[מטה עוזך]

רצו[מטה עוזך]

[ד"ה מטה עוזך ישלח ה' מציון]

ואמנם כו' מטה עוזך ישלח

אחו"ק

בס"ד. פ' אחו"ק.

[לא)] ואמנם עדיין צ"ל מ"ש מטה עוזך ישלח ה'¹ מציון וגו', שזה קאי על מטה דלע"ל שלא יצטרך למטה בשביל לרדות בהם את הרשעים, כי כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלקים וכנ"ל שזהו ההפרש בין המטה דקרי"ס רצזלמטה דלע"ל, וא"כ צ"ל מ"ש אח"כ בסוף הפסוק רדה בקרב אויביך מה"ע הרידוי הזה הלא זה היפך משנ"ת לעיל.

אך הענין יובן בהקדם מ"ש בשירת הים תפול עליהם² אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן וגו', כל הפסוק הזה משמע ל' עתיד שעתיד ליפול עליהם אימתה ופחד והיינו כשיתגלה בחי' אימתה בה' הידיעה שהוא בחי' גילוי מל' דא"ס³ לע"ל, אם שעתה הוא ג"כ מלך אלקי' על גוים, אמנם הנה כ"ז הוא בהעלם והסתר בהתלבשות בע' שרים דנוגה, אבל לע"ל כשיתגלה מל' ויקויים מ"ש ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר, שזהו מה שאנו מבקשים גלה כבוד מלכותך, מלכותך דוקא הוא בחי' גילוי מל' דא"ס אז גם עליהם תפול אימתה ופחד כו' וכמ"ש ובאו במערות צורים מפני פחד ה' והדר גאונו.

[לב)] ובכדי להבין זה צ"ל הקדמה אחת כללית⁴ לכללות סדר ההשתלשלו' מריש כל דרגין עד סוכ"ד שא"א להיות כל בחי' ההשתל' עו"ע בפרט ובכלל אם לא ע"י ג' בחי', והם שתים שהן ארבע, והוא יש מאין, ואין מיש, הראשון מלמעלמ"ט הוא מצד המשפיע הוא בחי' יש האמיתי כו', ובחי' יש השני הוא בחי' המקבל, היינו מה שנברא העולם ליש ודבר בדברים רבים שהם כולם בחי' יש ומציאות כאו"א בפ"ע, והממוצע בין בחי' יש הא' שמצד המשפיע שהוא היש האמיתי לבחי' היש הב' דנבראי' שהוא הוה ונפסד, וגם בעת היותו הנה הוא רק נדמה ליש ודבר, אבל באמת הוא רק בחי' העלם והסתר שמעלים על האור האלקי כו', או גם אם נאמר שהוא בחי' מציאות ממש, מ"מ הרי נת' במ"א שאינו בבחי' מציאות אמיתי כלל כמ"ש באורך בד"ה מי כמוכה ובד"ה מהיכן זכו⁵ ישראל לק"ש, הנה הממוצע ביניהם הוא בחי' אין, ובלעדי האין א"א שיומשך כלל התהוות יש הב' דנבראים מבחי' יש האמיתי מצד ריחוק הערך שביניהם, וזהו כציור תמונת אות אל"ף שיש יו"ד בראשו ויו"ד בסופו, והוא"ו שהוא הקו ההולך באמצע האל"ף משמאל לימין הוא מחברם יחד, כ"ה בב' בחי' יש הוא כדמיון ב' יודי"ן דאל"ף עליון ותחתון, והאין המחברם הוא כדמיון הקו שבאמצע האל"ף, או כמו תמונת וציור אות יו"ד שיש בו קוץ בראש שהוא קוץ העליון וקוץ בסוף הוא בחי' קוץ התחתון, ועצם תמונת היו"ד הוא מחבר ב' הקוצין. אמנם הנה צ"ל דהנה במשל האותיות דאל"ף ויו"ד הנה המחבר שבין ב' יודי"ן דאל"ף או עצם היו"ד שמחבר ב' הקוצין שלו, הנה יש איזהו חצרגשם המחבר אותם שהוא קו האמצעי שבאל"ף ועצם ממשות השחרות דנקודת היו"ד⁶, אך בחי' האין שמחבר את ב' בחי' היש הנה מצד היותו אין ואפס איך הוא מחבר, הלא פי' אין הוא כי איננו ואיך הוא מחבר כו'.

