלם בבחי' מל' דוקא. ואם מפני שלא די בבחי' המל' של המדות עצמם כ"א לאחר שיתעלמו עוד שנית במדת המל', הלא גם במדות עצמם יש התכללות יו"ד מיו"ד, ונמצא כי עד"מ ממל' שבמל' דחסד הי' יכול להיות בריאת עולמות בי"ע. אלא שצ"ל שאינו דומה בחי' ההתכללות במדות שגם בחי' המל' שבהם הוא בחי' ההעלם על בחי' ההשתלשלו' עו"ע, לא כן העלם דמל' שנק' ים שהיא סופא דכל דרגין דהשתלשלו' האצי', ולכן ההעלם הוא בכדי להיות ארץ שהוא מקור דהתהוות בי"ע שטיש מאין, ואם הי' מבחי' המל' [דמדות] דאצי' הי' הכל ע"ד השתלשלו' ולא הי' מציאות הגשמי, וכנ"ל שהתהוות הגשמי' מן הרוחניות אין לך בריאה יש מאין גדול מזה, וכדי להיות בריאה יש מאין זהו ע"י העלם בחי' ים שבמל' דוקא, ומה גם כי כל מדת המל' היא מדת ההתנשאות בעצם כו', ונבנה מהתנשאות שבמדות כו'.

היוצא מזה שים וארץ שניהם במל', רק שהים הוא בחי' עליונה שבמל' המעלמת אור המדות דאצי', והוא הסיבה שיוכל להיות בחי' ארץ שהוא בחי' המל' שנעשה מקור ושרש לבחי' התהוות בי"ע כו'.

ובמ"א ביאר אאמו"ר זצ"ל שים ויבשה הוא בחי' חיות המלאכים¹⁵ שנק' בשם נוני דימא רבה, וחיות הנבראים דבי"ע, ע' בבה"ז בשלח בד"ה עוי"ל¹⁶ מאמר הנ"ל באו"א, אך לפמשנת"ל בחי' ים הוא בחי' התחתונה שבאצי' שזהו"ע ים בחי' סופא דכל דרגין, וקרובין הדברים כמשנת"ל שהרי בלק"ת בד"ה שה"ש¹⁷ פי' שים הוא בחי' שכינתא עילאה כמו הבינה והוא בחי' כלת משה שנת' במ"א¹⁸, וע' בלק"ת בד"ה ששת ימים הראשון פ"ה¹⁹.

[מב)] אמנם הנה כ"ז הוא כשנמשך כסדר ההשתלשלו', אז הוא ההמשכה כסדר ההשתל' ים ויבשה עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, וכמשנ"ת שבכדי להיות בחי' ארץ שהיא מקור לנבראים בע"ג דבי"ע זהו ע"י שמתעלם תחלה בבחי' מל' הנק' ים סופא דכל דרגין, ולולא ההעלם לא הי' יכול להיות גילוי, וכמו כאשר כבר נתהוה נא' ג"כ ויהי ערב ויהי בקר, ערב תחלה, שארז"ל כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא, כ"ש במקור שיוכל להיות התהוות בחי' ארץ צ"ל העלם תחלה, וי"ל שמפני שבמקור בחי' התהוות הארץ הי' ע"י העלם הים תחלה כמשנת"ל, לכן גם אח"כ כשנתהוה מבחי' הנק' ארץ סדר ההשתל' נעשה ג"כ בחי' חשוכא ברישא והדר נהורא. אך בשש"פ בעת קרי"ס האיר בחי' אוא"ס שלמעלה מהשתל' לגמרי שלגבי' אצי' ועשי' שוים ממש, וכחשיכה כאורה בשני כפי"ן²⁰ שגם האור שוה לחושך ולילה כיום יאיר, אז נתגלה העלם הים להיות יבשה, ולא די בהגילוי לבד כ"א עד שבנ"י הלכו ביבשה בתוך הים שנתגלה להם כנ"ל בבחי' הרגשה וגילוי בנפשותם עד שברגלם הלכו ביבשה בתוך הים כו', והיינו ג"כ כנ"ל שישלפי שהאיר מאוא"ס שלמעלה מהשתלשלו' לכן גם למטה הי' גילוי כלליות בחי' ההעלם. וזה הי' ע"י שהוליך ה' ברוח קדים עזה, פי' רוח קדים היינו מבחי' קדמונו של עולם שלמעלה מגדר עלמין כלל^י שעש"ז אנו מכנים לקרוא בחי' זו בשם קדמונו ש"ע, שבכ"מ שנא' עולם בחי' זו הוא קדמונו, ועי"ז נעשה קרי"ס, פי' ים סוף הוא מה שהוא סוף כל דרגין דאצי' היינו בחי' מל' שמקבלת מבחי' ים החכ' דאצי', שהחכ' היא ראשית הגילוי, ובכלל אצי' היא בחי' חכ' כי אבא מקננא באצי' (וע' במ"א בהפרש המדריגות אצי' עצמו, ואבא מקננא באצי', ואצי' חכ'²¹, ואכמ"ל בזה. וע' ג"כ בביאור לד"ה וכל העם רואים בענין קול שופר ובענין ב' שמות דמ"ץ פ"ץ²²), וים סוף הוא סוף מדרגות האצי', שאצי' הוא מעולמות הא"ס, וע"י בחי' רוח קדים הנ"ל נתגלה העלם הכללי לידי גילוי גמור בסוף כל המדריגות, שהרי גם שפחה שהיא בחי' ומדריגת העשי'²³ כמ"ש במ"א (וע' ג"כ בד"ה וכי ימכור איש את בתו לאמה) ראתה ג"כ על הים מה שלא ראה יחזקאל, ע' במכילתא פ' בשלח ע"פ זה אלי.

