לא תבערו אש כו'

רכלא תבערו אש כו'

בס"ד. (ש"פ ויק"פ, ל"א).

אש אוכלה ה"פ

ויקהל פקודי

לא תבערו אש¹ בכל מושבותיכם ביום השבת, וצ"ל למה הזהיר בהבערת האש יותר מכל המלאכות, ופי' בשל"ה² במס' שבת דקל"ו ע"ב, להיות כי מאמר הראשון של הבריאה הוא מאמר יהי אור, ובו נכללו כל המאמרות, והוא הראש והשורש להם, ועז"נ כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא בסוד השלהבת הקשורה בגחלת, ע"כ אמרה תורה לא תבערו אש, והוא כאילו אמר לא תעשה מלאכה סתם כי בריאות אור האש כולל כל מע"ב. ולהבין זה צ"ל שורש ענין האש ומוצאו שהוא הצור שממנו יוצא האש, שהוא המקור לכל הדברים, שלכן משה כשהי' צריך להמשיך יגמה"ר אמר לו הקב"ה ושמתיך בנקרת הצור שהוא בבחי' תוכן פנימיות נקודת הצור שממנו מקור האש היוצא בפועל כו'.

וביאור הענין יובן בהקדם שורש ענין ההפרש שבין צדיקים לבעלי תשובה³ שארז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם. שלכאורה יפלא הלא צדיקים גמורים עובדים את ה' כל ימי חייהם, בדחילא ורחימא שכלי' וטבעים ומקיימים תומ"צ כל ימיהם, ולמה יגרע מעלתם עד שבמקום הבע"ת אין יכולים לעמוד שם, וכי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמי'. אמנם הנה נודע התירוץ ע"ז הוא להיות כי הבע"ת משכין לי' בחילא יתיר⁴, והיינו רכאכי ענין הילוך הצדיקים הוא מדרגא לדרגא כמ"ש באברהם הלוך ונסוע הנגבה, אמנם הבע"ת להיות אשר נתרחקו מאלקותו ית' ע"י מעשיהם אשר לא טובים צ"ל תשובתם בחילא יתיר. עכ"ז עדיין אינו מתורץ שהרי זהו טעם למה הבע"ת צריכים להיות בחילא יתיר, אבל מפני מה נגרע כח הצדיקים שלא נתרחקו כלל.

ויובן בהקדם ענין התשובה, דהנה ענין תשובה להשיב הנפש למקורה ושרשה למקום אשר נלקחה משם, כי שרש הנשמה נלקחה מבחי' גבוה מאד נעלה כמ"ש בזהר ע"פ ויפח באפיו נשמת חיים מאן דנפח מתוכו נפח⁵, פי' מתוכו ומפנימיותו כמו עד"מ אדם שמנפח הוא מוציא ההבל מפנימיות הלב שפנימיות החיות של האדם מוציא בשפתיו בנפחו בכח מהבל הלב, אלא שאח"כ נעשה ההבל בחי' נפרד לעצמו, וכמ"כ שרש הנשמה נלקחה מפנימיות הארת אא"ס, ואח"כ נשתלשלו וירדו במדריגה אחר מדריגה עד שנעשו בחי' יש ודבר נפרד ע"י התלבשותה בגוף ונה"ב. וזהו בחי' תשובה להשיב הנפש למקורה ושרשה אל עצמות אא"ס כו'.