[לג)] והענין הוא דהנה אמרנו לעיל שהם שתים שהן ארבע⁷, והיינו כי בחי' האין הזה אין פירושו שוה לגבי המשפיע כמו לגבי המקבל שהם ב' בחי' יש הנ"ל, יש האמיתי הוא המשפיע הכל כמ"ש כי ממך הכל ויש הנברא הוא המקבל, והיינו כי מלמעלמ"ט פי' אין הוא שאינו תופס מקום כלל, והיינו כי בכדי שיוכל להיות התהוות הנבראי' או אצילו' הנאצלי' מאתו ית' הבלתי בעל גבול ובעל תכלית כלל וכלל, ואיך יתהוה מאתו אצי' שהם מספר ע"ס עשר דוקא ולא אחד עשר וכמ"ש בס"י ע"ס כו' עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר, אלא שבכדי להאציל ע"ס זה הי' ע"י צמצום שסילק אורו הגדול על הצד עד שנמשך הארה בעלמא שאינה תופס מקום כלל וכלל, שלכן אני הוי' לא שניתי. דלכאורה יפלא האיך נאמר אני הוי' לא שניתי הלא נאצלו הנאצלים ונבראו הנבראי' ונוצרו היצורים ונעשו הנעשים ואיך נאמר שלא יש שום שינוי בין קודם הבריאה והאצי' לאחר הבריאה והאצי', אלא שמפני כי כל התהוות בין הבריאה בין האצי' נתהוו מהארה בעלמא שאינה תופסת מקום כלל וכלל, עד שבאמת אין שינוי כלל שאתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע בלי שום שינוי ממש. וא"כ פי' ענין האין מה שנמשך מאתו ית' בחי' יש האמיתי הוא פי' שהוא אין ואפס ואינו תופס מקום כלל וכלל לגבי יש האמיתי המשפיע, ועש"ז הונח לו שם אין ע"ש העדר תפיסתו כלל.

אך בחי' האין המקור להמקבלים היינו בחי' האין המהוה היש השני דמקבלים, הנה פי' אין שאינו מושג כלל וכלל, ונמצא פי' יש מאין שאנו משיגים מלמטלמ"ע פי' שנתהוה הבריאה ליש ודבר מבחי' אין היינו בחי' מה שאינו מושג לנו כלל וכלל מה הוא. והיינו כמשנת"ל בענין הנפש המחי' את הגוף, הנה אין אנו יודעים ומשיגים מהות הנשמה מה היא כלל, ואין לך דבר קרוב יותר מהארת הנפש המחי' את הגוף לגבי הגוף, שהשכל והשגה שבאדם שמלובש במוח החכ' והבינה אינם משיגי' כלל את מהות הנפש המחי' אותם, וכד דייקת בי' שפיר תמצא שהמשיג הוא בחי' הכח הרוחני שמלובש בגשם המוח, דאל"כ היתכן שגשם המוח עצמו משיג הלא הוא דבר ההוה ונפסד ונרקב והי' לעפר, והרי בצאת הנפש מן הגוף ה"ה מוטל כאבן דומם ואיננו מרגיש מאומה להשכיל ולהבין איזה דבר, ונמצא כי המשכיל והמבין הוא בחי' כחות הנפש בעת התלבשותם באברי הגוף, ומאחר כי בעת התלבשותם במוח האדם אינם משיגים מהות הנפש מה היא, רק ע"ד ידיעת המציאות שיודע שיש בו רצטנפש המחי' אותו אבל אינו יודע כלל וכלל מהו מהות הנפש שלו עצמו, א"כ צ"ל שגם כוחות הנפש אינם משיגים מהות הנפש מה היא, והיינו מפני כי כשם שהנברא הוא יש מאין כן החיות המחי' אותו הוא בבחי' הסתר והעלם ממנו. ונמצא פי' אין מלמטלמ"ע הוא אין שאינו מושג, ולא כפי' אין שלגבי המשפיע שהוא אין ואפס, דהאיך נאמר על כל מקור החיות וכחות הגוף שהוא אין ואפס ומאין נמשך לו כח השכל להשכיל או כח ההשגה להבין איזה [דבר], וכח הדבור לדבר והמח' לחשוב והמעשה לעשות, אם לא שיש איזה דבר כללי שמאתו נמשך כחות הפרטים⁸ האלו. והגם שהשגתינו זה הוא רק בדרך ידיעת המציאות, מ"מ, הרי אנו יודעים זה על בורי' בלתי שום ספק וספק ספיקא כלל וכלל, ורק מפני שאין אנו יודעים מה הוא לכן אנו קוראי' אותו אין⁹, פי' שאינו מושג.

