וידבר כו' זאת חקת כו'

רחוידבר כו' זאת חקת כו'

בס"ד. (ש"פ תשא פ' פרה, ל"א).

פרה אדומה ופסח

תשא, פ"פ

וידבר ה' כו' זאת חקת¹ התורה אשר צוה הוי' כו' ויקחו אליך פרה אדומה כו', וצ"ל מ"ש ב"פ הוי' הלא נא' תחלה שהוי' דיבר אל משה והי' צריך לאמר זאת חקת התורה אשר אני מצוה, או סתם זאת חקת כו' ויקחו, ולמה נא' פעם שני אשר ציוה הוי'. וגם צ"ל לשון חוקה הנאמר במצות פרה אדומה. הנה כתיב (תלים קי"ט) יהי לבי תמים בחוקיך וארז"ל במד"ר פ' בא פי"ט זה חוקת הפסח וחוקת פרה אדומה² למה ששניהם דומי' זל"ז, בזה נא' זאת חקת הפסח ובזה נא' זאת חקת התורה, ואי אתה יודע איזה חוקה גדולה מזו, משל לשתי מטרונות דומות שהיו מהלכות שתיהם כאחת נראות שוות, מי גדולה מזו אותה שחברתה מלוה אותה עד ביתה והולכת אחריה, כך בפסח³ נא' בו חקה, ובפרה נא' בה חקה ומי גדולה הפרה רטשאוכלי פסח צריכין לה שנא' ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת. ולכאורה צ"ל מאחר שאמר תחלה למה ששניהם דומות זל"ז, ומהו שאמר אח"כ ואי אתה יודע איזהו חוקה גדולה מזו, הלא הם דומות. אך הענין שהכוונה שהם דומות ששניהם הם חוקות, כי יש במצות שהם ציוויים ויש שהם חוקות, ובזה הם שניהם שוים ששניהם הם חוקות, אך איזהו חוקה גדולה מחברתה, אותה שחברתה מלוה אותה, כך אוכלי פסח צריכים לפרה כו'. אך עדיין צ"ל הלא ארז"ל במד"ר ר"פ תצא ע"פ אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע (במשלי ה') אר"א בר כהנא אמר הקב"ה לא תהא יושב ושוקל מצוותי' של תורה כענין שנא' ושקל בפלס הרים לא תהא אומר הואיל ומצוה זו גדולה אני עושה אותה ששכרה מרובה, והואיל וזו מצוה קלה איני עושה אותה, מה עשה הקב"ה לא גילה לבריות מתן שכרן של מצות מנין שנא' נעו מעגלותי' לא תדע כו', חוץ משתי מצות החמורה שבחמורות והקלה שבקלות, חמורה שבחמורות כיבוד או"א, ומתן שכרה אריכות ימים, והקלה שילוח הקן ומתן שכרה אריכות ימים, ונמצא כי לא יאות לחשוב איזהו מהן גדולה, ומפני מה אמרו איזהו גדולה מזו.

ולהבין כ"ז צ"ל שורש ענין מצות חוקת הפסח שהי' על ענין יצ"מ אשר נצטוינו לזכור יצ"מ בכ"י כמ"ש למען תזכור את יום צאתך מאמ"צ כל ימי חייך, ודרש בן זומא ימי חייך הימים כל ימי חייך להביא הלילות, והיינו שגם בלילות צריך לזכור ענין יצ"מ וכ"ש בימים כו'.

והענין הוא דשרש ענין גלות מצרים⁴ הי' בכדי שיהי' גילוי שם הוי' וכמ"ש בתחלת סיפור גאולת מצרים וארא אל אברהם כו' באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי להם, רק ע"י שעבוד מצרים זכו לגילוי שם הוי' כמ"ש לכן אמור לבנ"י אני הוי' והוצאתי אתכם כו' שהגאולה הי' מבחי' שם הוי' כו'. והענין הוא דהנה כתיב בראשית ברא אלקים שברה"ע הי' ע"י שם אלקי' וכנודע ממארז"ל שהרקיעים היו מתפשטים עד שגער בהם הקב"ה ואמר להם די, וז"ע שם שדי שאמר לעולמו די, ומבחי' שם שדי הוא שורש כל ההעלמות והסתרים, שכל בחי' לגבי הגבוה ממנה הוא רק משל לבד. וכנודע בכל עולם שנה נפש שכל בחי' שלמטה הוא משל לגבי שלמעלה הימנו⁵, עד"מ הארי' שלמטה הוא רק משל לבחי' הארי' שבמרכבה⁶ שאומר קדוש וברוך, וכן הארי' דבריאה הוא רק משל לגבי בחי' החסד דאצי' שנק' ריג"כ ארי', וכן הארי' שבאצי' הוא בחי' החסד דאצי' הוא רק כמו משל לגבי בחי' החכמה שנק' ג"כ ארי' כמ"ש וירא ראשית לו, שראשית הוא בחי' ראשית חכ', וארי' הוא אותיות ראי', וכן בחי' ארי' דחכמה הוא רק כמו משל לבחי' הכתר שנק' ג"כ ארי' כמ"ש ארי' שאג מי לא יירא ה' אלקי' דיבר מי לא ינבא ואיתא בספרים שזהו בחי' הדבור דאנכי הוי' אלקיך⁷ שהוא בחי' הכתר. וכן עד"ז בכל שארי הנבראים דבי"ע הנה כל בחי' הוא רק משל לגבי שלמעלה הימנו, ועז"נ וידבר שלמה שלשת אלפים משל, פי' שלשת אלפים מדרגות שכל בחי' לגבי שלמעלה הימנו הוא רק כמו בחי' המשל לגבי השכל, ושלשת אלפים מדרגות הם כנגד ג' עולמות בי"ע⁸, ושלמה שהי' בחי' מל' דאצי' השיג שלשת אלפים מדרגות שכל א' הוא משל לחבירו, להיותו המקור לג' עולמות בי"ע כו', לכן השיג ג' אלפים מדרגות שכל א' הוא משל לגבי שלמעלה הימנו.

