אור לי"ד בודקין כו'

רלהאור לי"ד בודקין כו'

בס"ד. (ש"פ צו [שבת הגדול], ל"א).

הדר קבלוה בימי אחשורוש כו' האבות ומ"ת

[צו, שבת הגדול]

אור לארבעה עשר¹ בודקין את החמץ, המעיין בספרי המקובלים יראה שסוד בדיקת החמץ הוא בכדי שיהי' אח"כ כלי לקבל כו'. ובמאו"א אות ב' ס"ה כל בדק² הוא מצד אחיזת החיצון שם³, וצריך לחזק הבדק שלא יתאחז שם⁴, וזהו סוד בדיקת החמץ לבדוק ביסוד דנוק' אם יש ח"ו לאיזה חיצון אחיזה בגבורות אשר שם כו', כי הבדיקה היא אם נמצא דם שהוא בחי' גבורות שמזה יכול להיות יניקה לחיצונים, וע"י הבדיקה מתברר שאין שם יניקה לחיצון ונעשית עי"ז כלי לקבל⁵. וכמשל דירת המלך צריכה שתהי' מנוקה מכל צואה ולכלוך, כ"ש שבכדי להיות המשכה פנימיות בחי' ביום חתונתו זה מתן תורה, זהו שנצטוינו לבדוק החמץ קודם הפסח בכדי שיהיו נש"י נקיים מכל חימוץ הוא בחי' הגבורות קשות בכדי שיהיו כלי לקבל וכענין הפסק טהרה כו'. והוא כענין מ"ש וקבל היהודים שנעשו כלי לקבל בחי' תורה⁶, משא"כ בשעת מ"ת אף שפסקה זוהמתן אבל לא הי' נפסק רלובשלימות, והמופת ע"ז הוא מחטא העגל כמשי"ת. וכן מצינו בד' מדות שבתלמידים משפך כו' שמכניס בזו ומוציא בזו שאינו קולט היטב השפע אשר נמשך לו מאת רבו ואינו עומד על תוכן ואמיתות הדברים לכן נק' משפך שמכניס בזו ומוציא בזו, אבל רבי אליעזר בן הורקנוס בור סוד שאינו מאבד טפה והיינו שהי' כלי לקבל ההשפעה מאת רבו ולא הי' מאבד טפה. וכן ארז"ל משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבו מחלוקת בישראל, והיינו מפני שלא שמשו כל צרכן שלא היו בבחי' כלי קיבול לקבל השפע מאת רבן בתוכן ועמקיות הדברים לכן רבו מחלוקת בישראל, שזה קיבל כך לפי השגתו וזה קיבל כך כו', אבל אם היו משמשין כל צרכן היו עומדים על תוכן ועמקות כוונת רבן לא הי' מחלוקת כ"כ⁷, וכמו דורות הראשונים שארז"ל באבות משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים כו' יוסי בן יועזר קיבל מהם כו' שקיבלו התורה כמו שהיא כו', שזהו כמו וקבל היהודים שנעשו בחי' כלי לקבל כו' וכמשי"ת אי"ה.