וכן יובן ד"ז בכלליות הנבראים והנוצרים והנעשים, שכל דבר נברא שאנו רואים שהוא נברא יש מאין פי' מאין היינו ממה שאינו מושג כלל. ובאמת לשון נברא לא יתכן כלל אם הי' מושג הדבר המהוה, שאם דבר המהוה זה מושג להדבר המתהוה א"א לקוראו בשם נברא כ"א בשם עלול¹⁰ שזהו בחי' השתלשלות, וכמו השלשלת שטבעת א' דבוקה ואחוזה בחברתה, כן הוא בחי' עו"ע שכאו"א משיג העליון ממנו, עד"מ עלול שלמטה הנה הוא מלביש ז"ת של העילה הקדומה לו ואז הוא נעשה עילה שיומשך ז"ת שלו להעלול שלמטה הימנו, ועד"ז הוא מריש כ"ד עד סוכ"ד בבחי' ההשתלשלו' שכולם הם בחי' עו"ע. והנה אם הי' כן בבחי' הנבראי' דבי"ע, לא היו יכולים להיות בשם מציאות גשם דבר מה כלל, כ"א הי' הכל רוחניות, וע"ד עולם האצי' שהוא אלקות¹¹, שהרי מה שיתהוה הגשמי' מן הרוחני' אין לך בריאה יש מאין גדול מזה, כמו שהונח דבר זה גם אצל חכמי המחקר. ונמצא כי לשון וענין בריאה אינו יתכן כ"א שהסיבה הקדום לה המהוה אינו בדרך העילה המשפעת לעלול, כי העלול משיג מקצת העילה, משא"כ הנברא אינו משיג כלל מהות הרוחני המחי' אותו, כמו שהגוף אינו משיג מהות הנפש מה היא כ"א בדרך ידיעת המציאות, וכן כל דבר נברא משיג אשר יש כח רוחני המחי' ומהוה אותו, אמנם משיג רק ע"ד ידיעת המציאות. וזה"ע בריאה יש מאין, פי' מאין מבחי' שאינו מושג כלל מה הוא.

ש[לד)] ונמצא כי בבחי' האין הממוצע בין ב' בחי' היש הנ"ל הוא ב' בחי' אין, הא' הוא האין שלגבי היש האמיתי המשפיע, שפי' אין מה שהוא אין ואפס לגבי בחי' היש האמיתי, ונק' אין ע"ש היותו הארה מועטת ומצומצמת מאד לגבי המשפיע, עד שא"א ולא יתכן כלל לקרותו בשם מציאות נמצא כ"א בשם אין, הב' הוא בחי' האין שמקור ליש הנברא¹², פי' אין ע"ש שאינו מושג כלל מהו, שזהו ג"כ בכלל אין, כי כשם שא"א לכנות ההארה שאינה תופסת מקום בשם מציאות כ"א בשם אין, כן הדבר אשר בלתי מושג ג"כ א"א לכנותו אלא בשם אין, כי האיך נניח שם עליו כי הוא זה מאחר שאין אנו יודעים כלל מהו ומהותו ואיכותו. אלא שבזה הוא ההפרש בין ב' בחי' אין האלו, שהאין שלגבי המשפיע נק' אין ע"ש עצמו, שהוא בעצם הוא אין ואפס לגבי בחי' היש האמיתי ואינו עולה בשם ועש"ז נק' אין, אמנם בחי' האין הב' שהוא האין המקור להיש הנברא שהוא נק' ג"כ אין, אמנם לא ע"ש עצמותו ואיכותו כמו האין הא' שלגבי יש האמיתי, כ"א ע"ש העדר השגתו הונח לו שם אין, אבל בחי' מהותו ואיכותו לא נודע לנו כלל, ולכן אין אנו יכולים לכנות לו שם מפני כי אין אנו יודעים כלל מה הוא, והאיך ומה לכנותו ע"ש עצמותו כו'. ונמצא כי האין הא' נק' אין ע"ש מהותו ואיכותו, ואין הב' ע"ש ההעדר מהשגתינו וההעלם שמתעלם מאתנו, עש"ז הונח לו שם אין. יהי' איך שיהי' שניהם הם נק' בשם אין¹³, לכן בכלל הוא רק ג' בחי', יש האמיתי, ואין, ויש הנברא. ובפרטיות האין הממוצע הוא ב' בחי' האין, שלגבי יש האמיתי שנק' אין ע"ש שאינו תופס מקום, הונח לו שם אין ע"ש עצמותו לגבי יש האמיתי, ואין הב' הוא ע"ש העדר ההשגה בו, ולכן לגבי המקבלים הם הנבראי' והנוצרים והנעשים ממנו נק' אין ע"ש ההעלם והעדר ההשגה בו כלל וכלל, ולכן אין אנו יכולים לערוך לו שם כ"א אין. וזהו שתים שהן ארבע, ב' בחי' היש הם שתים שהם העיקר, להיות כי עיקר המכוון מכל בחי' בריאות העולמות הוא שיהי' מציאות העוה"ז הלזה הגשמי, להיות כי כך עלה ברצונו ית' ונתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים דוקא, אשר זה מושג לנו, והטעם למה נתאוה זהו אינו מושג לנו כלל¹⁴ כמ"ש מזה בד"ה ואהבת את (למ"ד¹⁵), ומקור בחי' היש הזה הוא מיש האמיתי כי ממך הכל, והממוצע ביניהם הוא בחי' שאהאין, ואין זה עצמו נחלק לב'¹⁶, היינו אין מה שהוא אין ואפס לגבי המשפיע, ומה שהוא אין היינו מה שאינו מושג לנבראי' כלל וע"ש ההעלם ובחי' העדר ההשגה נק' אין כו'. אך עדיין צ"ל למה צריכים לבחי' האין שהוא הממוצע בין ב' בחי' היש, למה לא יתהוה מהיש האמיתי בחי' מציאות היש הנברא, ולמה יצטרך להאין להיות ממוצע בין ב' בחי' היש.