ב) והנה להבין זה צ"ל מקודם בחי' ומדרגת הצדיקים, הנה כתיב כל הנק' בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, והגם כי נודע שיש ריבוי רבבות עולמות וכנודע ממארז"ל ע"פ ילכו מחיל אל חיל כו', אך כללות העולמות נכללים בג' עולמות אלו והם כנגד ג' בחי' מחשבה ודבור ומעשה⁶. והנה באדם שנעשה בצלם ודמות יש בו ג"כ כל ג' בחי' אלו מחדומ"ע, כי בריאה היא בחי' מחשבה כי אותיות המחשבה הוא יש מאין, כמו"כ הבריאה היא בחי' יש מאין, כי אצי' נק' אין לגבי בריאה. ויצי' נק' בחי' דבור שהוא בחי' העלם וגילוי שהוא יש מיש, כי מה שהוא מחשב הוא מדבר ואין כאן שום התחדשות, רק שבמחשבה הוא בהעלם ובדבור הוא בא מהעלם אל הגילוי, וזהו יוצר אור ובורא חשך כי יצי' נק' אור שהוא גילוי ההעלם עלמין דאתגליין, ובריאה נק' חשך⁷ שהוא ההעלם בחי' מח' עלמין סתימין דלא אתגליין. ועולם העשי' כנגדה באדם הוא בחי' המעשה. וכדי שיהי' ג' עולמות אלו בי"ע עז"נ כל הנק' בשמי ולכבודי, ואין כבוד אלא תורה שע"י התורה הוא התחברות אא"ס בג' עולמות בי"ע. כי הנה כתיב כי הוי' אלקיך אש אוכלה הוא, וצ"ל למה מדמין אותו לאש⁸, כי הנה יש ד' יסודות ארמ"ע, והנה רכבאנו רואים טבע האש חלוק מכל היסודות כי טבע המים לירד למטה, אבל טבע האש לעלות למעלה⁹, וגם בעצם אין לו התחברות עם היסודות כ"א ע"י דבר שנאחז בהם האש. ובזה יובן מה שנדמה הקב"ה בכתוב לאש, כי הנה כתיב אין ערוך אליך שכל העולמות אין ערך לגבי הקב"ה כלל וכלל, שכל העולמות הם נבראים ובע"ג והוא בלתי בע"ג, ואין ערך בע"ג לבלתי בע"ג, כי בבחי' גבול ומספר שייך ערך כמו למשל א' לגבי אלפים ורבוא רבבות¹⁰, והיינו לפי שהם בבחי' גבול ומספר לכן יש ערך ביניהם, אבל לגבי הקב"ה אין ערוך אליו כי הוא בלתי בע"ג ולפניו שוין א' ורבוא רבבות כי זה בחי' גבול והוא בחי' בלתי בע"ג. ולכן אמרו בזהר על עשרה מאמרות שורש ומקור כל התהוות העולמות לאו אורחא דמלכא לאשתעי במילין דהדיוטא כי שרש ומקור כל התהוות העולמות נקראים מילין דהדיוטא לגבי אא"ס כי כל שרש התהוותן הוא רק מבחי' זיו והארה בעלמא שאינו נוגע כלל כמ"ש במ"א¹¹, ולכן אין ערוך לגבי הקב"ה. וע"כ לא נמצא משל אחר לדמות אותו לבריותיו ית' שברא אלא לבחי' אש והיינו שכמו האש אין לו התחברות עם הד' יסודות כמו"כ אין לאא"ס ערך עם העולמות כלל. וכדי שלא יסתלק למעלה ויהיו העולמות בטלים וכמ"ש בת"ז וכד אנת תסתלק מנייהו כו', לכן צריכים לעשות כלים שיומשך בהם המשכת אוא"ס, וה"ז ג"כ כמשל האש שאע"פ שטבעו לעלות למעלה מ"מ אם יש כלי במה להיות נאחז בו האש כמו בפתילה או עצים מתאחז האש, כך ע"י הכלים שאנו עושים עי"ז נמשך ומתאחז בחי' אוא"ס ב"ה כו'. אך בתחלת הבריאה הי' זה מעצמו מחמת כי חפץ חסד הוא, אבל עתה באתדל"ת תליא מילתא. וזהו כל הנק' בשמי ולכבודי בראתיו אין כבוד אלא תורה, שע"י התורה בכלל נמשך המשכת אוא"ס בג' עולמות בי"ע.