[מג)] ובכ"ז יובן ענין מ"ש כל הנחלים הולכים אל הים, שפי' ים הוא בחי' המל' סודכ"ד דאצי', והנחלים הוא בחי' המל' של כל המדות שהם הולכי' אל הים, שבנין המל' הוא מהמל' שבע"ס, ומ"מ הים איננו מלא להיותו משפיע בבי"ע אח"כ ע"י בחי' המל' שנק' בשם ארץ. וז"ש בזהר נקיט מהאי גיסא ויהיב בהאי גיסא, ר"ל שמקבל מאצי' ומשפיע לבי"ע, והיינו שהמל' הוא בחי' ממוצע והוא משפיע וגם מקבל. וזהו הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים, פי' זנב לאריות הוא בחי' המל' שנק' בשם ים, ה"ה זנב לאריות ע"ס דאצי' שנק' אריות החכ' שמאיר באצי', שהחכ' שיאהוא בחי' ארי' כמשנת"ל בענין המשלים וירא ראשית לו²⁴, ראשית חכ', וירא הוא ראי' אותיות ארי', ופי' ראש לשועלים היינו בחי' המל' שנק' בשם ארץ שהיא ראש לבי"ע, ואמרו הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים, הוא כי הבחי' עליונה שבמל' היא יותר גבוה ונעלה מבחי' המל' שנק' ארץ שנעשה ראש לשועלים, וע' בבה"ז בלק במאמר שחורה אני²⁵ שזהו ההפרש בין אחור באחור לפנים בפנים ושם ביאר שאין ערוך ביניהם, והיינו כי כדי שיומשך השפע מאצי' לבי"ע א"א כ"א ע"י ממוצע דוקא, להיות כי אצי' הוא גילוי ההעלם מאלקות, ובי"ע הם בריאה יש מאין שאין ערוך לך כתי' שהריחוק גדול ביניהם כ"כ עד שאין ערוך לך, לכן בכדי שיומשך ההשפעה מאצי' לבי"ע זהו ע"י ממוצע דוקא, וזהו בחי' המל' שהיא ממוצע בין אצי' לבי"ע כו'. והנה נודע כי הממוצע צ"ל כלול מב' הבחי' דוקא, דאל"כ האיך יחבר שניהם, ע"כ צ"ל שיש בו מבחי' התחתונה שבעליון ומבחי' העליונה שבתחתון, וזהו ב' בחי' שבמל', בחי' ים הוא מה שהוא דומה קצת לבחי' אצי' שהרי זהו מה שהוא סוף כל דרגין דאצי' כו', ובחי' ארץ הוא דומה קצת להנבראים דבי"ע שהרי זהו בחי' המהוה אותם, וזהו ב' הבחי' שבממוצע כו'.