ולהבין זה הנה נודע שגלות מצרים הי' הקדמה למ"ת, שכדי שיוכלו ישראל לקבל את התורה הוצרכו תחלה לצרף בכור הברזל דמצרים, וא"כ צריך להבין מהו שארז"ל ע"פ החלו לעשות שבמ"ת הוא רק החלו לעשות שאמרו נעשה ונשמע כו' הדור קבלוה בימי אחשורש, ולהבין זה איך מה שבמ"ת שעל כל דיבור פרחה נשמתן הי' רק החלו לעשות⁸ ובימי אחשורש קבלוה כו', וצריך להבין ענין מ"ת⁹. הנה ארז"ל קיים אברהם כל התורה כולה עד שלא ניתנה שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי כו' וא"כ מה הי' החידוש במ"ת מאחר שאברהם קיימה קודם מ"ת כו', וגם צ"ל איך קיים אברהם כל התורה קודם מ"ת שלא הי' עדיין בחי' המצות כו'. וגם לא הי' אפשר עדיין להיות שהרי איך קיים מצות תפילין שכ' בה ענין יצ"מ ועדיין לא הי' שעבוד מצרים. ומה שלכאורה יש להקשות הלא אלפים שנה קדמה תורה לעולם ואיך נאמר שם כל הציוויים לבנ"י קודם שהי' מציאותם שהרי לא הי' עולם, ואם כי על נש"י י"ל שעלו במחשבה הקדומה מ"מ הלא נאמר בתורה סיפור מצרים וכדומה, אך זהו הי' אצלו ית' כמ"ש ואהי' אצלו שעשועים יום יום ויומו של הקב"ה אלף שנה וא"כ אין זה שייך לברה"ע, אבל אברהם אינו מובן איך קיים כל התורה כולה עד שלא ניתנה. אך רלזהענין הוא דהנה באברהם כתיב הלוך ונסוע הנגבה שהי' תמיד בבחי' הלוך ונסוע, הלוך בחי' רצוא, ונסוע בבחי' שוב¹⁰ ע"ד והחיות רצוא ושוב כו', והנה פי' רצוא ושוב הוא במקום אשר א"א לידבק שם בבחי' השגה גמורה ודביקה כ"א בבחי' רצוא ושוב¹¹ דוקא, והוא מצד בחי' סוכ"ע, אבל בבחי' ממכ"ע¹² שם יכול להגיע האדם ולדבוק נפשו באהוי"ר כו', שזהו ענין עילה ועלול שהעילה דבוקה בעילתו כו', אבל בבחי' סוכ"ע א"א להיות בבחי' השגה כ"א ע"ד רצו"ש דוקא, וע"י רצו"ש זה ממשיך החיות מלמעלה ג"כ בבחי' מטי ולא מטי להיות כי גם החיות הזה הבא מלמעלה א"א להתיישב בכלי כ"א בדרך מטי ולא מטי כמבואר בכתהאריז"ל.

וביאור הענין הנה כתיב יהללו את שם הוי' כי הוא צוה ונבראו¹³, וצ"ל מ"ש כאן ונבראו ולא כתב ברא כמ"ש בראשית ברא אלקים, והיינו כי ברא הוא בחי' כח הפועל בנפעל זהו שייך בבחי' שם אלקים שהוא בחי' השתלשלות החיות בבחי' עו"ע בחי' ממכ"ע, ולכן שייך בחי' ברא והיינו שהוא בחי' כח הפועל בנפעל, ובחי' זו שייך על בחי' ש' אלקים שהוא ל' כח כמו ואת אילי הארץ לקח והיינו בחי' כח הפועל בנפעל, אבל מבחי' שם הוי' הוא ונבראו ממילא שאינו מתלבש בבחי' זו בבחי' ברא בכח הפועל בנפעל כ"א ממילא. ואף ששם הוי' הוא ג"כ רק שם והארה מאתו ית' כי עצמותו ית' מובדל ומרומם מגדר עלמין, ושם הוי' הוא רק שם והארה מאתו ית', אבל מ"מ אפי' בבחי' שמו ית' שהוא ש' הוי' אינו שייך לומר בחי' ברא כ"א ונבראו ממילא ומאליו כו' (והיינו מפני ששם הוי' הוא שם העצם משא"כ שאר השמות הם כינויים כו') והוא בחי' סוכ"ע. והנה בבחי' זו צ"ל בדרך רצוא ושוב כי א"א לידבק שם שיתיישב האור בכלי כ"א בדרך רצו"ש דוקא, שצ"ל תחלה הרצוא ואח"כ השוב וחוזר חלילה כו', ובן עזאי הציץ ומת היינו שהי' אצלו הרצוא בלא השוב והציץ במקום שא"א להגיע לשם בבחי' רצוא כ"א בבחי' שוב דוקא, לכן מת שהוא בחי' הסתלקות החיות בבחי' א' הוא בחי' רצוא לבד, אבל ר"ע נכנס בשלום ויצא בשלום שהי' בבחי' רצו"ש¹⁴, וזה הי' מדרגת אאע"ה שהי' תמיד בבחי' רצו"ש.