ובדרך פרט הם ג' מדרגות תורה ועבודה וגמ"ח והוא כנגד בי"ע מחשבה דבור ומעשה¹², עבודה הוא בחי' עבודת הקרבנות היא בחי' מח', כי הרי מחשבה פוסל הקרבן, כמו מחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו, וגם עבודת כהן הי' בחשאי וברעו"ד. והנה גם עכשיו תפלה כנגד קרבנות, ועיקר התפלה היא מחשבה כי תפלה בלא כוונה כגוף בלא נשמה, והגם שצ"ל בדבור זהו רק כדי לעורר הכוונה רכגע' בד"ה ואהבת (למ"ד) בסופו¹³, וגם בק"ש אם כיון לבו יצא כי העיקר הוא הכוונה למס"נ באחד כו', ולהתבונן איך דאנת הוא חד ולא בחושבן כו'. ותורה הוא בחי' דבור¹⁴ כמ"ש וידבר ה' אל משה לאמר ויאמר הוי' כו'. וגמ"ח הוא בחי' מעשה המצות. והנה ע"י העבודה ותורה וגמ"ח ממשיכים אא"ס בג' עולמות, ע"י עבודה ממשיכים אוא"ס ב"ה בבריאה, וע"י תורה ביצי', וע"י מעשה המצות בעשי'. והנה לפ"ז תפלה גדול מבחי' תורה, שתפלה היא בחי' מחשבה ותורה היא רק בחי' דבור, וא"כ אינו מובן שהרי לפעמים מצינו שהתלמוד גדול שעיון תפלה הוא בכלל גמ"ח כדפי' רש"י בפ' מפנין ות"ת היא כנגד כולם¹⁵. אך באמת שניהם אמת, כי לפי שהתורה היא ממקום גבוה יותר לכן נשפלה להתלבש גם בבחי' דבור, כי כל מה שהוא יותר נעלה יכול להשפיל ולירד למטה יותר¹⁶ מאד וכענין מ"ש במ"א בענין ראי' ושמיעה¹⁷ כו', ומ"מ אין המשל דומה לנמשל שהרי ראי' אינו תופס הרוחני כו' ובתורה יש שניהם מחשבה ודבור, כי גם בתורה צ"ל בחי' מח' בחי' עיון התורה וגם דבור התורה כו', ומעשה המצות ע"י נמשך המשכת אוא"ס ב"ה בעשי' וכמשנ"ת בד"ה אך בעשור¹⁸ שמצות הם מצות המלך ונודע שמל' מקננא בעשי' ולהיות כי שרש ומקור המצות הם בגלגלתא בחי' רצון העליון לכן יכולים להיות נשפל שיומשך ע"י המשכת אוא"ס גם בעשי' כו'.

ג) אך הנה כתיב כי הוי' אלקיך אש אוכלה הוא, שאין האור נאחז כ"א במקום שהאש מכלה אותו כמו פתילה ועצים שהאש שורף ומכלה אותם, כך צ"ל הג' בחי' אלו בבחי' ביטול, כי הנה בכלל הג' מדרגות הנ"ל הם ג' מיני כלים פנימי' אמצעי' חיצוני' שהם חב"ד חג"ת נה"י. והנה בחב"ד שורה אוא"ס יותר מבחג"ת נה"י לפי שהם בבחי' ביטול יותר, וכמו שאנו רואים שבאדם יש ג"כ התחלקות ג' מדרגות אלו שהם ראש וגוף ורגל, והנה הראש הוא קטן מכולם ועכ"ז עיקר חיות של האדם הוא הראש, ובראש שורים כל הכחות הנעלים, כמו כח השכל וכח הראי' וכח השמיעה, וכל החושים הדקים כמו הריח, וחיך אוכל יטעם. והגוף הוא יותר גדול מן הראש, ולכן החיות בו פחות יותר מבראש, הגם שבגוף הוא הלב, מ"מ אין דומה בחי' הלב לגבי הראש¹⁹. והרגל הוא גדול אפי' מהגוף, לכך החיות נתצמצם רכדבהם יותר שאין בהם רק כח ההילוך, לפי שכל שהכלי קטן יותר שורה שם יותר אור הנפש לפי שהוא בבחי' ביטול יותר, וע' בביאור ע"פ אם בחוקתי (ך"ו²⁰). וככל המשל הזה יובן למעלה שבחב"ד שורה אוא"ס כמ"ש הוי' בחכמה, ואין אוא"ס שורה אלא בחכמה לפי שחכמה היא בחי' כח מ"ה בחי' ביטול בחי' אחד האמת כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה, ולכן שורה שם אוא"ס. ובחג"ת אין שם כ"כ הביטול ע' בת"א ד"ה ויאבק איש עמו²¹, לכן אין שם השראת אא"ס כ"כ כמו בחב"ד, ובכלל זהו ההפרש בין איהו וחיוהי חד לבחי' איהו וגרמוהי חד, איהו וחיוהי הוא בחי' חכמה איהו וגרמוהי הוא בחי' מדות²². ולכן צ"ל הג' מדרגות הנ"ל עבודה ותורה וגמ"ח בבחי' ביטול שעי"ז אנו ממשיכים אוא"ס ב"ה בג' עולמות בי"ע.