[מד)] וביאור הענין הוא כמשנת"ל שבכדי שיתהוה בחי' בריאה יש מאין, עד"מ מחנה מיכאל דבריאה באהבה מבחי' החסד דאצי', א"א כ"א ע"י ממוצע ביניהם מחמת ריחוק הערך שביניהם, וכמ"ש באברהם ואנכי עפר ואפר ונת' מזה באגה"ק סי' ט"ו מה ששמע ממורו²⁶ ע"פ ואנכי עפר ואפר שאמר אברהם אבינו ע"ה על הארת נשמתו המאירה בגופו מאור חסד עליון, והיא מדתו מדת אהבה רבה של אאע"ה שהי' אוהב להקב"ה²⁷ אהבה גדולה ועליונה כ"כ עד שנעשה מרכבה להקב"ה, וסד"א שבחי' חסד ואהבה שלמעלה בספירות²⁸ היא מעין וסוג מדת אהבה רבה של אאע"ה רק שהיא גדולה ונפלאה ממנה למעלה מעלה עד אין קץ ותכלית, כנודע ממדות עליונות שאין להם סוף ותכלית מצד עצמן כי אוא"ס ב"ה מאיר ומתלבש בתוכן ממש ואיהו וגרמוהי חד, משא"כ בנשמת האדם המלובש בחומר²⁹ שיש למדותיה קץ וגבול, אבל מ"מ סד"א שמדותיה הם מעין וסוג מדות עליונות, ולזה אמר ואנכי עפר ואפר דכמו שהאפר הוא מהות עצמותו של העץ הנשרף שהוא מורכב מד"י ארמ"ע, וג"י אמ"ר חלפו וכלו בעשן המתהוה מהרכבתן כנודע, ויסוד הד' שהי' בעץ שהוא העפר שבו היורד למטה ואין האש שולטת בו הוא הנשאר קיים והוא האפר, והנה כל מהות העץ וממשו וחומרו וצורתו באורך ורוחב ועובי שהי' שיבנראה לעין קודם שנשרף, עיקרו הי' מיסוד העפר שבו רק שאמ"ר כלולים בו, כי העפר הוא חומרי יותר מכולם ויש לו אורך ורוחב ועובי, משא"כ באש ורוח ומים הם מעט מזעיר בעץ, וכל ארכו ורחבו ועוביו הכל הי' מן העפר והכל שב אל העפר שהוא האפר הנשאר אחרי שנפרדו ממנו אמ"ר ועובי. והנה כמו שהאפר אין לו דמיון וערך אל מהות העץ הגדול באורך ורוחב ועובי קודם שנשרף לא בכמותו ולא באיכותו אף שהוא מהותו ועצמותו וממנו נתהוה, כך אמר אברהם אע"ה על מדתו מדת החסד והאהבה המאירה בו ומלובשת בגופו דאף שהיא היא מדת אהבה וחסד עליון שבאצי' המאיר בנשמתו שהיתה מרכבה עליונה, אעפ"כ בירידתה למטה להתלבש בגופו ע"י השתלשלו' העולמות ממדריגה למדרגה ע"י צמצומי' רבים אין דמיון וערך מהות אור האהבה המאיר בו אל מהות אור אהבה וחסד עליון שבאצי' אלא כערך ודמיון מהות העפר הנעשה אפר אל מהותו ואיכותו כשהי' עץ נחמד למראה וטוב למאכל עד"מ, ויותר מזה להבדיל באלפים הבדלות רק שדיברה תורה כלשון בני אדם במשל ומליצה. והנה נודע שהנשמות גבוהים מהמלאכי' (וכ"ש האבות שהיו נשמות דאצי'), שהנשמות הם מבחי' פנימיות הכלים והמלאכים מחיצוניות הכלים, ומה לנשמת אברהם אמר על עצמו שהוא בחי' עפר ואפר כ"ש על מיכאל דבריאה שהוא נברא ובע"ג מבחי' חיצוני' הכלים. ולכן כדי שיהי' התהוות המלאכי' ואפי' נשמות זהו ע"י בחי' ממוצע והוא בחי' מל' דאצי'.