[לה)] ויובן ד"ז מכמה משלים גשמי'¹⁷ שנראה לעין כל שלא ימלט מג' דברים אלו יש ואין ויש, והמשל הפשוט הוא מנביעת המעיינות מן התהום אשר מתחת לארץ, ומהמעיינות נמשכים נהרות רבות, הרי התהום הוא היש המקור להנהרות, שהם ג"כ הם בבחי' יש ודבר התפשטות דבר מה במהות ואיכות וכמות ושטחי הנראה לעין כל, והממוצע ביניהם הוא המעיין אשר דק ונובע לאט לאט, ונמצא כי התהום הוא היש הא' שהוא המקור לכל הנהרות, והמעיינות המה בבחי' אין¹⁸ שהרי דקותם וערך המים הנמצאים בהם הוא אינו תופס מקום כלל נגד התהום רבה אשר מתחת לארץ, וכן אינו עולה בשם נגד הנהר הנמשך אח"כ מנביעתו. ונמצא זהו כענין יש ואין ויש הנ"ל שבכלליות הנבראי', והיינו לפי שא"א שיומשך יש מיש א"ל ע"י ממוצע, והוא בחי' האין אשר הוא ממוצע בין היש המשפיע להיש המקבל כו'. ויובן זה בדקות יותר מענין הצמיחה¹⁹ שצומח אילנות ודשאים ותבואות וזרעוני גינה וכדומה, והרי כח הצומח בכלל על כל בחי' הצמיחה הן פרי העץ והן פרי האדמה בכלל הנה הוא בחי' יש המשפיע, שהרי הוא המשפיע שיוצמח כל דבר כו', אמנם הצמיחה פרטיות בכל דבר פרטי כמו בכל קש פרטי הנה יש בה הארה מכח הצומח הכללי, הרי הוא בחי' אין, והיינו בחי' כח הרוחני של הפרי שאינו נראה ונגלה עדיין בעיני הראות הוא בחי' האין, וכשצומח הפרי הרי היא בחי' היש השני המקבל. ונמצא כי יש בצמיחה זו יש ואין שבויש, היינו כח הצומח הכללי הוא יש, וכח הרוחני דפרי זו הוא בחי' אין, וגשם הפרי הנצמחת היא היש השני כו', ולכן כשזורעים תבואה או גרעיני הפירות א"א להם לצמוח כ"א כשמרקיבין תחלה²⁰, והיינו בכדי שיהי' כלי לקבל בחי' כח הצומח צריכה תחלה להתבטל מבחי' הישות שלה לגמרי, ואז ה"ה כלי לקבל בחי' הארת כח הצומח הרוחני שהוא מקור לצמיחת פרי הגשמי הלזה כו'. ועוד משל היותר רוחני יובן מחיות הנפש²¹ שבאדם שבודאי בחי' יחידה שבנפש שלמעלה מבחי' כחות הנפש הוא בחי' יש המשפיע הכל היינו כל חיות הנפש כו', וחיות פרטי האברים ה"ה בחי' אין, כי כלליות ההארה מהנפש שמחי' את הגוף לגבי עצמיות הנפש היא הארה בעלמא שאינה תופסת מקום כלל, והגוף החי מהארת הנפש הוא בחי' יש המקבל, שנמצא יש באדם בחי' יש ואין ויש. ובאמת האין הממוצע כלול מב' בחי' אין, הוא בחי' האין לגבי היש המשפיע, והאין שמקור ליש המקבל, רק שאין להאריך בזה יותר²².