וזהו שארז"ל במד"ר פ' תרומה כל מה שברא הקב"ה למעלה ברא למטה, למעלן שרפים עומדים ולמטה עצי שטים עומדים⁹, שנמשלו המלאכים לעצי שטים וכן כתיב אז ירננו עצי היער שקאי על המלאכים שנק' בשם עצי היער¹⁰, וכן כתי' כי האדם עץ השדה, שנמשלו המלאכים והאדם לעצי השדה, והיינו שכמו עצי השדה הם בחי' צומח שצומח מקטנות לגדלות, שתחלה הוא קטן עד שמתגדל ונעשה אילן גדול, ועד"ז יובן במלאכי מעלה שהגם שמלאך מיכאל עד"מ הוא מבחי' החסד והאהבה מ"מ קודם שאומר שירה או קודם השליחות ששולחין אותו המדה אצלו בקטנות, וכששולחין אותו או בשעה שאומר שירה מתגדל האהבה בתוקף עוז, ולכן המלאך בעת השליחות יכול לקרות עצמו בשם שולחו כמ"ש בי נשבעתי נאום הוי', וכתי' ותקרא שם הוי'¹¹ הדובר אלי', והיינו שבשעת השליחות הוא בטל כ"כ לגבי המשלח עד שנקרא כל מהותו ע"ש המשלח הרי נגדל בחי' המדות שלו מכמו שהיו, וה"ז כמשל הצומח¹². ועד"ז הוא מה שנמשל האדם לעץ השדה, היינו שבחי' המדות שבאדם נמשלו לצומח, שכמו עץ הצומח הנה הוא צומח מקטנות ריאלגדלות, כמו"כ מדות שבאדם קודם התבוננותו בגדולת הבורא הם קטנים, וכשמתבונן ומעמיק דעת בגדולת הבורא מתגדל המדה בתוקף עוז האהבה ביתר שאת ויתר עז מכמו שהיתה כו'. אמנם העץ הגשמי שנמשל למדות שבאדם ומדות שבמלאכים, הנה הוא רק משל לבחי' האהבה שבמלאכים ונשמות, אבל אינו בערך כלל, כ"א כמו ערך המשל לגבי השכל כו'.

ועד"ז בכל פרטי הנבראים שכל בחי' היא רק משל לגבי שלמעלה הימנה, ואפי' בתורה כתי' כאשר יאמר משל הקדמוני¹³ שיש בזה ב' פי', הא' שהתורה שלמטה שנתלבשה בעניני' גשמי' כמו ציצית בצמר גשמי ותפילין בקלף גשמי וכדומה, הנה הם רק משל לגבי התורה כמו שהיא למעלה במתיבתא דרקיע, שאין שייך שם בחי' גשם צמר הציצית או קלף התפילין, כ"א בחי' הרוחניות שבמדרגות אלו שענין הציצית הוא כמ"ש ויקחני בציצית ראשי שרומז לבחי' הקוצי דשערי דז"א¹⁴ שמכה ברישא דנוק', או רוחניות התפילין הו"ע המשכת מוחין לז"א¹⁵, שהציצית והתפילין הגשמי' הם רק כמו משל לגבי השכל. או י"ל פ"א¹⁶ בענין משל הקדמוני שגם התורה כמו שהיא למעלה היא ג"כ רק משל להבין בחי' אוא"ס קדמונו של עולם, אך מ"מ אינו דומה בחי' המשלים דתורה לבחי' המשלים שבעש"ן, שע"י המשלים דתורה מבינים הנמשל כו', וה"ז כמו השכל שאומרים אותו במשל, שהגם שהמשל מלביש את השכל מ"מ ע"י המשל מבינים את השכל, ונמצא כי אינו מסתיר כ"כ שהרי יכולים להבין הנמשל ממשל זה, אבל ענין המשלים דעש"ן מה שכל א' הוא משל לגבי שלמעלה הימנו הנה ע"י משל שלמטה היינו בחי' הארי' שלמטה עד"מ אינם מבינים כלל בחי' הארי' שלמעלה שאומר קדוש וברוך, שאינו בערך כלל שיהי' מובן הארי' שלמעלה מגשמיות הארי' שלמטה, רק שמ"מ הוא משל אליו, שהרי עכ"פ חיותו נמשך מבחי' הארי' שלמעלה כו' כמ"ש במ"א¹⁷. אבל הנה משל זה מסתיר לגמרי ומכסה מאד את הנמשל שהרי אינו מובן כלל ממנו כו', ושרש ההעלמות והסתרים אלו שבבחי' עש"ן דבי"ע זהו נמשך מבחי' שם שדי שאמר לעולמו די בבחי' הגבלה.