וענין הממוצע הוא שההשפעה מתעלמת בו תחלה ואח"כ בא להמקבל, וכענין המתורגמן³⁰ שהי' שומע הדרשה מפי הרב שמתעלם בו ואח"כ משמיע קולו לרבים, או משה קיבל תורה מסיני, וב' בחי' שבממוצע הי' משה ואהרן³¹ ביציאת מצרים. וכמו בדצח"מ יש ממוצע בין כל מין³², שהממוצע בין דומם לצומח הוא עצי אלמוגים שהם בעצם אבן ועכ"ז הם צומחין, וכן בין צומח לחי ממוצע שיש עוף שצומח מן האילן כמבואר בש"ע³³, וכן בין חי למדבר יש ממוצע והוא הקוף, או י"ל אדני השדה, שהרי ר' יוסי סובר שמטמא כאדם בפ"ח דכלאים מ"ה. ובין כלליות דצח"מ שבעשי' ליצי' הממוצע הוא בחי' כתר דעשי', ולכן נק' הג"ע תחלת מעשיך כמ"ש בלק"ת בד"ה ביום השמע"צ³⁴, והמל' דאצי' היא ממוצע בין בי"ע לאצי'. וכמו"כ אצי' הוא ממוצע בין אוא"ס המאציל לבי"ע³⁵ שכדי להיות התהוות בי"ע בחי' בע"ג מאוא"ס הבלתי בע"ג צ"ל ממוצע, והממוצע הוא אצי' בכלל, וב' בחי' שבממוצע זהו בחי' י"ה ובחי' ו"ה, שזהו מ"ש הנסתרות להוי' אלקינו שזהו בחי' העליונה שיגשבממוצע, כי השראת אוא"ס ב"ה הוא בחכ' ונק' ים החכמה והוא בחי' ים הקדמוני^יא, והיינו שבו שורה ומתלבש בחי' קדמוני כו', והנגלות לנו ולבנינו זהו בחי' ו"ה שרש ומקור לבי"ע כי אמרתי עולם חסד יבנה, וכתי' זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה כו' וכמש"נ לעיל בענין ההפרש בין מוחין למדות³⁶ בענין המשלי' דארי' הנ"ל.

[מה)] ולפ"ז יתורץ למה נאמר נחלים³⁷ ולא נהרות, הגם שהנחלים הם קטנים מנהרות כמ"ש הג"פ שהובא לעיל, מ"מ באשר תיבת הים קאי על הים הקדמוני, שלגבי' הנהרות דמדות דז"א הם קטנים וכמובן מענין המשלים הנ"ל שהם רק כמו משל לגבי הנמשל לגבי בחי' ים החכמה, ולכן נא' לשון נחלים. והענין דהנה ים הקדמוני רומז על בחי' החכמה ע"ש שבו שורה בחי' קדמוני כו', להיות כי השראת אוא"ס הוא בחכ' כו' כנ"ל, וים סוף הוא בחי' המל' סופא דכל דרגין כנ"ל, וים סתם כולל שניהם כי איננו דבוק לתיבה שלאחריו כמו ים הקדמוני שתיבת ים דבוק לתיבת קדמוני ואז מורה על ים פרטי, אמנם תיבת ים סתם כולל כל הבחי' ים, ולכן באשר שבל' הפסוק נא' סתם אל הים ולא פרט איזהו, לכן אמר ל' נחלים שמורה על נהר קטן, מהיות כי נגד החכמה המדות הם קטנים כנ"ל. וגם לפי פי' המכלול שעושה כעין פשר שמקום אשר המים נגרים בו יקרא נחל גם כשאין שם מים, מ"מ ניחא שגם כשעוברים שם מים נקרא ג"כ נחל, וכמ"ש הג"פ שבלשון בני אדם נהר קטן יקרא נחל, מ"מ גם בנהר קטן יש שם מים, וכ"ש לפי מ"ש שבאמת אין אנו צריכים כלל לפי' בישוב דברי הת"י ורש"י³⁸, וכ' זה רק ליישב פי' בעצמו, וע"ד העבודה יובן ענין הנ"ל שכל הנחלים הולכים אל הים. ובזה יתורץ ג"כ מהו שייך ענין כל הנחלים הולכים אל הים לפי מה שפי' שי"ה נק' ים, וע' בת"א בד"ה וה' הולך לפניהם³⁹, שלכאו' יפלא מהו שייך ענין הנחלים שפי' על מדות שילכו אל הים היא החכמה, דאילו לפי' ים שקאי על בחי' מל' ניחא כנ"ל, אבל לפי' ים שקאי על החכ' לכאו' אינו מובן כלל ענין מה שהולכים הנחלים אל הים.