וזשארז"ל קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה, כי התורה היא נק' תורת הוי' מצות הוי', והיינו שע"י התומ"צ ממשיכים בחי' ש' רלחהוי' הסוכ"ע, ואברהם המשיך בחי' זו בבחי' רצו"ש שהוא כללות התומ"צ, שכללות התומ"צ הוא בחי' רצו"ש, וכמו באדם הנה יש רמ"ח אברים ושס"ה גידים, וכללות חיות האדם הוא במוח ולב, ונודע כי לב הוא בחי' רצוא ומוח הוא בחי' השוב, א"כ כללות החיות דאדם הוא רצו"ש. וכך יובן בכללות התומ"צ שהוא בחי' זאת התורה אדם כלליות כולם הוא ג"כ בחי' רצו"ש, ואברהם הי' תמיד ברצו"ש זהו מה שקיים אברהם כל התורה כולה עד שלא ניתנה. אך הנה אברהם הי' יכול להיות תמיד ברצו"ש מפני שנשמתו היתה כלי להיות תמיד ברצו"ש, ולא כל האדם זוכה לבחי' זה¹⁵. וזהו מעלת מ"ת שניתנה התומ"צ שבהם וע"י נמשך בחי' זו, מפני כי התומ"צ הם כלים להמשכה זו, והיינו כי מצות עשה הם בחי' רצוא שזהו שאנו מברכים אשר קדשנו במצותיו שהוא בחי' דביקה בבחי' רצוא, וכמו מי שעושה איזה מצוה הנה בשעה שהוא עושה המצוה הוא רץ לעשות רצון קונו והרי הוא כמו בחי' הרצוא כו', ומל"ת הוא בחי' השוב כנודע ממ"ש במ"א מענין מל"ת שגבוהים ממ"ע, והוא כי א"א להגיע לבחי' זו כ"א ע"י לא דוקא¹⁶, כך בבחי' השוב שא"א להגיע לבחי' זו בבחי' רצוא כ"א בבחי' ביטול השוב כו'. וזהו ענין נעשה ונשמע שהי' במ"ת שהקדימו נעשה לנשמע, כי פי' נשמע הוא בחי' המשכת האורות כי נשמע הוא לשון אסיפה וקיבוץ מלשון וישמע שאול כו', ונעשה הוא בחי' הכלי לקבל האור כי א"א להיות האור בלא כלי, כמובן מענין יסוד האש עד"מ שהוא הגבה למעלה מכל הד' יסודות תחת גלגל הירח ואעפ"כ אינו מאיר בלילה לפי שהאור הבא ממנו אינו מאיר אא"כ יש איזה דבר למטה שנאחז בו ודולק כמו פתילה ואחר שכלה ונשרפה הפתילה מסתלק האור כו'. וזהו ולא עם הארץ חסיד כי מפני שהוא עם הארץ אינו כלי לקבל בחי' אור זה¹⁷ כו' כי האור צ"ל בכלי דוקא. וכמו שמצינו באלישע כתיב ויאמר הגישה אלי עוד כלי ותאמר אין עוד כלי ויעמוד השמן¹⁸, כי מפני שלא הי' בחי' כלי נסתלק האור כו'. ועוד זאת שהכלים דתומ"צ נק' איברים שאינו דומה לשאר כלים כו', והיינו שממשיכים האור שזהו ענין רמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא כמו שאבר האדם ממשיך חיות הנפש, כמו העין ממשיך שישרה בה כח הראי', משא"כ בלא העין הנה כח הראי' מסתלק בשרשו בבחי' הנפש, והעין הוא הוא הממשיך בחי' כח הראי' כמ"ש במ"א¹⁹ כך התומ"צ הם כלים רלטלהמשכת האור כו'. ועוי"ל שמחמת ששורש הכלים הם מבחי' תהו שקדם לתיקון רק שנפלו בשבירה, ולכן כאשר מתבררים יש בהם כח להמשיך האור כמו המאכל שמחי' את האדם כו' כמ"ש במ"א. וזהו יביאו לבוש מלכות שהוא בחי' לבוש דתורה²⁰ שהתורה היא בחי' כלי ולבוש להמשכת אוא"ס כמ"ש עוטה אור כשלמה כו'.