אך עדיין צ"ל מ"ש באברהם¹⁸ גבי מילה אני אל שדי התהלך לפני והי' תמים משמע ששם שדי נגלה לאברהם ע"י מצות מילה ולפמשנ"ל שם שדי הוא ריבמברה"ע. אך הענין הוא דהנה רש"י ז"ל פי' ע"פ אני אל שדי, שדי באלקותי לכל ברי' והוא מהמד"ר על פסוק הנ"ל, ונמצא לפ"ז יחלק פי' לשון די לשני אופנים¹⁹, הא' די ל' שאמר לעולמו די, שהוא פי' לא יותר, וכמו עד פה תבוא ולא יותר, אבל יש פי' בתיבת די כמו די מחסורו הנאמר גבי צדקה שארז"ל אפי' סוס לרכוב עליו, או כמ"ש והריקותי לכם ברכה עד בלי די שארז"ל עד שיבלו שפתותיכם מלומר די, שפי' שיהי' השפעה בריבוי כ"כ עד שיבלו שפתותיהם מלומר די שפי' שיהי' בריבוי מאד, ונמצא פי' שיהי' כ"כ בריבוי עד שכ"א יאמר שההשפעה היא די. ועפ"ז יש לפרש ששם שדי שהי' בברה"ע פי' די שאמר לעולמו די כמו עד פה תבוא, וכמארז"ל על הרקיעים שהיו מתפשטים עד שגער בהם ואמר להם די, אבל ש' שדי שנגלה לאברהם ע"י מצות מילה הוא ג"כ די, אבל פי' די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די על ריבוי ההשפעה, שיהי' כ"כ בריבוי עד שכ"א יאמר די והותר, וזהו מלשון שנא' במלאכת המשכן והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר (בפ' ויקהל ל"ו ז'). וביאור הענין דהנה הנהגת העולמות מתנהג ע"פ דרכי הטבע שנמשך מבחי' ש' אלקים שהוא בגימ' הטבע²⁰, וזהו ג"כ ענין ש' שדי שאמר לעולמו די בחי' ההגבלה עד פה תבוא כו' כנ"ל. אבל להאבות נתגלה לאברהם ע"י המילה בבחי' שם שדי שדי באלקותי לכל ברי', פי' שמבחי' זו נמשך גם ענין הנס. וזהו שדי באלקותי לכל ברי' שיכול להיות נמשך מבחי' זו גם נס, אך היינו בחי' הניסים שמתלבשים בדרכי הטבע, כמו נס דאסתר שמלובש בדרכי הטבע שמחמת אהבת אסתר הרג את המן.