ואמנם עדיין אינו מיושב, שכל המשלים שהבאנו זהו רק מהנבראי' הגשמי' שלנו, שמציאות הצמחי' או חיות האדם או נביעת המים א"א כ"א ע"י ג' דברים אלו דוקא שהם יש ואין ויש, אשר מזה נבין שגם מציאות התהוות הנבראי' והנאצלי' מאתו ית' א"א כ"א ע"י ג' בחי' אלו, הלא הוא ית' כל יכול^ו ובכחו ויכולתו לעשות שיהי' התהוות יש מיש²³ ולא אין מיש ויש מאין. אך הענין הוא שלא רצה לעשות בנבראי' דבר אשר בהם א"א להיות זה, ובאמת אם הי' עושה בנבראים דבר נפלא כזה שיהי' התהוות יש מיש הי' בהכרח שיהי' בנבראי' דבר עליון וגבוה יותר מאשר הם כעת, וברצונו ית' עלה שיהי' העולם והנבראים אשר בעולם באופן שהם עתה, ולכן אם מצד היותו כל יכול לא ימנע מאתו זה ח"ו, אמנם מצד מצב הנבראים אשר הוגבלו שיהיו באופן כזה דוקא מעכב שיהי' הדבר כן ע"י קדימת האין ליש ושיהי' מציאות התהוות יש הנברא ע"י ממוצע של האין. ואם כי מצד היותו כל יכול הי' יכול להתהוות מציאות הנבראי' בבחי' יש מיש ומ"מ בהם לא יהי' יתרון מכמו שהם שגעתה, אמנם כך עלה ברצונו ית' שיהי' התהוות הנבראי' שוה כמותם והיינו שחיותם יהי' לפ"ע קבלתם הגם כי ביכולתו הי' בא"א כו'.

[לו)] ועפ"י הקדמה זו יובן ענין קרי"ס, דהנה ים ויבשה הוא בחי' העלם וגילוי שהיבשה היא בחי' ארץ הוא בחי' גילוי, משא"כ ים הוא בחי' עלמא דאתכסיא שנק' עלמא דאתכסי' ע"ש היותו מכוסה ונעלם מגילוי, והנבראי' שבים ה"ה מכוסים במי הים שזהו מורה ג"כ על בחי' היחוד שלהם בשרש ומקור המהוה אותם, שהרי קבלת החיות שלהם הוא באופן שיהיו מובלעים במי הים והים מובלע בתוכם ונק' ברואי' הנבראים ממים כלשון רז"ל כל שהוא מבריאות המים, משא"כ בברואי' שבארץ אם כי הכל הי' מן העפר אפי' גלגל חמה האם נאמר על החמה לשון מבריאות הארץ, וגם הנה היא מארת ומברקת שלא נמצא כן בארץ כלל שנדמה שהיא מהות אחרת לגמרי הגם שבאמת היא ג"כ מן העפר. ונמצא ענין הפך ים ליבשה הוא שנהפך ההעלם לגילוי ונעשה בעלמא דאתגליא²⁴ הגילוי מה שהי' בעלמא דאתכסיא, ולכן ראתה שפחה שהיא ממדרגות התחתונות דעשי' מה שלא ראו הנביאים, שהרי הנביאים ראו בבחי' דמות כו', ובקרי"ס כאו"א אמר זה אלי שהי' הגילוי בבחי' זה כו'.