ולהיות כי יצ"מ הוא הקדמה למ"ת לכן כמו במ"ת כתיב כי תרכב על סוסיך כן ביצ"מ נאמר לסוסתי ברכבי פרעה. ולהבין ענין בחי' הסוס צ"ל שורש ענין סוסיך דמ"ת שתיבת סוסיך סובל פי' סוס אחד, וגם סוסיך משמע ל' רבים ומיעוט רבים שנים, והיינו שבסוס אחד יש ב' בחי' והיינו כי סוס גימט' ב' פעמים ס"ג, וכמארז"ל ששה דברים נאמרו בסוס דעתו גסה עליו ג"ס אותיות ס"ג כו'. ולהבין ענין ב' פעמים ס"ג, הנה כתיב כי גאה גאה²¹ ות"י אתגאי על גיוותניא, פי' שהוא ית' מתגאה ומסלק אורו מן הגיאים, כי הנה פי' גיאים שמתגאי' א"ע לקבל יניקה ממקום גבוה בחי' ורב חסד שזהו מ"ש אם תגביהי כנשר²² אעפ"כ משם אורידך, כי גבוה מעל גבוה כו' שהוא ית' מתגאה על גיוותניא שמסלק אורו מהם לבלתי תת להם יניקה וממילא נופלים כו', והסתלקות אורו ית' הוא בבחי' בינה דרור עלמא דחירו (פי' ג"ר דכתר) שמבחי' בינה לא יש יניקה לחיצוני', כי שבה"כ הי' בז"ת דס"ג²³ דהיינו בבחי' מדות, וכמו באדם הנה מהידים שהם מדות צומחים צפרנים ובצפרנים הוא אחיזת הקליפות כמ"ש בזהר בטופראי אחידין כו'. אבל מבחי' ג"ר דבינה אינם יכולים לקבל שלכן נק' דרור בחי' בן חורין, וכמשארז"ל ע"פ חרות על הלוחות א"ת חרות אלא חירות שהקליפות אינם יכולים לקבל יניקה מהם, וזהו מ"ש אשריך ארץ שמלכך בן חורין כו'. וזהו כי גאה גאה שמתגאה מן הגיאים היינו הקליפות וסט"א שמתגאי' לקבל יניקה והוא ית' מתגאה עליהם ומסלק אורו ית' למקום אשר א"א לקליפות לקבל משם וממילא הם נופלים כו', וזהו משפיל גיאים עדי ארץ, והוא פעם אחד ס"ג, כי ס"ג לשון גס שמתגאה מן הגיאים כו'.

והנה בחי' כי גאה גאה זה מתלבש במי שהוא דכא ושפל רוח דוקא, וכמ"ש מרום וקדוש אשכון את דכא ושפל רוח, פי' מה שהוא בחי' מרום וקדוש במי הוא מתלבש במי שהוא דכא ושפל רוח דוקא כמ"ש בזהר דיורא דקוב"ה במאנין רמתבירין, וכמ"ש במד"ר ר"פ צו הקב"ה תשמישו בכלים שבורים לב נשבר ונדכה כו', שדוקא במי שהוא לב נשבר ונדכה מתלבש בו בחי' מרום וקדוש, כי כל הגבוה ביותר יכול להשפיל עצמו למקום נמוך ביותר²⁴ כו', שלכן במצרים כתיב אני ולא מלאך²⁵ כו', ובמקום גדולתו אתה מוצא ענוותנותו, ואדרבה דוקא במי שהוא דכא ושפל רוח, שזהו מ"ש מי אל כמוך נושא עון כו' לשארית נחלתו למי שמשים עצמו כשיריים דוקא, וכמ"ש במ"א שבחי' גדולתו ית' אינו יכול להיות נמשך כ"א במי שהוא שפל רוח דוקא²⁶, כי בבחי' גס הרוח אינו יכול להיות נמשך בחי' גדולתו ית' שזהו היפך כו', כ"א דוקא במי שהוא שפל רוח בחי' ביטול, ולכן השראת אוא"ס ב"ה בחכ' דוקא²⁷ כו'. וזהו בחי' ס"ג הב', והיינו כי ס"ג המילוי הוא ג' יודי"ן ואל"ף אחד, והיינו כי אל"ף הוא בחי' פלא בחי' כתר לכן הוא נמשך בבחי' שפל רוח המגביהי כו'. וזהו ב' פעמים ס"ג, הא' בבחי' העלאה מלמטלמ"ע בחי' הסתלקות מן הגיאים, והב' הוא בחי' המשכה²⁸ אשכון את דכא ושפל רוח. וזהו ב' בחי' דתורה ותפלה, תפלה הוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע הוא כמו בחי' ס"ג שמלמטלמ"ע שמתגאה על הגיאים, ותורה הוא בחי' המשכה מלמעלמ"ט בחי' ס"ג שמלמעלמ"ט.