אמנם כדי להיות בחי' ניסים שיוצאים מדרכי הטבע²¹ לגמרי, כמו נס דקי"ס שהוא יוצא מדרכי הטבע לגמרי זהו נמשך מבחי' שם הוי', כי שם הוי' הוא בחי' הי' הוה ויהי' כא' שזהו למעלה מבחי' ההגבלה שנמשך מבחי' ש' אלקים ושם שדי, שמשני שמות אלו נמשך בחי' מספר שהוא בחי' ההגבלה, אבל בחי' שם הוי' הוא בלי מספר שהוא למעלה מבחי' הגבלת הטבע כו'. דהנה כתי' גדול אדונינו ורב כח ולתבונתו אין מספר, פי' ורב כח כי שיעור קומה של יוצר בראשית²² הם רל"ו אלפים רבבות פרסאות, והפרסאות הם פרסאות של מעלה, והרי זהו מספר גדול, אמנם מ"מ הוא מספר, אבל לתבונתו אין מספר. ולכאו' צ"ל מה שייך לשון מספר בתבונה והל"ל ולתבונתו אין חקר. אך הענין דמ"ש ולתבונתו אין מספר הכוונה על בחי' ההשגות שבג"ע, שהגם שלא נז' בספרים רק שני בחי' ג"ע היינו בחי' ג"ע התחתון וגעה"ע, אבל באמת יש כמה בחי' בג"ע, וכמ"ש ילכו מחיל אל חיל וארז"ל ריגצדיקים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שגם בעוה"ב הם הולכים מחיל אל חיל בהשגות שונות זמ"ז, ולכן יש נהר דינור שצריכים נשמות הצדיקים לטבול²³ בהם בין עליות מגעה"ת לשלמעלה הימנו, בכדי שישכח על ההשגה שהשיג בג"ע התחתון שלא יבלבל אותו בג"ע שלמעלה הימנו, וכמו ר"ז שצם מאה תעניתא²⁴ כי היכא דלישכח תלמוד בבלי כדי שלא יבלבל אותו בלימוד תורת ירושלמי שמעלת לימוד הירושלמי²⁵ ארז"ל במד"ר ע"פ וזהב הארץ ההיא טוב שאין תורה כתורת א"י ואין חכמה כחכמת א"י, וזהו ג"כ שארז"ל כל רב מבבל וכל רבי מא"י²⁶, ששם מאיר בחי' היו"ד שהוא בחי' חכמה, אשר ע"כ היו סמוכים כו', ולכן כדי שלא יבלבל אותו הלימוד מתלמוד בבלי צם מאה תעניתא כי היכא דלישכח ההשגה שהשיג בחו"ל. ועד"ז כשצריכה הנשמה להתעלות מבחי' השגתה בג"ע התחתון להשיג השגה זו עצמה בג"ע שלמעלה הימנה, אשר שם הלכה זו עצמה היא נעלה יותר באין ערוך, צריך לטבול בנהר דינור בכדי שישכח מה שהשיג בג"ע שלמטה הימנה בכדי שלא יבלבלנה כו'. ועד"ז יש רבבות מדרגות בג"ע בלי מספר השגות עד אין קץ, והיינו מפני שבג"ע נאמר שם מלא הוי' אלקים כמ"ש ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם, לכן ולתבונתו הוא בחי' ההשגות שבג"ע הוא בלי מספר להיותו מבחי' שם הוי' שהוא בלי מספר כו'.

ועפ"ז יובן ענין יצ"מ שפי' לצאת מהמצרים וגבולים²⁷, דכמו שיש מצרים בקלי' כמו"כ יש בחי' מצרים בקדושה, והיינו בחי' המצרים וגבולים והעלמות שנמשכים מבחי' שם אלקים ושם שדי שאמר לעולמו די, היינו שיהי' די, שיהי' מהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה, ובין כל רקיע מהלך ת"ק שנה ועובי כל רקיע מהלך ת"ק שנה שזהו הגבלה לכן נק' זה בשם מיצר, וענין יצ"מ היינו לצאת מהמצרים וגבולים. וז"ע התפלה בחי' ק"ש פסוק ראשון שמע ישראל, שמע הוא ר"ת שאו מרום עיניכם, והיינו להתבונן איך שהוי' אלקינו ה' אחד וארז"ל אין כיוצא בו, שפי' שאין ערוך לך לפי שכולא קמי' כלא חשיבי, שלכאורה אינו מובן איך נאמר שכלא חשיבי הלא נתהוו העולמות בבחי' מציאות זמן ומקום. אך הענין הוא דהנה בבחי' שבגדר מספר והגבלה הנה א' לגבי אלף אלפים וריבוי רבבות יש לו ערך, ואפי' טיפה נגד הים הגדול יש לו ערך וכמו שאמר ר"י יכולני לשער כמה רידטיפות יש בים²⁸, והיינו כי יכולים לספור כמה טפות יש ברביעית וכמה רביעית יש בהין וכמה הין יהי' במדה גדולה וכמה מדות יהי' בים, ונמצא שיכולים לשער. אבל לגבי בלי מספר שוה מספר אחד כמו מספר רבוא רבבות כי מספר לגבי בלי מספר אינו בערך כלל, ולכן הגם כי נתהוו העולמות לבחי' עולמות מוגבלים, מ"מ לגבי אוא"ס ב"ה בחי' חד ולא בחושבן כולא קמי' כלא חשיבי, כי מספר והגבלה לגבי בלי גבול ומספר אין ערוך לך וכלא חשיבי כו'. וע"י העמקת הדעת היטב בבחי' התבוננות זו, עי"ז יבוא לבחי' ואהבת שיהי' לו אהבה ותשוקה ליכלל בבחי' אוא"ס ב"ה. וז"ע יצ"מ לצאת מהמצרים וגבולים שבבחי' ההגבלה בחי' מספר ליכלל וליבטל באוא"ס שבלי גבול כו'.