והכח הזה ניתן לנש"י וזהו שאנו מברכים ברכות השחר ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, שמתחלה צריך להיות נמשך לנש"י, ואח"כ מלך העולם²³ שאח"כ יוכל להיות מלך העולם שיומשך הביטול בעולמות, וע"י מה ע"י הוי' אלקינו כמ"ש אלקי אברהם שהי' אברהם בחי' מרכבה וביטול לאלקות לכך נק' אלקי אברהם, וכמו"כ בכלליות נש"י ע"י הביטול נק' אלקי ישראל כמארז"ל במד"ר יתרו פך"ט אלקה אני לכל באי עולם אבל לא יחדתי שמי אלא עליכם, וכן לעתיד נא' ומאספכם אלקי ישראל וכמ"ש מזה בד"ה אני לדודי (למ"ד²⁴). וזהו הוי' אלקינו שע"י בחי' ביטול לאא"ס שיש בנש"י עי"ז נמשך לנש"י בתחלה, ואח"כ נמשך להיות מלך העולם שע"י בחי' ביטול לאא"ס שיש בנש"י נמשך אח"כ להיות המשכות אלקות בעולמות, וכמ"ש באברהם ויקרא שם בשם ה' אל עולם שהודיע אלקותו ית' בעולם, ועי"ז המשיך תוס' אורות למעלה. וכן ע"י בחי' ביטול דנש"י בכל הג' מדרגות, היינו להתפלל בבחי' ביטול עי"ז ממשיך בבריאה, וע"י תורה שלומד בבחי' ביטול ממשיך ביצי', וע"י מעשה המצות שעושה בבחי' ביטול ממשיך בעשי', כי אם לא הי' בחי' ביטול לא הי' ממשיך כלום, כמו האש שאין שורה אלא בדבר שמכלה אותו, אבל בדבר שאין מכלה אותו אין האור נאחז בו יפה, כמו שמצינו פתילה שהאור מסכסכת בו, וכמו"כ יובן שאם יש גאוה אין אא"ס שורה שם כי אין אני והוא יכולים לדור, וה"ז כמשל הפתילה שהאור מסכסכת בה, ובכל הג' מדרגות יש בחי' גאוה, לא מבעי במוחין ומדות שיש בהם גאוה, כ"א אפי' בבחי' רגל יש ג"כ גאוה וכמ"ש אל תבואני רגל גאוה ולכן צריך ליזהר מזה מאד כו'. ועפ"ז יובן מ"ש והיתה נפש אדוני צרורה רכהבצרור החיים את הוי' אלקיך ואין צרור פחות משלשה, והיינו תורה ועבודה וגמ"ח, וע"י צרור הזה מתעלה הנשמה למקורה ושרשה להיות בבחי' את הוי' אלקיך ממש.

ד) והנה כמו שיש בקדושה אש הוי'²⁵, כמו"כ בלעו"ז יש אש תאוות זרות, וגם כלים דקליפה שהאש נאחז בהם, מח' דבור ומעשה דקליפה כמ"ש ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע כו'. והנה לזה צריך תשובה כמשארז"ל על ר' אלעזר בן דורדיא געה בבכי' עד שיצתה נשמתו, בכה רבי וא' יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה א'. וצ"ל דהתינח מה שמוחלין לו עוונותיו מפני שעשה תשובה, אך הנה ע"י תומ"צ ממשיכים אוא"ס בכלים, והוא לא המשיך כי אין לו תומ"צ, ואיך הגיע למדרגת רבי, שהרי אמר שקנה עולמו בשעה א', משמע כמו הוא בכמה שנים. אך הנה במשה כתיב כשהי' צריך להמשיך י"ג מדה"ר כתיב ויאמר ה' הנה מקום אתי כו' והי' כו' ושמתיך בנקרת הצור, וצ"ל הלא צור הוא מקור הגבורות שהרי ממנו מוציאים אש שהוא אבן הנק' בל"א קרעמין, וי"ג מדה"ר הם מקור החסדים ורב חסד מטה כלפי חסד, נושא עון ועובר על פשע, ולמה היו צריכים לבחי' צור שהוא מקור הגבורות.