וזה הי' במ"ת כי תרכב על סוסיך כו', אכן במ"ת הי' עדיין החלו לעשות, וגמר הקבלה הי' בימי אחשורש, והיינו כי במ"ת עדיין לא פסקה זוהמתן לגמרי לכן חזרו וחטאו, וגם בכל ימי הנביאים והשופטים היו ישראל מרופין פעם כך ופעם כך כו', והיינו מפני שלא היו עדיין בחי' כלי לקבל האור דתורה שלא היו נקיים מזוהמת הנחש עדיין, משא"כ בימי אחשורש חזרו וקיבלוה והיינו מפני המס"נ שהי' אצלם בפו"מ כל השנה²⁹ מגזירת המן הרשע, הנה ע"י המס"נ נזדככה הכלי שלהם כמו ע"ד לע"ל, לכן היו בבחי' כלי לקבל בחי' התורה. וזהו מ"ש במד"ר גדולה הסרת טבעת רמאממ"ח נביאים³⁰ שעמדו לישראל שהרי בעת הנביאים היו ישראל מרופפים עדיין שלא פסקה זוהמתן לגמרי, אבל בימי אחשורש קבלוה שהיו בבחי' כלי לקבל כו'. ואפ"ל פי' וקבל היהודים כי הנה התורה היא בחי' רצו"ש כנ"ל מ"ע בחי' רצוא ומל"ת בחי' שוב, ובימי אחשורש קיבלוה, פי' שנתיישבה אצלם התורה בבחי' כלי ולא הי' בבחי' רצו"ש שהוא מפני שא"א להתיישב בכלי כנ"ל לכן הוא בבחי' רצו"ש, אכן ע"י המס"נ בפו"מ נתיישבה אצלם בבחי' כלי גם בבחי' השוב, דוגמת כמו לע"ל שכתיב כי עין בעין יראו שיושג כל התורה בבחי' השגה גמורה ולא בבחי' רצו"ש לבד. אך זה הי' הוראת שעה כ"א בימי אחשורש, אך אח"כ הי' בבחי' רצו"ש, שלכן נק' יהודים, פי' וענין יהודים, להיות כי יש ב' בחי' ברכה והודאה, ברכה הוא בחי' המשכה כו', והנה הברכה הוא רק בבחי' שמך כמ"ש ומברכי' את שמך, ע' בד"ה ויהיו חיי שרה (ל"א)³¹, אבל בחי' הודאה הוא כמ"ש מודים אנחנו לך לעצמותו ית', ולכן נק' יהודים ע"ש שהיו בבחי' ביטול לעצמותו ית'.