אך אם רץ לבך שוב לאחד²⁹ הוא בחי' תומ"צ כי שם תמצאנו, וכמ"ש בק"ש והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך וארז"ל בדברי תורה הכתוב מדבר, והיינו שאם ע"י ההתבוננות רץ לבך בבחי' אהבה ורצוא ליכלל באוא"ס ב"ה, שוב לאחד היינו בחי' התלבשות אוא"ס בתומ"צ שהם מצות הוי' ותורת הוי', וכמ"ש למען תהי' תורת הוי' בפיך, והמצות הם מצותיו ב"ה שהוא עצמו מקיימם כמארז"ל הקב"ה מניח תפילין הקב"ה מתעטף בציצית וכמארז"ל במד"ר ר"פ משפטים פ"ל ע"פ מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו, לא כמלך ב"ו שמצוה לאחרים לעשות והוא אינו עושה, אבל הקב"ה מה שהוא עושה אומר לישראל³⁰ לעשות, שזש"ה מגיד דבריו כו' חוקיו ומשפטיו, פי' החוקים והמשפטים שעושה בעצמו כו'. ולהיות כי המצות והתורה הם תורת הוי' ומצותיו כו' לכן א"א להתגלות למטה כ"א בדברים גשמי' דוקא, וכידוע שכל הגבוה ביותר א"א להיות נגלה כ"א בדבר היותר גשמי³¹, וכמשל אותיות החותם שהם חקוקים על האבן טוב הנה מחמת רוב בהירות האבן טוב א"א לקרות האותיות, משא"כ כשחותמין אותם על השעוה או טיט אז יכולים לקרות האותיות. ועד"מ זה יובן שהמצות להיותם בחי' רצון העליון ב"ה א"א להם להתלבש כ"א בדברים גשמי' דוקא, ציצית בצמר הגשמי ותפילין בקלף גשמי וכן כל המצות. ולכן כשביקשו המלאכים שיותן להם התורה כמ"ש תנה הודך על השמים לא ניתן להם להיות כי א"א שיקיימו התורה כמו שניתנה למטה מפני שאין יצה"ר ביניהם, ושיקיימו אותה ברוחניות א"א לבחי' גבוה כזה להתלבש ברוחניות, כמשל האותיות שבהיותם חקוקים על האבן טוב מחמת בהירותם א"א לקרוא רטואותם, או כמו שאין הראי' יכולה לתפוס הקול שהוא רוחני כ"א מתלבש לראות דבר הגשמי דוקא³² כנודע, והיינו מפני כי הראי' היא בחי' חכמה אינה יכולה להתגלות כ"א שתתפוס דבר גשמי דוקא, משא"כ בחי' השמיעה להיותה נמוך מן הראי' יכולה לתפוס גם הקול שהוא רוחני. ועד"ז יובן בענין המצות שלהיותם גבוהים במדריגה שהם מצותיו ב"ה לכן אינם יכולים להתלבש כ"א בדבר גשמי דוקא.

וזהו וארא אל אברהם כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם, כי הגם שהאבות קיימו כל התורה כולה כמארז"ל קיים אברהם כל התורה כולה אפי' עירוב תבשילין עד שלא ניתנה, אך הנה הם קיימו אותם ברוחניות לבד³³, ולכן ארז"ל במד"ר שה"ש ע"פ לריח שמניך כל המצות שעשו האבות ריחות היו, אבל אנו שמן תורק שמך דבר שמריקין מכלי אל כלי, פי' ריחות שכמו הריח אינו עצם הדבר כ"א הארה וריח מהדבר, כך קיום האבות שקיימו רק ברוחניות הוא הארה מהמצוה, כי עצם המצוה לעוצם רוממותה א"א לה להתלבש כ"א בגשמיות דוקא וכנ"ל, אבל הם מאחר שקיימו את המצות ברוחניות זהו הוראה שאינה עצם המצוה כ"א רק ריח המצוה לבד. וזהו שנגלה אליהם בש' שדי לבד ושמי הוי' לא נודעתי להם. וכדי שיהי' מ"ת בקיום המצות בגשמיות הי' צריך להיות גילוי שם הוי' דוקא שהמצות הם מצות הוי' ותורה היא תורת הוי', וע"י יצ"מ הי' גילוי ש' הוי' כמ"ש לכן אמור לבנ"י אני הוי' והוצאתי אתכם כו' ואז אח"כ הי' מ"ת שניתנו המצות כמו שהם דבר שמריקין מכלי אל כלי פי' עצם המצוה ולכן נתלבשו מעשה המצות בגשמיות דוקא כו'.