[מו)] אך הענין הוא דהנה כתי' וצדקה כנחל איתן, פי' איתן הוא מל' והאיתנים מוסדי ארץ⁴⁰, איתנים אותיות תנאים שהם מוסדי ארץ בחי' תושבע"פ, שנק' שידארץ ה"א אחרונה בחי' מל', והתנאים הם המייסדים אותה כו', וזה"ע נחל איתן, ונק' איתן ע"ש משכיל לאיתן מלשון איתן מושבך, ובחי' זו באה בבחי' נחל כמ"ש בלק"ת בד"ה ראה אנכי נותן⁴¹, וזהו ג"כ בחי' התנאים שהיו סמוכין איש מפי איש מפי משה בחי' מ"ה דחכ' כו', שזהו בחי' איתן, ע' בלק"ת בד"ה ראה הנ"ל ובהגהות לשם בספר תרך"ב⁴², שז"ע בחי' שם ע"ב. ונמצא שז"ע מ"ש כל הנחלים הולכים אל הים, ים הוא בחי' מל' תושבע"פ הוא בחי' סופא דכל דרגין שמקבלת מאצי' ז"ע התנאים שהיו סמוכין איש מפי איש עד משה בחי' נחל איתן כו'.

אמנם לפי' הים הוא בחי' חכ' דאצי' ים הקדמוני, מה"ע הנחלים שהולכים אל הים, צ"ל שזהו ע"ד לך הוי' הגדולה ביטול המדות לבחי' לאו מכל אינון מדות, כמשנ"ת מזה באורך בד"ה א"ר יוסי יהא חלקי⁴³ מגומרי הלל בכ"י, והוא בבחי' חכ' כי השראת אוא"ס הוא בחכ' שלכן נק' אחד האמת כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה. וענין מה שאיננו מלא^יב לפי שאל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת, היינו לפי' שהים הוא חכמה, זהו כפי' הב' בפי' הפסוק לך הוי' הגדולה שיש לך תלוי ראש על כל באי עולם כמ"ש ברבות, וכמשארז"ל לך הוי' הגדולה זו מע"ב, א"כ פי' לך ה' הגדולה הוא היפך מה שפי'⁴⁴ לך הוי' הגדולה ביטול המדות לבחי' לאו מכל אינון מדות, וזהו ענין ההילוך בים החכמה וההחזרה משם. וגם י"ל שע"י לך ה' הגדולה בבחי' ביטול בתפלה עי"ז נמשך לך ה' הגדולה שיומשך בבחי' גדולה, כי במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו. ולפי' שפי' ים הוא בחי' מל', ענין כל הנחלים זהו ע"י התורה בחי' נחל איתן והאיתנים מוסדי ארץ כנ"ל, והים איננו מלא כי נקיט ויהיב. אך לפי מ"ש אל מקום משמע שהולכים המים חזרה, וא"כ קאי זה על העלאת מ"ן דמל' ע"י בחי' בירור התורה, ונמצא שעולה חזרה בבחי' מ"ן לז"א דאצי'. ולפי' הזהר שנמשך שטובבי"ע, כן י"ל דנקיט ע"י התורה מאצי' ויהיב בבי"ע המשכת אלקות ע"י התורה. אך מ"ש וצדקה כנחל איתן י"ל דקאי על בעלי עסקים, כי פי' כל הנחלים זהו ע"י התורה ותפלה כנ"ל, אמנם הבעלי עסקים שאינם פנוים כלל ללמוד, ובתפלה הגם שמתעורר מ"מ אחר התפלה חולפת ועוברת והי' כלא הי', לכן אמר וצדקה כנחל איתן שע"י הצדקה שנותן לעני ממה שהרויח והניח נפשו עלי' ה"ז כנחל איתן, כי שיעור צדקה הוא חומש מהריוח כמאמר המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, וע"י החומש עי"ז מגיע לבחי' והחמישית לפרעה, בחי' קוצו של יו"ד כמ"ש במ"א⁴⁵, וזהו אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת ע"י הצדקה שהיא כנחל איתן לפי ב' הפירושים, וזהו תחת אשר לא עבדת כו' מרוב כל, נשמע שעבודה בשמחה היא יותר מבחי' כל היינו בחי' כל הנחלים, כל אותיות לך לפי ב' הפי', והעבודה בשמחה היא יותר מבחי' כל הנחלים שהולכים אל הים, וא"כ מ"ש אח"כ הם שבים ללכת זהו בחי' עליונה יותר כו', ונמצא כל הנחלים הולכים אל הים זהו תפלה ותורה מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, אל מקום וגו' שם הם שבים ללכת זהו ע"י הצדקה שהיא כנחל איתן כו'.