ועפ"ז נבין ענין מ"ש ביצי"מ שהיא הקדמה למ"ת ג"כ לסוסתי ברכבי פרעה³² דימיתיך רעייתי, וצ"ל מהו שייך בחי' סוסים ביצי"מ, הלא ביצ"מ כתיב ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך ומהו ענין הסוסים כו'. הנה ענין הסוס הוא שרץ למקום גבוה מאד אשר האדם בעצמו לא יוכל להגיע לשם וגם יכול להורידו בבקעות גדולות כו' והיינו בחי' העלאה והמשכה כנ"ל, וזהו ג"כ מה שהי' במצרים נגוף ורפוא נגוף למצרים ורפוא לישראל, והיינו כנ"ל בפי' גאה גאה שמתגאה על הגיאים, והיינו כי פרעה התגאה ואמר מי ה' אשר אשמע בקולו כו' והגביה א"ע לקבל ממקום גבוה מאד, אכן הוא ית' גאה גאה שמתגאה ומסלק אורו מן הגיאים לבלתי תת להם יניקה ולכן ממילא הי' נגוף למצרים כו', ורפוא לישראל, מפני כי ישראל היו בשפלות מאד לכן היו כלים לקבל בחי' מרום וקדוש, וכמ"ש מרום וקדוש אשכון את דכא ושפל רוח כנ"ל. וזהו לסוסתי ברכבי פרעה בחי' סוסים דוקא ב"פ ס"ג היינו ההעלאה בחי' אתגאי על גיוותניא בחי' פרעה, והמשכה בישראל דוקא בחי' מאנין תבירין כו'. וזהו אני ולא מלאך אני גימט' ס"ג כי ס"ג ע"ה עולה ס"ד, ואני עם ג' אותיות ג"כ עולה ס"ד.

וזהו מ"ש מצה זו שאנו אוכלים על שום מה כו' ע"ש שלא הספיק כו' שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים כו' על שם הביטול בחי' מ"ה, לכן נגלה עליהם בחי' מלך מלכי המלכים הקב"ה, וכן בימי מרדכי ואסתר כתי' מה ראו על ככה ומה הגיע עליהם, פי' מ"ה ראו על ככה שבחי' מ"ה נתגלה להם בבחי' ראי' גם ע"י בחי' ככה כי יש כה ויש ככה, כה הוא בחי' כל הנביאים נתנבאו בכה, וככה הוא בחי' כ"ף רמבהדמיון לבחי' כה³³, ומה הגיע אליהם³⁴ שגם בבחי' ככה הגיע להם בחי' שהיו בבחי' מ"ה הוא בחי' הביטול דמ"ה. וזהו שארז"ל איזהו שוטה המאבד מה שנותנים לו, שמאבד בחי' השם מ"ה³⁵ בבחי' ביטול ומ"ה גימט' אדם כו', וכשמאבדו ה"ז סימן שוטה.

והנה כדי לבוא לבחי' מצה זו³⁶ שאנו אוכלים ע"ש מה בחי' ביטול, היינו שיהי' בחי' כלי לקבל בחי' ביטול זה צ"ל תחלה אור לארבעה עשר בודקין את החמץ, כי החמץ הוא בחי' הגבהה והתנשאות בחי' גס הרוח שמזה הוא יניקה לחיצוני', וכדי שיהי' בחי' כלי לביטול דמ"ה צריך לבער את החמץ, והיינו ע"י בדיקת החמץ³⁷ שבודקו בחורין ובסדקין על ידו מבער הקליפות כו'. וזהו כי יד על כס י"ה שבי"ד בניסן הוא העברת הכסוי של עמלק³⁸ שמכסה על בחי' י"ה כמ"ש במ"א בד"ה מגילה נקראת ובהביאור³⁹, וכח זה להעביר הקליפות ניתן בפסח דוקא שזהו מ"ש אך ביום הראשון תשביתו שאור שמבחי' ביום הראשון גימט' כתר ניתן הכח להשבית בחי' שאור, והשבתת חמץ ושאור הוא בערב פסח כנודע ממארז"ל אך חלק, זהו שבי"ד בניסן מעבירים קלי' עמלק בחי' י"ד שעל כס י"ה, ומדאורייתא בביטול בעלמא סגי, והיינו כי בפסח ניתן הכח לבער הקליפות לכן בביטול בעלמא סגי וממילא הם בטלים כו', רק מדרבנן צריך בדיקה דוקא בחורין ובסדקים בכדי שיהיו נשמות ישראל כלי לקבל בחי' הביטול דמ"ה כו', והבדיקה היא אור לארבעה עשר דוקא כי בי"ד שהוא ערב פסח הוא ההשבתה לגמרי, וקודם לזה הוא הבדיקה⁴⁰, שלא ימצא רק מה שצריך לסעודת היום עד שישבות החמץ לגמרי ויקבל מבחי' שם מ"ה כו'.