ועפ"ז יובן ענין חוקת הפסח³⁴ כי הנה פסח הוא ל' דילוג כמ"ש ופסח ה' על הפתח, והיינו שכדי שיתלבשו בחי' מצותיו ב"ה במעשה גשמי' זהו בחי' דילוג שאינו בהדרגה, וחוקת הפסח היינו שהעבודה שיעשה חקיקה בנפשו שיוכל לקבל בחי' מצות הוי', וכמ"ש באר חפרוה כו' במחקק כו' במחקק גימ' רמ"ח³⁵ היינו בחי' רמ"ח מ"ע, וצריך לעשות חקיקה בנפשו שיהי' לו אהבה ורצוא ותשוקה שיהי' גילוי שם הוי' ע"י עשיית המצות, ורוח אייתי רוח ואמשיך רוח להיות נמשך בחי' ש' הוי' ע"י עשיית המצות שהם מצות הוי' כו'. וז"ע שמברכין על כל מצוה ברוך אתה הוי', פי' ברוך שיתגלה בחי' ש' הוי' שציוה לנו לעשות מצוה זו, וזהו בחי' הכוונה של גשמיות עשיית המצוה כו'.

רטזומעתה יובן ענין חוקת הפרה³⁶ שבד"כ ענין הפרה בעבודה היא כנגד בחי' בעלי תשובה³⁷, שענין שריפת הפרה הוא בהיות ידוע שכל דבר מפרטי הנבראים הוא מורכב מד' יסודות איש רוח מים עפר, וכששורפין איזה דבר הנה ג' יסודות אש מים רוח יוצאים בעשן, ולא נשאר רק יסוד העפר³⁸ שנעשה ממנו אפר, וכמ"ש בזהר דאפר הוא מאי דאשתייר מן נורא, וכך יובן בענין שריפת הפרה שבחי' ג' יסודות אש מים רוח שהיו בהפרה יוצאים בעשן ע"י שריפתה ואפר הפרה הוא בחי' יסוד העפר שהי' בפרה, ונעשה מהעפר אפר מה דאשתאר מן נורא.

ולכאורה צ"ל מה"ע שריפת הפרה ומהו המכוון במה שנעשה ממנה אפר. והענין הוא דהנה איתא בזהר פ' חוקת דק"פ ע"ב פרה דקבילת משמאלא³⁹, מאן הוא לשמאלא פני שור כמד"א ופני שור מהשמאל. והנה נודע שענין בחי' שור שבמרכבה הוא בחי' הרשפי אש והתשוקה בתגבורת גדול ליכלל וליבטל באוא"ס ב"ה, אמנם הנה בהשתלשלות מה שנשתלשל מבחי' פני שור בריבוי ההשתל' נשתלשל הנה"ב שבאדם⁴⁰ שהוא כח המתאוה לעניני העוה"ז בדברים המותרים, ובהשתלשלות עוד יוכל להתאוות גם דברים האסורים ח"ו. והנה כשהאדם חושק לאיזה דבר מתענוגי עוה"ז הנה החשק הוא רק כלי להרצון והכח המתאוה, וכן המח' והדבור שמדבר ומהרהר איך למלאות תאוות לבו הוא רק כלי ולבוש לעצם כח המתאוה, וכ"ש המעשה היא הכלי וגמר התאוה, אך הנה עצם כח המתאוה אינו רע עדיין כלל⁴¹ רק שמתלבש בלבושים רעים שההרהור והדבור והמעשה של תאוות היתר הוא בחי' הרע דק"נ, ושל תאוות איסור ח"ו הוא מגקה"ט, אבל עצם כח המתאוה אינו רע עדיין כלל שהרי בחי' התאוה זו עצמה יוכל להפכה לטוב, היינו שיתאוה לקיים ציווי הקב"ה במעשה המצות בבחי' רצון וחפץ גמור כמו שהוא מתאוה תאוות היתר או איסור ח"ו רק שהוא בשוגג, או בזדון לבו ח"ו מלבישו להתאוות תאוות היתר או איסור ח"ו, שהוא מלבישו בלבושים צואים, או שזהו כמו צורה לחומר, שעצם כח המתאוה הוא בחי' חומר עדיין ויכולים לציירה בציור טוב שיתאוה לקיים רצון העליון ב"ה ולדבקה בו ית', וכמ"ש נפשי אויתיך כו' שכמו ריזשהאדם אוהב חיי נפשו⁴² כמו"כ יהי' בבחי' אהבה לה' כו', כי באמת כח המתאוה מצד עצמו יסודתו בהררי קדש בחי' פני שור שבמרכבה כו', אבל אם בשגיאתו או בזדון ח"ו מצייר בה צורה להתאוות בבחי' כח המתאוה הטבעי איזה דברים מתאוות היתר שבעוה"ז, וכ"ש בתאוות איסור ח"ו שצייר בחומר צורה רעה עד שמתאווה לדבר רע שנמשך מגקה"ט כו', ולכן כשישוב אל ה' באמת יכול להפוך מן הקצה אל הקצה שגם כח המתאוה שהי' מלובש בתאוה רעה ישוב לאהבה את ה' כמו שהוא בשרש שרשה בחי' פני שור שבמרכבה. אבל בחי' לבושי כח המתאוה או הציור של כח המתאוה מאחר שהוא בעצם רע דנוגה או רע גמור דגקה"ט א"א להעלותה שיוכלל בקדושה ואין להם תקנה אלא ביטולם והעברתם מן העולם ושבירתם זהו תקנתם.