אך הנה יש עוד פי' בצור ל' חוזק²⁶, מלשון גבור כארי שהוא תגבורת החיות, וגם זאת אמת שארי' בגימ' גבורה שהוא בחי' דין וכשנופל למטה נעשה חי' הטורף ודורס²⁷, אך בשרשו הוא תגבורת החיות, וכמו שמצינו שהשבטים נמשלים לבהמות וחיות גור ארי' יהודה²⁸, יששכר חמור גרם, בנימין זאב יטרף. והחילוק שבין בהמות לחיות²⁹ הוא בזה שהבהמה יש לה כח רב לעשות מלאכה, כמו שור לעול וחמור למשא, אבל מ"מ הילוכו הוא בעצלות שאין לו זריזות כ"כ, אבל חיה הילוכה במהירות וזריזות מפני שיש בה תגבורת החיות, מפני שהחי' הוא מבחי' גבורות ושרש הבהמה הוא בחי' חסדים, ולכן נק' שם חי' ע"ש תגבורת החיות, ולכך מי שיש בו ריבוי דם הוא בחיות יותר כמ"ש בדוד והוא אדמוני עם יפה עינים, ולכך הי' גבור גדול ומלך לפי שהדם הוא בחי' גבורה יסוד האש. ועוד יש ראי' שהרי דברים היוצאין מן הלב נכנסים ללב³⁰ שאם אמר דבר זה גופא בקרירות רכולא הי' מכניס ללב השומע, אבל אם אומר זה בהתפעלות ברשפי אש נכנס בתוך לב השומע. וכן אנו רואים שבדבור ניתוסף לו שכל מה שלא הי' במוח החכמה, כי יסוד המים הוא במוח, אבל הדבור יוצא מהבל הלב שהוא בחי' אש, ולכך ניתוסף לו שכל חדש, וכענין ומתלמידי יותר מכולם. ועוד יש ראי' מגשמים שהם בחי' חסדים, ועכ"ז נקראים גבורות גשמים³¹ מפני שיורדין בגבורה, וענין הגבורות היינו מה שמתחלקין לטיפין טיפין, וה"ז תכלית החסד שאם לא הי' ההתחלקות הי' למבול לשטוף את העולם. ונמצא שהגבורה הוא בחי' מקור החסדים שהוא מחלק ועושה טיפין טיפין כו', וכמ"ש וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק, ארבה בגימ' יצחק שהוא בחי' גבורות. נמצא שע"י הגבורות יש ג' בחי', זריזות, ודברים היוצאים מהלב נכנסים ללב, והתחלקות וריבוי. אך למטה נתהווה ממנה גבורות קשות על ההיפוך, כמו שאנו רואים שהכעס הוא מריבוי הדם, שכל מי שיש לו ריבוי דם הוא יותר מתכעס על ההיפוך על מי שעובר רצונו, וכך למעלה בחיות שנק' חיות ע"ש תגבורת החיות מהארת אא"ס אשר בהם שלכן נק' חיות הקדש, מתהווה מזה אח"כ כעס על מי שעובר רצון העליון, וכנודע מענין מזיעתם³² של חיות הקדש נהר דינור יוצא כו' שהוא בחי' הכעס על ההיפך כו'.

וזהו כי בי"ה הוי' צור עולמים, ביו"ד נברא עוה"ב ובה' נברא עוה"ז, כמו למשל באדם שיש ה' מוצאות הפה נתהווה מזה כמה צירופי אותיות, כך למעלה מעשרה מאמרות אלו נתהווה כמה צירופים עד אין שיעור, ושרשם הוא בחי' היו"ד שבו נברא העוה"ב והה' שבו נברא העוה"ז, ושרש ההתחלקות הוא מבחי' גבורה, היינו בחי' גבורה דעת"י בוצינא דקרדוניתא, וזהו כי בי"ה הוי' צור עולמים ופי' בפרד"ס³³ שער י"ט פ"ד כי בי"ה היינו חכ', הוי' הוא הכתר, צור עולמים הוא ב' עולמים בינה ומל' שהם עוה"ב ועוה"ז, וכ"כ במק"מ ר"פ וארא, וזהו שפי' צור זהו גבורה דעתיק שמלובש בח"ס³⁴ ובו צור העולמים. ונמצא כי שרש כל עולמים הוא מבחי' צור ל' גבורה וחוזק תגבורת החיות בחי' בוצינא דקרדוניתא גבורה דעת"י, ומבחי' צור זה הוא ג"כ מקור בחי' האש דבחי' כי הוי' אלקיך אש אוכלה הוא, שהרי ג"ז נמשך ע"פ מדידת הקו המדה כו'. והנה עבודת הצדיקים הוא שממשיכים בחי' ה' אלקיך אש אוכלה ע"י העבודה בג' בחי' עבודה ותורה וגמ"ח כנ"ל, אבל כשפגם ח"ו הנה ארז"ל עבירה מכבה מצוה שמכבים את האש, הגם שאין שייך למעלה שמכבים את הוי' אלקיך אש אוכלה הוא ח"ו, מ"מ מכבים את בחי' הוי' המאיר בנפש³⁵ כו', ולזה צריך תשובה להמשיך ממקור בחי' האש היינו מבחי' צור.