וענין בחי' קרי"ס בעבודה שבנפש ומה השיגו אז בנפשותם, י"ל כי בהיות הנפש מלובש בגוף הנה הגוף ונה"ב מעלימים ומסתירי' לגמרי על אור הנפש, שמצד העלם הגוף ותאוות הנה"ב יוכל האדם לעשות היפך רצונו ית', שלכאו' יפלא הלא נפש האדם היא חלק אלק' ממעל והיתכן שהחלק יפרד כ"כ עד שתוכל לעשות היפך רצון הכללי, אלא שזהו ע"י העלם הגוף שמעלים ומסתיר על אור ה' וקדושתו, בראותו שהעולם מעלים ומסתיר על החיות המלובש בו וכל יום דומה לחבירו שעולם כמנהגו נוהג, אשר מחמת ריבוי ההעלמים נדמה לו היש לעיקר, ומחמת כח המתאוה אשר בנפשו הבהמית הנה הוא מתאוה תאוה למלאות רצון נפשו הבהמית המגושמת מאד, ועי"ז יוכל לבוא לידי חטא ועון ומחטיא את נה"א ג"כ. אך כ"ז הוא מפני כי חיות נפשו אשר בו איננו מושג כלל ורק יודע בדרך ידיעת המציאות ולא השגת המהות כלל וכלל וכנ"ל, אבל אם הי' רואה בראי' חושיית נפשו המחי' וחיותה מאלקות לא הי' מתאוה כלל לדבר אחר זולת אלקותו ית' בחי' חיי החיים. ולזאת כשהלכו ישראל בים ביבשה והעלם הים נתגלה להם בבחי' הגילוי, אז האיר בגופות שלהם העלם ואין הנפש, היינו מה שבכל עת הוא אין ע"ש העלמו נתגלה זאת בגופות שלהם, לכן כאו"א אמר זה אלי בבחי' גילוי, כי להיות הנפש היא חלק אלק' וע"י החלק הזה השיגו בחי' הכלליות, ולכן אמרו אשירה לה' וגו' זה אלי לשון כחי מלשון ואת אילי הארץ לקח, להיות כי השיגו נפשם לפי שעה בבחי' גילוי כו'.

דש[לז)] והנה קרי"ס שמעו כל מלכי מזרח כו' ותמהו מאד ע"ז להיות כי נפלא בעיניהם מאד, כי באמת זהו דבר פלא מאד לשנות הטבע, שטבע המים להיות נמשכים וכאן עמדו כמו נד וביניהם נעשה יבשה והעביר ישראל בתוכו שזהו פלאי פלאים. אמנם על הגילוי דלע"ל נא' כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות, שהפלאים שיהי' לע"ל יהי' יותר הרבה מהנפלאות דיצ"מ²⁵ וקרי"ס, והיינו כי בקרי"ס נתגלה העלם דים שי"ל שזהו בחי' האין המהוה היש, אבל לע"ל כשיתגלה בחי' האין שלגבי יש האמיתי (או מבחי' יש האמיתי), וזהו אימתה בה' הידיעה, אז תפול גם עליהם האימה ופחד, ונהרו אליו כל הגוים שזה נא' במלך המשיח שמחמת עוצם הגילוי שיאיר עליו ונהרו אליו כל הגוים שזהו מחמת ההרגש האימה והפחד.

ועז"נ רדה בקרב אויביך פי' ענין רדה הוא השליטה והממשלה, ולא ענין הרידוי במקל ומטה כמו שהי' בקרי"ס שהי' צריך להכות הרשעים כנ"ל, כ"א ענין הרידוי הוא בחי' השליטה והממשלה וכמ"ש ורדו בדגת הים שפי' ענין ממשלה ושליטה. וזהו ההפרש בין מטה דקרי"ס למטה דלע"ל, שמטה דקרי"ס הי' ענין הנקימה מפרעה וחילו שהי' צריך למטה בשביל לרדות בו את הרשעים וכנ"ל מה דרכו של כלב כו', אבל המטה דלע"ל הוא ל' ממשלה ושליטה ולכן נא' מטה עוזך ולא סתם מטה, והיינו שהמטה רומז על עוזך שיש בך לשלוט על הכל ולכן רדה בקרב אויביך^ז שהו"ע הממשלה והשליטה על כולם כו'.