וזה"ע שריפת הפרה ששרפו עורה ובשרה ופרשה ויצא בחי' ג' יסודות אש מים רוח שהי' בה בעשן, ולא נשאר רק האפר והיינו בחי' יסוד העפר, והיינו כי הכל הי' מן העפר⁴³ אפי' גלגל חמה, וכמו"כ יובן בהפרה שהעיקר שבה הוא יסוד העפר רק שהי' מורכבת עוד בג' יסודות אש מים רוח, והם עשו צורה בבחי' העפר אשר בפרה שתהי' צורתה בבחי' בע"ח בציור פרה, וכששורפין אותה מבטלים בחי' הצורה או הלבושים שלה ולא נשאר רק העצם שהוא העפר ונעשה ממנה אפר והוא בחי' העצם של הפרה. ובעבודה ענין שריפת הפרה הוא בחי' ביטול לבושי כח המתאוה דנה"ב או ציור כח המתאוה של הנה"ב, שלא ישאר רק עצם המדות דנה"ב שהוא כח המתאוה בעצם, שהוא אינו רע כלל ויכולים להפכו שיהי' מתאוה לדבקה בו ית' ובמצותיו, וכמ"ש ואהבת כו' בכל לבבך וארז"ל בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה', והיינו שמבחי' אתכפי' יבוא לבחי' אתהפכא מחשוכא לנהורא להיות אהבת ה' תקוע בלבו בכל לבבך בשני יצריך, וזהו שמע שם ע', שם הוא בחי' ב"ן ורפ"ח, כמ"ש בפע"ח ב"ן ורפ"ח בגימ' שם שמתעלין לשרשן בחי' עי"ן ז"ת דס"ג⁴⁴, והיינו ע"י אתכפייא ואתהפכא.

וע"י העלאה זו נמשך⁴⁵ אח"כ בחי' מים חיים כמ"ש ונתן עליו מים חיים אל כלי, והיינו שהמים חיים הם שנובעים מתחת לארץ וע"י שחופרין מוציאין מהעלם אל הגילוי בחי' מים חיים. ועד"ז יובן שהוא ית' הוא מקור מים חיים כמ"ש אותי עזבו מקור מים חיים את הוי', וע"י העלאת הפרה שהיא בחי' תשובה נמשך מבחי' מקור מים חיים שזהו למעלה מבחי' חוקת הפסח כו'. שהגם שנת' לעיל שבחי' המצות הם בחי' מצות הוי' ששם הוי' הוא בחי' הי' הוה ויהי' כו' שלמעלה מבחי' מספר וכנ"ל, מ"מ גם על ש' הוי' נאמר אני הוי' הוא שמי שגם שם הוי' הוא רק שם והארה בעלמא, וכמו שאין השם נוגע לעצמותו כלל ואינו נצרך לעצמו כ"א לזולתו שיקראנו בשמו כו', כמו"כ בענין ש' הוי' שהוא רק שם והארה בעלמא, ולכן כתי' אנכי הוי' אלקיך שבכדי שיהי' נמשך מבחי' אנכי מי שאנכי להיות ש' ריחהוי' זהו ע"י אלקיך בחי' צמצום וגבורה כו', ולכן שם הוי' מתחיל ביו"ד בחי' צמצום כו'. וע"י העלאת חוקת הפרה נמשך מבחי' מקור מים חיים היינו בחי' מקור ושרש ש' הוי', והיינו כמארז"ל בפרדר"א עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד והיינו בחי' ש' הוי' כמו שהוא כלול בעצמותו שזהו בחי' ש' הוי' דלעילא, שמשם יומשך למלאות כל הפגמי'⁴⁶ שפגמו בשם הוי', דהנה רמ"ח מ"ע הם מבחי' ו"ה ושס"ה מל"ת הם מבחי' י"ה כמארז"ל שמי עם י"ה שס"ה⁴⁷ וזכרי עם ו"ה רמ"ח, גם מצוה הוא בחי' אותיות הוי' כי מ"צ בא"ת ב"ש י"ה⁴⁸, ולכן בפגם המצות אומרים בק"ש שעל המטה אם פגמתי באות יו"ד של שמך הגדול בביטול ק"ש כו', שפגם המצות הוא בשם הוי'⁴⁹, וע"י התשובה שהוא בחי' אפר הפרה עי"ז נמשך בחי' מים חיים שהוא בחי' מקור מים חיים מקור ושרש ש' הוי' בחי' ש' הוי' דלעילא להיות ממעמקים בחי' עומקא דכולא קראתיך להיות נמשך ש' הוי' מחדש כו'. ולכן נא' ב"פ ש' הוי' בחקת הפרה, א' נגד ש' הוי' שבבחי' מצות הוי', והב' בחי' ש' הוי' דלעילא בחי' מקור ושרש בחי' ש' הוי' שבכל מעשה המצות כו'.