רכזה) וזהו כשרצה להמשיך מבחי' יגמה"ר, אמר הנה מקום אתי ושמתיך בנקרת הצור שהי' צריך להמשיך מבחי' המקור³⁶, הנה מקום אתי, מקום הוא סדר השתל' שהוא צמצום מקום פנוי וחלל ריקן, אבל מקום אתי היינו איך שהמקום בטל אליו³⁷ שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו, ושמתיך בנקרת הצור שהוא מקור הגבורות להיות השתלשלות העולמות, וזהו והי' בעבור כבודי אין כבוד אלא תורה, ובעבור כבודי שעוברים על התורה מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, ושמתיך בנקרת הצור שצריך להמשיך מבחי' הצור שהוא מקור של כל העולמות. וע"י מה יגיעו לזה ע"י בחי' תשובה כי יש ב' מיני אהבה, אהבה הנמשכת כמים, וזהו אהבה של צדיקים, ויש עוד אהבה כרשפי אש שהוא בתגבורת יותר ובחילא יתיר, וזהו בחי' בע"ת, ועי"ז מגיעים לבחי' צור. וזהו והי' בעבור כבודי שצריך להעביר על כבודו למשוך מלמעלה מבחי' כבוד כמ"ש ברוך כבוד הוי' ממקומו, פי' ממקורו ושרשו כמו ממקומו הוא מוכרע, ע' מזה בד"ה ואולם חי אני בהביאור (ך"ב)³⁸, כי כבודו הוא מבחי' הוי', אבל למעלה מבחי' כבוד זה הוא בחי' מקומו שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. וזהו בחי' בע"ת בחי' צור. וע"כ בע"ת גדולים מצדיקים מפני שהם ממשיכים ממקום גבוה יותר מבחי' מקור ושרש העולמות, ולכן גדלה מעלת הבע"ת שהם ממשיכים ע"י בחי' חילא יתיר שלהם מבחי' הצור מקור בחי' האש. ובזה יתורץ איך שקונה עולמו בשעה א' כמו הצ"ג בכמה שנים, לפי שע"י בחי' החילא יתיר שלו מגיע לבחי' הצור הוא בחי' מקור ושרש המשכת הצדיקים כו'. וזהו שהצדיקים שעבודתם הוא להמשיך בחי' ה' אלקיך אש ע"י העבודה ותורה וגמ"ח אין יכולים לעמוד במקום הבע"ת, כי מקום הבע"ת הוא גבוה ונעלה ביותר. אך הנה איתא שמשיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא, פי' שגם הצדיקים יבואו למעלת ומדריגת התשובה³⁹, כי ענין התשובה אינה על חטא ועון דוקא⁴⁰, כ"א שצ"ל כל ימיו בתשובה על שהביטול בג' בחי' תורה ועבודה וגמ"ח אינה כדבעי למהוי, וע"י בחי' תשובה מעומקא דלבא על בחי' זו ע"י רכחמגיעים הצדיקים ג"כ למעלת ומדריגת הבע"ת הוא בחי' הצור כו' מקור מוצא האש כו'.

וכמו שיהי' לע"ל ליום שכולו שבת שמשיח יביא לאתבא צדיקיא בתיובתא, כן ביום השבת שהוא אותיות תשב אמר הכתוב לא תבערו אש שהיא בחי' פרטי' ההמשכה הנמשכת מן הצור, כ"א שע"י בחי' התשו' בא לבחי' הצור⁴¹ מקור מוצא האש, והיינו ע"י השביתה מכל המלאכות שמקורם מאור הראשון דיהי אור, ואמר לא תבערו אש שלא לתת כח ושליטה לאש זרה דלעו"ז, כ"א להיות בבחי' ביטול לבחי' כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא, ועי"ז ע"י שבת אותיות תשב בא לבחי' הצור כו'.