ועפ"ז יובן ל' המד"ר משל לשתי מטרונות דומות וא"י איזה מהם גדולה, פי' ל' גדולה דהנה כתי' גדול הוי' כו' ולגדולתו אין חקר⁵⁰, ונת' לעיל שענין חוקת הפסח שנמשך גילוי ש' הוי' שנק' גדול כמ"ש גדול ה' כו' לפי שהוא בחי' בלי מספר כו'. ולגדולתו אין חקר קאי על חוקת הפרה שלגדולתו העצמי' אין חקר והיינו בחי' ש' הוי' דלעילא. אך לפ"ז אינו מובן מהו שאמרו וא"י איזה מהם גדולה. הענין הוא שמטרונא היא בחי' מל' כנודע, ושתי מטרונות היינו בחי' מל' דאצי' ומל' דבינה וזהו שא' דומות היינו ששניהם הם בחי' מל', ומה שמסופק איזהו מהם גדולה היינו לפי שלע"ל יתעלה בחי' מל' ה' עליות כמ"ש ישכיל עבדי⁵¹ ירום ונשא וגבה מאד, ולפ"ז יתעלה המל' למעלה ממקום הבינה, ולכן לע"ל כתי'⁵² והי' ביום ריטההוא יצאו מים חיים מירושלים אל הים הקדמוני, פי' ים הקדמוני הוא בחי' חכ', ולע"ל יצאו מים חיים מירושלים בחי' מל' אל החכמה או הבינה, ולכן יתכן שאלתו וא"י איזהו מהם גדולה, אך מ"מ חוקת הפרה גדולה הימנו שלע"ע בחי' חוקת הפרה היא מל' דבינה שגבוה מחוקת הפסח מל' דאצי'.

ושורש ההפרש בין פסח לפרה, דהנה הפסח הי' ביצ"מ, ופרה הוא כנגד הגאולה דלע"ל שבפרה מרומז ד' גליות כמארז"ל אדומה זו בבל תמימה זו מדי כו'. והענין הוא דהנה גלות מצרים הי' הקדמה למ"ת, שע"י שנצרפו בכור הברזל במצרים זכו לקבל התורה שנק' תורת הוי' כו', אך מ"מ זהו רק חיצוניות התורה שנמשך מבחי' ש' הוי' דלתתא. אבל ע"י פרה שהיא בחי' תשובה עי"ז יהי' הגאולה דלעתיד כמארז"ל אם ישראל עושין תשובה נגאלים, שהגאולה דלעתיד תלוי בתשובה דוקא, ועי"ז יהי' התגלות בחי' פנימיות התורה ששרשה מבחי' ש' הוי' דלעילא.

וזהו יהי לבי תמים בחוקיך ב' חוקים חוקת הפסח וחוקת הפרה, כי באמת צ"ל ב' הבחי' והיינו חוקת הפסח הוא בחי' תומ"צ וחוקת הפרה היא בחי' תשובה, כי תשובה אינה על עבירות דוקא⁵³, כ"א תשובה הוא בחי' החזרת פנים בפנים, דהנה שני אנשים הגם שעומדים סמוכים זל"ז אך הם עומדים אחור באחור הנה הם רחוקים זמ"ז, אבל כשהם מחזירים פנים בפנים אז הם קרובים. ועד"ז יובן בעבודת ה' דהגם שמקיים התומ"צ שאז הוא קרוב, מ"מ כשהוא בבחי' אחור באחור דהיינו שאין לו בחי' אהבה ותשוקה בקיום המצות רק שהוא עושה בבחי' מצות אנשים מלומדה אזי הוא רחוק באמת, וצ"ל בחי' תשובה ע"ז היינו החזרת פב"פ, ולכן איתא בזהר שמשיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא⁵⁴, שגם הצדיקים שמקיימים התורה והמצות מ"מ צריכים לבחי' תשובה⁵⁵, והיינו להיות החזרת פב"פ, שלפום גמלא שיחנא, שלפי ערך מדריגת הצדיק התשוקה עדיין אינה כדבעי לכן צריך תשובה ע"ז, וזהו שאמר דוד יהי לבי תמים בחוקיך ב' החוקים דוקא כו'.

ועפ"ז יתורץ ג"כ מה שהקשינו ממארז"ל ע"פ אורח חיים פן תפלס לא תהא יושב ושוקל מצוותי' של תורה, דשם הכוונה שלא יאמר אדם אעשה זו ששכרה גדול, לכן הודיע הקב"ה ששכר מצוה קלה שוה לשכר מצוה חמורה. אבל כאן פי' שפרה גדולה להיותה במעלה ומדריגה גבוה לע"ע, ואוכלי פסח צריכין לפרה כי גם הצדיקים צריכים לעשות תשובה כנ"ל לכן אינו ענין לשיקול מצותי' של תורה כו'.